מבוא

1. ראשיתן של התביעות שבפני בתביעות שטריות שהדיון בהן אוחד כפי שיפורט להלן.

התובעת שעוסקת במתן שירותים פיננסיים לרבות ניכיון שיקים הגישה לביצוע ללשכת ההוצאה לפועל שטרות בחתימת הנתבע או בהסבתו .

לאחר ששטרות חוללו, פתחה 27 תיקי ההוצאה לפועל לביצועם.

בחלק מתיקי ההוצאה לפועל הוגש שיק אחד לביצוע ובחלק אחר הוגשה סדרת שיקים.

בחלק מהתיקים נתבע הנתבע שבכותרת כמושך הצ'קים ובחלקם האחר – כמסב.

לאחר שהנתבע הגיש התנגדויות לבקשות לביצוע שטר הועברו אלו לדיון בבית המשפט.

ההתנגדויות שהוגשו על ידי הנתבע נדונו ב – 27 תיקים שונים .

בהחלטה שניתנה ביום 4/2/2010, אוחדו כלל התיקים לדיון בפניי, לאחר שניתנה לנתבע הרשות להתגונן.

1. לגרסת הנתבע, שאף הוא עסק בתקופה הרלבנטית בניכיון שיקים , הוא השתמש במשך תקופה ארוכה בשירותי התובעת לניכיון שיקים .
2. טענת ההגנה העיקרית שלו , במסגרת ההתנגדויות שהגיש בתיקי ההוצאה לפועל היא כי חתימותיו על גבי מרבית השיקים אם כמושך ואם כמסב נחזות אומנם להיות חתימותיו אלא שמדובר בזיוף של חתימותיו.

זאת לצד טענה בהתייחס לצ'קים נוספים כי אלה אומנם נחתמו על ידו אלא שנגנבו ממנו בעודם ריקים.- טענה שהועלתה בשלב תצהירי עדות ראשית ולאחר שניתנה לו רשות להגן

1. התביעות שבפניי מבוססות על עילות שטריות המתבססות על חתימת הנתבע על השיקים. יודגש כי התובעת ויתרה על טענתה לעניין ההרשאה שנתן הנתבע למר שחר דבוש (להלן: דבוש) לחתום על השיקים חתימת מסב כמורשה מטעמו.

כל זאת למרות שאפשרות זו נדונה בפני וניתנה לתובעת האפשרות לשקול תיקון כתב התביעה עוד בדיון שהתקיים ביום 23/12/2010.

למניעת ספיקות , הרי בפתח ישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 15/3/12, ניתנה החלטתי ובה הוריתי על גריעת ומחיקת הטענות העובדתיות מתצהירו של מנהל התובעת לעניין טענת חתימה בידי מורשה או שליחות או שליחות נחזית. כל זאת מאחר וטענות אלו לא באו לידי ביטוי במסגרת כתבי התביעה השטריים- בקשות לביצוע שטרות שהוגשו ללשכת ההוצאה לפועל. והכל בהתאם להלכות המורות כי הבקשה לביצוע היא המהווה את כתב התביעה השטרי והמבססת את עילות התביעה.

בהחלטתי זו גם דחיתי את בקשת התובעת כי הטענה לעניין הרחבת החזית תובא על ידי הצדדים בסיכומיהם על מנת שתוכרע בפסק הדין.

1. כאמור ,התביעה שבפניי עוסקת במס' רב של תיקים שהדיון בהם אוחד ובעשרות שיקים בהם אוחזת התובעת הניתנים לאפיון במספר קטגוריות:

• שיקים של צדדים שלישיים שעל גבם מופיע שמו של הנתבע כמסב, אשר לטענת הנתבע החתימה אינה חתימתו
• שיקים בהם מופיעה חתימתו הנחזית של הנתבע כמושך ואשר לטענת הנתבע החתימה אינה חתימתו
• ושיקים נוספים בחתימת הנתבע כמושך לגביהם הנתבע אינו מכחיש את חתימתו אך טוען כי נגנבו ממנו כשהם חתומים ויתר הפרטים בשיקים אלו לא מולאו על ידו כנתבע.

דיון

1. בפסק דין אכריע בסוגיות שבמחלוקת אחת לאחת.

א. הטענה הראשונה נוגעת לשיקים שנתבע נתבע לפרעונם כמסב או כמושך ואשר לטענת הנתבע מדובר בזיוף של חתימתו שנעשה על ידי דבוש, שהיה עובד בעסק של הנתבע.

ב. הטענה השנייה של הנתבע נוגעת לשיקים שהנתבע אינו מכחיש את חתימתו על השיקים כמושך, אלא שלטענתו אמנם מדובר בשיקים שנחתמו על ידו אלא שהם נגנבו ממשרדו על ידי "דבוש" ונמסרו לתובעת מבלי שידע על כך.

1. אף שמדובר בתביעה בעילה שטרית אשר ככלל , הנטל הוא על הנתבע להוכיח את הגנתו , הרי שלאור טענת הזיוף שהעלה הנתבע במרבית התביעות ביחס למרבית חתימותיו הן כמושך והן כמסב, עובר הנטל אל התובעת כאוחזת השטר להוכיח את אמיתות חתימתו של הנתבע על השיקים. על רקע זה הוריתי לתובעת להיות הראשונה בסדר הבאת הראיות.

גירסת וטענות התובעת

1. לגרסת התובעת , עשרות השיקים בהם היא אוחזת ואשר בגינם נפתחו 27 תיקי הוצאה לפועל כנגד הנתבע, כולם חתומים על ידי הנתבע עצמו. חלקם בחתימתו כמושך השיקים וחלקם כמסב.

כן טענה כי אף נחתם שטר חוב על ידי הנתבע להבטחת פירעונם של השיקים.

1. לגרסתה , הנתבע נהג לבצע ניכיון שיקים אצל התובעת במשך מס' שנים. לצורך זה היה מגיע הנתבע בעצמו או שהיה מגיע שליח מטעמו, כדי לבצע ניכיון שיקים. לצורך זה חתם על הסכם מסגרת לניכיון שיקים ועל שטר חוב להבטחת פירעון השיקים שמסר לתובעת.

לגרסתה , היה הנתבע בקשר אישי עם מנהל התובעת וידע על כל פעולת ניכיון שיקים שבוצעה מטעמו על ידי התובעת ואף אישר בפני מנהל התובעת כי הוא בעצמו מפעיל משרד לניכיון שיקים.

במהלך השנים מסר הנתבע לתובעת מאות שיקים לניכיון.

1. לגרסת התובעת הציג הנתבע את דבוש בפני התובעת כמיופה כוח מטעמו וכמי שרשאי לבצע כל פעולה בשמו של הנתבע, ואכן דבוש הגיע אל משרדי התובעת בשם הנתבע כדבר שבשגרה.
2. עוד טענה כי דבוש מעולם לא טען בפני התובעת כי ניכיון השיקים מבוצע עבור דבוש באופן פרטי ולא בעבור הנתבע .

עוד טענה כי מעולם לא נאמר לתובעת כי ניכיון השיקים שמבצע דבוש נעשה ללא ידיעתו של הנתבע.

מכאן טוענת התובעת שהיא ידעה כל העת כי דבוש פועל כשליח מטעמו של הנתבע.

טענות הנתבע

1. הנתבע הכחיש את חתימתו על כלל השיקים שהוגשו לביצוע בהם מופיעה חתימתו כמושך השיק או כמסב, למעט 5 שיקים לגביהם אישר הנתבע בתצהיר עדות ראשית מטעמו – למעלה משנתיים לאחר פתיחת תיק ההוצאה לפועל נגדו , כי אכן מדובר בחתימתו כמושך אלא שלטענתו מדובר בשיקים שנגנבו ממשרדו על ידי דבוש ונמסרו לתובעת מבלי שידע על כך.
2. לטענת הנתבע , דבוש שעבד אצל הנתבע במשרדו, החל לבצע בעצמו ניכיון שיקים עבור עצמו או צדדים שלישיים .כל זאת מאחורי גבו של הנתבע ומבלי שהנתבע ידע על כך וללא ששיקים אלו נרשמו בספרי החשבונות של הנתבע.

שיקים אלו נמסרו על ידי דבוש לתובעת לצורך ניכיונם, ואת התמורה קיבל דבוש בעצמו ולא הנתבע.

אלא שדבוש ,זייף לטענת הנתבע את חתימתו של הנתבע, הן כמושך והן כמסב.

לגירסת הנתבע דבוש הועסק על ידו עד לחודש נובמבר 2008 ופוטר לאחר שהתברר לנתבע כי דבוש חותר תחת עיסקו של הנתבע ,פועל במסגרת עבודתו אצל הנתבע מאחורי גבו ומבצע ניכיון שיקים ללא ידיעתו של הנתבע תוך שפעולות אלה אינן נרשמות בספרי הנתבע ואת התמורה מעביר דבוש בניכוי עמלתו לצדדים שלישיים.

1. לגירסת הנתבע הוא גילה כי דבוש חתם על שיקים שנמסרו לתובעת בשמו של הנתבע רק לאחר שנפתחו תיקי ההוצאה לפועל על ידי התובעת .

מיד לאחר מכן , כך טען , ניגש למשרדי התובעת ביחד עם דבוש והודיע לתובעת כי אין מדובר בחתימתו אלא בזיוף ולכן על התובעת לפעול כנגד דבוש לגביית שיקים אלו.

1. עוד טוען הנתבע כי התובעת היא אשר גרמה לדבוש להוסיף את שם הנתבע על חלק מהשיקים על מנת שבמידה ותיאלץ להיפרע בגין שיקים שלא יכובדו תוכל לעשות זאת כנגד הנתבע.

כן טען כי התובעת מעולם לא פנתה אל הנתבע בטרם קיבלה שיקים אלו לידיה על מנת לברר האם אכן מדובר בשיקים שמסר הנתבע או לצורך בירור האם מדובר בחתימת הנתבע על השיקים.

השיקים שהוצגו לביצוע בהוצאה לפועל

1. כאמור התביעה שבפניי עוסקת בעשרות שיקים שנמסרו לתובעת במסגרת עסקאות ניכיון שיקים, כאשר התובעת טוענת כי שיקים אלו נמסרו לתובעת על ידי דבוש כשלוחו של הנתבע ואילו הנתבע טוען כי שיקים אלו נמסרו לתובעת כנחזים להיות שיקים מטעם הנתבע ובחתימתו אלא שהדבר נעשה ללא ידיעתו וללא הרשאתו.
2. 22 תיקים שנפתחו לביצוע שיקים כנגד הנתבע כמסב: תא"מ 163122/09, תא"מ 163124/09, תא"מ 163126/09, תא"מ 164136/09, תא"מ 205160/09, ת"ט 205186/09, ת"ט 205187/09, ת"ט 205189/09, ת"ט 205191/09, ת"ט 205193/09, ת"ט 205199/09, ת"ט 205201/09, ת"ט 205204/09, ת"ט 205206/09, ת"ט 205208/09, ת"ט 205210/09, ת"ט 205212/09, תא"מ 16208-09-09, תא"מ 16216-09-09, תא"מ 16227-09-09, תא"מ 16233-09-09, תא"מ 162726/09.

בשיקים אלו שמו של הנתבע מופיע כמסב על גב השיקים.שיקים אלו נמשכו על ידי צדדים שלישיים כאשר בחלקם, הנתבע הוא הנפרע בעצמו והוא שהסב לכאורה את השיקים לתובעת ובחלקם הנפרע היה צד שלישי אחר והנתבע הינו מסב שני.

1. 3 תיקים שנפתחו לביצוע שיקים שנמשכו על ידי אמו של דבוש ,לפקודת דבוש עצמו:

ת"א 16178-09-09, ת"א 16193-09-09, ת"א 18261-09-09.

שיקים אלו נמשכו מחשבונה של טוני דבוש, אמו של שחר דבוש, לפקודת דבוש.

על גב השיקים מופיעים הן שמו של דבוש והן שמו של הנתבע.

1. תיק אחד שנפתח לביצוע שיקים שנמשכו מחשבונו של הנתבע לפקודת התובעת:

ת"ט 206425/09 (בפועל הוגשו לביצוע בתיק ההוצאה לפועל 5 שיקים).

בשיקים אלו חתם הנתבע כמושך והם נמשכו לפקודת התובעת.

1. תיק נוסף עוסק בשיקים שנמשכו מחשבונו של הנתבע לפקודת דבוש: ת"ט 206429/09 (הוגשו לביצוע בתיק ההוצאה לפועל 3 שיקים). שיקים אלה נמשכו מחשבונו של הנתבע לפקודת דבוש
2. כאמור , ניתן לחלק את השיקים בהם אוחזת התובעת ל – 3 קבוצות עיקריות :

קבוצה ראשונה- הכוללת שיקים בחתימת הנתבע כמושך השיק לפקודת התובעת ואין מחלוקת בין הצדדים כי הם נושאים את חתימת הנתבע אלא שהנתבע טוען מנגד כי שיקים אלו נגנבו ממנו על ידי דבוש והוצאו ממנו בדרך לא חוקית, במובן שלא הוצאו ולא נמסרו לו – "הוצאה" ו"מסירה" כמשמעותם בפקודת השטרות כדין ומבלי שנתן את רשותו לכך (להלן: שיקים שנגנבו).

קבוצה שניה כוללת שיקים שנמשכו מחשבונו של הנתבע נושאים את חתימתו הנחזית של הנתבע כמושך אלא שהנתבע טוען כי דבוש זייף את חתימתו כמושך השיק (להלן: שיקים שזויפה החתימה כמושך).

קבוצה שלישית כוללת שיקים שהנתבע מופיע על גבם כמסב .

גם במקרה זה טוען הנתבע כי מדובר בזיוף חתימתו על ידי דבוש (להלן: שיקים שזויפה חתימת המסב).

1. מאחר והועלתה על ידי הנתבע טענת זיוף מונה גרפולוג כמומחה מטעם בית המשפט אשר בדק את השיקים אשר נמסרו לו על ידי התובעת .

מסקנותיו ניתנו ביחס לכל אחת מקבוצות השיקים.

אציין כי על אף שהתובעת אוחזת בעשרות שיקים, היא העבירה לבדיקת המומחה רק 11 שיקים, מבלי שניתן כל טעם לכך על ידי התובעת.

נטל ההוכחה בטענות הנתבע

23. על פי פקודת השטרות חזקה לכאורה על אוחז בשטר שהוא אוחז בו כשורה. מכאן שככלל , נטל ההוכחה בתביעה על פי עילה שטרית מונח לפתחו של הנתבע לטעון לסתירת חזקה לכאורית זו.

יחד עם זאת מונה סעיף 29(ב) לפקודת השטרות [נוסח חדש], רשימת מקרים בהם מוחלפת חובת הראיה.

29. (ב) כל אוחז שטר, חזקה לכאורה שהא אוחז כשורה; אך אם הודו או הוכיחו בתובענה שהקיבול או ההוצאה או הסיחור שלאחריה פגועים ברמאות, בכפיה, או באלימות ופחד, או באי-חוקיות, חובת הראיה מוחלפת, עד אם הוכיח האוחז שלאחר אותה רמאות או אי-חוקיות ניתן בתום לב ערך בעד השטר.

1. במקרה שבפניי טוען הנתבע טענת זיוף ביחס לחתימותיו על שיקים מסוימים כמסב ועל אחרים כמושך השיק.

ובנוסף טוען הוא , כי אומנם בין השיקים שהציגה התובעת לביצוע בהוצאה לפועל ישנם 5 שיקים הנושאים את חתימת הנתבע אלא ששיקים אלו נגנבו מהנתבע על ידי דבוש.

1. אשר לטענת הזיוף

קובע סעיף 23(א) לפקודת השטרות [נוסח חדש] כי

"חתימה על שטר שהיא מזויפת או שומה בו שלא בהרשאת האדם שהחתימה נחזית כשלו, אין כוחה יפה כלשהו, ואין רוכשים על ידיה או על פיה כל זכות להחזיק בשטר או להפטיר ממנו או לאכוף פירעונו על כל צד שבו, אלא אם האדם שכנגדו באים להחזיק את השטר או שעליו באים לאכוף פירעונו מנוע מלטעון טענת זיוף או העדר הרשאה, והכל בכפוף להוראות פקודה זו".

לשון אחרת, אין חבות על פי שטר למי שחתימתו זויפה. ממילא , לא עוברת כל זכות באמצעות הזיוף.

לפיכך, מקום שחתימת המושך ו/או המסב מזויפת לא ניתן לאכוף פירעונו על מי שחתימתו זוייפה .

כל תמורה ששילמה התובעת מכוח שטרות אלה והחתימה המזוייפת כאמור שולמה על ידה, מבלי שתהא זכאית להיפרע ממי שחתימתו זוייפה.

1. ההלכה הפסוקה קובעת, כי כאשר מכחיש הנתבע את החתימות שעל השטר, מוטלת על התובע החובה להוכיח כי אכן הנתבע נתחייב בחתימות שעל השטר (ע"א 268/56 נוי ואח' נ' עיריית חדרה ואח', פ"ד יב(1) 353, 358).
2. הוא הדין בהתייחס לחתימה בהרשאה , וזאת למעלה מן הדרוש, והכל בשים לב לעובדה שחתימה בהרשאה אינה חלק מעילת התביעה שבפני :

לעניין נטל הראיה להוכחת טענה זו, מתייחס ד"ר י. זוסמן בספרו, דיני שטרות (מהדורה שישית) בעמ' 50 באומרו:

"כשחלוקים בעלי הדין בשאלה האם הושמה חותמת החברה על ידי אדם שהיה רשאי לכך או לא, מי נושא בנטל השכנוע? ...דברים אלה עשויים להתפרש כאילו מוטל על התאגיד להוכיח שהחותמת הושמה שלא בהרשאתה,ולא היא. כאשר אמיתותה של חתימה שנויה במחלוקת זה טוען כי זויפה וזה טוען כי אמתית היא, המסתמך על החתימה חייב בהוכחת אמיתותה שכן על יסוד חתימה אמיתית בלבד יוכל להוציא מחבירו, כיוצא בזה בענין הרשאתו של אדם לפעול בשמו של אחר, כגון רשותו של מנהל לחתום בשם חברה, המסתמך על החתימה ותובע על פיה, חייב להוכיח כי ניתנה לאותו אדם ההרשאה לחתום, גם לצורך חיובו של תאגיד על יסוד חותמת שהוטבעה על שטר תופס אותו רעיון, הואיל ותאגיד אינו חייב אלא אם הוטבעה החותמת על ידי מי שהורשה לכך, התובע על יסוד החותמת חייב בהוכחת הרשאתה, שהיא אחד היסודות המעמידים את תביעתו".

לטענת התובעת בכתבי תביעתה השטרית , החתימה על גבי השיקים אם כמושך ואם כמסב היא חתימתו של הנתבע .

מנגד טוען הנתבע, בהתייחס למרבית השיקים מלבד אלה המנויים בקבוצה הראשונה בסעיף 21 לעיל , כי אין המדובר בחתימתו אלא בזיוף של חתימתו על ידי מר דבוש.

על מנת להתגבר על פגם זה של זיוף, גם למקרה והייתה נעשית החתימה כמושך או כמסב כנדרש והייתה נותנת ערך בעד השטר , והתובעת הייתה רוכשת את השטר על דרך ניכיון בתום לב גמור- למקרה והועלתה טענת זיוף בהתייחס לחתימה המקימה את החבות כנגד הנתבע , על אוחז השטר – התובעת נטל ההוכחה להוכחת חבות הנתבע

לעניין נטל ההוכחה ראו: ע"א 232/77 יעקב רוזנברג נ' עמנואל אברהמוף, פ"ד לב(2), 197, וכן ע"א 5293/90 בנק הפועלים בע"מ נ' שאול רחמים בע"מ, פ"ד מז(3), 240, 262-261).

1. לא כך הוא הדין לגבי השיקים שנגנבו. שיק גנוב, אינו עומד בהגדרת "הוצאה" כהגדרתה בסעיף 1 לפקודת השטרות (נוסח חדש), הקובע: "הוצאה" - מסירה ראשונה של שטר או של שטר חוב, כשהם שלמים בצורתם, לאדם הנוטל אותם בתור אוחז" .

מכאן , שעל הטוען לפגם בזכות לקניין, או להעדר הוצאה או מסירה לבסס תשתית עובדתית ולהוכיח את הנסיבות המעידות על גניבת השיקים.

מסקנה - ככל שהדבר נוגע לשיקים שהנתבע טוען שנגנבו ממנו, הנטל להוכיח את טענתו זו מוטל עליו.

חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט

1. מאחר והמחלוקת בתביעה שבפניי נסובה סביב סוגיית אמיתות חתימותיו של הנתבע על השיקים השונים באחיזת התובעת, מונה מומחה מטעם בית המשפט הגרפולוג יעקב יניב לבחינת השיקים שבידי התובעת . המומחה התבקש להגיש חוות דעת מומחה לעניין חתימות הנתבע על השיקים.
2. התובעת העבירה לבדיקת המומחה 11 שיקים מתוך השיקים שברשותה:

3 שיקים שבהם מופיע שמו של הנתבע כמסב על גב השיק,

5 שיקים משוכים מחשבונו של הנתבע לטובת התובעת

ו – 3 שיקים נוספים משוכים מחשבונו של הנתבע לטובת דבוש.

1. המומחה ביצע השוואה בין החתימות המופיעות על גבי השיקים לבין דוגמאות חתימה וכתב ידו של הנתבע במסמכים שונים שהומצאו לידי המומחה לצורך הכנת חוות דעתו.

מסקנותיו של המומחה בנוגע לשיקים ששמו של הנתבע מופיע כמסב על גב השיקים הייתה כי לא נמצאה התאמה בתכונות הכתיבה בין 3 החתימות בהסבת השיקים לבין דוגמאות כתב היד של הנתבע וסביר מאד ש - 3 החתימות לא נכתבו על ידו.

באשר לשיקים המשוכים מחשבונו של הנתבע לטובת התובעת הגיע המומחה למסקנה כי סביר מאד ש – 5 החתימות נכתבו על ידי הנתבע. (-מסקנה זו מתייחסת ל5 השיקים אשר לגירסת הנתבע הוא אומנם חתם עליהם חתימת מושך והם נגנבו ממנו על ידי דבוש)

בנוגע לשיקים המשוכים מחשבונו של הנתבע לטובת דבוש,- קבע המומחה כי 3 החתימות הינן שרבוטים, מצומצמים בכמות ואיכות תכונות כתיבה ייחודית ואין באפשרותו לקבוע אם חתימות אלו נחתמו על ידי הנתבע או על ידי כותב אחר.

1. אציין כי על אף שהתובעת הגישה לביצוע בהוצאה לפועל עשרות שיקים של הנתבע, נמסרו לידי המומחה רק 11 שיקים לבדיקתו.
2. המומחה לא זומן להיחקר על ידי מי הצדדים ולא נחקר בבית המשפט על חוות דעתו, כמו כן לא הוצגו למומחה שאלות הבהרה באשר לחוות הדעת.

השיקים שבהם הנתבע הינו מסב

1. 22 תביעות מתוך 27 התביעות שהדיון בהם אוחד, עוסקות בשיקים שבהם מופיע שמו של הנתבע כמסב על גב השיק. כאשר בחלק מהמקרים הנתבע הינו הנפרע והוא מופיע כמסב ראשון ובחלק מהמקרים הנפרע הינו צד ג' והנתבע מופיע רק כמסב.
2. הנתבע מכחיש כאמור כי חתם כמסב על שיקים אלו .לטענתו חתימתו זויפה על ידי דבוש שעבד אצלו. כאמור במקרה זה נטל ההוכחה עובר מהנתבע לתובעת.

עליה להוכיח את אמיתות החתימות של הנתבע כמסב על מנת שניתן יהיה לחייבו.

אלא שעל אף שמונה מומחה מטעם בית המשפט לבדיקת טענת הזיוף, המציאה התובעת למומחה 3 שיקים בלבד מתוך כלל השיקים שבהם נחזה להיות הנתבע כמסב.

באשר לשיקים אלו קבע המומחה כי לא נמצאה התאמה בין כתב ידו של הנתבע לחתימת ההיסב וכי סביר מאד שאין מדובר בחתימתו של הנתבע.

בבחינת חוות דעת המומחה והעובדה שהתובעת בחרה שלא להמציא לבדיקת המומחה את כלל השיקים בקטגוריה זו , מסקנתי היא כי התובעת לא עמדה בנטל ההוכחה הרובץ לפתחה ודין התביעה בהתייחס לצ'קים אלה להידחות.

1. אין להתעלם מהעובדה שעדיין עומדת האפשרות לתובעת להוכיח את אמיתות חתימת הנתבע אם באמצעות אדם המכיר את חתימתו של הנתבע היכרות שאינה מותירה ספק ואם באמצעות עדים וראיות להוכחת טענתה כי הנתבע הוא שחתם בפועל כמסב על השיקים

"קיימות שלוש דרכים עיקריות שבהן ניתן להוכיח, כי חתימה כלשהי היא חתימתו של פלוני: האחת, באמצעות עדות ישירה – היינו, עדותו של החותם או של מי שהיה עד לחתימה (ראה: א הרנון, דיני הראיות (הדפוס האקדמי, כרך א, תש"ל) .th ed., by c 7,london) cross, on evidence144; . R 690 (1989 ,tapper; שנייה, באמצעות השוואת החתימה השנויה במחלוקת לחתימה הידועה כאמיתית, תוך התחקות אחרי נקודות הדמיון והשוני ביניהן (הרנון, בספרו הנ"ל, בעמ' 144- 145); והשלישית, על-ידי עדותו של מי שמכיר היטב את כתב היד או החתימה השנויים במחלוקת ומעיד על מידת התאמתן למסמך שבדיון (,supra cross). המכנה המשותף לדרכי הוכחה אלה הוא קיומם של אלמנטים ראייתיים חיצוניים למסמך שבמחלוקת, השופכים אור על זהות עורך המסמך או החתום עליו. הווי אומר, כאשר מתגלעת מחלוקת בכגון דא, אין די במסמך עצמו כדי ללמד, ולו לכאורה, מיהו החתום עליו, והצד אשר עליו מוטל נטל השכנוע חייב להניח נדבכים ראייתיים נוספים, אשר ביחד עם המסמך יהיה בהם די כדי להרים את הנטל האמור. מכיוון שכך, אין לקבל את התיזה לפיה בעצם הגשת המסמך הרים הבנק את הנטל להראות, כי לכאורה החתימה המופיעה בו שייכת למשיבה השלישית"

(ע"א 5293/90 בנק הפועלים בע"מ נ' שאול רחמים בע"מ, פ"ד מז(3), 240 – להלן : פרשת רחמים).

1. מטעם התובעת העיד מנכ"ל התובעת בלבד.

בבחינת עדותו של מנכ"ל התובעת כפי שהובאה בתצהיר עדות ראשית מטעמו עולה כי אין בה לסייע לתובעת לעמוד בנטל ההוכחה לעניין זה .

ואבהיר , ראשית טען מנכ"ל התובעת כי השיקים התקבלו במשרדי התובעת כשהם חתומים זה מכבר בחתימת הנתבע. קרי, אין מי שיכול להעיד מטעם התובעת כי הנתבע חתם בפניו כמסב על גב השיקים . שנית , למרות טענתו של מנכ"ל התובעת כי עובדי התובעת מבצעים בדיקות אל מול מושכי השיקים או מסבי השיקים על מנת לקבל את אישורם לעניין חתימותיהם , לא הובא לעדות אף עובד מטעם התובעת שיעיד על הבדיקות שמבוצעות באופן כללי או על בדיקות שבוצעו אל מול הנתבע באופן פרטני.

1. אציין שוב כי טענות רבות בתצהיר מנכ"ל התובעת נוגעות לעניין השליחות וההרשאה הנטענת שנתן לכאורה הנתבע לדבוש לפעול בשמו. אלא שטענות אלו הן בגדר הרחבת חזית , ובמהלך ניהול התיק הוריתי על גריעתן מתוך התצהיר.
2. בחקירתו הנגדית בפני העיד מנהל התובעת כי אינו יודע מדוע נשלחו לבדיקת המומחה 3 שיקים בלבד בחתימת הנתבע כמסב (עמ' 11, שור' 6-16).

כמו כן , ולמרות שהעיד שאינו מטפל בשיקים והיו 2 פקידות אצל התובעת שטיפלו בתיקו של הנתבע ("רפרנטיות") לא ידע להסביר מדוע לא הובאו פקידות אלה למתן עדות על מנת לאשר כי מדובר בחתימתו של הנתבע (עמ' 12, שו' 12-14).

מכאן שהתובעת כשלה ולא עמדה בנטל להוכחת אמיתות חתימת הנתבע כמסב.

1. מנגד, העיד מטעם הנתבע דבוש עצמו (אם כי רק בשלב בקשת הרשות להתגונן שכן תצהיר עדות ראשית מטעמו נגרע לאחר שלא הגיע לישיבת ההוכחות ולא נחקר נגדית) והצהיר כי הוא זה שרשם על גב השיקים את שמו של הנתבע לבקשת התובעת, מאחר ומנהל התובעת ביקש שדבוש לא ירשום את שמו על גב השיק אלא את שם הנתבע.

אציין כי אמנם הוריתי על גריעתו של תצהיר העדות הראשית שהוגש מטעם דבוש בשל אי התייצבותו למתן עדות, אלא שבהחלטתי מיום 30/10/12, קבעתי כי אין בגריעת תצהיר העדות הראשית בכדי לגרוע את התצהיר שהוגש במסגרת ההתנגדות לביצוע שטר ,עליו נחקר דבוש בחקירה נגדית.

1. טענות התובעת בדבר מערכת היחסים העסקית שהתקיימה בין התובעת לנתבע במשך תקופה ממושכת במהלכה ביצע הנתבע עסקאות ניכיון שיקים רבות ,על פי הסכם מסגרת ושטר חוב עליהם חתום הנתבע, אין בהן לסייע בידי התובעת, שכן גם אם בטרם נמסרו השיקים שבמחלוקות בתובענות שבפניי התקיימו עסקאות ניכיון השיקים כסדרן, לא ניתן לפסול מצב שבו שיקים שנוכו על ידי התובעת במועדים מאוחרים יותר נושאים חתימה מזויפת של הנתבע, כל זאת תוך ניצול מערכת היחסים הממושכת שהתקיימה בין התובעת לנתבע, על ידי דבוש.

ממילא, מקים כל שטר עילה תביעה שטרית עצמאית ועל התובעת להוכיח את תביעותיה וזכותה להיפרע ביחס לכל השיקים הנדונים בתובענות שבפניי. לפיכך לא ניתן להוכיח את עילות התביעות שבפניי ואת זכות התובעת להיפרע מן הנתבע בגין השיקים שבפני באמצעות עסקאות ניכיון שיקים קודמות.

למעלה מן הדרוש אוסיף ואעיר כי התביעות שבפניי לא הוגשו כנגד הנתבע מכוח "הסכם המסגרת" או מכוח "שטר החוב "בחתימת הנתבע ,ביחס לעסקאות ניכיון שיקים שביצע עם התובעת.

1. לאחר שבחנתי את העדויות והראיות שהובאו בפניי ובשים לב לעדים הפוטנציאליים ולראיות שהתובעת בחרה שלא להביא בפני ביהמ"ש ובשקלול עם קביעותיו ומסקנותיו של המומחה מטעם בית המשפט, מסקנתי היא שהתובעת לא הוכיחה כי הנתבע הוא שהסב את השיקים לתובעת ומכאן שלא ניתן לחייב את הנתבע בתשלום השיקים, התוצאה היא שדוחה את התביעות ב – 22 התיקים המפורטים בסעיף 17 דלעיל.

שיקים שנמשכו על ידי אמו של דבוש וניתנו לפקודת דבוש עצמו

1. אף שהתובעת בחרה להתייחס לכלל השיקים בחתימת הנתבע כמסב כמקשה אחת, הן בתצהיר עדות ראשית שהוגש מטעם מנהל התובעת והן בסיכומיה, ובכך הותירה מלאכת ההבחנה בין השיקים השונים לבית המשפט, הרי שמצאתי לנכון להתייחס לשיקים המשוכים מחשבונה של אמו של דבוש לפקודת דבוש בנפרד מיתר השיקים שעליהם מופיע שמו של הנתבע כמסב.

בנוגע לשיקים אלו טען הנתבע בתצהירו שהוגש בתמיכה להתנגדויות לביצוע שטר, כי מדובר בשיקים המשוכים מחשבונה של אמו של דבוש לפקודת דבוש ,ואשר ניתנו לתובעת במסגרת הסדר חוב לתשלום שיקים שמסר דבוש לניכיון ואשר לא כובדו (הסדר החוב נגע לשיקים של צד ג' – יצחק לוי, שחוללו).

בגב שיקים אלו מופיעים הן שמו של דבוש והן שמו של הנתבע כמסבים.

הנתבע אינו מכחיש כי שמו אכן נרשם על גב השיקים אלא שלטענתו עשה כן לבקשת התובעת רק למען הסדר הטוב ואין מדובר בחתימת היסב שביצע הנתבע.

לגרסת הנתבע , חלק מהשיקים שנמסרו לתובעת במסגרת הסדר זה נפרעו, אך התובעת לא פעלה להקטנת החוב באותם תיקי הוצאה לפועל שנפתחו בגין השיקים שלא כובדו.

הקבלות בגין שיקים אלו הוצאו אומנם על שם הנתבע, אלא שלטענת הנתבע מדובר בפעולה חד צדדית שנעשתה על ידי התובעת ללא ידיעתו.

1. בחקירתו הנגדית של הנתבע התגלו בקיעים באשר לגרסתו בנוגע לשיקים אלו.

בניגוד לגרסתו בתצהיר התמיכה בהתנגדות שבו ציין כי שמו נרשם על גב השיקים רק למען הסדר הטוב, העיד בחקירתו הנגדית כי לא זכור לו שמנהל התובעת ביקש ממנו לרשום את שמו על גב השיק רק למען הסדר הטוב .

כן העיד כי ברורה לו המשמעות של חתימה על גב השיק וכי יש בה כדי לחייב אותו כערב לפירעון השיקים (עמ' 29, שור' 2-17).

בהקשר זה אעיר כי גם אם לא הייתי מקבלת את גרסת התובעת כי מדובר ב"ערבות של הנתבע לפירעון השיקים", הרי שמאחר והנתבע העיד כי חתם על גב השיקים וכי הוא מודע למשמעויות הנובעות מחתימה על גב שיק, הרי שניתן היה לחייבו גם מכוח חתימתו זו ובהסתמך על הוראות סעיף 56 לפקודת השטרות לאמור :

"56 . החותם על שטר שלא בתור מושך או קבל הריהו, במעשהו זה, חב בתור מסב כלפי אוחז כשורה."

זר בתור מסב

למותר לציין כי גם חזקת אחיזה כשורה בהתייחס לשיקים אלה לא נסתרה !

1. התוצאה היא שמקבלת את התביעות בתיקים המפורטים 18 דלעיל ומחייבת את הנתבע מכוח חתימתו כערב על גב השיקים.

שיקים שנמשכו מחשבונו של הנתבע לפקודת התובעת

1. באשר ל – 5 שיקים אשר נמשכו מחשבונו של הנתבע לפקודת התובעת, ונושאים את חתימת הנתבע, טען הנתבע כי שיקים אלו הוצאו מרשותו שלא כדין .הנתבע הודה כי הוא חתם על השיקים כמושך השיקים, אולם טען כי שיקים אלו נגנבו ממנו על ידי דבוש ונמסרו לתובעת שלא כדין.
2. אציין כי גרסתו של הנתבע לעניין גניבת השיקים, הובאה בשלב מאוחר של ניהול התיק . מלכתחילה הנתבע הכחיש את חתימותיו על השיקים נשוא התביעות שבפניי באופן גורף.

שינוי הגרסה הועלה לאחר שהמומחה מטעם בית המשפט הגיש את חוות הדעת בגידרה נקבע לגבי שיקים אלו הם נושאים את חתימת הנתבע כמושך.

ההסבר שנתן הנתבע לשינוי גרסתו בשלב מאוחר יותר, הוא כי מדובר בטעות בתום לב ,זאת מאחר והיה נתון בסערת רגשות ,לאור העובדה כי היו הרבה שיקים שהוא לא ראה ולא ידע עליהם.

1. הנתבע טען כי בשל גניבת השיקים הגיש תלונה במשטרת ישראל בחודש אוקטובר 2010 וצירף את האישור בדבר הגשת תלונה כנספח ד' לתצהירו.

לעניין זה יש לומר כי התלונה הוגשה זמן ממושך אחרי המועד בו לטענת הנתבע נגנבו השיקים.

בשונה מטענת הנתבע בתצהירו, תאריך הגשת התלונה על פי האישור שצירף היה ביום 22/2/10 ולא כפי שנטען כאשר מועד האירוע על פי התלונה היה ביום 22/1/2010, זאת כאשר השיקים הוגשו לביצוע בחודשים הראשונים לשנת 2009.

גם מספרי השיקים המופיעים בתלונה שהוגשה למשטרה אינם תואמים את מספרי השיקים נשוא התביעה שבפניי (התלונה הוגשה בגין 25 שיקים שנגנבו שמס' 32600-32625 בעוד השיקים שהוגשו לביצוע הם 33076-33079 ושיק מס' 33081).

בחקירתו הנגדית לא ידע הנתבע להסביר מדוע חתם על שיקים חתימת מושך והשאיר אותם במשרדו והסביר כי היה לו פנקס שיקים אחד שהיו חתום בחתימתו. אלא שגם טענה זו אינה מתיישבת עם העובדות שבפניי .שכן אם אכן מדובר בפנקס אחד הרי שזהו הפנקס בגינו הוגשה התלונה למשטרת ישראל שצורפה לתצהירו של הנתבע ונמצא כי לא הוגשה תלונה בגין השיקים נשוא התביעה שבפניי. משכך , ספק גדול מאוד בעיני אם אכן נגנבו שיקים אלה כגרסתו המאוחרת של הנתבע.

1. ומהיבט נוסף, בדיון בהתנגדות שהתקיים בפני ביום 2/11/09, הכחיש הנתבע כי מדובר בחתימותיו על השיקים .זאת לאחר שהוצגו לו השיקים במהלך הדיון. מכאן, שעדותו שהובאה בתצהיר עדות ראשית שהוגש ביום 12/3/12 הינה עדות כבושה שסותרת עדות שקדמה לה ואין מנוס אלא להסיק שלממצאי המומחה ומסקנותיו בחוות דעתו ממאי 2010 שם קבע כי החתימה הינה חתימת הנתבע, הייתה השפעה על גרסתו זו של הנתבע.
2. הנטל להוכחת טענת הגניבה מונח לפתחו של הנתבע .הנתבע לא הציג ראיות להוכחת טענה זו. בנוסף , משקלה של גרסתו זו הינה נמוך בשים לב לעובדה שעסקינן בעדות כבושה שאף היא אינה גרסה סדורה וברורה .זאת למדתי מהסתירות הרבות שעלו בחקירתו הנגדית לעניין גניבת השיקים.

התוצאה היא שהנתבע כשל בהוכחת טענתו כי שיקים אלו נגנבו ממנו .

מאחר והנתבע מודה כי מדובר בחתימתו כחתימת מושך אני מקבלת את התביעה בתיק ת"ט 206425/09.

שיקים שנמשכו מחשבונו של הנתבע לפקודת דבוש

1. 3 שיקים שנמשכו מחשבונו של הנתבע לפקודת דבוש, הוסבו על ידי דבוש לטובת התובעת ומשלא כובדו הוגשו השיקים לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל.

הנתבע הכחיש כי חתימת מושך השיק הינה חתימתו וטוען כי מדובר בזיוף של חתימתו.

1. שיקים אלו הועברו לבדיקתו של המומחה שמונה מטעם בית המשפט לבחינת חתימת מושך השיקים, אלא שהמומחה מטעם בית המשפט קבע כי מאחר ומדובר בשרבוטים, מצומצמים בכמות ואיכות תכונות כתיבה ייחודיות ניבצר ממנו לקבוע אם מדובר בחתימות בכתב ידו של הנתבע או של כותב אחר.

מאחר ולאחר שנטענה טענת זיוף על ידי הנתבע , הנטל הוא על התובעת, הרי שחוות דעתו של המומחה אינה מסייעת בידיה להוכחת תביעתה בהתייחס לשיקים אלה.

היה עליה להציג ראיות חיצוניות נוספות על מנת שניתן יהיה לקבוע כי מדובר אכן בחתימות של הנתבע כפי שנקבע בפרשת רחמים שצוטטה לעיל.

אלא שהתובעת לא הציגה כל ראיה ביחס לשיקים אלו, לא במסגרת תצהיר עדות ראשית של מנהל התובעת ולא באמצעות אסמכתאות שהוגשו לתיק.

כן לא הובאו למתן עדות פקידות שעבדו בתובעת וטיפלו בשיקים לניכיון שמסר הנתבע, עדות שיכלו לכאורה להעיד כי הן מזהות את החתימה על גבי השיקים כחתימתו של הנתבע.

כלל השיקים בתביעות שבפניי ניתנו לגרסת התובעת במסגרת עסקאות ניכיון שיקים שביצע הנתבע, אך לא הובאה כל אסמכתא לכך שהתמורה בגין שיקים אלו שנמשכו מחשבונו של הנתבע לפקודת דבוש, אכן הועברה לנתבע.

1. התוצאה היא שהתובעת לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח את אמיתות חתימותיו של הנתבע על גבי שיקים אלה. אשר על כן דוחה את התביעה בתיק ת"ט 206429/09.

סיכום

1. אני מקבלת את התביעות בתיקים ת"א 16178-09-09, ת"א 16193-09-09, ת"א 18261-09-09 נשוא סעיף 18 דלעיל ובתיק ת"ט – 206425/09 נשוא סעיף 19 דלעיל.

מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת סכום של 191,511 ש"ח, בצירוף ריבית חוקית והפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל. כן מחייבת את הנתבע בהוצאות התובעת לאגרה בגין תיקים אלה בצירוף ריבית חוקית והפרשי הצמדה למדד החל מיום שנשאה בתשלום האגרה ועד לתשלום בפועל.

1. דוחה את התביעות בתיקים תא"מ 163122/09, תא"מ 163124/09, תא"מ 163126/09, תא"מ 164136/09, תא"מ 205160/09, ת"ט 205186/09, ת"ט 205187/09, ת"ט 205189/09, ת"ט 205191/09, ת"ט 205193/09, ת"ט 205199/09, ת"ט 205201/09, ת"ט 205204/09, ת"ט 205206/09, ת"ט 205208/09, ת"ט 205210/09, ת"ט 205212/09, תא"מ 16208-09-09, תא"מ 16216-09-09, תא"מ 16227-09-09, תא"מ 16233-09-09, תא"מ 162726/09, ת"ט 206429/09.

בהתייחס לתיקי ההוצאה לפועל המקושרים לתיקים המנויים בסעיף זה, בהם הנתבע חייב , אם כמושך ואם כמסב ובהתייחס אליהם דחיתי התביעה- למקרה ותיקי ההוצאה לפועל המקושרים נפתחו כנגד הנתבע כחייב לצד חייבים נוספים, מורה על מחיקת הנתבע כחייב.

למקרה ותיקי הוצל"פ אלה נפתחו אך ורק כנגד הנתבע כחייב , מורה על סגירתם!.

כן מחייבת את התובעת בהוצאות בהן נשא הנתבע בגין הגשת ההתנגדויות בתיקים אלה בצירוף ריבית חוקית והפרשי הצמדה למדד מיום שנשא בהן ועד התשלום בפועל.

1. בהתחשב בפסק דין זה בגידרו קיבלתי חלק מן התביעה בסכום המפורט בסעיף 54 דלעיל ודחיתי חלק אחר ונכבד של התביעה , מחייבת את התובעת בהוצאות הנתבע בסך של 11800 ₪ בצירוף ריבית חוקית והפרשי הצמדה למדד מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.

המזכירות תשלח העתק פסק הדין בדואר רשום אל באי כח הצדדים.

ניתן היום, כ"ו אלול תשע"ד, 21 ספטמבר 2014, בהעדר הצדדים.