1. לפנינו תובענה מטעם התובע להכיר בטנטון כ"פגיעה בעבודה" כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה 1995.
2. המל"ל דחה את תביעת התובע לתשלום דמי פגיעה במכתבו מיום 31.3.2009.

מכאן, התביעה שלפנינו.

1. יצויין, כי בתחילת הדרך היו הצדדים חלוקים בקשר לסוגיה, האם התובע היה חשוף לרעש מזיק במסגרת עבודתו אם לאו. לאחר שחלף פרק זמן לא קטן – ערך נציג המוסד לבטיחות וגהות בדיקת רעש במקום עבודתו של התובע, וכתוצאה מכך הוסכם בין הצדדים כי התובע היה חשוף לרעש מזיק, והנתבע אף אישר את תביעת התובע לענין ליקוי שמיעה.
2. הצדדים נותרו במחלוקת בסוגיה, האם יש להכיר בטנטון ממנו סובל התובע לגגרסתו כפגיעה בעבודה, ועל פי ההסכמה ביניהם, הוחלט למנות מומחה רפואי בעניין זה שיבחן את שאלת הטנטון על פי דרישות סעיף 84א(ב) לחוק הביטוח הלאומי.

להלן העובדות המוסכמות מטעם הצדדים:

1. התובע יליד שנת 1952.
2. התובע הגיש לנתבע תביעה להכיר בליקוי שמיעה ובטנטון ביום 15.1.2009.
3. הנתבע הכיר בליקוי שמיעה שסובל ממנו התובע כפגיעה בעבודה.
4. התובע עבד ברעש מזיק לפני ואחרי שנת 2007 ולפחות עד לביצוע בדיקת רעש שנערכה על ידי בודקת מוסמכת וזאת ב-5.5.2011.
5. הנתבע דחה את תביעת התובע להכיר בטנטון כבפגיעה בעבודה.

מינוי מומחה רפואי וחוות דעתו

1. בהחלטתנו מיום 8.11.2012 מונה ד"ר פיטר גילבי (רופא א.א.ג) , לשמש מומחה יועץ רפואי (להלן: "המומחה"), לשם מתן חוות דעת רפואית בעניין הקשר הסיבתי בין הטנטון ממנו סובל התובע לבין תנאי עבודתו.
2. בתאריך 3.12.2012 ניתנה חוות דעתו של המומחה. בחוות הדעת ציין המומחה כי:

"אין מחלוקת כי מר זבולונוב נחשף לרעש מזיק במשך שנים רבות. אין בתיקו הרפואי שהוצג לי כל הסבר אחר לליקוי שמיעה תחושתי-עצבי או טנטון כגון חבלה, טיפול אוטו טוקסי, מחלת אוזן פנימית אחרת או היסטוריה משפחתית של ליקוי שמיעה תחושתי-עצבי.

כושר השמיעה בתדירויות הגבוהות אצל התובע פחת בשיעור 25 דציבל לפחות בכל אחת מהאזניים.

תלונת התובע על טנטון תועדה לראשונה ברשומה הרפואית ב 22.10.2000 . בביקור זה לא ברור מיהו הרופא אשר חתם ברשומה. התובע התלונן על כאבים במחצית הראש מימין ו"רעשים האזניים לאחרונה". האבחנה היא בעיה ממקור מפרק הלסת (TMI) ובהחלט יתכן שהרופא ייחס את תלונת הרעש לבעיה זו. יחד עם זאת אין לשלול שמקור הרעשים היה נזק מושרה רעש.

קיימות מספר פניות לטיפול רפואי עקב הטנטון: (המומחה מזכיר 8 פניות בנוסף לפניה בשנת 2000 אשר מתפרסות בין 22.10.2000 ועד 10.2.2009 – א.ש.ב).

התובע לא התלונן על פגיעה בתפקוד במסגרת פניות אלה, בין באופן ישיר ובין באופן עקיף. בביקור אצל ד"ר שבלץ ב 01.06.2008 נרשם לתובע טיפול ב LORIVAN במקרה הצורך. זוהי תרופת הרגעה מקבוצת הבנזודיאזפינים. מאחר שלא תועדה כל תלונה ואין הסבר לרישום תרופה זו, לא ניתן לקבוע כי תועדה פגיעה תפקודית הקשורה לטנטון.

אין ברישום הרפואי כל תיעוד שהטנטון הוא תמידי. בביקור במכון גל ב 10.02.2009 אף תועד כי הטנטון איננו תמידי.

לאור ההיסטוריה של חשיפה לרעש מזיק וקיום ליקוי שמיעה בתדר הגבוה ניתן לקבוע כי קיים קשר סיבתי בין הטנטון ממנו סובל התובע לבין חשיפתו לרעש מזיק בעבודתו. ניתן לקבוע כי הטנטון נגרם או הוחמר כתוצאה מחשיפתו של התובע לרעש במהלך עבודתו".

1. בתאריך 10.12.2012 ניתנה על ידנו החלטה לפיה צד מן הצדדים המבקש להפנות למומחה שאלות הבהרה, יגיש בקשה בעניין. הצדדים לא הגישו שאלות הבהרה אלא הגישו סיכומים.

טענות הצדדים בסיכומיהם לאחר קבלת חוות דעת המומחה

1. לטענת התובע, במכתב הדחיה אין כל התייחסות של הנתבע לשאלת הטנטון, ועל כן אין לקבל טענות מאוחרות מצד הנתבע בעניין זה.
2. בהתאם לחוות הדעת של ד"ר גילבי הרי שהתובע עמד בדרישות הסף של סעיף 84א(ב) לחוק ואף נקבע מפורשות בחוות דעת המומחה כי הטנטון נגרם עקב הרעש במקום העבודה.
3. העובדה שתמידיות הרעש באזניים לא תועדה באף אחד מהרישומים בתיק של התובע אינה צריכה להזקף לחובת התובע ויש לייחס משקל זניח לאותו מסמך שבו נאמר כי הטנטון אינו תמידי.
4. לעניין הפגיעה בתפקוד – עצם תלונותיו הרבות של התובע מלמדות על פגיעה בתפקוד, וזאת בהתאם לפסיקה.
5. לטענת הנתבע, על פי חוות הדעת התובע לא התלונן באופן ישיר או עקיף על פגיעה תפקודית וכן אין כל תיעוד המעיד על כך שהטנטון הוא תמידי ועל כן יש לדחות את התביעה.

דיון והכרעה

התשתית המשפטית

חקיקת סעיף 84א

1. בשנת 2005 תוקן חוק הביטוח הלאומי ובמסגרת הפרק הדן בתאונות עבודה הוסף סעיף 84א. הסעיף מהווה הסדר ספציפי בעניין ליקוי שמיעה ורעש תמידי באזניים (טנטון) - אשר נגרמו עקב חשיפה ממושכת לרעש.
2. התיקון נועד לקבוע תנאים המצביעים על קשר סיבתי בין הליקויים לתנאי העבודה ועל אותנטיות התלונות בגין הטנטון. בין היתר, הסעיף מציב תנאים הנוגעים למפלסי הרעש להם נחשף המבוטח, מידת ואופי הפגיעה בכשר השמיעה, מועד הגשת התביעה לנתבע ותיעוד התלונות ברשומות רפואיות.
3. פסק הדין בעניין ברכליס^[1] עמד בהרחבה על התמורות שהכניס התיקון לחוק וקבע כי תכלית התיקון היא לקבוע תנאי סף המהווים אינדיקציה ראשונית לכך שהליקוי נגרם עקב חשיפה לרעש בעבודה. עם זאת, בהתמלא תנאים אלה, עדיין רובצת על פקיד התביעות החובה לבחון קיומו של קשר סיבתי בין העבודה והליקוי.

טנטון

1. בעוד שסעיף 84א(א) דן בתנאי הסף להוכחת ליקוי שמיעה הרי שסעיף 84א(ב) לחוק דן בטנטון, וזו לשונו:

"(ב) רעש תמידי באוזניים (להלן – טינטון) עקב חשיפה לרעש, לא יוכר כפגיעה בעבודה אלא אם כן התקיים האמור בסעיף קטן (א), וכן כל אלה:

(1) כושר השמיעה בתדירויות הגבוהות פחת בשיעור של 25 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים; לענין זה, "תדירויות גבוהות" – תדירויות של 3000 ו-4000 מחזורים בשניה;

(2) הטינטון תועד לראשונה ברשומה רפואית, לפני שהמבוטח חדל לעבוד בחשיפה לרעש מזיק;

(3) הפגיעה בתפקוד עקב הטינטון חייבה פניות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי, שתועדו ברשומה רפואית" (ההדגשה אינה במקור – א.ש.ב.).

1. כפי שעולה מהוראות החוק – על התובע להוכיח כי הוא סובל מרעש תמידי באוזניו.
2. אנו סבורים, כי במקרה דנן, לא הוכח שהתובע סובל מרעש תמידי, שכן, על פי חוות דעת המומחה – אין כל הוכחה שמדובר ברעש תמידי והתובע אף טען בבדיקה מ-10 פברואר 2009 כי "צפצופים משני הצדדים תמיד בערב ובלילה, כעת לא קיים עם אזניות בתא אטום, לאחרונה היו בלילה האחרון". לשון אחר – מן התיאור שנתן התובע בבדיקה מיום 10.2.2009 עולה באופן חד משמעי כי הוא סבל באותה תקופה מטנטון לא תמידי. יצויין, כי התובע לא הביא כל ראיה לכך שאופי הטנטון השתנה וכי מאז אותו מועד, הוא החל לסבול מטנטון תמידי.
3. לאור האמור – דין תביעת התובע להדחות.
4. מבלי לגרוע מהאמור לעיל נציין, כי אנו סבורים ש די בפניות הרבות שפנה התובע לרופאים בהזדמנויות כה רבות על מנת ללמד על כך שהטנטון פגע בתפקודו של התובע, הגם שלא טען בעניין זה באופן מפורש. ואולם, אין בעניין זה כדי לסייע לתובע, משקבענו שעל פי המסמכים הרפואים הוא אינו סובל מטנטון תמידי.
5. בהערת אגב נציין, כי לא ניתן לקבל את טענת ב"כ התובע לפיה במכתב הדחיה אין התייחסות לטנטון. העובדה שהנתבע סבר שהתובע אינו עובד ברעש מזיק מלמד על כך שהנתבע סבר שהטנטון ממנו סבל התובע, אינו מהווה פגיעה בעבודה.
6. הצדדים רשאים לערער על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מתאריך המצאת פסק הדין.

ניתן היום ‏ג' ניסן תשע"ג, ‏14 מרץ 2013, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

1. עב"ל 53/08 ברלכיס ואח' נ' המוסד לביטוח לאומי, מתאריך 2/10/08; עב"ל 325/08 המוסד לביטוח לאומי נ' בוחבוט שרלי, מתאריך 12/10/09. ↑