1. בפניי תביעות כספיות נגדיות: תביעה שהגיש התובע בגין כספים שלטענתו הנתבעים חבים לו עקב עבודתו אצל הנתבעת ותביעה שכנגד שהגישו הנתבעים בגין נזקים כספיים שלטענתם נגרמו על ידי התובע עקב עבודתו זו.

מטעמי נוחות, התובע/הנתבע שכנגד מר אלכסנדר ג'השאן יקרא להלן "התובע"; הנתבע מס' 1/התובע שכנגד מר אניס איוב יקרא להלן "הנתבע" והנתבעת מס' 2/התובעת שכנגד בי.ג'י.טי מכונות בע"מ תיקרא להלן "החברה".

1. יצוין, כי בקשה שהגיש התובע לסילוק התביעה שכנגד על הסף ובקשה שהגישו הנתבעים לביטול צו עיקול זמני שניתן בתיק, נדחו על ידי, כמפורט בהחלטה מיום 5/9/10.

יובהר ויודגש, כי לאור בקשות נוספות שהגישו הנתבעים בעניין זה של העיקול, הושגה לבסוף בין הצדדים הסכמה, לפיה צו העיקול יבוטל כנגד הפקדת סך של 200,000 ₪ בקופת בית המשפט. עיון בנתוני התיק, מעלה, שסכום זה אכן הופקד, ביום 3/3/11.

טענות התובע בתמצית

1. התובע, רואה חשבון במקצועו, טוען, כי בחודש 11/07, או בסמוך לכך, פנה אליו הנתבע (שהינו איש עסקים המתגורר בגרמניה ומי שהיה ביחסי ידידות עם אביו ושררו ביניהם לטענת התובע יחסי אמון וחברות קרובים) וביקש ממנו לייצגו בארץ בכל הקשור לעסקיו, דהיינו מכירה וקנייה של מכונות למחזור אשפה וחלקי חילוף שלהן; כמו כן ביקש מהתובע לפתוח חברה לצורך פעילות זו.

בין התובע לנתבע סוכם, כי הנתבע ישלם לתובע סך של 1/5 מהרווח שתפיק הפעילות הנ"ל בתוספת מע"מ, כאשר רווח הוגדר כמחיר מכירה פחות מחיר רכישה. בנוסף, העניק התובע לנתבע שירותי הנהלת חשבונות אשר מוערכים בסך של 2,500 ₪ + מע"מ לחודש, בהתאם למחירים המקובלים בשוק.

1. ביום 14/11/07, הקים התובע את החברה. בפועל, מכיוון שהנתבע שוהה רוב הזמן בגרמניה, ניהל התובע, לטענתו, בתיאום מלא עם הנתבע, את כל פעילות החברה בארץ, החל מתחילת הפעילות בחודש 2/08 ועד לחודש 5/09. התובע היה הרוח החיה בחברה וניהל אותה בנאמנות ובמסירות.

עבודתו של התובע כללה, בין השאר, קשר עם ספקים, לקוחות, נסיעות בארץ ומחוצה לה, סגירת עסקאות, חתימה בשם החברה על מסמכים וחוזים, קבלת שיקים מלקוחות והפקדתם בחשבון החברה, הנפקת חשבוניות מס, שירותי הנהלת חשבונות ודיווח שוטף לרשויות המס. בנוסף, התובע הילווה לנתבעים כספים רבים זאת הואיל ולחברה לא הייתה מסגרת אשראי בבנק וכך גם לא היה לה כרטיס אשראי. התובע אף נתן שיק אישי שלו בסך 173,000 ₪ לטובת לקוח, כביטחון, על מנת לסגור עמו עסקה.

1. התובע טוען, כי לא ביצע התחשבנות מול הנתבע בכל עסקה וכי במשך זמן ארוך לא קיבל את המגיע לו מהנתבעים בעבור חלקו ברווחים כמו גם את שכר טרחתו כמנהל החשבונות של החברה.

לפי התובע, בגין העסקאות שבוצעו בחברה בתקופה הרלוונטית לתביעה, ולאחר קיזוז הסכומים שקיבל (סך כולל של 27,247 ₪), נותרו הנתבעים חבים לו את הסך של 169,892 ₪ כולל מע"מ. התובע פירט את העסקאות הרלוונטיות ואשר לא קיבל תשלום בגינן וכן את הסכומים המגיעים לו בגינן. לפירוט זה נשוב בהרחבה בהמשך.

בגין שירותי הנה"ח, מגיע לתובע לטענתו סך של 46,600 ₪ כולל מע"מ (ביחס לתקופה מחודש 2/08 ועד חודש 5/09).

סך הכל עומד החוב הנתבע על סך 216,492 ₪ כולל מע"מ.

1. בחודש 5/09, ממשיך התובע וטוען, החליט הנתבע, כי הוא אינו מעוניין בהמשך ההתקשרות עמו. בהמשך לכך, ביום 21/5/09, שלח התובע לנתבע מייל שכותרתו "סיום התקשרות" במסגרתו ביקש לתאם עמו פגישה על מנת להעביר את החומר באופן מסודר ולעשות התחשבנות סופית ביניהם.

מכיוון שהקשר בין התובע לנתבע נותק, הוא החל להתנהל באמצעות רו"ח בולוס נחאס (להלן: "נחאס"), ידידו של הנתבע, לו מסר התובע את חותמת החברה ומסמכים הנוגעים לה.

1. התובע טוען, כי הנתבעים לא טרחו להעביר לו את הסכומים המגיעים לו ו/או כל סכום אחר המגיע לו לשיטתם הם (התובע מפנה בין היתר למכתב של הנתבע מיום 27/05/09 בו אישר הנ"ל לנחאס לשלם לתובע את המגיע לו). מאידך, התובע, מצידו, השתדל לנהוג בתום לב כלפי החברה ולא להערים עליה קשיים למרות החוב כלפיו, והדבר התבטא, בין השאר, בהעברת מסמכי החברה ומלאי שהיו ברשותו.

טענות הנתבעים בתמצית

1. הנתבעים טוענים, כי דין התביעה כנגד הנתבע להידחות על הסף בהעדר עילה ו/או יריבות, שכן הנטען בתביעה מתייחס למישור היחסים שבין התובע לחברה והתובע לא הצביע על עילה להרמת מסך, שעה שהנתבע שימש אך ורק בעל מניות בה.
2. לפי הנתבעים, במסגרת יחסי הידידות בין הנתבע לבין אבי התובע מר מוריס ג'השאן (להלן "מוריס"), נודע לנתבע כי התובע הינו רו"ח המנהל חברה גדולה העוסקת בספנות וביבוא. מוריס המליץ בפני הנתבע לשכור את שירותיו של בנו (התובע) כרו"ח בעסקיו וכך נוצר הקשר בין הצדדים.

במסגרת הקשר שנרקם בין הצדדים, סוכם כי התובע ישמש כרו"ח של החברה בתחומי המדינה וכן כאיש קשר בין הנתבעים לבין לקוחותיהם בארץ ובכלל זה לדאוג למערך הנה"ח של החברה ולשמש כאיש אמונו/כתובתו של הנתבע בארץ. בתמורה לשירותיו אלה, סוכם בין הצדדים, כי החברה תשלם לתובע רווח בגובה של 20% מרווחיה לאחר קיזוז כל ההוצאות כולל ההוצאות השוטפות שלה ללא יוצא מן הכלל.

1. לאור יחסי האמון ששררו בין הצדדים, החל התובע לספק את שירותיו בסוף שנת 2007 מבלי שיסוכמו התנאים ביניהם, כשהתובע מתחמק מהצגת הצעה מטעמו לעניין שכרו. רק בחודש 3/08 ו/או בסמוך לכך, סוכמו תנאי שכרו של התובע ע"פ דרישתו, במשרדו בנוכחות אביו, כמפורט לעיל.

בסמוך להסכמות שהושגו עם התובע, המליץ הלה לנתבע לנהל את העסק באמצעות חברה בע"מ כאשר התובע הציע את שירותיו ברישום החברה ופתיחת תיקים בשלטונות המס והרשויות השונות ואכן כך היה, שעה שהנתבע הוא שנושא בכל ההוצאות הכרוכות בדבר ומבלי שהתובע סיפק לו חשבוניות מס בגין העלויות. משביקש הנתבע לקבל את החשבוניות, טען התובע, כי הן נמצאות במשרדו ולא מילא אחר הבטחותיו להמציא את העתקן לנתבע.

1. הנתבעים דוחים את דרישתו של התובע בעניין שכרו בגין שירותיו כרו"ח. לטענתם, שכרו של התובע הועמד על 20% מהרווח לאחר קיזוז כל ההוצאות, הא ותו לא. דרישתו של התובע בעניין זה מעולם לא הושמעה על ידו טרם הגשת תביעתו. יתרה מכך, משנטל חלק ניהולי בחברה מחד ושימש כרו"ח מאידך, נהג התובע בניגוד לדין ולכללי האתיקה. עוד הסתבר לנתבעים, כי התובע מעל באמון שייחס לו הנתבע והדבר קיבל ביטוי בנטילת כספים וטובות הנאה על חשבון הנתבעים ומאחורי גבם.

הנתבעים טוענים, כי העבודה המשותפת החלה דועכת בחודש 10/08 או בסמוך לכך, משהתגלה קרע באמון שבין הצדדים, לאחר שהנתבע חש כי התובע מעלים ממנו נתונים באשר למצבה הפיננסי של החברה וגילה משיכות כספים תמוהות מחשבון החברה, אשר בוצעו ע"י התובע. הנתבע אף עמד על החזרת הכספים ואכן התובע החזיר אז סכום של כ- 4,000 ₪.

1. לעניין העסקאות שבוצעו, טוענים הנתבעים כי התובע מחוסר כל ידע טכני באשר למכונות וככזה נעדר כל ידע בסגירת עסקאות. מכאן, כל העסקאות נסגרו ע"י הנתבע כשלעתים התבקש התובע על ידו לתעד את המוסכם ו/או לחתום בשמו על עסקאות. חמור מכל, על אף חוסר הידע וחוסר מנדט, שינה התובע על דעת עצמו חלק מהעסקאות שנסגרו ע"י הנתבעים.

לדידם, התובע נטל לעצמו את חלקו בחלק מהעסקאות על דעתו בלבד וללא קבלת רשות מהנתבעים.

התובע ששלט בנתוני החברה עיכב את מסמכיה ובכך לא אפשר לנתבעים לבצע התחשבנות עמו. במסגרת שליטתו זו, ביצע התובע אף פעולות תמוהות למשל זיכוי וחיוב בסך של כ - 17,094 ₪, כמופיע בכרטסת. התובע מסר לרו"ח נחאס מסמכים חלקיים ואף עיכב שיקים דחויים שנמשכו לטובת החברה ובכך פגע בתזרים מזומניה.

1. הנתבעים מפרטים בהרחבה בכתב הגנתם ובכתב התביעה שכנגד את הנזקים שנגרמו להם לטענתם, מהתנהלותו של התובע הן כתוצאה "מהמעילות והגניבות" שבוצעו על ידו והן כתוצאה מהתנהלותו "הרשלנית ו/או הזדונית". לדידם, נגרמו להם, בין היתר, נזקים חשבונאיים, אי הפקדת כספים בחשבונות החברה, תשלומים ללא תיעוד לכיסוי הוצאותיו הפרטיות של התובע, מלאי פחם שנעלם ופדיונו לא הועבר לחברה, אובן תיעוד שמנע קבלת פטור ממכס, אי הגשת מאזנים, חשיפת סודות, תשלום לבני משפחה ועיכוב סחורות ומסמכים.
2. הנתבעים העמידו את נזקיהם (הן הנזקים בגין המעילות והגניבות הנטענות והן הנזקים בגין ההתנהלות הרשלנית הנטענת כלפי התובע) בסכום כולל של 502,325 ₪. לפי הנתבעים, הרי שיש לקזז סכום זה מכל סכום שייפסק לטובת התובע, ככל שיפסק. סכום זה הוא גם הסכום שנתבע על ידי הנתבעים מאת התובע במסגרת התביעה שכנגד שהוגשה על ידם.

הנתבעים ויתרו על רכיב נזק בסך של 100,000 ₪ ועל כן העמידו, בכתב סיכומיהם, את סך נזקיהם על סכום של 402,325 ₪. מכל מקום, משיקולי אגרה, הקטינו הנתבעים את סכום תביעתם (התביעה שכנגד) לסך של 300,000 ₪.

1. בכתב ההגנה לתביעה שכנגד עתר התובע לדחיית התביעה תוך שהכחיש כי סוכם שישמש כרו"ח של החברה או כי שירותיו יכללו גם הנהלת חשבונות. התובע התייחס באופן פרטני לטענות שנכללו בתביעה שכנגד תוך מתן הסברים לסכומים שפורטו שם.

תצהירים, עדויות וראיות הצדדים

1. מטעם התובע הוגשו תחילה תצהיר שלו ותצהיר של אביו מוריס.

מטעם הנתבעים הוגשו תצהיר הנתבע ותצהיר רו"ח בולוס נחאס (מי שהעיד ביחס לתצהיר רו"ח נחאס הוא רו"ח רגיד סווילים, שותף במשרד נחאס ומעדותו עולה, שמי שחתום על התצהיר זה בכלל עובד מהמשרד, שאינו רו"ח).

בתגובה לתצהירי הנתבעים, הוגשו תצהירים משלימים מטעם התובע: תצהיר נוסף שלו עצמו ותצהיר נוסף של אביו מוריס.

1. העדים הנ"ל (התובע, מוריס והנתבע) נחקרו על האמור בתצהיריהם, למעט בעניין תצהיר נחאס לגביו העיד רו"ח סווילים. עדים נוספים שהעידו בפניי ואשר זימונם לעדות נתבקש ע"י הנתבעים, הינם: מנשה פתאי, יורי זלנקו, אילנה אברמוב, דינה קובריק, ראיק ניקולא, סמיר אלחיל, רחל רבר. עוד יצוין, כי בדיון מיום 6/3/13 הופיע רו"ח בולוס וברשות בית המשפט, העיד, כי לא שימש רו"ח של החברה בשנים 2008 – 2009. סה"כ התקיימו ארבעה דיוני הוכחות.

דיון והכרעה

1. לאחר ששמעתי את העדים שהעידו בפניי והתרשמתי מהופעתם ולאחר שנתתי דעתי לראיות הצדדים ולטיעוניהם, שוכנעתי כי דין התביעה הראשית להתקבל בחלקה ודין התביעה שכנגד להידחות (למעט בכל הנוגע לסך של 800 ₪), הכל כפי שיפורט להלן.
2. אין חולק בין הצדדים, כי בין התובע לבין הנתבע סוכם כי התובע ינהל את עסקיו של הנתבע בארץ וכמו כן סוכם על הקמת חברה לצורך כך. בחודש 11/07 אכן הוקמה החברה (היא הנתבעת), במסגרתה ביצע התובע את תפקידו זה. התובע שימש למעשה כאיש קשר בין הנתבע לבין לקוחות החברה בארץ בקשר עם עסקי המכונות וחלקי החילוף.

עבודתו של התובע בחברה החלה בסמוך לאחר הקמתה ונסתיימה בחודש 5/09 (היינו תקופה של כשנה וחצי), על רקע מחלוקות שנתגלעו בין הצדדים.

בהקשר זה צירף התובע את נספח י"ז לתצהירו: מכתב מיום 21/5/09 שהעביר התובע לנתבע במייל שכותרתו "סיום התקשרות", במסגרתו ביקש לתאם פגישה "על מנת להעביר את החומר באופן מסודר, ולעשות התחשבנות סופית בינינו". כמו כן, צירף התובע את נספח י"ח לתצהירו: מכתב מיום 27/5/09 שהועבר מהנתבע לרו"ח בולוס. למכתב זה, שבהמשך סומן ת/18, עוד אחזור בהמשך.

1. המחלוקת בין הצדדים עניינה תנאי עבודתו של התובע בחברה והתנהלותו בה. התובע, מצידו, טוען, כי בהתאם לתנאי ההתקשרות בינו לבין הנתבע, הרי שזכאי לכספים הנטענים על ידו. הנתבעים, מצידם, מכחישים את תנאי ההתקשרות להם טוען התובע וטוענים, כי נגרמו להם נזקים רבים עקב התנהלות התובע בחברה. לשיטתם, גם אם זכאי התובע לסכומים כלשהם, הרי שהם מתקזזים מול סכומי הנזק הנטענים על ידם ואף למעלה מכך.

תנאי ההתקשרות

1. בכל הנוגע לתנאי ההתקשרות שבין הצדדים, התובע טוען כי הסיכום בינו לבין הנתבע היה כזה, שבגין טיפולו השוטף בעסקי המכונות, ישולם לו סך של 1/5 מהרווח שיופק מהפעילות הנ"ל, כאשר רווח הוגדר כמחיר מכירה פחות מחיר רכישה. בנוסף וללא קשר לטיפול השוטף בעסקי המכונות, טוען התובע, כי העניק לחברה שירותי הנהלת חשבונות אשר הוערכו בסך של 2,500 ₪ + מע"מ לחודש.

הנתבעים, לעומת זאת, טוענים, כי הסיכום עם התובע היה כזה ששכרו יועמד על 1/5 מהרווחים לאחר קיזוז כל הוצאות החברה וכי במסגרת שירותיו ישמש גם רו"ח של החברה לרבות טיפול במערך הנה"ח של החברה. במילים אחרות, טענתם היא, ששכרו הנ"ל של התובע כלל גם את טיפולו במערך הנה"ח של החברה.

1. במחלוקת זו שבין הצדדים, מצאתי לקבוע, כי הסיכום ביניהם היה כזה, שבגין מכלול שירותיו של התובע עבור החברה, ישולם לו סך של 1/5 מהרווח ביחס לכל עסקה ועסקה (של מכונות), בהתאם למנגנון החישוב שנטען על ידו. ודוק, באומרי מכלול שירותיו כוונתי היא גם לשירותיו בעסקאות הנוגעות לחלקי החילוף ובנושא הנה"ח של החברה.
2. אין חולק, שבין התובע לבין הנתבע התקיימה פגישה בחדר העבודה אשר בביתו של התובע, במהלכה סוכם שחלקו של התובע יעמוד על 1/5 מהרווחים.

באשר לשאלה כיצד הוגדר "רווח", אני מאמין לתובע (שעדותו בעניין זה הותירה רושם אמין וחיובי) שהכוונה הייתה לרווח הנקי/הגולמי שיופק מכל עסקה ועסקה של מכירה (ולא לאחר קיזוז כל ההוצאות השוטפות, כפי הנטען ע"י הנתבע). טענה זו של התובע, מלבד עדותו הוא, נתמכת בראיות נוספות ובין היתר בעדות אביו (שנכח אף הוא בפגישה הנ"ל), ובמכתב ת/18 של הנתבע.

1. בעדותו בפניי, הסביר התובע את ההיגיון שהנחה אותו לעמוד על 1/5 מהרווחים במונחים של רווח גולמי ביחס לכל עסקת מכירה (ראו עמ' 50 סיפא ועמ' 51 לפרוט' הדיון מיום 29/2/12 ):

"ש. אמרת לנו בתחילת עדותך שאתה אמור לקבל 20 אחוזים מההפרש בין שווי הרכישה לבין המכירה...אם העסקה תביא הפסד ולא רווח. קונים מכונה ונתקעים עמה ולא מצליחים למכור אותה, ואח"כ חוטפים תביעה של 2.5,000,000 ₪. האם אתה גם צריך להשתתף ב-20% מההפסד או רק מתי שיש רווח?

ת. בגלל זה לא דרשתי 50% בגלל ההתעסקות שלי עם הנתבעת. אם הייתי צריך להיכנס, בהגדלת הרווחים כן גם גדלים הסיכונים. או שאני עושה מכירות ונותן שירות ועל זה תמורתי נקבעת לפי עשרים אחוזים, עד לאותו רגע שיצאתי מהעסק לא הייתה עסקה אחת שהפסידה. שנית בגלל זה, ואני חוזר ואומר, לא דרשתי 50%. אם אני צריך לקחת על עצמי סיכונים של 2.5,000,000 ₪ לא הייתי מסכן את כספי ולא את פרנסתי ולא את אשתי. אנחנו דיברנו על דבר פשוט. באותה פגישה שהייתה במשרדי בביתי נתתי לו דוגמא מאד פשוטה. אמרתי לו שאנו קונים מכונה ב-100 ומוכרים אותה ב-200 והרווח הוא 100 (מדובר על אלפי שקלים). אני מקבל 20% מהרווח הגולמי באותו רגע מהסך של 100,000 ₪.

ש. איזה היגיון כלכלי יש למר אניס בכך שיפריש לך 20% מהרווח הגולמי, כשיש עוד הוצאות והחברה יכולה להיות חשופה לתביעות וסיכונים?

ת. בגלל זה אני לא קיבלתי 50%. קיבלתי רק 20%. כל ההשקעות שנעשו אי אפשר היה לאמוד את שעות ההשקעה שלי, שהיו פרוסות על פני כל היום...".

ניתוח זה של התובע וההסבר שנתן, מקובלים עליי.

1. יתרה מכך, במכתב ת/18 התייחס הנתבע "לחלק של חמישית מהרווחים", מבלי התייחסות כלשהי לקיזוז הוצאות מאותו חלק. עסקינן במכתב שנכתב בזמן אמת ובשים לב למהותו ומועדו (בא לאחר מכתב התובע מיום 21/5/09 שעניינו סיום התקשרות וצורך בהתחשבנות סופית), מצופה היה, כי טענת הנתבע לקיזוז הוצאות – כפי הנטענת על ידו כיום - תמצא אף היא את מקומה במכתב. משלא מצאה את מקומה, יש להניח שמלכתחילה לא היה לה מקום. גם כשנשאל על כך הנתבע, בחקירתו הנגדית, התחמק ממתן תשובה עניינית והשיב "מה זה רווחים לדעתך? אל תשאל אותי שאלות סתמיות".
2. הנתבע טוען, כי חישובו של התובע לגבי חלקו בעסקת קומפוסט הגליל מעיד דווקא על כך שגרסתו שלו לעניין קיזוז כל ההוצאות היא הנכונה. טענה זו נדחית על ידי.

בכל הנוגע לעסקה זו העיד התובע כדלקמן:

"הרווח של הנתבעת היה 25,000 יורו...בסה"כ מדובר בסך של 150,000 ₪. אם מסכמים את הסכומים זה יוצא 130,840 ₪ לא כולל מע"מ. מתוך הסכום הזה שילמנו מחיר הובלה לחברת "גרימאלדי" 25,935 ₪ ללא מע"מ. עוד שילמתי ביטוח ימי בסכום של 950 ₪ לחברת הביטוח. ביחד זה, אם מעגלים את הסכומים, סך של 26,987 ₪. הרווח מהעסקה הוא כ-104,000 ₪ X 20% זה 20,800 ₪. מוסיפים את המע"מ לסכום יוצא 24,000 ₪" (עמ' 52 סיפא ועמ' 53 רישא לפרוט' הדיון). משנשאל מדוע קיזז את ההוצאות של ההובלה והביטוח הימי, הסביר התובע "זו הוצאה ישירה של העסקה...זו עלות ישירה למחיר המכונה".

הסברו זה של התובע ומנגנון החישוב, עולים בקנה אחד עם טענתו בדבר "רווח גולמי". בקיזוז הוצאות ההובלה והביטוח הימי, שהן הוצאות ישירות של העסקה (להבדיל מהוצאות שוטפות של החברה), אין כדי להטות את הכף לטובת הנתבע, שכן עסקינן בהוצאות העסקה עצמה שהן חלק מהעלות ("זו עלות ישירה למחיר המכונה").

1. הוא הדין באשר לטענת הנתבע לגבי שתיקתו כביכול של התובע בנוגע לשאר העסקאות שבוצעו. בעניין זה, הסביר התובע "אני מתנצל בפני ביהמ"ש שהמצב הכספי שלי די טוב. לא הייתי צריך את הכסף הזה. לא משכתי את הכסף כי מר אניס היה מושך כל הזמן כספים ולא היה משאיר גרוש. תמיד היה לחוץ ותמיד צריך כסף...אותו סכום שהעברתי לעצמי בינואר 2009 הוא אמנם היה סכום מדויק. הסכום של 20% כולל מע"מ היה 24,001 ₪...". העובדה כי התובע נמנע מלמשוך כספים, אינה אמורה לפעול לחובתו.
2. שונים הם פני הדברים לגבי טענות התובע, שעניינן שכר בעבור שירותי הנה"ח ועסקאות מכירת חלקי חילוף. טענותיו לסיכום עם הנתבע על שכר נפרד בעבור שירותים אלו ו/או שהדבר היה ברור, נדחות על ידי.
3. מחומר הראיות עולה, אמנם, כי התובע סיפק שירותי הנה"ח עבור החברה, אולם הוא לא הוכיח, כי בגין פועלו זה סוכם על שכר נפרד. כפי שציינתי כבר לעיל, הרי שאת פועלו בעניין זה יש לראות כחלק ממכלול השירותים שסיפק ואשר בעבורם סוכם כי ישולם לו 1/5 מהרווחים. התובע עצמו אישר בעדותו, כי בפגישה הנ"ל שהתקיימה עם הנתבע נושא זה של שירותי הנה"ח נותר פתוח "כי אמרנו שנדבר על זה מאוחר יותר", כאשר אי התייחסותו לעניין זה גם "מאוחר יותר", מדברת בעד עצמה.

גם בחישובים שהעביר התובע לרו"ח בולוס (צורפו חלק מנספח ב' לתצהיר הנתבע; התובע, בחקירתו הנגדית, אישר, כי נערכו בכתב ידו) לא מוזכר עניין זה. הסברו של התובע כי "זה ברור מאליו שיש לי שכ"ט בנפרד כמנהל חשבונות", אינו מקובל עליי בנסיבות כמפורט לעיל. ודוק, עסקינן במסמכים שהועברו ע"י התובע שעה שהוא והנתבע היו כבר מסוכסכים.

1. יתרה מכך, הטענה לשכ"ט נפרד בגין שירותי הנה"ח אף אינה מתיישבת עם שיטת התובע עצמו לעניין אי חשיפתו לסיכוני/הפסדי החברה והסתפקותו משכך ברווח גולמי בשיעור של 20% המופק מכל עסקה ועסקה. משסוכם על רווח גולמי, כאמור, ובהעדר תימוכין לשכר נוסף כלשהו עליו כביכול סוכם, הדעת נותנת כי אותו רווח גולמי וההיגיון הכלכלי הטמון בו כלל בחובו את מכלול השירותים שסיפק עבור הנתבעים.
2. דברים אלה נכונים גם לגבי השכר הנטען ע"י התובע בעניין מכירת חלקי חילוף. עוד בהקשר זה, כלל לא ברור כיצד טענת התובע לשכר של 20% מסה"כ רווחי מחזור המכירות השנתי עולה בקנה אחד עם טענתו לרווח גולמי של 20% מעסקאות פרטניות. הסבריו של התובע בעניין זה אינם מספקים (עמ' 54 סיפא ועמ' 55 רישא לפרוט' הדיון מיום 29/2/12). כך גם הנתונים והפירוט החלקי שהביא התובע בדנן. טענות התובע לשכר נפרד בגין חלקי חילוף, פשיטא שלא הוכחו.
3. אשר לשאלה האם התובע שימש כרו"ח של החברה או שמא כמנהל חשבונות בלבד, הרי שבנסיבות העניין ונוכח מסקנתי לפיה ממילא אין התובע זכאי לשכר נפרד בעניין זה, איני רואה צורך להיזקק לה. כך גם לגבי טענת הנתבע לפיה אין התובע יכול לשמש גם כרו"ח וגם כמנהל החברה.

התמורה

1. התובע מפרט את העסקאות בגינן זכאי לטענתו לתמורה הנתבעת על ידו. להלן תיבחנה טענות התובע ביחס לכל עסקה ועסקה, כפי שהוגדרה על ידי הצדדים.
2. עסקת יונתן ל.א. בע"מ: ביחס לעסקה זו, טוען התובע, כי מחיר רכישת המכונה הינו 24,000 יורו, מחיר מכירתה הינו 40,300 יורו ושחלקו ברווחים הינו 13,487 ₪ + מע"מ. אין חולק, כי עסקה זו בוצעה בתקופת עבודתו של התובע בחברה. בתמיכה לטענותיו, צירף התובע את הזמנת יונתן, חשבונית רכישה וחשבוניות מס שהונפקו ליונתן, מהם עולה, בין השאר, כי מדובר במכונה מסוג AZ30-120.

בשים לב לראיות שהוגשו ע"י התובע בקשר עם עסקה זו ומשלא נקבו הנתבעים סכום אחר שיעיד אחרת, יש לקבוע כי התובע זכאי לסך האמור (13,487 + מע"מ).

אשר לטענת הנתבעים בדבר אי קיזוז עלות ההובלה בסך של 5,700 יורו מחלקו של התובע, הסביר התובע, כי הגם שעסקינן בהוצאה בה נשאה יונתן, הרי שבבואו לחשב את חלקו עשה כן לאחר הפחתת/קיזוז סכום זה.

1. עסקת איילי הנגב והגליל בע"מ: ביחס לעסקה זו טוען התובע בתצהירו לתשלום המגיע לו בסך 7,787 ₪ + מע"מ. בשים לב לראיות שנפרשו בפניי עולה כי עלות רכישת המכונה עמדה על סך 116,117 ₪ (לאחר קיזוז הזיכוי) בעוד שנמכרה בסך של 160,000 ₪. אין לבוא בטרוניה לתובע בגין ההחזר שבוצע לחברה הרוכשת על פי הנחיות הנתבע עצמו וכאשר החזר זה אמור היה להתקבל אצל הנתבעת משלטונות המס, שכן עסקינן בניכוי במקור שבטעות לא נגרע בתחילת העסקה. התובע זכאי אפוא לחלקו בעסקה זו.
2. עסקת אודין הנדסה בע"מ: ביחס לעסקה זו טוען התובע, כי מחיר רכישת המכונה הינו 26,166 יורו, מחיר מכירתה הינו 33,000 יורו ושחלקו ברווחים הינו 12,389 ₪ + מע"מ. אין חולק, כי עסקה זו בוצעה בתקופת עבודתו של התובע בחברה. בתמיכה לטענותיו, צירף התובע את הזמנת אודין, חשבונית רכישה וחשבוניות מס שהונפקו לאודין, מהם עולה, בין השאר, כי מדובר במכונה מסוג AZ 50 שמספרה 891-08-92.

בשים לב לראיות שהוגשו ע"י התובע בקשר עם עסקה זו ומשלא נקבו הנתבעים בסכום אחר שיעיד אחרת, יש לקבוע כי התובע זכאי לסך האמור (12,389 ₪ + מע"מ).

אשר לטענות הנתבעים בעניין אי התייחסות התובע לתנודות בשער היורו ולהוצאות ההובלות, דין טענות אלה להידחות. הטענות הועלו באופן סתמי וכללי, כשלעניין הוצאות ההובלה הסביר התובע כי עלויות ישירות אלו ממילא הופחתו על ידו, כך שטענת הנתבעים אינה במקומה.

1. עסקת קומפוסט אור: ביחס לעסקה זו, טוען התובע כי מחיר רכישת המכונה הינו 175,620 יורו, מחיר מכירתה הינו 225,600 יורו ושחלקו ברווחים הינו 54,000 ₪ (10,000 יורו) + מע"מ. בתמיכה לטענותיו, צירף התובע את הזמנת קומפוסט אור, חשבונית רכישה וקבלות, מהם עולה כי מדובר במכונה מסוג מהפך זחלי.

הנתבעים טוענים, כי העסקה לא הושלמה בתקופת עבודתו של התובע בחברה, כי תמורתה בוצעה לאחר סיום הקשר העסקי עמו ולכן אין התובע זכאי לחלקו הנטען בעסקה זו. התובע מאשר שרק חלק מהתשלומים בגין המכונה נפרעו בזמן כהונתו בתפקיד ובד בבד טוען, כי העובדה שחלק מהתשלומים (שנעשו בשיקים דחויים) המשיכו להתבצע לאחר סיום עבודתו אצל הנתבעת אין בה כדי לאיין את חלקו ברווחי העסקה, היות וזו בוצעה והושלמה על ידו בעת עבודתו בחברה.

במחלוקת דנן, ובשים לב שמועד ביצוע העסקה כשלעצמה הינו בתקופת עבודתו של התובע בחברה (12/08), כפי העולה מהמסמכים הרלוונטיים (הזמנת קומפוסט אור וחשבונית הרכישה) צודק התובע בטענתו לפיה זכאי לחלקו בעסקה דנן, גם אם חלק מהתשלומים נעשו לאחר סיום עבודתו.

באשר לטענת הנתבעים לעניין קנס שספגה החברה בעסקה זו, דין הטענה להידחות בהעדר הוכחה. מסיבה זו צריך לדחות גם את טענת הנתבעים לעניין זיכוי בסך של כ – 40,000 ₪ לטובת הלקוח, שאף הועלתה לראשונה רק בסיכומיהם. שאר טענות הנתבעים ביחס לעסקה זו, גם בהן אין כדי לשנות את פני הדברים.

משכך, לאור הראיות שהוגשו ע"י התובע בכתב התביעה בקשר עם עסקה זו ומשלא נקבו הנתבעים בסכום אחר שיעיד אחרת, יש לקבוע, כי התובע זכאי לסך האמור (54,000 ₪ + מע"מ).

1. עסקת מי החולה: בקשר עם עסקה זו עותר התובע בכתב התביעה לתשלום סך של 16,800 ₪ + מע"מ. הנתבעים טוענים כי העסקה לא יצאה אל הפועל וכי המכונה נותרה כאבן שאין לה הופכין. בניגוד לתובע שצירף לתצהירו את מסמכי העסקה, נותרה טענתם של הנתבעים ללא תימוכין ועל כן מצאתי לקבל את דרישתו של התובע בגין עסקה זו ולפסוק לזכותו את הסך של 16,800 ₪ + מע"מ.
2. עסקת HASS: בעניין זה טוען התובע, כי עסקינן במכונה שנרכשה בגרמניה במחיר הזדמנות ויובאה ארצה; הרווח בעסקה זו טרם הופק עד למועד בו הפסיק התובע לפעול בענייני הנתבעים; ע"פ שווי השוק של המכונה, תימכר זו בסך של כ – 362,000 ₪, כאשר נרכשה בסך של כ – 171,000 ₪; שחלקו ברווחים, לפיכך, הינו 38,200 + מע"מ. בתמיכה לטענותיו, צירף התובע חשבונית רכישה ממנה עולה, כי מדובר במכונה מסוג AZ 30.

במילים אחרות, טענת התובע היא לקבלת חלקו מהרווח הצפוי ממכירה פוטנציאלית של המכונה בשים לב למחיר רכישתה ומחיר מכירתה הפוטנציאלי (לפי שוויה בשוק).

לא ברור מדוע סבור התובע, כי זכאי הוא לתשלום בגין עסקה של מכונה שטרם יצאה אל הפועל בתקופת עבודתו בחברה. הדבר אינו עולה בקנה אחד עם תנאי ההתקשרות כפי שסוכמו בין הצדדים, ואשר פורטו לעיל. די בכך כדי לקבוע שהתובע לא הוכיח את זכאותו לתשלום בגין עסקה נטענת זו, אף מבלי להיזקק לטענת הנתבעים שעניינה איבוד מסמכים מקוריים של המכונה ע"י התובע (טענה שתידון בהמשך הדברים).

1. אשר לתמורה הנטענת בעניין חלקי חילוף לשנים 2008 ו- 2009 ושירותי הנה"ח, הרי שהתובע אינו זכאי לה, וזאת מהנימוקים שכבר פורטו בהרחבה לעיל.
2. חיבור הסכומים דלעיל נותן את הסך של 104,463 ₪ (לא כולל מע"מ). אין חולק, כי מסכום זה יש לקזז את הסך של 27,247 ₪ (שהיווה, לפי הטענה, את עלות שכרה של אחות התובע), כך שסה"כ זכאי התובע לסך של 80,975 ₪ (לא כולל מע"מ).
3. השאלה הנשאלת כעת, הינה, האם נוכח טענות הנתבעים כנגד התנהלות התובע והנזקים שנגרמו להם כתוצאה מכך, יש מקום לקיזוז סכומים כלשהם מהסכום הנ"ל ו/או האם יש מקום לחייב את התובע בתשלום כלשהו לנתבעים?

התנהלות התובע ושאלת הנזקים

1. בכגון דא, הנתבעים מלינים על כך שהתובע התרשל במילוי תפקידו ואף מעל בכספיהם ובתוך כך מייחסים לו מעשים ו/או מחדלים שונים, אליהם אתייחס להלן.
2. הוצאות רישום החברה והטענה לאי המצאת חשבונית בגין התשלומים בהם נשאו הנתבעים: בעניין זה טוען התובע, שכרטיסו של הנתבע בחברה זוכה בסכום האגרה ששולמה (2,200 ₪) ושסכום זה הועבר לחשבונו של הנתבע ביום 31/5/08. בתמיכה לטענתו זו, צירף התובע אישור המעיד על תשלום האגרה, כרטסת הנתבע בחברה המעידה על העברה של 2,200 ₪ ודף חשבון בנק המעיד על משיכת שיק עצמי בסך 4,090 ₪.

התובע נשאל בחקירתו הנגדית אודות הסך של 4,090 ₪ והסביר, כי עסקינן בשיק שנמשך ע"י הנתבע, בגין שני סכומים, אחד מהם אגרת הרישום. "הוא שילם שני סכומים מכיסו, הוצאנו לו שיק על סך 4,090 ₪ לפקודתו. הוא משך את זה במזומן. שני הסכומים האלה, אם זיכרוני אינו מטעה אותי, זה 2,100 ₪ בגין תשלום שהוא שילם לפני פתיחת חשבון החברה עבור הגדרת רישום חברה...שני הסכומים ביחד הם 4,090 ₪" (עמ' 31 לפרוט' הדיון מיום 29/2/12).

דברים אלה של התובע, בצירוף המסמכים שהגיש בדנן (כרטסת הנתבע; דף החשבון), מקובלים עליי. יוטעם, כי הנטל להוכיח אחרת מוטל היה על הנתבע (כמו למשל הבאת מסמכים מהבנק לעניין פרטי השיק ועותק הימנו) ובנטל זה לא עמד.

1. אשר לטענות הנתבע לפיהן שילם לתובע סך של 1,500 ₪ לכיסוי שכ"ט עו"ד שטיפל ברישום החברה וכי ביקש מהתובע את החשבונית בעניין זה, הרי שהן לא הוכחו. התובע שלל את הטענה והסביר, כי הטיפול בנושא רישום החברה נעשה ללא תמורה. הנתבע לא הביא תימוכין כלשהן לטענתו זו, הגם שאמר שיש לו עדויות בעניין "אנו מדברים על כסף שהוא קיבל ויש לי עדויות שאומרות שהבן אדם היה אמור לקבל 1,500 פלוס מע"מ לאחר מכן נאמר לי שהוא ביקש 1,200..." (עמ' 76 סיפא לפרוט' הדיון מיום 18/2/13). בדנן, לא מצאתי לסמוך על עדות הנתבע כשלעצמה.

התוצאה היא, אפוא, שרכיב הנזק החשבונאי הנטען ע"י הנתבעים בדנן (טוענים לנזק בסך כ – 1,000 ₪ בהעדר יכולת לקזז תשומות מחשבונית המס לעניין שכ"ט רישום חברה), נדחה בזאת.

1. היעלמות 4 חלפים: טענות הנתבעים בדנן לפיהן שני מותחנים ושני לגרים (בעלות של 4,500 ₪) נעלמו ממלאי החברה וכי אף שחלקם נמכר, תמורתם לא הועברה לחברה, אינן אלא טענות כלליות שלא גובו בראיות כלשהן.

אשר לחלק שנמכר ללקוח בשם יעקב אשכנזי, הסביר התובע את הסיבה בגינה הועבר התשלום לחשבונו הפרטי והבהיר כי התשלום קוזז בהמשך מיתרת חוב החברה כלפיו. בתמיכה לכך הפנה התובע לחיוב חשבונו בספרי החברה בסך 750 ₪, כמופיע בחלק מנספח ב' לתצהיר הנתבע ("העברה בנקאית מאשכנזי"). עוד בהקשר זה הוגשו, במסגרת חקירתו הנגדית של התובע, החשבונית נ/3 (חשבונית מס שהוצאה ללקוח) והמסמך ת/3 (מסמך מהבנק המעיד על העברה בנקאית בסך של 750 ₪ לחשבונו של התובע).

דברים אלה של התובע והסבריו בעניין זה כמפורט בחקירתו הנגדית (עמ' 29 סיפא ועמ' 30 רישא לפרוט' הדיון מיום 29/2/12), מקובלים עליי.

1. כרטיסי טיסה וחבילות נופש לחו"ל: הנתבעים טוענים, כי התובע נטל לעצמו הטבות שניתנו לחברה ובין היתר שבוע זוגי לו ולאשתו בוינה בחג הסילבסטר 2008/9. התובע שלל את המיוחס לו ובעניין הנסיעה לוינה והשהות שם, הבהיר, כי שילם בעצמו ומכיסו הפרטי. התובע גיבה טענתו זו במסמכים רלוונטיים (חשבונית מסוכנות הנסיעות מאטאר ומסמכים בדבר תשלום באשראי למלון בו התאכסן). גם סוכנת הנסיעות, דינה קובריק (שהוזמנה כעדה מטעם הנתבעים) ושעדותה אמינה עליי, אישרה, שהתובע שילם בעצמו עבור הנסיעה האמורה ובכך שללה את טענת הנתבעים בעניין זה (עמ' 67 לפרוט' הדיון מיום 18/2/13). אשר על כן, יש לדחות את טענות הנתבעים בדנן.
2. תשלום מזומן מראיק ניקולא: בעניין זה טענו הנתבעים, כי תשלום שהיה אמור להתקבל בחברה נלקח על ידי התובע בדרך של עצים להסקה וכי סך מזומן ששילם ניקולא לא הגיע לחברה. התובע הסביר, כי את עלות משלוח העצים בסך של 2,000 ₪ "הכניס" לתוך קבלה שהוצאה בקשר עם תשלומים שהיה על ניקולא לשלם לחברה והבהיר, כי סכום זה הועבר על ידו (הכוונה לתובע), בהמשך מחשבונו הפרטי, לטובת החברה, כך שלא נגרם לה כל נזק בעניין (עמ' 25 לפרוט' הדיון מיום 29/2/12). בתמיכה לכך, הגיש התובע תדפיס חשבון בנק של החברה המעיד על העברת הסכום האמור לחשבונה ביום 12/2/09 (נספח ח' לתצהיר התובע). דברים אלה, שגם עולים בקנה אחד עם עדות ניקולא עצמו (אישר את קבלת תמורת משלוח העצים בדרך של קיזוז ואף הבהיר שהנתבע ידע מזה), מקובלים עליי. אשר על כן, יש לדחות את טענות הנתבעים לנזק כלשהו בעניין זה.
3. "משיכות תמוהות": הנתבעים טוענים לתשלום סכומים מחשבון החברה לזכות התובע ללא הסברים. באשר לסך של כ – 4,000 ₪, הסביר התובע, כי מדובר בסכום שהעביר לחברה על מנת שלא תימצא בחריגה בחשבון הבנק ושהסכום הוחזר לו בהמשך ע"י החברה. בתמיכה לטענתו זו צירף התובע דף חשבון בנק ביחס לחברה (נספח ד' לתצהירו). דברים אלה של התובע מקובלים עליי וכך גם הסבריו בהקשר זה כאמור בחקירתו הנגדית, לרבות לעניין הסך של 5,310 ₪ (עמוד 32 לפרוט' הדיון מיום 29/2/12).

באשר לסך של 5,000 ₪, צודק התובע בטענתו לפיה לא הונח בסיס כלשהו להוכחת הסכום ולא ברור כלל כיצד מורכב. הפנייה סתמית של הנתבע לנספח ג' לתצהירו, ובשים לב לטענות התובע בדנן, אין בה כדי לשנות את פני הדברים.

הוא הדין בנוגע ליתר הסכומים שנזכרו על ידי הנתבעים בראש נזק זה.

1. "ניפוח הוצאות": טענות הנתבעים בעניין זה, פשיטא, שלא הוכחו. לא הוכח שקיימת אי התאמה בין עלות ההובלות לבין החיובים שבוצעו וכך גם לא הוכח שמדובר בעלויות מנופחות.

אין כל פירוט של ההובלות הספציפיות אליהן מכוונים, אין כל ביסוס לגבי הסכומים הנטענים והטענות של הנתבעים בדנן אינן אלא טענות כלליות וסתמיות. גם הפנייתם למסמכים כאלה ואחרים בהקשר טענותיהם, אינה אלא הפנייה סתמית לאסופת מסמכים ואין זה מתפקידו של בית המשפט לפענחם. מצב דברים זה מתחזק ונכון הוא גם לאחר שמיעת העדים שזומנו ע"י הנתבעים בקשר עם טענותיהם (העדים איליה אברמוב ומנשה פתאי). אשר על כן, יש לדחות את טענות הנתבעים לגבי רכיב זה.

1. מלאי הפחם: נתח גדול מהדיונים בפניי תפס עניין מלאי הפחם של החברה "שנעלם" ושלטענת הנתבעים עמד על 12 טון מבלי שפדיונו הגיע לחברה. טענות הנתבעים כנגד התובע בעניין זה, כמו גם עיסוקם הרב בנושא, אינן ברורות ובעיקרן מיותרות. מחומר הראיות, עולה, כי מי שטיפל וניהל את ענייני הפחם ומכירתו הוא אביו של התובע (מוריס), כאשר התובע עצמו אמון היה על הצד החשבונאי של הדברים (רישום הפעולות/התנועות בספרי הנה"ח והפקדת כספים בבנק).

הנתבע אישר, כי הציע למוריס לעסוק בענייני הפחם ושהסיכום ביניהם היה לחלוקה של 60% מהמכירות למוריס ו- 40% לנתבע עצמו (עמ' 94 לפרוט' הדיון מיום 18/2/13). מוריס אישר את עיסוקו בענייני הפחם ולעניין הכספים שהתקבלו ממכירת פחם, הסביר, כי בהתחלה היה מעבירם, יחד עם החשבוניות, לתובע שמצידו היה מפקידם בבנק וכי "אחרי הסכסוך אניס חתם לי על ספר חשבוניות פרטי, ונתן לי אותו, ואני הייתי מוציא חשבונית, היה מצטבר אצלי סכום והייתי לוקח את זה ונותן לרוה"ח שלו (מר בולוס נחאס), או שאני נותן לו אישית".

1. עדות התובע לפיה הכספים שהועברו אליו ממכירת פחמים הופקדו לחשבון החברה, למעט מספר מצומצם של תשלומים שקוזזו מיתרת החובה של החברה כלפיו, כפי שזו הופיעה במסמכי הנה"ח, ובשים לב להסברים שסיפק התובע בעניין זה בחקירתו הנגדית ולמסמכים אליהם הפנה (עמ' 34 לפרוט' הדיון מיום 29/2/12), מקובלת עליי. במילים אחרות, לא הוכח ע"י הנתבעים כי תשלומים שהתקבלו ממכירת פחם, לא נזקפו לטובת החברה.

גם אם היה חוסר במלאי הפחם, ואיני קובע כך (בהעדר צורך להיזקק לשאלה זו כשלעצמה), הרי שכלל לא הוכח מדוע יש לייחסו לתובע דווקא.

1. למעלה מהצורך בלבד, יצוין, כי טענת הנתבעים לחוסר של 12 טון פחם אינה מתיישבת עם עדות הנתבע עצמו ונספח ח' שצורף לתצהירו. בחקירתו הנגדית, העיד הנתבע "אולי חסר פדיון של 12 טון. לא יודע כמה חסרים, לא קיבלתי תשלומים. שיוכיח ש-12 כן נמכרו והפדיון נכנס..." (עמ' 93 לפרוט' הדיון מיום 18/2/13). ולגבי הנספח לתצהיר (סומן גם ת/23), עסקינן במסמך מיום 2/1/10 (קרי, לאחר סיום עבודתו של התובע בחברה) שכותרתו "פחמים - חשבון 22 טון" שנערך ע"י הנתבע ואשר עולה ממנו, כי לכל היותר מדובר בחוסר של כ - 287 שקיות, שגם לגביו אישר הנתבע, כי טעה בחישוב, כך שלכל היותר המדובר בחוסר של כ - 277 שקיות (עמ' 92 לפרוט' הדיון).
2. מנעול ועגלה: בעניין זה נטען לרכישתם בסך 800 ₪ ושמעולם לא הגיעו לידי החברה. עסקינן במנעול שהולחם בדלת המחסן. באשר לעגלה, לפי התובע, הרי שהיא נמצאת וניתן להחזירה לנתבע. אף שעסקינן בסכומים פעוטים של מה בכך, הרי שמצאתי לנכות סכום זה מהסכומים המגיעים לתובע שכן אין חולק כי לא מדובר בציוד שהוחזר לנתבעים.
3. אובדן מסמכים מקוריים: בעניין זה טוענים הנתבעים לנזק של כ - 8,000 ₪, גם כאן מבלי שסיפקו פירוט כלשהו כיצד מורכב סכום זה. הנתבעים טוענים כי התובע גרם לאובדן תעודות "יורו 1" ושכתוצאה מכך נשאה החברה בתשלומי מכס אשר היו נחסכים ממנה אילולא איבוד התעודות.

התובע אישר אמנם שהחברה חויבה בעלויות מכס בשני סכומים של 400 ₪ ו – 2,000 ₪, אך הסביר, כי היה זה לאחר החלטה משותפת שלו ושל הנתבע לשחרר את המטען ללא תעודת יורו 1. כמו כן, הוא דחה את הטענה לפיה הוא זה אשר גרם לאובדן התעודות וציין, כי "יש חמישה גורמים שתופסים את התעודה הזו בידם במהלך משלוח הסחורה, מהספק עד לעמיל המכס" (עמ' 43 רישא לפרוט' הדיון מיום 29/2/12).

לא הוכח ע"י הנתבעים, כי התובע הוא אשר גרם לאובדן התעודות, ופועל יוצא הוא שלא הוכיחו שאת עלויות הסכומים הנ"ל (סה"כ 2,400 ₪) יש לייחס לתובע דווקא.

דברים אלה נכונים גם לאחר שמיעת עדויות העדים סמי אלחיל ורחל רבר ועיון במסמכים שהוגשו בקשר עם עדויות אלה.

1. אי הגשת מאזנים: הנתבעים מייחסים לתובע אחריות לנזקים שנגרמו לטענתם בגין אי הגשת מאזני החברה לשנת 2008. בסוגיה זו (וגם כאן מבלי להיזקק לשאלה באם התובע שימש כרו"ח של החברה או שמא כמנהל חשבונות בלבד), מקובלת עליי טענת התובע לפיה בזמן עבודתו בחברה, טרם הגיע המועד להגשת מאזנים.

התובע סיים את עבודתו בחברה לכל המאוחר בחודש 5/09, כשלטענתו, המועד הראשון להגשת מאזנים היה למצער בחודש 7/09, היינו כחודשיים לאחר מכן.

רו"ח סווילים, אישר בחקירתו הנגדית, שהמועד הראשון להגשת מאזנים הינו עד סוף חודש יולי. יתרה מכך, לפי הנתבעים עצמם "שלטונות מס הכנסה הסכימו בשעתו להאריך את המועד להגשת הדו"ח עד חודש 01/10" (עמ' 41 לסיכומיהם).

מכל מקום, גם הנזקים הנטענים כשלעצמם (עיכוב משלוחים; קנס לשלטונות המס; עיכוב בהתנהלות שוטפת מול לקוחות, בסכום כולל של 31,500 ₪), כלל לא הוכחו ונטענו בעלמא.

1. אובדן הכנסות: בעניין זה נטען כי התובע בהתנהגותו מנע מהחברה להשכיר ללקוחותיה מכונה שבבעלותה הואיל ומסמכיה הוחזקו בידיו. דא עקא, צודק התובע בטענתו לפיה לא הוכח שמסמכי המכונה AZ30 הוחזקו אצלו וכי סירב להעבירם לידי החברה; עלות ההשכרה הנטענת בסך 5,000 ₪ ליום הינה מספר סתמי בו נקבו הנתבעים, מבלי שהציגו ראיות כלשהן לכך (כגון לקוח שהיה מעוניין לשכור את המכונה בשכר הנטען ו/או ראיות לעסקת השכרה כלשהי אחרת), כאשר הנתבע עצמו, בחקירתו הנגדית, לא זכר לציין עסקת השכרה כלשהי שביצעה החברה. משכך, יש לדחות את טענות הנתבעים בעניין זה.
2. עיכוב שיקים: הנתבעים מלינים על עיכוב שיקים בידי התובע. בעניין זה, אין חולק כי מדובר בשיקים שעוכבו בזמנו בידי התובע מכוח צו העיקול הזמני שניתן בתיק. משכך, ובשים לב לטענת התובע לפיה ממילא השיב את השיקים לחברה, יש לדחות את טענת הנתבעת לנזקי ריבית בדנן.
3. חשיפת סודות: הנתבעים ויתרו על רכיב הנזק שנטען על ידם בעניין זה. מעבר לכך, טענותיהם להתנהלות התובע בדנן לרבות לעניין חשיפת מיקום המכונה, לא הוכחו ואף נשללו ע"י העד ניקולא (עמ' 70 סיפא ועמ' 71 רישא לפרוט' הדיון מיום 18/2/13).
4. סכומים ששולמו לבני משפחתו של התובע: אין חולק, כי לאחותו של התובע שולם סך של כ – 27,000 ₪ ולאביו של התובע שולם סך של כ - 15,000 ₪.

באשר לאחות התובע, הסך הנ"ל ממילא נגרע מחלקו של התובע, כך שהשאלה באם העניקה שירותי משרד עבור החברה, באם לאו, מתייתרת, ואיני רואה צורך להכריע בה.

באשר לאביו של התובע, אין חולק, שהלה סיפק שירותים לחברה, למצער בכל הקשור לעסקי הפחם, בגינם סוכם בינו לבין הנתבע חלוקת רווחים (60% - 40%). ודוק, בחקירתו הנגדית, לא שלל הנתבע את הטענה לפיה אמר לתובע להוציא תשלום למוריס בעניין הפחמים ("אולי בעד פחמים כן, לא משכורת"). משכך, טענת הנתבעים לנזק שנגרם להם בדנן (טוענים לסך של כ – 44,000 ₪), דינה להידחות.

1. עלויות כפולות: לטענת הנתבעים, התובע עיכב סחורות ומסמכים ובכך גרם לחברה לשאת בעלויות כפולות לצורך רכישת חלפים וציוד. דא עקא, טענת הנתבעים לנזק מוערך בסך של 5,000 ₪, אינה אלא טענת סרק שנטענה בעלמא. הנתבעים לא הוכיחו כל נזק בעניין זה ולא הוכיחו את טענתם.
2. עלויות התערוכה: לפי הנתבעים, בחודש 5/09 השקיעה החברה סך של כ- 50,000 ₪ עבור תערוכה שתוכננה באותו חודש, אולם התובע שקיבל את דברי הפרסום והקטלוגים, לא טרח לחלקם או להחזירם ובכך גרם לנזק כפול. בשים לב לטענות התובע שהכחיש את המיוחס לו בדנן, עדות הנתבע שאישר, בחקירתו הנגדית, כי מרבית דברי הפרסום "היה בחינם" (עמ' 90 סיפא לפרוט' הדיון מיום 18/2/13) ולכך שגם כאן הנזק הנטען ממילא לא הוכח, הרי שיש לדחות את טענות הנתבעים לגבי רכיב זה. ודוק, במסמך נ/18 ו/או בתשובות התובע לשאלות שנשאל ביחס למסמך זה, אין כדי להעיד אחרת.
3. העמסת הוצאות לקוחות על החברה: נטען כי בשתי עסקאות התחייב התובע כי הוצאות ההובלה יוטלו על החברה בניגוד למקובל. טענה זו של הנתבעים, נסתרת על ידי עדותו של התובע שהעיד כי פעולותיו בדנן בוצעו בתיאום עם הנתבע וכי הטלת ההוצאות על החברה אף הינה בניגוד לאינטרס שלו בהיותה פעולה שמגדילה את הוצאות העסקה. מצאתי לאמץ את גרסתו של התובע ולדחות את טענת הנתבעים שלא הרימו את הנטל להראות שפעולותיו של התובע לא היו על דעתם.
4. העברת מחסני החברה: עסקינן במחסן ששימש את החברה ואשר מצוי מתחת ביתו של התובע. נטען להעברת המלאי מהמחסן וכי את העלות יש להטיל על התובע. בדנן, אין כל הצדקה לייחס לתובע את ההוצאות הנטענות בקשר עם העברת המלאי מהמחסן (סך של כ – 1,631 ₪).

תצהיר רו"ח נחאס

1. תצהיר זה הוגש ע"י הנתבעים כביכול על מנת לתמוך בחלק מטענותיהם כנגד התנהלות התובע באופן ניהולו את ספרי הנה"ח של החברה.

דא עקא, שרו"ח בולוס כלל לא העיד ביחס לתצהיר זה, מה גם שהתברר שהלה כלל אינו חתום על התצהיר. אם לא די בכך, הרי שרו"ח סווילים - מי שהעיד לגבי התצהיר - אישר בעדותו, כי בתצהיר ישנם טעויות ואי דיוקים.

התנהלות זו מצד הנתבעים אומרת דרשני ודי בנתונים אלה כדי לקבוע שאין ליתן כל נפקות לתצהיר האמור, על תוכנו ונספחיו.

1. עדות רו"ח סווילים, גם בה אין כדי לסייע לנתבעים בהוכחת טענותיהם.

כך למשל, בכל הנוגע לאופן רישום ערך העסקאות במט"ח ובש"ח במסמכי הנה"ח, אישר הלה, כי לא ניתן לייחס לתובע רשלנות מקצועית. בעניין ההשוואה שנעשתה בתצהיר בין שנת 2008 לשנת 2009 (בעניין חברת ינס), אישר הלה כי "זה היה בטעות, ולכן אמרתי בתחילת עדותי, שיש דברים בתצהיר של בולוס שאני לא הסכמתי עליהם...".

יתרה מכך, עד זה לא שלל את טענת התובע לפיה גם אם נעשו על ידו טעויות כאלה או אחרות ברישום תנועות בספרי הנה"ח (אלה שצוינו בעדות), עסקינן בטעויות טכניות לא מכוונות ("איני יכול לדעת את הכוונה, אם זה נעשה במתכוון או באופן טכני (הטעות))", ואף אישר, כי הטעויות ניתנות לתיקון בטרם הגשת המאזן, מבלי גרימת נזק תזרימי לחברה ("כל עוד אין מאזן, אפשר להמשיך לעבוד ולעשות תיקונים. פה אכן עוד לא היה מאזן"). בהקשר זה, בל נשכח, שהתובע סיים את עבודתו בחברה עוד בטרם הגיע המועד להגשת מאזנים.

כללי

1. באשר ליתר הטענות שהעלו הנתבעים בכתבי הטענות ולנזקים בצידם ואשר לא פורטו לעיל, הרי שטענות הנתבעים לגביהם לא הועלו בסיכומיהם ומשכך נזנחו, מה עוד שממילא לא מצאתי כי הוכחו.

זאת ועוד, ובכל הנוגע לטענות הנתבעים לעניין עיכוב או אי המצאת מסמכי הנהלת החשבונות על ידי התובע, מצאתי לקבוע כי לא עלה בידי הנתבעים לשכנע כי התובע פעל לצורך עיכוב מסמכים או נמנע מהמצאת מסמכים מלאים. בסוגיה זו ניתנו החלטות מתאימות במהלך הדיונים ואיני רואה צורך לשוב ולהרחיב בה.

סוף דבר

1. השורה התחתונה היא שדין התביעה הראשית להתקבל באופן חלקי, כך שיש לחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע את הסך של 94,750 ₪ (סכום הכולל מע"מ), וזאת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

התביעה שכנגד נדחית (בכפוף לקיזוז הסך של 800 ₪ שכבר נעשה במסגרת הסכום הנ"ל).

בנוסף יישאו הנתבעים בהוצאות המשפט, לרבות אלה שנפסקו בהליכי הביניים (ונקבע לגביהן כי ישולמו בהתאם לתוצאה הסופית), וכן בשכ"ט עו"ד בסך של 12,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק. סכומים אלה ישולמו בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, כ"ד אדר תשע"ד, 24 פברואר 2014, בהעדר הצדדים.