תמצית טענות הצדדים

התובעת הינה חברה ליבוא מיכלי גז וציוד נלווה למתקני גז. זו טוענת כי הנתבעת 1, חברה הפועלת בתחום אספקת גז (להלן: "הנתבעת") מסרבת לשאת בתשלום תמורת מוצרים שסופקו לה על-ידי התובעת, במשך זמן ניכר. לצד חבותה של הנתבעת, טוענת התובעת לחבותם המקבילה של נתבעים 2 ו- 3 מתוקף התחייבותם לשאת בחובות אלה באופן אישי, שעה שהיו בעלי תפקיד בנתבעת.

הנתבעים 2 ו 3 מכחישים את חבותם האישית מחמת אי היותם צד לעסקה ואף עתרו לדחיית התביעה כנגדם על הסף.

הנתבעת אינה מתייחסת ישירות לחוב הנתבע, וטוענת רק כי יש לקזזו מנזקים העולים על יתרת החוב ואשר נגרמו לנתבעת בגין צובר גז שנרכש מיצרן איטלקי, וסופק באיחור, כשהוא פגום. הנתבעת טוענת כי התובעת היא האחראית ליבוא הצובר ולפיכך, לנזקים שנגרמו לנתבעת.

התובעת מכחישה את אספקת צובר הגז כנשוא דרישתה, וטוענת כי תמורתו אינה נכללת בסכום התביעה. לדבריה, סופק צובר הגז לנתבעת שלא על-ידה אלא בסיועה הוולנטרי, והזמנתו נעשתה אצל היצרן האיטלקי. ממילא, כך טוענת הנתבעת, אין היא אחראית לטיבו או למועד אספקתו.

המחלוקת בין הצדדים

הצדדים חלוקים באשר לסוגיית מעמדה של התובעת ביחס להזמנת צובר הגז, כשאלה עובדתית ומשפטית, לשאלת חבותם האישית של נתבעים 2 ו -3 ולנושא גובה חובה של הנתבעת כלפי התובעת.

נדון בכל אחת מן השאלות בנפרד.

(1) מעמדה של התובעת ברכישת צובר הגז

ראיות הצדדים

ראיות התובעת הוצגו באמצעות שאול ספיר (להלן: "ספיר") ואייל שליו (להלן: "שליו").

כן העיד מטעם התביעה יעקב ווקנין ואולם, עדותו של זה נמחקה משסרב להיחקר אודותיה.

ראיות הנתבעת הוצגו באמצעות עמי אזולאי (להלן: "אזולאי"), יפה שמעוני (להלן: "שמעוני" ) ואפרים ביבי (להלן: "ביבי"). עדותו של האחרון אינה מעלה ואינה מורידה לעניין ההכרעה.

ספיר טען בעדותו כי התנדב לסייע לנתבעת ביצירת קשר בינה לבין היצרן האיטלקי, ואף הציע לנציגי הנתבעת לעשות שימוש במוצג 1, שהינו תוכנית צובר שהוזמנה על-ידי התובעת עצמה והיא העמידה אותה לרשות הנתבעת, על מנת לחסוך בהפקת תוכנית נוספת.

גירסתו זו נתמכת בעדותו של שליו, שעבד כפרילאנס אצל הנתבעת והוא זה שפנה בשמה לסיועה של התובעת בהזמנת הצובר באיטליה.

אזולאי ושמעוני העידו, לעומת זאת, כי מוצג 1 משקף את הזמנת הצובר מאת התובעת ובאמצעותה. שמעוני הפנתה בעדותה למוצג 10, ממנו ניתן ללמוד על מחויבותה של התובעת לאספקת המוצר.

דיון בטענות הצדדים

הצדדים אינם מתכחשים, אם כן, לקיומם של מוצגים 1 ו- 10 .

שניהם מסכימים כי הזמנת הצובר נעשתה על בסיס מוצג 1 .

מוצג 10 הינו מכתבה של התובעת מיום 17.8.06 אשר מוען לנתבעת, בזו הלשון: "לצערנו חל עיכוב במשלוח צובר הגז מאיטליה ממפעלי "בויל אקווה", בגלל הסיבות הבאות: המהנדס הראשי של המפעל מר ג'וליאני התפטר מתפקידו באופן פתאומי. חודש אוגוסט הוא חודש החופשות של מפעלי התעשיה באירופה. עקב זאת הודיעו לנו מהנהלת מפעלי "בווילאקווה" כי הצובר יגיע בחודש ספטמבר לארץ. אתכם הסליחה".

הצדדים מציעים פרשנויות שונות למוצגים הנזכרים לעיל.

ספיר טוען כי מוצג 1 הינו עותק של תוכנית צובר שהוזמן על-ידו בעבר והוא הרשה לנתבעת לעשות בה שימוש חוזר. אזולאי ושמעוני טוענים, כי מדובר בתוכנית שהוכנה על-ידי התובעת עבור הנתבעת, לאספקת צובר הגז.

ספיר טוען כי מוצג 10 הינו תרגום לעברית של מסמך שנערך במקור באיטלקית על-ידי היצרן האיטלקי ותורגם באדיבותו של ספיר למען הנתבעת, כדי לסייע בקשר בינה לבין היצרן.

מוצגים 1 ו- 10 יכולים "לשאת" את המשמעויות המנוגדות המיוחסות להם.

ואולם, גירסתה של התובעת מתיישבת טוב יותר עם מוצגים 3, 4 ו- 5.

מוצג 3 משקף קיומה של הזמנה ישירה של הצובר אצל היצרן האיטלקי, מוצג 4 מלמד על קיומו של קשר ישיר בין היצרן האיטלקי לבין הנתבעת ביחס למועד האספקה ואילו מוצג 5 מלמד על תשלום התמורה ישירות ליצרן האיטלקי מצידה של הנתבעת. האחרונה לא הציגה כל ראיה לתשלום כלשהוא שנעשה לטובת התובעת, בהקשר זה, כעמלת תיווך או דומה לכך.

גירסת התובעת, לפיה לא נתקבל אצלה כל תשלום או תמורה עקיפה בגין אספקת הצובר, לא הופרכה אף היא בחקירת מי מעדיה.

אשר על כן, ולמרות הספיקות והפגמים הקיימים בשולי גירסת עדי התביעה, עדיין הוטתה הכף הראייתית בנקודה זו מפורשות לטובת התובעת.

נוסיף ונדגיש בהקשר זה כי ספק, ככל שנוצר, צריך שיפעל לחובת הצד שעליו עול ההוכחה. במקרה זה, מדובר בנתבעת. הנתבעת היא ה"מודה" (אינה מכחישה כי קיבלה סחורה) וה"מדיחה" (טוענת כי הסחורה היתה פגומה) ולכן, היא ה"מוציאה".

לאור השיקולים המצטברים שפירטתי לעיל, מתחייבת דחיית טענת ההגנה של הנתבעת כנגד חבותה לשאת בתמורת הסחורה שסופקה לה על ידי התובעת.

(2) גובה החוב

טענות הצדדים

הנתבעת טוענת כי סכום התביעה הנקוב ( 166,000 ₪) אינו מבוסס ועומד בסתירה למוצג 13,המשקף את החוב בכללותו, כולל החוב הנקוב במוצג 8 .

פירוט סכום התביעה הוצג על ידי התובעת לראשונה בסיכומיה, שם הינה מסבירה כי רכיבי החוב הנתבע כוללים את הסך של 19,303$ (שהם 88,793 ₪) לפי מוצג 13, מוצרים שסופקו לפי מוצג 8 בסכום של 41,406 ₪ וכן מוצרים שסופקו לפי מוצגים 6 ו 7, בסך של 5,210 ₪ .

על אלה הוספו ריבית והצמדה.

דיון בטענות הצדדים

מוצגים 6 ו 7 נראים כתעודות משלוח, אך אינם כוללים כל חשבונית לתשלום. כך, שאין מקום לקבלם כראיה לגובה החוב בגין מוצרים שסופקו.

מוצג 8 נעשה ביום 16.5.06 וכולל פירוט של מוצרים בסכום של 35,000 ₪ בצירוף מע"מ.

מוצג 13 נעשה ביום 29.10.06 ובו נקובה יתרת חוב בסכום של 19,303$ .

הנתבעת טוענת, כאמור, כי החוב במוצג 13 כולל את יתרת החוב במוצג 8, לאור תאריך עריכתו המאוחר יותר של מוצג 13.

ספיר, לעומת זאת, עמד בחקירתו הנגדית על הגירסה לפיה משקף מוצג 8 ציוד נוסף שסופק לנתבעת

("סיפקתי עוד ציוד. הם לקחו מגדלי תותחים למים, משאבות למים, תאורה מוגנת התפוצצות, פנסים, פלורוסנטים, שזה נדמה לי כ – 35,850 ₪ (מוצג 8) + מע"מ והם לקחו עוד דברים, שאפילו לא הגשתי להם חשבוניות". – עמ' 9, שורות 14-16 לפרוטוקול יום 29.05.12).

מוצג 13 אכן נחזה להראות כסוג של סיכום חשבון למועד עריכתו. עם זאת, היה על התובעת להציג את תחשיב החוב ביחס לרכיביו בתצהירי העדות הראשית שהוגשו מטעמה, על מנת לאפשר לנתבעת להפריך את הנתונים.

תמוה בעיני כי התובעת לא הציגה בחומר מטעמה כל נתון תחשיבי באשר לאופן עריכת חובה של הנתבעת, תוך הפניה למוצגים השונים הרלבנטיים לעניין. סכומי החוב הועלו לראשונה רק בסיכומי התובעת, הגם שדרך זו של הצגת ראיות אינה מקובלת כלל ועיקר. קשה להבין, אם כן, מה הגיון יש בטענות התובעת כנגד הנתבעת על האופן שבו ערכה היא את סיכומיה בנושא זה.

חלק החוב הנתבע הינו נתון עובדתי אותו יש לתמוך בעדות ככל עניין אחר. ההימנעות מלעשות כן צריכה לפעול לחובת התובעת, שתהא נאלצת לספוג את הספק שנוצר.

כוונתי לכך שחלק התביעה העוסק בסכומים הנקובים במוצג 8, יידחה אף הוא .

סכום התביעה שהוכח, הינו זה הנקוב במוצג 13 לבדו.

כנגדו, כך קבעתי, לא הציגה הנתבעת כל הגנה ראויה ולכן יש לקבל חלק זה של התביעה.

(3) חבותם האישית של נתבעים 2 ו- 3 .

התביעה הוגשה נגד הנתבעים 2 ו-3, כבעלי השליטה בנתבעת בתקופה הרלוונטית.

התובעת טוענת כי הנתבעת 2 פעלה כדירקטור בנתבעת ונתבע 3 שימש כבעל מניות יחידי בנתבעת והם היו בעלי השליטה בה.

לטענת התובעת, התחייבו הנתבעים לשאת בחובות הנתבעת באופן אישי בהיותם האורגנים היחידים ובעלי השליטה בה.

הנתבעים 2 ו-3 טוענים כי אין מקום לחייבם בחיובי הנתבעת שכן, לא התקיימו תנאי החוק לצורך חיובם האישי.

טענתם של אלה מקובלת עלי. עובדת היותם בעלי השליטה בנתבעת בתקופה הרלוונטית לבדה אין בה כדי להוות בסיס לחיובם האישי בחיוביה של הנתבעת, שהיא אישיות משפטית נפרדת.

סוף דבר

התביעה כנגד נתבעים 2 ו- 3 נדחית.

התובעת תישא בהוצאות דחיית התביעה כנגדם בסך של 2,000 ₪ לכל אחד מהם.

התביעה כנגד נתבעת 1 התקבלה בחלקה.

הנתבעת 1 תישא כלפי התובעת בתשלום הסך בשקלים השווה ל 19,303$ כפי שערם היציג ביום הגשת התביעה. מאותו מועד יישא הסכום בשקלים תוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין עד לתשלום בפועל.

בנוסף, תישא הנתבעת בהוצאות התובעת בסך של 5,000 ₪ ובשכ"ט עו"ד בסך של 8,000 ₪.

ניתן היום, כ"ו כסלו תשע"ג, 10 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים.