שבתי ובחנתי את הצעתי בהתיחס לראיות שהוגשו ע"י הצדדים.

מתוך התיעוד הנוסף שהוגש ע"י התובע הנני למד כי הפסדי העסק הלכו ותפחו במהלך השנים. עסקינן היה מלכתחילה בעסק שהפסיד.

מחזור החברה בשנים 2003-2007 היה ללא שינוי משמעותי (בהתעלם מעליית היקף מחזור שנגרמה בחלקה בגין עליית מחירי המוצרים בעיקר בענף המזון). יחד עם זאת, המחזור פחת בשנים 2005-2006 ב-10% נומינלי ביחס לשנים 2003-2004.

לאחר התאונה עלה המחזור, בשנת 2007 בכ- 7% ביחס ל-2006, אולם בשנים 2008-2010 גדל באופן משמעותי. גידול זה, יש להניח, נגרם בחלקו בשל עליית מחירים ובחלקו בשל עליה בהיקף המכירות אשר מטבע הדברים חייב העסקת עובדים נוספים.

שיעור שכרו של התובע נקבע על ידיו וזאת משקיימת זהות בינו לבין החברה. ככל שיוכח כי התובע נעדר מעבודתו, יש להביא זאת בחשבון שכן הזהות שבין התובע לחברה הינה בעלת השלכות לשני הכיוונים גם אם שולם לו שכר בתקופה זו.

בתחשיב הנזק לא טענה הנתבעת כי קיימת מחלוקת בשאלת החבות וזו הועלתה בישיבת קד"מ שהתקיימה ביום 29.7.12.

לסיכום: לאחר שהבאתי בחשבון את כל טענות הצדדים, הצעתי הינה כי ישולם לתובע סך כולל של 300,000 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד, מע"מ ואגרה.

הצדדים יבואו בדברים ביניהם ישירות ובהקדם נוכח הזמן הקצר שנותר עד לשמיעת הראיות ובהתחשב בפגרת הפסח.

ניתנה היום, ג' ניסן תשע"ג, 14 מרץ 2013, בהעדר הצדדים.