בפני

כב' השופטת מגי כהן

מאשימה

מדינת ישראל

נגד

נאשמים

שמעון יצחקי

הכרעת דין

האישום

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום לפיו בתאריך 19.08.09 בשעה 10.37 נהג ברכב מ.ר 32-678-60 בכביש 444 לצפון ק"מ 8.600 במהירות 150 קמ"ש (לאחר הפחתת 5 קמ"ש) במקום בו מותרת מהירות מרבית של 90 קמ"ש.

על פי כתב האישום המדידה בוצעה במכשיר ממל"ז 10313 כאשר טווח הגילוי היה 194.4.

הכפירה

הנאשם כפר במהירות המיוחסת לו, בתקינות ובכיול של מכשיר הממל"ז.

פרשת התביעה

מטעם התביעה העיד:

קימחי שי (להלן: "עת/1") מפעיל ממל"ז מוסמך מ- 09.02 - תעודת הסמכה הוגשה וסומנה (ת/1).

העד אינו זוכר את האירוע והוגש דו"ח הזמנה לדין וכתב האישום (ת/2) כתחליף לחקירה ראשית.

העד ערך את הבדיקות הנדרשות למכשיר בטרם יציאתו למשמרת ובסיומה והתוצאות היו תקינות (ס' 1 לת/2).

העד הסביר, כי רכב הנאשם נמדד בנתיב הקרוב אליו (עמ' 5 ש' 2, ועמ' 4 ש' 28) מתוך שניים והייתה משאית אחת קרובה אליו בנתיב אחד מתוך שניים (עמ' 5 ש' 4).

העד אישר, כי הנאשם נסע אחרי המשאית בנתיב של המשאית, אולם רחוק (עמ' 5 ש' 6) וכי המשאית הייתה לפני כשרכב הנאשם אחרי (עמ' 5 ש' 8, עמ' 6 ש' 24-26) אולם לטענתו לא הייתה בעיה לראות את הרכב (עמ' 6 ש' 29) ולא הייתה שום הפרעה בינו לבין הרכב הנמדד (עמ' 7 ש' 6).

העד אינו פוסל, כי קיים עיקול, אולם הבהיר, כי מהמקום שהוא מפעיל הוא קולט את המכוניות כשהן בקו ישר אליו (עמ' 5 ש' 13) ואישר שרואה את כלי הרכב לאחר סיום העיקול (עמ' 5 ש' 28).

העד מסר את המקום המדויק בו הוא התמקם (עמ' 5 ש' 23) וסיפר, כי ביצע את המדידה כשהוא יושב בכיסא הנהג מכיוון דרום, דלת הנהג פתוחה.

הוגש בהסכמה יומן הפעלה ת/3.

אבנר ברזילי (להלן: "עת/2") טכנאי מכשור אכיפה באגף התנועה ביצע ביקורת למכשיר הממל"ז 0313 בתאריך 04.06.09 אשר רלוונטית לתאריך העבירה והבדיקה יצאה תקינה.

באמצעותו הוגשו תע"צ תקינות (סומן ת/1 ו ת/4) , טופס ביקורת תקופתית (סומן ת/2 ות/5), יומן טיפולים (ת/6 סומן בטעות ת/3).

בחקירתו הנגדית אישר, כי בבדיקה של 60 מ' דבר לא הפריע לו עד למטרה.

פרשת ההגנה

הנאשם בחר להעיד ומודה, כי נהג במועד ביצוע העבירה בכביש 444 (עמ' 12 ש' 6) בנתיב 2 מתוך 2 ועבר לנתיב 1 (עמ' 11 ש' 1-2). לטענתו, השוטר עמד בשוליים השמאליים של הכביש כשהמכונית שלו בשוליים הימניים (עמ' 10 ש' 32 ועמ' 11 ש' 1) וסימן לו לעצור במרחק של 80-90 מ' ביניהם (עמ' 11 ש' 1).

כאשר השוטר ניגש אליו ביקש את רישיונותיו ושיבוא אחריו לרכבו והוביל אותו לדלת הימנית של האוטו. הנאשם ראה שהממל"ז מונח על רצפת הרכב הסתכל וראה שכתוב במכשיר שני מספרים 155 ו 194.

הנאשם מסר, כי הוא מהנדס אלקטרוניקה ואין לו תואר בפיזיקה ואינו מומחה, אולם על פי החישובים הפשוטים שהוא ערך במהירות של 155 קמ"ש ובמרחק של 194 מ' לא יכול היה השוטר להספיק לעשות כל מה שהוא תיאר ב 43 שניות.

הנאשם אישר, כי המהירות המותרת בכביש היא 90 קמ"ש (עמ' 12 ש' 8) וזו המהירות שלטענתו נסע אולם לא הסתכל על הספידומטר (עמ' 13 ש' 4) בקטע האכיפה.

הנאשם אישר שחתם על הדו"ח (עמ' 12 ש' 17) אולם מכחיש את דבריו כפי שרשם השוטר (עמ' 10 ש' 30).

הנאשם ציין, כי המרחק מהנקודה שהשוטר עמד עם הממל"ז עד לעיקול הוא 350 מ' (עמ' 13 ש' 14-15) וכי השוטר לא יכול לראות מה קורה אחרי 350 מ', כלומר רואה לטווח של 350 מ' (עמ' 10 ש' 30-31).

מר דורון אברהם טל, מומחה מטעם ההגנה, ערך חוו"ד והגיע למסקנה, כי המכונית בה נהג הנאשם נסעה במהירות שאיננה עולה על 90 קמ"ש. המדידה שגויה ובוצעה לעבר מכונית אחרת. לא הוכח, כי המכשיר היה תקין במועד האירוע. המפעיל פעל בניגוד להנחיות המשטרה, כי הוא לא שמר על שדה ראיה נקי היות והייתה משאית גדולה, וכי המאשימה לא מקיימת את הוראות היצרן.

דין ומסקנות

כאמור אין מחלוקת, כי הנאשם נהג במקום ובזמן ושנעצר ע"י שוטר ושהוצגו לו תוצאות מדידה וטווח הגילוי. טענתו היא, כי הוא לא נסע במהירות שנמדדה ע"י השוטר, השוטר לא שמר על קשר עין רצוף עם רכב הנאשם ולא נשמרו הכללים הבסיסיים באשר לנוהל הפעלת הממל"ז.

עת/1 כאמור מפעיל מוסמך בעל וותק ערך את הביקורות הנדרשות למכשיר בטרם יציאתו למשמרת ובסיומה והתוצאות היו תקינות. כך גם עולה מיומן המכשיר ת/3 שהוגש בהסכמה בדיון שנתקיים ב 20.09.10.

העד ציין מפורשות בת/2, כי לצורך אמינות הפעלת המכשיר הקפיד על ביצוע הפעולות הבאות: ווידא כי קו הראיה נקי מהפרעות פיזיות בין המכשיר לבין קטע הדרך, רכב המטרה לא היה מוסתר ע"י רכב אחר, נקודת ההצבעה האדומה הייתה מכוונת כל זמן המדידה על מרכז רכב המטרה עד לקבלת צליל אישור מדידה, נשמר קשר עין רצוף והרכב נמדד בתנועה מתקרבת בנתיב 1 מתוך 2.

טענת ההגנה, כי המדידה בוצעה בעת ששני כלי הרכב היו באותו נתיב אינה במקומה הרי מדובר בהפעלת בוקר בשעה 10:37. עת/1 אמנם אישר, כי אכן הייתה משאית אחת בנתיב הקרוב אליו והרכב הנמדד היה באותו נתיב של המשאית אולם רחוק ממנה ולא הייתה בעיה לראות את הרכב, לא הייתה שום הפרעה בינו לבין הרכב הנמדד והמשאית אף לא הסתירה לו לראות את הרכב בנתיב.

עת/2 איש מעבדה ערך ביקורת תקופתית למכשיר ב 4.06.09 כלומר, פחות משלושה חודשיים לפני תאריך ביצוע העבירה, והמכשיר נמצא תקין לביצוע הפעולה. טופס ביקורת תקופתית שערך עת/2 מעיד על שורת הבדיקות שנערכו למכשיר ומעיון ביומן טיפולים עולה, כי לאחר בדיקה שגרתית מ 4.6.09 הטיפול הבא של המכשיר היה כשלושה חודשים לאחר ביצוע העבירה ב 30.11.09 בגין ביקורת תקופתית בלבד.

מכל הנתונים הנ"ל עולה, כי אכן בוצעו הפעולות הנדרשות על מנת לקבוע, כי המכשיר אמין ומדויק גם במקרה שלפניי. ההפעלה בוצעה ע"י מפעיל מיומן כפי שעולה מעדותו שלא נסתרה בעניין זה. הופחת 5 קמ"ש, בוצעו ארבע הבדיקות הנדרשות בטרם ההפעלה ובסיומה - בדיקה עצמית, בדיקת תצוגה, בדיקת כיול ובדיקת תיאום.

ולהלן התייחסותי לטענת ההגנה לעניין שמירה על קו ראיה נקי:

עיינתי בחוו"ד של עד מומחה מטעם ההגנה בעמ' 5 מתחת לאיור 1 יש התייחסות למקום עמידת השוטר ק"מ 8.600 כשהמומחה מציין "שאלתי את הנאשם והוא אישר באוזניי טלפונית, כי אכן למיטב זכרונו זה היה מקום שבו עמדה הניידת במועד האכיפה".

נוכח דברי המומחה והנאשם לא מצאתי שהיה למפעיל צורך לציין נקודת זיהוי הרי המפעיל מסר נתון מדויק לגבי מיקומו והנאשם עצמו מצא את המקום וצילם אותו.

באיור מס' 3 רואים חמישה כלי רכב מתקרבים לעבר הנקודה הלכאורית של 8.600 כאשר המכונית הראשונה היא משאית גדולה במרחק של כ 170 מ' מנקודת הצילום ואחריה 4 מכוניות נוספות.

ראשית, אציין, כי מדובר בתמונה שצולמה ע"י הנאשם ולא ברור האם תנאי הצילום היו אותם התנאים בעת הפעלת מכשיר הממל"ז ע"י המפעיל. אוסיף, כי לזווית התמונה והגובה ממנו צולמה השפעה בהצגת הנתונים. המפעיל טוען, כי הוא הפעיל את המכשיר מכיסא הנהג כשדלת הרכב פתוחה אולם הנאשם טוען, כי המפעיל היה בשול שמאלי ורכבו בשול הימני. לא ברור לי כיצד צולמה התמונה ע"י הנאשם, כיצד נמדד המרחק בין נקודת הצילום לבין המשאית וכלי רכב הנוספים כאשר מהתמונה עולה, כי הם היו בתנועה.

גם אם נניח לטובת הנאשם, כי אכן המצב היה, כפי שהוא צילם, והמדידות הן כפי שהציג, ניתן להבחין באופן ברור, כי מאחורי המשאית נוסעים רכבים במרחק משוער של 240-260 מ' מנקודת הצילום.

במקרה שלפנינו טווח הגילוי היה קרוב יותר מאשר המכוניות שמופיעות בתמונה (194.4). על כן, ניתן היה להבחין בצורה טובה יותר ממרחק יותר קרוב את רכב הנאשם.

נקודה נוספת שיש להעיר, כי המשאית, שבאיור מס' 3, צולמה ע"פ חוו"ד במרחק של כ 170 מ' מנקודת הצילום, אולם במקרה אשר לפנינו המפעיל לא ציין את המרחק בינו לבין המשאית, אך ציין מספר פעמים, כי המשאית הייתה קרובה אליו ולא הפריעה לו במדידה.

גם אם לטענת המומחה מטעם ההגנה הטעות בקשר עין נובעת מכך שהרכב התחיל לעקוף את המשאית הנאשם לא הזכיר קיומם של רכבים נוספים מהם יכול היה המפעיל להתבלבל. לעומת זאת, המפעיל רשם מפורשות בנסיבות המקרה, כי המדידה בוצעה כשרכב הנאשם היה אחרי המשאית תוך כשרכב הנאשם היה בודד אחרי המשאית. כך שאיני מקבלת טענת ההגנה לעניין איבוד קשר עין.

לעניין העיקול הנאשם העיד, כי המרחק מהנקודה בה עמד השוטר עם הממל"ז עד לעיקול היא 350 מ' (עמ' 13 ש' 14-15) וכי השוטר לא יכול לראות מה קורה אחרי 350 מ', כלומר רואה לטווח של 350 מ' (עמ' 10 ש' 30-31). כך גם עולה מסעיף 12 לסיכומי ההגנה. אולם המומחה מטעם ההגנה ציין בחוו"ד בעמ' 6 ש' 23 תחת איור 2, כי מרכז הברך של העיקול בכביש נמצא כ 270 מ' דרומית למיקומו המשוער של המפעיל 8.600.

הן אם מדובר ב 300, 350 או 270 מ' אין לעיקול רלוונטיות ומשמעות במקרה שלפנינו, כי טווח הגילוי של השוטר היה 194.4 כלומר, פחות מהמרחק המינימאלי לעיקול (270 מ'). הרי גם המומחה מטעם ההגנה אישר, כי בטווח מדידה של 194 מ' יכול המפעיל לראות גם את המכונית המתקרבת אליו בנתיב הראשון וגם בנתיב השני ממנו והעיקול לא הפריע לו לראות את המכוניות בשני מסלולים (עמ' 3 ש' 16-20).

לעניין קוטר קרן הלייזר נוכח עדותו הברורה והחד משמעית של המפעיל אשר אינו משתמעת לשתי פנים ונתמכת ברישומים שנערכו בעת ובסמוך לאירוע נקודת ההצבעה האדומה הייתה מכוונת כל זמן המדידה על מרכז רכב המטרה עד לקבלת צליל אישור המדידה (ס' 2 ג ת/2). ושוב מפנה לעדותו של המפעיל, לפיה היה קו ראיה נקי מהפרעות פיזיות בין המכשיר לבין קטע הדרך הנמצא בפיקוח, ורכב המטרה לא הוסתר ע"י עצם או רכב אחר כך שאין בה כדי לעורר ספק באשר לרכב הנמדד.

טענה נוספת של ההגנה היא, כי במידה ורכב הנאשם היה נוסע במהירות כה גבוהה לא יכול היה להיעצר ליד הניידת. עליי לציין, כי המהירות של 150 קמ"ש נמדדה בנקודה מסוימת של נסיעת הנאשם כשהנאשם עצמו לא הסתכל בספידומטר ולא יכול היה לומר בוודאות את מהירות נסיעתו. כל מה שהוא טען הוא, כי הוא יודע שנסע במהירות של 90 קמ"ש כי עשה חישוב (עמ' 13 ש' 6).

הנאשם אף ציין, כי כשהשוטר סימן לו לעצור המרחק שהיה ביניהם היה 80-90 מ'. גם כאן לא מסר הנאשם מהירות נסיעתו והאם שמר על אותה מהירות 150 קמ"ש מאז שנקלט ועד שעצר את רכבו ליד השוטר.

לכאורה לא כך הדבר, הרי הנאשם מסר, כי הוא היה בנתיב השני, עבר לנתיב אחד, ירד לשול, התקרב למכונית השוטר ועצר. מכאן ניתן להסיק, כי עצירתו לא הייתה פתאומית אלא שהיה בתהליך של עצירה לפחות מאותה נקודה שהשוטר הורה לו לעצור (80-90 קמ"ש).

לא ניתן לקבל את חישוב ההגנה היות והחישוב בוצע במהירות אחידה של 150 קמ"ש ובמרחק של 194.4 הרי המומחה אישר בחקירתו, כי כשיש עקיפה המרחק יותר גדול ולא לקח בחשבון את גידול המרחק כתוצאה מעקיפת המשאית (עמ' 2 ש' 14-19) ולא את המצב שהרכב התחיל להאט בטווח זה (עמ' 11 ש' 18).

לעניין מיקומו של השוטר הנאשם העיד, כי השוטר עמד בשוליים השמאליים של הכביש כשהמכונית שלו בשוליים הימניים והוא סימן לו לעצור (עמ' 10 ש' 32, עמ' 11 ש' 1). עוד הוסיף הנאשם, כי הוא היה בנתיב 2 מתוך 2 הנתיבים, עבר מנתיב 2 לנתיב 1, ירד לשוליים והתקרב למכונית של השוטר ועצר. השוטר לפי עדותו ניגש אליו מאחור לצד ימין של הרכב שלו (עמ' 11 ש' 2). לא ניתן להבין מהפרטים שמסר הנאשם האם מתכוון לצד ימין שלו או של השוטר, לכיוון התנועה או בניגוד לה.

מעדות הנאשם עולה באופן ברור, כי הוא עצר ליד רכב השוטר כשזה האחרון הגיע אליו לאחר שהוא עצר. הנאשם לא מסר בעדותו, כי ראה את השוטר חוצה את הכביש כך שהנני מקבלת גרסתו של המפעיל שהוא ביצע את המדידה מכיסא הנהג.

מכל הנימוקים הנ"ל ולאור ההלכות במחייבות מצאתי לדחות כל טענות ההגנה בעניין תקינות המכשיר והפעלתו וקובעת, כי לא נסתרה החזקת אמינות המכשיר, כי המכשיר היה תקין בעת ההפעלה והופעל כראוי ע"פ הוראות היצרן ובכפוף לפסיקה של ביהמ"ש העליון (בעיקר רע"פ 7093/10 מדינת ישראל נ' אורנה דריזין (הלכת דריזין) שניתן בתאריך 1.7.2012), המפעיל מדד את רכבו של הנאשם תוך שמירה על קשר עין.

על כן, הנני קובעת כי התביעה הוכיחה מעל לכל ספק סביר, את העבירה המיוחסת לנאשם.