1. האם בביטוח חיים, מקרה הביטוח הוא מות המבוטח, או שמא חוסה תחת כנפיו גם אירוע תאונתי אשר בו נותר המבוטח בין החיים ונותרה לו נכות, ככל שזו נותרה, מהן ההשלכות של אי המצאת פוליסה למבוטח, ככל שזו לא הומצאה לו, והאם אי עשיית ביטוח המכסה מקרה של נכות לתובע, מהווה התרשלות מצד הנתבעים. אלו הן השאלות העיקרית העומדות בבסיס פסק דין דנא.

2. ענייננו בתביעה לתשלום תגמולי ביטוח, מכוח ביטוח החיים הקבוצתי, בקשר לנכות שנותרה לתובע בגין תאונה שהיה מעורב בה ביום 4.09.06 (להלן: "התאונה"), ומנגד טענה שככל שלא עשו הנתבעים ביטוח שמכסה מקרה נכות לתובע, הרי שהם התרשלו.

העובדות הצריכות לענייננו וטענות הצדדים בקצירת היריעה:

3. ביום 2.9.1996 נטל התובע מבנק לאומי למשכנתאות בע"מ (להלן: "הבנק") הלוואה ע"ס 100,000 ₪, אשר מספרה 10-600649701-51 (להלן: "ההלוואה הראשונה") וביום 4.1.1998, נטל מהבנק הלוואה נוספת ע"ס 60,000 ₪, אשר מספרה 10-6010192 (להלן: "ההלוואה השנייה". ביחד יקראו – "ההלוואות").

4. בסעיף 23(ב)(1) של חוזי ההלוואות, התחייב התובע לבטח את חייו בביטוח חיים בסכום שלא יפחת מיתרת סכום ההלוואה, כפי שתהיה מפעם לפעם, ולהיות מבוטח כך עד לסילוקה המלא של ההלוואה, כאשר הפוליסה תכלול סעיף שעבוד לטובת הבנק, ויקבע בה שתגמולי הביטוח, ייועדו קודם כל לסילוק בשלמות של יתרת ההלוואה אותה עת, ויועברו ישירות על ידי חברת הביטוח לבנק למטרה זו.

5. בהתאם לסעיף 23(ב)(3) לחוזי ההלוואה, הלווה רשאי לבצע את ביטוח החיים, בכל חברת ביטוח בה יחפוץ או באמצעות הבנק על דרך של הצטרפות לביטוח אצל חברת ביטוח איתה התקשר הבנק לצורך זה.

6. ביום 2.9.1996 וביום 4.1.1998 חתם התובע על טופס שכותרתו "בקשת הצטרפות לביטוח חיים של מקבלי המשכנתא והערבים, הצהרת בריאות וויתור על סודיות רפואית" (נספחים 4 ו-6 ב-נ/2).

7. בשנים 2008-2009 פתח הבנק נגד התובע תיקי הוצל"פ, נוכח פיגורים בהלוואות, והתביעה דנא הוגשה לאחר שנפתחו כנגדו הליכי הוצל"פ (ישיבה מיום 30.4.15, עמ' 33, שורות 23-26).

8. תחילת ההליכים בתיק דנא, בכתב התביעה שהגיש התובע בחודש 9/09, כנגד הבנק בלבד. הבנק הגיש מנגד, בקשה לסילוק התביעה על הסף וביום 31.8.11, והבקשה נדחתה על ידי כב' השופט סוהיל יוסף.

9. ביום 19.4.12, התיר כב' השופט יוסף את תיקון כתב התביעה, ובמסגרת כתב התביעה המתוקן, עתר התובע לתשלום תגמולי ביטוח מכוח פוליסת ביטוח חיים, וזאת בשל נכות צמיתה בשיעור 36% אשר נותרה לו כנטען עקב קרות מקרה הביטוח, כמשמעותו בפוליסה, הלא היא התאונה בה היה מעורב ביום 4.9.06, תאונה אשר הוכרה על ידי המל"ל כתאונת עבודה, ווועדה רפואית מטעם המל"ל קבעה לו נכות צמיתה בגינה בשיעור 10%.

10. התובע טעו עוד כי ככל שלא עשו לו הנתבעים ביטוח המכסה מקרה נכות, הרי שהם התרשלו, ובסופו של דבר ביקש להצהיר, כי ביטוח החיים מכסה מקרה נכות ופטירה, התאונה שאירעה לו עונה על מקרה הביטוח, אשר בגינה חבים הנתבעים לשלם לו תגמולי ביטוח, וכי הבנק הציג מצג שכביכול התובע היה מבוטח בפוליסת ביטוח חיים הכוללת ביטוח למקרה מוות ונכות, וככל שלא היה ביטוח כזה, הרי שעל סמך המצג שהציג הבנק, חייב הוא בתשלום תגמולי הביטוח לו.

11. עוד טען התובע, כי הבנק פעל בשליחות מגדל, חברה לביטוח בע"מ (להלן: "מגדל"), החתימו על מסמכים שמתיימרים להיות הצעות ביטוח שאינן דומות להצעות ביטוח, ופעל כסוכן ביטוח לכל דבר ועניין, ומכוח שליחות זו חייבת מגדל יחד עם הבנק וכל אחד לחוד בתשלום סכום תגמולי הביטוח וסכום התביעה במידה והתרשלו בתפקידם ולא ביטחו את התובע בביטוח שמכסה מקרה נכות.

12. התובע העלה טענות נוספות בכתב התביעה בדבר התניית שירות בשירות, ואף דרש תשלום בעבור דמי עמילות ביטוח חיים, פרמיה עבור ביטוח נכס, פיצוי מכוח עשיית עושר ולא במשפט, ולחילופין דמי עמילות ביטוח נכס.

13. בנוסף טען התובע, כי בתאריך 2.1.02, הגיש הבנק תביעה כנגדו בבית משפט השלום בחיפה במסגרת תיק 2244/02 בגין פיגור לכאורה בסך 2,338.64 ₪. לאחר הגשת בקשת רשות להתגונן, חזר הבנק מהתביעה וביקש סילוקה על הסף, התביעה סולקה על הסף. בגין הליך זה, חויב חשבון ההלוואה בסך 725 ₪, בעבור שכ"ט עו"ד לתביעה שסולקה, תוך עשיית עושר ולא במשפט. משכך, מבקש שיוצהר, כי אינו חב בתשלום סכום זה, וכי יש לזכות חשבון ההלוואה בסכום זה בצירוף הפרשי ריבית חריגה והצמדה, אשר חויב בהן התובע ע"י הבנק.

14. הבנק טען להגנתו, בין היתר, למעשה בי-דין, היעדר עילת תביעה ביטוחית, התיישנות, מניעות וויתור, שימוש לרעה בהליך המשפטי, השתק שיפוטי ובכלל זה שלא יתכן, שמחד יטען התובע, כי נערכה לו פוליסת ביטוח למקרי נכות ובגינה יש לשלם לו תגמולי ביטוח, ומאידך יטען, כי כלל לא נעשה לו ביטוח, יש לחייבו בפיצוי בשל רשלנות הנתבעים. שתי טענות אלו אינן יכולות לדור בכפיפה אחת.

15. לטענת הבנק, פעילותו בנוגע לעריכת ביטוח חיים הייתה טכנית, נלווית וטפלה לפעילותו העיקרית במתן הלוואות. במסגרת זו, שימש כצינור קשר טכני בלבד בין הלווים למגדל, ולא פעל כסוכן ביטוח ו/או כשלוח של חברת הביטוח או כמתווך בעסקי הביטוח.

16. במסגרת נטילת שתי ההלוואות, בחר התובע להצטרף לביטוח החיים הקבוצתי ללווים של הבנק אצל מגדל, כאשר רשאי היה, לפי בחירתו, לרכוש את ביטוח החיים בכל חברת ביטוח בה יחפוץ ובלבד שהבנק יירשם כמוטב. הוא חתם במסגרת שתי ההלוואות על בקשות הצטרפות לביטוח חיים של מקבלי משכנתא וקיבל גם את אישורי ההצטרפות לביטוח החיים הקבוצתי במגדל. בקשת ההצטרפות בצירוף אישור ההצטרפות כוללים את כל תנאי פוליסת ביטוח החיים. במסגרת נטילת ההלוואות קיבל גם תדריכים ללווים בנושא קבלת הלוואה, וחתם על כל תדריך בכל הלוואה. עותקים מחוזה ההלוואה, בקשת ואישור ההצטרפות והתדריך ללווים, נמסרו לו בסמוך למועד העמדת כל הלוואה. מקרה הביטוח, כמשמעותו בפוליסה, אינו כולל מקרי נכות, כי אם מקרי מוות בלבד, וכך גם הובהר מפורשות במסמכים עליהם חתם התובע. כמו כן, הואיל והפוליסה הינה עד לגובה יתרת ההלוואות, התובע אינו זכאי לקבלת יתרה כלשהי לכיסו.

17. עוד טען הבנק, כי בנוסף לביטוח החיים, ערך התובע במסגרת ההלוואה הראשונה ביטוח נכס, עבור הנכס ששעבד לבנק במסגרת נטילת ההלוואות, הביטוח נעשה גם הוא אצל מגדל. לבנק לא הועברה פוליסת ביטוח נכס העונה על דרישותיו בהתאם להסכמי ההלוואה.

18. באשר לטענת התובע בדבר חיוב חשבון ההלוואה בשכר טרחה לתביעה שסולקה, טוען הבנק, שהתובע לא ציין מתי חויב חשבונו בסכום האמור, וככל הידוע לבנק, כל עילת התביעה בגין חיוב זה התיישנה.

19. בנוסף טען הבנק, כי מדובר בתביעה כספית שהחלק הארי מסכומה- 180,000 ₪- מוכחש על ידו. על פי הפוליסה, בקרות אירוע הביטוח – אירוע מוות, חברת הביטוח תשלם את תגמולי הביטוח כך שתכסה את יתרת ההלוואה הבלתי מסולקת נכון ליום הפטירה. אין כל יתרה שאמורה להשתלם לאחר סילוק ההלוואות. כך או כך, הבנק אינו חברת ביטוח ולכן אין עליו כל חובת תשלום בקרות אירוע הביטוח, כל שכן, כאשר טרם קרה אירוע הביטוח - מוות.

20. מגדל טענה להגנתה, בין היתר, טענות התיישנות, היעדר עילה ו/או יריבות, ובכלל זה, כי הביטוח שרכש התובע הינו למקרה מוות בלבד ותו לאו, וכי מידי שנה קיבל אישור על תשלומי פרמית הביטוח. כן, ככל שהתובע לא קיבל עותק מפוליסת הביטוח, דבר המוכחש, יש להחיל את סעיף 2(ב) לחוק חוזה הביטוח.

21. הבנק הגיש בקשה לסילוק על הסף מפאת מעשה בי-דין, התיישנות, שימוש לרעה בהליך המשפטי, הכל לחילופין ובמצטבר. מגדל בתגובתה ביקשה אף היא לדחות על הסף את התביעה שכנגדה.

22. ביום 8.3.13 קבע כב' השופט יוסף, כי דין התביעה בנוגע לדמי עמילות ביטוח חיים, פרמיה עבור ביטוח נכס או דמי עמילות ביטוח נכס, והתניית שירות בשירות להידחות, מחמת מעשה בית דין. באשר לטענת התיישנות התביעה לתשלום תגמולי ביטוח בגין נכות מתאונה, שהעלתה מגדל, הפנה, בין היתר, לאמור בסעיף 2(א) לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א -1981 (להלן: "החוק"), ואשר לדבריו, סעיף זה מטיל על המבטח את החובה למסור את הפוליסה למבוטח. לא עשה כן, אין הוא זכאי להסתמך על הסייגים הכלולים בפוליסה. מרוץ תקופת ההתיישנות מתחיל במועד קרות התאונה ולכאורה, חלה בעניינינו התיישנות. אולם, לא ניתן להתעלם מהעובדה, כי הנתבעות לא הראו כי הפוליסה הומצאה לתובע וכי ידע כלל מי המבטחת. התוצאה, כאמור, עשויה להוביל לעצירת מרוץ ההתיישנות של עילתו נגד הנתבעות. אשר על כן, בשלב זה, דחה את טענת ההתיישנות בנוגע לתשלום תגמולי ביטוח בגין נכות מתאונה.

23. ביום 3.7.13, המציאה מגדל את פוליסת הביטוח הרלבנטית לתובע, בצירוף תצהיר הגב' ענבל אלון, מנהלת מחלקת ביטוח חיים במגדל, ניהול תביעות, ואשר הצהירה, כי הפוליסה הנ"ל, הינה הפוליסה הרלבנטית לביטוחי התובע, שהייתה תקפה ביום בקשת הצטרפותו לביטוח 2.9.96 ו- 4.1.98 וביום אירוע התאונה.

24. ביום 22.4.14 המציאה מגדל לתיק בית המשפט את חוות דעתו של המומחה האורתופדי מטעמה, ד"ר אורי בלנקשטיין, ואשר קבע כי לא נותרה לתובע נכות אורתופדית צמיתה כתוצאה מהתאונה.

25. מטעם התובע הוגש תצהיר עדות ראשית שלו בלבד, מטעם הבנק, הוגש תצהירה של הגב' טטיאנה דוידוב, אשר הינה עובדת בבנק החל משנת 1995 ועד היום, והיא הייתה הנציגה שבפניה חתם התובע על מסמכי ההלוואות, לרבות על בקשות ההצטרפות והתדריכים ללווים (להלן: "טניה"), ומטעם מגדל, הוגש תצהירו של מר אריק אייזנברג, המשמש כאחראי על התפעול וההסכמים במגדל, ואשר נכון להיום הינו סגן מנהל הביטוחים הקולקטיביים במגדל (להלן: "אריק").

26. ביום 1.10.14 הסכימו ב"כ הצדדים, כי בשלב זה לא יוזמנו המומחים מטעמם לחקירה עד להכרעה בסוגיה אם הפוליסה מכסה גם מקרה אי כושר או נכות, ולא מכסה רק מקרה מוות, כטענת הנתבעות.

27. בישיבות ההוכחות, אשר התקיימו בימים 30.4.15 ו-30.6.15 נשמעו חקירותיהם הנגדיות של העדים דלעיל, וב"כ הצדדים הגישו סיכומיהם בכתב. התייחסות לסיכומים ככל שתהא רלבנטית, תהיה במסגרת הדיון גופו.

דיון והכרעה:

28. לאחר ששמעתי את הצדדים, עיינתי בכתבי הטענות, בסיכומים ובחומר המצוי בתיק, הגעתי למסקנה שיש לדחות את התביעה. התובע לא הוכיח, כי פוליסת ביטוח חיים, כוללת כיסוי ביטוחי גם במקרה של היוותרות נכות עקב תאונה – מקרה הביטוח- ולא הוכיח כי הבנק ו/או מגדל התרשלו כלפיו באופן כלשהו, עד כי זכאי הוא לתשלום תגמולי ביטוח, ובכלל זה לא שוכנעתי, כי נעשה עושר ולא במשפט בעריכת ביטוח לנכס או כי יש לזכות את חשבון ההלוואה בשכ"ט עו"ד, עקב חיובו בכך, בגין תביעה שסולקה.

29. טענת התובע, כי ביטוח חיים מכסה גם מקרה של נכות בחיי המבוטח, לא רק שלא עולה בקנה אחד עם המסמכים אשר יפורטו להלן, אלא אף מנוגדת ללשון החוק. כאשר לצד זה לא ניתן להתעלם מכך, כי התובע טען בכתב התביעה המתוקן, טענות עובדתיות הסותרות זו את זו, ואשר אינן יכולות לדור בכפיפה אחת:

א. מחד טען, כי ביטוח החיים מכסה גם מקרה של נכות, עקב התאונה בה נפגע, אשר מהווה "מקרה ביטוח" כמשמעותו בפוליסה, ולפיכך סך תגמולי הביטוח המגיעים לו עומדים על 180,000 ₪.

ב. מאידך טען, כי ככל שלא עשו הנתבעים ביטוח שמכסה מקרה נכות לתובע, הרי שהם התרשלו.

לא יעלה על הדעת, שהתובע יטען, מחד, כי נערכה לו פוליסת ביטוח חיים המכסה גם מקרה נכות ובגינה יש לשלם לו תגמולי ביטוח, ומאידך יטען שלא נעשה לו ביטוח, בשל רשלנות הנתבעים. עסקינן בטענות עובדתיות חלופיות וסותרות, שאין מקום להעלותן, בהתאם לאמור בסעיף 72(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984, כאשר התובע אף לא עומד בחריג המנוי בסעיף זה. בעניין זה, ראה גם החלטותיי בישיבת ההוכחות מיום 30.6.15.

30. לא זו אף זו, שבכל הנוגע לעילה הביטוחית הנטענת כנגד הבנק, ניתן היה לסיים את פסק הדין בקביעה של היעדר עילה, משום שגם אם היה נקבע, שהפוליסה לביטוח חיים, מכסה מקרה של נכות עקב תאונה בחיי המבוטח, עדיין לא היה זכאי התובע לסעד כלשהו מהבנק, הואיל ובחוזי ההלוואות נקבע בסעיף 23(ב)(8), אשר חוסה תחת סעיף "ביטוח חיים", כי: "הלווה ו/או הערבים פוטרים בזה את הבנק מראש מכל אחריות למקרה שבו חברת הביטוח לא תשלם על פי הפוליסה, מכל סיבה שהיא, או מחמת ליקוי בצורת הביטוח, או חוסר דרישה, או מכל סיבה אחרת שהיא". לא זו אף זו, שבהעתקי "בקשת הצטרפות לביטוח חיים של מקבלי המשכנתא והערבים, הצהרת בריאות וויתור על סודיות רפואית" (להלן: "בקשת ההצטרפות"), בשתי ההלוואות, ואשר חתימת התובע מתנוססת עליהן, מופיע שהבנק הוא המוטב במקרה מוות, ולא צוין שהבנק הוא המבטח, כך שהלכה למעשה, כנטען על ידי טניה, טענה אשר לא נסתרה, למעשה במות הלווה, פורעת חברת הביטוח לבנק את יתרת סכום ההלוואה המבוטח, בהתאם לתנאי הפוליסה (ראה סעיפים 6, 8 ו-11(א) לתצהיר טניה, וישיבה מיום 30.6.15, עמ' 54, שורות 21-29). משכך, לא זכאי התובע לקבלת תגמול כלשהו מהבנק, בכל הנוגע לביטוח החיים. יחד עם זאת, ולמעלה מהצורך אבחן בהמשך את מכלול הטענות שהועלו על ידי התובע כנגד שני הנתבעים.

31. מצאתי את עדויות טניה ואריק, כעדויות אמינות ומהימנות, אשר עולות בקנה אחד עם המסמכים שצרפו לתצהיריהם, כאשר שוכנעתי מעדות טניה, כי התובע, קיבל את מלוא ההסבר אודות המסמכים עליהם חתם, ובכלל זה אודות דרישת הבנק לעשות ביטוח חיים, משמעותו ומגבלותיו של ביטוח החיים הקבוצתי, כך שכל טענה שהועלתה על ידי התובע בדבר אי קבלת הסבר או אי ידיעה דינה להידחות, כאשר לצד זה לא ניתן להתעלם מכך, כפי שיובהר, שהתובע לא טרח לתהות אחר המסמכים שחתם עליהם, ומשכך אין לו להלין, אלא על עצמו.

32. אי לכך, הואיל ומצאתי לנכון לדחות את התביעה לגופו של עניין, לא מצאתי לנכון לדון בטענות ההתיישנות שהועלו על ידי הנתבעים. כך גם, לא מצאתי לנכון לדון בשאלה, האם הבנק פעל כסוכן ביטוח ותיווך בענייני ביטוח ואף היה שלוח של מגדל ופעל בשמה וכיוצ"ב, שכן אין לכך כל נפקות בענייננו, הואיל ובכל מקרה פוליסת ביטוח חיים לא מכסה אירוע ביטוחי מסוג נכות שנגרמה עקב תאונה.

ידיעת התובע אודות הביטוח שנעשה לו ויכולתו לבדוק את ענייניו הביטוחיים:

33. השאלה הראשונה הטעונה הכרעה הינה, אם התובע קיבל את מלוא המידע בנוגע לענייניו הביטוחיים, ובכלל זה בנוגע לכך שהוא מבוטח בביטוח חיים על כל המשתמע מכך, אם לאו.

34. מעדות התובע עולה, כי כלל לא התעניין באמור בטפסים עליהם חתם, כך למשל טען, כי לא ידע עת שקיבל את ההלוואה או שחתם על טפסיה, שיהיה ביטוח חיים ונכס (ישיבה מיום 30.4.15, עמ' 11, שורות 8-10), וכאשר הופנה לאמור בנספח א' (נ/1), שצורף לכתב התביעה המקורי, ושכותרתו: "מצב הביטוחים בעת ביצוע ההלוואה", ואשר תחת סעיף ביטוח מבנה הנכס צוין ב- X הביטוח נעשה באמצעות הבנק, ותחת סעיף "ביטוח קרן ההלוואה (ביטוח חיים)", צוין ב-X שהביטוח נעשה במלואו באמצעות הבנק, ונשאל הכיצד זה מתיישב עם דבריו שלא ידע שיש ביטוח חיים, כשהוא חתום על מסמך זה ואף אמר זאת בכתב התביעה, השיב, כי אביו פנה בשמו לבנק על מנת לבדוק אפשרות מתן הלוואת משכנתא, ובהמשך טען: "כשהייתי בבנק ורציתי לקבל את ההלוואה הזו, בשלב הסופי בחתימה, הייתי יחד עם הערבים ב-2 הזדמנויות, יש אסופה של מסמכים וחתמתי על כל מסמך שביקשה ממני פקידת הבנק לחתום. אני מאשר שאני חתום על נספח א' לכתב התביעה המתוקן. השאלה אם ידעתי בחבילה הזו שיש ביטוח, אני לא ידעתי והיא לא הסבירה לי את זה" (ישיבה מיום 30.4.15, עמ' 11, שורות 19-22).

אותו הדין בעת שהופנה לבקשת ההצטרפות (נ/2), ונשאל האם ראה את המסמך הזה ביום החתימה על ההלוואה, השיב, שהוא חתם על הרבה מסמכים ולא רק על המסמך הזה: "אני אפילו את ההסכם לא ראיתי, את הסעיפים לא קראתי, לראשונה קראתי רק לאחר הליך המימוש. אתה אומר לי אם אני הסכמתי לבקשת ההצטרפות ואני שוב אומר לך, איך אתה מצפה מסוכן ביטוח שהצטרף לתכנית של הבנק והבנק יקבל את העמלה, למה שאני לא אקבל את העמלה? נכון שזו החתימה שלי אבל לא ידעתי על מה אני חותם" (שם, עמ' 20, שורות 23-27. ראה גם, עמ' 28, שורות 3-5).

התובע אף נשאל, האם הוא נוהג באופן תדיר לא לקרוא מסמכים שחתום עליהם, ועל כך השיב : "זה מה שהיה המצב בשנת 96', אחרי שהייתי עו"ד והוסמכתי ואני יודע שצריך לקרוא מילה במילה" (שם, עמ' 28, שורות 7-8).

אין להכביר במילים אודות טענה זו, שכן פסיקה רבה קבעה כי אדם החותם על מסמך מוחזק כמי שקרא אותו והבין את תוכנו וכי חתם עליו לאות הסכמתו, בייחוד כאשר מדובר במסמך מהותי ביחס לנכסיו, דוגמת שטר משכנתה (ראה: ע"א 6799/02 משולם יולזרי ואח' נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, סניף בורסת היהלומים ואח', פ"ד נח(2) 145 (2003). ראה גם: רע"א 972/15 סלמאן אבו סמרה נ' אלכס סקלר ואח' (17.2.15), ע"א 9538/06 ישראל סגל נ' בנק ירושלים לפיתוח ומשכנתאות בע"מ (10.6.08). וע"א 8510/09 בנק הפועלים בע"מ נ' אטיה נויברג ואח' (24.11.11)).

התובע לא טען, כי השפה העברית אינה שגורה בפיו, או כל טענה אחרת שיש בה בכדי לסתור את החזקה דלעיל, ומשביכר לחתום על מסמך זה או אחר מבלי לקרוא אותו, אין לו להלין אלא על עצמו, ואין להטיל כל דופי בעניין זה על הבנק, במיוחד שכפי שיובהר בהמשך הנני מקבלת את טענת טניה, כי לתובע נמסר מלוא המידע בנוגע לביטוח החיים, לרבות זה שהוא נועד למקרה של פטירה, וכי נהגה להסביר ללווים את משמעות ומהות ביטוח החיים, כמפורט בתצהירה, וכל לווה קיבל לרשותו את המסמכים מיד לאחר חתימתו עליהם.

35. מעבר לכך, התובע חתם על שני חוזי ההלוואה ובקשות ההצטרפות לביטוחי חיים בשני מועדים שונים: 2.9.1996 ו-4.1.1998, ובשתי הזדמנויות שונות יכל הוא לדרוש את המסמכים עליהם חתם או לבקש הסבר אודותם, אך נראה, כי אלו כלל לא עניינו אותו, וכל שעניין אותו הוא קבלת הכסף.

התובע אישר בעדותו, כי הוא זה שחתם על חוזי ההלוואה, ולשאלה האם קיבל עותק לאחר חתימתו, השיב בשלילה : "מה אתה מצפה מבן 24, שרוצה 100,000 ₪ לשחרר את הלחץ שאבא נקלע אליו ?" (ישיבה מיום 30.4.15, עמ' 13, שורות 12-13). דא עקא, שבהמשך העיד, כי כלל לא ביקש לקבל עותק, גם לא בשנת 1998, ולשאלה מדוע לא ביקש לקבל עותק לאחר חתימתו, השיב: "לא ביקשתי, כי מה שהיה מעניין אותי זה קבלת הכסף" (שם, עמ' 13, שורה 22. ראה גם, שורות 23-31, ועמ' 14, שורות 27-29).

התובע העיד, כי הוא עוסק בביטוח, לפי מיטב זכרונו, משנת 1992, ומשנת 1996 הוא מנכ"ל סוכנות ביטוח, כאשר לפני שקיבל את ההלוואה הראשונה היה כבר סוכן ביטוח בעצמו, אך עסק בביטוח אלמנטרי ולא חיים, ובתאריך 21.2.00 הוסמך כמורשה בביטוח חיים פנסיוני. אי לכך, איני מאמינה, כי התובע אשר עיסוקו בביטוח עוד משנת 1992, דהיינו לפני נטילת ההלוואות, לא ידע או לא הבין על מה חתם, וזאת הגם אם הוסמך כמורשה בביטוח חיים רק בשנת 2000. מה גם, שנראה מעדותו, שהוא עסק בצורה זו או אחרת גם לפני כן בביטוח חיים, הואיל ולשאלה, האם במסגרת עבודתו עם אביו והתמחותו, עסק בביטוח חיים, השיב: "אם אתה מתכוון לכך שמילאתי הצעות, כן בוודאי, אני צריך למלאות הצעות..." (שם, עמ' 14, שורה 22).

36. טניה טענה, כי ללווה ניתנה הזדמנות לעיין בכלל המסמכים בקשר עם ההלוואות לפני ואחרי החתימה, לרבות במסמכים הקשורים לביטוח החיים, ולהתייעץ עם גורמים אחרים לגבי המסמכים, ככל שהיה מעוניין בכך. כמו כן, העתק ממסמכי ההלוואה והביטוח נמסרו ללווה לאחר ביצוע ההלוואה (ראה: סעיף 9(י) לתצהירה).

לא עלה בידי התובע לסתור טענה זו. יחד עם זאת, אוסיף ואומר, שגם אם טענת התובע נכונה, כי הבנק לא מרשה מסירת עותק חוזה ללווה בטרם חתימתו על מנת לאפשר ללקוח זכות העיון בחוזה, ובמעשיו זה מונע מהלקוח זכות העיון בכל סעיפי החוזה, יכל התובע שלא לחתום על החוזה עד שלא יקרא ויבין את כל האמור בסעיפיו. בעניין זה, ראה את הדברים שנפסקו על-ידי כב' השופט ח' כהן, בע"א 121/70 דב גלעדי נ' אוריון חברה לביטוח בע"מ ואח', פ"ד כה(1) 648 (1971)).

37. התובע העיד, כי אביו הוא זה שפנה לבנק בשמו לקבל משכנתא, בהליכים שקדמו לחתימה, אביו בדק את העניינים, הביא את הנתונים, כאשר הוא מצידו היה מודע לכל דבר, הסכים וחתם, ולשאלה האם הסכים עם התנאים שאמר לו אביו השיב: "כן, בוודאי. הכל כתוב, כמה הריבית, סכום ההלוואה וסכום ההחזר החודשי" (ישיבה מיום 30.4.15, עמ' 12, שורה 6. ראה גם: עמ' 33, שורות 11-12). לטענתו, אביו נקלע למצב כלכלי קשה, והוא העביר אליו את כספי המשכנתא, ולשאלה האם הבנק התערב בגובה הסכום, השיב: "אני לא זוכר, כפי שציינתי כל העניינים הללו אבא שלי עשה ואני הייתי בן 24 בשנת 96'" (שם, עמ' 12, שורה 16).

פועל יוצא מדבריו אלו של התובע, מבלי להתייחס לכך שהמדובר בהרחבת חזית, כי מי שהיה מעורה בהסכמי ההלוואות/המשכנתא, לפחות בהליכים שקדמו לחתימה עליהם היה אביו, ומשכך המדובר בעד נחוץ וחיוני שיכול היה לשפוך אור על ההסבר או הנתונים שהועברו לתובע, בין אם על-ידו או בין אם על-ידי הבנק. דא עקא, שהתובע לא נתן כל הסבר המניח את הדעת מדוע לא הוגש תצהיר מטעמו (ראה: שם, עמ' 33, שורות 8-22), ומדוע לא קרא לו לעדות, כאשר כידוע הלכה היא, כי הימנעות מהעדת עד פועלת לרעת הצד שנמנע מהעידו ובמקרה דנא, הלא הוא התובע.

38. לא זו אף זו, מהמסמכים שצורפו לתיק נראה שהתובע יכול היה לדעת, כי הוא מבוטח בחברת מגדל, ואין לקבל את טענתו שנודע לו בדיעבד שמי שמבטחת אותו היא מגדל (ישיבה מיום 30.4.15, עמ' 11, שורות 1-7), וזאת אף בהתעלם מהאמור על ידי טניה, כי זהות חברת הביטוח עלתה במסגרת הענקת המשכנתא (ישיבה מיום 30.6.15, עמ' 55-56).

התובע אישר בתצהירו ובעדותו, כי הוא חתום על שני הטפסים (נספחים 4 ו-6 ב-נ/2), הלא הם בקשת ההצטרפות לביטוח חיים, מיום 2.9.1996 ומיום 4.1.1998 (ראה: סעיף 10 לתצהירו וישיבה מיום 30.4.15, עמ' 14-15 ועמ' 27, שורות 25-28). בסעיף 1 לבקשה נכתב, כי "...יש למלא טופס "הצהרת בריאות" בנפרד לגבי אותו לווה או ערב וחברת הביטוח תחליט בכתב על קבלתו או דחייתו לביטוח...", ובהמשך תחת סעיף ויתור על סודיות רפואית, צוינה מגדל, כך שעה שחתימת התובע מתנוססת על בקשות אלו, על התובע היה לדעת, כי לכל הפחות מעורבת חברת ביטוח, ואין להישמע בטענה שלא שם לב לתוכן המסמך או שהכתב לא כ"כ קריא (ראה: ישיבה מיום 30.4.15, עמ' 21-22, עמ' 28, שורות 3-5 ו-9-14 ועמ' 34, שורות 21-26), שכן מצופה ממנו שלא יחתום על מסמך שלא הבינו או קרא אותו, ומשלא עשה כן, אין לו להלין, אלא על עצמו.

ויובהר, למען הסר ספק, כי הגם אם ב- נ/1 נכתב תחת ביטוח חיים, שהביטוח נעשה במלואו באמצעות הבנק, לא נאמר שם כי הבנק הוא המבטח.

39. התובע צירף לתצהירו מכתב פניה לבנק מיום 21.5.01, מאת אביו, מר מוחמד זועבי, בשם התובע ובשם חברת אלרם סוכנות לביטוח אלמנטרי (1996) בע"מ (להלן: "חברת אלרם"), שבבעלות התובע. במכתב נטען, כי קיבלו 3 הלוואות דרך הבנק, וכל שנה הם ממציאים להם פוליסות ביטוח, וכי כמה שנים הם מחויבים בדמי ביטוח, ובכלל זה ביקש להחזיר את כל התשלומים ששולמו עבור שלושת ההלוואות (נספח ג'1). תשובת הבנק מיום 6.7.01 הייתה, שמפאת מגבלת הסודיות הבנקאית, אין באפשרותם להתייחס לנושאים שהועלו במכתבו (נספח ג'2). התובע טען ביחס לתשובה זו, כי הבנק פגע בחובת הגילוי הנאות ומנע ממנו הזכות לבדוק את ענייני הביטוח עוד בשנת 2001 בטרוניה למגבלת הסודיות הבנקאית.

40. התובע העיד, כי שתי ההלוואות הראשונות במכתב הן על שמו, ואילו השלישית החברה שלו קיבלה מהבנק והוא ערב לה באופן אישי, כאשר המכתב יצא עם הלוגו של הסוכנות ומי שחתום למטה הוא אביו (ישיבה מיום 30.4.15, עמ' 18. ראה גם: עמ' 27, שורות 3-4).

41. איני מייחסת כל משקל למכתב מיום 21.5.01, הואיל והגם אם הוא נושא את הלוגו של חברת אלרם, אשר הינה בבעלות התובע, ובכלל זה התובע הוא המנכ"ל שלה (ראה: שם, עמ' 19, שורה 29), הרי שמכתב זה לא הוגש באמצעות עורכו/החתום עליו, הלא הוא אבי התובע, ואף הלה לא העיד ולא הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו, ומשכך לא ניתן היה לחקרו על תוכנו. כך שפועל יוצא מהאמור לעיל, שאין במכתב דנא להואיל לתובע.

כמו כן ולמעלה מהצורך אוסיף: ראשית - התובע נשאל האם לבנק מותר לתת מידע לאדם שפונה אליו בבקשה לקבלת מידע על הלוואותיו, ותשובתו הייתה: "אם הייתי מבקש או מיופה כוחו של אותו אדם, אז כן" (שם, עמ' 26, שורה 32. ראה גם עמ' 27, שורות 1-2). דא עקא, שלא נטען ולא נראה שצורף למכתב דנא ייפוי כוח מטעם התובע. אומנם, התובע בעדותו עמד על כך שהבנק היה אמור לתת את המידע (ראה: שם, עמ' 27, שורות 7-10), אך שנשאל, האם כל אחד שעובד בלוגו של אלרם, יכול לקבל פרטים ללא ייפוי כוח שלו, השיב בשלילה. נהי הוא, שהצדק עם הבנק בתשובתו, משום שהבנק אינו רשאי לתת מידע למי שלא נטל את ההלוואות ממנו או אינו קשור אליהן (ראה גם עדות טניה בעניין: ישיבה מיום 30.6.15, עמ' 52, שורות 10-32, עמ' 56, שורות 25-27). ויודגש, התייחסותי למכתב זה היא רק בנוגע להלוואות התובע, ואין זה מעניינו של תיק זה, ההלוואה השלישית המנויה במכתב של אלרם, ועל כן תשובת הבנק במכתבו מיום 6.7.01 הינה מוצדקת.

שנית – המכתב והתשובה נשלחו זמן רב לפני קרות מקרה התאונה, כך שהיה לתובע די והותר זמן לנסות ולתהות אחר ענייניו הביטוחיים, אך נראה שגם כאן נהג בחוסר מעש, ולכן אין לו להלין, אלא על עצמו. כך שנאמר לתובע שמה שכתב אביו התייחס לביטוח של הנכס, ואילו תביעה דנא הינה לביטוח חיים, ומה עשה, השיב: "לא עשיתי כלום, מאחר ויש לנו מסמך גם (ג'2), בגלל התשובה הזו לא עשינו שום דבר" (ישיבה מיום 30.4.15, עמ' 25, שורה 21).

אי לכך ולאור האמור לעיל, אין כל מקום להעלאת כל טענה כנגד הבנק על ידי התובע בהתבסס על תשובה זו, ובכלל זה טענתו, כי הבנק פגע בחובת הגילוי הנאות ומנע ממנו הזכות לבדוק את ענייני הביטוח עוד בשנת 2001, בטרוניה של מגבלת הסודיות הבנקאית, דינה להידחות.

42. לאור האמור לעיל, בסיכומו של דבר, התובע לא יכול לבוא בטרוניה זו או אחרת לגבי אי ידיעה, או כי לא הוסבר לו מסמך זה או אחר, שעה שלא טרח לקרוא את שחתם עליו. בהתעלם בשלב זה מעדות טניה, אודות ההסברים שנתנה ללווים, ואשר לא עלה בידי התובע לסתור אותם, הרי שרק מאסופת המסמכים שחתם עליה נראה שקיבל את מלוא המידע אודות ביטוח החיים שרכש, על כל המשתמע מכך, מסקנה הזוכה לחיזוק, הואיל ועסקינן בתובע בעל השכלה בתחום הביטוח עוד בטרם נטל את ההלוואות, ומשכך טענותיו, כי ביטוח חיים לא מכסה רק מקרה מוות או כל טענה אחרת סביב עניין זה, מעבר לכך שאינה מתיישבת עם המסמכים עליהם חתם ועם החוק, ראוי היה לה שלא תישמע.

המצאה או אי ההמצאה של פוליסת ביטוח החיים והיקף הכיסוי בביטוח חיים:

43. השאלות הבאות הטעונות הכרעה הינן, האם הומצאה לתובע פוליסת ביטוח החיים, ובמידה שלא, מהן ההשלכות של כך, ובכלל זה האם ביטוח חיים, מכסה רק מקרה מוות, כטענת הנתבעים, או שמא גם מקרה של היוותרות נכות בחיי המבוטח, כטענת התובע.

44. התובע טוען בסיכומיו, כי הוכיח שלא קיבל פוליסה לביטוח חיים מידי הנתבעים, תוך הפרת סעיף 2(א) לחוק, וכי ככל שנוטה בית-המשפט לקבל את מוצג 3 לתיק מוצגי מגדל, כראיה וכפוליסה, חרף התנגדותו להגשתו, אין הנתבעים יכולים להסתמך על סייג כלשהו הכלול בפוליסה מחמת אי המצאתה לתובע, וככל שישנו סייג המגביל את הכיסוי הביטוחי למקרה מוות בלבד, הרי שסייג זה בטל ומבוטל ובהתבסס על החלטת כב' השופט יוסף מיום 8.3.13.

45. עוד טוען התובע, כי פוליסה לביטוח חיים כשמה כן היא, מבטחת את המבוטח בגין מקרה נכות בחייו ובגין מקרה של פטירה, ובקרות מקרה הביטוח הוא זכאי לפיצוי.

46. מנגד העידה טניה כי אישור ההצטרפות זו הפוליסה, וכי התובע הצטרף לביטוח קבוצתי במגדל ויש לו פוליסה במגדל: "כשאני אומרת פוליסה, אין פה פוליסה בגלל שזה ביטוח קבוצתי" (ישיבה מיום 30.6.15, עמ' 45 שורה 4), ובכלל זה העידה, שברגע שהתובע הצטרף וחתם על בקשה להצטרפות זה הביטוח שלו, וכי דאגה להסביר ללווים את משמעות ומהות ביטוח החיים, כך שביטוח החיים נועד למקרה של פטירה בלבד (ראה סעיפים 9(ט), 11 ו- 12 לתצהירה, ושיבה מיום 30.6.15, עמ' 47,49).

47. אריק הסביר בעדותו אודות מהות אישור ההצטרפות, כך שהמדובר בתעודה שהוצאה בהתאם לתקנות ביטוח חיים קבוצתי שהיו בתוקף בעת הוצאתה, ובהתאם לתקנה 6 לתקנות, התעודה הזו הייתה יכולה להינתן למבוטח או על ידי המבטח או על ידי בעל הפוליסה, שהוא הבנק המלווה. הפרקטיקה ביחס לפוליסה הזו, שהבנק הוא זה שנתן את התעודה ולא המבטח.

כמו כן, כאמור לעיל, ביום 3.7.13, המציאה מגדל לתיק בית המשפט, את פוליסת הביטוח הרלבנטית לתובע, בצירוף תצהירה של הגב' ענבל אלון. בנוגע לפוליסה שצורפה, העיד אריק, כי זה הסכם בין הבנק למגדל, אפשר גם לראות בהסכם הזה את הפוליסה על סמך זה שרשום בראשו "פוליסה". מדובר בביטוח חיים קבוצתי, ובפוליסה שהיא חוזה בין בעל הפוליסה במקרה זה הבנק, לבין המבטח, מגדל. לא מדובר בביטוח חיים פרטי והכללים שחלים על הפוליסה הזו בביטוח חיים קבוצתי שונים מביטוח חיים פרטי. בביטוח חיים קבוצתי הפוליסה הזו, במועדים הרלוונטיים, הייתה הסכם שבין הבנק למגדל, וכלל לא הייתה צריכה להימסר לתובע, בהתאם לתקנות ביטוח חיים קבוצתי, לתקנות משרד האוצר והמפקח על הביטוח שקבע איזה מסמכים יש לתת למבוטח במסגרת ביטוח קבוצתי, ואשר לא כלל את הפוליסה הזו ביניהם. ההסכם בין הבנק למגדל, זוהי הפוליסה הרלבנטית לתביעה, ובכלל זה העיד, כי המסמכים הרלבנטיים לענייננו הם בקשת ההצטרפות לביטוח חיים ואישור ההצטרפות, אלה המסמכים שהרגולציה במועדים הרלבנטיים דרשה, ולא דרשה מתן פוליסה, אישור על קבלת פוליסה וכיוצ"ב (ראה: ישיבה מיום 30.6.15, עמ' 59-61, עמ' 63, שורות 3-6, עמ' 64, שורות 6-13, עמ' 68, שורות 10-17. ראה גם הסבר ב"כ מגדל, מה זו הפוליסה בעמ' 60, שורות 20-22).

עוד טען אריק בעדותו, כי הפוליסה הזו נולדה "כל כולה כדי לבטח את חיי הלווה" (שם, עמ' 63, שורות 23-24. ראה גם: שורות 30-31 ועמ' 69, שורות 23-25), וכי: "סוג הכיסוי נקבע בהתאם למטרות הפוליסה ולהסכמות שבין בעל הפוליסה למבטח, מעולם לא דובר להוסיף בפוליסה הזו כיסוי למקרה של נכות על תאונה. הפוליסה נועדה כדי לבטח את החיים בלבד ולא להעניק כיסויים נוספים" (שם, עמ' 70, שורות 9-11. ראה גם, שורות 19-31 ועמ' 71, שורות 21-25).

48. כב' השופט יוסף הפנה בהחלטתו מיום 8.3.13, לאמור בסעיף 2(א) לחוק, הקובע בעניין המצאת פוליסת הביטוח, כדלקמן: "נכרת חוזה ביטוח, על המבטח למסור למבוטח מסמך חתום בידי המבטח המפרט את זכויות הצדדים וחיוביהם (להלן - פוליסה), זולת אם נהג באותו סוג ביטוח שלא להוציא פוליסה". סעיף זה לדבריו, מטיל על המבטח את החובה למסור את הפוליסה למבוטח. לא עשה כן, אין הוא זכאי להסתמך על הסייגים הכלולים בפוליסה. חובה זו מקבלת יתר תוקף, כאשר אין המדובר במבוטח שרכש את הפוליסה באופן עצמאי, שכן אם לא ימסר לידיו מידע מדויק וספציפי, לא יוכל לדעת אודות עצם הביטוח והיקפו.

קביעתו דלעיל של כב' השופט יוסף ניתנה במסגרת הדיון בטענת התיישנות התביעה לתשלום תגמולי ביטוח, אשר העלתה מגדל.

49. הפרשנות אותה נותן התובע להחלטת כב' השופט יוסף אינה נכונה, וזו בלשון המעטה, שכן ברור הוא שהגבלת הכיסוי הביטוחי למקרה מוות בלבד, אינו סייג במסגרת פוליסת ביטוח חיים, אלא זה עצם מקרה הביטוח שמכוסה תחת פוליסה מעין דא. בוטל עניין מקרה המוות בפוליסה, בוטלה משמעות ביטוח החיים. מסקנה זו, זוכה לחיזוק לאור האמור בסעיף 41, המצוי בפרק ב' בחוק, שעניינו "ביטוח חיים" ואשר קובע: "בביטוח חיים מקרה הביטוח הוא מותו של המבוטח או של זולתו או הגיעם לגיל מסויים או מקרה אחר בחייהם למעט תאונה, מחלה ונכות" (הדגשות לא במקור – ר.נ.).

50. מעבר לאמור לעיל, אוסיף כי יש הבדל בין ביטוח קבוצתי לביטוח אישי, כפי שהסביר אריק, כאמור לעיל, הסבר אשר לא נסתר על ידי התובע, (ראה: ישיבה מיום 30.6.15, עמ' 61, שורות 1-12, עמ' 63, שורות 3-6, 22-25, עמ' 65, שורה 31 ועמ' 69, שורות 19-23), ובעניין זה אפנה אף לדבריו של המלומד ירון אליאס, בספרו דיני ביטוח כרך א' (תשס"ט, 2009), לפיו בביטוח אינדיבידואלי מונפקת פוליסה מסוימת למבוטח מסוים לאחר בדיקת נתוניו האישיים על ידי המבטח (חיתום). בביטוח קבוצתי, לעומת זאת, נערך הסכם מיוחד לביטוח קבוצה של בני אדם. המבוטח בביטוח הקבוצתי אינו צד ישיר להתקשרות. הצדדים להסכם הם המבטח מצד אחד ובעל הפוליסה מצד שני. החיתום אינו חיתום אישי, אלא הוא מתייחס לאופייה של הקבוצה ולא לאופיו של כל אחד מהחברים בה. חוזה טיפוסי לביטוח קבוצתי מורכב מארבע צדדים: מבטח, בעל פוליסה, מבוטח ומוטב. המבטח ובעל הפוליסה הם הצדדים הישירים להתקשרות. בפוליסות קבוצתיות לביטוח חייהם או דירותיהם של נוטלי הלוואת משכנתא, בעל הפוליסה (הבנק) הוא המוטב (בלתי חוזר) על-פי הפוליסה.

הצדדים הישירים לחוזה הביטוח הקבוצתי, הם כאמור, המבטח מצד אחד ובעל הפוליסה מצד שני. המבוטח אינו צד ישיר להתקשרות. עם זאת, הצדדים הישירים אינם רשאים לכפות עליו את החוזה. שכלול החוזה הקבוצתי מותנה בדרך-כלל בקבלת הסכמתו הפוזיטיבית להתקשרות.

העובדה, כי השותף החוזי הישיר של מבטח הקבוצה הוא בעל הפוליסה, אינה משחררת אותו מהחובה להמציא את פוליסת הביטוח לכל אחד מיחידי הקבוצה. חובה זו יונקת את תוקפה משני מקורות עיקריים: דין כללי ודין מיוחד. סעיף 2(א) לחוק, המסדיר את הדין הכללי בסוגיה זו, מטיל על המבטח את החובה למסור את הפוליסה למבוטח. לא עשה כן, אין הוא זכאי להסתמך על הסייגים הכלולים בה.

51. חרף האמור לעיל, וככל שאקבל את טענת התובע, כי לא הומצאה לו פוליסת ביטוח החיים, מידי הנתבעים, ובכלל זה שנותרה לו נכות, הרי שאין לכך כל נפקות בענייננו, במובן זה שגם אם פוליסה זו הייתה ניתנת לו, לא היה בכך לשנות את הקביעה, כי פוליסת ביטוח חיים כשמה כן היא, אינה מכסה מקרה של נכות למבוטח עקב קרות מקרה הביטוח, אלא מקרה הביטוח בביטוח מעין דא, הוא מות המבוטח, ובענייננו המבוטח חי, ומשכך לא זכאי לתשלום תגמולי ביטוח. על כך ניתן ללמוד, הן מהמסמכים החיצוניים לפוליסה, כפי שיפורטו להלן, והן מלשון החוק, כאשר לשונם של אלו נהירה ואינה משתמעת לשני פנים, על אחת כמה וכמה למי שתחום עיסוקו הינו ביטוח. לא זו אף זו, שאין במסמכים אלו ולו אזכור אחד, בדבר כיסוי למקרים נוספים, מלבד מקרה מוות, במסגרת ביטוח החיים. בעצם חתימת התובע על המסמכים שיפורטו עולה, כי הלה עודכן במלוא פרטי הביטוח שנעשה לו, ונמסר לו המידע הרלבנטי בכל הנוגע לביטוח החיים, וטענתו כי ביטוח חיים כולל גם כיסוי בגין מקרה נכות תלושה מהמציאות ומחוסרת כל בסיס, והינה בגדר טענה בעל פה הסותרת מסמכים בכתב, שאף אינה הגיונית ואינה עולה בקנה אחד עם השכל הישר והחוק.

משכך, איני מוצאת לנכון לדון בהתנגדות התובע להגשת מוצג 3, מתיק מוצגי מגדל, שכן גם אם אינו פוליסת ביטוח חיים, אלא הסכם בין הנתבעים, עדיין אין בכך לשנות את התמונה שביטוח חיים, אינו כולל מקרה של נכות.

52. בסעיף 41 לחוק, נקבע, כי "בביטוח חיים מקרה הביטוח הוא מותו של המבוטח או של זולתו או הגיעם לגיל מסויים או מקרה אחר בחייהם למעט תאונה, מחלה ונכות". לשון החוק ברורה, ואין צורך אפילו להסבירה או ליתן לה כל פרשנות אחרת. מעבר לכך, סעיף 4(א) לתקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (ביטוח חיים קבוצתי), תשנ"ג – 1993, מחזק את הטענה שביטוח חיים, אינו כולל מקרה של תאונה או נכות, שאם לא כן, לא היה נאמר בסעיף, כי ניתן להוסיף בפוליסה לביטוח חיים קבוצתי, סיכוני תאונה ונכות.

53. התובע הסביר בחקירתו, כי הוא מסיק את המסקנה שביטוח חיים שבטופס ההצטרפות על הביטוח בחוזה ההלוואות, כולל נכות מתאונה מכך: ש"ה-א' ב' בטרם עריכת ביטוח שאני עושה גם ללקוחות, אנחנו מסבירים ללקוח על ביטוח חיים ומפרטים בפניו, זה ביטוח חיים למקרה מוות, גם למקרה מוות מתאונה, גם למקרה נכות ואנחנו צריכים וחייבים לפרוס בפני הלקוח את מלוא המידע הזה על מנת לאפשר לו לבחור בעצם לפי הצרכים שלו. אז שואל איך אני מסיק, אז אמרתי לך שה-א' ב' שביטוח חיים זה כולל מקרה נכות" (ישיבה מיום 30.4.15, עמ' 16, שורות 22-26). לפי שיטתו, הביטוח הזה צריך גם לכלול נספח של אובדן כושר עבודה, אך לא כיסוי של מחלות קשות, הואיל וזה קשור בפוליסת בריאות.

הסבר זה של התובע, מנוגד לאמור בסעיף 41 לחוק (ראה בעניין זה גם: שם, עמ' 17, שורות 8-11), ואין להכביר על כך במילים ו"די לחכימא ברמיזא"

54. בשני חוזי ההלוואות עליהם חתום התובע (ראה: ישיבה מיום 30.4.15, עמ' 27, שורות 23-24), נקבעו הביטוחים אותם התחייב הוא לעשות, ואחד מהם הוא זה המנוי בסעיף 23(ב), ואשר עניינו "ביטוח חיים", כאשר בסעיף 23(ב)(1) התחייב לבטח את חייו בביטוח חיים, בסכום, כמפורט שם, ובסעיף 23(ב)3 הוסכם, כי "הלווה והערבים בתאום עם הלווה, לפי בחירת הלווה, רשאים לבצע את ביטוח החיים כמפורט בס"ק 1 ו-2 לעיל, לפי המקרה, בין אם בכל חברת ביטוח בה יחפצו ובין אם באמצעות הבנק על דרך של הצטרפות לביטוח אצל חברת ביטוח איתה התקשר הבנק לצורך זה".

סעיף 23(ב)(4) בחוזי ההלוואות, על תתי סעיפיו, עניינו במצב בו בחרו הלווה ו/או הערבים, בתיאום עם הלווה, לבצע ביטוח חיים שלא באמצעות הבנק, ואילו סעיף 23(ב)(5) על תתי סעיפיו, עניינו במצב בו בחרו הלווה ו/או הערבים בתאום עם הלווה להצטרף לביטוח חיים אצל חברת הביטוח איתה קשור הבנק. במסגרת סעיפים אלו, חוזרים פעם אחר פעם צירוף המילים מות/פטירת הלווה, ולא מאוזכר כלל מקרה של היוותרות נכות צמיתה אצל הלווה.

התובע הפנה לאמור בסעיף 23(ב)(3), וטען שמהסעיף הזה למד שישנה התחייבות של הבנק לערוך את הביטוח,

מאחר והוא גבה פרמיה: "ורשם "אני גובה כל שנה פרמיה על ביטוח חיים". ביטוח חיים כשמו הוא, גם במקרה

של נכות זה ביטוח חיים. אנו עוסקים בזה יום יום. ביטוח חיים זה למקרה מוות וגם למקרה נכות" (שם, עמ' 16,

שורות 13-15).

לא נהי לי, מהיכן מסיק זאת התובע, שעה שסעיף 23(ב)(3) לחוזה עניינו רק במתן האופציה ללווה לבצע את ביטוח החיים, בין אם בכל חברת ביטוח בה יחפוץ, ובין אם באמצעות הבנק, כאמור לעיל, ולא ניתן להסיק מסעיף זה אחרת, כפי שהסיק התובע. כך גם, מלשון חוזיי ההלוואות, נהי הוא, כי ביטוח החיים מטרתו למקרה של מות הלווה המבוטח, ולא כל מקרה אחר. מסקנה הזוכה לחיזוק, לאור תשובת התובע לכך שנאמר לו, שמסעיף 23(ב)(3) ישנה אופציה לאותו לווה לבחור איפה להיות מבוטח: "כן, ואני הייתי מבוטח בחברת הראל וקיבלתי גם תגמולים" (שם, עמ' 16, שורה 19). לפיכך, כמו שהתובע היה מבוטח בחברת הראל, יכל לבכר להיות מבוטח בביטוח חיים שלא באמצעות הבנק, ולבחור גם כיסוי כנגד נכות, ומשלא עשה כן, אל לו לבוא בטרוניה כלפי מי מהנתבעים.

55. בקשות ההצטרפות לביטוח חיים : התובע אישר, כי הוא חתום על שני המסמכים (נספח 4 ו-6 ב-נ/2) אשר כותרתם: "בקשת הצטרפות לביטוח חיים של מקבלי המשכנתא והערבים, הצהרת בריאות וויתור על סודיות רפואית", מיום 2.9.1996 ומיום 4.1.1998 (ראה : סעיף 10 לתצהירו וישיבה מיום 30.4.15, עמ' 14-15 ועמ' 27 שורות 25-28).

בסעיף 6 לבקשות הללו, במסגרת הטבלה בה נרשמו פרטי התובע-הלווה, צוין בלשון, שאינה משתמעת לשני פנים, כי "המוטב במקרה מוות", הינו הבנק. דהיינו, מקרה הביטוח הינו מקרה מוות ולא מקרה של נכות. ויודגש, בשני מועדים שונים חתם התובע על בקשה זו, הפעם הראשונה ביום 2.9.96, והפעם השנייה ביום 4.1.98, כך שאם לא ידע בפעם הראשונה, לפחות בפעם השנייה יכל לדעת שהמדובר בביטוח חיים למקרה של מוות.

התובע טען, כי לא ידע בעת החתימה על המסמכים הללו, כי הוא חותם על טופס בקשה להצטרפות לביטוח, וכי הדבר לא הוסבר לו: "איך אתה מצפה מסוכן ביטוח שאביו גם סוכן ביטוח שיעשה ביטוח באמצעות הבנק ולא אנחנו? למה שהבנק יקבל את העמלה ולא אנחנו?" (ישיבה מיום 30.4.15, עמ' 15, שורות 15-16. ראה גם, עמ' 20, שורות 21-29).

תגובתו של התובע הין מעין התחכמות, שיש לדחות בשתי ידיים. מעבר לאמור לעיל, שהתובע לא יכול לבוא בטרוניה לגבי ידע או לא ידע על מה חתם, הרי שלא נהירה לי טענה זו, שכן כותרת נספחים אלו נהירה וכתוב שם באותיות קידוש לבנה: "בקשת הצטרפות לביטוח חיים...", משכך מה יותר ברור מזה, כי הוא מבקש להצטרף לביטוח חיים.

56. אישורי הצטרפות– התובע טען, כי אינו חתום על נספחים 5 ו-7 ב-נ/2, אשר כותרתם "אישור הצטרפות לביטוח חיים עבור לווים וערבים" (ישיבה מיום 30.4.15, עמ' 15, שורות 1-2 ועמ' 20, שורות 9-12).

הגם אם התובע לא חתם על אישורי ההצטרפות, הנני קובעת שקיבלם, או לכל הפחות היה עליו לדעת את תוכנם, וזאת לאור טענת טניה, אשר לא נסתרה, כי אישור ההצטרפות לביטוח חיים מצוי על צדה השני של בקשת ההצטרפות (ראה : סע' 6 לתצהירה וישיבה מיום 30.6.15, עמ' 56, שורות 4-7), כך שעה שהתובע מודה שחתימתו מתנוססת על בקשות ההצטרפות, היה עליו לקרוא גם את צידו השני של המסמך עליו חתם.

ויודגש, התובע השיב לשאלה, האם יכול להיות שאישור ההצטרפות הוא גב הטופס של בקשת ההצטרפות, ביכול להיות כן ולא (ישיבה מיום 30.4.15, עמ' 21, שורות 3-5). אלא, שמאישור ההצטרפות עצמו ניתן להבין, כי בקשת ההצטרפות נמצאת מצידו השני של האישור, שכן די למקרא האמור בסעיף ב2 שם, בכדי להיווכח בדבר: "לווה-מבוטח או ערב-מבוטח אשר עקב מצב בריאותו בעבר או בהווה או מסיבות אחרות לא יוכל להצהיר על בריאות תקינה ללא מחלות כמפורט בהצהרת הבריאות שמעבר לדף, ימסור לבנק את כל הפרטים באשר למצב בריאותו" (הדגשות לא במקור – ר.נ.).

התובע הופנה לאמור בסעיף ב2 לאישור ההצטרפות, אך עמד על כך, שמסמך זה לא הגיע לידו כשחתם וקיבל את ההלוואה, וכי היה צריך להחתימו על מסמך זה (שם, עמ' 21, שורות 6-15). בעניין זה, אני מקבלת את טענת טניה, כי האישורים הללו אינם מצריכים את חתימת הלווה, משום שאישור ההצטרפות בא לאחר הבקשה להצטרף החתומה על ידי הלווה (ראה: ישיבה מיום 30.6.15, עמ' 44-46) ובכלל זה, כי אישורים אלו נמסרים ללווים בסמוך לנטילת ההלוואה (ראה: סעיף 6 לתצהירה). כאשר לצד זה וכאמור לעיל, נראה שהתובע כלל לא התעניין על מה הוחתם, ומשכך אין להישמע בכל טענה כנגד מסמך זה או אחר.

בנוסף, התובע לא היה אחיד דעים מתי קיבל מסמכים אלו, וגם בכך יש בכדי להטיל דופי בנוגע לטענתו שלא קיבלם, שכן מחד טען: " אני לא קיבלתי עותק מהם, מה שקיבלתי צירפתי, ואני קיבלתי את זה בהליך הקודם, אם זה שם צורף, אולם במעמד חתימת ההלוואה אני לא קיבלתי לא את ההסכם ולא את תעודת ההצטרפות" (שם, עמ' 20, שורות 14-16), אולם שנאמר לו שהוא חוזר על זה שקיבל זאת רק בהליך של מימוש המשכנתא, השיב: "אם זה צורף בכלל להליך המשכנתא, הליך המימוש, אז כן קיבלתי, אולם עכשיו אין לי את הניירת של הליך המימוש. בהליך המימוש מה שצורף שם קיבלתי בהליך המימוש. אם יש את המסמך הזה שם אני יכול לבדוק את זה" (שם, שם, שורות 18-20). אין להכביר במילים אודות תשובה זו, ו"די לחכימא ברמיזא".

בהעתקי אישורי ההצטרפות להלוואה הראשונה והשנייה (נ/2), נכתב בלשון שאינה משתמעת לשני פנים, כי החל מתאריך קבלת ההלוואה, יצורף הלווה לקבוצת המבוטחים בביטוח חיים בהתאם להסכם ביטוח חיי לווים קבוצתי, בין הבנק לבין מגדל, כאשר בהתאם להסכם הביטוח הנ"ל, יהיה הבנק המוטב. כך שבהמשך לנאמר לעיל, כבר מאישור זה, יכל התובע לדעת שהוא מבוטח במגדל, וכל טענה בעל פה, כנגד מסמך זה בכתב, דינה להידחות, משלא הוכחה.

57. תדריך ללווים - טניה צירפה לתצהירה העתקי תדריך ללוויים בהלוואה הראשונה מיום 2.9.96 (נספח 8) ובהלוואה השנייה מיום 4.1.98 (נספח 9). התובע העיד, כי הוא חתום על עמ' 3 בתדריכים הללו, וכי אינו חתום על עמוד 2 (ישיבה מיום 30.4.15, עמ' 29, שורות 2-11).

אקדים ואומר, כי האמור בעמוד 1 לתדריכים בכלל, ובעמוד 2 בפרט, חל על התובע, שכן לא מצאתי כל סיבה מדוע התובע יצטרך לחתום על כל דף בנפרד, ודי בכך שהוא חתם על עמוד 3, היכן שמופיעה חתימת הלווים, בכדי לקבוע שחזקה עליו שקיבל לידיו את מלוא התדריך וזה חל עליו, שאם לא כן, מצופה היה ממנו, במיוחד שעה שעסקינן בסוכן ביטוח לבקש לקבל את מלוא התדריך בטרם חתימתו עליו. מסקנה הזוכה למשנה תוקף, הואיל ונראה שלא עניין את התובע על מה חתם, משום שהלה העיד, כי לא קרא את התדריך לפני שחתם עליו, ובכלל זה העיד, כי לא קרא את העמוד עליו חתם (ראה : שם, עמ' 29, שורות 8-13).

בעמוד 2 לתדריך, בסעיף ד2, אשר עניינו "ביטוח חיים להלוואה (ביטוח ריזיקו)", נקבע בלשון שאינה משתמעת לשני פנים, כי: "הבנק דורש מהלווים לבטח את הלוואתם הצמודה תמורת פרמיה חודשית, כך שבמקרה של פטירת אחד הלווים, חברת הביטוח תשלם לבנק את יתרת ההלוואה שזמן פרעונה טרם הגיע...". דהיינו, ביטוח חיים למקרה של מוות ולא של נכות. ויודגש, אף במסגרת תדריך זה הובהר ללווה, כי ניתן לעשות את הביטוח גם שלא באמצעות הבנק, אלא בכל חברת ביטוח שיחפוץ בה, בכפוף לסעיף שעבוד לטובתם.

58. ממסמכים אלו, ניתן להיווכח, כי התובע קיבל את מלוא המידע הנדרש, ויכל לדעת שביטוח חיים מכסה מקרה של מוות ותו לאו, וכי אין בהתנהלות הנתבעים משום הפרת כל חוק או דין, ובכלל זה לא התרשלו הם כלפי התובע. לצד זה, אני מקבלת את טענת טניה, אשר הסתמכה על המסמכים בתיק ההלוואה ובכלל זה על אופן עבודתה, כי הוסבר לתובע עניין ביטוח החיים, הגם שהינו סוכן ביטוח, והתובע הסכים ונערך לו ביטוח (ראה: ישיבה מיום 30.6.15, עמ' 46, שורות 11-15, עמ' 55, שורות 28-29).

ויודגש, בשל חלוף הזמן, אני מקבלת, כי טניה אינה זוכרת באופן ספציפי את האירועים, אלא באופן כללי, וכי האמור בתצהירה ובעדותה נשען על יסוד המסמכים המצויים בתיק ההלוואה ועל בסיס נוהל ושיטת עבודתה במהלך השנים (ראה בעניין זה: שם, עמ' 47, שורות 22-26 ועמ' 55, שורות 25-27).

59. באחרית דבר אומר, כי ערה אני להיקף חובת הגילוי המוטלת על בנק בשעה שנערכות עסקאות כגון נטילת משכנתא על כל המשתמע מכך, ובעניין זה ראה את רע"א 7664/13 בת שבע ברקת סטניצקי נ' בנק לאומי למשכנתאות (16.1.14)).

בענייננו, מלבד המסמכים שפורטו לעיל, שוכנעתי כי ניתן לתובע ההסבר הדרוש, כאשר לא ניתן להתעלם מהשכלתו, וכי אין המדובר במקרה של סייג בפוליסה אשר הבנק או מגדל לא הפנו את תשומת לב התובע לכך, אלא במקרה שבו בוטח התובע בביטוח חיים, כאשר קרות מקרה הביטוח בפוליסה מעין דא, הוא מוות בלבד, וכל פרשנות אחרת, מלבד זה שהיא משוללת כל היגיון, נוגדת היא לחוק ולמסמכים דלעיל.

רשלנות:

60. התובע טען, הן במסגרת כתב התביעה המתוקן והן במסגרת תצהירו, שככל שלא עשו הנתבעים ביטוח שמכסה לו מקרה נכות, הרי שהם התרשלו מהנימוקים שיפורטו להלן, כאשר במסגרת תצהירו העלה טענה שלא באה אל זכרה בכתב התביעה המתוקן והינה, שעקב רשלנות הנתבעים נגרם לו נזק בלתי הפיך ואף פגיעה במוניטין, לאחר שהגיש הבנק שטר המשכון לביצוע במסגרת תיק הוצל"פ, וכי לו היה לו ביטוח שמכסה מקרה נכות, לא היה נגרם לו נזק ופגיעה זו במוניטין. המדובר בהרחבת חזית אסורה, וטוב הוא, שהתובע זנח טענה זו בסיכומיו.

61. התובע טוען, כי הנתבעים לא עדכנוהו בפרטי הביטוח שערכו לו, לא המציאו לו פוליסה לביטוח חיים, לא הסבירו לו את מהות הביטוח אשר ערכו לו והפרו את חובת הגילוי הנאות, בכך שלא גילו לו את פוליסת הביטוח.

די בכל מה שקבעתי לעיל, ובמכלול המסמכים שפורטו, לצד השכלת התובע בתחום הביטוח, בכדי לדחות טענות אלו.

62. התובע טען בכתב התביעה המתוקן ובתצהירו, כי לא החתימו אותו על הצעה ו/או הצהרת בריאות בטרם גביית הפרמיה, ובסיכומיו טען, שהוא לא חתם על הצעת ביטוח למגדל ולא השיב על שאלה כלשהי מטעמה, והבנק לא הציג כל מסמך המתיימר להיות הצעת ביטוח ו/או פוליסת ביטוח, אשר תעיד שהבנק ערך ביטוח, כל זאת בהתאם לחובת המבטח שבסעיף 2(א) לחוק.

יש לדחות את הטענה, הרי התובע אישר, כי הוא חתום על שני המסמכים (נספח 4 ו- 6 ב-נ/2) אשר כותרתם: "בקשת הצטרפות לביטוח חיים של מקבלי המשכנתא והערבים, הצהרת בריאות וויתור על סודיות רפואית", מיום 2.9.1996 ומיום 4.1.1998 (ראה: ישיבה מיום 30.4.15, עמ' 14-15). במסגרת כל אחד מהמסמכים הללו ניתנה הצהרת בריאות על ידי התובע. יתרה מכך, נקבע כבר כי קיים הבדל בין ביטוח קבוצתי לאישי, ושוכנעתי לאור האמור לעיל, כי התובע קיבל את מלוא המידע שנדרש והוא ידע למה הוא מצטרף, וכי הוא הוחתם על מה שהיה דרוש ונחוץ באותה עת.

63. טענה נוספת שהעלה התובע, ביחס לרשלנות הנתבעים הינה בדבר, אי הצעת ביטוח נוסף לו, למקרה של אובדן כושר עבודה מלא או חלקי, כך שביטוח מסוג זה היה מכסה את התשלום החודשי של ההלוואות ובכך לא היה נוצר פיגור בתשלומן. איני מקבלת טענה זו, מהנימוקים שיפורטו להלן.

דין הטענה להידחות. בסעיף 4(א) לתקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (ביטוח חיים קבוצתי), תשנ"ג – 1993, נקבע כי בפוליסה לביטוח חיים קבוצתי ניתן להוסיף ביטוח סיכוני תאונה, מחלה ונכות. מבלי להתייחס לטענות לעניין מועד תחולת התקנות, הרי שלשון הסעיף ברורה, במובן זה שאין חובה להוסיף בפוליסה לביטוח חיים, ביטוח סיכוני תאונה ונכות, אלא המינוח בסעיף זה הוא של "ניתן" (ראה בעניין זה: עדות אריק, ישיבה מיום 30.6.15, עמ' 69, שורות 18-19). לא זו אף זו, שעה שהתובע טוען, כי במעמד מתן שתי ההלוואות החתימו הבנק על נספח שכותרתו "מצב הביטוחים בעת ביצוע ההלוואה", ולמקרא האמור בנספח זה, כך שתחת הקטגוריה של ביטוח קרן ההלוואה (ביטוח חיים), סומן, כי הביטוח נעשה במלואו באמצעות הבנק, הרי שככל שרצה התובע שהכיסוי יורחב למקרה של נכות, יכול היה לדאוג לבטחו בחברת ביטוח שלא באמצעות הבנק, במיוחד שהאופציה של ביטוח חיים שלא באמצעות הבנק הייתה נתונה לו בחוזי ההלוואות.

64. טניה העידה כי בפוליסה קבוצתית שאליה מצטרף הלווה דרך הבנק, אין כיסוי לנכות או לאובדן כושר עבודה, אלא רק למקרה של מות הלווה (ראה : ישיבה מיום 30.6.15, עמ' 53). כמו כן, אריק אישר שהוא מסכים עם האמור על ידי טניה שהביטוח הקבוצתי שעושה הבנק, הוא עבור מקרה מוות ואין אפשרות במסגרת הביטוח הקבוצתי הזה לכלול ביטוח נכות (שם, עמ' 69), ולשאלה שככל והתובע היה מבקש לכלול ביטוח עבור נכות בפוליסה הקבוצתית, למי היה עליו לפנות, השיב שהיה עליו לפנות לבעל הפוליסה שהוא מבוטח במסגרתו, אך בעל הפוליסה לא היה מבטח, כי הפוליסה לא כוללת כיסוי כזה וגם לא יכלה לכלול כיסוי כזה (שם, עמ' 71-72).

התובע לא סתר טענות אלו, באמצעות הצגת פוליסת ביטוח חיים קבוצתית במגדל, הנעשית במסגרת הלוואות משכנתא והכוללת כביכול כיסוי בגין נכות/אובדן כושר עבודה, ולא הוכיח, כי ניתן בפוליסת ביטוח חיים קבוצתית מעין דא לבצע כיסוי גם במקרה של נכות.

65. בשום מסמך מהמסמכים דלעיל, לא צוין, כי התובע חויב להוסיף כיסוי לנכות בגין תאונה. למקרא סעיף 23 לחוזי ההלוואה, נראה שהביטוחים שהתובע נדרש בעשותם הם ביטוח מבנה נכס וביטוח חיים, ואף בסעיף ד לתדריכים, צוין שהבנק דורש מהלווים לבטח את מבנה הנכס המשמש כבטחון להלוואה, ולבטח את הלוואתם, כך שבמקרה של פטירת אחד הלווים, חברת הביטוח תשלם לבנק את יתרת ההלוואה שזמן פרעונה טרם הגיע. כך שאל לתובע לבוא בטרוניה כלפי הבנק ו/או מגדל ולטעון כנגדם להתרשלות, שעה שהדבר לא היה מחויב מכוח חוזי ההלוואות, ולו רצה לכסות עצמו את למקרה של תאונה/נכות, יכול היה לעשות כן, כפי שעשה זאת בחברת ביטוח הראל (ראה: ישיבה מיום 30.4.15, עמ' 16, שורות 18-19).

66. ויודגש, לתובע נאמר בחקירתו, כי ההיגיון מאחורי ביטוח החיים שעורך הבנק לשיטתו, הוא כדי שבמידה ולא יוכל הלווה לעמוד בהחזרים יהיה מקור להחזר זה, ומשכך נשאל איפה זה כתוב, ותשובתו הייתה: "לא כתוב, מה שטענתי גם בכתב התביעה, במידה ולא נעשה דבר כזה מאחר והם פעלו כסוכני ביטוח, אז הם התרשלו בתפקידם" (שם, עמ' 17, שורות 14-15), כאשר הוסיף וטען, כי עליהם להסביר ללקוחות וגם לו מה כולל הכיסוי, ולשם כך נתן דוגמא להלוואת משכנתא שניטלה מהראל, כאשר הראל דרשה ביטוח חיים והפוליסה משועבדת להראל, והיא כוללת גם נכות וגם מקרה מוות.

אין כל קשר בין ההלוואה שניטלה מהראל והפוליסה ששועבדה להראל שם הכוללת לדברי התובע גם נכות, לבין המקרה נשוא דיוננו, וככל שהתובע רצה להוסיף כיסוי למקרה של נכות/אובדן כושר עבודה, מחובתו היה לדאוג לכיסוי בעצמו, ואין להישמע בכל טענה של היעדר ידיעה או הסבר, במיוחד ממי שעוסק בביטוח משנת 1992.

67. הבנק דואג לביטחונות עבורו לקבלת החזר כספי ההלוואה, ואין לבוא כלפיו בטרוניה למה דורש בטוחה של ביטוח חיים ולא בטוחה הכוללת גם כיסוי נכות, שעה שהבנק כמלווה, ראה בביטוח החיים, כבטוחה אשר משריינת אותו למקרה מסוים אותו מצא לנכון כחשוב לשיריון ותו לאו. אם רצה התובע לדאוג גם לכיסויו במקרה של נכות, יכל לעשות זאת, ואל לו לבוא בטרוניה כלפי מי מהנתבעים בעניין זה, במיוחד שלא עלה בידי התובע להוכיח, כי דרש מהבנק ביטוח בגין נכות, וזאת בשים לב לכך שאין המדובר בלווה שאין לו כל ידיעה בענייני ביטוח, אלא במי שבאותה תקופה היה סוכן ביטוח.

68. לא זו אף זו, התובע אישר, כי לא ביקש בכל מהלך קבלת ההלוואות של המשכנתא, נכות מתאונה, ולדבריו הדבר גם לא הוצע לו (ישיבה מיום 30.4.15, עמ' 22-23). אם התובע לא ביקש, מה יש לו להלין כנגד מי מהנתבעים, שעה שחוזי ההלוואה כאמור מחייבים רק בביטוח חיים ונכס.

אם לא די בכך, הרי שהתובע אישר גם, שמאז חתימתו על כל ההלוואות, לא פנה הוא או אביו לטניה, ואף לא פנה בכתב מאז לקיחת ההלוואות לבנק או למגדל, ואמר להם שביטוח החיים מכסה גם נכות (שם, עמ' 31, שורות 30-32, עמ' 32, שורות 1-3), ובכלל זה העיד, כי לא פנה לבנק או לטניה או לשירות הלקוחות בבנק לקבלת מידע מחברת הביטוח בה היה מבוטח. משמע, שהתובע כלל לא התעניין במה הוא מבוטח, וטענתו כי ביטוח חיים כולל גם נכות היא פרי יצירתו, ואין להטיל כל חובה על מי מהנתבעים להציע לו כיסוי ביטוחי נוסף

69. במהלך חקירת התובע הוגש מסמך שכותרתו: "ניהול בנקאי תקין (16) (5/13) נהלים למתן הלוואות לדיור" של המפקח על הבנקים (נ/3) (להלן: "הנוהל"). בסעיף 11 לנוהל, אשר כותרתו "ביטוח נכסים וביטוח חיים", נקבע בתת סעיף א', בהאי לישנא: "תאגיד בנקאי רשאי לדרוש מהלווה לבטח את הנכס המשמש כערובה להלוואה, וכן לבצע ביטוח חיים בגבולות סכום ההלוואה שקיבל, ובלבד שהתאגיד הבנקאי יהא מוטב בלתי חוזר". דהיינו, גם בנוהל זה לא צוינה החובה לערוך ביטוח בגין אובדן כושר עבודה/נכות, אלא צוין שם, בלשון ברורה כי זכות לדרוש מהלווה לבצע ביטוח חיים. כשהופנה התובע לאמור בסעיף זה, ונאמר לו שנכון שאין התייחסות בסעיף לביטוח נכות, השיב: "...המדובר בביטוח חיים שלשיטתי צריך להיות כולל ביטוח נכות" (ישיבה מיום 30.4.5, עמ' 29, שורה 23). אין לחזור ולומר, כי טענה זו עומדת בניגוד לסעיף 41 לחוק, ויש להצר על כך, שלאחר תשובה זו, ולאחר שהופנה התובע לאמור בסעיף 41 לחוק, הפנה הוא לתקנות הפיקוח (בפרוטוקול נרשם המפקח – ר.נ.) על עסקי ביטוח, וטען שביטוח חיים אפשר שיכלול גם נכות וגם אובדן כושר עבודה, שעה שבסעיף 4(א) נאמר, שבפוליסה לביטוח חיים קבוצתי ניתן להוסיף ביטוח סיכוני תאונה ונכות, כך שאין המדובר בחובה, ועצם השימוש במילה ניתן, מצביע על כך שפוליסת ביטוח חיים לא כוללת נכות. (בעניין זה ראה ת"א (שלום-ירושלים) 1904/04 כהן רבקה נ' בנק לאומי למשכנתאות בע"מ (24.1.08)), וכן ת"א (שלום-חיפה) 31455-03-14 לילי צינצולקר נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ ואח' (12.7.15), שם דובר על מקרה דומה למקרה דנן, בו נטען כי הביטוח שנערך ללווה במסגרת המשכנתא שם כולל ביטוח אי כושר. הטענה נדחתה, והתביעה שם סולקה על הסף.

פועל יוצא מהאמור לעיל, שהנתבעים לא התרשלו כלפי התובע, והם לא היו חייבים להציע לו כל ביטוח נוסף.

70. טענה נוספת שהעלה התובע הינה שמגדל התרשלה בתפקידה משלא מינתה יועץ ביטוח חיים ו/או סוכן ביטוח מורשה בענף חיים שיסביר לו מהות פוליסת הביטוח שלא הומצאה לו וסכומי הביטוח אשר הוא מבוטח בהם – טוב היה אילו טענה זו לא הייתה נטענת כלל, במיוחד שעה שעסקינן בסוכן ביטוח.

ביטוח הנכס:

71. התובע טען בסיכומיו כנגד הנתבעים לעשיית עושר ולא במשפט, הואיל ונערך ביטוח לנכס על אף שהוא ביטח הנכס בחברת ביטוח חיצונית, והמציא עותק מהפוליסה לבנק.

ספק בעיני אם היה מקום כלל להעלאת טענה זו, במיוחד לאור קביעת כב' השופט יוסף, דלעיל, כי דין התביעה בנוגע לפרמיה עבור ביטוח נכס או דמי עמילות ביטוח נכס, להידחות מחמת מעשה בית דין, ואף לאור האמור לעיל בנוגע לנספח ג'2 לתצהיר התובע, הרי שבסעיף 23(א)(1) לחוזי ההלוואות מיום 2.9.96 ומיום 4.1.98, הלווה-התובע התחייב לבטח מיד את הנכס ולהחזיקו מבוטח בערכו המלא עד לסילוקה המלא של ההלוואה, ובסעיף 23(א)(2) התובע התחייב להמציא לבנק: "במעמד ביצוע ההלוואה, פוליסת ביטוח אשר תתחדש ותוארך עד לסלוק הסופי של ההלוואה, לפיה ביטח את הנכס בערכו הריאלי המלא בביטוח מקיף ונגד הסיכונים שהבנק ידרוש ובה "סעיף שעבוד" לטובת הבנק וכן סעיף לפיו לא יהיה הלווה זכאי לבטל את הפוליסה אלא בהסכמת הבנק בכתב ומראש....".

72. התובע טען כי ביטח את הנכס המשועבד באמצעות חברת הראל, והודיע על כך לבנק, והמציא לו עותק מהפוליסות משנת 2000 וכך הלאה (ראה: סעיף 78יב לתצהירו). התובע צירף לתצהירו העתקי פוליסות לשנים 2000-2001 (נספחים ח'1-ח'2) ופוליסה לשנת 2009 (נספח ח'3).

מבלי להתייחס לטענות שהעלו הנתבעים ביחס לנספחים אלו בבקשותיהם, ובכלל זה בסיכומי הבנק, הרי שכלום טוען התובע שהפר את חוזי ההלוואות, הואיל וביטח את הנכס מספר שנים לא מבוטל לאחר נטילת ההלוואות ?

לא זו אף זו, התובע הצהיר כאמור, שהוא ביטח את הנכס והודיע על כך לבנק, אלא שבעדותו התבקש להציג אישור בדבר מסירת הפוליסות הללו לבנק, ותשובתו הייתה שאין לו כאן אישור מסירה או אסמכתא על ביצוע מסירה של פוליסות אלו בחברת הראל לבנק (ישיבה מיום 30.4.15, עמ' 19, שורות 14-16. ראה גם: שורות 18-19). משמע, שלא עלה בידי התובע להוכיח כלל, כי מסר את הפוליסות לבנק, ומשכך אין גם לטעון לעשיית עושר ולא במשפט בעניין ביטוח הנכס, כפי שטען בסיכומיו.

73. מעבר לכך, כבר בכתב התביעה המתוקן טען התובע, כי חתם על הטופס "מצב הביטוחים בעת ביצוע ההלוואה" (נ/1), ולמקרא טופס זה, הרי שתחת הרובליקה של "ביטוח מבנה הנכס", סומן ב- X הביטוח נעשה באמצעות הבנק, משמע שהתובע הוא זה שביקש שהביטוח יעשה באמצעות הבנק, ואין להישמע בכל טענה שלא ידע על מה חתם, שכן חזקה על אדם ובמיוחד על מי שעיסוקו בביטוח, שלא יחתום על מסמך מבלי להידרש לתוכנו.

74. לא זו אף זו, בסעיף 23(א)(9) לחוזי ההלוואות, החוסה תחת הקטגוריה של "ביטוח מבנה הנכס", הלווה- התובע הצהיר: "כי פרט לבטוח שנעשה או יעשה עפ"י סעיף זה, הוא לא ביטח ולא יבטח את הנכס בכל ביטוח אחר נוסף, בין במישרין ובין בעקיפין, אלא בהסכמתו של הבנק מראש ובכתב". משמע, ככל שהתובע ביקש שביטוח הנכס יעשה שלא באמצעות הבנק, היה צריך לשם כך את הסכמת הבנק, אלא שהסכמה מעין דא לא הוצגה בפניי.

חיוב חשבון ההלוואה בשכ"ט עו"ד:

75. התובע טוען, כי בתאריך 2.1.02, הגיש הבנק תביעה כנגדו בבית משפט השלום בחיפה במסגרת תיק 2244/02 בגין פיגור לכאורה בסך 2,338.64 ₪. לאחר הגשת בקשת רשות להתגונן, חזר הבנק מהתביעה וביקש סילוקה על הסף. התביעה לא נדונה וסולקה על הסף. בגין הליך זה, חייבו הבנק בחשבון ההלוואה בסך 725 ₪ בעבור שכ"ט עו"ד לתביעה שסולקה, תוך עשיית עושר ולא במשפט. משכך ביקש שיוצהר, כי הוא אינו חייב בתשלום סכום זה, וכי יש לזכות חשבון ההלוואה בסכום זה בצירוף הפרשי ריבית חריגה והצמדה.

76. מבלי להתייחס לטענות ב"כ הבנק בסיכומיה לעניין זה (ראה: סעיף 98 לסיכומים), אני דוחה התביעה ברכיב זה, משלא הוכח על ידי התובע, וכל הטענות בנידון נטענו בעלמא.

77. לסיכום, אני דוחה את התביעה, ומחייבת את התובע לשלם לכל אחד מהנתבעים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 15,000 ₪. בקביעת ההוצאות לקחתי בחשבון גם את האמור בהחלטותיי מיום 26.2.14 ומיום 30.6.15.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"ז סיוון תשע"ו, 23 יוני 2016, בהעדר הצדדים.