1. לפני בקשת הנתבע 1 (להלן: "הנתבע") לסילוק התביעה נגדו על הסף, זאת מכוח תקנות 100 ו-101 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי"), בשל קיומם של מעשה בית דין, התיישנות, ושימוש לרעה בהליך משפטי.

2. מדובר בתביעה למתן סעד כספי והצהרתי וכן מתן צו מניעה.

במסגרת כתב התביעה טען התובע, כי נטל שתי הלוואות מאת הנתבע, במסגרתן החתים אותו הנתבע על טופסי ביטוח חיים. פוליסת ביטוח החיים מעולם לא נמסרה לו, וזאת למרות שהנתבע גבה ממנו מידי חודש, פרמיה בגין הפוליסה. לטענת התובע, ביום 4.09.06, היה מעורב תאונת דרכים, בעקבותיה נותרה אצלו נכות צמיתה בשיעור 36% (להלן: "התאונה"), המזכה אותו בתגמולים על פי הפוליסה.

3. התובע טען, כי בעקבות התאונה נאלץ להעדר מעבודתו תקופה ממושכת, ובשל כך נבצר ממנו להחזיר את ההלוואות, ונוצר פיגור בתשלומים, אף שתשלומי הביטוח המגיעים לו היו אמורים לכסות את תשלומי הפיגורים וכן את ההלוואות עצמן. לפיכך עתר התובע, בין היתר, למתן צו מניעה כנגד הבנק המונע ממנו לפנותו מביתו.

4. לחילופין טען התובע, כי במידה ויתברר כי לא הוצאה פוליסת ביטוח חיים יש בכך משום התרשלות מצד הנתבע, ויש להצהיר כי תגמולי הביטוח המגיעים לו, אילו הוצאה הפוליסה כאמור, עולים על יתרת ההלוואה אותה חב לנתבע, וכי על הנתבע לשלם לו את ההפרש.

5. ביום 31.08.11, הגיש הנתבע בקשה לסילוק התביעה על הסף מפאת התיישנות, היעדר יריבות, היעדר עילה וייחוד העילה ("הבקשה הראשונה"). הבקשה נדחתה על ידי, מן הטעם שהתביעה לתגמולי ביטוח הוגשה במסגרת תקופת ההתיישנות; הנתבע שם עצמו כתובת לכל פניה או תביעה נגד המבטחת; עילת תביעה מכוח פוליסת ביטוח חיים אינה נחסמת על ידי כלל ייחוד עילה, וכי חרף קלישותה של עילת התביעה, יש לאפשר לתובע לבסס את תביעתו.

6. ביום 25.01.12, הגיש התובע בקשה לתיקון כתב התביעה, לאור פסק הדין מיום 5.12.11, שניתן בתובענות הייצוגיות (ת.א 970/97 ות.א. 2173/02 - להלן: "פסק הדין"). במסגרת התיקון, ביקש התובע להוסיף לכתב התביעה שני סעדים כספיים, האחד השבה של דמי עמילות בגין ביטוח חיים שגבה ממנו הנתבע, שלא כדין; השני, השבת הכספים שחוייב לשלם לנתבע, במסגרת התניית שירות בשירות. בנוסף, טען לסעד הצהרתי, כי הנתבע הפר את הוראות חוק הפיקוח על עסקי ביטוח ותקנות הפיקוח על עסקי ביטוח, בכך שפעל עם מגדל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "מגדל") במסגרת הסדר כובל אנכי, ומנע תחרות. כן עתר, לצרף את מגדל כנתבע נוסף, לאור הודאת הנתבע בכתב הגנתו, כי מגדל היא המבטחת של התובע ולא הוא.

7. הנתבע התנגד לבקשה, וטען להתיישנות; היעדר עילה; היעדר יריבות, וכן למעשה בית דין לגבי הטענות והסעדים אותם מבקש להוסיף התובע.

בהחלטתי מיום 19.04.12, נעתרתי לבקשה לתיקון כתב התביעה, תוך שציינתי, כי הטענה בדבר מעשה בי-דין, שהעלה הנתבע תידון, במידת הצורך, במסגרת התיק העיקרי.

8. ביום 19.09.12, הגיש הנתבע את הבקשה דנן ("הבקשה"). לטענת הנתבע, אין להיזקק פעם שניה לטענות שהעלה התובע בקשר לביטוח החיים וביטוח הנכס במסגרת כתב התביעה המתוקן, שכן קיים לגביהן מעשה בית דין כתוצאה מפסק הדין (זה שניתן בעניין התובענה הייצוגית).

בנוסף, אף חלה התיישנות לגבי העילות החדשות שנוספו לכתב התביעה המתוקן, כגון התניית שירות בשירות; קיומו של הסדר כובל; אי מסירת מסמכים בנוגע לפוליסת הביטוח; הפרמיות שניגבו בגין ביטוח החיים וביטוח הנכס שערך התובע, וכן בנוגע לטענת הרשלנות כלפי הנתבע ומגדל, על שלא ערכו לתובע ביטוח למקרי נכות, אלא ביטוח חיים

בלבד, שכן העילה התגבשה במועד העמדת ההלוואות לתובע בשנים 1996 ו-1998.

9. לטענת הנתבע, קיים חוסר תום לב ושימוש לרעה בהליכי משפט מצידו של התובע. משך שנים לא נשמעה כל תלונה מצידו של התובע, בדבר ביטוח החיים או הנכס, והתביעה הוגשה רק לאחר שהנתבע פתח בהליכי כינוס נכסים כלפי התובע.

לא זו אף זו, לטענת הנתבע, קיים השתק שיפוטי. התובע מעלה במסגרת כתב התביעה טענות עובדתיות סותרות, לפיהן מחד, ביטוח החיים אליו הצטרף מכסה גם אירוע ביטוחי מסוג נכות, ולכן הוא זכאי לתגמולי הביטוח בגין אירוע התאונה שעבר, ומאידך, כי הנתבע ומגדל התרשלו משלא דאגו לבטחו בביטוח נכות. כן קיימת סתירה בין הסעד להשבת דמי עמילות ביטוח החיים לבין הסעד העיקרי המבוקש, תשלום תגמולי ביטוח חיים. וגם מן הטעם הזה יש לסלק את התביעה או חלקים רלוונטיים ממנה על הסף.

10. התובע מתנגד לבקשה. לטענתו, דין הבקשה להידחות על הסף שכן לא צורף לה תצהיר. לגופה של הבקשה, טען, כי אין מתקיים מעשה בית דין. התביעה הייצוגית עסקה בסעד הצהרתי בנושא הסדר כובל וסוגיית ביטוח, בעוד תביעתו עניינה סעד כספי. כן טען, כי הסוגיות לא הוכרעו בתביעה הייצוגית, וכי הסדר הפשרה מחייב את הצדדים הפרטניים ולא את קבוצת נוטלי המשכנתא.

זאת ועוד, לא חלה התיישנות, שכן כתב התביעה הוגש טרם ההתיישנות. לטענתו, נוצר השתק פלוגתא משהועלה עניין ההתיישנות בבקשה הראשונה ונדחה על הסף; הנתבע אף מנוע מלהעלות טענה זו כעת, משלא העלה אותה בהזדמנות הראשונה, בתגובתו לתיקון כתב התביעה.

לטענת התובע, הנתבע מתנהל בחוסר תום לב. תדפיסי הבנק שהציג שנויים במחלוקת; אין לו כל פיגור בתשלומי המשכנתא; הנתבעים מעלימים את הפוליסה מושא הדיון מפניו, וככל שהפוליסה אינה מכסה נכות מתאונה, יש בכך רשלנות מקצועית ועליהם לפצותו בגין הנזק שנגרם לו.

מוסיף התובע, כי אין מתקיים השתק שיפוטי , מאחר ולא התקיים הליך משפטי קודם, שהוא היה צד לו, אשר הכריע במחלוקת זו בין הצדדים. וגם מטעם זה יש לדחות את הבקשה.

11. בתשובתו, חזר הנתבע על טענותיו בבקשה. לטענתו, מה שנקבע בהסכם הפשרה בהליכי התובענה הייצוגית, חל על שתי הבקשות. ההסכם קיבל תוקף של פסק דין, ויצר מעשה בית דין כלפי הציבור המיוצג באותם הליכים, הכולל בתוכו את התובע. הסדר הפשרה חל על כל הנושאים, הטענות, העילות והעניינים עליהם נסובו הבקשות לאישור תובענה ייצוגית, כפי שהוגשו במקור, גם על השבה כספית. משכך, הוא חל גם על העילות והסעדים שמבקש התובע במסגרת תביעה זו. זאת ועוד, בקשת התובע לצאת מהקבוצה נדחתה, והתובע לא ערער עליה. עוד טען הנתבע, כי התובע לא התייחס בתגובתו לטענת ההתיישנות גופא, טענה שהועלתה בהזדמנות הראשונה, בכתב ההגנה המתוקן, וכי החלטת הביניים, אינה יוצרת מעשה בית דין, ולכן אין מתקיים השתק פלוגתא. מוסיף הנתבע, כי בקשתו נשענת על טענת מעשה בית דין וטענת התיישנות, הנסמכות על כתבי בי-דין והחלטות שיפוטיות קודמות, ולכן לא נדרש תצהיר.

12. מגדל, בתגובתה, מבקשת לדחות על הסף את התביעה נגדה. אף היא טוענת לקיומו של מעשה בית דין בהתייחס לעמלות ביטוח שגבה הנתבע עבור ביטוח חיים וביטוח נכס. לטענתה, התובע לא רכש ביטוח נכות מתאונה, אלא פוליסה שנועדה להבטיח פירעון מלא של ההלוואות שנטל מהבנק, שהינו המוטב בפוליסה, במקרה של מוות. סעיף 4(א) לתקנות הפיקוח על עסקי ביטוח, שאיפשר לחברות הביטוח להוסיף ביטוח נכות על ביטוח חיים במסגרת פוליסות שהנפיקו למקבלי המשכנתאות, נכנס לתוקף כעשור לאחר שהתובע קיבל את המשכנתא ורכש את ביטוח החיים. לכן, יש לדחות את התביעה בהתייחס לנכות מתאונה בשל היעדר עילה ואי קיומו של נספח נכות מתאונה בפוליסה מושא התביעה.

זאת ועוד, מקרה הביטוח הנטען אירע ביום 4.09.06, וחלפו למעלה מ-3 שנים עד ליום הגשת התביעה ביום 7.05.12, משכך, התיישנה התביעה לתגמולי נכות מתאונה. כן התיישנה התביעה לגבי גביית יתר או תשלומי פרמיה ועמלות ביטוח לפני חודש 05/09.

לטענת מגדל, אין עילה נגדה בעניין החזר פרמיית ביטוח נכס. היא אינה צד למחלוקת בין התובע לנתבע בעניין הביטוח לנכס שעשה התובע לטענתו בחברת הראל בשנת 2002, ואף לא הועלתה טענה, כי התובע פנה לנתבע להפסיק את ביטוח הנכס במגדל. וגם מן הטעם הזה דין התביעה נגדה להידחות על הסף.

דיון והכרעה

13. אקדים ואומר, כי בקשתו של הנתבע נשענת על טענת מעשה בית דין וטענת התיישנות,

הנסמכות על כתבי בי-דין והחלטות שיפוטיות קודמות, ולכן לא נדרש תצהיר.

מעשה בית דין

14. סעיף 24 לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006 (להלן: "חוק תובענות ייצוגיות"), קובע כי פסק דין בתביעה ייצוגית יהווה מעשה בית דין לגבי כל חברי הקבוצה שבשמם נוהלה התובענה הייצוגית, אלא אם כן נקבע במפורש אחרת בחוק זה.

תקנה 101(א) לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת, כי לבית המשפט הסמכות לדחות תובענה, בין היתר בנימוק של מעשה בית-דין. הרעיון העומד בבסיסו של עקרון "מעשה בית-דין" הוא סיום ההתדיינות בין בעלי דין בעניין שבו היה להם יומם בבית המשפט. "כידוע, עקרון מעשה בית-דין קובע, כי משנתן בית משפט מוסמך פסק דין סופי בהתדיינות כלשהי, מקים פסק הדין מחסום דיוני לפני בעלי הדין, מחסום המונע כל התדיינות נוספת ביניהם בנושא או בשאלה שהוכרעו בפסק הדין" (עע"מ 8025/06 פלוני נ' עמיגור ניהול נכסים בע"מ, (ניתן ביום 17.01.08)).

בבסיסו של כלל זה עומדים שיקולי וודאות ויעילות בצד שמירה על תקינותה של המערכת השיפוטית ומניעת החלטות סותרות (ראו לעניין זה: רע"א 7675/06 נשר מפעלי מלט ישראליים בע"מ נ' חברת החשמל לישראל בע"מ, תק-על 2007 (2) 448 (2007); נינה זלצמן מעשה-בית-דין בהליך אזרחי (1991), עמ' 12-15)).

15. לטענת התובע, פסק הדין לא יצר השתק עילה והשתק פלוגתא נגדו, שכן הוא לא היה צד לת.א. 2173/02; ואילו בת.א 970/97, נדרש אך סעד הצהרתי, בעוד כאן מבוקש סעד כספי.

באותו הליך (ת"א 970/97) דובר על בקשה לאישור תובענה כתובענה ייצוגית, שהוגשה לבית המשפט בשנת 1997, נגד בנקים שונים למשכנתאות. הבקשה נסבה על ביטוחי מבנה וביטוחי חיים שהלווים רכשו באמצעות הבנקים, במסגרת הסכמי הלוואה שנחתמו עם הבנקים. בבקשה נטען, כי הבנקים פעלו בניגוד לדין כסוכני ביטוח וגבו שלא כדין דמי עמילות. עוד נטען, כי דמי העמילות היו בסכומים העולים על דמי עמילות סבירים הנגבים על ידי סוכני ביטוח בביטוחים דומים וכי הבנקים לא ציינו עובדות אלה בפני הלווים. זאת ועוד, הבנקים התארגנו התארגנות אסורה והגיעו ביניהם להסדר כובל בנוגע לקביעת דמי הביטוח ודמי העמילות שגבו.

הקבוצה המיוצגת כוללת את כל מי שהתקשר עם מי מהנתבעים בהסכם הלוואה שבמסגרתו נערכו חוזי ביטוח חיים ו/או ביטוח מבנה, ושילם דמי ביטוח. כלומר, התובע דכאן, נמנה על חברי הקבוצה.

הסעד המבוקש, בין היתר, להצהיר כי הנתבעים גבו מהלווים דמי עמילות שלא כדין וכי הלווים זכאים להשבה של דמי העמילות. לחילופין, לקבוע מהו השיעור הסביר של דמי עמילות שהיו רשאים הנתבעים לגבות, ולהורות להם להשיב לכל אחד מהלווים את ההפרש.

16. בשלב מאוחר יותר, צורפה אל הבקשה לעיל, תובענה כנגד חברות ביטוח, ביניהן מגדל (ת.א. 2173/02). עניינה של התביעה, חוזים לביטוח חיים קבוצתי כבטוחה למתן אשראי דיור, הנערכים כתנאי מוקדם לנטילת הלוואה (משכנתא) מן הבנק למשכנתאות, לשם רכישת דירה. על פי הנטען מחייב הבנק למשכנתאות את הלווים, לבטח את הנכס, המשמש ערובה להלוואה ולערוך ביטוח חיים בגבולות סכום ההלוואה שהוענקה, כאשר המוטב לקבלת כספי הביטוח הוא הבנק. עסקת הביטוח, נועדה להבטיח לבנק המלווה, את פירעון ההלוואה גם לאחר מותו של הלווה. המבטחת היא חברת הביטוח עימה בחר הבנק להתקשר. חברות הביטוח משלמות לבנקאים למשכנתאות עמלות בשיעור עשרות אחוזים תמורת עריכת פוליסות ביטוח החיים לנוטלי המשכנתאות, שסכומן נגזר מהפרמיות שמשלמים הלווים (המבוטחים). תשלום זה אינו חוקי ומייקר את תעריפי הפרמיה שמשלמים המבוטחים.

הקבוצה המיוצגת כוללת את כלל ציבור הלווים, נוטלי המשכנתאות, אשר ביטחו ו/או יבטחו את חייהם במסגרת הלוואת הדיור שנטלו מאחד הבנקים למשכנתאות, אצל מי מהמשיבות, (המשיבה 1, הינה הנתבעת 2 דכאן- ס"י), ואשר נדרשו לשלם לחברות הביטוח פרמיות (דמי ביטוח) המגלמות בתוכן את העמלות ששילמו ואשר משלמות חברות הביטוח לבנקים למשכנתאות.

הסעד המבוקש- סעד כספי של פיצויי והשבה.

17. לאחר הליך של גישור הודיעו הצדדים כי הגיעו לפשרה, וביום 12.07.11, אישר בית המשפט את הסדר הגישור.

סעיף 1.4 להסדר הגישור מגדיר את הקבוצה עליה חל ההסדר, כדלקמן:

"מי שנטל הלוואה מאחד הבנקים או יותר והיה בקשר חוזי עימם בגין הלוואה אשר ניתנה על ידי בנק ו/או שיעבד זכויות בנכס כבטוחה להחזר הלוואה , שלו או של אחר, ו/או שיעבד זכויות בנכס כבטוחה להחזר הלוואה שלו או של אחר ואשר בגין ההלוואה נרכש ביטוח מבנה באמצעות אחד הבנקים ו/או רכש באמצעות הבנקים ביטוח חיים עבור עצמו ו/או עבור ערב להלוואתו ואשר נדרש לשלם תשלום או תשלומים עבור הביטוח אשר מגולמים בהם תשלומים ששולמו לבנקים ו/או שילם באמצעות בנק תשלום או תשלומים עבור הביטוח, בין עבור עצמו, בין עבור אחר..."

נקבע עוד, כי ההסדר יהווה "ויתור סופי מלא ומוחלט של כל אחד מחברי קבוצת התובעים כלפי כל גורם, לרבות הבנקים, חברות הביטוח, סוכני הביטוח, המבטחים וכל מי מטעמם ו/או מטעם מי מהם, על כל תביעה ו/או טענה ו/או דרישה ו/או זכות מכל מין ו/או סוג שהוא הנוגעים במישרין או בעקיפין לענייני הבקשות, בין שידועים כיום ובין שיוודעו בעתיד, בין אם מותלים ובין אם לאו, וביחס לכל הליך משפטי ו/או מעין משפטי...ו/או תביעה שנובעת במישרין או בעקיפין מן המעשים והמחדלים הנטענים בבקשות, בין אם הם ידועים כיום ובין שייוודעו בעתיד;" (הדגשה שלי- ס"י)

בהתאם להסדר הגישור, יעבירו הבנקים תרומה בסך כולל של 17,000,000 ₪ למוסדות הפועלים למטרות ציבוריות (סעיף 3.3 להסדר הגישור).

ביום 5.12.11, ניתן להסכם הפשרה תוקף של פסק דין, וביום 19.1.12 הפך פסק הדין לחלוט.

18. מן המקובץ עולה, כי הסדר הפשרה בהליכי התובענה הייצוגית בין הצדדים, אשר קיבל תוקף של פסק דין סופי וחלוט מהווה מעשה בית דין לגבי כל חברי הקבוצה שבשמם נוהלה התובענה הייצוגית. התובע נמנה על חברי הקבוצה נוכח העובדה שנטל הלוואה מהנתבע וערך ביטוח חיים וביטוח נכס אצל מגדל. יתרה מזאת, בקשתו של התובע להחריגו מהקבוצה, נדחתה והוא לא ערעור על כך.

לפיכך, חל מעשה בית דין על הטענות שהעלה התובע בכתב התביעה לגבי דמי עמילות ביטוח חיים, פרמיה עבור ביטוח נכס או דמי עמילות ביטוח נכס, והתניית שירות בשירות.

התיישנות

19. מגדל טענה להתיישנות התביעה לתשלום תגמולי ביטוח בגין נכות מתאונה, שכן מקרה הביטוח הנטען אירע ביום 4.09.06, בעוד התביעה הוגשה ביום 7.05.12.

סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח מסדיר, מבחינה נורמטיבית, את תקופת ההתיישנות, של תביעות לתגמולי ביטוח על פי החוק וקובע, כי:

"תקופה ההתיישנות של תביעה לתגמולי ביטוח היא שלוש שנים לאחר שקרה מקרה הביטוח."

ההסדר הקבוע בסעיף הוא הסדר מיוחד, בהשוואה לדין ההתיישנות הכללי. (ראה ע"א 3812/91 ג'רייס נ. אריה חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מח (3), 441 (1994)). הסעיף האמור קובע, שני כללים מיוחדים לענין תקופת ההתיישנות של תביעות לתגמולי ביטוח על פי החוק, השונים מאלו הקבועים בחוק ההתיישנות, התשי"ח – 1958 (להלן: "חוק ההתיישנות"): האחד, תקופת ההתיישנות היא שלוש שנים ולא שבע, כאמור בסעיף 5 לחוק ההתיישנות; השני, מועד תחילתה של תקופה זו הוא מועד התרחשותו של מקרה הביטוח ולא המועד שבו נולדה עילת התביעה, כאמור בסעיף 6 לחוק ההתיישנות (ראה: ע"א1806/05 הראל חברה לביטוח נ' עיזבון אמיתי (21.5.2008); א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה עשירית, תשס"ט, עמ' 123).

סעיף 2(א) לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א – 1981 (להלן: "חוק חוזה הביטוח"), קובע בעניין המצאת פוליסת הביטוח, כדלקמן:

"2.פוליסה
(א)   נכרת חוזה ביטוח, על המבטח למסור למבוטח מסמך חתום בידי המבטח המפרט את זכויות הצדדים וחיוביהם (להלן - פוליסה), זולת אם נהוג באותו סוג ביטוח שלא להוציא פוליסה."

סעיף זה מטיל על המבטח את החובה למסור את הפוליסה למבוטח. לא עשה כן, אין הוא זכאי להסתמך על הסייגים הכלולים בפוליסה. חובה זו מקבלת יתר תוקף, כאשר אין המדובר במבוטח שרכש את הפוליסה באופן עצמאי, שכן אם לא ימסר לידיו מידע מדויק וספציפי, לא יוכל לדעת אודות עצם הביטוח והיקפו (ראה לעניין זה, ת.א(חי') 16828-06 אפרים טלר נ' אמישרגז החב' האמריקאית לגז בע"מ (8.01.12).

כאמור, מרוץ תקופת ההתיישנות מתחיל במועד קרות התאונה ולכאורה, חלה בעניינינו התיישנות. אולם, לא ניתן להתעלם מהעובדה, כי הנתבעות לא הראו כי הפוליסה הומצאה לתובע וכי ידע כלל מי המבטחת. התוצאה, כאמור, עשויה להוביל לעצירת מרוץ ההתיישנות של עילתו נגד הנתבעות.

אשר על כן, בשלב זה הנני דוחה את טענת ההתיישנות בנוגע לתשלום תגמולי ביטוח בגין נכות מתאונה.

20. לאור האמור, דין התביעה בנוגע לדמי עמילות ביטוח חיים, פרמיה עבור ביטוח נכס או דמי עמילות ביטוח נכס, והתניית שירות בשירות להידחות מחמת מעשה בית דין.

הבקשה שהגישה מגדל, לסילוק התביעה על הסף בעניין הכיסוי הביטוחי לגבי נכות מתאונה - נדחית.

בנסיבות, אין צו להוצאות.

בקשות בעניינים מקדמיים יוגשו תוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן, ייראו הצדדים כמי שהשלימו הליכים מקדמיים.

המזכירות תמציא את ההחלטה לצדדים .

ניתנה היום, כ"ח ניסן תשע"ג, 8 מרץ 2013, בהעדר הצדדים.

חתימה