1. הנתבעות הגישו בקשות לפטור אותן מהגשת תצהירי חוקרים עד לסיום פרשת התביעה, קרי עד לאחר החקירה הנגדית של עדי התובעת.

2. התובעת מתנגדות לבקשות והגישה תגובה, אשר לה השיבו הנתבעות. אציין כי בקשת נתבעת 1 התקבלה בזמנו במעמד צד אחד – לאחר שלא הוגשה תגובה – אך בוטלה בהמשך, עת איפשרתי הגשת תגובה.

3. לאחר עיון בכתבי הטענות ובבקשות, התגובה והתשובות – אני סבור כי דין הבקשות להתקבל.

4. המדובר בתביעה לקבלת תגמולי ביטוח, לאור טענת התובעת כי היא סיעודית.

הנתבעות גורסות כי בידיהן תצהירי חוקרים אשר עומדים בסתירה לטענת התובעת, שביניהן הטענה כי אינה מתפקדת עצמאית. אציין כי התובעת כבר הגישה תצהירים מטעמה.

5. בהלכה המרכזית בענין דחיית עיון במסמכים נקבע כי בית המשפט יסטה מהכלל של גילוי ועיון במסמכים, כאשר הוא סבור כי העיון עשוי להביא את התובע לשיבוש ראיותיו ולא יסייע לחשיפת האמת, ובמיוחד ייטה לעשות שימוש בסמכות זו כאשר המחלוקת היא על החבות ולא על הנזק בלבד (ראה 4149/98 סויסה נ' הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נה(1) 515).

6. בענייננו, אין עסקינן בשלב העיון במסמכים, אשר חלף זה מכבר, במיוחד כאשר התובעת כבר הגישה ראיותיה, אלא בשאלה האם להתיר הגשת דוחות החקירה לאחר גמר ראיות התביעה, קרי לאחר החקירות הנגדיות.

כפי שנפסק לאחרונה ברע"א 5422/12 פינקלשטיין נ' הפול –המאגר הישראלי לביטוח רכב בע"מ, הלכת סויסה הנ"ל אינה חלה ישירות על מקרה זה. בסעיף 7 לפסה"ד נקבע כך:

משילוב האמור בפסקי הדין שבפרשות סוויסה, דני ואשורנס עולה, כי לבית המשפט שיקול דעת לדחות את מועד הגשת תצהירי הנתבע, או אף לפטור אותו כליל מהגשת תצהירי עדות ראשית, כשההחלטה בנדון עשויה להיות שלובה בהחלטה על דחיית מועד העיון במסמכים שבידי הנתבע. בעניין זה מן הראוי להדגיש את הערות השופטים בעניין דני ובעניין אשורנס: כאשר עניין לנו במחלוקות שאמורות להיות מוכרעות על יסוד ממצאי מהימנות, מן הראוי לשקול היטב אם בכלל להורות על הגשת תצהירי עדות ראשית, ויתכן שראוי להימנע מכך (דברי השופט (כתוארו אז) ש' לוין בעניין דני בעמ' 642 ודברי השופט (כתוארו אז) א' גרוניס בעניין אשורנס בעמ' 252). במילים אחרות – משחלפנו על-פני שלב הגילוי המוקדם ובמסגרתו נדחה מועד העיון של התובע במסמכים שבידי הנתבע (שכן נמצא שראוי לדחותו כדי לאפשר בירור העובדות לאשורן), ועניין לנו בקביעת סדר שמיעת ההוכחות, הרי שאם לפנינו עניינים מובהקים של מהימנות, יתכן מאד ששיטת תצהירי העדות הראשית אינה מתאימה ועדיפה הדרך "הקלסית" של שמיעת הראיות: תחילה מעידים עדי התובע ונחקרים ראשית ונגדית ורק לאחר מכן מעידים עדי הנתבע. בדרך התנהלות זו ממילא התובע לא נחשף לעדויות וראיות הנתבע אלא רק במסגרת פרשת ההגנה, ולא בטרם חקירתו הנגדית (כמו בשיטת התצהירים). אגב, ניתן גם לנקוט בגישה משולבת: לקבוע שרק בעניינים מסוימים יוגשו תצהירי עדות ראשית, או לקבוע שרק חלק מבעלי הדין יגישו תצהירים והאחרים ימסרו בעל-פה גם את העדות הראשית וכד'.

7. בנסיבות הענין שבפניי, אני סבור שעל מנת להגיע לחקר האמת בתיק זה, וביתר שאת לאחר שהתובעת כבר הגישה תצהירים, ונוכח המחלוקת המרכזית בתיק שהינה אודות החבות עצמה, מן הראוי לפטור את הנתבעות מהגשת תצהירי החוקרים, כעתירתן, עד לאחר החקירות הנגדיות של המצהירים מטעם התובעת ותום פרשת התביעה.

8. לפיכך, דין הבקשות להתקבל. לאחר שהפכתי בדבר, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ח' תשרי תשע"ג, 24 ספטמבר 2012, בהעדר הצדדים.