הבקשה

מונחת בפני התנגדות לביצוע שני שיקים, האחד על סך של 13,200 ₪ ז.פ. 30.6.08 והשני על סך של 14,350 ₪ ז.פ. 20.7.08 (להלן "השיקים"). השיקים משוכים מחשבון משותף של הנתבעים, בחתימה של הנתבע מס' 1 בלבד, לפקודת מר ויסאם מסאלחה (להלן: "מר מסאלחה" או "הנפרע") . השיקים הופקדו בחשבון הנפרע המתנהל אצל התובע, אך חוללו באי פירעון.

בהתנגדות לביצוע שטר ובתצהירי הנתבע מס' 1 ומר מסאלחה התומכים בה, טוענים הנתבעים, כדלקמן:

הנתבעת מס' 2 אינה קשורה כלל לעניין ומלבד היותה שותפה בחשבון, אין לה כל קשר לשיקים.

השיקים נמשכו לפקודת מר מסאלחה במסגרת עסקה לביצוע עבודות אינסטלציה שהאחרון היה אמור לבצע עבור הנתבע. לאחר שהשיקים לא נפרעו ומר מסאלחה השלים את העבודה לשביעות רצונו של הנתבע, האחרון שילם לראשון, כספים בסך של 27,550 ₪ במזומן במועדים שונים החל מיום 3.7.08 וכלה ביום 4.11.08. בעקבות כך, מר מסאלחה הפקיד את הכספים הנ"ל בחשבונו המתנהל אצל התובע והובטח לו שהשיקים יוחזרו לידיו.

במועד הפקדת הכספים, לא היתה לתובע זכות להמשיך ולהחזיק בשיקים, הן לאור העובדה כי היתרה בחשבונו של מסאלחה אפשרה את קבלת השיקים והן לאור העובדה כי תמורתם שולמה.

התובע אינו מחזיק בשיקים כשורה ואף לא בעד ערך, אלא מחזיק בהם כערובה לסילוק חובו של מר מסאלחה לבנק.

דיון והכרעה

לעניין הנתבעת מס' 2

בפי הנתבעת מס' 2 טענת הגנה אחת, שלפיה אין לה כל קשר לעניין מלבד היותה בעלים משותף בחשבון ממנו נמשכו השיקים.

אמנם היה ראוי כי טענה זו תפורט כדבעי ואף תיתמך בתצהיר נפרד מטעם הנתבעת מס' 2 בעצמה, ברם, בשים לב לכך שהשיקים חתומים בחתימה אחת של הנתבע מס' 2 ועל סמך הטענה של הנתבע מס' 1 בדבר העדר כל קשר לנתבעת מס' 2, דומה כי יש לקבל את בקשת הנתבעת מס' 2 ולאפשר לה להתגונן בטענה הנ"ל.

ההלכה המנחה בעניין זה נקבעה בע"א (ת"א) 690/98 ציון צדקה ואח' נ' ד.ו.ד חברה לעבודות עפר בע"מ. בהלכה הנ"ל ובפסיקות רבות שבאו בעקבותיה, נקבע כי אין בניהול חשבון משותף כדי לבסס שליחות בין בני הזוג, וכי על התובע, האוחז בשיק, המבקש לחייב את בן הזוג שאינו חתום על השיק, להוכיח פוזיטיבית את קיום השליחות בין בן הזוג שאינו חתום, כשולח, לבין זה החתום על השיק כשלוח.

נוכח כל האמור, ניתנת לנתבעת מס' 2 רשות להתגונן בטענה הנ"ל.

לעניין הנתבע מס' 1

אין חולק כי השיקים הופקדו בחשבונו של מר מסאלחה אצל התובע. הפקדת שיק בחשבון מהווה פעולה של "סיחור" המקנה לבנק הנסב את הזכות השטרית אשר מכוחה הופך הנסב לנושה של המושך.

בהקשר זה ראוי להפנות לדבריו של ש. לרנר בספרו "דיני שטרות", עמ' 207:

"ההיסב השכיח ביותר מתרחש כאשר נפרע מפקיד שיק בבנק בו מתנהל חשבונו. הדין מתייחס לפעולה זו כאל סיחור, אף אם לנפרע אין כוונה להעביר את הזכות השטרית לבנק, והוא סבור כי הוא נותר בעליו של השיק, והעברתו לבנק היא לצורכי גביה גרידא. הנפרע סבור לרוב שחתימתו על גבי השיק נעשית לצורכי זיהוי או כאישור על קבלת הסכום הנקוב בשיק, ואולם הדין משקיף על פעולה זו כסיחור".

עיון בשיקים מלמד כי הסבת השיקים ממר מסאלחה לתובע נעשתה באמצעות חתימת היסב של מר מסאלחה על גב השיקים בצירוף מספר חשבון. מדובר, איפוא, בהיסב רגיל, לצורך ביצוע עסקת הניכיון.

בשים לב לכך כי חשבונו של מר מסאלחה היה מצוי ביתרת חובה במועד הפקדת השיקים בחשבונו, עובדה הנלמדת מתוך עיון בדפי החשבון הרלבנטיים למועד הפקדת השיקים, ברי כי השיקים הופקדו לשם הקטנת חובותיו של האחרון לתובע ולפיכך יש לראות בתובע כמי שנתן ערך בעד השיקים.

לעניין הטענה כי ניתנה מטעם התובע הבטחה למר מסאלחה, כי השיקים יוחזרו לידיו כנגד הפקדת הכספים בחשבונו, וכי בניגוד להבטחה זו ועל אף שמר מסאלחה הפקיד את הכספים בחשבונו, השיקים לא הוחזרו אלא הוגשו לביצוע, מדובר בטענה מפוקפקת, כוללנית ובלתי מפורטת, הכל כפי שיבואר להלן.

מר מסאלחה לא פירט בתצהירו מתי ניתנה הבטחת הבנק ומי הוא פקיד הבנק שנתן את ההבטחה. כן לא ברור מדוע המשיך מר מסאלחה להפקיד את הכספים, על אף שהשיק הראשון לא הושב לידיו, בהתאם להסכמה הנטענת.

על פי הנטען בתצהירו של מר מסאלחה, הוא הפקיד סך של 6,200 ₪ ביום 30.6.08 על חשבון השיק הראשון ובימים 16.10.08 ו- 28.10.08 הפקיד סכומים נוספים בסך של 7,000 ₪ ו- 5,000 ₪ בהתאמה, על חשבון השיק השני. דא עקא, הסכום שהופקד על פי הנטען ביום 30.6.08, על חשבון השיק הראשון, אין בו כדי לכסות את סכום השיק, שכן השיק הראשון היה על סך של 13,200, ואילו מר מסאלחה הפקיד סך של 6,200 ₪ בלבד ביום 30.6.08. הוא הדין ביחס לשיק השני, שכן שיק זה נמשך על סך של 14,350 ₪ ומועד פרעונו היה ליום 20.7.13. הסכומים, אשר על פי הנטען הופקדו לצורך כיסוי סכום השיק, לא זו בלבד שהופקדו כשלושה חודשים לאחר מועד פירעון השיק, אלא שאין בהם כדי לכסות את מלוא סכום השיק, שכן על פי הנטען הופקדו רק 12,000 ₪ בעוד שסכום השיק הינו 14,350 ₪. הנה כי כן, גם אם תתקבל טענתו בדבר הבטחת פקיד הבנק בדבר החזרת השיקים כנגד תשלום תמורתם, הרי שלא הופקדה תמורת השיקים על מנת שתקום חובתו של הבנק להחזרת השיקים.

בחינת מצב חשבונו של מר מסאלחה בתקופה הרלוונטית מגלה כי במועדים הנ"ל חרג מר מסאלחה ממסגרות האשראי המאושרות בחשבונו. לפיכך, לא ברור מה ההיגיון העסקי שעמד ביסוד הסכמת הבנק, ככל שניתנה כזו. לא ברור מדוע בנק יסכים להחזרת שיקים שהוא אוחז בהם כדין, תמורת תשלומים חלקיים ובחלוף כשלושה חודשים ממועד חילולם, וזאת כאשר חשבונו של הלקוח מצוי בחריגה ממסגרת האשראי. בהקשר זה יוער, כי טענותיו של מר מסאלחה לעניין העדר ידיעה אודות מסגרת האשראי אין מקומה במסגרת הליך זה. ככל שאיפשר הבנק למר מסאלחה משיכת מזומנים חרף החריגה, אין בכך כדי לחייבו בהחזרת השיקים כנטען.

מעבר לאמור, יש לציין כי ההתנגדות והתצהירים התומכים בה נעדרים כל פירוט ביחס לעסקת היסוד שבמסגרתה נמשכו השיקים, הנתבע לא צירף הסכם כלשהו, לא פורטו מועדי ההתקשרות והביצוע ולא ברור מתי הושלמה העבודה על ידי מר מסאלחה. בעדויותיהם של הנתבע ומר מסאלחה אף נתגלו סתירות הן בעניין מועד ביצוע העבודות ומועד השלמתם על ידי מר מסאלחה. לא זו אף זו, קיימת אי התאמה ברורה בין הסכומים ששולמו על פי הנטען על ידי הנתבע למר מסאלחה לבין הסכומים שהופקדו לחשבון בתמורה לשיקים, וכן בין מועדי התשלומים לבין מועדי ביצוע ההפקדות לחשבון.

מכל האמור לעיל עולה כי טענותיו של הנתבע מס' 1 בבקשת רשות להתגונן הינן חלשות ומפוקפקות, ספק אם יעלה בידי הנתבע מס' 1, בסופו של יום, להדוף את תביעת הבנק. ברם, נוכח המבחנים שנקבעו בפסיקה לעניין מתן רשות להתגונן, ולאחר ששקלתי את האיזון הראוי בין זכויות הצדדים, נחה דעתי כי דין הבקשה להתקבל בכפוף לתנאים.

הלכה פסוקה היא, כי בית המשפט יעשה שימוש בסמכות הנתונה לו, בהתאם לתקנה 210 לתקנות, ויתנה את קבלת הבקשה למתן רשות להתגונן בתנאים, בין היתר, כאשר התצהיר "כמעט" ולא מגלה הגנה וההגנה נראית על פניה קלושה ביותר או כאשר לוקה היא בחוסר בהירות ופירוט.

נוכח כל האמור, אני קובעת כי ההתנגדות בעניינו של הנתבע מס' 1 תתקבל בכפוף להפקדת סך של 10,000 ₪ בקופת בית המשפט, וזאת בתוך 30 ימים ממועד קבלת העתק החלטה זו. לא יופקד הסכום הנ"ל במועד שנקבע, תידחה ההתנגדות והתובע יהיה רשאי להמשיך בהליכים כנגד הנתבע מס' 1 במסגרת תיק ההוצאה לפועל.

הוצאות בקשה זו יקבעו בהתאם לתוצאות בתיק העיקרי.

למעקב ועיון בהתאם.

ניתנה היום, י"ט אייר תשע"ג, 29 אפריל 2013, בהעדר הצדדים.