מבוא

1. לפניי תביעה שעניינה "הוצאת לשון הרע" לפי חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1975 (להלן: "החוק").
2. התובעת הינה קוסמטיקאית רפואית ובעלת קליניקה פרטית. התביעה הוגשה במקור ביום 7.9.09 נגד נתבעת 1, חברת נובה לייזר בע"מ, שהינה חברה רשומה כדין בישראל ועוסקת בשיווק ומכירת מכשירים להסרת שיער וטיפולי עור, המופעלים בטכנולוגיות שונות, המיוצרים ע"י חברת אלמה ליייזרס בע"מ (להלן: "אלמה"), ונגד נתבע 2 שהינו הבעלים (היחיד) של נתבעת 1 ומשמש מנהלה הכללי. בשלבים הראשונים של קדם המשפט, ביקשה התובעת למחוק מכתב התביעה את נתבע 2 ולהמשיך ולנהל את התביעה נגד נתבעת 1. ביום 17.3.10 ניתנה החלטת בית משפט ובה נמחק נתבע 2.
3. בין התובעת לבין הנתבעת התקיים קשר עסקי כאשר התובעת רכשה ביום 2.10.07 מכשיר להסרת שיער מסוג ARIA SHR (להלן: "המכשיר") שהוצג על ידי הנתבעת כמכשיר חדשני בשל שימוש בטכנולוגיה חדשה פרי פיתוחה של אלמה בעלות של 138,600 ₪. בהמשך נדרשה התובעת לרכוש ידיות הפעלה חדשות (בעלות 13,000 ₪ לכל ידית), מאחר והידיות באמצעותן התבצע הטיפול היו מוגבלות במספר השימושים.
4. התביעה דנן עוסקת בשני מכתבים אותם שלחה הנתבעת ללקוחותיה ובהם לטענת התובעת יש התבטאויות המהוות לשון הרע. לגרסת התובעת, המכתבים עמוסים בשקרים ואיומים מתוך כוונה לפגוע במוניטין ובשמה הטוב, תוך הטלת ספק ודופי במקצועיותה. כל זאת, לגישתה, כדי להטיל עליה מורא שמא תעמוד על דרישותיה לקבל פיצוי מהנתבעת בגין כשל התמורה מהמכשיר.
5. יצוין, כי במהלך שמיעת העדויות, התבררה העובדה כי מלבד התביעה דנן, התובעת ניהלה במקביל שלוש תביעות העוסקות בין היתר בלשון הרע נגד מספר חברות. האחת, תביעה נגד חברת גלקסי טכנולוגיה רפואית בע"מ שעניינה הפרת חוזה ולשון הרע (מקרה דומה למקרה דנן), בתביעה זו ניתן פסק דין ביום 30.1.14 ע"י כב' השופטת אושרי פרוסט - פרנקל אשר דחתה את תביעתה וקיבלה את התביעה שכנגד. על פסה"ד הוגש ערעור ע"י התובעת והוא תלוי ועומד בבית המשפט המחוזי. השנייה, הינה תביעה נגד בנק איגוד שעניינה הפרת חוזה והוצאת לשון הרע. השלישית, הינה תביעה נגד חברת רז גרופ מעצבים בטענת רשלנות וחוסר מקצועיות של החברה. באי כח הצדדים לא המציאו פסקי דין בתביעות הללו.

טענות התובעת

1. בתביעה שבפניי, טענה התובעת כי הסיבה שרכשה את המכשיר היא, כי המכשיר הוצג ע"י הנתבעת כחדשני, כמכשיר הנותן מענה לכל הבעיות הנלוות לטיפולי הסרת שיער, כגון כאבים בטיפול ולאחריו, והתאמה לכל סוגי השיער והעור תוך צמצום כמות הטיפולים אותם נדרש המטופל לעבור עד לקבלת התוצאה הרצויה.
2. התובעת השתתפה בקורס הכשרה שנערך אצל הנתבעת באוקטובר 2007 ולאחריו החלה לשווק את מגוון הטיפולים להסרת שיער שניתן לבצע באמצעות המכשיר. לדבריה, מאמציה נשאו פרי ומטופלים רבים פנו אליה וביצעו מגוון טיפולים להסרת שיער, אלא שלאחר זמן מה החלו לפנות אליה לקוחות רבים וטענו כי השיער שהוסר החל בצמיחה חוזרת ואף מוגברת, וכי היקף ההסרה הוא פחות במידה ניכרת מהמובטח (80%). לגרסתה, המטופלים היו מאוכזבים והרגישו כמי שכספם נגזל בהבטחות שווא ולכן הם דרשו החזר כספי.
3. לאחר שהבינה את גודל הבעיה, פנתה התובעת לנתבעת ולאלמה, הציגה בפניהם את הבעיה ודרשה פתרון בהקדם. במקביל פנתה לעמיתותיה למקצוע שרכשו מהנתבעת את המכשיר ונתגלתה בפניה תמונה דומה, לפיה עשרות קוסמטיקאיות שרכשו ועבדו עם המכשיר נתקלו בבעיה דומה.
4. לדברי התובעת, תגובת הנתבעת לא איחרה לבוא והיא החלה להתקיף אותה תוך העברת האחריות על כישלון הטיפולים לפתחה. מאחר שלא נותרה לה ברירה היא החלה לאחד את עמיתותיה במטרה ליזום פניה מרוכזת לנתבעת ולאלמה בכדי לקבל תשובות ופתרונות ולחלופין לבחון את האפשרות להגשת תביעה מרוכזת נגד הנתבעת ואלמה במידה והם לא יספקו מענה הולם לבעיה. בנוסף, החלה התובעת לבחון אפשרות לרכוש מכשיר חדש במטרה להציל את שמה ואת העסק שלה מקריסה כלכלית.
5. ביום 11.7.09 קיבלה התובעת העתק מכתב שנשלח מב"כ הנתבעת ביום 8.7.09 ללקוחות הנתבעת. מכתב זה הגיע לחברתה למקצוע של התובעת והכיל לטענת התובעת פרסום המהווה לשון הרע (להלן: "המכתב" או "המכתב ללקוחות"). למען הסדר הטוב, יובאו הציטוטים המהווים לשון הרע אליהם הפנתה התובעת בסעיף 18 לכתב התביעה כלשונם:

"...בחודשים האחרונים התקשרו רבים מכם אלינו והעידו על הטרדות חוזרות ונשנות של אחת בשם ספיר שבה (ומי מטעמה), אשר עובדת כיום עם מכשיר של חברה "מתחרה" ומתקשרת אליכם באיומים, שידולים, הצקות ושימוש בלוחמה פסיכולוגית, טיעונים חסרי שחר, הכפשות שקרים ואיומים אודות תביעות משפטיות כנגדנו. בימים האחרונים אף הגיעו אלינו פניות על איומים נגד קוסמטיקאיות המשבחות את הטכנולוגיה".

...

"מבדיקותיהם התבררו המניעים של אותה ספיר, אשר נכשלה באופן אישי מבחינה מקצועית, התעצלה להפנים כיצד נכון להפעיל את המכשיר שלנו, לכל אלה התווספו דרישות כספיות מופרכות (או שוות ערך כספי) מצידה כלפי נובה לייזר אשר נדחו על ידנו.

על מנת לשים סוף להצקות האלה, כפי שהבטחנו לכמה מכן, התחלנו הליכים משפטיים נגד ספיר שבה. השלב הראשון הוא מכתב ההתראה המדבר בעד עצמו המצורף בזאת".

1. כמפורט בסייפת הציטוט לעיל, הנתבעת שלחה מכתב התראה שיועד לתובעת ועותק ממנו צורף למכתב שנשלח ללקוחות. לטענת התובעת, גם תוכנו של מכתב ההתראה עולה כדי לשון הרע כמפורט בסעיף 18 לכתב התביעה ומובא אף הוא כלשונו:

"את פונה באופן שיטתי לגורמים שונים, לרבות לקוחות מרשתי, מוסרת להם אינפורמציה עובדתית כוזבת בקשר עם מרשתי ו/או המוצרים שהיא משווקת (SHR), משדלת אנשים לגרום לפגיעות עסקיות במרשתי, משדלת לקוחות לפעול מאחורי גבה של מרשתי וכיוצא באלה.

המעשים הללו אינם בגדר פעולות מזדמנות ומקריות במשך תקופה ארוכה, באופן שיטתי, מכוון, מתוכנן וזדוני, את פועלת תוך ביצוע עבירות חמורות על החוק וגרימת עוולות אזרחיות שונות מאחורי גבה של מרשתי, בניסיון מכוון לפגוע בה.

כל הפעולות החמורות הללו נעשות ממניעים נקמניים...לאחר שמרשתי לא שעתה לניסיונותייך לקבל ממנה הטבות ושווה כסף שלא כדין.

מרשתי לא האמינה כי תפעלי למימוש איומים אותם השמעת כלפיה לפיהם אם לא תיעתר חברת נובה לייזר לדרישות הכספיות המופרכות אותן העלית, ללא כל בסיס, את תפעלי לפגוע במוניטין שלה ובעסקה המסחרי וכדומה.

...שיחות טלפון אותן את מבצעת באופן אישי ללקוחות ולגורמים שונים נוספים, בניסיון לשדל אותם לבצע פעולות שונות כלפי מרשתי, תוך יצירת מצגים כוזבים כאמור לעיל.

מעשים אלה, בוודאי כאשר כל מטרתם היא לסחוט כספים שאינם מגיעים לך ממרשתי, וקל וחומר כאשר הם נעשים באופן שיטתי, מתוכנן ומקיף כאמור, הינם מעשים פליליים לכל דבר ועניין.

...

הממצאים שהתבררו מחרידים בחומרתם: את פועלת באופן שיטתי, מסודר מגובש ומתוכנן, לפגיעה מסחרית במרשתי, תוך שאת מציגה את עצמך כ"גורם אובייקטיבי" שאין לו "אינטרס אישי" ומפיצה כזבים ובדותות. עוד התברר מהממצאים כי אינך מסתפקת רק בשיחות טלפוניות אלא גם נפגשת אישית עם גורמים שונים, בשעות שונות של היממה, לעיתים באופן מיקרי כביכול במטרה לסכל כל קשר בינם ובין מרשתי .

...

מעשייך אלה אינם פוגעים רק בחברה, אלא למעשה גם בלקוחותיה הרבים (המתלוננים בעצמם כי פעולותייך פוגעות ישירות גם בהם) בעובדים הקשורים אליהם, ובתוך כל בכלל המשפחות אשר פרנסתן קשורה קשר הדוק למוצרי מרשתי..

פגיעה זדונית חסרת יסוד במוניטין של מרשתי מהווה פגיעה ישירה בכל אותם גורמים ובפרנסתם.

אנו יודעים מהנתונים שבידינו ש-400(!!) מכשירי אלמה לייזרס להסרת שיער מופעלים על יתכן ברגעים אלו ברחבי הארץ זוכים לתגובות נלהבות מלקוחות שהגשימו חלום...".

התובעת העמידה את תביעתה בגין שני המכתבים על סך של 100,000 ₪.

טענות הנתבעת

1. מנגד טענה הנתבעת, כי התובעת הסתירה בעזות מצח בכתב התביעה את העובדה שהיא פעלה ופועלת בשיתוף פעולה עם חברה המתחרה לנתבעת, תוך שהיא פוגעת במודע הן בנתבעת והן בלקוחותיה ובאופן עקיף ביצרנית המכשיר אלמה.
2. התובעת התלוננה לראשונה על המכשיר רק כשנה לאחר רכישתו ביום 25.10.08. הנתבעת טיפלה בתלונתה של התובעת, נתנה לה שירות ואף סיפקה לה ליווי אישי וזאת ללא תשלום. לטענת הנתבעת, השירות אותו היא מעניקה ללקוחותיה שאינן לקוחות קצה אלא קוסמטיקאיות או חברות המתמחות בטיפולים, הינו ייחודי במובן זה שלנתבעת מערכת מסודרת של טיפול וליווי של לקוחותיה בכל תקופת השימוש במכשיר והתובעת הסתירה מבית משפט שקיבלה ליווי. בחודשים דצמבר 2008 עד פברואר 2009 נערכו 3 מפגשים בקליניקה של התובעת ואשת ההדרכה מטעם החברה נתנה מענה לבעיות שהוצגו בפניה. הבעיות לדידה של הנתבעת נבעו מחוסר מקצועיות של התובעת, מחדליה לבצע התוויה קלינית לטיפול כנדרש וכפי שמתאים למטופל הספציפי, דברים אלה הובהרו לתובעת בזמן אמת. חרף המצג כאילו מדובר בלקוחות רבים, נפגשה המדריכה בפועל עם שלוש מטופלות והן יצאו שבעות רצון ועם תוצאות מצוינות מהטיפולים על ידי המדריכה מטעם החברה.
3. עוד טענה הנתבעת, כי התובעת ניסתה לסחוט ממנה כספים ו/או הטבות שאינם מגיעים לה וסירוב הנתבעת להיענות לסחיטה זו, הם שגרמו לתובעת לממש את איומה לפגוע בנתבעת ודי לקרוא את פנייתה של התובעת לנתבעת מיום 8.2.09 לאחר שהתובעת נדרשה להחזיר ידית שברשותה, כדי להבין את הלך רוחה של התובעת כדלקמן:

"אני מצפה מכם, חברת אלמה לייזרס לקחת בחשבון את המחיר להתנהלות כזו, שכן, זה יהיה כבד".

הדברים הללו לגישתה של הנתבעת הם איום ועבירה פלילית והמחיר בא לידי ביטוי במסע השמצה וניסיון להסית אחרים נגד הנתבעת ונגד המכשיר וזאת לאחר שנדחתה דרישת התובעת לקבל מכשיר חינם אין-כסף ולמרות שהוצעה לה הצעה אחרת לפנים משורת הדין, אותה היא דחתה.

1. לטענת הנתבעת, התובעת הודתה בכתב התביעה כי במהלך חודשים ארוכים היא ניסתה לבצע התארגנות נגד הנתבעת תוך איומים שמיד תוגש תביעה נגדה על ידי קבוצת קוסמטיקאיות.
2. ההשמצות והפגיעה בגין פרסומים אלה לא הייתה רק פגיעה בנתבעת אלא גם בקוסמטיקאיות אחרות בהם התובעת מתחרה תוך השמצתן בכך שהן עובדות עם המכשיר. חוסר תום ליבה של התובעת והיותה פועלת ממניעים לא כשרים באים לידי ביטוי בניסיון לארגן קבוצה ולשדל אותם לפגוע בנתבעת. אך מובן הוא ששליחת המכתב ללקוחות החברה היה הדבר הנכון, הטבעי והמתחייב במציאות זו.
3. הנתבעת עוד טענה להגנתה, כי היה אמת בדברים שפורסמו וכי היה בפרסום המכתב עניין ציבורי ללקוחות החברה אשר ספגו מידע שיקרי, מסולף, בכוונת זדון מאת התובעת, וכי ההגנות אשר עומדות לה קבועות בסעיף 14, 15(2), 15(3) ו-15(10) לחוק.
4. לטענתה, הפרסום לא נעשה אלא כדי לגנות או להכחיש לשון הרע שפורסם קודם לכן על ידי התובעת עצמה וכי היחסים שבינם לבין מקבלי הפרסום, היינו לקוחות החברה הטילו עליהם חובה חוקית לבצע את הפרסום. כמו כן, הפרסום נעשה לאור גל של פניות מלקוחות אל הנתבעת אשר דרשו ממנה לעשות מעשה להפסקת הלוחמה הפסיכולוגית והבלתי חוקית של התובעת בהם והמכתב הופץ ללקוחות החברה ולהם בלבד.
5. בדיון ההוכחות שהתקיים ביום 16.2.12 העידו עד תביעה 1 – מר שלמה בן אבי (להלן: "שלמה"), עדת תביעה 2 – הגב' דיאנה ברליאנט (להלן: "הגב' ברליאנט"), עדת תביעה 2 – הגב' רג'ינה גביזון (להלן: "הגב' גביזון"), עדת תביעה 4 – הגב' מירב לוי (להלן: "הגב' לוי"), עדת תביעה 5 – הגב' נטלי נמר (להלן: "הגב' נמר") והתובעת עצמה. בדיון ההוכחות שהתקיים ביום 21.10.12 העידה עדת הגנה 1 – הגב' עינת עברי (להלן: "עינת"), עדת הגנה 2 – הגב' אורנה (זמורה) זרביב (להלן: "אורנה"), עדת הגנה 3 – הגב' סלעית אביטל (להלן: "סלעית") ועדת הגנה 4 – הגב' אסתר ימין (להלן: "אסתר"). ביום 28.2.13 התקיים דיון הוכחות נוסף בו העידה עדת הגנה 5 - הגב' ננה ציצאשווילי (להלן: "ננה") ועד הגנה 6 – מר עופר ג'רסי (להלן: "עופר").

ד י ו ן

1. אין מחלוקת בין הצדדים שמכתבי הנתבעת (מכתב ההתראה והמכתב ללקוחות) נשלחו ללקוחות הנתבעת (סעיף 43 לכתב ההגנה). לפיכך, הם עונים על הגדרת הפרסום הקבועה בסעיף 2 לחוק.
2. השאלה הניצבת אם כך, לפתחו של בית משפט זה היא האם האמור במכתבים אלו עולה כדי לשון הרע? כפי שטענה התובעת. ככל שיקבע, כי האמור במכתבים אכן מהווה לשון הרע, יש לפנות ולבחון האם עומדות לנתבעת ההגנות הקבועות בחוק.
3. לאחר ששמעתי את העדויות, קראתי את כתבי הטענות, התצהירים והנספחים אני סבורה כי הבנת הרקע לשליחת המכתבים וסקירת מערכת היחסים בין הצדדים שקדמה לשליחת אותם מכתבים, חשובה לאין ערוך לצורך בדיקת טענות ההגנה של הנתבעת. מערכת היחסים של הצדדים משתקפת מניה וביה מתוך תכתובות הדוא"לים שנשלחו ע"י הצדדים זה לזה ומתוך עדויות הצדדים. דיון בשאלה, האם האמור במכתבים מהווה לשון הרע מבלי להכיר את מערכת היחסים שהייתה בין הצדדים עשוי לחטוא לאמת ולהוציא את הדברים מהקשרם. לעניין זה, ראה בספרו של המלומד שנהר כדלקמן: "הכרעה בשתי השאלות הללו אינה יכולה להיעשות תוך התייחסות ל"פרסום" הגולמי, שכן לא ניתן לקבוע אם הפרסום הוא מבזה, משפיל או פוגע מבלי לדעת מהי המשמעות העולה ממנו ולא ניתן לדעת אם חלה על הפרסום הגנה, כדוגמת הגנת אמת הפרסום, מבלי לדעת מהן הטענות המשתמעות ממנו" (א' שנהר, דיני לשון הרע (תשנ"ז-1997) 109). לפיכך, יהא זה נכון לסקור בקצרה את מערכת היחסים בין הצדדים עובר לשליחת המכתבים נשוא העוולה.

מערכת היחסים בין הצדדים

1. ביום 2.10.07 רכשה התובעת מהנתבעת מכשיר להסרת שיער והיא השתתפה בהדרכות והכשרות שביצעה הנתבעת.
2. כשנה לאחר מכן, (ביום 25.10.08), פנתה התובעת לראשונה לשירות הלקוחות של הנתבעת בתלונה על תפקוד המכשיר. בהודעת מייל ששלחה התובעת לד"ר מוטי לירן (נספח 9 לתצהיר תובעת) היא כתבה כדלקמן:

"לא יעלה על הדעת שמכונה שנחשבת לאחת היקרות בשוק תציג ביצועים כאלה עלובים.

.....

אני לא רוצה לשמוע שזו האלטרנטיבה, כי השיטה מתחייבת ליותר וזה מה שאני מוכרת. ואם אנשים היו יודעים שזו רק אלטרנטיבה הם היו שוקלים ומחליטים אולי אחרת אבל אז הייתי נערכת אחרת (מבחינה חוזית)".

1. ביום 19.11.08 יזמה הנתבעת מפגש הדרכה לקוסמטיקאיות בחברת אלמה לייזרס. לאחר אותו מפגש ועוד באותו היום, שלחה התובעת מייל ובו מכתב תודה לגב' מימי (נספח 10 לתצהיר תובעת), וכך כתבה:

"אני חשה חובה להודות לך באופן אישי. מכיוון שידעת להטות לי אוזן ולשמוע את המצוקות שלי... התקשרתי אלייך לא מעט פעמים ולא פעם זה חרג מהנורמה. מכיוון שהתקשרתי אלייך גם בשעות די מאוחרות בערב, ועדיין ענית לי אף על פי שלא היית חייבת...".

ובהמשך,

"הצורה שבה התייחסה חברת אלמה לייזרס לתלונות שלנו רק מעידה על הרצינות שלקחת את העניין לידייך. וטיפלת בו בצורה מופלאה".

(הדגשה שלי-א.מ.ג.).

1. מתשובתה של הגב' איזבל ביום 22.11.08 לדוא"ל ששלחה אליה התובעת, נראה כי הנתבעת ומי מטעמה ניסו לתת מענה לתלונות התובעת:

"I can assure to you that they will do their best for you, Sapir please feel free to contact me at any time".

(הדגשה שלי-א.מ.ג.).

1. ביום 23.11.08 חתמה התובעת על הסכם השאלה של ידית חדשה מסוג RED שסיפקה לה הנתבעת וזאת לתקופת ניסיון אשר לאחריה היא הייתה צריכה להחזיר את הידית או לרכוש אותה בהנחה של 10% וכן להעביר לנתבעת תיק של המטופלים בידית זו (להלן: "הסכם ההשאלה").

1. במייל מיום 24.11.08 שעה 11:30 כתבה התובעת לגב' איזבל כך:

"...אבל אני פניתי אלייך כנציגת מכירות של אלמה שעקב הנסיבות המיוחדות תנסו לעשות משהו "חריג" למעני. לא תכננתי את זה. אבל זה מחוייב המציאות וזה דורש מבחינתי שיתוף פעולה לא רק מצד נובה לייזר אלא גם מצד אלמה שהיא זו המוכרת את המכשירים לנודבה (-כך במקור) ךייזר ושוב! כי הנסיבות פה הן שונות מאוד.

....

...ומבקשת מכם עזרה ברכישה מוזלת של מכשיר טוב יותר".

תמונה דומה עלתה גם מהמייל של התובעת לגב' איזבל מיום 24.11.08 שעה 14:13:

"דברי עם עופר ותראי מה ה-BEST שאת יכולה לעשות עבורי הן במחיר והן בתשלומים".

הדגשה שלי-א.מ.ג.)

מתוכן הדברים אנו למדים, כי בחלוף הזמן ביקשה התובעת באופן חריג לשדרג את המכשיר שברשותה בעלות מוזלת ובתנאים נוחים יותר.

1. בהמשך, טענה התובעת כי היא התלוננה על ביצועי המכשיר וכי הטיפול לא צלח על 53 מטופלים מתוך 57 מטופליה. בעקבות כך, שלחה אליה הנתבעת בדצמבר 2008 את מנהלת מחלקת ההדרכה הגב' אורנה זרביב (להלן: "אורנה"), כדי שהאחרונה תדריך אותה ותבצע טיפולים בלקוחותיה בהן הטיפול לא צלח. אלא שבניגוד לטענת התובעת כי מדובר ב-53 מטופלים, העבירה האחרונה לנתבעת רק שלוש מטופלות. לגרסתה היו אלה המטופלות הראשונות בהן הטיפול לא צלח. עוד טענה התובעת, כי גם הטיפולים אשר ביצעה אורנה לא צלחו.
2. מנגד, העידה בפניי הגב' אורנה שהסבירה כי הטיפול אותו ביצעה התובעת באותן מטופלות לא היה נכון (פרו' 21.10.12 עמ' 55 ש' 25; עמ' 57 ש' 10-23; עמ' 59 משורה 11 ואילך עד עמ' 60 ש' 13). אורנה אף התייחסה לעובדה שבתמונות של המטופלת הגב' אייזן עלה כי נותרו שערות בודדות בבית השחי לאחר 8 טיפולים (שם, עמ' 59 ש' 1) כפי שאף בית המשפט עצמו התרשם מהתמונות שהוצגו בפניו. אני מקבלת את עדותה של הגב' אורנה הנתמכת באמור בחוברת ההדרכה לפיה לא הובטח שכלל לא יהיו שערות אלא הובטח דילול של 80%. לא ניתן לקבוע כי הבטחה זו לא קוימה אצל המטופלת הגב' אייזן.
3. התובעת הביאה לעדות גם את המטופלת הגב' לוי שטענה כי היא לא ראתה תוצאות גם לאחר הטיפולים שאורנה ביצעה (פרו' 16.2.12, עמ' 15 מול ש' 21 ואילך). אולם, מהתמונות שהוצגו בפניי עלה כי גם אצל הגב' לוי מדובר במקטע קטן שבו נותרו מספר שערות בודדות. טענתה של הגב' לוי כי מלכתחילה היה לה שיער דליל נטענה בעלמא (פרו' 16.2.12 עמ' 15 ש' 23-24) לא הוצגה בפניי חוות דעת בעניין זה ואף לא הוצגו תמונות עובר לטיפול הראשון. לפיכך, עסקינן בתחושתה הסובייקטיבית של הגב' לוי כי דילול השיער היה פחות משיעור של 80%. בעניין זה הסבירה אורנה בעדותה, כי ההתייחסות לפנים היא שונה משאר חלקי הגוף מאחר ומדובר באזור הורמונלי. על אף זאת, ניתן היה להתרשם מהתמונות שהוצגו במהלך הראיות כי נותר מעט שיער במקטע שטופל (פרו' מיום 21.10.12 עמ' 56 מול שורה 4 ואילך).
4. עוד בנוסף, העידה המטופלת הגב' נמר מטעם התובעת וטענה כי הטיפולים לא הניבו תוצאות משביעות רצון. אלא שמעדותה של הגב' נמר, עלה כי התובעת קיבלה אותה לטיפול בכל פעם, לפני שחלף הזמן שנדרש על פי הפרוטוקול (פרו' מיום 16.2.12 עמ' 18 מול שורה 5 ואילך), וכי גם התוצאות במכשיר השני אותו רכשה התובעת לא היו לשביעות רצונה. הגב' נמר העידה כי רק לאחר השימוש במכשיר האפילציה (שיטה שונה לחלוטין) להסרת שיער היא החלה לראות תוצאות (שם, עמ' 19-20). אם כך, לא ניתן להאשים את המכשיר בכשל, אלא את השיטה עצמה ששונה מהשיטה הקודמת שיטת האפילציה.
5. יצוין, כי טענת התובעת לפיה נאלצה להחזיר כסף או לתת פיצוי הולם למי מלקוחותיה, נטענה בעלמא ללא כל ראיה או ביסוס. אף לא אחת מעדות התביעה העידה או הצהירה כי ביקשה או קיבלה פיצוי כזה או אחר לאור תלונתה.
6. לאחר שפניות התובעת לנתבעת לא נענו לשביעות רצונה, היא פנתה לקוסמטיקאיות שרכשו את המכשיר והזמינה אותן למפגש בבית הוריה שמטרתו הייתה להתאגד ולהגיש תביעה נגד הנתבעת, (פרו' מיום 16.2.12 עמ' 13 ש' 4 וש' 23), אלא שתביעה כזו לא הוגשה עד היום.
7. בהמשך טענה התובעת כי היא החליטה להחליף את המכשיר במכשיר אחר בשל ביצועיו הכושלים (סעיף 20 לתצהירה), אלא שמהמייל שנשלח ביום 1.12.08 שעה 17:40 לעופר העלתה תמונה שונה, כדלקמן:

"1. במהלך הפגישה שלך סיפרתי לך שלא תיעדתי אף טיפול מהסיבה הכי פשוטה שלא חשבתי שזה המעמד והמקום שאני אגיע אליהם... כן התחלתי לתעד עכשיו טיפולים חדשים עפ"י הפרוטוקול החדש.

....

5. .... וכבר הסברתי לך, שהמכשיר שרכשתי היה הראשון אצלי ללא כל ניסיון קודם בהסרת שיער. ואם היה לי ניסיון קודם אולי הייתי יודעת יותר...

...

8. אתה טוען שגם בהדרכות אצלכם-נמסרה לי האינפורמציה באמצעות המדריכות שלכם כי יש לטפל לפי צמיחת השערה, עופר, מכל המייל שכתבת לי– אין טענה יותר משוללת יסוד מזו, ועצוב לי שאתה משקר לעצמך...".

(הדגשה שלי-א.מ.ג.).

מתכתובת זו, עולה הודאת בעל דין מפי התובעת עצמה, כי לא היה לה ניסיון קודם בתחום וכי היא פעלה בניגוד להנחיות ולפרוטוקולים שהתעדכנו מעת לעת, שם היא נדרשה לתעד ולבצע מעקב אחרי המטופלים. לתיעוד יש חשיבות רבה כפי שעלה מעדותה של העדה גב' אורנה כדלקמן (פרו' 21.10.12 מול ש' 23 ואילך):

"המטרה שלנו הייתה לראות את התוצאות, את השינוי, בד"כ מצלמים לפני ואחרי, וזה בעצם מה שרצינו לראות אם הקוסמטיקאית עובדת נכון, ואת זה אפשר לראות בכרטיס הלקוחה מה שלא ראיתי אצל ספיר, היא רשמה אבל לא נכון. וגם ביקשנו לראות תמונות ברורות".

1. יובהר, כי בחוברת ההדרכה (נספח 4 לתצהירי התובעת) נכתב מפורשות בדף המצגת שעניינו "השערה-המשך":

"אין לנו יכולת לדעת על שינויים ותנודות בהורמונים כל גוף והפעילות שלו ומכאן אין אנו מתחייבים להסרת שיער לצמיתות או למספר טיפולים בכדי לקבל את התוצאות הרצויות... ישנם זקיקים רדומים העלולים להתעורר מסיבות שונות". (הדגשה שלי-א.מ.ג).

ובהמשך:

"בהסתמך על מחקרים קליניים ניתן להגיע לתוצאה של כ-80%", הם אף ציינו שישה סייגים להצלחה.

אשר על כן, לא ברור מדוע באה התובעת אל הנתבעת בטרוניה, שעה שהאחרונה ציינה מפורשות שזקיקים רדומים עלולים להתעורר במהלך הטיפול והיא איננה מתחייבת על הסרת שיער לצמיתות.

1. מאחר והתובעת לא שילמה עבור הידית החדשה מסוג RED ואף לא העבירה תיק מטופלים כפי שהתחייבה בהסכם ההשאלה, פנתה הנתבעת אליה בדרישה כי תשיב את הידית. ביום 8.2.09 שלחה התובעת מייל לגב' איזבל כדלקמן:

"לפני זמן מה קיבלתי טלפון מחב' נובה לייזר (המשווקת שלכם) ובו דרישה חד משמעית להחזיר את הידית שבאדיבותך ובמקצועיותך סיפקת לנו או לחילופין לשלם עליה בהנחה של 10% .... אופי הניהול, ורמת התשובות וההתייחסות היא מתחת לכל ביקורת. האדון עופר ג'רסי מבקש ממני כעת את הידית בחזרה ומאיים שינקוט בדרכים שהוא רואה לנכון לנקוט בהם, במידה ולא יקבל את הידית בחזרה...

היות ואני לא מוצאת את עצמי ממשיכה לעבוד עם החברה הזו, מבקשת מכם, חברת אלמה לייזרס.... לקחת את המכשיר שלי בחזרה ולזכות אותי.... אני מצפה מכם, חברת אלמה לייזרס לקחת בחשבון את המחיר להתנהלות כזו, שכן, זה יהיה כבד.... יש היום מספיק מכשירים טובים וזולים בשוק עם שירות מצוין..... נא התערבותכם ויפה שעה אחת קודם".

(הדגשה שלי-א.מ.ג).

מהלשון בו נקטה התובעת, עולה במפורש טון מאיים של התובעת כלפי אלמה בגין "אותה התנהלות" של חוסר רצון להעניק לה הנחה ראויה או הטבה אחרת לשביעות רצונה.

1. בנוסף לשיחת הטלפון מיום 8.2.09, אף נשלח אל התובעת מכתב מב"כ הנתבעת עו"ד אדיר שמואל יום למחרת ביום 9.2.09, המזמין את התובעת להשיב את הידית שהושאלה לה ואת תיקי המטופלים כפי שהתחייבה בהסכם מיום 23.11.08.
2. בתגובה למכתבו של ב"כ הנתבעת, שלחה התובעת דוא"ל נוסף לאיזבל:

"לתדהמתי, קיבלתי מכתב מעו"ד אשר מורה לי לשלם עבור הידית הניסיונית (המשופרת) ואו להשיבה לחב' נובה לייזר. למיטב הבנתי, הידית ניתנה לנו ללא תמורה וזאת לנוכח הבעיות הקשות שהתגלו בידית הקודמת ובתפקוד המכשיר. ונוכח הכישלון הכמעט מוחלט בתפקוד המכשיר. ויש לי לא מעט תמונות להוכחת טענותיי. כולל אלו שנוסו עם הידית החדשה".

ממייל זה אנו למדים, כי התחייבויות התובעת לחוד ומעשיה לחוד. לא הוצגה בפניי כל ראיה כי הידית ניתנה לתובעת במתנה ההפך הוא הנכון. לאורך כל הדרך צוין כי מדובר בהסכם השאלה לתקופה קצובה וטענתה כי הידית ניתנה לה במתנה מעוותת את המציאות בניסיון להתאימה לרצונותיה. זאת ועוד, לא ברור כלל ועיקר מדוע התובעת דרשה להשאיר את הידית בחזקתה אם לשיטתה היא איננה טובה.

1. על אף המכתב שנשלח אליה מבא כוח הנתבעת, שלח אליה סמנכ"ל התפעול מכתב ביום 16.2.09 מתוך רצון טוב ובו הוא התיר לה להמשיך ולהשתמש בידית לתקופה נוספת בת 30 ימים מעבר להסכם ההשאלה עליו היא חתמה.
2. ביום 25.2.09, קיבלה התובעת מהנתבעת הצעה מיוחדת לרכישת מכשיר חדש בשוק.
3. ביום 2.3.09, השתתפה התובעת בכנס של חברה מתחרה, חברת שארפלייט טכנולוגיות בע"מ שם הוצג מכשיר חדש להסרת שיער מטעם החברה שנקרא MP4. ביום 4.3.09, קיבלה התובעת הצעה מהחברה המתחרה לרכישת מכשיר MP4 בעלות נמוכה יותר משמעותית מהצעתו של עופר.
4. עוד באותו היום, שלח עופר מייל לתובעת ממנו עלה כי הוא הזמין אותה לפגישה על מנת לנסות להידבר איתה ולהגיע לעמק השווה, אך ניסיונותיו אלו לא נענו בחיוב.
5. אף ביום 5.3.09 נעשו ניסיונות נוספים על ידי הגב' קרינה שחר העוזרת האישית של עופר לתאם פגישה בין עופר לבין הנתבעת אלא שהתובעת השיבה לעופר באמצעות הדוא"ל וציינה שהיא עסוקה בחיפוש אחר מקום לעסק שלה וכי אין לה זמן להיפגש עמו.
6. ביום 9.3.09 חתמה התובעת על הסכם לרכישת מכשיר חדש MP4 בדרך של עסקת טרייד- אין של מכשיר ה-SHR ולטענתה כשנה לאחר מכן פנתה אליה חברת שארפלייט בבקשת עזרה למכירת המכשיר לצד ג' והיא עשתה כן.
7. התובעת שלחה לעופר ביום 24.3.09 דוא"ל "בהמשך להצעתך", כדלקמן:

"אני מודה לך על הצעתך הנדיבה. אני מודיעה לך שהיא נשקלה בכובד ראש עם הגורמים המוסמכים המייעצים לי, וזאת במקביל ליעדים העסקיים... נכון לעכשיו, אני נאלצת לדחות את ההצעה מטעמים עסקיים".

(הדגשה שלי – א.מ.ג.).

אין ספק שתשובתה מגלה טפח ומכסה טפחיים. היינו מצפים שהתובעת תתייחס לכך שהיא איבדה את אמונה בנתבעת, שביצועי המכשיר היו גרועים והיא איננה רוצה לרכוש מוצרים נוספים של הנתבעת – כפי שעשתה במיילים הקודמים, אלא שעינינו רואות, כי התובעת הודתה שמדובר בהצעה נדיבה אותה היא דוחה "מטעמים עסקיים" וזאת מבלי ליידע את עופר כי הצעתו אינה רלוונטית מאחר והיא רכשה כבר מכשיר מחברה מתחרה.

1. ביום 8.7.09 הנתבעת שלחה מכתב ללקוחותיה ובו היא הזהירה אותם מפני הטרדותיה של התובעת (כפי שיפורט בהרחבה בפרק העוסק בתוכנם של המכתבים), אליו צורף מכתב התראה מיום 1.7.09 שמוען אל התובעת בלבד ובו היא התבקשה מלחדול ולפגוע בנתבעת, בקוסמטיקאיות המשתמשות במכשיר ובחברת אלמה וכן לשלם לנתבעת 400,000 ש"ח בגין הפגיעה שנגרמה עד כה. התובעת לא צירפה את תגובתה למכתב זה. אולם חודשיים לאחר מכן היא הגישה את התביעה דנן בטענה שהאמור במכתבים מהווה הוצאת לשון הרע ופגיעה בשמה הטוב.

האם האמור במכתבים מהווה לשון הרע?

1. סעיף 1 לחוק קובע כי "לשון הרע" היא דבר שפרסומו עלול -

"(1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם;

(2) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;

(3) לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו;

(4) לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, גילו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו;

בסעיף זה "אדם" – יחיד או תאגיד".

ההגדרה הקבועה בסעיף 1 לחוק, אינה מתנה את קיומה של "לשון הרע" בכך שתוכן הפרסום לא יהיה אמת. כלומר, פרסום עשוי להכיל עובדות אמת בלבד, ועדיין להיחשב כ"לשון הרע". די בכך שהפרסום "עלול" היה לגרום לאחת מהתוצאות המפורטות בסעיפים קטנים 1-4 כדי שתוכח לשון הרע ואין צורך בפגיעה או גרימת נזק בפועל {א' שנהר, דיני לשון הרע, (תשנ"ז-1997), 121-122}.

בעניין זה אומץ בפסיקה המבחן האובייקטיבי, כפי שמשתקף בדבריו של כבוד השופט ד' לוין בע"א 466/83 שאהה נ' דרדריאן, פ"ד לט(4) 734, 740:

"המבחן, שבאמצעותו ייקבע אם אכן דברים מסוימים שפירסם פלוני עלולים להוות לשון הרע כלפי אדם פלמוני, אינו מבחן סובייקטיבי. המבחן הוא אובייקטיבי במהותו, לאמור: לא קובע, מה חושב הנתבע המרגיש עצמו נפגע, אלא הקובע הוא כיצד עלולה החברה לקבל את הדבר שבאותו פירסום".

1. בענייננו, בית משפט נדרש לבחון את הפרסומים אליהם הפנתה התובעת בתביעתה, באופן פרטני לפי המשמעות שהקורא הסביר היה מייחס למילים (ע"א 740/86 יגאל תומרקין נ' אליקים העצני, פ"ד מג(2), 333). נוכח העובדה שהמכתבים נשלחו יחד ללקוחותיה של הנתבעת וחלק מהטענות אף חזרו על עצמם במכתבים, אדרש להם במשותף.
2. במכתב נטען כלפי התובעת כי היא פועלת באופן שיטתי, זדוני ונקמני, מטרידה, משדלת, מציקה, מבצעת לוחמה פסיכולוגית, יוצרת מצגי שווא, מעלה טיעונים חסרי שחר, מכפישה, משקרת ומאיימת. אני סבורה כי במבחן האדם הסביר אמירות אלה מציגות את התובעת באור שלילי, מייחסות לה התנהגות שפלה ומבזות אותה בעיניי הבריות. לפיכך, הן מהוות לשון הרע.

1. גם האמירה לפיה התובעת נכשלה באופן אישי מבחינה מקצועית והתעצלה להפנים כיצד נכון להפעיל את המכשיר, מהווה לשון הרע על פי סעיף 1(3) לחוק. כאמור, הטלת דופי במקצועיותו של אדם בתחום בו הוא עוסק תיחשב לשון הרע (לעניין זה, ראה א' שנהר, דיני לשון הרע, (תשנ"ז-1997), 129).

האם עומדות לנתבעת ההגנות הקבועות בחוק?

1. בין יתר טענות ההגנה טענה הנתבעת, כי האמור במכתב הוא אמת ויש בו עניין ציבורי ללקוחות החברה אשר קיבלו מידע שיקרי, מסולף, בכוונת זדון מאת התובעת שעברה לעבוד עם מכשיר של חברה מתחרה, ולכן עומדת לה ההגנה הקבועה בסעיף 14 לחוק הקובעת כדלקמן:

"במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה שהדבר שפורסם היה אמת והיה בפרסום ענין ציבורי; הגנה זו לא תישלל בשל כך בלבד שלא הוכחה אמיתותו של פרט לוואי שאין בו פגיעה של ממש".

(הדגשה שלי א.מ.ג.).

1. כאמור, הגנה זו דורשת כי יתקיימו שני יסודות מצטברים: "אמת" ו"עניין ציבורי". כדי להוכיח את יסוד אמיתות הפרסום אין צורך להוכיח אמיתותו של פרט לוואי, כדלקמן:

"אין נדרשת זהות מוחלטת בין מצב הדברים בפועל לבין תוכן הפרסום, אלא נדרש כי המשמעות הכללית העולה מן הפרסום והתוכן העולה ממנו יתאמו (שנהר, בעמ' 221). גם כאשר נוכח בית המשפט כי קיים פער בין המציאות לבין התיאור בפרסום, עדיין יכול הוא לקבוע כי עומדת לנתבעת הגנת הסעיף, אם מצא כי מדובר ב"פרט לוואי שאין בו פגיעה של ממש" (ע"א 10281/03 אריה (אריק) קורן נ' עמינדב (עמי) ארגוב, פורסם 12.12.06 עמ' 14).

(הדגשה שלי-א.מ.ג.)

1. בענייננו, טענת הנתבעת, כי התובעת התקשרה באופן שיטתי ללקוחות הנתבעת מתיישבת עם עדותה של התובעת עצמה, לפיה היא פנתה בערך ל-50 קוסמטיקאיות שהופיעו בפרסומים וברשימות בעיתון ולכאלה שהיא הכירה שרכשו את המכשיר (פרו' 16.2.12 עמ' 28 ש' 20 ואילך) והציגה עצמה, כדלקמן:

"אמרתי שאני מחזיקה את המכשיר הנדון, ושנתקלתי בחוסר תוצאה. והאם גם את זו שפניתי אליה סובלת מאותן תופעות שאני נתקלת בהן, שהן חוסר שביעות רצון, שטיפולים לא נגמרים, שאין תוצאה..."

(פרו' 16.2.12 ע' 29 ש' 5 ואילך).

עיננו הרואות כי התובעת יזמה שיחות טלפון עם כמות לא מבוטלת של לקוחות ולא הסתפקה בשיחה עם חברותיה או בפנייה למספר מצומצם של קוסמטיקאיות עת התלוננה בפניהן על המכשיר. התובעת עשתה מאמץ להגיע בפנייתה לכל לקוחות הנתבעת שרכשו את המכשיר.

בהמשך לשאלה, האם "את מציעה להן לעשות תביעה מאורגנת?" השיבה התובעת (שם, עמ' 30 ש' 5 ואילך):

"לא הצעתי שום תביעה מאורגנת. בשלב ההוא זה היה באמת שלב מאוד התחלתי בירור אפילו אני חיה ואיפה אני נמצאת...".

לשאלה: "מתי בפעם הראשונה עולה בדעתך לעשות תביעה מאורגנת?"

השיבה התובעת: "אני מניחה שבחלוף כמה חודשים, כשכבר הבנתי מנובה לייזר לא תבוא הישועה של אספקת פתרונות ותשובות מקצועיות".

1. חיזוק לטענות הנתבעת כי התובעת איימה על לקוחותיה, הציקה להן, השתמשה בלוחמה פסיכולוגית, הכפישה את הנתבעת ואת המכשיר, מצוי בעדויות הבאות:

הגב' סלעית נשאלה בעדותה "מהו איום?" וכך השיבה:

"היא לא עמדה מולי עם אקדח ואיימה עליי שאפסיק להשתמש, אלא פשוט אמרה לי ואיימה עלי שאם אני אמשיך להשתמש במכשירSHR הלקוחות שלי לא יהיו מרוצים וייגרם נזק לעסק שלי, ואני אהיה במצב שלה".

בהמשך נשאלה האם התובעת למעשה הזהירה אותה ורצתה בטובתה, וכך השיבה:

"היא לא אמרה את זה בטון שאתה אומר עכשיו, אני הרגשתי מאוימת".

(הדגשה שלי-א.מ.ג.).

והוסיפה "ספיר לחצה עליי להגיע" (הכוונה לקבוצה שהתובעת ארגנה-א.מ.ג).

(פרו' 21.10.12 עמ' 63).

כמו כן העידה: "יש לי רשימה של קוסמטיקאיות ואני יכולה להגיד לך, אני עבדתי בשוק הקוסמטיקה, לא הייתה אחת שהיה לה מכשירSHR ולא קיבלה טלפון מספיר" (שם, עמ' 64 ש' 1-2) (הדגשה שלי-א.מ.ג.).

גם מעדותה של הגב' ימין עלתה תמונה דומה (שם, עמ' 65 ש' 5 ואילך):

"הייתי בהדרכה של קוסמטיקאיות, והיתה הפסקה, יצאנו החוצה, אני באמת לא מכירה את התובעת. ישבנו במדרגות, וכל אחת סיפרה על המכון שלה. יצא לנו לדבר שיש לה מכון בראשון, וכל אחת דיברה על המכשירים שהיא עובדת. וסיפרתי לה שרכשתי לפני חודש את המכשיר, ואז היא התחילה לספר לי דברים על המכשיר, שהחברה על הפנים ונכנסתי לפאניקה. רכשתי מכשיר עם הלוואה, וחשבתי מה אני עושה. כשיצאנו מההדרכה התקשרתי לחברה, הייתי כולי מבוהלת ושאלתי מה אני עושה כי כבר רכשתי את המכשיר ואין לי מה לעשות, ושאלתי מה קורה".

(הדגשה שלי-א.מ.ג.).

יודגש, כי הגב' ימין שלחה ביום 5.8.09 מכתב לנתבעת לאחר שהשתתפה בקורס מקצועי בחברת קוסמופיוטשר ביום 27.7.09 ובו תארה כי התובעת פנתה אליה באחת ההפסקות לאחר ששמעה שיש ברשותה מכשיר SHR ואמרה לה ש"השירות בחברת נובה ליזר גרוע ביותר והסבירה לי ארוכות כי הוכח שטכנולוגיית ה-SHR אינה יעילה לטיפולי הסרת שיער בכך שלא ניתן לקבל תוצאות קליניות טובות מהטיפול במכשיר וגם אם אגיע לתוצאות מסויימות אגרום למטופלים שלי נזק מאחר והשיער יחזור להם באיזור המטופל בגרסה עבה יותר ובשיעור רב יותר מאשר המצב ההתחלתי. לצערי השיחה עירערה לי את הביטחון העצמי ברכישה ובהחלטה שקיבלתי.... לכן פניתי לחברת נובה לייזר בטענה על איכות, טיב ויעילות המוצר" (הדגשה שלי-א.מ.ג.)

עוד העידה בפניי הגב' ציצאשווילי (פרו' 28.2.13 עמ' 64):

"ספיר התקשרה אליי, מתלוננת, הייתה בלחץ והייתי מקשיבה לה.... כיבדתי אותה, הלכתי אצלה לבית, ושמעתי מה שהיה לה, תלונות. אבל אני יכולה להגיד גם עכשיו, בשבילי זה היה סתם פשוט, כי עדיין אני מרוצה.. היא הייתה מתקשרת אליי כמה פעמים. כל תקופה היא הייתה מתקשרת".

לשאלה מדוע היא הלכה לכנס שארגנה ספיר בבית הוריה, השיבה:

"קודם כל התחלתי בזה שאני קוסמטיקאיות ואני כיבדתי את הקוסמטיקאיות ואני הולכת לכנס, והיא היתה כל כך לחוצה והיא הלחיצה אותי".

ובהמשך הוסיפה:

"מה יש לי לפנות למשטרה? כן, היא הייתה מאיימת, היא אמרה לי שהיא תוכיח שהיא צודקת ושאני אפסיד את הכסף שלי...הרגשתי מאויימת שאני לא אפסיד את הכסף שרכשתי את המכשיר" (שם, עמ' 66) (הדגשה שלי –א.מ.ג.).

מדובר בעדות ניטרליות. קוסמטיקאיות עצמאיות העובדות עם המכשיר ועם מכשירים נוספים (בניגוד לטענת ב"כ התובעת אין בכך פסול, הרי גם התובעת עובדת עם מספר מכשירים), הן אינן עובדות אצל הנתבעת ועדותן אובייקטיבית והותירה רושם מהימן. הטענות שהועלו בסיכומי התובעת על חוסר מקצועיותן של העדות מיותרות ואינן רלבנטיות. התביעה עוסקת בלשון הרע והן אינן נתבעות בתיק, כל שבאו עדות אלה להעיד היה בדבר פנייתה האגרסיבית של התובעת אליהן, על אף שלא הכירה אותן אישית.

1. אף האמירה במכתב, לפיה התובעת שידלה את לקוחות הנתבעת לעבור לחברה מתחרה נתמכת בעדויות. הגב' עברי העידה מטעם הנתבעת כי בעקבות השפעתה של התובעת היא התעניינה במכשיר של חב' שארפלייט כדלקמן (שם, עמ' 44 מול ש' 27 ואילך):

"אני אמרתי משפט אחד, תמיד טוב לבדוק את המתחרים למרות שסוס מנצח לא מחליפים. ניגשתי ישר עם בעלי בעקבות הכושר השכנוע של ספיר והלכתי לשמוע במה מדובר. תמיד צריך להיות ערניים למה שמתרחש בשוק, לחידושים, לשדרוגים ואני בעקבות הטכנולוגיה קדימה".

גם התובעת עצמה הודתה, כי היא ניסתה לאחד את עמיתותיה נגד הנתבעת והיא התעלמה בתצהירה מהמפגש אותו ארגנה בבית הוריה בעניין זה. כאמור, מחומר הראיות עלה כי התובעת שידלה את הקוסמטיקאיות להתאגד נגד הנתבעת, גם אם בסופו של יום זה לא קרה.

1. האמור במכתב, לפיו התובעת נכשלה באופן אישי מבחינה מקצועית והתעצלה להפנים כיצד נכון להפעיל את המכשיר נתמכה בעדותה של הגב' אורנה ממנה עלה כי הטיפול אותו ביצעה התובעת לא היה נכון (פרו' 21.10.12 עמ' 55 ש' 25; עמ' 57 ש' 10-23; עמ' 59 משורה 11 ואילך עד עמ' 60 ש' 13). על אף ההדרכה שעברה התובעת ועל אף הדרישה לתעד את הטיפולים התובעת לא עשתה כן, כפי שעלה מדוא"ל ששלחה לעופר ביום 1.12.08 כאמור לעיל.

אמנם, לא הוכח כי העדר התיעוד נבע מעצלנות כפי שטענה הנתבעת, אולם אני סבורה כי מדובר בפרט לוואי, שכן לא ברור מדוע התובעת אשר הציגה עצמה כמקצועית לא פעלה כנדרש.

1. ניסיונה של התובעת להציג כאילו הבעיה נעוצה במכשיר וכי החלפת הידיות מלמדת על כך - לא הוכחה. איני מקבלת את טענת התובעת (ס' 27 לסיכומיה) כי נעשו ניסויים על גב לקוחותיה וכי העובדה שהנתבעת עדכנה במהלך אותה שנה ארבעה פרוטוקולי עבודה (ס' 19 לסיכומיה) תומכת בכך שמדובר בניסוי. כזכור, הטכנולוגיה של המכשיר הייתה חדישה ואך טבעי כי הנתבעת תעדכן את נהלי העבודה מעת לעת בהתאם לשימוש ולתוצאות.

בהקשר זה יצוין, כי גם המכשיר אותו רכשה התובעת מתוצרת שארפלייט היה חדיש בזמנו כפי שעלה מתכתובות דוא"ל בפורום להסרת שיער אותו צרפה הנתבעת (נספח י"ז למוצגיה). כאמור, בתגובה לפרסום של VALDOR123 "המכשיר שציינת חדש בשוק ואיננו יכולים להמליץ עליו בשום פנים ואופן עד שנשמע תגובות של לקוחות ותגובות של קוסמטיקאיות חדשות", השיבה התובעת "אני מבטיחה לעדכן את גולשי הפורום ככל שהזמן יעבור לגבי תפקוד המכשיר ואיכותו. וכמובן, לגבי התוצאות בשטח".

1. גם אם התובעת לא עבדה עבור חברת שארפלייט, אין מחלוקת כי הפרסום לפיו התובעת משתמשת במכשיר של חברה מתחרה הינו נכון ואין מחלוקת כי התובעת נטלה חלק בקידום מכירות של אותו מכשיר כפי שהשתקף בהודעותיה בפורום להסרת שיער (נספח י"ז למוצגי הנתבעת) ובפרסום בעיתון לאישה.
2. עיון בפסיקה אליה הפנה ב"כ התובעת בסיכומיו, בעניין מידת ההוכחה הדרושה בטענת "אמת דיברתי", העלה כי היא איננה רלוונטית לענייננו. בע"א 670/79 הוצאת עיתון הארץ בע"מ ואח' נ' מזרחי ייחסו לאדם השתייכות לפשע מאורגן בישראל ועל כך קבע בית המשפט כי היה על העיתון לנקוט אמצעים סבירים לבירור אם תוכן הפרסום אמת אם לאו, כך גם בע"א 250/69 הוצאת מודיעין בע"מ ואח' נ' חתוקה. בענייננו, הנתבעת הוכיחה, כי היה אמת בפרסום כפי שעלה מהעדויות ומהראיות לרבות תכתובות הדוא"ל, ולרבות עדותה של התובעת עצמה.
3. במסגרת ההגנה בסעיף 14, נדרשת הנתבעת להוכיח כתנאי מצטבר גם קיום אינטרס ציבורי בפרסום. היינו, שהציבור אליו נשלח המכתב יהיה מעוניין בפרסום. ככל שהאמור במכתב נוגע ומשפיע על אנשים כך קטנה הזכות למנוע את הפרסום (א' שנהר, דיני לשון הרע, (תשנ"ז-1997), 224-226).
4. בעניין זה, אני סבורה כי די היה במכתבה של הגב' ימין ועדותן של הגב' סלעית והגב' ציצאשווילי כדי להוכיח אינטרס ציבורי ממשי בפרסום המכתב ללקוחות הנתבעת. התובעת היא אשר זרעה חשש בלקוחות הנתבעת לגבי המכשיר ולגבי השירות של הנתבעת ולפיכך, זכותה של הנתבעת להגיב על כך בפני אותו ציבור ממש. התובעת אף אינה יכולה להלין על הנתבעת ששלחה את מכתבה לכלל לקוחותיה, שעה שהנתבעת לא ידעה עם מי שוחחה התובעת (בכנס או בטלפון) ועם מי לא. מכאן המסקנה, כי היה תועלת בפרסום המכתב, והוא היה נחוץ לקיום "אינטרס ציבורי", שבמקרה זה הינו ציבור הלקוחות של הנתבעת.
5. השתלשלות האירועים מלמדת, כי הנתבעת עשתה בזמן אמת ככל שביכולתה לתת שירות טוב ומענה הולם לבעיותיה של התובעת, החל מהדרכה קבוצתית, מתן ידית ניסיונית חדשה, הדרכה אישית, מענה טלפוני זמין כל העת גם בשעות לילה מאוחרות ולבסוף ניסתה לרצות את התובעת על ידי מתן הצעה נדיבה לשדרג את המכשיר שברשותה אותה דחתה התובעת.
6. מהראיות עלה, כי לאחר שהתובעת נדרשה להשיב את הידית החדשה שניתנה לה בהשאלה יצא קצפה והיא החלה לאיים על הנתבעת כדלקמן:

"אני מצפה מכם, חברת אלמה לייזרס לקחת בחשבון את המחיר להתנהלות כזו, שכן, זה יהיה כבד", ובהמשך: "מי שלא זוכר ומכבד את עברו, לא בטוח איזה עתיד מחכה לו... זו בעיה שצריכה להטריד אתכם, וכן, להדיר אפילו שינה מעינייכם".

1. הנתבעת טענה כי עומדות לה הגנות נוספות הקבועות בסעיף 15 (2), 15(3) ו-15(10) לחוק אשר קובעים כדלקמן:

מיום 14.8.1967

תיקון מס' 1

ס"ח תשכ"ז מס' 508 מיום 14.8.1967 עמ' 133 (ה"ח 693)

(1) הוא לא ידע ולא היה חייב לדעת על קיום הנפגע או על הנסיבות שמהן משתמעת לשון הרע או התייחסותה לנפגע כאמור בסעיף 3;(2) "היחסים שבינו לבין האדם שאליו הופנה הפרסום הטילו עליו חובה חוקית, מוסרית או חברתית לעשות אותו פרסום;

(3) הפרסום נעשה לשם הגנה על ענין אישי כשר של הנאשם או הנתבע, של האדם שאליו הופנה הפרסום או של מי שאותו אדם מעונין בו ענין אישי כשר;

....

(10) הפרסום לא נעשה אלא כדי לגנות או להכחיש לשון הרע שפורסמה קודם לכן;".

מיום 4.4.1984

תיקון מס' 3

ס"ח תשמ"ד מס' 1115 מיום 4.4.1984 עמ' 128 (ה"ח 1660)

הוספת פסקה 15(12)

1. בתצהיר תשובות לשאלון ציינה התובעת כ-49 קוסמטיקאיות אליהן פנתה למיטב זיכרונה. בנסיבות העניין, כאשר התובעת לא יכלה לומר במדויק למי היא פנתה אך סביר כי הנתבעת היתה זכאית להפיץ את המכתב לכלל לקוחותיה המחזיקים במכשיר SHR. אשר על כן, אני מקבלת את טענת הנתבעת, כי היחסים שבינה לבין מקבלי הפרסום היינו, לקוחות הנתבעת, הטילו עליה חובה חוקית ומוסרית לפרסם מכתב מרגיע ומסביר את המצב, בפרט לאור פניותיהן של לקוחות הנתבעת אליה. לפיכך, עומדת לנתבעת ההגנה הקבועה בסעיף 15(2) לחוק.
2. אני סבורה כי הנתבעת נהגה באורך רוח כלפי התובעת. מכתבה של הגב' ימין מיום 5.8.09 המודיע על הכפשת התובעת את המכשיר ואת הנתבעת, בכנס שנערך חודשים לאחר שהתובעת עובדת עם מכשיר של חברה מתחרה, לא הותירה ברירה בידי הנתבעת אלא להגן על שמה הטוב על ידי הוצאת המכתבים ללקוחותיה. הנתבעת ניסתה לגרום לתובעת להפסיק ולהשחיר את שמה בקרב קהל לקוחותיה וברי לכל בר דעת כי מדובר בעניין אישי כשר של הנתבעת.
3. בעדותה טענה התובעת כי "היו ללקוח שלך ואני לפחות ספרתי מיליון ואחת הזדמנויות לרדת מהעץ הגבוה שהוא טיפס עליו" (שם עמ' 33 ש' 1 ואילך), אלא ש"כל הפוסל במומו פוסל". למרות ההדרכות אותן סיפקה הנתבעת לתובעת, האוזן הקשבת שנתנה לה הנתבעת, הידית החדשה וההצעה הנדיבה לשדרוג המכשיר לשיטתה של התובעת, פעלה התובעת מאחורי גבה של הנתבעת, רכשה מכשיר חדש מחברה מתחרה, ובמקביל ניהלה לכאורה משא ומתן עם הנתבעת. מדובר בהתנהלות חסרת תום לב של התובעת. ממעשיה אנו למדים, כי היא פעלה מתוך כדאיות כלכלית גרידא ולאו דווקא מחמת היעדר שביעות רצון.
4. אילו היה ממש בטענות התובעת כלפי יכולות המכשיר אזי סיועה במכירתו של המכשיר לקוסמטיקאית אחרת (פרו' 16.2.12 עמ' 22 מש' 3 ואילך) כמוה כניסיון להכשילה. העובדה שהמכשיר נמכר לצד ג' והלה מעולם לא שב בטרוניה כלפי התובעת או מי מטעמה מעידה כאלף עדים כי אין פגם במכשיר עצמו אלא הבעיה נעוצה במשתמש כפי שהעידה בפניי הגב' אורנה, או ביטול עסקה משיקולים כלכליים גרידא.
5. תימוכין נוסף לכך שהבעיה אינה נעוצה במכשיר עלה גם מהעובדה שאף אחת מעדות התביעה וקולגות של התובעת לא הלינו על המכשיר ואף לא הצטרפו להצעת התובעת להגיש תביעה משותפת נגד הנתבעת (פרו' 16.2.12 עמ' 12 ש' 26; עמ' 14 ש' 3) וגם מעדותה של הגב' עברי כי:

"בתחילת הדרך בגלל שלא היה לדעתי ביני לבין הלקוחות תיאום ציפיות אז היו אי אילו בקשות מהלקוחות, לעבור שוב על אזורים מסוימים, הייתה צמיחה שחזרה מעט . אבל היום אני יכולה להגיד שב-3-4 שנים אחרונות, אין תלונות" (פרו' 21.10.12 עמ' 40 ש' 22-25). ובהמשך "גם קודם לא נתקלתי בתלונות, אני הייתי די חדשה בתחום, הייתי עם המכשיר הזה חדשה וגם המכשיר היה לא היה שנים קודם לכן בשוק, זה היה ניסוי ותהיה של הצדדים ולכן היו שאלות לאורך כל הדרך" (שם, עמ' 42 ש' 20-22).

1. גם ניסיונה של התובעת ליצור תחושה לפיה היא רק ביקשה לקבל מענה כמו ילד שפונה להוריו לקבל הדרכה (פרו' 16.2.12 עמ' 28 ש' 2 ואילך) אינו תואם את הרושם הלוחמני, המאיים והמתלהם שנותר מעדותה.
2. בע"פ 24/50 ד"ר א. גורלי נ' היועץ המשפטי (ה(1) 1145, 1168) אליו הפנה ב"כ התובעת בסיכומיו נקבע כי אם מתפרסמת הודעה ובה דברי לעז וחלקם שייכים לנושא וחלקם לא, הרי שדברי הלעז אשר אינם קשורים לנושא לא יהיו מוגנים. יחד עם זאת, נקבע בפסק הדין כדלקמן:

"במקרים בהם הפיץ אדם דברי דיבה מחמת האינטרס האישי האמיתי והלגיטימי שהיה לו בכך, אם לשם הגנה על שמו או כבודו ואם לשם שמירה על זכות כלכלית או על אינטרס פרטי ממין אחר, כי יהיה לאדם אשר לו נמכרו דברי הלעז שנתפרסמו ענין בהם — ההכרעה בשאלה, אם הפרסום עבר את מדת המותר, תהא תלויה בכל נסיבות המקרה, לרבות סיבה של שעת הכושר — פירוש הדבר, כי דברי הדיבה אינם צריכים לצאת מגדר המותר מבחינת מהותם, הוא : כי אך דברים עולבים שהם רלבנטיים להגנת הזכות או האינטרס המשמש נשוא ההזדמנות יהיו מוגנים — מן ההכרח להבדיל ,בין מהותם של הדברים שנתפרסמו לבין פרסום שנעשה בתום־לב — שאלת מהותם של הדברים שנתפרסמו מחייבת לבחון רק אם דברי הדיבה נוגעים ישירות להגנת הזכות או האינטרס המשמשים יסוד להיתר — מצא ביהמ״ש בי יש קשר הגיוני בין דברים אלה ובין אותה זכות או אותו אינטרס, יהיו הם מוגנים".

בענייננו, לטעמי כל האמור במכתבה של הנתבעת קשור בקשר ישיר למעשיה והתנהלותה של התובעת כפי שצוין בהרחבה לעיל. תוכנו של המכתב התייחס מפורשות למעשיה של התובעת, הוא לא יצר דרמטיזציה, לא הייתה בו הגזמה בלתי נכונה, הוא לא חרג ממידת המותר והאמור בו היה אמת, כפי שפורט בהרחבה לעיל. שונה היה הדבר לו מכתבה של הנתבעת היה יוצא במנותק ממעשיה של התובעת או מייחס לה מעשיים שלא עלו מהראיות שהוצגו בפניי, אז ניתן היה לייחס לנתבעת חוסר תום לב והיה ממש בטענות התובעת.

בענייננו לא כך. בדיקת הנסיבות וההשתלשלות העניינית, העלתה כי כל שנאמר ונכתב במכתב נשוא התביעה קשור קשר ישיר לפרשת התנהלות התובעת. החל מפנייתה האגרסיבית לכלל ציבור לקוחות הנתבעת, וכלה בעובדה כי התובעת הכפישה את תקינות המכשיר ו"הזהירה" את המשתמשות בהרס שמן הטוב וצפי של תלונות מצד לקוחותיהן. אך טבעי שהנתבעת היתה צריכה להתייחס במכתבה אף למקצועיותה של התובעת לדעתה, ולדחות באמצעות טענה זו את ההכפשות כלפי תקינות המכשיר. כל אמרותיה של הנתבעת במכתב שלכאורה מעוולות, קשורות קשר אמיץ להתנהלותה של התובעת ולפרסום המכפיש המקדים שבו פעלה טרם הוצאת המכתב, ולפיכך אמירותיה של הנתבעת מוגנות עפ"י סעיפים 5 (2) (3) (10) לחוק.

1. הגב' ימין והגב' ציצאשווילי העידו, כי דבריה של התובעת נטעו בהם תחושת לחץ וחרדה והם פנו אל הנתבעת לקבלת עזרה. עזרתה של הנתבעת היה בין היתר להוציא מכתב המגנה את התנהלות התובעת ומכחיש את לשון הרע שפורסמה קודם לכן על ידי התובעת עצמה. לא מדובר היה בהכפשה מכוונת, זדונית וחסרת תום לב אלא הגנתית ורלבנטית בלבד. לפיכך, עומדת לנתבעת ההגנה הקבועה בסעיף 15(10) לחוק.

סוף דבר:

לאור האמור לעיל, ולאחר שמצאתי כי ההגנות הקבועות בסעיף 14, 15 (2), 15 (3) ו- 15 (10) חלות על הנתבעת בנסיבות המקרה דנן, יש מקום לדחות את התביעה, וכך אני עושה.

התביעה נדחית אפוא, והתובעת תישא בהוצאות עדי הנתבעת ובשכ"ט, בסכום כולל של 18,000 ₪.

המזכירות תשלח עותק מפסה"ד לבאי כח הצדדים.

ניתן היום, י"ח סיוון תשע"ד, 16 יוני 2014, בהעדר הצדדים.