בפני תביעת נזקי גוף לפי חוק הפלת"ד. התובע יליד 1984, עובד בנק, עבר 3 תאונות, הראשונה ביום 3.6.05, השנייה ביום 4.12.07 והשלישית ביום 25.3.12. הצדדים חלוקים בעניין החבות והנזק. הצעה שנתנה ע"י ביהמ"ש לא השתכללה לכלל הסכם פשרה משכך קבעתי את התיק להוכחות ליום 18.5.016. ביום 27.1.16, וזאת בהתאם להסכמת הצדדים ועל פי מועדים מתואמים שנמסרו על ידם על גבי "טופס דחיית דיונים", נדחה מועד ההוכחות ליום 17.7.16.

בפניי כעת מונחות שלוש בקשות: האחת להשמעת עדות בוידאו קונפרנס, השנייה בקשר לחיסיון מסמכים שבידי צד ג' והשלישית לדחיית מועד ההוכחות.

בקשה ראשונה:

הבקשה הוגשה ראשונה הוגשה ביום 19.4.16 מטעם הצד השלישי בתיק. הוא המבקש מביהמ"ש להשמיע את עדות העד מטעמו, מר יוני מלכה, אשר מתגורר בארה"ב (להלן: "העד") באמצעות תקשורת אלחוטית. המבקש טוען כי אין לעד יכולת להגיע ארצה, וזאת בשל העלויות הגבוהות, והבירוקרטיה הכרוכה ביציאה וחזרה לארה"ב.

המבקש משליך את יהבו הן בבקשה דנן והן בתשובתו מיום 16.5.16, על פסיקות עקרוניות, ובכללם רע"א 6708/00 יוסף אהרון נ' אמנון אהרון ואח' , נד (4) 702; רעא 1412/94 הסתדרות מדיצינית הדסה עין-כרם נ' עפרה גלעד , מט (2) 516, המעגנות בתוכן את אינטרס גילוי האמת למול החשיבות של עמידה בסדרי הדין.

עוד, טוען המבקש כי לא תיגרם פגיעה באפשרות הצדדים האחרים לחקור את העד, ובכלל זה אפשרות ביהמ"ש לתהות על מהימנותו ואמינותו של העד וזאת בשל האפשרויות הטכנולוגיות העומדות לנו בימינו, בנוסף נתמך המבקש בפסיקה שלהלן: תמש (י-ם) 24210/07 הקטינים א’ ו- י' נ' ב' י'תמש; (ת"א) 45419-05-10 פלוני נ' אלמונית; מהם עולה כי ניתן לחקור עד באמצעות תקשורת אל-חוטית.

התובע בתיק דנן (להלן: "המשיב"), טוען כי אין לאפשר להשמיע את עדות העד מטעם צד ג' באמצעות טכנולוגיה אלחוטית, הוא אינו מקבל את טענת המבקש על כי ניתן להתרשם בצורה מקצועית ממהימנותו של עד באמצעות וידאו, כפי שמתרשם ביהמ"ש מחקירת עד על דוכן העדים. בנוסף השימוש בחריג בפקודת הראיות המתיר חקירה באמצעות וידאו, לשיטתו ייעשה במקרים חריגים בלבד. המשיב מציין כי הפסיקה עליה הסתמך המבקש הינה לא רלוונטית, וזאת מאחר והנסיבות אשר התקיימו במקרים הללו לא מתקיימים במקרה דנן.

בנוסף מציין ב"כ המשיב כי מלבד הטענות דלעיל, את העובדה כי המבקש לא סמך את טענותיו בתצהיר מטעם העד, ולכן יש לדחות את הבקשה.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, בחקיקה ובפסיקה, אומר כי דעתי היא כדעת המשיב.

סעיף 13(א) לפקודת הראיות, תשל"א – 1971 (להלן: "הפקודה") קובע כדלקמן:

"לפי בקשת בעל דין במשפט אזרחי רשאי בית המשפט, אם נראה צורך בכך למען הצדק ולפי התנאים שהורה עליהם, לצוות שעד או כל אדם אחר ייחקר בתצהיר על ידי אדם פלוני ובמקום פלוני שמחוץ לתחום שיפוטו של בית המשפט, ורשאי בית המשפט לתן הוראה בכל דבר הכרוך באותה חקירה, כפי שייראה סביר וצודק, ורשאי הוא להתיר לכל בעל דין להגיש את פרוטוקול העדות כראיה באותו משפט".

שלושה תנאים מצטברים נקבעו בפסיקה לשם הפעלת סעיף 13א' לפקודה:

1. הבקשה צריכה להיות מוגשת בתום לב;

2.העדות המבוקשת הינה רלוונטית לשאלות השנויות במחלוקת במשפט;

3. על המבקש להראות כי קיימת סיבה טובה המונעת את בואם של העדים מחוץ לארץ והופעתם לחקירה בבית המשפט (רע"א 1920/12 אהרון לוינגר נ' עורך דין ניצה פוזנר, כונסת נכסים ואח', (פורסם בנבו) פסק דין מיום 3/5/12 , זוסמן סדר הדין האזרחי (מהדורה שביעית בעמוד 470).

לצורך הדיון אניח שהבקשה הוגשה בתום לב, ושהעדות רלוונטית לשאלת המחלוקת. לדידי, המבקש לא עמד בתנאי השלישי.

ב- 1920/12 שלעיל דן בית המשפט העליון במקרה המבוסס על מצב רפואי של אחד מבעלי הדין. נטען כי מצבו הרפואי אינו מאפשר לו להגיע לארץ וכי הדבר כרוך בסיכון בריאותי. השופט זילברטל בחן את הנתונים, לרבות הדרישה לצירוף תצהיר תמיכה לבקשה וציין כי לא שוכנע שמצבו הרפואי של העד מונע ממנו להגיע ארצה למסירת עדות. מסיבה זו, נדחתה הבקשה.

בפסק הדין רע"א 3005/02 Smithkline נ' אוניפארם ואח', אשר ציין ב"כ המבקש המלומד בבקשתו, סירבו העדים להגיע לארץ למתן עדות בשל המצב הביטחוני במדינה. השופטת דורנר אשר הכריעה בעניין הפכה על פיה את החלטת בית המשפט המחוזי אשר דחה את הבקשה. לדידי, לא ניתן ללמוד מפסק הדין לענייננו, שכן לא קיים את אותו החשש אשר היה קיים באותו מקרה, וכמובן בעניינו אותה טענה גם לא נטענה.

עוד לעניין זה ראוי לאזכר ,כפי שעשה ב"כ המשיב המלומד, את רע"א 6635/02 סופרפלסט בע"מ נ' חב' סוסיאט, (פורסם בנבו), פסק דין מיום 6/10/02,שם דחה בית המשפט בקשה לשמיעת עדות באמצעות כינוס וידאו של עובד בכיר מטעם אחת מבעלות הדין אשר מתגורר בצרפת, כאשר הנימוק שעמד בבסיס הבקשה היה חשש של העד לאור ההחמרה שחלה בתקופה הנ"ל במצב הביטחוני ששרר בארץ. השופט גרוניס ציין בסעיף 4 לפסק דינו כי יישום הכללים הרלוונטיים תלויים בנסיבות המיוחדות של המקרה ועל כן שקילת המצב הביטחוני נעשית לא באופן גורף, אלא ביחס לתקופה מסוימת. מסיבה זו ומאחר והשיקול שהצביע עליו העד אינו קיים יותר, לא היה מקום לאשר גביית עדות באמצעות קונפרנס.

מקרה מובהק ומתאים במיוחד לעניינו, נידון בבית המשפט המחוזי בירושלים ביום 5/4/09 בעניין: ת.א. (ירושלים) 7010/05 ר.ס.א.א. יזמות והשקעות בע"מ ואח' נ' כהן תמיר ואח', (פורסם בנבו), שם אחד מבעלי הדין שהה בארה"ב וטען כי הוא מצוי בהליכים לקבלת אשרת עבודה, ולפיכך אינו יכול לבוא לישראל למתן עדות. מאחר ולא הוצגה אסמכתא, כנדרש לאימות הטענה כי רשויות ההגירה אינן מתירות לאותו בעל דין להגיע לישראל, וזאת בדומה לטענת ב"כ המשיב בתיק דנן ובצדק, נדחתה הבקשה.

בת"א 44159-01-12 גוליק ואח' נ' רוזנבלט שניתן ביום 3.8.15, נידון עוד מקרה דומה לענייננו, שם בנימוקי הבקשה צוין כי התובעת בת 75 ומתגוררת בחו"ל ושוהה בארה"ב. לתובעת יהיה קשה מאוד להגיע במיוחד לארץ כדי לשמוע את חקירתה הקצרה אשר אינה עולה על חצי שעה לכל היותר. כמו כן הדבר כרוך בעלויות נסיעה והוצאות שונות. גם במקרה זה ביהמ"ש דחה את הבקשה, וזאת מאחר כי לא ניתן לקבל טענות לפיהם הגעה לארץ לצורך הוכחת תביעה קשה, והעלויות בשל כך הינן מכבידות.

אי לכך ולאור האמור לעיל, דין הבקשה הראשונה להידחות.

הבקשה השנייה

הבקשה השנייה הוגשה ביום 9.5.16, לפיה התובע מתנגד להודעת הצד השלישי הטוען כי "בידיו מסמכים שערך לצרכי חקירה ולכן חסויים בשלב זה".

ב"כ התובע טוען כי לפי החלטתי מיום 15.11.15 היה על הצדדים לצרף כל מסמך וראייה עליהם רוצים להסתמך, ומשלא עשה זאת הצד השלישי הוא מנוע מלעשות שימוש בחומר מושא הבקשה. בנוסף טוען התובע כי על ההליך האזרחי להתנהל בקלפים פתוחים,

ובנוסף טענת חיסיון באם תטען, צריכה להיעשות ע"י הצגת המסמכים לביהמ"ש, והלה באם יראה לנכון, יטיל חיסיון על המסמכים. בתגובתו מיום ה 16.5.16 הצד השלישי טוען כי בקשת התובע הייתה על מנת להכשיל את הצד השלישי, ולגרום לו להוצאות מיותרות, ובכל מקרה אינו מתכוון לעשות שימוש בחומר החקירה שלטענתו מצוי בידיו.

לעניין זה משיב התובע ביום 17.5.16 כי לא הייתה בכוונתו להכשיל ולמנוע מהצד השלישי להוכיח טענותיו, תוך שהוא חוזר על הנימוקים בבקשה.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, דעתי כדעת התביעה בעניין זה. הדרך להטלת חיסיון על מסמכים תיעשה ע"י בקשה מביהמ"ש, ולא הודעות בעלמא בדבר חיסיון.

ההלכה בעניין זה נקבעה ב-רע"א 4249/98 שמעון סוויסה נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בהי לישנא: "בגישה הכללית, המוצאת ביטויה בתקנות סדר הדין האזרחי ובפסיקה, והמטילה על בעלי הדין לפעול ב'קלפים גלויים', בלא הפרעות, כדי לחסוך משאבים ובמיוחד משאבים שיפוטיים. הלכה זו תומכת יסודותיה באמור בתקנות 122-112 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. סטייה מעקרון הגילוי הכללי אפשרית ונתונה לשיקול דעת בית המשפט, כגון אם סבור הוא שעיון במסמכים בשלב מוקדם עלול להביא לשיבוש ראיות מצד התובע, ועל כן לא יסייע לחשיפת האמת"

לאור זאת, ובכפוף להחלטתי מיום 15.11.15, הצדק עם התביעה. על הצד השלישי היה להגיש בקשה לחיסיון על מסמכים שהוכנו לצורכי חקירה, ומשלא עשה כן, כל ראייה או מסמך אותו הצד השלישי לא הגיש במסגרת תצהיריו, לא יכלל בתיק המוצגים, ולא תתאפשר הסתמכות עליו במסגרת ההליך.

הבקשה השלישית

הבקשה השלישית הוגשה ביום 17.5.16 מטעם התביעה, לפיה התובע מבקש לדחות את הדיון שנקבע ליום 17.7.16, וזאת מאחר ולטענתו נפלה שגגה בכך שהסכים לקביעת הדיון למועד זה, וזאת מאחר ובאותו המועד הוא אמור להתייצב לדיון הוכחות בביהמ"ש השלום בכפ"ס.

ביום 18.5.16 הוגשה תגובה מטעם הצד השלישי בתיק, לפיה הוא מתנגד לדחיית הדיון, וזאת מאחר והצד שלישי, אשר מתגורר בארה"ב רכש זה מכבר על מנת להגיע לארץ, כרטיס טיסה, וזאת בכפוף לאישור מיוחד מהמוסד האקדמי בו הוא עובד כעוזר מחקר. כרטיס הטיסה, כפי שעולה מתגובת הצד השלישי נרכש לתאריך 10.6.16 וחזרה ביום 1.8.16.

הצד השלישי מציין שבין התאריכים 24 עד ה 31 ליולי הוא עתיד לשהות בהמבורג-גרמניה, לאחר שהוזמן מטעם המארגנים להעביר הרצאה.

בנוסף מבקש הצד השלישי כי אם יחליט ביהמ"ש כי ראוי יהיה לדחות את מועד הדיון לפי בקשת התובע, הלה יתבקש לפצות את הצד השלישי בעלות כרטיס הטיסה.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים לבקשה, ובכפוף לכך שהצדדים האחרים בתיק לא מתנגדים לבקשה, אני סבור כי נבצר מהתובע להגיע למועד הדיון ב17.7.16, ולכן אין לכפות עליו הגעה למועד הדיון הקרוב. ומאידך גיסא, דחיית מועד הדיון בעקבות השגגה שנפלה מטעם התביעה תגרום חיסרון כיס לצד השלישי ויכול שייגרמו לו נזקים נוספים. לאור האמור, דיון ההוכחות הקרוב מבוטל, והתובע ישלם לצד השלישי הוצאות, ללא קשר לתוצאות המשפט, בסך של 2,500 ₪, תוך 30 ימים מהיום.

בהעדר תשלום תוך 30 ימים, הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

מועד ההוכחות הקרוב מבוטל.

הצדדים מתבקשים להציע מועדים חלופיים מתואמים לדיון החלופי תוך 7 ימים

ניתנה היום, י"ד אייר תשע"ו, 22 מאי 2016, בהעדר הצדדים.