1. פסק דין זה הינו פסק דין משלים לפסק הדין החלקי שניתן ביום 21.12.2015.

בפסק הדין החלקי נקבע:

"על יסוד הראיות שבפני, הריני קובעת כי הנתבע אחראי להיעדרו של טופס 4 ותעודת גמר לשתי דירות התובע (דירה בקומה ארבע ודירת הדופלקס בקומות חמש-שש), ומחובתו לפצות את התובע בשל כך. עם זאת, בעניין זה יש לייחס אחריות גם לתובע" (סעיף 53 לפסק הדין החלקי).

עוד נקבע בפסק הדין החלקי כי:

"לאחר שבחנתי את האפשרויות השונות, הגעתי למסקנה כי על מנת להגיע לחקר האמת בקביעת הסכום שעל הנתבע לשלם לתובע, אין מנוס אלא להורות למומחה שנהב להשלים את חוות דעתו לעניין ירידת ערך דירות התובע בהתאם לכתב המינוי, וליתן פסק דין משלים לעניין שיעור חבותו של הנתבע כלפי התובע, כמו גם לענין שיעור האחריות מצד התובע". (סעיף 58 לפסק הדין החלקי).

2. ביום 28.3.2016 הגיש המומחה שנהב את חוות דעתו (להלן: "חוות הדעת המשלימה").

בחוות הדעת המשלימה קבע המומחה שנהב:

"סוגיית ירידת הערך נאמדה על ידי השמאי סידאויי (מטעם התביעה) בדרך של אמדן ההוצאה הכספית הכרוכה בהכשרת הנכס לצורך קבלת היתר בניה כחוק. אני מקבל גישה זו ואף אני הלכתי בדרך זו" (סעיף 2 לחוות הדעת המשלימה)

באשר לעלויות קבע המומחה שנהב:

"סך אמדן ההוצאה הכספית הכרוכה בהכשרת הנכס לצורך קבלת היתר בניה כדין היא כדלהלן:

רכישת הזכויות 150,000 ₪

שאר העלויות (לפי חוות דעתי מיום 05.11.2014) 50,000 +מע"מ= 58,500 ש"ח

סה"כ עלויות: 208,500 ₪."

(סעיף 7 לחוות הדעת המשלימה).

בסיום חוות הדעת המשלימה, שב המומחה שנהב וציין כי:

"כפי שציינתי לעיל בסעיף 2, ירידת הערך נקבעה לפי אומדן ההוצאה הכרוכה בקבלת היתר בניה כדין". (סעיף 8 לחוות הדעת המשלימה).

3. לאחר שהתקבלה חוות הדעת, התבקשו הצדדים להודיע האם בכוונתם לשלוח שאלות הבהרה או לזמן את המומחה לחקירה (החלטה מיום 29.3.2016).

הצדדים הודיעו כי אינם מבקשים לשלוח שאלות הבהרה למומחה בית המשפט ואף לא לזמנו לחקירה, כך שחוות הדעת המשלימה לא הופרכה.

4. לאור עמדות הצדדים, ובשים לב להלכה הנוהגת לפיה ככלל, יאמץ בית המשפט את חוות דעתו של מומחה אשר מונה על ידו בהיותו מומחה בלתי תלוי (ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' מונטי רבי (31.12.88)), הריני מאמצת את ממצאי חוות הדעת המשלימה של המומחה שנהב.

נוכח האמור, ובהתאם לחוות הדעת המשלימה, הריני קובעת כי הנזק שנגרם לתובע בגין היעדר טופס 4 ותעודת גמר לדירותיו עומד ע"ס 208,500 ₪.

5. בעקבות ההחלטה מיום 29.3.2016, הודיע הנתבע כי אין בכוונתו לשלוח למומחה שאלות הבהרה ו/או לזמנו לחקירה, אך הוסיף וטען כי "ההוצאות בגין הגשת תכנית שולמו במלואן, ומשכך יש להפחית את הסך של 30,000 ₪ מעלות מרכיבי ירידת הערך כאמור בחוו"ד המשלימה". הנתבע צירף להודעתו מכתב מהמהנדס אדריכל אסף שפי. (בקשה מס' 49).

לא היה מקום להתנהלות הנתבע, אשר לאחר תום שלב הבאת הראיות, צירף ראיה שלא ברשות ושלא כדין.

6. מעבר לכך, אין יסוד לעמדת הנתבע, באשר:

"מקובל עוד לפסוק פיצוי מתוך הנחה רעיונית כי הכסף ייועד למטרה שלשמה הוא ניתן, אך אין מחייבים בדרך-כלל הוכחה נחרצת לאופן השימוש העתידי בו, ותשלומו אינו מותנה בהתחייבות הנפגע להשתמש בו למטרה מוגדרת. ... באומדן העלויות לצורך עניין זה איננו צריכים להידרש להוכחה קונקרטית בדבר ביצוע התיקונים בפועל, ויש לשלם את הפיצוי על בסיס ההנחה הרעיונית כי הכסף ייועד למטרה שלשמה הוא ניתן, אך אין מקום להתנות את שיעורו בהוכחה בדבר מימוש הייעוד כאמור. זוהי דרכו של בית-המשפט בפסיקת פיצוי דרך כלל, ואינני רואה מקום לסטות מדרך זו במקרה זה." (רע"א 9085/00 שטרית נ' אחים שרבט חברה לבנין, פ"ד נז (5) 462 (2003)).

בתלם זה פסע בית המשפט גם בע"א 5602/03 תוך שקבע כי:

"בידוע הוא כי מקובל לפסוק פיצוי מתוך הנחה רעיונית כי הכסף ייועד למטרה שלשמה נפסק, אך אין מחייבים את התובע בהוכחת אופן השימוש העתידי בו (ע"א 9085/00, שם, בעמ' 477)." (ע"א 5602/03 סגל נ' שיכון ופתוח לישראל בע"מ (28.02.2005)).

משמעות הדברים היא, כי החיוב בפיצוי הינו חיוב על בסיס הנחה רעיונית כי הפיצוי ישמש למטרה לשמה ניתן, ואין לדרוש מהתובע הוכחה בדבר מימוש הייעוד ושיעורו בפועל.

7. על כן, יש להעמיד את הפיצוי בהתאם לקביעות בחוות הדעת המשלימה, בלא להידרש להוכחה קונקרטית לעניין העלויות אותן יידרש התובע לשלם לצורך קבלת טופס 4 ותעודת גמר.

8. באשר לאחריותו של התובע לאי קבלת טופס 4 ותעודת גמר –

בפסק הדין פורטו באריכות הסיבות להיעדר טופס 4 ותעודת גמר לדירות התובע (סעיפים 49-52 לפסק הדין החלקי), תוך שנקבע כי:

"על יסוד המקובץ לעיל, הריני קובעת כי יש לייחס גם לתובע אחריות להיעדר טופס 4 ותעודת גמר לדירותיו" (סעיף 52 לפסק הדין החלקי).

9. סעיף 68 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], אשר כותרתו היא "אשם תורם" קובע כי:

"68. (א) סבל אדם נזק, מקצתו עקב אשמו שלו ומקצתו עקב אשמו של אחר, לא תיכשל תביעת פיצויים בעד הנזק מחמת אשמו של הניזוק, אלא שהפיצויים שייפרעו יופחתו בשיעור שבית המשפט ימצא לנכון ולצודק תוך התחשבות במידת אחריותו של התובע לנזק...".

לאחר ששקלתי את הדברים, ובשים לב למעשיו ומחדליו של התובע כפי שפורטו בפסק הדין החלקי ואשר גם בגינם לא ניתנו טופס 4 ותעודת גמר לדירותיו, הריני קובעת כי יש לייחס לתובע אשם תורם באופן המצדיק הפחתה של 25% מסכום הנזק.

התוצאה היא כי על הנתבע לשלם לתובע 75% מהסכום שנקבע בחוות הדעת המשלימה, דהיינו סך של 156,375 ₪.

סוף דבר

10. הנתבע ישלם לתובע סך 156,375 ₪.

סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן חוות הדעת המשלימה ( 28.3.2016 ) ועד התשלום בפועל.

בנוסף יישא הנתבע בהוצאות בסך 5,000 ₪ וכן בשכר טרחת עו"ד בסך 15,000 ₪.

סכומים אלה יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל.

ניתן היום, ט"ו אלול תשע"ו, 18 ספטמבר 2016, בהעדר הצדדים.