בפני כב' השופט אייל דורון

בקשה מס' 27

בפניי בקשת התובעת 1 ("התובעת") שכותרתה "בקשה לפסילת חוות דעת המומחה בתחום הנוירולוגיה ו/או למינוי מומחה רפואי נוסף".

רקע

התובעת נפגעה ביום 9.10.07 בתאונת דרכים בעיר כרמיאל, כאשר רכב בה נסעה במושב הקדמי ליד הנהג נפגע מאחור בידי רכב אחר.

יחד עם התובעת נסעו באותו רכב גם התובע 2 - בן זוגה, אשר אף נהג ברכב - וכן התובע 3. פגיעתם של התובעים 2-3, ככל שנגרמה להם פגיעה כזו, לא היתה חמורה במיוחד. בדיון מיום 3.2.10 דחיתי את בקשתם למינוי מומחה בתחום האורטופדי. ביום 12.7.12 ניתן תוקף של פסק דין להסדר פשרה לפיו התחייבה הנתבעת לשלם לכל אחד מהם פיצוי בסכום כולל של 5,000 ₪ לסילוק תביעתם.

התובעת הגישה בקשות שונות בעניין מינוי מומחים, ובעניינה מונו ארבעה מומחים מטעם בית המשפט.

תחילה מונו מומחים בתחום האורטופדי ובתחום א.א.ג, כששכר טרחתם הושת על הנתבעת. יצויין כי מאחר והתובעת התלוננה על סחרחורות, בהחלטה בדבר מינוי המומחה בתחום א.א.ג ביקשתיו לחוות דעתו בדבר הצורך במינוי מומחה בתחום הנוירולוגי. בהמשך נעתרתי לבקשת התובעת למינוי מומחה בתחום האנדוקרינולוגיה, תוך השתת שכרו על התובעת.

בחוות דעתם של מומחים אלו נקבעו הקביעות הבאות:

א. ד"ר דורון נורמן, מומחה בכירורגיה אורטופדית, קבע כי לתובעת לא נותרה נכות צמיתה בתחום האורטופדי.

ב. פרופ' אדי קרניאלי, מומחה ברפואה פנימית ואנדוקרינולוגיה, קבע כי לדעתו אין קשר סיבתי בין התאונה נשוא התביעה להופעת מחלת הסכרת אצל התובעת.

ג. ד"ר אמיר גורי, מומחה בתחום א.א.ג, ניתוחי ראש וצוואר, קבע כי לתובעת לא נותרה נכות צמיתה בתחום א.א.ג כתוצאה מהתאונה.

ד"ר גורי הצביע על תיעוד לתלונות בדבר סחרחורות עוד טרם התאונה, החל משנת 1996, וחיווה דעתו כי יש למנות מומחה בתחום הנוירולוגי. בהתאם להמלצה, מונה מומחה בתחום הנוירולוגי.

ד. פרופ' דוד ירניצקי, מומחה בנוירולוגיה ומנהל המחלקה הנוירולוגית בבית החולים רמב"ם, קבע בחוות דעתו כי נכותה הנוירולוגית של התובעת בשל סחרחורות עומדת על 5%, כאשר מתוך שיעור זה יש לייחס 3% לתאונה נשוא התביעה ו- 2% למצב קודם.

הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם התובעת, של התובעת עצמה, של בן זוגה התובע 2, ושל מר גלעד אנגל אשר שימש כממונה על התובעת במקום עבודתה. עדים אלו נחקרו ע"י ב"כ הנתבעת. התובעת ויתרה על חקירת פרופ' קרניאלי וד"ר גורי, אך עמדה על חקירתם של ד"ר נורמן ופרופ' ירניצקי. אף שהתיק קבוע היה לשמיעת סיכומים בעל פה בתום החקירות, נעתרתי לבקשת התובעת בדבר הגשת סיכומים בכתב.

חלף הגשת סיכומים בכתב, הגישה התובעת את הבקשה שכותרתה ברישא (ללא הגשת בקשה להארכת מועד להגשת הסיכומים).

הבקשה וההכרעה בה

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה (התובעת הודיעה במענה להחלטה בהקשר זה כי אינה מעוניינת בהגשת תשובה לתגובה), הגעתי למסקנה לפיה דין הבקשה, על שני ראשיה – להידחות.

באשר לבקשה לפסילת המומחה, דומני כי בנסיבות העניין מוטב וזו לא היתה מוגשת.

המדיניות בכל הנוגע לפסילת מומחה מטעם בית המשפט שנתמנה בהתאם לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים) התשמ"ז-1986, הינה מצמצמת [ראו, באופן כללי, אליעזר ריבלין, "תאונת הדרכים, תחולת החוק סדרי דין וחישוב הפיצויים", מהדורה רביעית, תשע"ב-2012, בעמ' 681-693, ואסמכתאות רבות שם]. מקרה חריג יחסית של פסילת מומחה מעוגן בהוראת תקנה 17 לתקנות אלה, שעניינה במומחה אשר לא מבצע את הפעולות הנדרשות מן המינוי תוך זמן סביר, או בכלל. שכיחות הרבה יותר הן בקשת לפסילת מומחה לאחר שהוצגו לו מסמכים אשר בהתאם לתקנות הנ"ל ולפסיקה, אסור להציגם למומחה. ההלכה בהקשר זה הינה כי גם אם עיין המומחה במסמך שאסור היה להציג לעיונו, לא ייפסל המומחה אם אין מדובר בפגם היורד לשורשו של עניין, אשר גורם לעיוות דין [רע"א 3358/91 סהר חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' ציון (6.11.91); רע"א 3011/94 אלפסי נ' הדר חברה לביטוח בע"מ (11.7.94)].

נקודת המוצא להכרעה בבקשות לפסילת מומחה הינה כי המומחה, הפועל כזרועו הארוכה של בית המשפט, מפעיל שיקול דעת עצמאי בתום לב. על פי הפסיקה, באופן כללי, ניתן לומר כי יש מקום לפסול מומחה אם התברר כי אחד משלושה יסודות אלה אינו מתקיים. כך, העובדה כי המומחה פועל כזרועו הארוכה של בית המשפט מחייבת הקפדה יתרה מצדו על יושרה ועל כללי האתיקה. על המומחה להימנע מאפשרות של חשש למשוא פנים או ניגוד עניינים, ואי-הקפדה על כך עשויה להביא לפסילתו. כך, מקרים של חשיפת המומחה למסמכים שלא אמורים להיות מוצגים בפניו, ניתן לסווג ליסוד השני של הפעלת שיקול דעת עצמאי, ולכן נקבע בפסיקה כי אם החשיפה למסמך אינה פוגעת בשיקול הדעת העצמאי אין צורך לפסול את המומחה, אף אם הופרו הוראות התקנות. כך גם בקשות פסלות המבוססות על הימנעות המומחה מבדיקת הנפגע בעצמו, כאשר השאלה תהא עד כמה הסתמך על בדיקתו של אחר ועד כמה הפעיל שיקול דעת משל עצמו.

לסיכום נקודה זו, וכפי שמוסבר, למשל, בספרו הנ"ל של ריבלין, בעמ' 691:

"ההחלטה אם לפסול את המומחה תלויה בנסיבותיו של כל מקרה. יש לבחון אם פעל בתום לב, אם המדובר ברופא בעל מוניטין וידע מתאים בתחום התמחותו ואם שמר על שיקול דעת עצמאי בעת שהכין את חוות דעתו. גם אם סטה מן ההוראות החקוקות ומן ההנחיות הכתובות, אך לא היה בכך כדי לפגוע בזכויותיו של אחד מבעלי הדין או לגרום לעיוות דין – לא ימהר בית המשפט להורות על פסילתו".

בענייננו, לא הועלו טענות לפיהן המומחה מצוי בניגוד עניינים, פעל שלא בתום לב, או נמנע מבדיקת התובעת ומהפעלת שיקול דעת עצמאי. טענות התובעת מתמקדות בקביעות המומחה לגופן ובתשובותיו בחקירתו, שככל הנראה לא היו לרוחה של התובעת.

התובעת טוענת כי המומחה ייחס משקל רב יתר על המידה לתדירות פניות התובעת לטיפול רפואי ותלונותיה על סחרחורות לאחר התאונה; כי המומחה עשה כן כאשר עדותה של התובעת לפיה תדירות פניותיה לאחר התאונה פחתה שכן רופאיה הבהירו לה כי עליה ללמוד לחיות עם הסחרחורות – כלל לא עמדה בפניו; כי המומחה נכנס בפועל לנעלי בית המשפט כאשר התיימר להעריך את מהימנות ואמינות תלונות התובעת ובכך חרג מתפקידו; כי המומחה ניסה להפחית ממשקלן של שתי בדיקות אובייקטיביות אשר הצביעו על ליקוי נוירולוגי של ממש; כי המומחה נהג שלא כראוי כאשר בחקירתו סירב בעקביות ליתן הערכת שיעור נכות של נפגע אשר סובל מתדירות סחרחורות כפי שמדווחת התובעת וללא שקלול תדירות הפניה למוסדות רפואיים; כי המומחה קבע שיעור נכות לפי סעיף 29(11)א1-2, שהוא מודה כי אינו קיים בתקנות המל"ל, מותאם לפריט ליקוי 34 (נפשי), תחת פריט ליקוי 72 (וסטיבולרי) כפי שמתבקש היה שיעשה, ולכן קיים חשש שהמומחה קבע את שיעור הנכות לפי "תחושת בטן" ולא על פי התקנות.

אף אחת מן הטענות שמעלה התובעת אינה מצדיקה פסילת המומחה. בהתאם לנוסח שצוטט לעיל, "המדובר ברופא בעל מוניטין וידע מתאים בתחום התמחותו", שהפעיל שיקול דעת עצמאי. לכל אחת מן הטענות שטוענת התובעת ניתן להשיב בטענה נגדית לגוף העניין. כך, למשל, טוענת הנתבעת כי דווקא העובדה שהמומחה סירב להעריך שיעור נכות של נפגע דמיוני, ללא בדיקה פיזית וללא בחינת כלל התיעוד הרפואי בעניינו, מעידה דווקא על מקצועיותו. כך, למשל, ניתן לטעון כי השימוש בתקנות 34 א'-ב' לתקנות המל"ל אגב קביעת שיעור נכות נוירולוגית, נובע מכך שתקנות אלה [תקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956] אשר הותקנו לפני שנות דור, הינן דלות, ואינן מספקות מענה לשלל המצבים האפשריים, ולכן מקובל בקרב נוירולוגים לעשות שימוש בתקנה 34 לצורך התאמה [תשובות פרופ' ירניצקי בעמ' 16-17 לפרוטוקול; השוו גם, למשל, לפס"ד שניתן לאחרונה בת.א. (שלום, ת"א) 43421/06 חדד לירן יוסף נ' אמי"ת רשת חינוך ציונות דתית בישראל (2.3.13), שם הסכימו הנוירולוגים משני הצדדים, פרופ' מלמד מטעם התובע ופרופ' בורשטיין מטעם הנתבעים, כי יש לבחון את נכותו של התובע במסגרת סעיף 34 לתקנות הנ"ל (סעיף 8 לפסה"ד) ונחלקו רק לגבי שיעורה, ובית המשפט אימץ את חוות דעת המומחה מטעמו, פרופ' ירניצקי, בנוגע לשיעור הנכות המותאמת בין שני הסעיפים 34א'-ב' (סעיף 41 לפסה"ד)].

כאמור, טענות התובעת הן טענות לגופו של עניין, אשר אין מניעה להעלותן בסיכומים ולבקש מבית המשפט שלא לאמץ את מסקנות המומחה מטעמו, אלא לקבוע קביעות שונות מאלו שראה המומחה לקבוע. אין חולק כי לבית המשפט סמכות לעשות כן.

גם לשלב הדיוני המאוחר בו הוגשה הבקשה, משקל בלתי מבוטל. נכון הדבר, כי ישנם מקרים בהם הסיבה עליה מבוססת הבקשה לפסילת המומחה מתבררת בעת חקירתו. מטבע הדברים במקרים אלה הגשת הבקשה בשלב מאוחר הינה לגיטימית. עם זאת, ככלל, וכפי שמוסבר בספרו הנ"ל של ריבלין, בעמ' 690:

"הבקשה לפסול חוות דעת לאחר שתוכנה כבר הודע למבקש – ראוי לה, בשל כך, שתיבחן במשנה זהירות. קל וחומר כך, מקום שהבקשה לבטל את מינוי הרופא באה לאחר שהרופא נחקר בבית המשפט על חוות דעתו. בשלב זה לא יטה בית המשפט למנות מומחה אחר תחתיו, ויבחן את האפשרות להסתפק בהערכת משקלן של חוות הדעת ושל העדות".

כפי שכבר צויין, לא היה מקום לטעמי להגשת בקשה חריגה לפסילת מומחה, מנימוקים כדוגמת אלה אשר נמנו בבקשה.

כאמור, איני רואה מקום לקבל גם את בקשתה החילופית של התובעת, למינוי מומחה רפואי נוסף מטעם בית המשפט בתחום הנוירולוגיה.

אקדים ואומר כי בנוגע לבקשה מעין זו, השלב הדיוני המאוחר בו היא מוגשת אינו מצוי בעוכריה. עיתוי הגשת הבקשה, בשלב מאוחר כבענייננו, הוא כשלעצמו לגיטימי. שהרי דרך כלל, ככל שיתעורר הצורך במינוי מומחה נוסף, עשוי צורך זה להתעורר לאחר חקירת המומחה והתבהרות התמונה. בכל זאת, דין הבקשה להידחות.

אימתי יתקיים מצב הדברים החריג המצדיק מינוי מומחה נוסף?

"בכל אותם מקרים שבהם חש השופט, לאחר שעיין בחוות-הדעת של המומחה הרפואי ובתשובותיו לשאלות ההבהרה ובמהלך החקירה הנגדית, כי נותרו בו ספקות, וכי הוא נזקק לחוות-דעת נוספת כדי שיוכל להגיע להחלטה מושכלת בשאלות הרפואיות המונחות לפתחו, רשאי הוא למנות מומחה רפואי נוסף".

[רע"א 337/02 מזרחי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נו(4) 673, 676 (2002) (להלן:"עניין מזרחי")].

ויודגש; בעניין מזרחי מדובר על תחושתו של היושב בדין, וברשות הנתונה לו.

הדברים מתחדדים גם בהמשך, שם:

"פסילתו של מומחה רפואי שמונה על-ידי בית-המשפט נעשית במקרים נדירים מאוד שבהם עלול להיגרם לאחד הצדדים עיוות דין, או במקרים שבהם פעל המומחה בחוסר תום-לב (...). לעומת זאת מינוי מומחה נוסף יכול שייעשה, כאמור, גם בכל אותם מקרים שבהם מתעוררים בלב השופט ספקות באשר ליכולתו להכריע בתיק על סמך חוות-הדעת של המומחה הרפואי אשר מונה על-ידיו".

ראשית, אין צריך לומר כי מינוי מומחה נוסף איננו הכלל אלא החריג, ויש להתייחס אליו ככזה. כפי שנקבע בעניין מזרחי, "מינוי שכזה לא ייעשה כדבר שבשיגרה", והטעמים לכך ברורים מאליהם.

שנית, יש לציין כי אפילו נוטה בית המשפט שלא לאמץ מסקנותיו של מומחה מטעם בית המשפט, אין משמעות הדבר בהכרח כי יש צורך במומחה נוסף. כמוסבר בספרו הנ"ל של ריבלין, בעמ' 695:

"חשוב לזכור כי בית המשפט אינו חייב למנות מומחה נוסף במקרה בו אין הוא מוכן לסמוך על חוות דעתו של המומחה הקיים כלשונה; כל עוד יכול בית המשפט להגיע, על סמך החומר שבפניו, לממצאים הרפואיים הדרושים לו כדי להכריע במשפט אין בית המשפט חייב למנות מומחה נוסף. אם סבור בית המשפט כי יש בפניו די ראיות כדי לפסוק אין הוא חייב במינוי מומחה נוסף אפילו אינו סומך בפסק דינו על קביעות המומחה הרפואי שמונה; את סמכותו למנות מומחה נוסף יפעיל בית המשפט בזהירות ולא כדבר שבשגרה".

בתיק זה, לאחר שתמה שמיעת הראיות, אינני חש כי מתעוררים בלבי ספקות בדבר יכולתי להכריע בתיק על סמך חוות הדעת של המומחים השונים, לרבות פרופ' ירניצקי. זאת, בין אם משמעות הדבר תהא אימוץ חוות הדעת השונות כלשונן ובין אם משמעות הדבר תהא קבלת טענות שיכול ובכוונת הצדדים להעלות בקשר לחוות הדעת השונות. אינני סבור כי מתקיימות הנסיבות החריגות המצדיקות מינוי מומחה נוסף מטעם בית המשפט.

לסיכום, אני דוחה את בקשה התובעת על שני ראשיה.

המועד להגשת סיכומים מטעם התובעת יימנה החל מהיום.

התובעת תשלם לנתבעת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 2,000 ₪, תוך 30 ימים מהיום.

ניתנה היום, ז' אייר תשע"ג, 17 אפריל 2013, בהעדר הצדדים.