גזר דין

לאחר ניהול הליך של הוכחות הורשע הנאשם בעבירה של איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין, תשל"ז-1977.

תמצית עובדות כתב האישום אשר פורטו בהרחבה בהכרעת הדין הן כי בתאריך ה-11.5.09 התגלע ויכוח בין הנאשם לבת זוגו שהיא המתלוננת ,במהלכו איים הנאשם על המתלוננת כי ירצח אותה עם סכין.

בטיעוניה הדגישה התביעה כי הנאשם הורשע בעבירת איומים בתוך התא המשפחתי וכי מדובר בעבירה חמורה הפוגעת בביטחונו של הפרט.

התביעה ערה לכך כי מדובר בנאשם נעדר עבר פלילי, אך יחד עם זאת מתנגדת לביטול הרשעתו וזאת מאחר שהנאשם לא לקח אחריות על מעשיו וכי המקרה אינו נכנס בגדרם של המקרים המתאימים לביטול ההרשעה.

מתחם הענישה לטעמה של התביעה במקרים מעין אלה הוא בין שירות לתועלת הציבור עד עבודות שירות ובעניינו עתרה לרף התחתון של המתחם, דהיינו לשל"צ , מע"ת והתחייבות.

מר ברוך חיים, אשר העיד לטובתו של הנאשם, סיפר כי הוא עובד בקופת חולים ומתנדב במשטרה, העד העיד כי הוא מכיר את הנאשם כ-5 שנים וכל שבת הם אוכלים יחד, ובכל פעם שצריך עזרה הנאשם תמיד מתנדב ושמח לעזור.

בנוסף העיד כי מדובר בנאשם שהוא מפרנס, מבשל, מטפל בילדיו, אינו רב ואינו מסתכסך עם אנשים.

ב"כ הנאשם הדגישו כי מדובר בנאשם יוצא אתיופיה שחי בארץ שבע שנים ועובד כחמש שנים באותה חברה, נעדר עבר פלילי, שזו הסתבכותו הראשונה עם החוק. בנוסף הדגישו כי מדובר באדם מתנדב ועוזר בקהילה האתיופית.

ב"כ הנאשם סבורים כי מדובר בעבירה שהיא ברף התחתון ועל כן הם עותרים לאי הרשעה ,וזאת מאחר שלטענתם הרשעה תפגע בפרנסתו שכן הוא עובד בחברה פרטית ועלולים לפטר אותו וכי הרשעתו תפגע במרקם הביתי שנבנה מחדש.

באי כוח הנאשם ציינו כי לא הובאו מסמכים מאת מקום עבודתו של הנאשם שכן מחמת חששו כי ייפגע לא פנה הנאשם אל מעבידו.

על פי הלכת כתב שהיא ההלכה המנחה של בית המשפט העליון לאי הרשעתו של נאשם בפלילים הרי ששני מבחנים מצטברים צריכים להתקיים.

הכלל הוא כי אם הוכח מעשה עבירה יש להרשיע את הנאשם בגינו ורק במקרים חריגים ויוצאי דופן ובהתקיימם של שני מבחנים מצטברים אלה ניתן להימנע מכך.

על פי המבחן הראשון הרי שאי הרשעה תיתכן רק במקרים בהם היא לא תפגע באופן משמעותי באינטרס הציבורי והמבחן השני והמצטבר לו כי הרשעתו של הנאשם תפגע באופן משמעותי בשיקומו ובעתידו.

בענייננו מדובר בעבירת איומים של הנאשם על אשתו – שיש בה פגיעה של ממש בתא המשפחתי. במהלך ניהול התיק ניתן היה ללמוד מפי השוטרים שהגיעו למקום כי המתלוננת נמצאה מבוהלת ומפוחדת בשל התנהגותו זו של הנאשם וכי הוא נוהג להטיל חיתיתו עליה.

האינטרס הציבורי במקרים מעין אלה הוא להחמיר ולהרתיע ומתחם הענישה נע בין מאסר על תנאי במקרים מסוימים לבין מאסר בפועל של עד שנים עשר חודשים (ולענין זה ראה רע"פ 1239/08 קורניק נ. מ"י).

מעבר לכך, הרי שנלמד מפי ב"כ הנאשם כי הוא עוסק בתיקון ברזי גז בחברת "אמישראגז" ולא הובאה כל תשתית ראייתית כי הרשעתו של הנאשם תפגע בעתידו ובפרנסתו.

הנאשם לא נטל אחריות על מעשיו ולא הפנים את החומרה שבהם, כך שלא ניתן לומר כי הוא למד את לקחו.

על כן לא מצאתי כי מקרה זה בא בגדרם של המקרים בהם יש להורות על ביטולה של ההרשעה.

הרשעתו של הנאשם תיוותר על כנה.

ובאשר לעונש שיש לגזור על הנאשם.

בהתחשב בעתירתה של התביעה לענין העונש ובהתחשב בכך שהנאשם נעדר עבר פלילי וכי העבירה בוצעה במאי 2009 וכי מאז בני הזוג מתגוררים יחדיו ואף נולדו להם ילדים נוספים, מצאתי להטיל על הנאשם עונש הצופה פני עתיד.

אני גוזרת על הנאשם שישה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים לבל יעבור עבירה כלשהי שעניינה איומים.

עוד אני מטילה על הנאשם קנס בסך של 1,000 ₪ או ארבעה ימי מאסר תמורתו.

הקנס ישולם בארבעה תשלומים חודשיים שווים ורצופים שהראשון בהם ביום 15/3/13 והבאים אחריו בכל 15 לחודש שלאחר מכן. לא ישולם תשלום במועדו יעמוד כל הקנס לפרעון מיידי.

זכות ערעור כחוק.

ניתן היום, ט"ז שבט תשע"ג, 27 ינואר 2013, במעמד הצדדים.