מבוא

1. לפניי תביעה בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע, בתאונה שארעה ביום 29.10.07 (להלן: "התאונה"). התאונה הינה "תאונת דרכים" כמשמעה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד"). אין מחלוקת בשאלת החבות.
2. התובע מוכר כנכה צה"ל בשיעור של 100%, בגין פגיעותיו במלחמת יום כיפור. נכותו זו כוללת, בין היתר, נכות בגין מחלת האפילפסיה שנגרמה עקב פציעתו במלחמה.
3. כתוצאה מהתאונה נגרם לתובע שבר פתוח בשוק רגל שמאל. התובע נותח ונעשה קיבוע פנימי. התובע שוחרר מביה"ח לאחר מספר ימים, עם הוראות להמשך טיפול ומנוחה בביתו.

ביום 11.11.07 מספר ימים לאחר שחרור מביה"ח, בעת יציאה מהשירותים בביתו, נפל התובע עקב התקף אפילפטי, ונחבל פעם נוספת באזור שוק רגל שמאל (להלן: "הנפילה"). משכך, אושפז בשנית – עבר ניתוח נוסף, בוצעו רדוקציה ותיקון ציר בגבס. בתחילה השבר לא התחבר, אולם בסופו של יום התחבר.

1. לאחר הגשת התביעה לבית המשפט הגיעו התובע והנתבעת בחודש מרץ 2010, במסגרת מו"מ שהתנהל ביניהם מחוץ לכותלי ביהמ"ש, להסכמה בדבר מינויו של פרופ' בלנקשטיין אורטופד, כמומחה רפואי מוסכם. המומחה בדק את התובע ביום 20.5.10 וביום 22.7.10 ערך את חוות דעתו.
2. בחוות דעתו סקר המומחה את השתלשלות האירועים ממועד התאונה ואילך:

"גבע יונתן היה מעורב בתאונת הדרכים לאחר שנפגע כהולך רגל ע"י אופנוע ונפגע בשוק רגל שמאל. הוא נותח ונעשה קיבוע פנימי. בתאריך 12.11.2007 התקבל שוב לבי"ח 'שערי צדק' לאחר שסבל מכיפוף טראומתי של המסמר בטיביה השמאלית והוא עבר רדוקציה סגורה. בגלל חוסר חיבור עבר פרוצדורה נוספת בהמשך, נעשה ניסיון להרחיק את המסמור התוך לשדי שלא צלח והוא טופל בדבק ביולוגי. בסופו של דבר השבר התחבר. צילומי רנטגן עדכניים מדגימים את הקיבוע הפנימי. דפורמציה באזור השבר. ציר טוב. שברים מחוברים. רסיסים בברך שמאל.

...

הוא מתלונן על הפרעה תפקודית כמפורט בפרק "תלונות החולה". מבחינת הבדיקה הקלינית נמצאה דפורמציה ונפיחות באזור שוק רגל שמאל כמפורט. המהלך היה קשה וממושך.

לאור כל האמור לעיל הנני מעריך את נכותו ב-20% (עשרים אחוזים) לפי סעיף 35(1)(ג) וזאת בהתייחס לסה"כ הממצאים.

...

א. התובע לוקה בנכות של 20% (עשרים אחוזים) באופן קבוע".

(פרק הסיכום בעמוד 3 לחוות הדעת)

1. לאחר קבלת חוות הדעת, פנתה הנתבעת לקצין התגמולים בבקשה לעיין בתיקו הרפואי של התובע. מהתיעוד שהתקבל, הוברר כי עוד בטרם הגיעו הצדדים להסכמה בדבר מינויו של המומחה, נבדק התובע ע"י וועדה רפואית מטעם משרד הבטחון. הוועדה קבעה לו נכות צמיתה בשיעור של 10% .
2. התובע נבדק ע"י הוועדה הרפואית מטעם משרד הבטחון ביום 13.4.08, וביום 28.10.08. בבדיקתו בפני הוועדה מיום 13.4 הצהיר התובע כדלקמן:

"השבר הראשון לא ברור אם הוא קשור לפרכוסים, הוא קרה עקב תאונת פגע וברח. הפגיעה השניה היתה כתוצאה של פרכוס. השבר הראשון התרחש בעקבות תאונת דרכים כהולך רגל. הייתי בבית אח"כ עם מכשיר, קבלתי פרכוס והרגל התעקמה כתוצאה מהפרכוס".

1. הוועדה הרפואית שבדקה את התובע ביום 13.4.08 נתנה החלטתה כדלקמן:

"הוועדה דנה עפ"י תקנה 9 וקובעת כי יש קשר בין המחלה הפרכוסית לבין העיוות בעצם, יקבל נכות זמנית לחצי שנה. מדובר בגבר בן 55 הסובל מפרכוסים פוסט טראומטיים אשר בעקבות פרכוס נוצרה זווית בשוק שמאל במקום של שבר קודם (שאינו קשור)".

1. הוועדה הרפואית שבדקה את התובע ביום 28.10.08, נתנה החלטתה כדלקמן ביום 25.1.09:

"הוועדה דנה עפ"י תקנה 9 בקשר בין תלונותיו בברכיים, קרסול שמאל ובין נכותו המוכרת בשוק שמאל, הוועדה קובעת כי קיים קשר בין הכאבים בברך ובקרסול שמאל לבין נכותו המוכרת - שוק שמאל ...יקבל נכותו עפ"י מצבו ולצמיתות".

1. נוכח המידע שהתגלה לנתבעת, לאחר קבלת חוות דעתו של פרופ' בלנקשטיין, הודיעה לתובע כי לו העובדות המפורטות לעיל היו ידועות לה בעת מתן הסכמתה למינויו של פרופ' בלנקשטיין – לא הייתה נותנת הסכמתה למינוי. כן הודיעה כי יש להתעלם מחוות דעת המומחה, ולקבוע כי לא נותרה לתובע נכות לצמיתות בגין התאונה. לחילופין, נותרה לו נכות בשיעור של 10%.

לדעת התובע, יש לדחות את טענות הנתבעת ולקבוע כי חוות דעתו של המומחה היא המחייבת.

1. אין מחלוקת בין הצדדים כי לא ידוע היה לנתבעת על הגשת תביעת התובע לקצין התגמולים, ולו הייתה יודעת על תביעתו זו, לא הייתה מסכימה למינויו של המומחה.
2. כל ההדגשות אינן מופיעות במקור, אלא אם יאמר אחרת.

תמצית טענות הצדדים

תמצית טענות התובע

1. אביא להלן את תמצית טענות התובע:

• הוועדה הרפואית לא התכנסה על מנת לדון בפגיעתו במסגרת תאונת דרכים, אשר ארעה לו במהלך ו/או תוך כדי עקב שירותו הצבאי. הוועדה התכנסה אך ורק על מנת לדון בשאלה האם כתוצאה מבעית האפילפסיה ממנה סובל התובע, התעקם המסמר אשר הוכנס לגופו בעקבות התאונה;
• הוועדה לא דנה כלל בקשר הסיבתי בין התאונה לנכותו, אלא לקשר שבין ההתקף האפילפטי לבין התעקמות המסמר;
• גם אם תתקבל הטענה, כי נכותו של התובע הינה כולה כתוצאה מהתעקמות המסמר בעת ההתקף האפילפטי, הרי שאין בכך כדי לשנות את קביעתו של המומחה. זאת משום שאלמלא התאונה, לא היה מוכנס המסמר לתוך גופו;
• על המזיק (הנתבעת) לקבל את הניזוק במומו, ואלמלא התאונה לא היה נגרם אותו כימות במסמר שקיומו בגופו נבע אך ורק מהתאונה;
• עצם העוורון והאפילפסיה לא הם שהביאו לקימוט המסמר אשר הושם בגופו של התובע בגין התאונה. משכך, אלמלא התאונה לא היה נגרם אותו קימוט;
• נכותו של התובע עוד קודם לתאונה היתה בשיעור של 100%, וקביעת הנכות בשיעור של 10% ע"י הוועדה הרפואית הינה חסרת משמעות כספית;
• ככל שיקבע כי עסקינן בנכות מוסבת כמשמעה בתקנה 9 לתקנות הנכים (נבחנים לקביעת דרגות- נכות), התש"ל-1969 (להלן: "תקנות הנכים"), הדנה בקשר הסיבתי בין פגימה חדשה לבין הנכות המוכרת, הרי לנו קביעה שאינה בוחנת כלל את הקשר הסיבתי בין הנכות שנגרמה בתאונה לבין התאונה. הדבר דומה להבדל שבין קביעת וועדה במסגרת נכות כללית בביטוח לאומי, אל מול קביעת וועדה במסגרת נכות מעבודה בביטוח לאומי;
• לחילופין, יש לראות את חוות דעתו של פרופ' בלנקשטיין כראיה לסתור.

תמצית טענות הנתבעת

1. אביא להלן את תמצית טענות הנתבעת:

• הסכמת הנתבעת למינוי מומחה ניתנה מחמת טעות והטעיה, והיא בטלה מדעיקרא;
• קביעת הוועדה הרפואית הינה קביעה על פי דין;
• התובע פעל בחוסר תום לב;
• התובע דיווח לוועדה כי הנפילה נגרמה עקב התקף אפילפטי שחווה, ומידע זה לא נמסר למומחה;
• הוועדה הרפואית הכירה בנכותו של התובע עקב הנפילה כקשורה ונובעת מפציעתו במלחמת יום הכיפורים, שכן זו נגרמה בגין התקף אפילפטי;
• משהוועדה הרפואית קבעה שנכותו נגרמה עקב כימות המסמר, שארע עקב הנפילה שנגרמה עקב ההתקף האפילפטי, הרי שלמעשה מדובר בקביעה על פי דין. לפיה הנכות אינה נובעת מהתאונה, אלא ממחלת האפילפסיה שנגרמה כתוצאה ישירה ממלחמת יום הכיפורים;
• לקביעה שני פנים: האחד הוא כי בגין הנפילה נגרמה נכות בשיעור של 10%; והשני הוא, כי לא נותרה כל נכות בגין התאונה, שכן ישנה קביעה על פי דין של הוועדה שאין קשר סיבתי בין הנכות לבין התאונה (עיקום מסמר עקב התקף אפילפטי), קביעה שניתנה לאחר בדיקה והיא מעוגנת בהודאת בעל הדין עצמו;
• ככל שבית המשפט יקבע שקביעת הוועדה הרפואית הינה "נכות על פי דין", הרי שהיא זו שתחייב את בית המשפט והצדדים, מקום שקדמה לקביעת המומחה;
• אין בסיס לטענת התובע כי הוועדה הרפואית לא קבעה את הקשר הסיבתי שבין הנכות לתאונה. על כן, יש לדחות את טענתו כי הדבר דומה לקביעה של נכות כללית ע"י וועדה רפואית מטעם המל"ל, שאינה קובעת קשר סיבתי בין התאונה ובין הנכות ומשכך אין המדובר בקביעה על פי דין;
• יש לדחות את טענת התובע כי מאחר וקביעת הוועדה הרפואית נעשתה לפי תקנות הנכים, הרי שהוועדה לא בחנה את הקשר הסיבתי בין הנכות ובין התאונה. תקנה 9 לתקנות הנכים מאפשרת להכיר בנכות שנגרמה לתובע, גם אם הנכות לא נוצרה בעת השירות, וזאת אם הנכות נובעת באופן בלתי אמצעי מפגימה מוכרת שנגרמה לתובע;
• יש לדחות את טענתו החילופית של התובע כי יש מקום לסתור את קביעת הוועדה הרפואית, וכי יש לראות בחוות דעתו של פרופ' בלנקשטיין כחוות דעת המהווה ראיות לסתור.

הכרעה

מבוא

1. התחבטתי בסוגיה הנדונה ועל כן, הצדדים התבקשו לפרוס את כל טענותיהם ואף זומנו לדיון בבקשה. בסופו של יום סבורני, כי הסוגיה אינה סבוכה ואבהיר עמדתי.
2. אקדים ואומר כי מוסכמת הצדדים, כמפורט בס' 11 לעיל, ניתנה בעקבות שאלות ביהמ"ש. דהיינו, כי הנתבעת לא ידעה על פניית התובע לקצין התגמולים וקביעתו, וכי לו הייתה יודעת על כך, לא הייתה מסכימה למינוי המומחה. סבורני כי בסופו של יום, אין במוסכמה זו כדי להשליך על האופן בו יש להידרש לסוגיה ועל ההכרעה.

לגופו של עניין

תסריט השתלשלות האירועים כפי שהיה אמור להיות אלמלא הגיש התובע תביעתו לקצין התגמולים

1. אביא להלן תסריט השתלשלות האירועים כפי שהיה אמור להיות, אלמלא הגיש התובע את תביעתו לקצין התגמולים:

• בקשת התובע למינוי רפואי, כפי שהוגשה במצורף לכתב תביעתו הייתה נדונה ע"י ביהמ"ש;
• הנתבעת, יש להניח, הייתה מסכימה (נוכח השבר שנגרם בתאונה), למינוי מומחה רפואי בתחום האורטופדי, כפי שאכן הסכימה במסגרת המו"מ שהתנהל בין הצדדים לאחר הגשת התביעה;
• בתיעוד שצורף ע"י התובע לבקשה למינוי מומחה רפואי, שהוגשה בד בבד עם הגשת התביעה בחודש ספטמבר 2009 נכתב: "...לאחר שבועיים בעקבות נפילה בעת התקף אפילפטי נוצר שבר נוסף. עבר ניתוח חוזר באותו מקום...". משמע, כי מידע זה עמד בפני הנתבעת עובר להסכמתה למינוי מומחה רפואי. לו סברה כי תוצאות השבר שנגרם בגין ההתקף האפילפטי אינן נובעות מהתאונה – חזקה כי הייתה מבקשת מהמומחה, במסגרת כתב המינוי, להידרש בנפרד לנכות בגין התאונה ובנפרד בגין הנפילה;
• משכך, נראה כי הנתבעת לא הייתה מסייגת הסכמתה למינוי.

תסריט השתלשלות האירועים בהנחה כי התובע היה מגלה בכתב תביעתו כי נקבעה לו נכות לצמיתות בשיעור של 10% ע"י קצין התגמולים

• התובע פנה לערך בחודש מרץ 2008, לקצין התגמולים, והגיש תביעתו בגין תוצאות הנפילה;
• הוועדה הרפואית לא נדרשה לשאלה האם בגין התאונה נגרמה לתובע נכות לצמיתות. הוועדה נדרשה לדיון, אך ורק בשאלה האם נגרמה לתובע נכות לצמיתות בגין הנפילה שהביאה לקימוט המיסמור;
• משהוועדה לא נדרשה לשאלה האם נותרה לתובע נכות בגין התאונה, רשאי היה התובע לעתור להבאת ראיות לסתור (בהנחה כי קביעת הוועדה הרפואית באשר לקימוט המסמר הינה קביעה על פי דין). זאת בדרך של מינוי מומחה רפואי מטעם בית משפט, אשר ידרש לדון בשאלה אחת ויחידה: האם בגין התאונה (בהתעלם מתוצאות הנפילה שהביאה לקימוט המסמר), נותרה לתובע נכות לצמיתות;
• סבורני כי במקרה שכזה, בהתאם להלכה הפסוקה, על בית המשפט היה להיעתר לבקשה ולהורות על מינוי מומחה רפואי שידון, אך ורק בשאלה האם נותרה לתובע נכות לצמיתות בגין התאונה ובהתעלם מהנכות שנגרמה בגין הנפילה;
• ככל שקביעת הוועדה הרפואית באשר לנכות שנגרמה כתוצאה מהנפילה אינה קביעה על פי דין – בית המשפט היה מורה על מינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט, אשר יתייחס לנכויותיו של התובע הן בגין התאונה והן בגין הנפילה;
• המומחה, במקרה דנן פרופ' בלנקשטיין, היה בודק את התובע וקובע ממצאיו, כפי שקבע בסופו של יום;
• בחינת הנכות שנקבעה על ידי המומחה הרפואי מטעם בית המשפט, פרופ' בלנקשטיין, מלמדת כי הוא התייחס לנכותו של התובע "...בהתייחס לסה"כ הממצאים" (פרק הסיכום בחוו"ד), מבלי שערך הפרדה בין הנכות כתוצאה מהתאונה לבין הנכות כתוצאה מהנפילה;
• ככל שקביעת הוועדה ביחס לנכות בגין הנפילה הינה קביעה על פי דין – המסקנה שיש להסיק, כך נראה לכאורה, כי הנכות בגין התאונה הינה בשיעור של 10% וכי הנכות בגין הנפילה הינה בשיעור של 10% נוספים. סה"כ 20% כפי שקבע המומחה;
• ברם, סבורני כי הכרעה בשאלה אם הנכות בגין הנפילה כפי שנקבעה ע"י הוועדה הינה נכות על פי דין, אם לאו, אינה נדרשת, שכן לטעמי יש להתייחס לנכות בשיעור של 20% כנכות שנגרמה בגין התאונה, לרבות הנכות שנגרמה בגין הנפילה. משהנפילה ארעה בתקופת החלמתו של התובע, מספר ימים לאחר שחרורו מהאשפוז הראשון, ומשעל המזיק לקבל את הניזוק כמות שהוא, לרבות היותו חולה במחלת האפילפסיה, יש לקבוע כי גם הנכות שנגרמה בגין הנפילה הינה נכות שנגרמה עקב התאונה.

ממצאים ומסקנות

1. איני סבור כי התובע פעל בחוסר תום לב, בעת שפנה לקצין התגמולים כשנה ומחצה עובר להגשת התביעה בביהמ"ש (יאמר כי התובע חתם על ייפוי כוח ביום 9.8.09 ימים ספורים טרם הגשת התביעה). יש להניח כי התובע, שהינו כאמור נכה מוכר ע"י משרד הבטחון בשיעור של 100%, פעל כפי שניתן היה לצפות מנכה בשיעור נכות כה גבוה שעה שקצין התגמולים מהווה מענה לפניותיו כתוצאה מתחלואיו מזה כ-40 שנה. משנקבעה לתובע נכות בשיעור של 100% ע"י קצין התגמולים, אין חולק כי לא יכול היה לקבל כל תגמול כספי כתוצאה מאותה נפילה. על כן, נראה כי הפניה לקצין התגמולים נעשתה בגין הצורך בקבלת טיפול רפואי שהתובע זכאי לקבלו ממשרד הבטחון, ככל שהינו קשור ונובע מפציעתו המוכרת.

לו התובע היה זכאי לקבל מקצין התגמולים תגמול כספי בגין קביעת הנכות הנוספת בעטיה של הנפילה – היה מקום לנכותו מהפיצוי שיפסק לתובע בגין התאונה.

1. משכך, לטעמי, עסקינן בנסיבות מיוחדות וחריגות אשר נראות, לכאורה, בתחילה בלבד כנסיבות שאינן ראויות.
2. על בית המשפט, במקרה דנן, להכריע בהתייחס, בין היתר, למצב הדברים כפי שהונח על שולחנו, בכפוף לעקרונות תום הלב. איני סבור כי במקרה דנן יש בעקרונות אלו כדי להכריע את גורל הבקשה, מה גם שנראה לכאורה כי התובע לא פעל בחוסר תום לב.
3. בנקודת זמן זו, עומדות בפני בית המשפט קביעת הוועדה הרפואית וחוו"ד של המומחה. לטעמי, שתי הקביעות יכולות לדור בכפיפה אחת, אף כי התובע לא הגיש בקשה להבאת ראיות לסתור ובקשתו להכיר בחוות דעת המומחה כראיה לסתור נטענה בדיעבד בלבד.
4. ככל שקביעת הוועדה הרפואית בקצין התגמולים אינה קביעה על פי דין – חוות דעתו של פרופ' בלנקשטיין הינה חוות הדעת היחידה ואין בילתה. ככל שקביעת הוועדה הרפואית בקצין התגמולים הינה בגדר קביעה על פי דין – קביעתה דרה בכפיפה לחוות דעתו של המומחה הקובעת את מסגרת הנכות הכוללת, בגין התאונה.
5. כאמור, איני סבור כי יש להכריע בשאלה האם עסקינן בקביעה עפ"י דין, שכן לטעמי נכותו של התובע בשיעור של 20% נגרמה ונובעת הן מהתאונה שארעה ביום 29.10.07, והן בגין הנפילה שהינה קשורה קשר סיבתי עובדתי ומשפטי לתאונה.
6. לסיכום: בקשת הנתבעת לפסילת חוות דעתו של המומחה נדחית.
7. ככל שהנתבעת לא תגיש בר"ע על החלטתי זו, אדרש לתחשיבי הצדדים כפי שהוגשו בהתייחס לנכות כוללת בשיעור של 20%.

לתז"פ ליום 15.4.13.

ניתנה היום, כ"ד אדר תשע"ג, 06 מרץ 2013, בהעדר הצדדים.