1. בפניי בקשת המבקשת להוספת ראיה מפריכה ו/או ראיית הזמה, שמטרתה להזים את דברי המשיב בעדותו, בדיון שהתקיים ביום 30/10/2012.
2. זאת לציין שהתביעה העיקרית היא תובענה שטרית בגידרה אוחדו כ27 תיקי הוצאה לפועל.
3. העדויות הראשיות של הצדדי הוגשו בתצהירי עדות ראשית. התובעת הגישה תצהירי עדות ראשית מטעמה ב2.11.2011 והנתבע הגיש תצהירי עדות ראשית מטעמו ב28.11.2011.
4. גרסתו של הנתבע בתצהירו זה הייתה ברורה וחד משמעית. בחקירתו הנגדית לא חזר בו הנתבע מגרסתו גם לא הרחיב אותה. מכל מקום התובעת לא הצביעה על שוני או חידוש בגרסת הנתבע שעלה בעקבות החקירה הנגדית
5. המבקשת עותרת להתיר לה לצרף קלטת וידאו שבה מתועדת פגישה שהתקיימה ביום 27/1/2009 בין מנכ"ל המבקשת, המשיב ואדם נוסף בשם "שחר דבוש" (להלן: "הראיה").
6. לטענת המבקשת, בקשתה להגשת הראיה באה לעולם בעקבות עדות המשיב בדיון, בכל הקשור למערכת היחסים שבין המשיב לבין מר דבוש ולפגישה שהתקיימה בין המשיב ומר דבוש עם מנכ"ל המבקשת.
7. הסמכות לאשר לתובע להביא ראיות מפריכות, מסורה לשיקול דעתו של ביהמ"ש, לפי תקנה 158(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות"):

158. (א) לא הודה הנתבע בעובדות שטען להן התובע, יהיה סדר הטיעון
כזה:

(1) התובע רשאי לפתוח בהרצאת פרשתו ויביא ראיותיו, לרבות ראיות שבכתב, אחריו רשאי הנתבע להרצות את פרשתו ויביא ראיותיו הוא; בית המשפט רשאי, לפי שיקול דעתו, להרשות לתובע להביא ראיות מפריכות;

1. אין בסמכות זו המוקנית לביהמ"ש, כדי לפגוע בסדר הבאת הראיות.

שימוש בסמכות זו הינו בגדר היוצא מן הכלל .השימוש בה ייעשה בהתאם למקרים שהוכרו בפסיקה, ולעניין זה ראה: ע"א 4494/97 סלאח נ' סלאח, [פורסם בנבו] (4.1.2000); רע"א 1412/06 סופרגז חברה ישראלית להפצת גז בע"מ נ' ש. פרידמן ש. לנדסמן הנדסת בניין בע"מ, [פורסם בנבו] (13.7.2006)).

1. ראוי לציין כי לאור התיקון שנעשה בשנת 1991 בתקנות סדר הדין האזרחי, שהסמיך את ביהמ"ש להורות על הקדמת והגשת עדות של עד בתצהיר (ראה תקנה 143(5) ותקנה 168 לתקנות), עדותו וגרסתו של הנתבע הייתה פרושה בפני התובע עוד לפני שלב קדם המשפט בתיק, ולא כבעבר, עת הייתה מובאת לראשונה בדיון ההוכחות.
2. במקרה שבפניי הגיש המשיב –הנתבע ביום 27/11/2011 ,תצהיר עדות ראשית מטעמו בו פירט את עדותו , זאת כשנה לפני דיון שבו נחקר נגדית על תצהירו. במסגרת תצהירו הצהיר הנתבע על מערכת היחסים בינו לבין מר דבוש ועל הפגישה שהתקיימה אצל מנכ"ל המבקשת (סעיפים 5-10 לתצהיר עדות ראשית של המשיב).
3. עינינו הרואות, גרסתו של המשיב הייתה גלויה וידועה למבקשת , זמן רב לפני המועד שבו התקיימה החקירה הנגדית. זאת ועוד, במסגרת חקירתו הנגדית לא הוצגה על ידי המשיב כל טענה עובדתית חדשה, שיש בה כדי להפתיע את המבקשת ושהיה מקום לשקול להתיר הבאת ראייה להפריך אותה.
4. כלומר אם סבורה הייתה המבקשת כי בידיה ראיה שיש בה כדי לסתור את עדות המשיב, לא הייתה כל מניעה שתגיש , מיד לאחר שקיבלה לידיה את עדותו הראשית של המשיב, בקשה לביהמ"ש , להוספת ראיה .בכך יכולה הייתה לעמת את המשיב עם הראיה הנטענת , בשלב החקירה הנגדית.
5. כאן המקום לציין כי אין אני מקבלת את טענת המבקשת כי אם הייתה חושפת את הראיה בטרם נחקר המשיב על תצהירו היה בכך בכל לסייע למשיב לשנות את עדותו, שכן התצהיר הוא המהווה את עדותו הראשית של הנתבע ולא החקירה הנגדית בביהמ"ש.

במשמע, שהגשת הראיה הנוספת על ידי התובעת לאחר ש נמסר למבקשת תצהיר המשיב ובטרם מועד הדיון, לא היה בה כדי לסייע או לאפשר למשיב לשנות את עדותו. שכן כאמור עדות זו כבר הועלתה על הכתב.

המועד שבו הגיעה הראיה לידי המבקשת

1. גרסתה של המבקשת באשר למועד שבו הגיעה לידיה הראיה אינה סבירה ואינה ברורה ולצערי רצופה באי דיוקים. מצב דברים המעמיד בספק את האפשרות לאשר את בקשתה להגשת הראיה נושא החלטה זו בשלב כה מאוחר של ההליך.

השאלה של מועד ידיעת התובע על קיומה של הראיה, הינה שאלה מהותית שיש לבחון אותה בטרם נדרש ביהמ"ש למהותה של הראיה.

1. בבחינת הבקשה עולה כי לגרסת התובעת, מדובר בפגישה שהתקיימה במשרד מנכ"ל המבקשת ביום 27/1/2009, וצולמה על ידי מצלמות שבבעלות המבקשת. משכך, ברי כי סרטי ההקלטה היו ברשותה עוד באותו היום.
2. לכן לא ברורה טענת המבקשת כי ראיה זו הגיעה לידיה "רק בשלב הראיות", כפי שבאה לידי ביטוי בטיעוני בא כוח המבקשת בדבריו בדיון שבו נחקר המשיב בחקירה נגדית, וכפי שטענה המבקשת בבקשה שבפניי.

המבקשת לא סיפקה הסבר המניח את הדעת מדוע או באלו נסיבות הגיעה לידיה הקלטת המתעדת את הפגישה רק בשלב מאוחר זה. קרי, מס' שנים לאחר שצולמה, והכל בנסיבות בהן צולמה באמצעות מצלמות המבקשת, שמותקנות במשרדו של מנכ"ל המבקשת- כך לגרסתו.

1. יתרה מכך, כפי שכבר ציינתי לעיל, בבקשתה טענה המבקשת כי אם הייתה חושפת את הראיה לפני מועד חקירת המשיב, היה בכך בכדי לסייע לו לשנות את גרסתו.

בטיעון זה בעצם מודה המבקשת כי למרות שהראייה הייתה ברשותה, היא בחרה שלא לצרפה לתיק ביהמ"ש.

1. כמו כן לא ניתן להבין כיצד טוענת המבקשת כי פגישה זו התקיימה לאחר מועד הגשת התובענות (בתיק זה אוחדו 27 תיקים שונים לדיון במאוחד), שהרי אין חולק כי חלקן העיקרי של התובענות נפתחו לאחר מועד הפגישה.
2. המבקשת לא נתנה כל טעם קביל או מניח את הדעת , מדוע למרות שראיה זו הייתה בידיה ,לא הגישה אותה לביהמ"ש ביחד עם ראיותיה, או לכל היותר לאחר שנפרשה בפניה גרסתו של המשיב בתצהיר העדות הראשית שהוגש מטעמו, באופן שהיה מאפשר לה לעמת את המשיב עם הראיה שבידיה במסגרת חקירתו הנגדית של המשיב.
3. לעניין השיקולים שעל בית המשפט לשקול בבקשה להוספת ראיה, אביא את דבריו של כב' השו' בך:

"...כאשר מונחת לפני בית המשפט, אשר סיים כבר את שלב הבאת הראיות לפניו, בקשה להגשת ראיה משלימה, על בית המשפט לשקול, אם החיוב שבקבלת הראיה הנוספת עולה על השלילה שבסטייה מהנהלים הקבועים. בית המשפט יתחשב לעניין החלטתו בנדון, בין היתר, בשאלה, אם הצד המבקש את הבאת הראיה ידע או יכול היה לדעת על קיומה של ראיה זו בשלב מוקדם יותר.

אם התשובה לשאלה זו הינה בחיוב, אזי לא ייטה בית המשפט בדרך כלל להיעתר לבקשה. עם זאת, אין זה כלל בל יעבור, וייתכנו מקרים שבהם - חרף מחדלו של הצד באי המצאת הראיה בשלב מוקדם יותר - עדיין ייעתר בית המשפט לבקשתו. זאת בעיקר כאשר בית המשפט מתרשם, כי הראיה המוצעת עשויה לתרום תרומה משמעותית מאוד להשלמת התמונה העובדתית ולגילוי האמת, והדבר עשוי לסייע בעשיית הצדק. אולם, מאידך גיסא, אין גם להתיר את הרצועה יתר על המידה, שמא יעודד הדבר רשלנות מצד הפרקליטים בקיום ההוראות הדיוניות" (ההדגשה שלי – כ.ל).

(ע"א 188/89 עזאיזה נ' המועצה המקומית כפר דבוריה, פ"ד מז (1) 661).

1. לסיכום, הראיה אותה עותרת המבקשת לצרף בשלב זה, הינה ראיה שהייתה ברשותה עוד לפני ישיבת ההוכחות, אלא שהמבקשת משיקוליה היא, בחרה שלא לחשוף את הראיה עד לאחר שהמשיב נחקר בחקירה נגדית.

בכך נראה כי לא עברה את המשוכה הראשונה המוטלת על בעל דין המבקש לצרף ראיה, באשר לידיעה אודות קיום הראיה.

זאת ועוד, בהחלט מצאתי כי עדותו של המשיב הייתה גלויה וידועה למבקשת כשנה לפני שהוגשה הבקשה לצרף את הראיה להזמת גרסתו של המשיב.

ומהיבט אחר, לא נוכחתי כי המשיב חידש בעדותו בחקירתו הנגדית והוסיף עובדות שלא עלו מעדותו הראשית בתצהירו.

מכאן שבהגשת הבקשה דנן בשלב כה מאוחר זה, יש משום שיהוי בלתי סביר.

1. עוד ייאמר, כי המשיבה לא הצביעה על טענה עובדתית חדשה או מפתיעה שהועלתה על ידי המשיב בחקירתו הנגדית ושהיה בה כדי להפתיע את המבקשת, מעבר לאמור בתצהיר העדות הראשית שניתן מטעם המשיב ולהסביר את בקשתה להצגת ראייה מפריכה.
2. משכך נראה כי בקשה זו נועדה לשמש "מקצה שיפורים".

המבקשת בחרה לעשות דין לעצמה ולהימנע מלהגיש ראיה שלטעמה הינה ראיה מכרעת , במועד הראוי והמתאים על פי דין.

בנסיבות אלה אין בידי להיעתר לבקשה.

1. הריני דוחה את הבקשה להגשת הראיה ומחייבת את המבקשת בתשלום הוצאות המשיב בסך 2,340 ₪, בגין הוצאות בקשה זו.

המזכירות תשלח העתק ההחלטה בדואר רשום אל באי כח הצדדים

ניתנה היום, כ"ד סיון תשע"ג, 02 יוני 2013, בהעדר הצדדים.