ביום 11.7.99 נפגע התובע בתאונת דרכים בעת שנסע ברכב שהשימוש בו היה מבוטח ע"י הנתבעת.

אין מחלוקת באשר לחבות הנתבעת לפצות את התובע בגין נזקי הגוף שנגרמו לו באותה תאונה, וזאת לאחר שנקבעה חבות הנתבעת כלפי התובע בפסק דין מיום 27.1.03 (ת.א נצרת 5017/01).

המחלוקת בין הצדדים הינה ביחס לגובה הפיצוי בלבד, כאשר עיקר המחלוקת סבה סביב השאלה כיצד יש להעריך את נזקי התובע בגין הפסדי שכר/כושר השתכרות מאז התאונה ולעתיד, לנוכח נתוניו של התובע כפי שיפורטו להלן.

1. התובע יליד 5.9.1959 נשוי ואב ל-5 ילדים, בעל השכלה תיכונית. בשנת 1993, עבר הכשרה כטפסן.

2. בעקבות התאונה סבל התובע מחבלה בברכו הימנית. בחדר המיון לא נמצא ממצא כלשהו.

3. בתקופה הסמוכה שלאחר התאונה המשיך התובע להתלונן על כאבי גב וברכיים ואף הופנה לקבלת טיפול פיזיוטרפי בגין הכאבים בברך, טיפול אותו קיבל למשך 16 טיפולים בחודשים 7/99 – 9/99. הכל כעולה מהמסמכים הרפואיים שהוגשו וסומנו ת/2.

4. משכאביו לא פסקו, אושפז התובע בבית חולים נהריה בחודש 12/99 ובוצעה לו ארתרוסקופיה שהעלתה ממצאים שונים.

5. גם לאחר האשפוז בבית החולים נהריה, המשיך התובע להיות במעקב רפואי ממושך במהלכו הופנה פעמים נוספות לטיפול פיזיוטרפי ובחודש 5/02 עבר ארתרוסקופיה נוספת בברך במרכז רפואי לין.

6. לתובע, נקבעו תקופת אי כושר למשך 6 חודשים לאחר התאונה (עד לחודש 2/00) ולאחר מכן נקבעה לו תקופת אי כושר נוספת למשך שבועיים לאחר הניתוח השני בחודש 5/02.

7. מומחה מטעם בית המשפט, ד"ר הלפרין (להלן: "המומחה") אשר בדק את התובע בחודש 5/14, קבע כי לתובע נותרה נכות רפואית בשיעור של 5% בגין קרע חלקי ברצועה צולבת קדמית בברך ו-5% נוספים בגין נזק סחוסי.

המומחה קבע כי נכות זו מקורה בתאונה וכי הוא מעריך את ההפרעה הקיימת בכושר הפעילות בגין אותה פגיעה בשיעור של 10%.

בממצאי בדיקתו, תאר המומחה כי התובע מתהלך בצליעה קלה וכי הוא מתקשה לרדת לכריעה בגלל כאבים בברך ימין. עם זאת ציין המומחה כי הברך יציבה ו אין בה הגבלת תנועה ולא קיים דלדול שרירים.

נתוני ההשתכרות של התובע והערכת כושר השתכרותו

8. אין מחלוקת כי התובע לא עבד בשבעת החודשים הקודמים לתאונה, ולמעשה מאז חודש 12/98, מועד בו פוטר מעבודתו אצל המעסיק נעמה אחמד (להלן: "המעסיק") בעקבות צמצומים (כעולה ממכתב המעסיק - ת/3) ועד היום לא חזר התובע לעבוד בעבודה כלשהי.

יצויין כי הודאתו של התובע כי הפסקת עבודתו נבעה מצמצומים ועוד קודם לתאונה, עומדת בניגוד לתשובתו בתצהיר תשובות לשאלון שם טען כי עבד ברצף עד לתאונה והפסיק עבודתו בגין התאונה (תשובה לשאלה 22(י) – נ/1ב).

עפ"י התלושים שצרף התובע, שהם לחודשים 3/98-12/98 בלבד, השתכר התובע שכר חודשי הנע בין 1,600 ל-2,300 ₪ (נספח ה' לתצהיר התובע).

בחודשים 1/99 – 8/99 קיבל התובע דמי אבטלה כאמור באישור שצורף החלק מנספח ו' לתצהיר התובע.

9. מרשימת תקופות דיווח מהמוסד לביטוח לאומי (אף הוא חלק מנספח ו' לתצהיר התובע, ואינו כולל נתוני שכר אלא תקופות העסקה וזהות המעבידים בלבד) עולה כי החל מחודש 3/94 ועד 12/98 עבד התובע ברציפות יחסית, כאשר הוא נעדר חודש בשנת 1994 וחודשיים בשנת 1997 (היעדרות שהוסברה על ידי התובע בגין פגיעתו בתאונות קלות אחרות שארעו לו).

במהלך תקופה זו עבד התובע את התקופה הרצופה הארוכה ביותר שעבד אצל מעביד אחד, וזאת למשך 22 חודשים.

10. לעומת זאת עד לשנת 1994, ניתן לראות כי התובע לא עבד בצורה רציפה, עבר בין מעבידים שונים כאשר אצל כל אחד מהם הוא עובד מספר חודשים בודדים ולא קיים רצף תעסוקתי.

בשנים 1992- 1993 אין דיווח כלל והתובע קיבל דמי אבטלה ביחס לחלק מתקופה זו.

כפי שהצהיר התובע ועדותו בענין זה לא נסתרה, עבודתו בשנים שעד שנת 1998, היתה בעבודות מזדמנות מסוגים שונים לרבות עבודות בניה, הובלות ולעיתים נהיגה וכן, במכירות בקיוסק, שזו גם עבודתו האחרונה אצל המעסיק נעמה.

11. המדובר בתובע שבמועד התאונה היה בן 40 ובאם נבחן את הנתון המרכז את מלוא חודשי הדיווח, עולה כי במהלך כל שנות עבודתו משנת 1973 (26 שנים, שהם 312 חודשים) מדווח על 140 חודשי עבודה, אשר 48 מתוכם (דהיינו למעלה משליש מהם) חלו בשנים 1994-1998.

אין ספק כי נתונים אלו מעידים על כך שעברו התעסוקתי של התובע, ללא קשר לתאונה, לא היה יציב. אמנם נכון כי בשנים האחרונות, עד לשנת 1998, עבד באופן רציף יחסית, אולם, לא ניתן להתעלם מן העובדה כי בשבעת החודשים שלפני התאונה, לא עבד כלל, ולא ניתן על ידו הסבר של ממש לאי עבודתו באותה תקופה.

אין ספק כי התובע סיגל לעצמו, במרבית חייו הבוגרים, דפוס עבודה חלקי ולסירוגין, ואין כל מקום להסיק מעבודתו הרציפה יחסית עד חודש 12/98 כי היה בכוונתו, ברצונו, או ביכולתו להמשיך בעבודה רציפה כזו אלמלא פגיעתו בתאונה.

12. לכך מתווספת העובדה (המצערת, יש לומר) שמאז התאונה ועד היום, בחלוף למעלה מ- 16 שנה, לא חזר התובע לעבוד בעבודה מפרנסת כלשהי, כאשר לטענת התובע, הוא אינו יכול למצוא עבודה המתאימה למגבלותיו. לטענתו, הוא יכול לעבוד בעבודה חלקית בלבד ואף מעביד אליו פנה, לא הסכים להעסיקו בעבודה כזו.

אציין כבר עתה, כי טענתו זו של התובע נטענה בעלמא, ללא שהובאו ראיות מלבד עדותו הוא, התומכות בה, ומבלי שניתן על ידי התובע כל הסבר מדוע לא הובאו על ידו עדויות מעבידים אליהם פנה כנטען על ידו.

יתרה מכך, בכל השנים הארוכות מאז התאונה, לא הצביע התובע על ניסיונות כלשהם שעשה לשיקומו ולמציאת עבודה המתאימה למגבלותיו, ומסכימה אני עם ב"כ הנתבעת כי לנוכח גובה הקצבאות שהוא מקבל מהמל"ל, העולות על שכרו לפני התאונה, אין לתובע תמריץ של ממש לחזור לעבודה מפרנסת (בוודאי לא כזו שתהא גם מדווחת) התואמת את מגבלותיו.

13. יצוין כי מלבד פגיעתו בברך, שמקורה בתאונה, סובל התובע משלל תחלואים אשר חלקם הופיעו עוד לפני התאונה דנן, והחמירו לאחר התאונה. התובע אישר בעדותו כי הוא סובל מכאבי גב וצוואר, אשר הופיעו לאחר תאונות שונות שהיו לו במהלך השנים שלפני התאונה (לפחות 5 במספר) וכי הוא מועמד מזה תקופה לניתוח לקיבוע עמוד שדרה צווארי. בנוסף סובל התובע מכאבים עזים המקרינים מצווארו לכתפיים ולידיים, כאבים המופיעים אחרי כל מאמץ ולו הקל ביותר ואף מפריעים לו בשנתו, כפי שציין בפני רופאיו. התובע אישר כי בשל בעיית הצוואר המקרינה לידיים, הוא צריך להיות זהיר בתנועותיו, שכן כל תנועה עלולה לגרום לו לנזק בראש או בצוואר (עמ' 5 שורות 30-31). מהתיעוד הרפואי עולה גם שמאז 2002, לפחות, סובל התובע מתופעה של חוסר שינה ודכאון (רישום מיום 26.3.02) ומכאבי ראש.

בנוסף סובל התובע מטנטון ומירידה בשמיעה, וכן הוא אובחן, בשנת 2003, כסובל מתסמונת תעלה קרפלית בשתי הידיים. (תיעוד הרפואי המעיד על תחלואיו של התובע הוגש וסומן נ/3).

אמנם נכונה טענת ב"כ התובע כי לא ניתן לקבוע מה נכויותיו של התובע בגין אותם תחלואים אחרים בהעדר חוות דעת מומחה בענין זה, אולם אין בכך למנוע מבית המשפט, בבואו להעריך את כושר השתכרות התובע, אלמלא התאונה, בכדי להתיחס למצבו הרפואי הכללי של התובע, ולעולה מעדותו הוא באשר למגבלות התפקודיות הנובעות מתחלואים שונים אלו, לרבות תשובתו בתצהיר תשובות לשאלון כי אינו מתפקד כפי שתפקד לפני התאונה בשל מכלול בעיותיו הרפואיות (תשובה לשאלה 49(א) – נ/1ב), ולרבות הצהרתו בפני ועדת המל"ל במסגרת תביעה לנכות כללית, בגין כל אותם תחלואים (לרבות הברך), כי מאז שנת 1999 אינו יכול עוד לעבוד (ראה טופס התביעה לנכות כללית – נ/2).

הנכות התפקודית של התובע שמקורה בתאונה

14. באשר לגובה הנכות התפקודית, התובע מבקש להסתמך על קביעת ד"ר הלפרין כי הנכות שנותרה לו הינה בעלת משמעות תפקודית בשיעור של 10% לאור קביעת המומחה בדבר השפעת הנכות על כושר הפעולה של התובע.

מנגד, טוענת הנתבעת כי בקביעת הנכות על דרך של הערכת השפעתה על תפקוד התובע חרג המומחה מהמינוי שניתן לו, שכן המומחה לא התבקש לקבוע את הנכות התפקודית של התובע, אלא רק זו הרפואית. לטעמה של הנתבעת משקבע המומחה כי אין לתובע מגבלה בתנועות הברך והברך יציבה, יש להעריך את נכותו התפקודית בשיעור נמוך משיעור הנכות הרפואית (שהיא 9.5% נכות משוקללת), ולהעמידה, לכל היותר על 5%.

הנתבעת מוסיפה כי בית המשפט הוא המוסמך לקבוע את הנכות התפקודית ובמקרה דנן, לאור המגבלות הרפואיות שהיו קיימות לתובע ממילא ובהעדר ראיות לפגיעה תפקודית של ממש מעבר לצליעה קלה ותלונות על כאבים, אין מקום להעריך את הנכות התפקודית בשיעור העולה על 5%.

15. בסוגיה זו, ומשבחרו הצדדים שלא לחקור את המומחה, אני מאמצת את קביעת המומחה כי ההשפעה של הנכות התפקודית על תפקוד התובע, הינה בשיעור נכותו הרפואית ואין מקום לסטות מנכות זו ולקבוע נכות תפקודית גבוהה יותר או נמוכה יותר.

אין ספק כי כאבים בברך, גם באם לא נמצאה בה מגבלה, משפיעים על יכולת התפקוד, בעיקר במאמצים ממושכים הדורשים הליכה מרובה או עמידה מרובה, ויוצרים מגבלה בכריעה כפי שציין המומחה. אין גם ספק כי כאבים אלו, גם באם לא נמצאה הגבלת תנועה של הברך, משפיעים על תפקודו של התובע בעיקר לנוכח העובדה כי הלה עבד בעבודות פשוטות (כשעבד) הכרוכות כולן במאמץ גופני או לכל הפחות בעמידה ממושכת. לאור זאת, אני סבורה כי הנכות שקבע המומחה אכן משקפת את מידת התפקודיות שלה, ואני מעמידה אותה על 10%.

קביעת הפסד השתכרות/פגיעה בכושר ההשתכרות

16. בבואי לבחון כיצד יש לחשב את נזקיו של התובע לנוכח נתונים אלו, אני סבורה כי יש להעריך באופן גלובאלי הן את הפיצוי לעבר והן את הפיצוי לעתיד, וזאת בגין פגיעה בכושר ההשתכרות. לא יכולה להיות מחלוקת שהתובע לא הוכיח אובדן השתכרות בפועל בעבר שמקורו בפגיעתו בתאונה דווקא, שכן כפי שצוין לעיל, התובע לא עבד בחודשים שלפני התאונה, ולא חזר לעבודה כלשהי מאז.

אין גם מחלוקת שהתובע לא יכול ליחס את אי חזרתו לעבודה כלשהי מאז התאונה ועד היום לפגיעה שהותירה 10% נכות בברך (על אף רצונו בעדותו לעשות כן). חרף קביעתי כי נכותו התפקודית של התובע הינה בשיעור מלוא נכותו הרפואית, עדיין אין כל אפשרות לערוך חישוב אריתמטי כלשהו באשר להפסדי ההשתכרות לנוכח נתוניו התעסוקתיים של התובע כמתוארים לעיל.

17. על אף כוונתי לפסוק את הפסדי התובע בגין הפסדי השתכרות/פגיעה בכושר השתכרות בסכום גלובאלי, הרי שלצורך הערכתו עלי לבסס קודם מה הוא גובה השכר הפוטנציאלי של התובע, לעבר ולעתיד.

לטענת התובע, יש לראות את השכר ששולם בתקופת העסקתו האחרונה, על ידי המעביד נעמה, כשכר ששולם עבור מספר ימים בחודש ולא כשכר חודשי, ולפיכך יש להעריך את פוטנציאל השתכרותו של התובע לעבר, בהתאם לשכר יומי של 140 ₪ במכפלת 25 ימי עבודה בחודש, כך ששכרו החודשי של התובע, צריך לעמוד על סך של 3,500 ₪ אשר בהצמדה להיום, מסתכם לסך של 4,650 ש"ח.

טענה זו נסמכת על כך שב-4 מתוך 6 התלושים שצורפו ( התלושים לחודשים 6/98, 8-10/98) צויין בתחתיתם, בצד ימין מול המילים "ימי עבודה", מספר ימי העבודה באותו החודש. בהתאם לפירוט זה, ותוך חלוקת הסכום החודשי למס' ימי העבודה, מגיע ב"כ התובע למסקנה כי שכרו של התובע שולם כשכר יומי בסך של 140 ₪.

לחלופין, מציע ב"כ התובע לראות את שכרו היומי של התובע, כאמור לעיל, כשווה ערך ל- 125% מהשכר היומי לשנת 1999 (כעולה מת/10), וסכום זה במכפלה של 25 יום, הצמדה להיום מסתכם אף הוא לסך של 4,650 ₪.

לאור זאת ובהתחשב בכך שהתובע היה בן 40 בלבד ביום התאונה והיו לו סיכויים להתקדם בסולם השכר, טוען התובע כי יש לחשב את הפסדי ההשתכרות לתקופה הראשונה בעבר עבר על בסיס שכר של 4,650 ₪ (שהוא גם שכר המינימום של היום), ובהמשך, להעריך את שכרו בסך של 6,000 ₪.

18. לעומתו טוענת הנתבעת כי לאור נתוני ההשתכרות היחידים שהוצגו, המעידים על עבודה חלקית של התובע אצל המעסיק האחרון בגינה שולם שכר חודשי שנע בין 1,600 ל- 2,300 ₪, יש לראות שכר זה, כשכר המשקף את פוטנציאל ההשתכרות של התובע הן לעבר והן לעתיד. לטעמה עצם העובדה כי חלק מהתלושים שהציג התובע מעידים על תשלום שכר חודשי בסך של 2,334 ₪ (לחודשים 4-5/98) ללא קשר למספר ימי העבודה, ובהעדר ראיה התומכת בטענת התובע כי שכרו שולם על בסיס שכר יומי, אין מקום לקבל טענה זו על בסיס הפנייה למספר תלושים בודדים שאינם משקפים, אפילו, את מלוא תקופת עבודתו אצל אותו המעביד.

יתרה מכך, עצם העובדה שהתובע לאורך תקופה, לרבות אצל אותו מעסיק לעבוד באופן חלקי, מעיד על כך שמדובר באדם שלא נהג לעבוד חודשים שלמים, ולפיכך אין כל הצדקה לבסס את חישוב הפסדיו, על שכר חודשי גבוה מזה שהשתכר בפועל, אשר בממוצע ל- 6 חודשים שעבד בשנת 1998 (למעט חודש 7/98 ברצף החודשים בהם היה באי כושר בשל תאונה אחרת) עומד לכל היותר על סך של 1,945 ₪ (בהתיחס לסכום המצטבר בתלוש 10/98 הכולל שכר מחודש 4/98 ועד לאותו החודש), סכום שהוא משוערך להיום ל-2,590 ₪.

19. מאחר וממילא בכוונתי לפסוק לתובע סכומים גלובאליים, אין הכרח לקבוע מהו בסיס השכר המדויק לצורך פסיקת סכום גלובאלי אולם אציין כי לא מצאתי כל בסיס לטענות התובע בדבר השתכרות בסך של 3,500 ₪ לחודש עובר לתאונה. ככל שרצה התובע לבסס טענה כי אי פעם הרוויח שכר בשיעורים כאלו, או בשיעורים דומים בעבור חודש עבודה מלאה, מן הראוי היה שהיה מציג תלושים נוספים מלבד התלושים המועטים שצורפו לתצהירו.

יתרה מכך, מעדותו של התובע עולה למעשה כי הוא כלל אינו יודע מהו בסיס השכר היומי ששולם לו (עמ' 5 שורות 6,7) וכל חישובי ב"כ התובע, הינם חישובים בדיעבד, המבוססים על הנתונים החלקיים שאפשר לדלות מחלק מהתלושים, ועומדים בניגוד לתשובתו של התובע בתצהיר תשובות לשאלון כי שכרו ב-3 השנים שלפני התאונה עמד על סכום ממוצע של 2,500 ₪ (ראה תשובה לשאלה 21(ג) – נ/1ב).

ככל שרצה התובע לבסס טענה בדבר חישוב שכר בהתאם לשכר יומי, צריך היה לכל הפחות, להעיד את המעסיק (או להציג את מלוא התלושים שהוצאו לו במהלך עבודתו אצל אותו המעסיק...) על מנת שהלה יתמוך בטענה כי שכרו אכן חושב בכל תקופת עבודתו כשכר יומי. בחירת התובע להציג נתונים חלקיים בלבד אודות השתכרותו (וההסבר של חלוף הזמן לא יכול להיות הסבר לכך שכן הוא מנהל הליכים משפטיים ביחס לנזקיו מאז ובסמוך לאחר התאונה – ראה הליך משנת 2001, וכן נוהל הליך נוסף ביחס לנזק שנמחק), ונסיון לבנות מתוך אותם נתונים חלקיים, תיזה אודות שכר פוטנציאלי שהיה לתובע, דינו להידחות.

לטעמי, לצורך הערכת כל פיצוי גלובאלי לעבר ולעתיד בגין פגיעה בכושר ההשתכרות, אין מקום להעריך כי התובע היה משתכר מעל לשכר מינימום (וגם זו הנחה מיטיבה מאוד עם התובע) ובכל מקרה, לאור נתוני השתכרותו בעבר והיעדר חזרה לעבודה כלשהי מאז שנת 1998, בוודאי שאין מקום להעריך כי התובע היה משתכר אפילו את שכר המינימום באופן רציף וקבוע, מאז התאונה או לעתיד, ומשכך, כל נסיון לעשות חישוב אריטמתי כלשהו נדון לכשלון במקרה זה.

20. טיעון ב"כ התובע כי יש לגזור גזירה שווה ביחס לתובע מהפסיקה המתיחסת לפסיקת פיצוי גלובאלי גם לנפגע שהמשיך בעבודתו, חרף פגיעתו, ושכרו לא נפגע, נדחה על ידי מכל וכל. הערכת כושר השתכרות, והערכת פוטנציאל אותה פגיעה בכושר ההשתכרות, שלעיתים נעשית חרף העדר פגיעה מוכחת בעבר ועד למועד מתן פסק הדין, נעשית על בסיס שונה לחלוטין כאשר מדובר באדם שחזר לעבודה רציפה ועשה כל מאמץ לשקם את עצמו למרות פגיעתו, מאשר לאדם שנתוניו הם כשל התובע. אמנם נכון כי חזרה לעבודה רציפה ללא פגיעה בשכר איננה שוללת פסיקת פיצוי בגין פגיעה בכושר ההשתכרות, אולם הפיצוי במקרה כזה, אשר יעשה גם כן על בסיס גלובאלי, לא יהא דומה לפסיקת פיצוי לאדם שכל התנהלותו לפני התאונה ולאחריה, מעידים כי קיים ספק באם בכלל יש לו (או היתה לו) כוונה או יכולת לחזור לעבודה מפרנסת, מבלי שניתן לייחס זאת לפגיעה שמקורה בתאונה נשוא התביעה, ונדמה לי שהדברים ברורים.

לנוכח כל האמור לעיל להלן חישובי נזקי התובע:

פיצוי בגין כאב וסבל – מחושב לפי 2 ימי אשפוז ו-10% נכות - 26,490 ₪

(ולא 3 ימים כפי שערך ב"כ התובע שכן הניתוח השני לא היה כרוך

באשפוז)

פיצוי בגין אובדן השתכרות לעבר–

בהתחשב בתקופות אי הכושר שנקבעו ביחס לפגיעה בברך (6 חודשים

לאחר התאונה ועוד שבועיים לאחר הניתוח השני), ובכל האמור לעיל

ביחס לסיבות לאי חזרת התובע לעבודתו והספק באם בכלל היה

בכוונתו/ביכולתו לחזור לעבוד בסמוך למועד התאונה גם אלמלא התאונה,

נפסק סכום גלובאלי - 40,000 ₪

פיצוי בגין פגיעה בכושר ההשתכרות לעתיד – סכום גלובאלי - 30,000 ש"ח

פיצוי בגין הוצאות ועזרת צד ג' –

התובע לא צרף קבלות המעידות על הוצאה כלשהי, ואף לא הביא ראיה

לקבלת עזרת בני משפחה החורגת מעזרה רגילה, אולם חרף זאת אני

מוצאת מקום לפסוק סכום גלובאלי, מתון מאוד, המתחשב בהוצאות

הנגרמות מהצורך בנסיעה לקבלת טיפולים רפואיים ושווי העזרה שבני

משפחה נותנים לאדם שנפגע בברכו ולפי התיעוד הרפואי היה מוגבל

עד מאוד בתנועתו לפחות לתקופה של מס' חודשים, וזאת בסך של - 8,000 ₪

סך כל נזקי התובע - 104,490 ₪

לאור כל האמור אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע את הסך של 104,490 ₪ בצירוף החזר אגרה ששולמה (כשהיא נושאת הפרשי הצמדה וריבית ממועד תשלומה ועד היום) וכן שכ"ט עו"ד בסך כולל של 15,893 ₪.

הסכומים ישולמו בתוך 30 יום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

ניתן היום, כ"ו אדר ב' תשע"ו, 05 אפריל 2016, בהעדר הצדדים.