לפני בקשת התובעת למינוי מומחה נוסף מטעם בית בתחום הנוירולוגי או הפסיכיאטרי.

תמצית הרקע העובדתי וטענות הצדדים

1. התובעת, ילידת 3/8/1991, נפגעה בתאונת דרכים בתאריך 25/8/2008, בהיותה תלמידת בית הספר בכתה יא'. בגין נזקי הגוף שנגרמו לה בתאונה הוגשה התביעה דנן, בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים").
2. מן המסמכים הרפואיים עולה, כי התובעת נפגעה בתאונה חזיתית שעה שישבה ליד הנהג. לאחר התאונה הובהלה התובעת לבית החולים, כשהיא מונשמת ומורדמת, כאשר בהתאם לתיעוד מד"א הייתה בשטח מעורפלת עם סטיית מבט. CT ראש שבוצע לתובעת הדגים, בין היתר דימום סבדורלי ורושם שחדרי המוח מוצרים עקב בצקת. לאחר תום האשפוז הועברה התובעת בתאריך 15/9/08 לשיקום בבית לווינשטיין וקיבלה טיפול שיקומי מקיף שכלל בין היתר, טיפולים בתחום פיזיותרפיה, פסיכולוגיה, עבודה סוציאלית, תקשורת וריפוי בעיסוק.
3. לתובעת מונו שלושה מומחים רפואיים: בתחום האורתופדי, בתחום הנוירולוגי ובתחום הפסיכיאטרי. המומחית בתחום הנוירולוגי, פרופ' מירי נויפלד, קבעה, כי על רקע הפגיעה הקרניוצדרבלית עקב התאונה קיימת נכות של 10% לפי סעיף 29(11) א' II לתקנות תקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגות נכות), תש"ל-1969 ועקב הפגיעה הדיסטלית ברגל שמאל על רקע הפגיעה המוחית נכות של 10% לפי סעיף 32 (2) א' I מותאם בהתאם לתקנות המוסד לביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 לצמיתות (נכות זו נקבעה במקביל גם על ידי המומחה האורתופדי). המומחית העירה, כי אין נכות זו כוללת את מצבה הנפשי של התובעת והיא ממליצה להפנותה לחוות דעת פסיכיאטרית.

המומחה בתחום הפסיכיאטרי, ד"ר אלי קריצ'מן, בדק את התובעת פעמיים בשנים 2011 ו- 2013, ובשתי חוות דעת מטעמו קבע, כי לא נותרה לתובעת נכות כתוצאה מן התאונה. ד"ר קריצ'מן קבע בחוות דעתו האחרונה, כי לטעמו התובעת איננה סובלת מתחלואה נפשית הקשורה לתאונה שעברה, הוא לא מצא עדות לדיכאון או תסמונת פוסט-טראומטית. לטעמו המאפיינים האישיותיים העולים בבדיקת התובעת היו קיימים עוד קודם לתאונה והעצמתם כיום נראית מגמתית, כמו כן בעיות קשב, זיכרון וריכוז שנמצאו במבחנים נראו מוגזמים ולא אמינים.

שני המומחים נעזרו בבדיקות נוירופסיכולוגיות על ידי בודקים מטעמם. ד"ר אריאלה עילם, שבדקה את התובעת בהתאם להפניית המומחית הנוירולוגית, קבעה, בחוות דעת מיום 3/1/12, כי מהרקע וממצאי האבחון היא מתרשמת מבחורה צעירה אשר תפקודה הפרה-מורבידי היה בטווח הנורמה הנמוכה לכל היותר ואולם לצד זאת, עולה ההשערה, כי קשיי הזיכרון והלמידה, האיטיות הרבה בתהליכי עיבוד המידע, קשיי הריכוז ומאפיינים התנהגותיים של פאסיביות ותלותיות הועצמו על רקע פגיעת הראש.

ד"ר ישראל וינקלר, שבדק את התובעת בהתאם להפניית המומחה הפסיכיאטרי, קבע בחוות דעתו מתאריך 18/8/13, כי ממצאי האבחון בתחום הקוגנטיבי מצביעים על תפקוד אינטלקטואלי כללי נמוך מאוד בכל התחומים שנבדקו. נמצאו ליקויים חריפים בקשב ובזכירה וכן בתפקוד הויזומוטורי. עם זאת, היו, פערים בתפקוד התובעת, שקשה להסביר על רקע קוגנטיבי. התרשמותו הייתה שמדובר בבחורה המתפקדת ברמה אינטלקטואלית נמוכה מן הממוצע, אך נוצר הרושם של הגזמה והטייה בביצוע. רושם זה מתחזק בהילקח שבחשבון הממצאים במבחני האמינות שבהם נמצאה נטייה בולטת ומשמעותית להחרפת הקושי והגזמה בחומרתו, הן בתחום הזכירה והן בתחום הנפשי.

המומחים אף השיבו על שאלות הבהרה שנשלחו על ידי התובעת ונותרו בדעתם.

1. לשם השלמת התמונה ראוי לציין, כי במוסד לביטוח לאומי נקבעה לתובעת נכות כללית לאחר התאונה, בשיעור של 57% משוקלל, ואי כושר של 100% לצמיתות, בין היתר נקבעו לתובעת 40% נכות בגין חבלת ראש עם תסמונת פוסט-טראומטית, 20% בגין חולשת פלג גוף שמאלי ו- 10% בגין שבר באגן ימין. נתונים אלה אינם יכולים להוות ראיה או אמת מידה לקביעת נכותה הרפואית של התובעת בתיק זה, אולם רלוונטיים כמובן לצורך ניכוי תגמולי המוסד לביטוח לאומי מסכומי הפיצוי בתביעה.
2. בתיק נשמעו כל הראיות והעידו כל המומחים לרבות המומחים הנוירופסיכולוגיים, למעט המומחה בתחום האורתופדי, כן העידו התובעת, אמה ובעלה.
3. בבקשתה עותרת התובעת למינוי מומחה נוסף בתחום הפסיכיאטרי או הנוירולוגי עם נסיון באבחון וטיפול בנפגעי ראש בעקבות טראומה, על מנת שיעריך נזקים שנגרמו לה כתוצאה מתאונת הדרכים ושלא אובחנו או כומתו על ידי המומחים הרפואיים מטעם בית המשפט. לטעמה של התובעת לאחר שמיעת כל העדויות מתקבל הרושם שטרם נאמרה "המילה האחרונה" בהערכה וכימות נזקיה של התובעת, כאשר לטעמה של התובעת "נפלה בין הכסאות" בין רופא פסיכיאטר ובין הרופאה הנוירולוגית, שאינם עוסקים כבשגרה בטיפול בנפגעי ראש בעקבות טראומה, כאשר פרופ' נויפלד סברה שיכול וקיימים נזקים במישור הנפשי ואלו ד"ר קריצ'מן סבר שלנוכח הטיפול הנפשי שמקבלת התובעת, יכול ויש צורך לבדקה שוב. התובעת מפרטת את עדותם של כל אחד מן המומחים לטעמה וסבורה, כי יש לבחון האם התובעת סובלת מתסמונת פרונטלית, דהיינו תסמונת הכוללת ביטויים נוירולוגיים ונפשיים הקשורים זה בזה או תסמונת מוחית טראומטית אחרת. התובעת סבורה, שאי אבחונה באופן הולם הוא פועל יוצא מכך שהמומחיות הקלינית של שני המומחים הרפואיים אינה באבחון וטיפול בנפגעי ראש בעקבות טראומה. לטעמה של התובעת, מקרה זה מצדיק מינוי מומחה נוסף, כאשר כל אחד מן המומחים מפנה לעבר שטח המומחיות המקביל.
4. הנתבעים מתנגדים מכל וכל לבקשה. הנתבעים מפרטים את היקף חוות הדעת שניתנו בתיק זה, כאשר כל המומחים נחקרו ולא חזרו בהם מקביעותיהם. לטענת הנתבעים בטענת התובעת העושה "אקרובטיקה" מחוו"ד המומחים שמונו בתובענה בנסיון לחלץ נכויות נוספות יש מאיין אין כל בסיס עובדתי או משפטי. לטעמה של הנתבעת לא הונחה כל תשתית עובדתית ראייתי או רפואית המצדיקה מינוי מומחה נוסף באותו תחום פסיכיאטרי או נוירולוגי. כן עומדים הנתבעים על כך, שמתשובות המומחים עולה, שהמומחים שמונו הם בעלי נסיון באבחון וטיפול נפגעי ראש בעקבות טראומה.

דיון והכרעה

1. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, שבעתי ועיינתי בפרוטוקול הדיון ובחקירות המומחים הממושכות, כמו גם במסמכים הרפואיים הנוגעים לתובעת, באתי לידי מסקנה, שבתיק זה נכון למנות מומחה נוסף, בעל מומחיות בטיפול בנפגעי ראש בעקבות טראומה ובעל נגיעה לתחום הפסיכיאטריה והנוירולוגיה כאחד, על מנת שיחווה דעתו בנוגע למצבה של התובעת.
2. על פי הפסיקה, מינוי מומחה נוסף, להבדיל מפסילת חוות דעת מומחה, יכול שייעשה בכל אותם מקרים שבהם מתעוררים בלב השופט ספקות באשר ליכולתו לאמוד את נכותו הרפואית של הנפגע בהסתמך על חוות-הדעת של המומחה הרפואי אשר מונה על-ידיו ועל חקירתו.

כשתתקבל חוות-דעתו של המומחה הנוסף, תעמודנה כל חוות-הדעת – הישנות והחדשה – זו בצד זו, ועל השופט יהא להכריע בעת כתיבת פסק-הדין בדבר המשקל שהוא נותן לכל אחת מהן.

אמנם גם מינוי מומחה נוסף לא נעשה כדבר שבשגרה אלא רק באותם מקרים שבהם תחושת השופט היושב לדין שלא יהא בידו או לא יהא זה ראוי להכריע במחלוקת שבהליך שבפניו בהסתמך על חוות הדעת של המומחה הרפואי אשר מונה על ידיו (ראו: רע"א 337/02 מזרחי נ' כלל, פ"ד נו (4) 673, רע"א 4195/02 סהר ציון חברה לביטוח בע"מ נ' יורי ליפשיץ (7/7/2002)).

בהקשר זה לא למותר להפנות גם לדברי כב' השופט עמית בעניין ע"א 1534/12 מוחמד זידאן נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (14/2/13) פיסקה 6:

"מינוי מומחה נוסף הוא נושא שאינו מעוגן במפורש בתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), התשמ"ז – 1986 (להלן: התקנות), להבדיל מפסילת מומחה ומינוי מומחה אחר תחתיו, על פי סעיף 17(א) לתקנות. עם זאת, במהלך השנים, ומכוח הסמכות הטבועה, התפתחה פרקטיקה של מינוי מומחה בנוסף למומחה שהתמנה על ידי בית המשפט. מקום בו נתברר לבית המשפט כי אין בחוות דעתו של המומחה הראשון בסיס ראוי להערכת המצב הרפואי של הנפגע (אליעזר ריבלין תאונת הדרכים – תחולת החוק, סדרי דין וחישוב הפיצויים 699-694 (מהד. 4 2012)).

מינוי המומחה הנוסף לא ייעשה כדבר שבשגרה, אלא מקום בו בית המשפט חש כי נבצר ממנו להגיע לחקר האמת לגבי מצבו של הנפגע, בהסתמך אך ורק על סמך חוות דעתו של המומחה הראשון (רע"א 337/02 מזרחי נ' כלל חברה לביטוח, פ"ד נו(4) 673 (2002). עוד למינוי מומחה נוסף ראו רע"א 4195/02 סהר ציון חברה לביטוח בע"מ נ' ליפשיץ, פ"ד נו(5) 774 (2002) שם נקבע כי לא סגי בפער בין קביעת המומחה לקביעת המל"ל כדי למנות מומחה נוסף. מינוי מומחה נוסף יכול וייעשה בכל שלב, אף בשלב הסיכומים, וכשלעצמי, איני רואה מניעה כי ייעשה אף בשלב הערעור, אך ברי כי כך ייעשה רק במקרים חריגים במיוחד".

1. במקרה דנן, מתקיימות נסיבות המצדיקות לטעמי מינוי מומחה נוסף בנסיון לקבל תמונה כוללת על מצבה של התובעת, וזאת מבלי לאיין את חוות הדעת והבדיקות שנעשו עד כה. נסיבות אלה, נעוצות במכלול נסיבות העניין, כמו גם התחושה שלא היה מומחה שהסתכל על מצבה של התובעת בצורה כוללת המאגדת את הפגיעה הנוירולוגית והפסיכיאטרית, ככל שיש כזו.

התובעת ילידת 1991, נפגעה בתאונת דרכים כשהיא בת 17 שנים בלבד, בהיותה תלמידת בית הספר בכתה יא'. אין מחלוקת שבעת התאונה למדה התובעת בבית הספר, כאשר לגבי רמת הישגיה חלוקים הצדדים, אף כי מעיון בציוניה ניתן לומר כי מדובר בהישגים על הצד הנמוך עד כדי בינוני בחלק מן המקצועות. בעקבות התאונה הפסיקה התובעת את לימודיה, לא סיימה מעולם בית ספר תיכון, לא התגייסה לשירות לאומי כפי שתכננה, ובהתאם לעדותה החלה בתהליך חזרה בתשובה ובהמשך התחתנה עם בחור שהוכר כהלום קרב ולעת הזו לשניים שני ילדים.

כפי שעלה מן הראיות שנשמעו המשפחה מתפקדת בקושי רב, בסיוע משרד הבטחון והתובעת הוכרה כבעלת נכות כללית במוסד לביטוח לאומי, שעל פניה מסתמנת כנכות כתוצאה מן התאונה בשיעור של 57% נכות רפואית ו- 100% דרגת אי כושר לצמיתות.

בהתאם למסמכים שהוצגו החל משנת 2013, התובעת מטופלת באופן כמעט סדיר במרפאה לבריאות הנפש ומקבלת תרופות פסיכיאטריות.

קביעת נזקיה של התובעת מחייבים במידה מסויימת, השבתה לאחור לגיל 17 מועד התאונה וקביעה מה היה יכול להיות "סיפור חייה" ללא התאונה המצערת.

1. כפי שהסתבר במהלך הדיון, לפני המומחה בתחום הפסיכיאטרי, עת נתן את חוות דעתו השניה, בשנת 2013, לא היו ולא היו יכולים להיות מונחים, המסמכים הרפואיים אודות טיפולה של התובעת במרפאה לבריאות הנפש מני אז אותה שנה, מסמכים המצביעים גם על נטילת תרופות באופן סדיר. התובעת הציגה גם מרשמים של תרופות שנלקחו, אם כי כמובן, אין יכולת לקבוע האם התובעת אכן בלעה את אותן תרופות. כשהוצגו לפני המומחה הנתונים, הסכים שמ- 2013, יש בהחלט הרבה ביקורים והשיב שהוא מוכן לעשות עוד פעם הערכה לאור מה שזה ושוב לבדוק את התובעת, ואם יתרשם שהוא צריך לשלוח את התובעת שוב למבחנים ישלח אותה שוב למבחנים ובלשונו: "... אני אומר שוב קשה לי, אני אומר לך, יש כאן, יש בהחלט רצף טיפולי מ- 2013" (עמ' 48 לפרוטוקול מיום 19/5/16 שורה 22 ואילך). אמנם המומחה שב והעיד שאינו חוזר בו מדעתו לאור המסמכים ואולם שב והציע לבדוק את התובעת שוב עם המסמכים האלה, לעשות לה את כל ההערכה המלאה ובמידה וישתכנע שמה שכתוב אכן חופף את ההתרשמות שלו, ישנה את חוות דעתו ולהיפך (שם, עמ' 151 שורות 10-6). הווה אומר, גם לדעתו של המומחה הפסיכיאטרי קיים חומר רפואי נוסף, שיכול להצדיק בחינה נוספת של מצבה של התובעת.
2. אכן ענייננו במקרה בו לא נפל פגם שורשי בחוות הדעת, טענת התובעת לגבי חוסר מומחיות המומחים בנפגעי ראש, אינה מתיישבת עם עדות שני המומחים, כי הם טיפלו בנפגעי ראש, במיוחד המומחית הנוירולוגית, הגם שזה לא תחום התעסקותם היחיד. שני המומחים השיבו לכל השאלות באופן ענייני וממצאיהם מעוגנים בחומר הרפואי ובאבחונים שהיו לפניהם בעת מתן חוות הדעת.

כפי שעלה מן האבחון לצורך חוות הדעת הפסיכיאטרית ומחוות הדעת, ככל הנראה התובעת מאדירה את נזקיה דבר שמקשה בחינת מצבה לאשורו, ואולם גם בהינתן הנחה זו, עדיין חובה לעשות ניסיון לחלץ את נזקיה האמיתיים ככל שקיימים וכאשר מדובר בבחורה שנפגעה בגיל כה צעיר, המלאכה אינה קלה כלל ועיקר. שהרי, כמפורט כבר לעיל, על מנת לבחון את היקף נזקיה של התובעת, ראוי לכאורה להעמידה בעת ובמצב בו נפגעה – תלמידת בית הספר בכתה יא' – ולכמת את הנזק מני אז לולא הייתה הפגיעה.

בחינת הנסיבות כולן נכון לעת הזו, בהינתן גילה של התובעת בעת הפגיעה והקושי לכמת את הפגיעה בשים לב לכך שטרם כתבה את "סיפור חייה" בעת התאונה, מהלך חייה מני אז, האפשרות כי תוצאות התאונה נותנות את אותותיהן עם חלוף הזמן, הקושי לכמת את הפגיעה בתובעת אם בכלל גם בשים לב לכך שככל הנראה התובעת מאדירה את נזקיה ובד בבד טיפול רצוף של התובעת במהלך שלוש השנים האחרונות, נטילת תרופות פסיכיאטריות, כמו גם חוסר ההלימה המוחלט בין קביעות המומחים מטעם בית המשפט במיוחד בתחום הפסיכיאטרי לבין קביעת המוסד לביטוח לאומי ודעתו של המומחה הפסיכיאטרי כי יתכן שיש צורך בבדיקה נוספת, מצדיקים לטעמי בחינה נוספת של מצבה של התובעת על ידי מומחה נוסף.

אדגיש, כי משהוצגו והתקבלו כראיה מסמכים רפואיים נוספים המלמדים על טיפול רפואי משמעותי רציף בשנים האחרונות, הרי שאלה מחייבים ממילא את התייחסות בית המשפט וזאת לאחר קבלת התייחסות מסודרת של המומחים.

אציין, כי בנסיבות שפורטו איני רואה טעם בשליחת התובעת לחוות דעת שלישית אצל אותו מומחה, מבלי כמובן לפגוע כהוא זה במומחיותו או במקצועיותו.

לכל האמור עד כאן, יש להוסיף, כי קיים צורך נוסף לכמת את נכותה של התובעת שאינה קשורה לתאונה ככל שיש כזו, על מנת שניתן יהא להכריע בדבר היקף ניכויי התגמולים מן המוסד לביטוח לאומי. המומחים לא התבקשו מלכתחילה לעשות כן ונשאלו על כך על דוכן העדים. בהקשר זה השיב המומחה הפסיכיאטרי, כי בדוחק ניתן לקבוע נכות לא קשורה לתאונה של 10%, ד"ר וינקלר שהוא פסיכולוג ואינו מוסמך לקבוע אחוזי נכות ואולם קשה להתווכח על מומחיותו בהקשרים אלה, סבר שמצבה הקודם של התובעת מצדיק 30% נכות. בנסיבות, נראה נכון לבקש ממומחה נוסף להידרש לסוגיה זו מלכתחילה במסגרת חוות דעת ולא לראשונה על גבי דוכן העדים.

1. 5129371העולה מן המקובץ, אף שלא נפל פגם בחוות דעת המומחים מטעם בית המשפט ובמסקנותיהם נכון למועד בדיקת התובעת, ראיית התמונה הכוללת מצדיקה לטעמי מינוי מומחה נוסף על מנת לשלול אפשרות של טעות בהכרעה ושעה שמדובר בצורך להעריך מבחינה מקצועית חומר רפואי רלוונטי נוסף, דבר הנתון בראש ובראשונה למומחים, וזאת כאשר המומחה בתחום הפסיכיאטרי עצמו סבר שיתכן שיש מקום לבחינה חוזרת.
2. 54678313סוף דבר, בשים לב למכלול נסיבות העניין אני מוצאת לנכון מומחה נוסף. לאחר בחינת מכלול הנסיבות, נראה כי מתאים למנות את ד"ר מקס שטרן, מבית החולים שיבא, פסיכיאטר, בעל מומחיות ועבודה רצופה גם בתחום הפסיכיאטרי וגם בתחום הנוירולוגי בטיפול בנפגעי ראש בעקבות טראומה, אלא אם מי מהצדדים יודיע שיש מניעה למינויו מאחר שטיפל בתובעת או מכל מסיבה אחרת. החלטה על המינוי תצא בנפרד.

לפני המומחה שימונה, ניתן יהא להציג את חוות הדעת האורתופדית ואת חוות הדעת הנוירולוגית והאבחון עליה היא נשענת ואולם אין להציג בשלב זה את חוות הדעת הפסיכיאטריות והאבחון עליהן הן נשענות, כמו כן אין להציג את פרוטוקולי הועדות והחלטות המוסד לביטוח לאומי ואין להציג החלטה זו בפני המומחה.

בשכרו של המומחה, בשלב זה, תישא הנתבעת, שכן מדובר בתיק בו נקבעו כבר נכויות לתובעת והיא זכאית לבירור מצבה הרפואי עד תום על חשבון הנתבעת לפחות לעת הזו. כמו כן בהקשר זה נתתי דעתי למצבה הכלכלי של התובעת ולהוצאות בהן נשאה עד כה לצורך חקירת המומחים וניהול ההוכחות.

המזכירות תשלח החלטתי לצדדים.

ניתנה היום, כ' אב תשע"ו, 24 אוגוסט 2016, בהעדר הצדדים.