תביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה – 1975

הצדדים חלוקים על חבות ועל נזק. לאחר שמיעת עדויות וטיעוני הצדדים מצאתי שהתובעת לא הוכיחה את גרסתה לתאונה ודין התביעה להידחות.

עובדות צריכות לעניין

1. התובעת ילידת 18.12.49, מורה בגמלאות ונשואה לנתבע 1 (להלן – "גדי"). בבעלותם ג'יפ מסוג CJ8 מ.ר. 54-419-87 המבוטח בביטוח חובה אצל נתבעת 2 (להלן – "הג'יפ", "הנתבעת"). ב – 13.5.06 טיילו השניים עם הג'יפ בהרי ירושלים. במהלך הטיול ובנסיבות שנויות במחלוקת, נפלה התובעת ונגרמו לה שברים בכפות הידיים ובלסתות (להלן – "התאונה"). גדי הביא אותה לבי"ח קפלן שם אושפזה עד 17.5.06. במהלך האשפוז נותחה לקיבוע בין לסתי. השברים בכפות הידיים טופלו שמרנית באמצעות גיבוס. בהמשך נזקקה לטיפולי שיקום פה ולטיפולי פיזיותרפיה וריפוי בעיסוק בידיים.

2. ב – 23.7.06 שברה התובעת את כתפה השמאלית כאשר נפלה בביתה לטענתה כתוצאה מסחרחורת (להלן – "התאונה הביתית"). לטענתה נגרמה הסחרחורת כתוצאה מפגיעתה בתאונה.

הנכות הרפואית

3. האורתופד ד"ר רינות קבע נכות של 20% עבור הפגיעה בשורשי כפות הידיים, 10% לכל יד. בנוסף אישר נכויות זמניות: 100% ל – 3 חודשים ו – 50% ל -3 חודשים נוספים. את הנכות בכתף עקב התאונה הביתית העמיד על 10% והציע למנות נוירולוג לבחינת הקשר הסיבתי.

4. הנוירולוג פרופ' שדה ציין שמדובר בחבלה בפנים ושברים בלסתות ללא איבוד הכרה וללא ממצא תוך גולגולתי ב – CT. לדבריה על סחרחורות וקושי בזיכרון למשך מספר חודשים אין תימוכין בתיעוד רפואי. הוא קבע שלא נגרמה נכות בתחומו.

5. מומחה פה ולסת ד"ר הורוביץ העמיד את נכותה על 5% בשל צלקת וצניחת שפה ועל 2% בשל שינוי תחושה בחניכיים בלסת עליונה מימין והמליץ למנות מומחה א. א. ג. להערכת מידת הפגיעה בתפקוד הסינוס המקסילרי הימני. ד"ר הורוביץ אישר את טיפולי השיקום שבוצעו, קבע אילו טיפולים יידרשו (התקנת שתל במקום שתל שנעקר וטיפולי שורש, מבנים וכתרים בשיניים שאיבדו חיות) ואת עלויותיהם.

6. מומחה א. א. ג. - פרופ' אופיר שלל פגיעה בסינוסים, ליקוי שמיעה וסחרחורות וקבע שלא נגרמה נכות.

קביעות המומחים מקובלות על הצדדים. לפיכך עומדת הנכות המשוקללת על 24.5%.

7. המחלוקת נטושה על נסיבות התאונה. לטענת התובעת נפגעה כאשר נפלה מהג'יפ במהלך הנסיעה. לטענת הנתבעת נפגעה בנסיבות אחרות שאינן קשורות לשימוש בג'יפ. מאחר שהחלטתי לדחות את התביעה איני נדרשת למחלוקת בנוגע לחישוב הנזק.

דיון

גרסת התביעה

8. נטל השכנוע מוטל על התובעת. בגיליון חדר מיון (נ/1 אשר הוגש ע"י הנתבעת) נמסר לגורמים המטפלים תיאור מפורט של תאונה ללא מעורבות רכב "חבלה בפנים, ברך שמאל ובידיים. מעדה על סלע במהלך טיול ג'יפים.... נפלה על סלע ...... לדבריה נפלה ונחבלה ..... גובה 1 מ'...". בסיכום אשפוז נרשם שנפלה מגובה מטר לערך. במהלך אשפוזה הכינה עבורה רופאת המשפחה מרשם, ככל הנראה לפניית מי מטעמה ורשמה "... לאחר נפילה מצוק ..... " (נ/2).

הגרסה על מעורבות ג'יפ בתאונה באה רק בהמשך, בהודעה על התאונה למשטרה (מתאריך לא קריא) ובהודעה לנתבעת שאינה נושאת תאריך ולטענת ב"כ התובעת בסיכומים, נשלחה ב – 28.5.06.

9. התובעת וגדי הצהירו שנסעו בג'יפ פתוח בשטח 'נחל רפאים' וכתוצאה מהדרך המשובשת ו'קפיצות' הג'יפ, נפלו משקפיה לכיוון רגלה. כאשר התכופפה להרימם ותוך כדי המשך הנסיעה, איבדה את שיווי משקלה ונפלה מהג'יפ החוצה. גדי עצר את הג'יפ, הכניס אליו את התובעת והם נסעו לחדר מיון.

התובעת הוסיפה שהיא נשאלה בחדר מיון על נסיבות התאונה אך לא סיפרה שנפלה מהג'יפ. זאת מאחר שבעת התאונה לא הייתה חגורה בחגורת בטיחות והיא חששה שישללו לגדי את רישיון הנהיגה שהוא מקור פרנסתם. (גדי בעל רישיון נהיגה על משאית ולבני הזוג עסק של הובלות).

הגרסה במבחן החקירה הנגדית

10. תחילה אסיר מעל הפרק פגמים עליהם הצביעה הנתבעת ומשקלם אינו משמעותי לעצמם ובמכלול הראיות. כך למשל שבמקום אחד מסרה התובעת שמשקפיה נפלו מראשה ובמקום אחר שנפלו מידיה, או בין רגליה או בצד רגליה. כך לגבי מנגנון הנפילה הנטען מהג'יפ ימינה אל הדרך והיעדר סבירות לגרימת השברים בכפות ידיים. לכל אלה ניתן למצוא הסבר סביר, אלא שמשקלו תלוי באמינות גרסת התביעה. מטבע הדברים התמקדה החקירה בפער בין התצהירים לבין הרישומים בבית החולים.

11. ב"כ הנתבעת הציג לתובעת סיכום אשפוז בו נכתב שנפלה מגובה מטר לערך ולא ציינה ג'יפ. לטענת התובעת אמרה דברים לא נכונים מפני שגדי הוא שאמר לה כי הוא פוחד שייקחו לו את הרישיון והוא שאמר לה להגיד שנפלה מסלע (עמ' 7). התשובה אינה משכנעת. מצד התוכן, גדי עצמו לא הצהיר על כך ודווקא ממנו ניתן היה לצפות להצהרה ולו כדי לגונן על אשתו מפני רושם לא נעים. התובעת לא ידעה להסביר מדוע לא הצהיר על כך (עמ' 8). מצד העיתוי, העלאת הגרסה לראשונה בחקירה הנגדית, ללא מתן הסבר לכבישתה, אינה מותירה רושם טוב.

12. לא נעלם מעיני שגדי, שהעיד לאחר התובעת העיד שאמר לה 'לא לערב את הג'יפ' מפני שפחד שייקחו לו את הרישיון. אלא שגם כאן, לא התרשמתי מהעיתוי ומהתוכן. גדי לא ידע להסביר מדוע לא הצהיר על כך (עמ' 19). הוא לא הצליח להסביר מדוע פחד. הוא כלל לא התייחס לחשש עליו הצהירה אשתו ועליו אמור היה לדעת בעת הכנת תצהירו, כביכול בשל היותה לא חגורה (עמ' 18).

התובעת לא שכנעה שהיה לה מניע למסור גרסה לא נכונה.

13. ב"כ הנתבעת הציג לתובעת שבגיליון חדר מיון נרשמה גרסה מפורטת לפיה מעדה על סלע בטיול ג'יפים. התובעת השיבה שהדברים נרשמו מפי בנותיה שהגיעו לחדר מיון מפני שהיא עצמה לא יכולה הייתה לדבר לאור מצב הלסת. לשאלה מדוע לא פירטה זאת בתצהיר השיבה שהדברים היו 'פשוטים' בעיניה ולא ירדה לדקויות (עמ' 8). לא אוכל לקבל את הסברה. ראשית, היא ידעה לאורך כל הדרך שהנתבעת מכחישה את גרסתה ומכאן שלפניה התמודדות ממש לא פשוטה עם הרשום בגיליון. שנית, על אף שנמנעה מהעדת הבנות (מה שכידוע פועל לחובתה) אני מוכנה לצאת מהנחה שהן אמרו את הדברים שנרשמו. עדיין, מישהו אמר להן את אותם דברים.

גדי העיד שהלך להחנות את הג'יפ, אינו יודע מי דיבר בחדר מיון ומה אמרו (עמ' 18). יוצא שהמקור האפשרי היחיד לדברים הוא התובעת עצמה. בהיעדר הסבר אחר, הרישום בגיליון חדר מיון משקף אותנטיות בזמן אמת.

14. ב"כ הנתבעת הציג לתובעת את הרשומה של רופאת המשפחה על נפילה מצוק. התובעת הסבירה שהייתה 3 – 4 (ימים) לאחר התאונה ולא התאפסה, לא שינתה גרסה כל יומיים ובלשונה "הלכתי על זה" (עמ' 9). אין לי ספק שהרופאה רשמה את הסיפור מפי אדם אחר בעת אשפוזה של התובעת. אך התובעת אינה מתנכרת לגרסה ומכאן שנותרנו עם שאלת האותנטיות של גרסתה.

15. התובעת ניצבת מול משוכה גבוהה מאוד. מעבר לדרישות המחמירות בסעיף 54 (2) לפקודת הראיות [נוסח חדש] תשל"א – 1971, עליה לשכנע בשקריות של הגרסה שמסרה בבית החולים ובאותנטיות של גרסתה כיום. נכונותה להיבדק בפוליגרף אותה הביעה בשלב הסיכומים, כמו גם הסברים עובדתיים מפי בא כוחה (אשר לא נתמכו בראיות) אינם מייצרים חומר ראייתי.

לו הייתי רוחשת לה ולגדי אמון מלא ומושלם, ייתכן שהיה עולה בידה להרים את הנטל (השוו ע"א 8251/04 דולב חברה לביטוח בע"מ נ' אייש, פורסם בנבו). אך לא רחשתי לאיש מהם אותו אמון ולו נדרשתי, לא הייתי מבססת ממצא על עדויותיהם ללא ראיה מסייעת. איני נדרשת להירתעות חלק מהפוסקים מביסוס ממצאים על עדויות בני זוג ללא ראיה מסייעת (ע"א 761/79 פינקל נ' הדר חברה לביטוח בע"מ, פ"ד לה (2) 48, 56). התובעת לא סתרה את גרסתה שלה מזמן אמת ולא הוכיחה שנפגעה בתאונת דרכים.

התביעה נדחית.

התובעת תשלם לנתבעת שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ בתוספת מע"מ וכן הוצאות משפט כולל שכ"ט מומחים. הנתבעת תגיש נוסח פסיקתא תוך 10 ימים.

ניתן היום, י' תמוז תשע"ו, 16 יולי 2016, בהעדר הצדדים.