תובענה ותובענה שכנגד, אשר הדיון בהן אוחד.

העובדות שאינן שנויות במחלוקת

1. הצדדים (להלן: "גואטה" ו – "חנגל") היו הבעלים של עסקים נפרדים לסחר ואחסנה ושיווק של משטחי עץ.
2. בשלב מסויים הצדדים החליטו למזג את עסקיהם ולהקים שותפות, אשר מקום עיסקה יהיה במקום עיסקו של גואטה, ורווחיה יחולקו בחלקים שווים.
3. השותפות החלה בפעילותה ביום 1.3.2009. לצורך ניהול השותפות, הצדדים לא הקימו חברה חדשה או שותפות רשומה. כל הפעילות העיסקית והכלכלית של השותפות התנהלה ממקום עיסקו של גואטה ובאמצעות הנהלת החשבונות שלו.
4. הצדדים חתמו על הסכם ייסוד שותפות ביום 14.5.2009 (נספח ו/2 לתצהיר חנגל, להלן: "הסכם השותפות") ואולם השותפות בין הצדדים נסתיימה ביום 25.5.2009, עת הפסיק חנגל להגיע למקום עיסקה של השותפות.
5. במהלך חיי השותפות הכניסו הצדדים לתוך עסקי השותפות מלאי, כלים וציוד שהיו בבעלותם. השותפות אמורה היתה לשאת בהוצאות הנדרשות לצורך ניהולה, וההכנסות אמורות היו להיכנס אל תוך קופת השותפות ולהתחלק בין הצדדים, לאחר ניכוי ההוצאות.

תביעת גואטה (ת.א. 3161/09)

1. גואטה טוען כי בהתאם לסעיף 5.3 להסכם השותפות, התחייב חנגל לשלם לו סך של 167,000 ₪. דא עקא, ימים מספר לאחר חתימת הסכם השותפות, חנגל חדל מלהופיע לעבודה ונעלם, מבלי ששילם לו את הסכום הנ"ל.

נוכח האמור תובע גואטה מחנגל לשלם לו את הסכום הקבוע בהסכם השותפות, כשהוא משוערך.

1. חנגל טוען כי חתם על ההסכם בשעת לילה מאוחרת תחת לחץ ואיומים, כשהסך של 167,000 ₪ נשוא סעיף 5.3 להסכם השותפות - כלל לא היה רשום בו. למחרת, גואטה הביא לו את ההסכם בשנית, וביקש שיחתום עליו כי הוא כולל תיקונים קטנים. חנגל חתם מבלי לבדוק ולקרוא, וגואטה לקח את ההסכם מבלי להשאיר לו עותק.

חנגל טוען כי הסכום הנ"ל הוסף להסכם ללא ידיעתו וללא הסכמתו. חנגל מוסיף וטוען כי בכל מקרה, הסכם השותפות לא קויים בשום צורה שהיא.

חנגל מוסיף וטוען כי בכל מהלך תקופת השותפות גואטה הדיר אותו מהעסק המשותף, מנע ממנו לקבל את התקבולים של העסק, התנהג אליו באלימות ובכוחניות ובאיומים אשר גרמו לו לחתום על הסכם השותפות, וכי ההסכם בטל מחמת עושק, הטעיה וחוסר תום לב.

תביעת חנגל (ת.א. 10547-09-09)

1. חנגל טוען כי בין הצדדים היתה הסכמה בעל פה לשותפות מלאה בעסק הממוזג, ואולם שותפות זו נמשכה 3 חודשים בלבד. כל צד השקיע בשותפות ממקורותיו כספים מ – 4 סוגים שונים: כלים, השקעות במגרש, מלאי ותשלומים שוטפים בגין ניהול שוטף של השותפות.

לטענת חנגל, שווי השקעותיו בשותפות עולה על שווי השקעותיו של גואטה בשותפות בסך 75,090 ₪.

כמו כן טוען חנגל כי הכנסות השותפות בתקופת קיומה עמדו על הסך של 220,000 ₪. על פי הנטען, גואטה לא שילם לחנגל שום חלק מהכנסות השותפות המגיעות לו, ועל כן הוא זכאי לסך של 110,000 ₪.

על כן, העמיד חנגל את תביעתו מגואטה על הסך של 185,090 ₪.

1. גואטה טוען כי חנגל לא שילם את הסכום בו התחייב בהסכם השותפות, הפר אותו, ועל כן אינו זכאי לדבר. כמו כן מכחיש גואטה את הסכומים הנטענים והנתבעים.

השאלות הטעונות הכרעה

1. הנה כי כן, השאלות הטעונות הכרעה בסכסוך זה הינן כדלקמן:
   1. האם חתם חנגל על הסכם השותפות עקב פגם כפיה או עושק?
   2. אם לא, האם סכום חיובו של חנגל בסך של 167,000 ₪, המופיע בסעיף 5.3 להסכם השותפות, הוסף להסכם השותפות ללא הסכמת חנגל?
   3. אם לא, האם זכאי גואטה לאכיפת החיוב הנ"ל?
   4. האם זכאי חנגל לסכומים כלשהם הנובעים מתקופת השותפות?

האם חנגל חתם על הסכם השותפות עקב כפיה או עושק?

דין טענה זו להידחות.

1. חנגל טען בסעיף 12 לתצהירו התומך בבקשת הרשות להתגונן (להלן: "תצהיר הבר"ל") כי חתימת הסכם השותפות לוותה באיומים ואלימות מצידו של גואטה, וכי הסכם השותפות נחתם תחת לחץ זה. גואטה, כמובן, מכחיש קיומו של כל לחץ כאמור וטוען כי חנגל חתם על ו/2 מרצון חופשי.
2. דא עקא, הן בתצהיר הבר"ל והן בתצהיר העדות הראשית מטעמו, טענות אלה לא פורטו כלל, ונטענו באופן כללי בלבד (סעיף 42 לתצהיר).
3. בסעיפים 18-25 לתצהיר הבר"ל, וסעיפים 45-48 לתצהיר העדות הראשית, מפורטות שורה של התנהגויות נטענות של גואטה. ואולם, לא ברור מהאמור האם התנהגויות אלה היו בתקופה שלפני חתימת הסכם השותפות, במועד חתימת הסכם השותפות, לאחר חתימת ההסכם, או ולאחר מועד סיום השותפות, ומה ההשפעה שלהן על חתימת הסכם השותפות (ור' האמור בסעיף 48ג' לתצהיר העדות הראשית אשר ברור שהיא מתייחסת לתקופה שלאחר חתימת הסכם השותפות).
4. בחקירתו בבית המשפט במסגרת קדם המשפט ביום 14.12.2010 סיפר חנגל על מעשי אלימות קשים שעשה בו גואטה עובר לחתימת ההסכם ו/2 (עמ' 3 ש' 5-7). חנגל לא חזר על תיאור המעשים באילו מבין תצהיריו, וההשמטה מדברת בעד עצמה.
5. טענה מסוג זה טעונה פירוט מיוחד הן בכתב הטענות (תקנה 78 לתקנות סדר הדין האזרחי, גורן, "סוגיות בסדר דין אזרחי", מהדורה 10, עמ' 67) ובוודאי בתצהיר העדות הראשית. על הטוען את הטענה לפרט בפרוטרוט מה בדיוק נאמר, מה היתה האלימות (פיסית או מילולית), מה היו האיומים, כיצד האלימות והאיומים השפיעו על רצונו של חנגל לחתום על ההסכם באופן שלמעשה "לא נותרה לו ברירה אחרת", וכיו"ב עובדות אשר יש בהן כדי לבסס תשתית עובדתית לקיומה של טענת המצביעה על פגם ברצון בכריתת החוזה, או כדי לבסס את הקשר הסיבתי בין הכפיה הטענת לבין החתימה על ההסכם (נספח ו/2).

על הרמה הפרובטיבית הנדרשת להוכחת פגם ברצון, עמד בית המשפט העליון בהרחבה בע"א 8163/05 הדר חברה לביטוח בע"מ נ' פלונית (6.8.2007). נאמר שם כי:

"ברי כי מדובר בטענת הגנה ועל כן נטל ההוכחה של יסודות הטענה מוטל על כתפי צד לחוזה המבקש להשתחרר מהקיום החוזי בטענה שלא נעשה דבר. נטל ההוכחה בעניין זה הוא כבד יותר מן נטל הרגיל במשפט האזרחי, ונדרשות ראיות חזקות וברורות, עדות חד משמעית ופוזיטיבית והוכחות חותכות"

בכל הכבוד, סבורני כי חנגל לא עמד בנטל הפירוט הנ"ל, ועל כן דין הטענה כי ההסכם בטל מחמת פגם בכריתתו – להידחות.

1. אציין עוד כי גם אין שום הגיון בטענותיו הנ"ל של חנגל. שהרי, על פי טענתו שלו, חתם על שני הסכמים: האחד ללא הסכום של 167,000 ₪ (נספח ו/1), והשני בתוספת הסכום (תוספת שאליה לא שם לב) (נספח ו/2).

הנה כי כן, השאלה הנשאלת היא מדוע חתם חנגל על ו/2? האם הפעלת הלחץ היתה הן בזמן חתימת ו/1 והן בזמן חתימת ו/2? כיצד ייתכן שחנגל חותם על שני ההסכמים ולא פוצה פה? כיצד ייתכן שחנגל לא הגיש מעולם, בזמן אמת, כל תלונה למשטרת ישראל על אלימות ואיומים? כיצד ייתכן שחתם על ו/2 לאחר חודשיים וחצי שבהם לא היה נתון לאיומים, לחצים והתנהגות בלתי הולמת?

גירסתו של חנגל בהקשר זה מעוררת תמיהה רבתי, וודאי שהיא חסרה את העוצמה הראייתית הנדרשת כדי להשתית עליה ממצא של טענת כפיה או עושק.

האם הסכום הקבוע בסעיף 5.3 להסכם השותפות (167,000 ₪) הוסף שלא על דעתו של חנגל?

1. חנגל טען בתצהירו כי ביום שחתם על הסכם השותפות, בסעיף 5.3 לא היה רשום סכום כלשהו, והסך של 167,000 ₪ לא היה רשום ולא היה ידוע לו כלל (נספח ו/1 לתצהיר חנגל).

למחרת, בשעות הערב המאוחרות, גואטה הביא אליו את ההסכם (נספח ו/2 לתצהיר חנגל), וביקש ממנו לחתום עליו בשנית כי יש בו תיקונים קטנטנים. הוא חתם, וגואטה לקח את ההסכם ללא שהשאיר לו העתק. גואטה גם לא הפנה תשומת ליבו לתוספת הסכום הנקוב.

על השינוי נודע לחנגל רק מספר ימים לאחר מכן.

1. גם טענה זו יש לדחות.

ראשית, מהשוואת נספח ו/1 לנספח ו/2 עולה כי חתימתו של חנגל בעמ' 2 להסכם השותפות (שהוא העמוד בו מופיע סעיף 5.3) – כלל אינה מופיעה בנספח ו/1 אלא בנספח ו/2 בלבד. על כן, כבר מטעם זה לא ניתן לקבל את גירסתו של חנגל, בסעיף 38 לתצהיר העדות הראשית מטעמו, כי חתם על שני חוזים, האחד ללא סכום, והשני עם סכום שהוסף ללא ידיעתו.

חנגל עומת עם תמיהה זו בחקירתו הנגדית, ואולם, לא היתה בפיו תשובה ממשית (עמ' 51 ש' 24-32).

1. כמו כן, במהלך חקירתו הנגדית בבר"ל הופנה חנגל להסכם מש/1 (הוא ההסכם המקורי, נספח ו/2) ונשאל האם יש עוד חוזה פרט אליו, והוא השיב בשלילה (עמ' 1 ש' 10-14). תשובה זו סותרת חזיתית ולחלוטין את טענתו של חנגל כי חתם על חוזה אשר לא היה נקוב בו סכום.
2. ולסיום, מסתבר שחנגל מסר הודעה בפני משטרת ישראל בעקבות תלונה שהגיש נגדו גואטה. במהלך הדיון לא התרתי את הגשת ההודעה, שכן זו לא גולתה בתצהיר גילוי המסמכים, ואולם התרתי לצטט את דבריו של חנגל בהודעתו, כדלקמן:

"אני באותה תקופה הבאתי את גיסי שהוא רו"ח על מנת להיפרד, בני ואחים שלו איימו עלינו והציגו לנו חוזה חדש, ששם היה רשום הסכום, אני היית גיסי ששמו מאיר אביב, וחתמנו על החוזה ששם רשום 167,000 ₪"

(עמ' 53 ש' 13-16)

הנה כי כן, מדברים אלה עולה מפורשות גירסה נוספת לנסיבות חתימת ההסכם ו/2: במקום נכח גם גיסו של חנגל (אשר לא הובא להעיד) ו/2 הוצג לחנגל מראש, חנגל ידע היטב שהוא שרשום בו הסכום הנתבע, והוא חתם על ו/2 במודעות מלאה.

1. נוכח האמור, לא ניתן לתת כל אמון בגירסתו של חנגל כי בעת שחתם על ו/2 לא ידע על החיוב בסך של 167,000 ₪ המופיע בסעיף 5.3. מעבר לכך, אוסיף כי התרשמתי מעדותו של חנגל בפני, כי חנגל הוא איש עסקים מן היישוב, הבקי בהלכות מסחר והוויית העולם, מודע לכוחה של המילה הכתובה, ולא היו שום פערי כוחות בינו לבין גואטה. לפיכך, חל עליו הכלל על פיה חזקה על אדם שהוא קורא את מה שהוא חותם עליו, ומודע לתוכנו, ועל כך נאמר בע"א 467/74 שוויץ נ' סנדור פ"ד י"ט (2) 113:

"בדרך-כלל דין הוא, שאדם החותם על מסמך בלא לדעת תוכנו, לא יישמע בטענה שלא קרא את המסמך ולא ידע על מה חתם ובמה התחייב. חזקה עליו שחתם לאות הסכמתו, יהא תוכן המסמך אשר יהא"

1. לפיכך, אני דוחה את טענות חנגל על פיהם לא היה מודע לחיוב הכספי בסעיף 5.3 להסכם השותפות, והוא הוסף אליו ללא הסכמתו.

האם יש לאכוף על חנגל את החיוב הקבוע בסעיף 5.3 להסכם השותפות?

1. סעיף 5.2 להסכם השותפות קובע כדלקמן:

"רוני מאשר בזאת כי הוא מקבל על עצמו 50% מהתחייבויות שנעשו ע"י בני לעניין העסק כאמור ע"פ רשימה מוסכמת המפורטת בנספח א להסכם זה מהווה חלק בלתי נפרד מהסכם ייסוד שותפות זה וחתימת הצדדים הינה עדות לכך"

סעיף 5.3 להסכם השותפות קובע כדלקמן:

"רוני מקבל על עצמו שווה ערך כספי ל – 50% מהתחייבויותיו של בני בכל הנוגע לשותפות ובסה"כ 167,000 ₪ (מאה ששים ושבע אלף) מיד עם חתימתו של הסכם זה"

ובהמשך נאמר בסעיף 5.5 כי:

"מסים (צ"ל "מוסכם") על הצדדים כי הסכום הנקוב מס' (כך!) 5.3 ייחשב ע"י (ה)צדדים כחוב אישי של רוני לבני אותו יש להחזיר באותו מקרה".

1. שילוב הוראות אלה מלמד באופן ברור כי ביום חתימת הסכם השותפות, הצדדים שמו את הוצאות גואטה בגין השותפות עד לאותו מועד, בהתאם לרשימה אשר אמורה היתה להיות נספחת להסכם השותפות, והעמידו את מחציתן על סך של 167,000 ₪. סכום זה היה אמור חנגל לשלם לגואטה.
2. דא עקא, להסכם השותפות לא צורף שום נספח א' חתום המעיד על הוצאות השותפות בתקופה שעד למועד חתימתו.

רו"ח מלול אשר היה רואה החשבון של גואטה, והעיד מטעמו, הבהיר בתצהירו כי הסכום של 167,000 ₪ הינו מחצית מהוצאות גואטה במהלך תקופת השותפות. רו"ח מלול העיד כי עובר לחתימת ההסכם קיבל את הנתונים המתייחסים להוצאות גואטה מיום 1.3.2009 ועד ליום 14.5.2009 לערך, וריכז אותם בטבלה נספח א' (נספח ז' לתצהירו של חנגל – להלן: "הטבלה" – עמ' 46 ש' 26 ואילך).

בהתאם למפורט בטבלה, הוצאות גואטה לשם ניהול השותפות, ב – 3 חודשי פעילותה, הגיעו כדי 339,669 ₪ והסכום שנקבע כי על חנגל לשלם לגואטה הינו כמחצית מכך – 167,000 ₪ (עמ' 46 ש' 26-32).

רו"ח מלול העיד כי אינו יודע לאמר מדוע הצדדים לא חתמו על הטבלה (עמ' 47).

חנגל טען בתצהירו כי מעולם לא ראה את הטבלה הנ"ל, ואכן, היא אינה נושאת את חתימת הצדדים.

1. הסכם השותפות מניח קיומו של קשר אינהרנטי בין סעיפים 5.2 ו – 5.3 לבין טבלה חתומה ובה פירוט ההוצאות. לטעמי, בהיעדרה של טבלה אשר צורפה להסכם, ובהיעדר חתימות עליה, לא ניתן לאמר כי התקיים התנאי לחיובו של חנגל כלפי גואטה.
2. ברור מאליו כי גם אם הטבלה לא היתה חתומה אך מוסכמת, או נכונה, היה בכך כדי לפתור את הדילמה המתעוררת. ואולם, חנגל כופר בהסכמתו לטבלה.

מעבר לכך, המומחית מטעם בית המשפט, רו"ח ענת בביץ (להלן: "המומחית"), אשר בדקה את הוצאות השותפות בתקופת התקיימותה מצאה בחוות דעתה כי הנתונים המופיעים בטבלה לגבי הוצאות גואטה - פשוט אינם נכונים.

בחוות דעתה, אשר לא נסתרה, מצאה המומחית כי הוצאות השותפות הכוללות בתקופת פעולתה עמדו על הסך של 59,510.92 ₪ בלבד.

חשוב מכך, המומחית מצאה שאין כל אינדיקציה ראייתית לקיומם של רבים מהרכיבים המופיעים בטבלה (והשווה בעניין זה הרשימה ברישא עמ' 10 לחוות הדעת אל מול הטבלה).

הנה כי כן: לא רק שהטבלה אינה חתומה ואינה מוסכמת – אלא גם אינה נכונה.

1. זאת ועוד. עיון בטבלה מלמד כי אין לאכוף אותה, מטעם נוסף. חיובים רבים המופיעים בטבלה הינם שנתיים, או לחילופין הינם בגין רכישת נכסים אשר המשיכו לשמש את גואטה לאחר סיום השותפות.

כך למשל בטבלה מופיע נתון של דמי שכירות בסך של 107,710 ₪ בגין דמי שכירות שנתיים. כמו כן מופיעים בטבלה חיובים שנתיים כגון ביטוח למשאית וטסט למשאית. ואולם, כאמור, המדובר בחיובים שנתיים.

משחדלה השותפות מלהתקיים כעבור שלושה חודשים, וגואטה המשיך להשתמש במושכר וברכבים, מדוע צריך חנגל לשאת בחיובים אלה בגין מלוא התקופה?

ועוד: בנתונים מופיעים עלות של רכישת קרוואן, מזגן, קומפרסור וכלים, ריהוט משרד, ציוד לחשמלאי, יציקת משטח אספלט ויציקת בטון לעמודים. אין חולק כי חנגל עזב את השותפות כשבידיו אין שום נכס שהוא.

אם השותפות רכשה נכסים או השביחה נכסים, אשר לאחר מכן המשיכו לשמש את גואטה, מדוע חנגל צריך לשאת במחצית התשלום בגין הרכישה או ההשבחה?

1. הנה כי כן, ממצאי העובדה מלמדים כדלקמן:

א. לא צורף להסכם השותפות נספח הוצאות חתום כקבוע בסעיף 5.2 להסכם השותפות;

ב. הטבלה עליה מצביע גואטה כרשימה מוסכמת של הוצאות - אינה מוסכמת;

ג. בנוסף, הטבלה הקיימת אינה אמינה;

ד. ובנוסף, הטבלה משקפת חיובים ארוכי טווח אשר אינם מתיישבים עם אורך חייה הקצר של השותפות.

1. נוכח ממצאי עובדה אלה, סבורני כי אין לכפות על חנגל את החיוב שבהסכם השותפות מחמת הטעמים הבאים:
2. קיים קשר הדוק בין סעיפים 5.2 ו – 5.3 להסכם לנספח הוצאות מוסכם וחתום. על הקשר ההדוק מלמדת לשונו הברורה של סעיף 5.3 להסכם השותפות אשר קובע כי חתימת הצדדים על הנספח "הינה עדות לכך" שאלו התחייבויות גואטה בגין תקופת השותפות.

משאין בנמצא נספח חתום, קל וחומר כאשר מתברר כי הסכום של 167,000 ₪ הקבוע בהסכם השותפות כשווה ערך למחצית הוצאות השותפות בתקופת קיומה - אינו נכון, הרי שאין עדות לנכונות הסכום הנ"ל, ולא ניתן לאמר שהשתכללה הסכמה מחייבת לתשלום הסך הנ"ל.

1. הסכם השותפות הוכן ונוסח על ידי חנגל או מי מטעמו. הוא זה שהכניס את סכום החיוב של הסכם השותפות, כאשר בנוסחים קודמים סכום החיוב נותר ריק (השווה נספח ו/1 לתצהיר חנגל לנספח ו/2).

אין גם ספק שכל המידע הרלוונטי בדבר הוצאות השותפות היו בידיו של גואטה בלבד.

תכלית הסכם השותפות הינו יצירת הינו שיתוף עסקי בין הצדדים, בהשקעות, מלאי, ציוד והכנסות. המדובר ביחסים אשר מטבע הדברים משמיעים יחסי אמון ברמה גבוהה ביותר, והמימד האישי בו הינו דומיננטי.

מקום שמסתבר כי גואטה הביא בחשבון הוצאות אשר פשוט לא היו ולא נבראו, הרי שהמסקנה הינה כי גואטה מעל באמון זה, ועל כן חתימתו של חנגל על הוראת סעיף 5.3 להסכם השותפות הינה מתוך הטעיה או לחלופין מתוך טעות חד צדדית, כמשמעותם בסעיפים 14 ו – 15 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג - 1973.

1. מקום שבו אומד דעתם של הצדדים מתנגש עם המסמך הכתוב, הרי שאומד דעתם של הצדדים יגבר, ותיקונו של סעיף 25 לחוק החוזים לא שינתה בעניין זה מההלכה שהיתה נוהגת בעניין זה קודם לכן, כפי שנקבעה בדנ"א 4628/93 מ"י נ' אפרופים פ"ד מ"ט (2) 265. ראה בעניין זה ע"א 7434/10 קיבוץ מגל נ' מנהל מקרקעי ישראל ממוז חיפה (21.10.2012) שם נאמר:

"נקודת המוצא לפרשנות חוזה מצויה בלשונו. לשון החוזה היא כלי הקיבול של אומד דעת הצדדים, והיא תוחמת את גבולותיו. ואולם, נקודת המוצא איננה נקודת הסיום. בצד בחינת לשון החוזה, נדרש בית המשפט גם לנסיבות החיצוניות לו, והכול לשם קביעת אומד דעתם הסובייקטיבי של הצדדים במועד כריתת החוזה.... שני מקורות אלה – לשונו של החוזה והנסיבות החיצוניות האופפות את כריתתו – "קבילים הם... המעבר מהמקור הפנימי (לשון החוזה) למקור החיצוני (הנסיבות החיצוניות) אינו מותנה בקיום תנאים מוקדמים כלשהם. לא נדרשת כל בחינה מוקדמת אם לשון החוזה היא ברורה, אם לאו" (ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים, פ"ד מט(2) 265, 313 (1995) (להלן: עניין אפרופים)). בבואנו לעמוד על הפרשנות הראויה שיש לתת להתקשרות חוזית, יש לבחון גם את האינטרסים, המטרות והיעדים המשותפים אשר ביקשו הצדדים להגשים – מבחינתם הסובייקטיבית – באמצעות החוזה (פרשנות החוזה, בעמ' 404). במקרים שבהם לא ניתן לברר את התכלית הסובייקטיבית של החוזה, נדרש הפרשן ליתן דעתו גם לתכליתו האובייקטיבית, קרי לכוונה ההיפותטית של הצדדים לחוזה, כאנשים סבירים"

וכמו כן ר' רע"א 3961/10 המוסד לביטוח לאומי נ' סהר חברה לתביעות בע"מ (26.2.2012) דנ"א 1797/12 ליסטר נ' פרידנברג (16.8.2012), ע"א 3894/11 דלק חברת הדלק הישראלית בע"מ נ' בן שלום ואח' (6.6.2013).

בענייננו אומד דעתם של הצדדים היה ברור: כוונתם היתה שגואטה זכאי לשיפוי בעין מאת חנגל בגין מחצית ההוצאות שהוציא לטובת המיזם המשותף. לא היתה כוונה לסכום גלובלי על בסיס הערכה או אומדן, אלא סכום שיהיה "גב אל גב" אל מול רשימת הוצאות מסודרת ומוסכמת.

משרשימה כזו מעולם לא הומצאה, לא נחתמה, לא הוסכמה, ומסתבר כי הטבלה שנטען כי היא משקפת את הוצאות גואטה אינה נכונה – הרי שלא ניתן לאכוף על חנגל לשלם לגואטה את הסכום המפורט בסעיף 5.3 להסכם השותפות.

1. גם אם הייתי מניח שהטבלה הינה מסמך מוסכם, מחייב ונכון, הרי שספק הוא האם יש מקום לאכוף על חנגל את החיוב הקבוע בהוראת הסכם השותפות הנידונה.

אין ספק כי בעת חתימת הסכם השותפות הצדדים התכוונו להתקשרות ארוכת טווח, וכך העיד גם גואטה (עמ' 31 ש' 7). לכן, באותה עת היתה הצדקה לחיובו האמור של חנגל. ואולם משהסתיימה השותפות תוך זמן קצר לאחר מכן, איני סבור כי יש לאכוף על חנגל את מלוא החיוב, אשר כולל בתוכו רכיבים של תשלומים שנתיים ורכיבים של רכישת נכסים אשר לאחר סיום ההתקשרות החוזית נותרו בידי גואטה .

הדברים מקבלים משנה תוקף נוכח העובדה שלא נסתרה העובדה שחנגל לא לקח עימו שום נכס מנכסי השותפות, ובשים לב שכל העסק התנהל מחצרי גואטה, הרי שההנחה היא שהמוצרים שנרכשו – ככל שנרכשו – נותרו בחצרי גואטה, ולשימושו.

ודוק: לא ניתן לאכוף רק סעיף אחד מהסכם השותפות על מי מהצדדים. אם יש מקום לאכיפתו – הרי שיש לאוכפו ככתבו וכלשונו, ובמלואו, ולא רק חלק מסויים ממנו. כאמור לעיל, לטעמי, יחסי שותפות – אין לכפות.

נוכח סיום השותפות בין הצדדים, אובדן האמון ביניהם, תקופת הפעילות המשותפת קצרת הימים של השותפות, והטווח הארוך של חלק מרכיבי הטבלה, הרי שאין כל טעם והגיון לאכוף את החיובים שבהסכם השותפות על מי מהם, שכן למעשה המדובר בחוזה שאינו בר ביצוע ואינו אפשרי עוד, בהתאם להוראת סעיף 3(1) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א – 1970, ואף סבורני כי לא יהיה זה צודק לאוכפו, בהתאם להוראת סעיף 3(4) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א – 1970.

1. אשר על כן, מכל הטעמים הללו סבורני כי אין מקום לזכות את גואטה בסכום הקבוע בסעיף 5.3 להסכם השותפות. יש לדחות את תביעתו ולהביא בחשבון רק את סכום הוצאותיו האמיתיות כפי שעמדה עליהם המומחית בחוות דעתה, ולא זה הנקוב בהסכם השותפות.

זכאות חנגל לכספים מהשותפות

1. כאמור לעיל, גואטה תבע בתביעתו רק את אכיפת החיוב החוזי בסעיף 5.3 להסכם השותפות. כאמור, מצאתי כי אין להיעתר לתביעה זו. נמצא כי גואטה זכאי, במסגרת ההתחשבנות בינו לבין חנגל רק להשבת הסכומים המוכחים אותם הוציא לצרכיה של השותפות. לפיכך, כל שנותר לדון הינה השאלה האם עקב סיום יחסי השותפות, זכאי חנגל לסכומים כלשהם, עקב סיום יחסי השותפות.
2. לצורך הכרעה בטענותיהם החשבונאיות של הצדדים, מינה בית המשפט את המומחית, וזאת על מנת לבדוק את הפעילות הכספית של השותפות בתקופת הפעלתה, דהיינו את הכנסותיה מצד אחד ממכירות, והוצאותיה מצד שני. ההפרש שנותר הינו רווח לחלוקה בין הצדדים.

המומחית מסרה חוות דעתה. באופן כללי ניתן לאמר כי מבנה חוות הדעת של המומחית הינו כדלקמן:

מכירות כל אחד מן הצדדים בתקופת השותפות^[1]

(עלות קניות של מלאי)^[2]

(הוצאות הצדדים )^[3]

___________________

רווח לחלוקה

1. לאחר עיבוד הנתונים, המומחית מצאה בחוות דעתה (עמ' 12) כי בקופת גואטה נותר, כתוצאה מהפעילות העסקית בתקופת חייה של השותפות, סך של 77,002.36 ₪.

עוד מצאה המומחית כי גואטה הכניס לקופתו מהפעילות העסקית בתקופת השותפות סך של 44,794 ₪, ולכן חנגל זכאי למחצית מכך בסך של 20,397 ₪.

עוד מצאה המומחית כי חנגל נשא באופן עצמאי בהוצאות השותפות בסך של 36,207 ₪, אשר בגינם הינו זכאי להחזר מגואטה.

כן מצאה המומחית כי גואטה לא שילם לחנגל את המע"מ בגין חשבונית 551 (ר' דיון בהמשך) בסך של 5,918 ₪.

נוכח כל האמור מצאה המומחית כי גואטה חייב לחנגל בגין פעילות השותפות, את צירוף הסכומים הנ"ל בסך של 62,523 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית החל מיום סיום השותפות.

1. הצדדים חקרו את המומחית בחקירה נגדית. מחקירת המומחית וכן מקריאת סיכומי ב"כ הצדדים עולה כי לצדדים 3 השגות באשר לחוו"ד המומחית:
   1. האם חנגל העביר לשותפות, בתחילת פעולתה, מלאי של 10,000 משטחים?
   2. האם גואטה שילם לחנגל בגין משטחים אלה?
   3. האם השותפות מכרה משטחים לחברה בשם "דיל משטחים", והאם ההכנסות בגין מכירות אלה דווחו לקופת השותפות?

האם חנגל העביר לשותפות, בתחילת פעולתה, מלאי של 10,000 משטחים?

טענות הצדדים

1. חנגל טען כי העביר לשותפות מלאי משטחים שהיה בבעלותו, וכי בגין מלאי זה הוציא לשותפות שתי חשבוניות – חשבונית מס' 551 מיום 1.4.2009 ע"ס 44,097 ₪ (נספח ב/1 לחוו"ד המומחית), בגין 4,597 משטחים וחשבונית 563 מיום 3.4.2009 ע"ס 60,120 ₪ (נספח ב/2 לחוו"ד המומחית) (הסכומים כוללים מע"מ), בגין 5,200 משטחים.

חנגל טען כי, השותפות מעולם לא שילמה לו את התמורה בגין חשבוניות אלה. על כן, והואיל ומלאי המשטחים נמכר על ידי השותפות, הרי שבעת פירוק השותפות יש להתחשב (במסגרת רכיב עלות הקניות) גם במשטחים אלה.

1. גואטה כפר בחשבוניות, וטען שחנגל לא הכניס כל מלאי.

להוכחת טענתו צירף גואטה חשבונית 551 אחרת (נספח ב/3 לחוו"ד המומחית, המסמך המקורי הוגש וסומן ת/4) אשר זהה לכל דבר ועניין לחשבונית ב/1 פרט לתאריך - 30.4.2009.

באשר לחשבונית 563 (ב/2, כאמור) הפנה גואטה לכך שהחשבונית אינה מופיע בספרי החשבונות של אף אחד מן הצדדים.

ממצאי המומחית

1. המומחית קיבלה את עמדתו של גואטה באשר לחשבונית 563 (ב/2) וקבעה שהואיל וחשבונית זו אינה מופיעה בספרי החשבונות של איש מהצדדים, מסקנתה הינה כי מבחינה חשבונאית לא ניתן להתייחס אליה. על כן, המומחית קבעה כי חנגל לא הוכיח כי מלאי המשטחים נשוא חשבונית זו הוכנס לשותפות.
2. המומחית קיבלה את עמדתו של חנגל ביחס לחשבונית 551 (ב/1 או ב/3) וקבעה כי המלאי המופיע בחשבונית זו הוכנס לשותפות. המומחית מצאה כדלקמן:

א. החשבונית אינה מופיעה בספריו של חנגל בסעיף המכירות;

ב. דא עקא, החשבונית מופיעה בספריו של גואטה בסעיף הקניות;

ג. גואטה לא הגיש שום הוכחה כי הוא או השותפות שילמו לחנגל בגין חשבונית זו;

ד. השוני בתאריך בין ב/1 לבין ב/3 אינו רלוונטי שכן כך או אחרת, זו קניה שהתרחשה בתקופת פעילות של השותפות.

נוכח האמור מסקנת המומחית היתה כי חנגל אכן העביר לשותפות את המשטחים נשוא חשבונית 551. לפיכך, במסגרת רכיב עלות הקניות של השותפות כללה גם התמורה בגין חשבונית זו.

חנגל השיג על ממצאי המומחית ביחס לחשבונית 563, ואילו גואטה השיג על ממצאי המומחית ביחס לחשבונית 551.

דיון בטענות חנגל ביחס לחשבונית 563

1. חנגל מסתמך בסיכומיו על השוואת דו"חות ספירת המלאי אשר נערכו על ידי שני הצדדים ביום 31.12.2009 – דהיינו, כחודשיים לפני תחילת השותפות. בהתאם לדו"חות אלה מלאי המשטחים שבידי חנגל כלל 7,150 משטחים (ת/2) ואילו מלאי המשטחים שבידי גואטה כלל מלאי של 1,022 משטחים (נספח ד/2 לתצהיר גואטה).

דא עקא, דו"ח המלאי של גואטה ליום 31.12.2009 כלל 7,073 משטחים (נספח ד/3 לתצהיר גואטה), דהיינו עליה של פי 7 במלאי המשטחים.

מכאן מנסה חנגל להסיק כי הגידול בכמות המשטחים של חנגל נובע מהעברת המשטחים נשוא חשבונית 563 לגואטה.

1. דין הטענה להידחות. טענה מסוג זה הינה טענה עובדתית הטעונה הוכחה בראיות, ונטל ההוכחה לגביה מוטל על חנגל.

יש לזכור כי השותפות בין הצדדים התנהלה במשך כ – 3 חודשים בלבד. גואטה העיד כי במהלך כל השנה הנידונה רכש משטחים (עמ' 32 ש' 12-14). תשובה זו הינה הגיונית בשים לב לכך שהמדובר בעסק שעיסוקו בקניית ומכירת משטחים.

לא ניתן להשקיף רק על חלק מפעילותו העסקית של עסק ולהסיק לגביה מסקנות. המסקנה צריך שתיגזר מהמכלול, ולא ניתן להגיע למסקנה ברורה וחד משמעית (כמובן, ברמת ההסתברות הנדרשת במשפט האזרחי) באשר לסיבת הגידול במלאי המשטחים רק מהשוואת דו"חות המלאי בתחילת התקופה ובסוף התקופה, במיוחד בשים לב לכך כי במשך כ – 9 חודשים גואטה ניהל את עיסקו ללא חנגל.

מעבר לכך, על פי החוק העברת מלאי משטחים מעסק לעסק טעונה הוצאת חשבונית מס, או לכל הפחות תעודת משלוח. חשבונית המס היא הראיה הטובה ביותר. היעדרה של חשבונית 563 מספרי החשבונות של שני הצדדים מדבר בעד עצמו, ומחייב להגיע למסקנה כי ההעברה הנטענת – לא הוכחה.

1. אשר על כן, סבורני כי צדקה המומחית בכך שלא כללה את המשטחים נשוא חשבונית זו ברכיב עלות הקניות.

דיון בטענות גואטה ביחס לחשבונית 551

1. גואטה השיג על ממצאי המומחית ביחס לחשבונית 551. טענת גואטה היא, כי על אף האמור בחשבונית 551, הרי שבפועל חנגל לא העביר לשותפות את המשטחים נשוא חשבונית זו או משטחים כלשהם.

לטענת גואטה, על אף האמור בחשבונית, למעשה, הוא שילם לחנגל את סכום חשבונית 551, במזומן, כחלק מהתחשבנות איתו על רווחי השותפות אותה עת.

גואטה טוען שהחשבונית נרשמה כך כדי להציג מצג כאילו חנגל העביר משטחים לשותפות, וזאת בעצת רואה החשבון מלול "כדי להתקזז במיסים" (עמ' 34 ש' 23-25, ובהמשך בעמ' 35 ש' 5 ואילך), ואולם בפועל חנגל לא העביר שום משטחים.

1. דין טענה זו להידחות, מחמת כמה וכמה טעמים.

בפתח הדברים אדגיש כי המדובר בטענה מסוג "פרעתי", ואשר בבסיסה מהווה עדות בעל פה כנגד מסמך בכתב, ועל כן נטל השיכנוע לגביה רובץ לפיתחו של גואטה.

טענת גואטה הינה כי שילם את סכום החשבונית לחנגל במזומן. טענה זו לא הוכחה כלל ולא הובאו עליה כל ראיות.

זאת ועוד. כאמור, גואטה טען כי רישום החשבונית באופן כזה היה בעצת רוה"ח מלול.

זה מסר בתצהירו (סעיף 14 לתצהירו) כי:

"ייעצתי להם כי מאחר והשותפות לא רשומה ברשויות המס עדיין, מומלץ על ידי, כי מאחר ובני הוציא חשבוניות עבור המכירות המשותפות, על רוני להוציא לבני חשבונית על מחצית מהמכירות המשותפות על מנת שבני לא יצטרך לשלם את כל המיסים על הכנסה זו של שניהם. ואכן ביום 30.4.2009 רוני הוציא חשבונית מס לבני ע"ס 44,097 ₪ כולל מע"מ שזה מחצית מהמכירות שהם ביצעו יחד עד ליום 30.4.2009"

הנה כי כן, רו"ח מלול טוען בתצהירו כי הייעוץ שנתן לצדדים היה שגואטה ישלם לחנגל את חלקו ברווחי השותפות כנגד חשבונית מס.

רו"ח מלול לא מסר בתצהירו כי ייעץ לצדדים לרשום בחשבונית פרטים כוזבים, המלמדים לכאורה שהחשבונית הוצאה בגין העברת משטחים, בעוד שבפועל התשלום הינו בגין חלוקת רווחים.

כך, שלמעשה תצהירו של רו"ח מלול אינו מחזק את גירסת גואטה שהחשבונית הינה למעשה, חשבונית פיקטיבית.

1. בחקירתו הנגדית התחמק תחילה רו"ח מלול ממתן מענה לישיר לשאלה האם הוא זה שייעץ לצדדים לרשום את החשבונית באופן שלא תשקף באופן אמיתי את העיסקה (מכירת משטחים ולא תשלום בגין חלוקת הכנסות מהשותפות – עמ' 41 ש' 26-31).

רק בלחץ החקירה הנגדית הודה רו"ח למעשה כי לדעתו אין שום בעיה שהחשבונית תצא על משטחים אף שבפועל אין עיסקה כזו, ורק בחצי פה אישר כי הוא זה שייעץ כך לצדדים (עמ' 43 ש' 1-10).

זוהי כמובן גירסה כבושה, אשר לא נטענה בתצהיר, ואותה אין לקבל.

יש לזכור שרו"ח מלול הינו רוה"ח של גואטה ועל כן אינו עד אובייקטיבי, ועל כן עדותו חשודה כמוטה לטובת לקוחו - גואטה.

1. מעבר לכך, מתקשה אני לקבל טענה מפי רואה חשבון, כי חשבונית מס אינה חייבת לשקף במדוייק את פרטי העיסקה. בעניין זה ר' סעיף 9 להוראות מס הכנסה (ניהול פינקסי חשבונות) התשל"ג – 1973 אשר קובע בס"ק (5) כי חשבונית מס חייבת לכלול, בין היתר:

"תיאור הטובין המאפשר זיהוי סוג הטובין, או תיאור השירות".

הנה כי כן, הדין קובע באופן מפורש כי על חשבונית מס לשקף במדוייק את העיסקה נשוא החשבונית.

נוכח האמור בדין, ובכל הכבוד, טענתו של רו"ח מלול אינה טענה נכונה ובוודאי שאינה טענה ראויה. אין לתת שום פתח ואין מקום לאפשר רישום בלתי מדוייק של עיסקה בחשבונית מס.

החזקה היא כי העיסקה הרשומה בחשבונית המס היא העיסקה שנעשתה בין הצדדים, ועל הטוען אחרת – עליו נטל השיכנוע, ותשומת ליבו לכך שהמדובר לכאורה בעילה לפסילת הספרים בכללותם, ואף עבירה פלילית (סעיפים 130 (י"א)(1)(א) + 216(5) לפקודת מס הכנסה). ראוי הוא כי רואי חשבון לא יתנו עצות מסוג זה ללקוחותיהם, ולא יעידו בבית משפט כי פעולה כזו הינה פעולה לגיטימית ואפשרית.

1. זאת ועוד: לטענת גואטה, סכום חשבונית 551 משקף את הסכום שהיה מגיע לחנגל באותו מועד מרווחי השותפות. טענה זו לא אומתה כלל. לא הובאו בפני כל ראיות התומכות בהתחשבנות כלשהי שנעשתה באותה עת ואשר מלמדת כי זהו הסכום שהגיע לחנגל באותה נקודת זמן. גם רו"ח מלול העיד כי לא ראה את ההתחשבנות הזו (עמ' 45 ש' 8-14).
2. נוכח כל האמור אני סבור כי גואטה לא הרים את נטל השיכנוע הרובץ עליו להוכיח כי חשבונית 551 לא נרשמה בגין משטחים אלא בגין תשלום ע"ח רווחי השותפות – שנפרע.

לפיכך, סבורני כי נכון עשתה המומחית משכללה את סכום חשבונית 551 ברכיב עלות הקניות, ודין טענות גואטה בראש זה- להידחות.

כמו כן, יש בהכרעה זו כדי לתת מענה לשאלה השניה שפורטה לעיל – באשר לתשלום הנטען של גואטה לחנגל. המסקנה הינה כי גואטה לא שילם לחנגל שום סכום שהוא בגין חשבונית 551, ועל כן נכון עשתה המומחית כאשר התחשבה בסכום החשבונית לצורך החלוקה בין הצדדים.

האם השותפות מכרה משטחים לחברה בשם "דיל משטחים", והאם ההכנסות בגין מכירות אלה דווחו לקופת השותפות?

1. חנגל טען בסיכומיו כי השותפות מכרה משטחים לחברה בשם "דיל משטחים" בסכומים שעולים על הסכומים שמצאה המומחית כסכומי המכירות בתקופת השותפות. חנגל טען בתצהירו כי מדובר ב – 350 משטחים ביום ליום, במחיר של 13 ₪ למשטח. לטענת חנגל, המדובר במכירות של 130,992 ₪ נוספים על אלה המפרטים בחוו"ד המומחית.

להוכחת טענתו, חנגל צירף כנספח ה' לתצהירו חשבונית של מכירה של משטחים לדיל משטחים.

1. דין הטענה להידחות. הנטל להוכיח את הטענה שמכירות השותפות היו גבוהות מהמפורט בחוו"ד המומחית - מוטל על חנגל. חנגל לא המציא כל ניירת אשר יש בו כדי לתמוך בטענותיו הנ"ל. החשבונית שאליה הפנה חנגל הינה מחודש נובמבר 2009, היינו – 4 חודשים לאחר סיום השותפות ואין בה כדיללמד דבר על המכירות שבתקופת השותפות.

חנגל היה יכול גם לבקש להזמין כעד מטעמו אדם מוסמך מטעם "דיל משטחים" ולבקש להורות לו שיביא עימו את כרטסת החו"ז הרלוונטית, לחודשי השותפות של "דיל משטחים" מול גואטה או מול "ב.ג. משטחים" – אך הוא לא עשה כן.

זוהי הימנעות מלהביא עד רלוונטי, אשר יש בה כדי להביא לדחיית טענת חנגל, אף בראש זה.

סוף דבר

1. נוכח כל האמור אני דוחה את תביעת גואטה נגד חנגל (ת.א. 3161/09).

אני מקבל באופן חלקי את תביעת חנגל נגד גואטה (ת.א. 10547-09-09) ומחייב את גואטה לשלם לחנגל את הסך של 62,523.10 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 25.5.2009 ועד למועד התשלום בפועל.

כמו כן, גואטה ישא בהוצאות המשפט של חנגל, ובנוסף ישא בשכ"ט עו"ד בסך של 15,000 ₪. אין חיוב במע"מ.

ניתן היום, ח' ניסן תשע"ד, 08 אפריל 2014, בהעדר הצדדים.

1. לרבות מכירות פרטיות של השותפים, בתקופת קיומה של השותפות ↑

2. נתון המופיע בסוגריים הינו ניכוי ↑

3. ההוצאות נקבעו, בין היתר, בהתאם לנתוני הטבלה, אשר אומתו ע"י המומחית מבחינה חשבונאית ↑