מבוא

1. בפני בקשה להבאת עדויות הזמה (עדויות מפריכות), לפי ס' 158 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984.

כללי

1. התובעות - אבו חנא ריתוך ונצרת בע"מ; וא.ח. ריתוך וצנרת בע"מ (להלן: התובעות), עוסקות בביצוע עבודות צנרת, עבודות תשתית, הקמת תחנות שאיבה, ועוד.

במהלך השנים 2000-2004 ביצעו התובעות, עבור חברת אלקטרה ישראל בע"מ (להלן: הנתבעת), עבודות שונות בתחום הנחת צנרת; הקמת תחנות שאיבה, וכיוב'.

1. התובעת תבעו (במסגרת כתב תביעה מתוקן מס' 3, מתאריך 7/6/2012) סכום של כ 2,500,000 ₪ וזאת בגין סכומים שלא נתקבלו, לטענתן, בגין 11 פרויקטים שונים שבוצעו בשנים לעיל.
2. בתאריך 18/6/2012 הוריתי על הגשת תצהירים בתיק, וזאת לאחר שהצדדים סיימו את ההליכים המקדמיים.
3. מטעם התובע הוגש תצהירו של מר גסאן אבו חנא – הבעלים והמנהל של התובעות (להלן: מר אבו חנא), וכן הוגשה חוו"ד של רו"ח יהושע לניאדו.

מטעם הנתבעת, הוגש תצהירו של מר יעקב פינקלשטיין (להלן: מר פינקלשטיין).

1. בתאריכים 19/2/2013 וְ 20/2/13 נשמעו ראיות הצדדים. סיכומים בע"פ קבועים לתאריך 12/5/13.
2. בעת ובסיום שמיעת הראיות, הודיע ב"כ התובעות כי הוא שוקל להגיש בקשה להבאת ראיות הזמה, ובקשה שכזו אכן הוגשה בתאריך 24/2/13.

הבקשה מתייחסת ל 3 פרויקטים מתוך 11 הפרויקטים לעיל.

התובע מבקש להעיד מטעם 3 עדים:

• 1. בנוגע לפרויקט חצור - את מר יאיר לברטוב, שהיה מנהל הפרויקט מטעם הנתבעת.
  2. בנוגע לפרויקט חפץ חיים - את מר מוטי הוניג, שהיה מנהל הפרויקט מטעם הנתבעת.
  3. בנוגע לפרויקט איירפורט-סיטי - את מר לירון שניידר שהיה מנהל פרויקט מטעם מזמינת העבודה.

1. בטרם שנפנה לגוף המחלוקת נציין, בשיא הקיצור וההפשטה, כי התובעות התקשרו מול הנתבעת בשני סוגי הסכמים:
   1. בשיטת "גב אל גב". באותם פרויקטים, התקשרה הנתבעת מול מזמין העבודה מחד; ומנגד, אל מול התובעות ששימשו כקבלן משנה ומי שביצעו את מרבית העבודה בפועל. בסיומו של הפרויקט, הנתבעת "גזרה" את חלקה והעבירה לתובעות את היתרה.
   2. בשיטה שתכונה שיטה "רגילה".
2. הן בשיטת ההתקשרות הראשונה והן בשיטת ההתקשרות השניה, נהגו התובעות להגיש חשבונות לאישור הנתבעת. אין מחלוקת, כי חשבונות שאושרו – שולמו;

במרבית הפרויקטים, נהגה הנתבעת, כחלק משיטת העבודה המקובלת על הצדדים, לממן חלק ניכר מהעלויות הנדרשות (חומרים, ציוד, תשלומים לקבלני משנה אחרים), ותשלומים אלה הופחתו מהתשלום שהיה מועבר, בסופו של דבר, לתובעות. הנתבעת נהגה לערוך סיכום של אותן הוצאות, שהיא הוציאה בפועל עבור הפרויקט, בדו"ח שכונה דו"ח השקעות.

1. יוצא, כי עיקר המחלוקת בין הצדדים (מלבד חריגים שאינם מענייננו כעת) הינה בשתי נקודות עיקריות:
   1. בנוגע לרכיבים מתוך החשבונות אותן הגישו התובעות לנתבעת, ולא אושרו (אם על ידי הנתבעת ואם על ידי המזמין);
   2. בנוגע לרכיבים אשר הוכללו על ידי הנתבעת בדו"ח ההשקעות, אשר לשיטת התובעות לא היו אמורים להיכלל שם מסיבות שונות.
2. עוד בטרם נמשיך ונפנה לגוף הבקשה נציין את הנקודות הבאות:
   1. ראשית, מטעם התובעות העידו, כאמור לעיל, מר אבו חנא ורו"ח לניאדו.

רו"ח לניאדו אישש את הקביעה לעיל, כי למעשה, אין בין הצדדים מחלוקות חשבונאיות במובנן הרגיל (ר' לדוגמה פרוטוקול עמ' 32 למעלה). יתרה מכך, גם התובעות התבססו, בחלקים רבים, על ספרי הנהלת החשבונות של הנתבעת עצמה, ולא הביאו מצידן את ספרי הנהלת החשבונות שלהן. במילים אחרות, התובעות אף לא התיימרו לסתור את ספרי הנהלת החשבונות של הנתבעת אשר תיעדו, לדוגמה, תשלומים שונים ששולמו – אם לתובעות ואם לצדדים אחרים.

• 1. שנית, תצהירו של מר אבו חנא היה לאקוני ביותר.

למעשה, מדובר בהעתק של כתב התביעה, שאף הוא היה לאקוני ביותר. אין בתצהיר כל "סיפור מעשה" וכל התייחסות, לכאן או לכאן, למחלוקות הקיימות בין הצדדים. למעשה, לא ברור מהן המחלוקת, לשיטת התובעות.

למרות זאת, שעה שמר אבו חנא נחקר בחקירה נגדית התברר, כי מרבית נקודות המחלוקת, ביחס לשלושת הפרויקטים אליהם מתייחסת הבקשה דנן, ובכלל, מוכרות לו היטב.

• 1. שלישית, התובעות, משיקוליהן, בחרו שלא לשלוח שאלונים לנתבעת. משכך, טענו

התובעות, כי הופתעו לגלות בתצהירו של מר פינקלשטיין טענות עובדתיות חדשות. ככלל, אין בטענה זו ממש, ואף אם פה ושם עלו בתצהירו של מר פינקלשטיין טענות "חדשות" הרי, אין בכך כל רבותא, שהרי כך הוא טבעו של דבר, שתצהירי הנתבע מוגשים לאחר תצהירי התובע . .

במילים אחרות, תובע אשר מגיש תביעה כוללנית ואינו טורח לשלוח שאלונים במועד, אינו יכול לטעון כי "הופתע", ומאליו יוצא כי אינו יכול לבקש עדויות הזמה שאינן אלא דרך לפתיחת ההליך מחדש.

זאת ועוד, ללא כל קשר לטענות ההגנה, הרי על רקע יריעת המחלוקת כל שהתובעות היו צריכות להביא היא אחת משתיים: ראיות בדבר עבודות נוספות שלטענתן בוצעו, אך לא אושרו; או, ראיות בדבר הפחתות שביצעה הנתבעת שלא כדין.

לגבי הסוג האחרון [הפחתות שבוצעו על ידי הנתבעת שלא כדין (אותו דו"ח השקעות)] נטען לראשונה בעת שמיעת התיק (ובמלים אחרות, טענה זו לא נטענה מעולם בכתב התביעה; בתצהירי התובעות; או במקום אחר), כי הנתבעת ביצעה הפחתות שכאלה שלא כדין (היינו "סתם כך"), או כי "ייחסה" הוצאות של פרויקטים שונים, לפרויקטים הנוגעים לעניינו כדי "להעמיס" על גבן של התובעות הוצאות שהיו אמורות להיות משולמות על ידי הנתבעת.

בהקשר זה, טענה הנתבעת כי מדובר, למעשה, בהרחבת חזית שכן טענות מעין אלה לא עלו בכתב התביעה ו/או בתצהירי התובעות.

כפי שיובהר להלן, דין הבקשה להדחות אף מבלי להתייחס לטענת הנתבעת בדבר הרחבת חזית.

• 1. רביעית, התובעות טענו כי חלק מהמסמכים גולה להן באיחור, כך שלא ניתנה להן

שהות מספקת להתייחס אליהם במסגרת תצהיריהם.

דין טענה זו להידחות, קל וחומר לנוכח השהות הארוכה ביותר שניתנה לצדדים לסיום ההליכים המקדמיים.

• 1. חמישית, התובעות לא צירפו לבקשה שבפני את תצהיריהם של העדים שהן מבקשות להעיד. נכון לעת הזו, מדובר בלא יותר מספקולציה בדבר גרסאותיהם הצפויות.
  2. שישית, התובעות לא נימקו מדוע לא הוגשה הבקשה בטרם החלה פרשת התביעה, כך שהעדים הרלוונטיים היו מעידים בטרם החלה פרשת ההגנה. במצב שנוצר כיום, באם יתאפשר לתובעות להעיד את אותם עדים, לא מן הנמנע שהנתבעת תבקש להעיד בשנית את העד מטעמה (או עדים חדשים), שהרי, למעשה, אותם עדי תביעה, כפי שיובהר להלן, היו אמורים להעיד כבר במסגרת פרשת התביעה וכך נימצא בשנית, בשלב ניהול המשפט . .

1. בטרם שנפנה לטענות הצדדים, נציין את תינתן רשות לתובע להביא ראיות הזמה רק בנסיבות יוצאות דופן, בהן הוא הופתע מטיעון או מראיות ההגנה.

ברע"א 1412/06 סופרגז חברה לישראלית להפצת גז בע"מ נ' ש. פרידמן ש. לנדסמן הנדסת בניין בע"מ, ניתן בתאריך 13/7/2006, צוין כי:

"הבאת ראיות הזמה היא עניין הנתון לשיקול דעת בית המשפט. עניין שעל התובע הנטל להוכיחו לא תותר לגביו הבאת ראיות מפריכות אלא בנסיבות יוצאות דופן בהן הוא הופתע מטיעון או מראיות של הנתבע (ע"א 4494/97 סלאח נ' סלאח (לא פורסם, 4.1.00). ראו בהקשר זה דברים מפי השופט זילברג, ע"א 73/49 ויסרברג נ' חברת מייסדי חדרה בע"מ, פ"ד ד(1) 776, 780 (1950)). בנוסף, ייתכנו מקרים בהם תותר הבאת עדות הזמה על מנת לערער את מהימנותו של עד מעדי ההגנה (יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, שלמה לוין עורך, 1995) 508; ע"א 365/81 אזולאי נ' לביא, פ"ד לח(4) 125, 130 (1984); רע"א 2825/01 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' אולמי נ' מלכה בע"מ (לא פורסם, 31.7.01)). ואולם, מדובר בשאלה של שיקול דעת המסור לערכאה הדיונית".

1. בטרם נפנה לגופן של הטענות בהקשר ל 3 הפרויקטים לעיל, אציין את המובן לכל והוא כי החלטתי זו היא החלטת ביניים, הנוגעת לבקשה להבאת ראיות הזמה, ובטרם נשמעו סיכומי הצדדים. הא ותו לא.

התייחסות לפרויקטים ולעדים אותם מבקשים התובעות לזמן

פרויקט חצור

1. בפרויקט חצור ביקשו התובעות לזמן לעדות הזמה את מר יאיר לברטוב – מנהל הפרויקט.

בפרויקט זה נתבע סכום (לא כולל הצמדה וריבית, כמו יתר הסכומים בהחלטה זו) של 67,844 ₪.

התובעות טוענות, כי למרות שמר לברטוב אישר את ביצוען של עבודות נוספות, הרי שהנתבעת, על אף שלא היתה לה כל סמכות והצדקה לפסול עבודות שכאלה, לא אישרה אותן.

הבקשה שהוגשה בהקשר זה הינה לאקונית למדי, אולם עיון בפרוטוקול הדיון הרלוונטי (חקירתו של מר פינקלשטיין, עמ' 98-101) מעלה, כי ב"כ התובעות ביקש להציג מסמך, שלא גולה על ידו במסגרת ההליכים המקדמיים, שהוא, לפחות על פי הנטען, חשבון חלקי כלשהו שאושר על ידי מר לברטוב, וכלל רכיבים שלא אושרו לתובעות בסופו של דבר.

דא עקא, שהתובעות עצמן הסתמכו בתביעתן על החשבון הסופי שאושר על ידי מזמינת העבודה. מדובר בנספח 39 לתצהירו של מר אבו חנא.

גם הנתבעת מסתמכת על אותו מסמך.

שני הצדדים מסכימים איפוא, כי המזמינה אישרה לתשלום סכום של כ 830,000 ₪, ומסכום זה, לאחר הפחתות שונות (אותו דו"ח השקעות), היה צריך להיות מועבר חלקן של התובעות.

המחלוקת בין הצדדים אינה על ההפחתות (דו"ח ההשקעות), אלא על הסכום שאושר על ידי המזמינה – אולם, כאמור לעיל, התובעות עצמן טענו לסכום לו הסכימה הנתבעת, ואף צירפו את החשבון הסופי שאושר על ידי המזמינה.

משאין מחלוקת אודות הסכום הסופי שאושר על ידי המזמינה, הרי שאין כל מקום לזמן את מר לברטוב, שיעיד על מסמך שממילא (גם אם היה מתקבל) כלל אינו סופי.

עדותו של מר לברטוב אינה עדות הזמה כי אם מקצה שיפורים לשמו ולתכלית שממילא אינה ברורה.

נזכיר, כי עדות הזמה, מעצם טיבה וטבעה, הינה עדות שבאה לסתור ראיות מפתיעות שבאו לראשונה במסגרת ראיות ההגנה. דא עקא, שהמסמך עליו מסתמכות כיום התובעות, הינו מסמך שהן ביקשו להגיש בעת חקירתו הנגדית של מר פינקלשטיין. ב"כ התובעות ציין כי מדובר במסמך שהגיע לרשות התובעות:"כאשר אני ישבתי עם אבו חנא והפכנו את המסמכים" (עמ' 99 שורה 7).

במלים אחרות, מדובר במסמך (על פני הדברים מסמך שאינו סופי) שהיתה חובה לגלותו לצד השני, אך לא גולה על ידי הנתבעות.

התובעות יכלו לזמן את מי שנוגע לאותו מסמך. על פני הדברים, אותם גורמים לא זומנו מן הטעם הפשוט שהתובעות עצמן הסתמכו על החשבון הסופי של המזמינה.

פרויקט חפץ חיים

1. בפרויקט חפץ מדובר במחלוקת בנוגע לדו"ח ההשקעות, היינו - הוצאות שונות שהוצאו על ידי הנתבעת, שסכומן הופחת מהסך אותו היו אמורות התובעות לקבל.

במילים אחרות, אין בין הצדדים מחלוקת על הסכום הסופי שאושר על ידי המזמין. המחלוקת הינה מהן ההוצאות אותה היתה אמורה הנתבעת להפחית, בטרם תעביר את היתרה לתובעות.

עיון בפרוטוקול הדיון מעלה, כי בעת חקירתו של מר אבו חנא, טען ב"כ התובעות כי רק "לאחרונה" הם גילו חיובים שהנתבעת הפחיתה שלא כדין (עמ' 38 שורה 7).

לגופו של עניין, התובעות מבקשות להעיד את מר הוניג, שהיה בזמנו מנהל הפרויקט מטעם הנתבעות, כדי לשפוך אור אודות מחלוקת שהתגלעה בנוגע לעבודות בסכום של 26,027 ₪ אותו שילמה הנתבעת לחברת "אמין מהנדסים בע"מ (הוצאה זו מופיעה שורה 371 בדו"ח ההשקעות - נספח ו' לתצהירו של מר פינקלשטיין).

אבהיר את הברור לכל, והוא כי דו"ח ההשקעות היה בפני התובעות עוד בטרם הן הגישו את תצהיריהן.

התובעות, משיקוליהן, בחרו שלא להתייחס בתצהיריהן לדו"ח ההשקעות ולרכיבים שלשיטתן, לא היו אמורים להיכלל בו.

אעיר, כי אכן מדובר בדו"ח עם פריטים רבים, אך ניכר היה שהמחלוקת הינה לגבי רשימה מצומצמת ביותר של פריטים. מתוך אותם פריטים, נחקר מר פינקלשטיין אודות חלק קטן זה.

בנוגע לסכום לעיל ששולם (ועל כך הלא אין מחלוקת, שהרי התובעות לא כפרו בספרי הנהלת החשבונות של הנתבעת) טען מר פינקלשטיין כי הנתבעת נאלצה לשלם לחברת אמין מהנדסים את התשלום לעיל בגין תיקון שהיה בו צורך בעקבות התקנה לקויה של חלקים מסוימים (אינג'קטורים) שבוצעה על ידי התובעות. מהשאלות שנשאל מר פינקלשטיין עולה, כי התובעות חולקות על קביעתו של מר פינקלשטיין, אולם עיון בתצהירו של מר אבו חנא מעלה כי הוא לא התייחס לכך כלל וכלל.

לא היתה כל מניעה, כי התובעות יביאו עדים הרלוונטיים לפריט זה (מר הוניג; מי מטעם חברת אמין מהנדסים; או כל עד אחר) מבעוד מועד.

1. אעיר, במאמר מוסגר, כי שאלה נפרדת היא על מי מוטל הנטל להוכיח באם הפחתה מסוימת היתה מוצדקת, אם לאו, אולם שאלה זו אינו קשורה לשאלה המונחת כעת לפתחי.

פרויקט איירפורט סיטי

1. עיון בבקשת התובעות מעלה, כי מדובר בבקשה לאקונית למדי:

"העד (הכוונה למר פינקלשטיין – י.ל.) אישר בחקירתו כי לאחר תום עבודתם של התובעות בחפירת ואטימת בור של כ 3.5 ק"מ והנחת צנרת נדרשו לפתוח שוב ולסמן את הצנרת בצבע אדום. ראה נספח 3 לתצהיר ועמ' 96 לפרוטוקול בית המשפט.

העד טען כי זו אשמתם של התובעות שלא סימנו את הצינורות. עמ' 96 לפרוטוקול בית המשפט.

בית המשפט הנכבד מתבקש להזמין את מר לירון שניידר בתור מנהל הפרוייקט בזמנים הרלוונטיים על מנת להעיד אם זו אשמתם של התובעות שלא סימנו את הצינורות או זו טעות של הנתבעת שלא סיפקה צינורות בצבע אדום".

נבהיר:

כבר בעת עדותו של מר אבו חנא, טען הלה בחקירתו הנגדית כי:". . אלקטרה לא הכלילה עבודות נוספות בחשבון שהיא אישרה" (עדות מר אבו חנא, עמ' 47, שורות 31-32).

משכך, היה ברור גם למר אבו חנא, החל משנת 2004 לכל המאוחר, כי זוהי יריעת המחלוקת וכי עליו להוכיח את ביצוען של העבודות הנוספות שהוא טוען להן, ושלא אושרו על ידי הנתבעת.

ואכן, למרות שתצהירו של מר אבו חנא "שתק" לחלוטין בנקודה זו, ואחרות, תיאר הלה, בעת חקירתו הנגדית את גרסתו לעניין הנחת צינור כיבוי אש לאורך של כ 3.5 ק"מ. מר אבו חנא ציין, כי למרות שהנחיית הנתבעת היתה להניח צינור בצבע שחור, הרי שבסופו של דבר, התברר כי הנתבעת טעתה בהנחייתה זו, והיה צורך להניח צינור בצבע אדום. לכן, נדרשו התובעות לחפור את השוחות מחדש ולהניח (כפשרה טכנית) סרט סימון אדום על גבי הצינור השחור.

לשאלה, מדוע לא הביא עדים להוכחת טענתו, השיב כי:"לא ידעתי שאתה תכחיש את זה" (עמ' 50, שורה 2) . . .

בעדותו של מר פינקלשטיין, הפנה האחרון למפרט הפרויקט, שם נכתב כי צבע הצינור צריך להיות שחור (ולא אדום, כפי שנטען על ידי מר אבו חנא). המפרט צורף לתצהיר התובעות (ר' נספח 2 לתצהירי התובעות דף מס' 1 ס' 1.34:". . צינורות פלדה שחורה . ."). כמו כן נטען, כי כחלק מקורי מהנחת הצינור, נדרשו התובעות, כמבצעות העבודה בפועל, להניח סרט סימון אדום על גבי הצינור. משזה לא הונח, דרש זאת מזמין העבודה ואף סירב לקבל את דרישות התובעות (שהועברו באמצעות הנתבעת) לשלם בעבור פתיחת השוחות והנחת הסרט (ר' עדות מר פינקלשטיין עמ' 96-97). מר פינקלשטיין אף הפנה לחשבון הסופי, שם נרשם כי המזמין לא אישר בנדון כל סכום כספי.

כפי שהבהרתי כבר לעיל, החלטתי זו אינה באה להחליף את פסק דיני העתידי וברור הוא כי הצדדים יוכלו לסכם לגופו של עניין ולהתייחס לראיותיהם. מדובר, כאמור לעיל בהחלטת ביניים.

אולם, וזהו הדבר החשוב לענייננו, הבאתי את הדברים לעיל כדי להבהיר כי הדבר האחרון שהתובעות יכולות לטעון הוא כי הן הופתעו במשהו מראיות ההגנה.

אין מדובר אם כן בבקשה להבאת ראיות הזמה כי אם בקשה להבאת ראיות שהתובעות היו צריכות לשקול את הבאתן מלכתחילה. היענות לבקשה (במקרה זה ובשניים האחרים) תקפח את זכויותיה הדיוניות של הנתבעת ולא מן הנמנע שתוביל לבקשות להבאת ראיות מצד הנתבעת.

סיכום

1. סוף דבר, אין מדובר בבקשה להבאת ראיות הזמה, כי אם בבקשה לעריכת מקצה שיפורים, וזאת בשלב שבו הצדדים כבר סיימו את הבאת ראיותיהם.

יפים בהקשר זה הדברים שצוינו בת"א (מחוזי חיפה) 39157-10-10 פישמן ואח' נ' סולל ובונה בע"מ ואח' (החלטה מתאריך 3/8/2011; כבוד השופט מנחם רניאל):

"עשיית הצדק וגילוי האמת אינם מטרה המכניעה את כל הכללים. אילו כך היה, היה צריך להתיר לתובע להביא ראיות, ואחר כך לנתבע, ואם נכשלו עדי התובע בחקירה נגדית, להביא עדים אחרים שלא יכשלו, ואם הביא הנתבע עד טוב במיוחד, להביא עדים נוספים מטעם התובע, שיעידו ואחריהם עדי הנתבע, ואם נכשלו עדי הנתבע להביא עדים נוספים, עד אשר יבואו עדים טובים היכולים להעיד בלי לתת כל סימני שקר ובלי להכשל בחקירה נגדית. עד אשר יוואשו הצדדים. בתי המשפט לא מתירים זאת, למרות הרצון להשיג את בירור האמת, משום שגם לבירור האמת יש כללים שמן הראוי שכל מי שנוקט הליכים משפטיים ישמור עליהם. . ."

ובהמשך:

"המסקנה היא, שהראיות שמבקשים התובעים להציג כעת היו בידם כל העת, וצריך וניתן היה להגישם בעת הגשת ראיות התובעים. הן אינן מתייחסות לנושאים מפתיעים, אינן ראיות המזימות את דברי העד, ואין הצדקה לקבלם לאחר ראיות הנתבעים."

הדברים שהובאו לעיל, נכונים גם לבקשה שהובאה בפני.

1. סוף דבר, אני מורה על דחיית הבקשה.

התובעות ישלמו לנתבעת את הוצאות הבקשה בסכום של 2,500 ₪ + מע"מ. התשלום יבוצע תוך 30 יום מהיום שאם לא כן, ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

1. לשלוח לצדדים.

ניתנה היום, ח' ניסן תשע"ג, 19 מרץ 2013, בהעדר הצדדים.