1. בפניי תביעה כספית בענין ליקויי בנייה נטענים. התובעים רכשו מהנתבעת את הדירה מושא התביעה בשנת 2008; התביעה הוגשה בשנת 2009, לפני כעשור; היא היתה בטיפולם של שלושה שופטים בזה אחר זה; מונו במסגרתה מומחה מהנדס מטעם בית המשפט, ושלושה מומחים מטעם בית המשפט בתחום האקוסטיקה בזה אחר זה; ועת הכרעה הגיעה.

ליקויים בתחום האקוסטי

2. המומחה הראשון מטעם בית המשפט בתחום האקוסטי היה מר ראובן ברכה, אשר מצא כי אין ליקויי אקוסטיקה בדירה. הצדדים הסכימו למינוי מומחה נוסף באותו תחום (ראו ההחלטה בסוף הדיון מיום 16.5.2016). מונה כמומחה שני מטעם בית המשפט בתחום האקוסטי מר עוזי לבני, אולם חוות דעתו נפסלה (החלטה מיום 14.4.2017). מונה מומחה השלישי מטעם בית המשפט בתחום האקוסטי, ד"ר אשר אלפר; ואיש מהצדדים לא ביקש לחקור אותו על חוות דעתו. ההתייחסות להלן לחוות דעת מטעם בית המשפט בתחום האקוסטי היא לזו של מומחה שלישי זה, ד"ר אלפר.

3. התובעים טענו בסיכומים כי המומחה מטעם בית המשפט בתחום האקוסטי ד"ר אשר אלפר מצא ליקוי "מצנרת הספקת המים של הבניין" (פס' 3), וטוענים כי יש לפצות אותם בגין כך בסך עלות התיקון הנטענת 132,361 ₪ וכן סך של 50,000 ₪ בגין ירידת ערך.

4. הנתבעת טענה כי הליקוי הנטען מהווה הרחבת חזית. כפי שאפרט, הדין עם הנתבעת בענין זה.

5. בכתב התביעה המתוקן של התובעים מיום 28.1.2014 (אשר מופיע בתיק הממוחש ביום 3.2.2014), טיעון התובעים בענין ליקויים בתחום האקוסטי היה על דרך ההפניה לחוות דעת בתחום זה מטעמם שהם צירפו לו (פס' 7 לכתב התביעה המתוקן, להלן: חוות הדעת האקוסטית של מר פיכמן מטעם התובעים). כלומר, התובעים לא פירטו בכתב התביעה המתוקן עצמו את הליקויים הנטענים בתחום האקוסטיקה, ופירוט זה נמצא בחוות הדעת בחוות הדעת האקוסטית ש למר פיכמן מטעם התובעים.

6. בחוות הדעת האקוסטית של מר פיכמן מטעם התובעים צוין, בפרק הממצאים:

"לדירה התחתונה של המבנה [דירת התובעים – ד"ק] חודרים רעשים מקול נושא באוויר ומקול הולם דרך הרצפות. יש גם חדירת רעשים ממערכת הספקת מים המשותפת אל חדרי השינה" (ההדגשה הוספה).

7. אציין כבר כאן, כי בכל הנוגע לרעשים מקול נישא באוויר ומקול הולם, המומחה בתחום האקוסטי מטעם בית המשפט ד"ר אלפר שלל את טענות התובעים לליקויים (ראו טבלאות 5.1 ו-5.2 בחוות דעתו). התובעים לא חלקו על מסקנתו של ד"ר אלפר בענין קול נישא באוויר וקול הולם בסיכומיהם. מתוך הדברים המצוטטים לעיל מחוות הדעת מטעם התובעים מר פיכמן, החלק הרלוונטי לטענת התובעים בענין רעש מצנרת הוא: "יש גם חדירת רעשים ממערכת הספקת מים המשותפת אל חדרי השינה" (ההדגשה הוספה).

8. הליקוי שמצא המומחה מטעם בית המשפט בתחום האקוסטי ד"ר אלפר בנוגע לצנרת, הוא חריגה מהרעש המותר בתקן הרלוונטי שאינה בחדר שינה אלא, בסלון קומה א', ובנוסף, חריגה מזערית בסלון קומת קרקע (ראו טבלה 5.3 בע' 7 לחוות הדעת של ד"ר אלפר וכן עמוד 8).

9. עינינו הרואות, שהליקוי בענין רעש מצנרת שמצא המומחה מטעם בית המשפט בתחום האקוסטי הוא רעש הנמדד בסלון קומה א' ובסלון קומת הקרקע, כאשר הליקוי בענין צנרת שטענו לו התובעים בכתב התביעה המתוקן (על דרך ההפניה לחוות הדעת מטעמם) היה רעש מצנרת בחדרי השינה. אמנם בשלב מסוים לפני תיקון כתב התביעה, השמיעו התובעים בבית המשפט דברים בענין רעש בסלון (29.5.2012), אולם בחוות הדעת מטעמם שצורפה לכתב התביעה המתוקן, אין ציון של רעש בסלון, וכאמור אין בכתב התביעה המתוקן עצמו ציון של פגם כלשהו בתחום האקוסטי (אלא, הפניה לחוות הדעת מטעמם שאינה כוללת פגם כזה). צודקים הנתבעים, שמדובר בליקוי נטען החורג מחזית המחלוקת כפי שזו נקבעה בכתבי הטענות.

10. להלן מספר הערות בבחינת למעלה מן הנדרש:

א. יובהר, כי אין לראות בנתבעת כמי שהשלימה עם כך שהמומחה מטעם בית המשפט בתחום האקוסטי ד"ר אלפר יבדוק רעש במקומות שלא נמצא לגביהם פגם בחוות הדעת מטעם התובעים. ד"ר אלפר ציין בחוות הדעת את התנגדות ב"כ הנתבעת בין היתר לאותה בדיקה בטענה לחריגה מכתב מינוי המומחה. ד"ר אלפר נימק בחוות דעתו כי החליט לעשות בדיקה זו למרות התנגדות הנתבעת מאחר ובכתב המינוי הורה לו בית המשפט לחוות דעתו ביחס למכלול הסוגיות השנויות במחלוקת בתחום המינוי בין הצדדים, כפי שהן עולות מתוך חוות הדעת שהוגשו מטעמם. ד"ר אלפר כתב, כי נטען בחוות הדעת מטעם הנתבעת כי "למשפחת ז'יבאלי ישנן טענות לחריגות רעש מהצנרת ואף טענות אלו נבדקו על ידו ונמצאו כלא מוצדקות" (חוות דעתו של ד"ר אלפר, פס' 4.1, ע' 6).

התובעים טענו בסיכומיהם כי מיקום החדר "הקולט" את הרעש אינו רלוונטי מאחר שיש רעש מצנרת בכל הדירה; אולם טענה זו אינה מקובלת עלי. יריעת המחלוקת להכרעה בידי בית המשפט נקבעת בכתבי הטענות; רעש בסלונים לא נטען בכתב התביעה המתוקן ולא נקבע בחוות הדעת שצורפה לו; וכפי שראינו לעיל, הנתבעת התנגדה, "בזמן אמת" בבדיקת המומחה מטעם בית המשפט בדירה, להרחבת החזית.

ב. אבהיר, כי כדי לדחות את הטענות בענין הליקוי בסלון קומה א' (שהוא הליקוי הבלתי-זניח שמצא המומחה מטעם בית המשפט ד"ר אלפר), לא נדרשתי לטענות הנתבעת, לפיהן לאורך כל הסכסוך בין הצדדים, החל מתכתובת בשנת 2008, דרך כתבי התביעה וחוות הדעת שצורפו להן, דרך חוות דעת מומחים קודמים מטעם בית המשפט בתיק זה בתחום האקוסטי ועד לבדיקת הדירה בידי המומחה מטעם בית המשפט ד"ר אלפר, טענות התובעים בענין רעש בצנרת עסקו בבירור בצנרת שמקורו בחדר שירותים ואמבטיה בדירה בקומה ב' שמעל דירת התובעים (בחלק הימינית העליונה בתשריטים בחוות דעתו של ד"ר אלפר), צנרת אשר יורדת דרך השירותים והמקלחת בדירת התובעים (בקומה א' לבנין) -- להם צמוד חדר השינה של ההורים -- ויורדת הלאה דרך הסלון בקומת הקרקע. טענת הנתבעת היא שהפגם שנמצא בסלון קומה א' עניינו צנרת שאינה מצויה בציר האנכי בין שירותי דירת קומה ב', שירותי דירת התובעים בקומה א' וסלון קומת קרקע; אלא צנרת אחרת – צנרת ביוב או צנרת מכיור בדירת קומה ב'. כך או כך, הטענה בענין ליקוי רעש מצנרת בסלון קומה א' (ולליקוי הזניח שמצא המומחה מטעם בית המשפט ד"ר אלפר בסלון קומת עקרקע) הן כאמור מחוץ לחזית המחלוקת על פי כתב התביעה המתוקן וחוות הדעת מטעם התובעים. משלא נדרשתי להכריע בטענה שמדובר, בנוגע לסלון קומה א', בצנרת אחרת ולא בצנרת שנדונה בין הצדדים מזה עשור, אינני גם נדרש לבקשת הנתבעת להגיש ראיה לאחר הסיכומים בנושא זה (מדובר, בטענת הנתבעת, בתמונות המצביעות על כך שבדיקת המומחה מטעם בית המשפט ד"ר אלפר בסלון קומה א' נעשתה תוך שהתובע שופך דליי מים אל המרזב בקיר הרלוונטי לסלון קומה א').

ליקויי בניה נטענים אחרים

11. המהנדס מר רפאל גיל, שמונה כמומחה מטעם בית המשפט בענין הליקויים שאינם ליקויים אקוסטיים, חווה דעתו בענין ליקויי בניה נטענים בדירה מושא התביעה (להלן: המומחה מטעם בית המשפט בתחום ליקויי בנייה).

טענות בענין ניגוד עניינים וחוסר מהימנות של המומחה מטעם בית המשפט בתחום ליקויי בניה

12. התובעים טענו בסיכומים כי הופתעו – לאחרונה – לגלות כי בין הנתבעת למומחה מטעם בית המשפט בתחום ליקויי בניה מר רפאל גיל קיימים קשרי עבודה. התובעים טוענים בענין מכתב שעל-פי הנטען שלח המומחה מטעם בית המשפט בתחום ליקויי בניה במסגרת ת"א (שלום נצ') 27952-07-16 אבו אחמד נ' סלים לחאם, כאשר "ככל שבית המשפט יבקש אז יוצג מכתב זה לעיונו" (פס' 15). הדבר מצביע לטענת התובעים על כך שהנתבעת פועלת לאורך כל הדרך בחוסר תום לב.

13. עוד טוענים התובעים כי אין זו הפעם הראשונה שמר גיל היה בקשר עבודה עם הצד שכנגד ונתפס כבלתי אמין. לענין זה מפנים הם לפסק דין ב-ת"א (ראשל"צ) 1909/02 רגבה שיווק והפצת מוצרים בע"מ נ' ד"ר בר און (14.11.2005), שהערעור עליו נדחה (ע"א 1056/06 בר און נ' רגבה שיווק והפצת מוצרים בע"מ (29.4.2007)).

14. התובעים טיוענים כי אין ספק שהמומחה מר גיל עשה כל מאמץ כדי לעמוד מצד התובעת.

15. הנתבעת טוענת כי אין ומעולם לא היו קשרי עבודה בין הנתבעת לבין מר גיל. לטענתה, באוגוסט 2017, למעלה משנה לאחר שמר גיל נחקר בבית המשפט בתיק זה שבפני (ביום 16.5.2016), נוצר קשר עסקי מצומצם בין החברה שבבעלותו של מר גיל, לבין מר פארס לחאם, שהוא אחד מהבנים של מנכ"ל הנתבעת סלים לחאם. נטען, כי למר פארס לחאם עסק עצמאי ונפרד שאינו קשור לנתבעת. טענה הנתבעת, כי כתוצאה מאותו קשר עסקי הודיע המומחה גיל כי אינו מסכים לשמש מומחה מטעם בית המשפט בתיק האחר שהתנהל נגד הנתבעת. לטענת הנתבעת, עד היום אין קשר עסקי בין מר גיל לבין הנתבעת, בעל מניותיה סלים לחאם והבן הבכור באסל לחאם שהעיד מטעם הנתבעת בתיק זה.

16. אני דוחה את טענות התובעים בענין ניגוד עניינים, במועדים הרלוונטיים לענייננו שכוללים מתן חוות דעת של מר גיל בשנת 2011 ועדותו בבית המשפט בשנת 2016, בין מר גיל לבין הנתבעת. טענות אלה הועלו בסיכומים ללא כל ראיה או עדות ולאחר סיום הבאת הראיות. התובעים לא פירטו באיזה מועד "לאחרונה" נודע להם בענין הקשר הנטען בין מר גיל לבין הנתבעת. אף אם אניח לטובת התובעים כי מדובר במועד הסמוך להגשת סיכומיהם, לו חפצו שהטענות העובדתיות בענין זה יישקלו, היה עליהם לבקש להביא ראיות בענין (ולו לחקור שוב את מר גיל בבית המשפט על מנת להגיש את המכתב הנטען ולהטיח בו את טענותיהם). התובעים הגישו סיכומי תשובה ולא הכחישו בהם את טענת הנתבעת, לפיה במכתב הנזכר מודיע מר גיל לבית המשפט בתיק האחר כי הוא אינו מסכים לשמש בו מומחה מטעם בית המשפט נוכח קשר עסקי מצומצם עם העסק של הבן פיראס, שנוצר לאחר שמר גיל כבר העיד בתיק זה שבפניי. ואם אלו הם פני הדברים, הרי שליחת מכתב כזה בידי מר גיל עשויה להצביע על כך שמקום שיש לו קשר כזה, הוא אינו שותק אלא מעלה את הדברים על הכתב ומסרב לשמש מומחה מטעם בית המשפט.

17. אף לא מצאתי מקום לקבוע ממצאי מהימנות בעניינו של המומחה מטעם בית המשפט בענין ליקויי בנייה על סמך פסק הדין הנזכר, בו נקבעו ממצאי מהימנות לגביו כמומחה. בהעדר הוראה חוקית הקובעת אחרת, פסק דין בהליך אחד אינו מהווה ראיה למסקנות ולממצאים שנקבעו בו בהליך אחר (ראו ע"א 9817/02 ויינשטין נ' ברגמן, פס' 15 (16.6.2005)); קדמי על הראיות 754, (מהדורה משולבת ומעודכנת 2009)). אוסיף, למרות שהדבר אינו נדרש, לענין טענת התובעים בענין קשר בין מר גיל לבין צד, כי על-פי הכתוב בפסק הדין, באותה פרשה מר גיל היה המומחה מטעם הצד המדובר, ולא מומחה מטעם בית המשפט.

18. אפנה לדיון בגוף הענין ליקויי בניה (למעט אקוסטיקה, שנדונה לעיל).

מדרגות

19. המומחה מטעם בית המשפט לענין ליקויי בנייה מר גיל התייחס בחוות דעתו למספר טענות בענין המדרגות בדירה מושא התביעה, שהועלו בחוות הדעת ההנדסית מטעם התובעים מר גנישב אלכסיי. בין היתר, התייחס המומחה מטעם בית המשפט מר גיל לטענת מומחה התובעים לחריגה מסעיף 3.38(ד) לסימן ד' בחלק ג' לתוספת השניה לתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), התש"ל-1970 (כפי נוסחו עד תיקון התשס"ח). על פי סעיף זה, כנוסחו אז, "במהלך מדרגות אחד לכל ארכו יהיה גודל אחיד לרום המדרגה וגודל אחיד לשלחה והיחס ביניהם יהיה לפי הנוסחה הבאה: 2 רומים + שלח = 61 עד 63 ס"מ". מומחה התובעים טען שהסכום של 2 רומים + שלח במדרגות בדירת התובעים עומד על כ-64 ס"מ (חוות דעתו של מר גיל, ע' 20). המומחה מטעם בית המשפט מר גיל קיבל את טענת התובעים לפיה הסיכום הנזכר עומד על כ-64 ס"מ (שם, ע' 22). עם זאת, ציין המומחה מטעם בית המשפט בחוות דעתו כי קיימת מחלוקת משפטית בשאלה אם התקנות הדנות במדרגות (למעט התקנות הספציפיות החלות על מדרגות בתוך דירה), בסימן ד' הנזכר "מבנה חדר מדרגות", חלות גם על מדרגות בתוך דירות מגורים, או שהן חלות רק על מדרגות בחדרי מדרגות משותפים. המומחה מטעם בית המשפט הפנה לעניין זה לפסקי דין כדלקמן:

א. ת"א (מחוזי חי') 1833/86, בו, לטענתו של המומחה מטעם בית המשפט גיל, נקבע כי התקנה הדנה במדגרות טרפזיות הנמצאות בקובץ תקנות זה אינה חלה על מדרגות בתוך דירה;

ב. ע"א (חי') 804/95 בירן נ' תומר הצפון (1989) קבלני בניין פיתוח והשקעות בע"מ (31.3.1997), בו לטענתו של המומחה מטעם בית המשפט מר גיל נקבע כי התקנה בתקנות אלה החלה על מדרגות טרפזיות חלה על דירת מגורים (אולם התייחסותו של כבוד השופט ביין היתה רק מההיבט הבטיחותי).

ג. ת"א (מחוזי נצ') 638/98 צבי נ' יצחק שטרן ושות בע"מ (7.10.2001) (בפרק "הכרעת ביהמ"ש בעניין הליקויים המשותפים"), בו, לטענתו של המומחה מטעם בית המשפט גיל, נקבע כי התקנה הדנה במדרגות טרפזיות הנמצאות בקובץ תקנות זה אינה חלה על דירת מגורים.

20. התובעים טוענים כי המדרגות בענייננו אינן מדרגות טרפזיות (אלא, מדובר במהלך מדרגות המשולב בין מדרגות טרפזיות למדגרות רגילות). כן טענו התובעים כי המומחה מטעם בית המשפט מר גיל חרג מסמכותו עת נכנס לעניין משפטי שהוא לשיקול דעתו הבלעדי של בית המשפט.

21. התובעים צודקים כי ההכרעה במצב המשפטי היא נחלתו של בית המשפט. והמצב המשפטי על-פי הפסיקה הוא, שסימן ד' הנזכר לחלק ג' לתוספת השניה לתקנות הנזכרות כנוסחן דאז, לרבות סעיף 3.38 הנזכר, לא חל (גם בנוגע למועדים לפני שינויו) על מדרגות פנים, בין אם מדובר במדרגות טרפזיות, בין אחרת. כאמור, המומחה מטעם בית המשפט הפנה להחלטה אחת ממנה ניתן ללמוד על כך שסימן ד' היה חל על מדרגות פנים. מדובר ב-ע"א (מחוזי חי') 804/95 בירן נ' תומר הצפון (1989) קבלני בניין פיתוח והשקעות בע"מ (31.3.1997). דא עקא, בחלוף כ-11 שנים מאותו פסק דין – בשנת 2008 וזמן קצר לאחר תיקון התשס"ח – ניתן, באותו בית משפט מחוזי (בית המשפט המחוזי בחיפה), פסק דין על ידי כבוד השופט י' עמית בו נקבע, בענין הנוסח הקודם מושא ענייננו:

"...אני מבכר גישתו של המומחה לפיה תקנות 3.30 – 34.9 לתקנות התכנון והנייה עניינן במדרגות הממוקמות בחדר מדרגות ולא במדרגות בתוך דירה. למיטב ידיעתי, זו גם הפרשנות שניתנה לסעיפים אלו על ידי היועץ המשפטי של משרד הפנים, לאור מיקום התקנות בחלק ג' לתוספת השניה, שכותרתו 'אמצעי יציאה מבניין'. הכותרת מעידה על כך, שהכוונה לחלקי הבניין המובילים אל מחוץ לדירה. סימן ד' לחלק ג' לתוספת השנייה כותרתו 'מבנה חדר מדגרות' ועל פי הקשר הדברים והדבקם, הכוונה לחדר מדרגות שאינו נמצא בתחום הדירה. אמירה ידועה היא, כי [ח]וק הוא כיצור חי בסביבתו, ובמלאכת הפרשנות, שומא עלינו ליתן פירוש המסייע לחוק להשתלב ולהשתרג בסביבתו. הסביבה הטבעית של הוראת תקנות 3.49-3.30 נוגעת לחדרי מדרגות מחוץ לדירה ולטעמי, כך יש לפרש את הוראת הסעיף. אציין כי כך פורשו התקנות בשעתו גם על ידי כב' השופטת שטרסברג-כהן בת.א. (חי') 1833/96 אוחנה סוזן ואח' נ' דרוקר זכריה חברה קבלנית לעבודות אזרחיות בנין ופיתוח בע"מ (לא פורסם). לדעה דומה, ראה ת.א. (מחוזי נצרת) 638/98 אברהם צבי נ' יצחק שטרן ושות' בע"מ, דינים מחוזי לג (6) 123).

התובעים הפנו לע"א 4218/90 חפציבה נ' חברה לבנין עבודות ופיתוח בע"מ נ' להנר (ניתן ביום 31.12.92), אך בפסק דין זה, אימץ בית המשפט העליון את מסקנת בית המשפט המחוזי שאימץ חוות דעת מומחה התובעים, מבלי לדון בסוגיה לגופא (פסקה 9 לפסק הדין[)]" (ת"א (מחוזי חי') 1436/98 שמילוביץ נ' אשל הירדן בניה ופיתוח בע"מ, פס' 16 (28.4.2008)).

22. בית המשפט המחוזי בחיפה חזר על פסיקה זו שוב בשנת 2011, ב-ת"א (מחוזי חי') 889/04 עמירב עדי נ' אשל הירדן יזום ובנין בע"מ, פס' 7 (25.12.2011) (להלן: ענין עמירב):

"המגמה היא לקבוע כי התקנות אינן חלות על מדרגות פנימיות, והדיון ייסוב סביב בטיחותן. (ראו למשל ע"א (חי') 804/95 בלירן נ' תומר הצפון (1989), לא פורסם, ניתן ביום 31/3/97, מפי כב' הש' ד"ר ביין; ת"א ת.א. (י-ם) 1043/97 וולק נ' עובד לוי תיעוש הבניה והאבן בע"מ, לא פורסם, ניתן ביום 30/5/01 מפי כב' הש' מוסק; ת.א. (ב"ש) 9333/97 פורת ואח' נ' מי ערד חברה להנדסה לפיתוח ולבנין בע"מ, לא פורסם, ניתן ביום 11/11/04, מפי כב' הש' ואגו; ת.א. (ת"א) 101179/99 קריאף נ' א.ש. רהט הנדסה בע"מ, לא פורסם, ניתן ביום 24/8/03, מפי כב' הש' סימון; ת.א. (ת"א) 150216/02 יחיאלי נ' פרץ בוני הנגב – אחים פרץ בע"מ, לא פורסם, ניתן ביום 16/3/05 מפי כב' הש' ברנר; כן ראו ת.א. (חי') 1436/98 שמילוביץ ואח' נ' אשל הירדן בניה ופיתוח בע"מ, טרם פורסם, ניתן ביום 28/4/08, שם סקר כב' הש' עמית את גישת הפסיקה, וקבע כי התקנות אינן חלות על מדגרות פנים)".

23. ראו גם, משנת 2015, את פסק דינו של כבוד השופט ר' ארניה ב-ת"א (ראשל"צ) 3661/02 יעקובוב נ' משרד הבינוי והשיכון, פס' 61 (25.11.2015), המאמץ אף הוא את הקביעה מענין שמילוביץ בענין אי-תחולת התקנות שבנדון על מדרגות פנים.

24. בהעדר תחולת סימן ד' בחלק ג' לתוספת השניה לתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות) תש"ל-1970 על מדרגות פנים (אף בנוגע למועדים לפני שינוי נוסחו), מקובלת עלי מסקנת המומחה מטעם בית המשפט מר גיל לפיה הפגמים שמצא המומחה מטעם התובעים במדרגות הפנים בדירה מושא התביעה עקב אי-עמידה בסימן ד' הנזכר, לרבות הפגם הנטען בענין סיכום 2 רומים + שלח – לאו פגמים הם.

25. התובעים הפנו לכך שהמומחה מטעם בית המשפט מר גיל השיב לשאלה אם המדגרות אינן תואמות את התקנות, "אני מסכים" (פרוטוקול 16.5.2016 ע' 21 ש' 30-32). אולם אין בכך דבר. קריאת שאלה ותשובה זו בהקשרן (החל משורה 19 באותו עמוד), מעלה כי המומחה העיד שם, בהתאם לחוות דעתו, כי קיימת מחלוקת בפסיקה האם התקנות הנזכרות חלות כלל על המדרגות שהן מדגרות פנים. תחולת התקנות לחוד, והשאלה אם המדרגות מושא ענייננו תואמות את המפורט באותן תקנות לחוד. כפי שכבר קבעתי לעיל, תקנה 3.38 לתקנות בנוסחן דאז, בענין סיכום שני רומים ושלח, אינה חלה כלל על מדרגות הפנים שבענייננו; ומכאן שבאי-עמידת המדדרגות בהן, כשלעצמה, אין רבותא.

26. רק בשולי הדברים אוסיף: גם לפי הגישה בענין עמירב, לפיה בהעדר תחולת התקנות הנזכרות על מדרגות פנים הדיון יסוב על נושא הבטיחות, אין בפנינו פגם. המומחה מטעם בית המשפט מר גיל ציין כי ענין זה של "סכום 2 רומים + שלח" הוזכר בחוות הדעת מטעם התובעים כפגם בטיחותי, והוא דחה את הטענה שמדובר בפגם בטיחותי. לסברתו, מדובר בסוגייה של נוחות בלבד (שם, ע' 25-23). מר גיל העיד כי אם נדרש פירוק המדרגות בגין נושא "סכום 2 רום + שלח", העלות לטענת מומחה התובעים – 24,000 ₪ -- מקובלת עליו; אולם הוא העיד "לפי דעתי אין צורך בפירוק אבל בית המשפט יקבע" (פרוטוקטול 16.5.2016 ע' 22 ש' 15-18).

התובעים טענו כי המומחה מטעם בית המשפט מר גיל אישר כי המדרגות מושא ענייננו אינן נוחות. איני מקבל טענה זו. מר גיל גם לא קבע כי המדרגות אינן נוחות בגין סכום "2 רום + שלח" בהן. הוא לא קבע כי המדרגות גורמות לחוסר נוחות, לא כל שכן באופן המצדיק פיצוי המשקף החלפת המדרגות. הנתבעת הפנתה לענין זה לשאלות ההבהרה. בשאלה בענין "עמ' 22-27" בשאלות ההבהרה ששלח ב"כ הקודם של התובעים (תצהירי התובעים, נספח ד') הוא שאל בין היתר "על אף שלטענתך מומחה התובעים התייחס לסוגיות הבטיחות (המופיעות בכותרת) האינך חושב כי נוחות השימוש במדרגות נפגעת? ואם כן מה הפיצוי?" תשובתו של המומחה מטעם בית המשפט לשאלה זו היתה:

"נוחות השימוש בסטייה של 1 ס"מ, היא סטייה זניחה.

בתקנות התכנון והבניה החדשות,שהן תקנות מחמירות, הן לעניין בטיחות והן לעניין נוחות מותרת כיום סטייה שכזו, ולכן אין בנושא זה ליקוי.

עקב עובדה זו אין לקוי, ואין צורך בפיצוי.

אם בית המשפט הנכבד יקבע בניגוד לכתוב בחוות דעתי שיש לפרק את המדרגות ולהתקינם מחדש, אזי העלות תהיה במקרה זה כ-24,000 ₪, כפי שקבע מומחה התובעים.

כאמור לדעתי אין כל צורך לבצע זאת בנסיבות העניין" (שם).

27. בכך שהמומחה מטעם בית המשפט מר גיל סיפק לבית המשפט את כל הכלים על מנת שיכריע (ע' 22 ש' 5-6), אין משום הבעת ספק בעמדתו לפיה אין פגם בענין זה, אלא, כפי שהוא עצמו העיד, הפסקת הנתונים בדבר עלות החלפת המדרגות היה ובית המשפט לא יקבל את עמדתו. לאור המפורט לעיל, לא מצאתי מקום שלא לקבל את עמדתו.

שיפוע בחדרי הרחצה והשירותים

28. המומחה מטעם התובעים מר גנישב סבר כי קיים פגם בשיפוע לקוי בחדר מקלחת הורים ואורחים, בכך שהשיפוע פחות מ-2% בניגוד לסעיף 3.2.5.1 בחלק 3 של תקן 1205 הקובע כי שיפוע רצפת התא לכיוון הנקז יהיה בין 2% ל-4% (ע' 11 לאותה חוות דעתו של מר גנישב).

29. המומחה מטעם בית המשפט מר גיל הצביע על כך שבשנת 2007 נקבע בתקן המחמיר בנושא אינסטלציה כי השיפוע בתא המקלחת יהיה בין 1% ל-4%, שכן מכון התקנים הישראלי הגיע למסקנה כי שיפוע של 1% ומעלה הוא שיפוע מספיק (ע' 39 רישה).

30. המומחה מטעם בית המשפט ציין בחוות דעתו כי "מומחי הצדדים קובעים כי השיפוע בתא הרחצה בחדר מקלחת אורחים עולה על 1%, על פי טענתם השיפוע הוא 1.1% עד 1.2% (ע' 39). קרי – לדידם של מומחי שני הצדדים השיפוע הוא 1.1%-1.2% אשר עומד בתקן החדש משנת 2007.

31. בעדותו העיד מר גיל כי "הבניה היתה משנת 05' ובשנת 07' בא מכון התקנים ואמר שיש טעות בתקן ולכן קבענו שמה [ש]קיים היום הוא תקין, אין מצב שאהרוס היום ואחזיר ל-2% שהיה תקין [לפי התקן הישן] (פרוטוקול 16.5.2016 ע' 23 ש' 2).

32. התובעים טענו כי המומחה מטעם בית המשפט שגה עת כתב כי המומחה מטעמם מסכים כי השיפוע בבית מושא התביעה עומד על 1.1%-1.2%. הם טענו כי מומחי הצדדים ביצעו בדיקה לפי תקן 2005, ואילו המומחה מטעם בית המשפט, אשר סבור שהתקן החל הוא תקן משנת 2007, לא ביצע בדיקה משל עצמו, וממילא לא ביצע בדיקה לפי התקן משנת 2007. דין טענות אלה של התובעים להידחות. כפי שטען המומחה מטעם בית המשפט, המומחה מטעם התובעים מר גנישב כתב מפורשות בעמוד 11 לחוות דעתו:

"שיפוע לקוי, פחות מ-2% המינימאליים הנדרשים (1.2% - 1.1) ברצפת תא רחצה בחדר מקלחת הורים ואורחים בניגוד לנדרש בסעיף 3.2.5.1 בחלק 3 של תקן 1205..." (ההדגשה הוספה).

עינינו הרואות כי בניגוד לטענת התובעים, וכפי שטען המומחה מטעם בית המשפט, מומחה התובעים מר גנישב כתב גם כתב בחוות דעתו כי השיפוע בבית התובעים עומד על 1.1-1.2%. בנסיבות אלה, וכאשר התובעים לא חולקים על כך שהתקן החל הוא התקן משנת 2007, או על כך שלפי תקן זה שיפוע בשיעור זה נחשב תקין, יש לקבל את עמדת המומחה מטעם בית המשפט. כאשר אף לפי המומחה מטעם התובעים השיפוע עומד על 1.1-1.2%, שהוא שיפוע תקין לפי התקנות משנת 2007, לא היה כל צורך במדידת השיפוע בידי המומחה מטעם בית המשפט. נדחית גם טענת התובעים בענין אי-ביצוע של בדיקה לפי תקן 2007 על ידי המומחה מטעם בית המשפט: התובעים לא טענו, לא כל שכן הוכיחו, כי בנוסף לשינוי השיפוע המותר בתקן 2007, דרך עריכת הבדיקה שונה בתקן זה ביחס לתקן משנת 2005. ומשהתובעים לא הראו כי דרך עריכת הבדיקה היתה צריכה להיות שונה, אין כל פסול בכך שהמומחה מטעם בית המשפט הסתמך על הנתון בחוות הדעת מטעם התובעים עצמם בענין שיפוע בשיעור 1.1-1.2%, אשר מהווה, לפי התקן החדש משנת 2007 והחל, ממצא תקין.

33. לטענת התובעים, המומחה מטעם בית המשפט השתמש בחוות דעתו פעם בתקן 2007 (בענין השיפוע), ופעם בתקן משנת 2005 (בענין "קבועות"), כל פעם תוך הנבת תוצאה הנוחה לנתבעת. טענה זו נדחית. המומחה מטעם בית המשפט אמנם הפנה לתקנה 2007 בענין השיפוע ולתקן 2005 בענין "קבועות". אולם כפי שהעיד המומחה מטעם בית המשפט, בענין השיפוע, התקן החדש בשנת 2007 כולל הקלה ביחס לתקן 2005, ועל כן גם אם השיפוע בבית התובעים היה בגדר ליקוי בעת בנייתו, כיום הוא תקין. בענין "קבועות" המומחה מטעם בית המשפט מצא כי ממילא אין פגם (כאשר הוא אף קבע כי במועד בניית הבנין לא היתה חובה לעמוד בדרישות התקן בענין זה), כפי שאפרט כעת.

34. התובעים טענו כי יש לפצותם בהתאם לחוות הדעת מטעמם בענין "קבועות" בסך של 12,500 ₪ בתוספת 30% ומע"מ (ראו ע' 4-5 לחוות דעתו של מר גנישב, כתב התביעה המתוקן). המומחה מטעם בית המשפט דחה את עמדת המומחה מטעם התובעים בענין "קבועות", בין היתר מהטעם שהתובעים ביקשו שהאסלות יותקנו כפי שהותקנו (חוות דעתו, ע' 9-10). התובעים טענו בסיכומים כי תכנית הדירה (נספח ד' לתצהיר מטעם התובעים) מוכיחה כי התובעים קיבלו את האסלות עם הדירה. אולם אין בטענה זו כדי להוביל למסקנה שיש לדחות את עמדת המומחה מטעם בית המשפט בענין זה. ראשית, התובעים לא עימתו את המומחה מטעם בית המשפט עם תכנית הדירה. שנית, גם אם האסלות הופיעו בתכנית הדירה כפי שבוצעו בפועל, אין בכך הוכחה שלא מדובר בבקשת התובעים; הגם שלטענת הנתבעת הדירה היתה כמעט גמורה בעת חתימת הסכם המכר, התובעים לא הביאו לשלילת האפשרות שתכנית הדירה הוכנה בענין זה בהתאם לבקשת התובעים).

אריחים שאינם עומדים בתקן בנוגע להחלקה

35. התובעים טענו בסיכומים כי המומחה מטעמם חווה דעתו לפיה האריחים בבית אינם עונים על דרישות התקן בנוגע להחלקה. לטענת התובעים, המומחה מטעם הנתבעת טען כי יש אישור תקן לאריחים. עוד טענו התובעים כי המומחה מטעם בית המשפט מר רפי גיל קבע כי על הנתבעת לספק לתובעים אישור כי האריחים עומדים בתקן; אלא שהנתבעים לא סיפקו את האישור. לטענת התובעים, מדובר בהוכחה חותכת שהאריחים אינם עומדים בתקן. לטענת התובעים הם פעלו "מעבר למה שנדרש", ופנו בעצמם למכון התקנים וביצעו בדיקה שתוצאותיה היא, שהאריחים אינם עומדים בתקן. לטענת התובעים המומחה מטעם בית המשפט ציין בחקירתו כי האריחים אכן אינם עומדים בתקן. עוד טוענים התובעים כי מנהל הנתבעת התחמק בעדותו כאשר נשאל על המצאת אישור שהאריחים עומדים בתקן, ובסופו של דבר אישר שאין לו תו תקן. התובעים מצביעים על סתירה בין גרסת מומחה הנתבעת לפיה ישנו אישור תקן, לבין תשובת נציג הנתבעת לפיה אישור כזה מותנה באריחים רזרביים, שאינם בנמצא, ולפיה אין לו תו תקן. התובעים עותרים לפיצוי בסך שקבע המומחה מטעמם בענין זה, בסך 11,407 ₪.

36. הנתבעת טענה כי בטענות התובעים בענין עמידת האריחים בתקן בענין החלקה, עשו התובעים "ערבוביה מוחלטת". רשאית, המומחה מטעם התובעים לא קבע שהאריחים אינם עומדים בדרישת התקן, אלא שיש לקבל אישור על כך שהם תואמים את התקן. שנית טענה הנתבעת כי המומחה מטעם התובעים גם לא קבע סכום כלשהו בנוגע לענין זה (וכי הסכום בו נקבו התובעים שייך לסעיף אחר בחוות הדעת של המומחה מטעמם). שלישית טוענת נתבעת כי המומחה מטעם בית המשפט כתב בחוות דעת כי אם לא תספק הנתבעת אישור לעמידת האריחים בתקן, הוא יבצע בדיקה במסגרת שאלות ההבהרה; אלא שבמקום שהתובעים יפנו אליו לביצוע בדיקה, הם הציגו בפניו בעדותו בדיקה כלשהי, שלא ברור באיזה אריח בוצעה. הנתבעת מפנה לעדותו של המומחה מטעם בית המשפט לפיה הבדיקה הרלוונטית היא בדיקה שעושים בשטח. עוד מפנה הנתבעת לכך, שהבדיקה שערכו התובעים מתייחסת לאריח בגודל 60/60, והאריחים בחדרי הרחצה בבית התובעים אינם בגודל זה, ועל כן השיב המומחה מטעם בית המשפט כי הוא אינו יודע מאין בא האריח שבו ביצעו התובעים בדיקה.

37. בסיכומי התשובה טענו התובעים כי העובדה שאין אישור התאמת האריחים לתקן, די בה כדי לקבוע כי קיים ליקוי (פס' 16).

38. דין טענות התובעים בענין אי-עמידת אריחי הבית בתקן בענין החלקה, להידחות. כטענת הנתבעת, המומחה מטעם התובעים לא קבע כי האריחים אינם עומדים בתקן. המומחה מטעם התובעים כתב בחוות דעתו:

"בדירה בוצע מאריחי קרמיקה וגרניט פורצלן במידות שונות. אותרו ליקויים הבאים:

א. יש לקבל אישור שאריחים ברצפת הדירה תואמים את דרגה המינימאלית של התנגדות להחלקה הנדרשת בטבלה א-1 בתקן ישראלי ת"י 2279 (2005)...במידה ולא יש להחליפם" (ע' 11).

המצוטט, אינו קביעה לפיה, בפועל, האריחים אינם תואמים לדרישות התקן בענין החלקה. המומחה מטעם בית המשפט כתב בחוות דעתו בענין זה:

"יש לספק לתובעים אישור כי האריחים שהותקנו באזורים הרטובים עומדים בדרישת התקן, כפי שקובע מומחה הנתבעת.

במידה ולא יוצג אישור שכזה, יהיה צורך לבצע בדיקת החלקה ע"י מכון התקנים הישראלי.

בדיקה שכזו תבוצע במסגרת שאלות ההבהרה אם לא יתקבל אישור מתאים מהנתבעת" (ע' 38).

יודגש: בשונה מהמומחה מטעם התובעים, המומחה מטעם בית המשפט חווה דעתו לפיה אם לא יועבר לתובעים אישור עמידת האריחים בתקן, אין להסיק אוטומטית שיש להחליף את האריחים, אלא – יש לבצע בדיקה במסגרת שאלות ההבהרה.

39. התובעים אמנם פנו למומחה מטעם בית המשפט בשאלות הבהרה (נספח ד' לתצהירו של ויסאם ג'באלי), אולם הם לא העלו בהן כל טענה לפיה לא קיבלו אישור התאמת לאריחים לתקן וכי יש מקום שהמומחה מטעם בית המשפט יבצע בדיקה כפי שכתב בחוות דעתו. התובעים כלל לא הפנו בשאלות ההבהרה לע' 38 בחוות דעת מטעם בית המשפט בנושא עמידת האריחים בדרישות התקן בענין החלקה. במקום לעשות זאת, הם הציגו בפני המומחה, רק בחקירתו בבית המשפט, תוצאות של בדיקה שבוצעה ביוזמתם לגבי אריח כלשהו (ת/2). ראו עדות המומחה מטעם בית המשפט לפיה "... קיבלתי הודעה שהוגשה לבית המשפט ללא דרישה כלשהי שעלי לבצע" (פרוטוקול 16.5.2016 ע' 24 ש' 31). עיון במסמך הבדיקה מעלה שהיא בוצעה בשנת 2015, כארבע שנים לאחר שהתובעים נמנעו מלהודיע במסגרת שאלות ההבהרה כי לא קיבלו אישור התאמה וכי על המומחה מטעם בית המשפט לבצע בדיקה. המומחה מטעם בית המשפט העיד כי הוא אינו יודע מאין בא האריח מושא הבדיקה שביצעו התובעים (ת/2; פרוטוקול 26.5.2016 ע' 26 ש' 4; וכאן המקום להבהיר, כי בניגוד לטענת התובעים המומחה מטעם בית המשפט לא העיד כי האריחים בבית התובעים אינם עומדים בתקן בנושא ההחלקה, אלא העיד כי אם האריח מושא הבדיקה הוא אריח שסיפקה הנתבעת עבור בית התובעים אזי האריחים בבית אינם עומדים בתקן – שם, ע' 25 ש' 3)). עוד עולה מעדות המומחה מטעם בית המשפט כי הבדיקה שהיה מקום לבצע היא בדיקה בשטח: "ממה שאני רואה מבדיקת מכון התקנים לא בוצעה בדיקה בשטח אלא הביאו למכון התקנים אריחים. הייתי בין המומחים שכתבו את התקן, כאשר אתה מביא אריחים למכון התקנים אין לי שליטה" (שם, ע' 24 ש' 31 - ע' 25 ש' 2).

40. לאור האמור לעיל, בכל הכבוד, בניגוד לטענת התובעים, התובעים לא "פעלו מעבר למה שנדרש" מהם בענין האריחים; הנכון הוא, שהם עשו פחות ממה שנדרש מהם. המסגרת בה היה על התובעים להביא לביצוע בדיקה היתה בגדר שאלות ההבהרה למומחה מטעם בית המשפט, כפי שהוא קבע בחוות דעתו. לו התובעים היו עושים כן, המומחה מטעם בית המשפט היה עורך בדיקה, בשטח ותוך מתן הזדמנות לנתבעת להיות נוכחת בבדיקה כך שלא תהא מחלוקת האם מדובר בבדיקה של האריחים שסיפקו הנתבעת לבית התובעים; ואם בדיקה כזו היתה מצביעה על כך שהאריחים בבית אינם עומדים בדרישות התקן בענין החלקה, היו התובעים מרימים את הנטל להוכיח זכאות לפיצוי בגין כך. חלף זאת בחרו התובעים להימנע מהעלאת הנושא במסגרת שאלות הבהרה כפי שהנחה המומחה מטעם בית המשפט (ולמרות שהם שלחו למומחה מטעם בית המשפט שאלות הבהרה בעניינים אחרים), והציגו בפני המומחה מטעם בית המשפט בעדותו תוצאות בדיקה, בנסיבות שבהן לא עלה בידיו לאשר אם מדובר בבדיקה שבוצעה באריחים שסיפקו הנתבעות לבית התובעים.

סיכום ביניים

41. לאור כל האמור לעיל, התובעים לא הוכיחו את זכותם לפיצוי בתביעה זו, מעבר לסכום שנקבע בחוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט מר גיל - סך של 10,000 ₪ (נכון למועד חוות הדעת), בתוספת 30% בגין ביצוע בידי קבלן מזדמן.

השתק

42. הנתבעת טענה בכתב ההגנה המתוקן כי ביום 20.9.2008 נערך פרוטוקול מסירה סופית בו אישרו התובעים כי כל הליקויים עליהם הצביעו בפרוטוקול מיום 6.9.2008 תוקנו והושלמו, למעט אלה המצוינים בפרוטוקול המסירה הסופית, וכי הם אישרו כי מלבד הליקויים המופעים בפרוטוקול אין להם כל טענה בנוגע לפגמים אחרים אם ישנם למעט פגמים נסתרים (פס' 10).

43. עוד טענה הנתבעת כי התובעים קיבלו את הדירה לידיהם כ-4 חודשים לאחר חתימה על חוזה הרכישה, כך שמדובר בדירה אשר נרכשה כשהיא כמעט גמורה והעבודות שצריך היה להשלים היו גמר חיפויים, גמר התקנת כלים סניטריים והתקנות דלתות. הנתבעת הפנתה למפרט הטכני בו הצהירו התובעים כי:

"מאחר והדירה הנ"ל הושלמה לפני חתימת החוזה, מצהירים הרוכשים כי ביקרו בדירה, ראו את החלוקה, בדקו את הנכס על כל מרכיביו ומצאו אותו מתאים לדרישותיהם ולמטרותיהם מכל הבחינות וללא סייג.

הרוכשים מצהירים כי אין ולא תהיה להם כל טענה או ברירה לגבי אי התאמה בדירה ו/או הנכס /וא הבניין ו/או כל חלק מהם ו/או כל חלק מהפרוייקט.

...."

כן הפנתה הנתבעת בכתב ההגנה להצהרה דומה בסעיף 4(ו) לחוזה הרכישה. ראו גם סעיפים 12-13 לתצהיר העדות הראשית של מנכ"ל הנתבעת סלים לחאם.

44. הנתבעת זנחה טענות אלה בסיכומיה, כך שטענת ההשתק נדחית.

מתן הזדמנות נאותה לתקן

45. הצדדים חלוקים בשאלה אם התובעים נתנו לנתבעת הזדמנות נאותה לתקן ליקויים בדירה מושא התביעה, לפי סעיף 4ב לחוק המכר (דירות), התשל"ג-1973 (ראו סעיף 12(א) לחוזה המכר, נספח א' לתצהירי העדות הראשית מטעם התובעים).

46. התובעים טענו כבר בסעיף 6 לכתב תביעתם המקורי משנת 2009, כי טרם הגשת התביעה הם ביקשו מהנתבעת לבצע תיקונים בדירה מושא התביעה. בכתב הגנתה המקורי טענה הנתבעת כי לפי סעיף 12(ב) לחוזה המכר היא אינה מחויבת לבצע תיקונים בלתי דחופים עד סוף שנת הבדק, והתביעה הוגשה טרם זמנה (סעיף 19 לכתב ההגנה המקורי).

47. ביום 16.3.2011 הוגשה חוות הדעת של המומחה מטעם בית המשפט מר גיל. בדיון ביום 29.5.2012, לאחר שהתיק עבר מטיפולו של כבוד השופט א' כנעאן לטיפולה של כבוד השופטת ר' גלפז-מוקדי, הורתה השופטת גלפז-מוקדי כי "נוכח הסכמת הצדדים, אקבע את התיק לתזכורת פנימית בעוד חודשיים וחצי שעד למועד זה יודיע ב"כ התובעים האם תוקנו הליקויים לשביעת רצונו בהתאם לחוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט ואם ניתן לסיים את התיק".

48. ביום 16.9.2012 פנתה הנתבעת לבית המשפט. הנתבעת טענה כי היא פנתה לתובעים במספר מכתבים שלא קיבלו מענה וביקשה "לצוות על התובעים להיעתר לפניות הנ"ל לרבות לאפשר לנתבעת לבצע את התיקונים והכל כמפורט בדו"ח" (שם, פס' 6). ביום 17.10.2012 טענו התובעים כי רשימת הליקויים שבכוונת הנתבעת לבצע אינה כוללת איטום אקוסטי עליו הוסכם בדיון הנזכר. התובעים ביקשו לחייב את הנתבעת "לתקן את כל הליקויים...והכל כמקשה אחת תוך לכל היותר 20 יום". ביום 18.10.2018 הורתה השופטת גלפז-מוקדי לנתבעת לפעול לביצוע התיקונים בחוות הדעת מטעם בית המשפט לרבות הליקוי האקוסטי שעליו דובר בדיון הנזכר, וזאת בתוך 30 יום, כאשר הנתבעת תגיש הודעה על כך לתיק בית המשפט.

49. ביום 30.10.2012 הבהירה הנתבעת כי לא הודתה בטענות התובעים בענין רעש בדירה וכי היא הסכימה בדיון הנזכר לעיל לתיקונים בנוגע לטענות בענין רעש לפנים משורת הדין ובהתאם לאמור בחוות הדעת מטעמה, לפיה יש למלא בפולאורטין או פרלייט בחלל שיש בחיפוי הגבס סביב צינור הצואים. הנתבעת ביקשה "להורות לתובעים לאפשר לנתבעת לבצע את התיקונים כאמור בדו"ח התיקונים.... וזאת ללא דיחוי נוסף" (פס' 23).

50. בהחלטה מיום 20.1.2013 התקבלו טענות הנתבעת במובן זה, שהשופטת גלפז-מוקדי הורתה לה לבצע את התיקונים בדו"ח שנשלח אל התובעים ובכלל זאת לאטום באופן אשר הוצע על ידי "מומחה הנתבעת". כן הבהירה השופטת גלפז-מוקדי כי ללא חוות דעת בתחום האקוסטי – שכן עד לאותו שלב טרם הוגשה כזו בידי התובעים – טענות בענין ליקוי אקוסטי אינן יכולות להישמע, והסכמת הנתבעת בענין תיקון בענין זה ניתנה לצרכי פשרה ועל מנת לחסוך עלויות לצדדים. השופטת גלפז-מוקדי הטילה על התובעים להודיע לבית המשפט בין היתר על מועד תחילת ביצוע התיקונים; בהחלטה מיום 9.4.2013 היא עמדה על כך שהתובעים נמנעו מלפעול כאמור.

51. ביום 14.4.2013, לאחר שהתובעים החליפו ייצוג, הם פנו בבקשה למתן הוראות. הם טענו כי הם פנו לב"כ הנתבעת ביום 14.2.2013, ואילו רק ביום 23.3.2013 הודיע ב"כ הנתבעת כי הוא רוצה לבצע את תיקונים; הוא ביקר בדירה אך לא בצע את כל התיקונים "והציע פתרונות מתחמקים לתיקון ומאז הוא נעלם ולא הודיע כלום". התובעים טענו כי ביום 11.4.2013 מסרה הנתבעת כי לא תצליח לבצע את כל התיקונים בהתאם להחלטת בית המשפט והציעה פיצוי כספי על כך. התובעים טענו כי התנהלות הנתבעת מצביעה על כך שהיא אינה מתכוונת לבצע את התיקונים. התובעים ביקשו מבית המשפט "ליתן הוראותיו" (פס' 6). הנתבעת הכחישה את הטענות העובדתיות בבקשה אשר נטענו ללא תצהיר, וצירפה לתגובתה תצהירו של מר באסל לחאם מהנדס מטעם הנתבעת אשר טיפל אישית בכל העניינים מושא התביעה, בעניין מאמצי הנתבעת לבצע את התיקונים. בתצהיר הצהיר מר באסל לחאם בין היתר כי התובעים דרשו לבצע את העבודות רק בימי שבת (פס' 7 לתצהיר). צורף לתצהיר מכתב התובעים בו נקבע כי ניתן לבצע תיקונים רק בימי שבת. עוד נטען בתצהיר כי התובעים מתנים תנאים בענין הסדר בו יבוצעו העבודות. הנתבעת ביקשה מבית המשפט לקבוע כי התובעים סירבו לאפשר לנתבעת לבצע את התיקונים. ביום 22.5.2013 קבעה השופטת גלפז מוקדי "צר לי כי הצדדים אינם משכילים למצות שלב זה של תיקונים, כמתחייב מהחלטות בית המשפט". היא ציינה כי "אני מוצאת להבהיר כי התנהלות זו, אשר באה לידי ביטוי, בין היתר, בהגשת בקשות ותגובות ובצורך במתן החלטות חוזרות, תהיה לנגד עיני בית המשפט בסוף ההליך ותובא בחשבון". השופטת גלפז מוקדי הורתה בין היתר כי התיקונים לא יוגבלו לימי שבת, וכי הנתבעת היא זו שתקבע את סדר התיקונים לפי הגיון הדברים המקצועי. בית המשפט שוב הטיל על התובעים לעדכן את בית המשפט, ובהחלטה נוספת מיום 6.7.2013 עמדה השופטת גלפז-מוקדי על כך שהם לא עשו כן.

52. ביום 11.7.2013 הודיעה הנתבעת כי על אף אינספור פניות ובקשות לאפשר לה לבצע את התיקונים בהתאם להחלטת בית המשפט, לא נתקבלה הסכמת התובעים (רשום בטעות "הנתבעים"), אשר חזרו והתנו את ביצוע התיקונים בתנאים שאינם עולים בקנה אחד עם החלטות בית המשפט. הנתבעת הפנתה לתכתובת, ככזו המדברת בעדה. במכתב מיום 18.6.2013 טענו התובעים כי לא סירבו לתיקונים; כי אין לתובעים ריצוף רזרבי וכי על הנתבעת לספק ריצוף; וכי לפני פירוק ריצוף על הנתבעת לספק ריצוף מתאים. על רקע תכתובת מוקדמת שאין צורך לפרטה כאן, במכתב הנתבעת מיום 19.6.2013 טענה הנתבעת כי התובעים הם אלה אשר רכשו את הריצוף ומחובתם לשמור על ריצוף רזרבי. הנתבעת טענה כי "על מנת שעניין הריצוף לא ישמש כתירוץ לעיכוב ביצוע התיקונים אבקש הסכמתך לביצוע יתר התיקונים כמפורט במכתבי הקודם, כאשר העניין במחלוקת יוסדר במועד מאוחר יותר ו/או ימסר להכרעת בית המשפט" . במכתב מיום 21.6.2013 ציין ב"כ התובעים שלושה ליקויים המהווים "העיקר והשאר הוא טפל", כאשר התובעים מתנגדים לעבודה חלקית. במכתב מיום 25.6.2013 הציעה הנתבעת לבצע את התיקונים על פי החלטת בית המשפט "כאשר נושאים אשר יש לגביהם מחלוקת (כעולה ממכתבך) יבוצע בהמשך ואם לא ימצא פתרון על ידי הצדדים אז נחזור לבית המשפט". בהודעת התובעים לבית המשפט מיום 14.7.2013 טענו התובעים כי הם "הודיעו לנתבעת כי לפני התחלת התיקון יש לתאם עם התובעים דברים מהותיים...". נטען כי הנתבעת מתכוונת לקיים רק חלק מהחלטת בית המשפט, והם ביקשו להורות לנתבעת לתאם עם התובעים את ביצוע התיקונים. בהחלטה מיום 14.7.2013 קבעה השופטת גלפז-מוקדי כי חבל שהצדדים אינם משכילים להגיע להסכמה בתיק, וכי התנהלות הצדדים תובא מטבע הדברים בחשבון בעת מתן פסק הדין.

53. הגעתי לכלל דעה, כי התובעים עמדו בחובתם ליתן הזדמנות נאותה לתקן ליקויים. כפי שנזכר לעיל, הנתבעת טענה בכתב ההגה המקורי כי כתב התביעה (המקורי בשנת 2009) הוגש במועד שבו טרם חלפה שנת בדק. אולם חובתה החוזית של הנתבעת היתה לבצע תיקונים תוך זמן סביר (סעיף 12(ב) לחוזה). התובעים הפנו בכתב התביעה המקורי למכתבי דרישה לביצוע תיקונים החל מחודש 11.2008; כתב ההגנה המקורי הוגש ביום 12.4.2010, והנתבעת לא טענה כי התובעים לא נתנו לה הזדמנות לבצע תיקונים; טענת הנתבעת היתה, כי בוצעו כל התיקונים שיש לבצע לפי אנשי המקצוע מטעמה. הצדדים לא טענו לגבי החפיפה בין הדרישה הראשונה של התובעים לתיקונים (מכתבם מיום 20.11.2018) לבין הליקויים שהכיר בהם בסופו של דבר המומחה מטעם בית המשפט מר גיל. אציין, כי קיימת לפחות חפיפה חלקית ביניהם (ראו לדוגמה הדרישה לכיוון דלת ולהחלפת מעקה מדרגות).

54. כפי שפורט לעיל, לאחר הגשת התביעה, הצדדים הסכימו למתווה לביצוע תיקונים. וכפי שפורט לעיל בהרחבה, הצדדים טענו זה כלפי זה לגבי האחריות לאי-ביצוע תיקונים. אילו ההזדמנות לתקן באותו שלב זה היתה הקובעת, הייתי קובע כי התובעים לא נתנו לנתבעת הזדמנות לתקן. עולה מהפירוט לעיל כי התובעים טענו כי הוסכם על תיקון בנושא אקוסטי החורג מזה שפורט בחוות הדעת מטעם הנתבעת, והשופטת גלפז-מוקדי הצדיקה את טענת הנתבעת לפיה המדובר והמוסכם היה תיקון ליקוי לשיטת המומחה מטעם הנתבעת, ולפנים משורת הדין. עוד עולה כי התובעים התנו את ביצוע התיקונים בכך שהתיקונים יבוצעו רק בימי שבת; וכאשר התעוררו מחלוקות לגבי חלק מהתיקונים, סירבו התובעים לאפשר לנתבעת לבצע בינתיים את מה שאינו במחלוקת. עוד ניסו התובעים לקבוע לנתבעת באיזה סדר יבוצעו התיקונים. כפי שפורט לעיל, השופטת גלפז-מוקדי קבעה שאין מקום להגביל את העבודה לימי שבת בלבד, וכי הנתבעת תקבע את סדר העבודה המקצועית. התובעים גם נמנעו יותר מפעם אחת מלקיים החלטה של בית המשפט בענין הגשת הודעות בענין התיקונים. לדעתי התנהלות זו של התובעים צריכה לבוא לידי ביטוי בפסיקת ההוצאות. אולם, התובעים ביססו את טענותיהם לפיהן, עוד לפני ההליך המוסכם לביצוע תיקונים במהלך בירור התביעה (שלא עלה יפה), ועוד לפני הגשת כתב התביעה המקורי, הם פנו לנתבעת לביצוע תיקונים; וליקויים שמצא גם בסופו של דבר המומחה מטעם בית המשפט מר גיל, לא תוקנו בידי הנתבעת במהלך כ-10 חודשים בין דרישת התובעים ועד להגשת התביעה. המסקנה היא, שהתובעים נתנו לנתבעת הזדמנות נאותה לתקן ליקויים.

קיזוז

55. לטענת הנתבעת, מכל סכום אשר עלול להיפסק נגדה אם ייפסק, יש לקזז את הסך של 5,746 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 31.1.2010 ועד למועד התשלום בפועל, המהווים יתרת חוב של התובעים לנתבעת בגין ביצוע עבודות נוספות ותשלומים שונים. זאת, על סמך ריכוז חשבון שצורף לכתב ההגנה המתוקן (פס' 39 לכתב ההגנה המתוקן מיום 30.4.2014). המדובר בסכום 5038 ₪ המופיע בריכוז החשבון, אליו הוספו הפרשי הצמדה וריבית לכדי הסך הנזכר של 5,746 ש"ח (ראו עמוד "חישוב ריבית והצמדה" בנספח ח' לתצהירי הנתבעת). הסכום מורכב מחיוב בגין עבודות נוספות; בגין מונה חשמל; בגין צלחת לוויינית; ותוך ניכוי בסך 3000 ₪ בגין תשלום ששילמו התובעים.

56. בהתייחס לטענת הקיזוז הצהיר התובע בתצהיר העדות הראשית שלו כי הוא לא נותר חייב לנתבעת; הוא שילם לנתבעת את כל המגיע לה בהתאם לחוזה מכר שנחתם. התובע הצהיר כי פנה לנתבעת במכתב מפורט והצביע על כל הטעויות בחישובים ועל דברים שנכללו בחישוב ואשר לא בוצעו בפועל, בנוסף לחיובים שהיה על הנתבעת לשלם והתובע שילם במקומה (חוב חשמל בגין תקופה טרם מסירת הדירה לתובעים, תשלום לאינסטלטור ותשלום בגין מנעול חשמלי). עוד הצהיר התובע כי חישוב הנתבעת בענין סכום הקיזוז לפי מדד בסיס לחודש 6/05 אינו נכון. לטענת התובעים, במסמכי החוזה רשום מדד בסיס 4/08, ולא יעלה על הדעת שהנתבעת תחייב אותם לפי מדד בסיס בניגוד למוסכם. התובעים טוענים כי אין מקום לחייבם לפי מדד בסיס לחודש 6/05, גם מאחר שהם פנו כדי לרכוש את הדירה רק בשנת 2008. עוד הצהיר התובע כי הנתבעת מחייבת את התובעים בגין חציבה אשר ממילא היתה בתכנית העבודה של הנתבעת.

57. בסיכומים, הוסיפו וטענו התובעים כי הוכיחו במהלך בירור התביעה כי בנוסף לתשלום ששילמו לנתבעת בסך 3000 ₪ אשר מצוין בריכוז החשבון מושא טענת הקיזוז, הם שילמו לנתבעת סכום נוסף של 3000 ₪.

58. הנתבעת טענה בסיכומים, בין היתר, כי החשבון בגין עבודות נוספות הנזכר בריכוז חשבון, חשבון בגין עבודות נוספות על סך 6432.50 ₪, הוא חשבון עבודות נוספות אשר תוקן עקב בקשת התובע עצמו (מחשבון עבודות נוספות שעמד תחילה על סך של 11,066.7 ₪). בענין תשלומים שהתובעים טוענים כי שילמו בגין חוב חשמל ואינסטלציה, טוענת הנתבעת כי מדובר בסכומים שהתובעים לא תבעו בתביעתם; תשלומים נטענים אלה אינם בגדר הפחתות נטענות מחשבון עבודות נוספות, אלא דרישות כספיות של התובעים שאמורות להיות חלק מהסעדים הנתבעים בכתב התביעה.

59. הנתבעת לא הגישה מסמך בתחימת התובעים בענין החיובים בחשבון העבודות הנוספות. עם זאת, התובע אישר בחקירתו הנגדית, כטענת הנתבעת, כי חשבון עבודות נוספות זה, על סך 6432 ₪, הוא תולדה של בקשת התובע מהנתבעת להפחית את הסכום המקורי שלו (11,066 ₪) (פרוטוקול 24.11.2016 ע' 33 ש' 4-7). בכך מוסרת מהשולחן השאלה אם התובעים מכירים בכך שבוצעו עבודות נוספות כלשהן – התשובה לשאלה זו חיובית – והשאלה היא בענין דיוק חשבון העבודות הנוספות המופחת על סך 6432.50 ₪, והאם התובעים שילמו תשלומים על חשבונו. אקדים ואציין, כי בהעדר אישור התובעים לפיו אין להם טענות נוספות לגבי חשבון העבודות הנוספות, בכך שהחשבון הופחת לבקשת התובעים אין משום הוכחה שהחשבון המופחת נכון. נקודת המוצא היא כי הנטל להוכיח את רכיבי הקיזוז רובץ על כתפי הנתבעת. בכך שהנתבעת הסכימה להפחית את סכום חשבון העבודות הנוספות לבקשת התובעים, אין כדי לפטור את הנתבעת, נוכח טענות נוספות שהעלו התובעים לאחר מכן ביחס לחשבון המופחת, מהנטל להוכיח את אותם רכיבים שהם במחלוקת.

60. אתייחס להלן לטענות התובעים בענין אי-דיוק חשבון העבודות הנוספות המופחת (נספח ח' לתצהיר העדות הראשית מטעם הנתבעת):

סעיף 4 לחשבון: "הפרש מחיר בגין תוספת שקע תלת פזי למזגן 4 כ"ס"

א. התובעים טענו (במכתבם מיום 31.9.2009 נספח י' לתצהירי העדות הראשית מטעמם), כי המחיר המוסכם כלל מע"מ ואילו הנתבעת הוסיפה מע"מ.

המחיר הנומינלי (לפני תוספת מע"מ) בחשבון העבודות הנוספות המופחת עומד בסעיף זה על 700 ₪. שיעור המע"מ הרלוונטי הוא 15.5% (ראו השורה בחשבון העבודות הנוספות המופחת בענין תוספת מע"מ). מכאן שהטענה היא שהסכום הנומינלי צ"ל 606 ₪; קרי, יש כי יש להפחית, נומינלית ולפני תוספת מע"מ, סך של 94 ₪.

סעיף 9 לחשבון: "חציבה בעמוד לתוספת הדלקה לסינר מטבח"

ב. התובעים טענו במכתבם הנזכר כי החציבה לא נעשתה לפי בקשתם אלא, לפי התכנית של הנתבעת.

מדובר בסכום נומינלי של 133 ₪.

סעיף 19 לחשבון: "תוספת 50% לנ"ל עבור חציבה בקיר בלוק"

ג. התובעים טענו מכתבם הנזכר כי הנתבעת לא ביצעה חציבה בקיר בלוק בענין סעיף 18 לחשבון העבודות הנוספות המופחת, שהוא "תוספת מאמ"תים"; עוד טענו התובעים, תוך הפניה לסעיף 18 הנזכר, שעניינו תוספת מאמ"תים במחיר 100 ש"ח, כי לא ייתכן כי תוספת 50% לסך 100 ₪ יוצא 132 ₪ במקום 50 ₪.

על-פי הנטען, הסכום בסעיף 19 צריך להיות 50 ₪ במקום 132 ₪, כלומר שיש להפחית סך 82 ₪ מהסכום הנומינלי בסעיף זה.

סעיף 20 לחשבון: "הוספת נק' מאור לספוטים"

ג. התובעים טענו כי הוספו 3 נקודות מאור ולא 6 כנטען.

משמעות הטענה היא שיש להוריד 396 ₪ (נומינלי) מסעיף זה.

סעיף 21 לחשבון: "הוספת נק' מאור לתאורה נסתרת"

ד. התובעים טענו כי תאורה זו היא כפי שהוצגה בדירה לדוגמה ואין לחייבם בגינה.

משמעות הטענה היא שיש להוריד 792 ₪ (נומינלי) מסעיף זה.

סעיף 22 לחשבון: "התקנת גופים לנקודות הנ"ל"

ה. התובעים טענו כי יש לחייבם בגין 3 יחידות בלבד, ולא 12 יחידות.

משמעות הטענה היא שיש להוריד 450 ₪ (נומינלי) מסעיף זה.

סעיף 23 לחשבון: "זיכוי בגין אספקת כיורים וארונות בחדרים רטובים (יסופקו ע"י הדיירים)"

ו. התובעים טענו כי הזיכוי בגין כיורים צריך להיות 600 ₪, ולא 300 ₪ כפי שמופיע בחשבון.

משמעות הטענה היא שיש להוריד 300 ₪ (נומינלי) מסעיף זה.

61. בתצהיר העדות הראשית מטעם הנתבעת, הכחיש מנהל הנתבעת את נכונות טענות התובעים המפורטות לעיל (פס' 22 – 25); אולם כאמור הנטל להוכיח את הקיזוז בגין העבודות הנוספות רובץ על כתפי הנתבעת, והיא לא צירפה כל תיעוד או ראיה אשר תבסס את הנתונים בחשבון עבודות נוספות המופחת. היא גם לא עימתה את התובע בנוגע לטענות שלעיל (למעט השאלה אם העבודות הנוספות סוכמו על פה – פרוטוקול 24.11.2016 ע' 31 ש' 24-27; ראו גם סעיפים 99-100 לסיכומיה).

62. המסקנה היא, שהנתבעת לא הוכיחה את החלק מטענת הקיזוז שלה בענין חשבון העבודות הנוספות המופחת, למעט סכומו לאחר הפחתות הנוספות להן טענו התובעים כמפורט לעיל.

63. מכאן, שמהסכומים הנומינליים בחשבון העבודות הנוספות המופחת (נספח ח' לתצהירי הנתבעת), יש להפחית סכומים כדלקמן:

בענין הטבלה הראשונה בחשבון העבודות הנוספות המופחת (נספח ח' לתצהירי הנתבעת):

מסכום נומינלי בסך 7154 ₪

יש להוריד 94

133

82

396

792

450

____

כך שהסכום הנומינלי בטבלה הראשונה בחשבון

העבודות הנוספות המופחת צריך להיות: 5207 ₪.

64. כמו כן, מהטבלה השניה בחשבון העבודות הנוספות המופחת (בענין "ללא התייקרות"), יש להוריד סך של 300 ₪ (ראו לעיל בענין סעיף 23 לחשבון זה).

על כן, הסיכום הנומינלי באותה טבלה (לפני מע"מ) צריך להיות במקום ניכוי בסך (3025ש"ח -), ניכוי בסך (3325 ₪ -)

מדד הבסיס

65. כטענת התובעים, מדד הבסיס המופיע בחשבון העבודות הנוספות (הן זה המקורי, הן זה המופחת) הוא מדד בסיס "06/05 105.8". הסכם מכר הדירה, אף לשיטת הנתבעת, הוא מיום 22.5.2008, ומדד הבסיס הקבוע בהסכם מכר הדירה, כפי שמופיע בנספח א' לחוזה (וראו סעיף 19(א) לחוזה), הוא מדד אפריל 2008. הוצהר מטעם הנתבעת כי המדד הבסיס של החוזה חל על התמורה בחוזה ולא על העבודות הנוספות, וכי מדד הבסיס 06/05 הופיע במחירון השינויים (פס' 26 לתצהירו של סלים לחאם). כבר עמדתי לעיל על כך שהנתבעת לא הציגה כל מסמך חתום בידי התובעים להזמנת עבודות נוספות, וממילא לא הציגה מסמך חתום בידי התובעים בענין הסכמתם למדד בסיס משנת 2005 בענין עבודות נוספות. הנטל על הנתבעת להוכיח כי התובעים הסכימו למדד הבסיס משנת 2005, והיא לא עשתה כן. בהקשר זה אזכיר את האמור לעיל, שבכך שהנתבעת הפחיתה את חשבון העבודות הנוספות המקורי על סך 11,066.70 ₪ בעקבות פגישה עם התובע (לסכום הנזכר של 6432.50 ₪), אין כדי להשתיק את התובעים מהעלאת טענות נוספות בענין חשבון זה. זאת, לרבות ענין מדד הבסיס. מקובלת עלי טענת התובעים בענין זה, והנני מעמיד את מדד הבסיס, לסכום הנותר מתוך חשבון העבודות הנוספות (כפי הניתוח לעיל), אף הוא, על המדד של חודש 4.2008.

66. סיכום ביניים: לאור הניתוח שלעיל, מתוך החשבון העבודות הנוספות המופחת על סך 6432.50 ₪ (נספח ח' לתצהיר הנתבעת), הסכום הרלוונטי לקיזוז עומד על: 5207 ₪ (בטבלה הראשונה בחשבון זה) בתוספת מע"מ בשיעור 15.5% -- כלומר, 6014 ₪ -- פחות סך של 3325 ₪ (מושא הטבלה השניה בו), ובסך הכל: 2689 ₪.

67. הנתבעת אישרה בתצהיר העדות הראשית של סלים לחאם מנהלה, כי התובעים שילמו תשלום יתר בחשבונות החלקיים בסך 3000 ש"ח. מפורט בריכוז החשבון (ע' 2 לנספח ח' לתצהירו), לצד חיובים בגין מונה חשמל (450 ₪), צלחת לווין (1,155 ₪) וסכום החשבון המופחת הנזכר לעבודות נוספות על סך 6433 ₪, הזיכוי בגין 3000 ₪ (ראו פס' 29-30 לתצהירו).

68. התובע העיד כי הוא שילם בשיק סך של 3000 ₪ ביום 11.11.2008 (פרוטוקול 24.11.2016 ע' 32 ש' 7). ב"כ הנתבעת הטיח בתובע כי סכום זה לא שולם (ע' 32 ש' 11-14). התובעים הגישו ביום 21.10.2018 העתק חשבונית 50105 בענין תשלום סכום מזומן בסך 3000 ₪ ביום 11.11.2008 כדי להוכיח כי אכן שולם הסכום.

69. בסיכומי התשובה טענו התובעים לראשונה כי שילמו שני סכומים של 3000 ₪; זאת, תוך שהם צירפו, ללא רשות בית המשפט, אסמכתה המצביעה על-פי הנטען על תשלום נוסף בסך 3000 ₪. לא היה מקום לטענה כזו בסיכומי התשובה ואתעלם ממנה. רק בשולי הדברים אציין, כאשר לא נעלמו מעיני התאריכים במסמכים אלה והנתונים בענין העברת שיק ותשלום במזומן, כי גם לגוף הדברים עיון באסמכתאות אינו מעלה, בהכרח, כי מדובר בשני תשלומים שונים.

70. סיכום ביניים: הנתבעת טענה לקיזוז, בהתאם לדף ריכוז החשבון, על סך 5038 ₪ (בתוספת ריבית והצמדה). סכום זה הוא חיבור של חשבון העבודות הנוספות המופחת על סך 6433 ₪, חיוב בגין מונה חשמל בסך 450 ₪, חיוב בגין צלחת לווינית בסך 1155 ₪, וכן זיכוי בגין תשלום (אחד) בסך 3000 ₪. לאור האמור לעיל, הסכום שהנתבעת הוכיחה, מתוך סכום החשבון העבודות הנוספות המופחת, בגין עבודות נוספות, היה 2689 ₪. לאור זאת, הנתבעת זכאית לקיזוז בסכום כדלקמן:

450 ₪ בגין מונה חשמל

1155 בגין צלחת לוויינית

2689 הסכום שיש להכיר בו מתוך חשבון העבודות הנוספות המופחת

(3000) ניכוי בגין תשלום בידי התובעים

_______

1294 ₪.

71. הנתבעת טענה בסיכומים כי יש להוסיף לסכום זה הפרשי הצמדה וריבית חוזית בשיעור 12%. אני דוחה טענה זו. ראשית, כפי שכבר צוין, טענת הנתבעת בכתב ההגנה המתוקן היתה כי יש לצרף לסכום זה הפרשי הצמדה וריבית כחוק, ולא לריבית חוזית. שנית, גם לגופה דין הטענה להידחות. החיובים בהם עסקינן כאן אינם התמורה החוזית בחוזה המכר בו נקבע שיעור ריבית של 12%; ענייננו בעבודות נוספות (ועניינים חיצוניים נוספים); ובדומה לאמור לעיל בענין העבודות הנוספות עצמן, גם בענין שיעור ריבית בגין עבודות נוספות, מונה חשמל וצלחת לוויינית, לא הצביעה הנתבעת על הסכמת התובעים לכך שעל חיובים אלה תחול ריבית זו או אחרת. על כן, את סכום הקיזוז הנ"ל בסך 1294, אותו יש לשערך לפי הפרשי הצמדה וריבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961.

קיזוז מהקיזוז

72. התובעים טענו כאמור כי הם שילמו בפועל תשלומים בגין צריכת חשמל ואינסטלציה שעל הנתבעת היה לשלם, והנתבעת טענה כי התובעים אינם רשאים לקזז מקיזוז, וכי אילו חפצו התובעים לתבוע סכומים אלה, הם היו צריכים לתבוע אותם במסגרת התביעה. הדין עם הנתבעת בענין זה. תקנה 52 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 מתירה לנתבע לבצע קיזוז. התקנה אינה מקנה זכות זו לתובע (היא מתירה לתובע לקזז, אך זאת בכובעו כנתבע-שכנגד מקום שהוגשה תביעה שכנגד). הסדר זה מתיישב עם עקרונות יסוד בסדר הדין האזרחי. על התובע לתבוע את מלוא הסעד הכספי שהוא טוען לו בתביעה אחת; ועליו לשלם אגרה על כולו.

סיכום

73. תוצאת פסק הדין היא כדלקמן:

א. על הנתבעת לשלם לתובעים יחד ולחוד את הסכום שנקבע בחוות הדעת של המומחה מטעם בית המשפט מר גיל – 10,000 ₪; בתוספת 30% לביצוע בידי קבלן מזדמן; והכל בתוספת מע"מ, ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961 מיום מתן חוות הדעת (24.2.2011) ועד לפרעון בפועל;

ב. מהסכום בסעיף קטן (א) לעיל יש לקזז סך של 1294 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961, מיום 15.4.2008 ועד לפרעון בפועל.

הוצאות ושכר טרחת עורך דין

74. הגעתי למסקנה כי אין מקום לצו לתשלום שכר טרחת עורך דין. התובעים הגישו תביעה על סך 241,875 ₪, אשר נדחית למעט סכום הנמוך מ-20,000 ₪ בערכים של היום. שקלתי האם בנסיבות אלה יש מקום לחייב את התובעים לשלם שכר טרחת עורך דין לידי הנתבעת. זאת, ביתר שאת נוכח התנהלותם במהלך הניסיונות להביא לתיקון הליקויים תוך כדי ניהול התביעה, כפי שפורט לעיל בהרחבה. בסופו של דבר החלטתי שלא לחייב את התובעים בשכר טרחת עורך הדין של הנתבעת. זאת, כי אמנם רעש בסלונים לא היווה חלק מיריעת המחלוקת על-פי כתב התביעה המתוקן; אולם המומחה מטעם בית המשפט ד"ר אלפר מצא חריגה משמעותית מהתקן באחד מהסלונים בדירה שמכרה הנתבעת לתובעים.

75. בענין הוצאות בגין חוות דעת בענין ליקויי בניה, התובעים הגישו חוות דעת (של מר אלכסיי גנישב מאלגן הנדסה) אשר הצביעה על ליקויים בסך של כ-89,000 ₪; הנתבעת הגישה חוות דעת (של מרכדי שטיינר ממשאב) בה נדחתה כל טענה לפגם. כאמור, המומחה מטעם בית המשפט מר גיל מצא ליקויים בסך 10,000 ₪. בנסיבות אלא אינני מוצא לנכון לחייב אף אחד מהצדדים לשלם לרעהו הוצאות בגין חוות דעת בנושא ליקויי בניה.

76. בעניין הוצאות בגין חוות דעת בתחום האקוסטיקה: התובעים טענו לפגם בדירה בתחום האקוסטי, תוך צירוף לכתב התביעה המתוקן של חוות דעת (של מר פיכמן), ובה נטען לעלות תיקונים בסך של כ-132,000 ₪ בתחום זה. בסופו של דבר, מבין הפגמים האקוסטיים בחוות הדעת מטעם התובעים, לא הוכר כל פגם בידי המומחה מטעם בית המשפט, ד"ר אלפר. אמנם הנתבעת נדרשה לממן חוות דעת מטעמה ואף להשתתף בשכר טרחתם של שלושה מומחים מטעם בית המשפט בתחום האקוסטיקה, כאשר בסופו של דבר לא נתקבלה תביעת התובעים בענין זה. אולם כאמור לעיל, אף שהרעש בסלונים לא היה חלק מיריעת המחלוקת על-פי חוות הדעת האקוסטית מטעם התובעים, בפועל מצא המומחה מטעם בית המשפט ד"ר אלפר פגם שכזה. הוצאות הן ענין של שיקול דעת בית המשפט, ולאור האמור לא ראיתי לנכון לחייב את התובעים לשלם לנתבעת בגין הוצאות עבור שכר טרחת מומחי אקוסטיקה.

77. התובעים טענו שיש לחייב את הנתבעת בהוצאות בדיקת האריח במכון התקנים, אולם לאור הקביעות לעיל בענין זה, לפיה לא זו היתה הדרך שהיה עליהם להלוך בה וכי הם לא הוכיחו פגם בענין האריחים, אין מקום לכך.

סוף דבר

78. תוצאת פסק הדין היא כאמור בסעיף 73 לעיל.

79. אין צו להוצאות או לשכר טרחת עורך דין.

ניתן היום, כ"ד טבת תשע"ט, 01 ינואר 2019, בהעדר הצדדים.