בקשת נתבעת לחתימה על פסיקתא ובכללה, בקשה להשלמת צו להוצאות בפסק דין.

1. פסק הדין חייב את התובעת לשלם לנתבעת שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ בתוספת מע"מ ובנוסף, הוצאות משפט כולל שכ"ט מומחים. פסק הדין לא קבע מהן יתר ההוצאות ומה שיעורן, אלא הורה לנתבעת להגיש נוסח פסיקתא תוך 10 ימים. לפיכך, טרם הושלם "צו להוצאות" כמשמעו בתקנה 511 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984 (להלן: התקנות).

2. הנתבעת צירפה לבקשתה נוסח פסיקתא, תדפיס הוצאות מהנהלת חשבונות ופירוט הוצאות:

(א) שכ"ט ששילמה למומחי בית המשפט ותשלום עבור הערכה רפואית פנימית – 11,285 ₪.

(ב) תשלומים לחברה לאיסוף תיעוד רפואי – 10,222 ₪.

(ג) תשלום לחוקרים – 5,492 ₪.

סה"כ – 26,999 ₪.

3. התובעת התנגדה בתשובתה וטענה כי בהיעדר קבלות, לא הוכיחה הנתבעת את ביצוע התשלומים, שהסכומים עבור איסוף תיעוד רפואי מופרכים, שהדרישה לתשלום לחוקרים אינה הגיונית ואינה סבירה וכי על הנתבעת לשאת בעלויות הפעלתם.

4. הנתבעת טענה בתגובתה שמדובר בהוצאות שנגרמו לה בשל ניהול ההליך ושהכלל הוא כי בעל דין שזכה במשפט, זכאי לקבל את הוצאותיו בשאיפה שלא יצא שכרו בהפסדו. לתגובה צירפה דרישות תשלום מאת מומחי בית המשפט וחשבוניות עסקה מהספקים השונים.

5. לבית המשפט נתון שיקול דעת בקביעת ההוצאות ושיעורן (תקנות 511 ו – 512 לתקנות). תקנה 512 (ד) (1) מפרטת הוצאות ספציפיות כגון אגרות ושכר רופאים ומומחים. תקנה 512 (ד) (2) מורה כי הוצאות משפט אחרות, אם יהיו, ייקבעו לאחר שמיעת טענותיהם של בעלי הדין ולאחר שבית המשפט ראה שההוצאות היו סבירות ודרושות לניהול המשפט.

6. נקודת המוצא היא שיש לפסוק לבעל דין שזכה בדינו הוצאות ריאליות, כלומר, אלה שהוציא בפועל ואלה שהתחייב להוציא. אך אין היא נקודת הסיום שכן על בית המשפט לבחון את שיעור ההוצאות הנטען ולבדוק אם מדובר בהוצאות סבירות, מידתיות והכרחיות לניהול ההליך בהתחשב בכלל נסיבות העניין. אין בהכרח לשפות על כל הוצאה שהוצאה בפועל אם אינה הכרחית לניהול ההליך וכל יסודה הוא בזהירות יתר של בעל הדין. ההוצאות צריכות להיות פרופורציונאליות להליך ולמהותו שכן בכך יש למנוע הטלת עלות יתר על המפסיד כמו גם עידוד ניהול הליך ראוי על ידי הזוכה (כב' הרשם מרזל (כתוארו אז) בע"א 2617/00 מחצבות כנרת (שותפות מוגבלת) נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, נצרת עלית פ"ד ס (1) 600, 615) ואימוץ גישתו ע"י כב' השופט פוגלמן בע"א 3454/11 בוקאעי נ' אביטל ואח', פיסקה 6, פורסם בנבו).

מן הכלל אל הפרט –

7. שכ"ט מומחי בית המשפט - בית המשפט חייב את הנתבעת לשאת כמימון ביניים של שכ"ט המומחים מטעמו, פרופ' אופיר ופרופ' שדה, 4,000 ₪ בתוספת מע"מ לכל מומחה. המומחים הגישו חוות דעת ומסרו מספרי חשבונות בנק להעברת התשלומים. לכאורה, ניתן להסיק מכך בשילוב תדפיס הנהלת החשבונות, שהנתבעת שילמה את שכר טרחתם. ואולם, בידיה להמציא את הראיה הטובה ביותר – חשבוניות מס או קבלות מאת המומחים וכך עליה לעשות, במיוחד כשהיא מבקשת לשערך את הסכומים החל ממועדים ספציפיים.

ההוצאות מאושרות כפוף להגשת חשבוניות מס.

8. תשלום עבור הערכה רפואית פנימית (מדיטון) - התביעה הוגשה והתנהלה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975. החוק מונע הגשת חוות דעת פרטיות ומורה, לענייננו, להיזקק אך ורק לחוות דעת של מומחים מטעם בית המשפט. מכאן, שנכון לבחון את הבקשה במסגרת תקנה 512 (ד) (2). אין חולק על זכותה של הנתבעת להיוועץ ברופאים מטעמה תמורת תשלום, אלא שעקרונית, מדובר בהוצאה שיסודה בזהירות – יתר גרידא. מעבר לנדרש, ובאופן קונקרטי, הנתבעת לא הסבירה אם ובאיזה אופן תרמה ההיוועצות לניהול המשפט. איני מאשרת את ההוצאה.

9. תשלומים לחברה לאיסוף חומר רפואי – הסכומים הנדרשים מופרזים בכל קנה מידה ודי בהשוואה לשכ"ט שנפסק למומחי בית המשפט שנדרשו לעבור על החומר תוך הפעלת מיומנות מקצועית. הנתבעת הגישה רשומות רפואיות מקופת חולים ומספר מסמכים על אשפוזים בבתי חולים.

מאשרת הוצאה בסך 1,000 ₪.

10. תשלומים לחוקרים – אין חולק על העובדה שהנתבעת הפעילה חוקרים (עמ' 15 לפרוטוקול מ – 23/12/15). אלא שלא הגישה במסגרת ראיותיה את פרי עמלם ולא הסבירה אם ובאיזה אופן תרמו החקירות לניהול המשפט. אינני מאשרת את ההוצאה.

לסיכום – הנתבעת תגיש נוסח פסיקתא בהתאם להוצאות המאושרות.

ניתנה היום, י"ט אדר תשע"ז, 17 מרץ 2017, בהעדר הצדדים.