מבוא

1. לפניי תביעת התובע, יליד 24.11.1971, בגין נזקי גוף שנגרמו לו בתאונה שארעה ביום 18.10.06 במהלך טיול טרקטורונים, עת נהג בטרקטורון (להלן: "התאונה"). התאונה הינה "תאונת דרכים" כמשמעה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975.

התביעה הוגשה כנגד מבטחת השימוש בטרקטורון.

1. בסופו של יום, אין מחלוקת בין הצדדים בשאלת החבות, המחלוקת שנותרה הינה בדבר שיעור הנזק.
2. פסק הדין ניתן לאחר שהובאו לפניי הראיות כדלקמן, בשאלת שיעור הנזק:

תצהיר התובע וחקירתו הנגדית והתיעוד שצורף לראיותיו. כן הובאה לפניי חוות דעתו של המומחה הרפואי מטעם ביהמ"ש, ד"ר ברוך עמרמי אורטופד.

הנתבעת לא זמנה עדים אולם הגישה מוצגים.

כמו כן, שמעתי את סיכומיהם בע"פ של הצדדים בתום שמיעת הראיות.

1. כל ההדגשות להלן אינן מופיעות במקור, אלא אם יאמר אחרת.

הנכות הרפואית

1. לאחר התאונה, פונה התובע לקבלת טיפול רפואי במוקד קופ"ח מכבי, שם אובחנה חבלה בשורש כף יד שמאל. בצילום רנטגן שבוצע בקופ"ח מכבי, לא אובחן שבר והתובע שוחרר לביתו עם הוראות להמשך מנוחה וטיפול רפואי.

בהמשך, משכאביו לא חלפו, שב ופנה לטיפול רפואי. במסגרתו בוצע צילום רנטגן נוסף, שהעלה כי נגרם לתובע שבר בעצם הסירה עם תזוזה – ידו גובסה בגבס ספייקה. בצילום רנטגן שבוצע ביום 17.4.07, אובחן חוסר איחוי השבר בעצם הסירה וכן תופעתA.V.N בחלק המקורב של העצם. צילומי C.T מיום 31.7.07 הדגימו שברים לא מאוחים. ביום 24.10.07, אושפז התובע במחלקה לכירורגית כף יד בביה"ח שיבא. במהלך האשפוז נותח בהרדמה כללית, והוכנס שתל עצם שנלקח מרכס עצם האגן מימין ונעשה קיבוע השבר. התובע שוחרר למחרת מבית החולים ובהמשך עבר טיפולי פיזיותרפיה.

1. ביום 30.3.08, נבדק התובע במחלקה לכירורגית כף היד בשיבא. שם נמסר כי קיים חיבור גרמי בשבר, אך עדיין נותרה הגבלה בטווח פרק היד. ממצאי הבדיקה עומדים בסתירה לצילומי C.T מיום 31.7.07, שהדגימו כי אין חיבור גרמי בשבר עם התפתחות שינויים ציסטיים ותופעת A.V.N בחלק המקורב של עצם הסירה. צילומי ביקורת עדכניים שבוצעו לבקשת ד"ר עמרמי בחודש אוגוסט 2010, הדגימו ממצאים זהים לאלו שנמצאו בצילומי ה- C.T מיום 31.7.07.
2. ד"ר עמרמי קבע כי נותרה לתובע נכות לצמיתות בשיעור של 10% לפי ס' 35 (1) (ב) לתקנות הביטוח הלאומי [קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה], תשט"ז-1956 (להלן: "התקנות"), בגין חוסר חיבור השבר וכן 10% נוספים לפי ס' 75 (1) (ב) לתקנות בגין צלקת עמוקה באגן, מכערת וכאובה. הצלקת באגן נגרמה עקב שתל העצם, שנלקח כאמור מרכס עצם האגן מימין.

ד"ר עמרמי קבע לתובע נכויות זמניות כדלקמן:

100% מ-18.10.06 ועד 17.1.07

מ-18.1.07 ועד 17.4.07 – 50%

מ-18.4.07 ועד 23.10.07 מועד אשפוזו – 30%

מ- 24.10.07 ועד 23.1.08 – 100%

מ- 24.1.08 ועד 30.4.08 – 50%

מ- 1.5.08 נכות צמיתה.

1. ד"ר עמרמי הוסיף וקבע כי "...לענין מוגבלויותיו, קרוב לוודאי שיתקשה תמידית בהפעלת כוח ולחץ ביד שמאל וכן בכל פעילות פיזית וספורטיבית מאומצת. הטיפול אנלגטי לפי הצורך" (עמ' 4 לחוות הדעת).
2. הצדדים לא זימנו את המומחה לחקירה, וכן לא שלחו לו שאלות הבהרה.

גדר המחלוקות

1. כחודש ימים לפני התאונה, רכש התובע משני אחיו את מניותיהם בחברת מעדניית משפחת ששון בע"מ (להלן: "החברה"). עד לאותו מועד, התובע ושני אחיו היו בעלי המניות בחברה שהפעילה מעדנייה ומאפייה – במסגרתה נמכרו, בין היתר, מאפים וסלטים שחלקם יוצר ע"י החברה וחלקם נרכש מספקים שונים. יאמר כי התובע ושני אחיו נהלו את החברה, ועבדו בה ביחד עם עובדים נוספים.
2. אין חולק כי בשנים 2003–2006 הפסידה החברה מדי שנה, סך של כ-110,000–142,000 ₪ נומינלי. כן אין חולק כי בשנים 2007–2010 גדלו הפסדי החברה. המחלוקת הינה בשאלה בגין מה נגרמו הפסדים אלו, והאם עומדת לתובע עילת תביעה בגינם, ככל שנגרמו בגין התאונה.

תמצית טענות הצדדים

תמצית טענות התובע

1. אביא להלן את תמצית טענות התובע:

• נכותו התפקודית של התובע בהתחשב במהות עבודתו הכרוכה בין היתר, בעבודה פיזית בשתי ידיו, הינה בשיעור של 30% לפחות;
• התובע והחברה הינם היינו הך, הפסדיה הינם הפסדיו שנגרמו בגין העדרו מהחברה ובגין ההוצאות הנוספות שנגרמו עקב הצורך בהעסקת עובדים נוספים, לרבות מנהלים שכירים;
• התובע רכש מאחיו את מניותיהם ולשם כך מכר את דירתו מתוך ידיעה כי ישביח את הכנסותיה והכנסותיו, אולם התאונה גרמה לסיכול התוכניות;
• אלמלא התאונה, היה התובע חוסך את הוצאות העסקתם של שני אחיו מהם רכש את מניותיהם ובכך משביח את שכרו ומקטין את הוצאות החברה;
• התובע לא היה מסוגל לשוב לעבודתו בחברה, והוא עשה כן לראשונה כ-5 שנים לאחר התאונה, וגם זאת באופן חלקי בלבד, עקב מצבו הרפואי כתוצאה מהתאונה;
• עקב אי יכולתו לשוב לעבודתו בחברה, נאלץ התובע לחפש מקורות הכנסה נוספים, אולם עיסוקו בתחום הנדל"ן בו החל כשל ולא עלה יפה;
• התובע משך משכורות מהחברה, ואין להביא בחשבון את זקיפת הרכב שנאלץ לרכוש עקב מגבלותיו;
• משיכת המשכורות נעשתה על חשבון הלוואת הבעלים בסך של מליון ₪ ששילם בגין השקעתו בחברה;
• אלמלא התאונה היה התובע משתכר סך של 25,000 ₪ לפחות מדי חודש, אולם בעטיה הפסדו החודשי הינו כ-17,000 ₪ והוא מסתכם בכ-1,400,000 ₪ לפחות מאז קרות התאונה;
• אלמלא התאונה היה התובע ממשיך לעבוד בחברה לפחות עד לגיל 70, ויש לפצותו בגין הפסד השתכרות לעתיד בסך של 620,000 ₪ לפחות;
• התובע זכאי לפיצוי בגין הנזק הלא ממוני בהתאם לנכותו התפקודית;
• התובע זכאי להוצאות רפואיות לעבר ולעתיד בסך של 100,000 ₪ לפחות;
• כתוצאה מהתאונה ועקב מגבלותיו והצורך בסיעודו, נאלצה אשת התובע לעזוב את עבודתה כמורה. התובע זכאי להוצאות בגין עזרה לעבר ולעתיד בסך של 100,000 ₪;
• התובע זכאי להוצאות נסיעה וניידות לעבר ולעתיד בסך של 50,000 ₪;
• סה"כ הפיצוי שיש לפסוק לתובע הינו סך של 2,215,610 ₪.

תמצית טענות הנתבעת

1. אביא להלן את תמצית טענות הנתבעת:

• לנכותו האורטופדית של התובע אין כל השפעה על תפקודו, שכן הפגיעה אינה בידו הדומיננטית ועבודתו כמנהל מעדנייה שגם אם כרוכה היא בעבודה פיזית כל שהיא, אינה עבודה פיזית מאומצת וקשה. נכותו בגין הצלקת אינה תפקודית, מה גם שהתובע לא טען מדוע הינה תפקודית;
• הנתבעת התנגדה לכל שינוי חזית, וככל שנגרמו לחברה הפסדים בגין התאונה, לא עומדת לה או לתובע כל עילת תביעה כנגד הנתבעת;
• לא נגרם לתובע כל הפסד השתכרות לעבר, והכנסותיו אף עולות על אלו שהיו עובר לתאונה, תוך שיש להביא בחשבון את הגידול המשמעותי בזקיפת כלי הרכב היקרים שרכש התובע לאחר התאונה, ללא כל הצדקה רפואית;
• בדיקת דוחות השכר של החברה שהוגשו ע"י התובע מעלה כי מספר העובדים אינו קבוע ומשתנה במהלך חודשי השנה, והוא נותר זהה למספר העובדים שהועסקו עובר לתאונה;
• התובע נעדר מהחברה כפי שעולה מעדותו, במשך כ-5 שנים בלא כל צידוק. מה גם שבתקופה זו נסע פעמים רבות לחו"ל, בין אם לחופשות ובין אם לעיסוקו בהשקעות נדל"ן, בו החל לעסוק בסמוך לתאונה;
• התובע אינו זכאי לכל פיצוי בגין הוצאות נסיעה והוצאות ניידות, ואין כל הצדקה רפואית לרכישת כלי הרכב אותם רכש לאחר התאונה;
• אין מקום לפסיקת פיצוי בגין הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד, מה גם שהתובע לא צירף כל תיעוד בדבר הוצאות;
• התובע זכאי לפיצוי בגין הנזק הלא ממוני בהתאמה לנכות הרפואית בניכוי גיל, ובתוספת הפיצוי בגין 3 ימי אשפוז;
• אין ליתן אמון בטענת התובע כי אשתו התפטרה בגין הצורך לסעוד אותו, שעה שהוא נסע לחו"ל מספר רב של פעמים, בין אם לנופש ובין אם בענייני הנדל"ן בהם החל לעסוק;
• הנתבעת מתנגדת לכל שינוי או הרחבת חזית.

הכרעה

הנכות התפקודית

1. עד כחודש ימים עובר לתאונה, שימש התובע כאחד מבעלי ומנהלי החברה ועבד במעדנייה. נראה כי במסגרת עיסוקו בין היתר, שירת התובע את לקוחות המעדנייה עיסוק הכרוך, יש להניח, בשימוש בשתי הידיים. יש להניח כי מפעם לפעם אכן נדרש התובע כטענתו, לקבל סחורה וכו' ולשם כך נדרש למאמץ פיזי בשתי ידיו. נראה כי העיסוק בעבודה פיזית אינו החלק העיקרי מהעיסוק הכולל שנדרש מהתובע, בעת עבודתו בחברה.
2. סמוך לפני התאונה, סבר התובע כי יעלה בידיו לחלץ לבדו את החברה מהפסדיה, ועל כן מכר את בית מגוריו ורכש משני אחיו את מניותיהם בחברה. בד בבד החל לבחון השקעות בתחום הנדל"ן בקרואטיה וברומניה, ונראה כי שמונה נסיעותיו לחו"ל בתקופה שמיום 7.1.06 ועד ליום 15.10.06 נועדו, לפחות בחלקן, לצורך עיסוק זה. בחקירתו הנגדית, התחמק התובע מליתן פרטים בדבר נסיעותיו הרבות, ונמנע מלהשיב לשאלות מה היו מטרות אותן נסיעות. כך גם לא נתן הסבר מניח את הדעת לארבע נסיעותיו לחו"ל בתקופה שמיום 21.1.07 ועד ליום 5.5.07, תקופה בה נקבעה לו ע"י המומחה נכות זמנית בשיעור של 50%. בשנת 2008 נסע התובע לחו"ל 5 פעמים נוספות, ונראה כי חדל לנסוע מאז שכשלו עסקי הנדל"ן בחו"ל. לעומת זאת, בשנים 2000–2005 נסע בסה"כ 5 פעמים, דהיינו כפעם בשנה בלבד.
3. בחקירתו הנגדית של התובע, הוברר כי סמוך לפני התאונה שכר שירותיו של עובד שכיר המשמש כמנהל . זאת בנוסף לאחד מאחיו ששימש גם הוא בתפקיד זה, ביחד עם התובע. דהיינו, בין אם לפני רכישת המניות ובין אם לאחריהם, הועסקו ע"י החברה שלושה מנהלים.

1. כאמור, לטענת התובע, נעדר לחלוטין מהחברה עד כשנה ומחצה לפני חקירתו הנגדית (ישיבת יום 3.4.13), דהיינו לערך כ-5 שנים ברציפות מאז התאונה. לדברי התובע, פגישות שנדרש לקיים עם מנהלי ועובדי החברה, התבצעו בביתו בשל קושי נפשי לשוב לעבודה במעדנייה. יאמר כי התאונה ארעה במהלך טיול טרקטורונים, בלא כל קשר לעבודה בחברה, ועל כן הסברו זה של התובע אינו מתיישב עם השכל הישר.
2. התובע נמנע מלזמן את מי מעובדי החברה, לרבות אחיו שעבדו בחברה, על מנת שיוכלו לתמוך בעדותו בכל הנוגע לסוג עבודתו, טיבה והעדרויותיו מהמעדנייה. יצוין כי התובע זימן כעד מטעמו את אחד מאחיו, לצורך דיון בשאלת החבות בלבד, וגם זאת רק לאחר שהוגשו ראיות הצדדים והתברר כי הנתבעת חולקת על נסיבות אירוע התאונה. עוד יצוין כי האח לא התייצב לדיון וזאת, לטענת התובע, בשל סכסוך שהתגלע ביניהם. [מהתיעוד שהוגש ע"י התובע עולה כי אותו אח עבד בחברה עד לשנת 2006 ועל כן ברי כי לא היתה מניעה לזמנו מלכתחילה על מנת שישפוך אור על החברה ועיסוקי התובע].
3. בד בבד, עם רכישת המניות בחברה, החל התובע לעסוק ביזמות בנדל"ן בעיקר בחו"ל. לא נטען כי יש בנכותו כדי להגבילו בעיסוק זה שכשל. אין חולק כי כשלון זה לא נגרם בגין התאונה.
4. בתצהירו לא טען התובע מדוע נכותו בתחום הפלסטי הינה נכות תפקודית. בחקירתו הנגדית טען כי בעת שהינו מתהלך בשפת הים ביחד עם אשתו כשבטנו חשופה, יש הסבורים, לאור אופי הצלקת, כי הינה מתהלכת עם עבריין.
5. לאור כל האמור לעיל, סבורני כי נכון יהיה לקבוע כי נכותו התפקודית של התובע הינה בשיעור של 5%.

הפסדי ההכנסה והשכר

1. קיימת זהות מלאה בין התובע לבין החברה, והשתכרויות והכנסותיו תלויות בהכנסותיה. אמנם, התובע לא ציין בכתב תביעתו כי הינו בעלים של חברה וכי הינו "מושך משכורות" מהחברה, אולם איני סבור כי די בכך כדי לקבוע כי עסקינן בשינוי חזית או הרחבתה.
2. מאז חודש ספטמבר 2006, התובע הינו בעל המניות היחידי בחברה. בחקירתו הנגדית העיד כי קיבל שכר מהחברה מדי חודש בחודשו, על אף שבמשך 5 שנים תמימות לא עבד במעדנייה. התובע תירץ זאת בנימוק כי היה עליו לקיים את משפחתו. איני נדרש לשאלה האם בנסיבות אלו היה על התובע למשוך דיבידנד מהחברה או שכר כפי שעשה, שכן ממילא קביעת שיעור השכר נעשתה על ידי התובע, בין לפני התאונה ובין לאחריה, בלא כל קשר להכנסות ורווחי החברה.

כך גם, רכש התובע, על חשבון החברה, כלי רכב יקרים כפי שניתן ללמוד משווי זקיפת הרכב. בעוד אשר בשנת 2006 שווי זקיפת הרכב היה כ-1,000 ₪ לחודש, הרי שבשנת 2007 השווי עלה לכ- 3,800 ₪ לחודש, בשנת 2008 לכ-4,700 ₪ לחודש ובשנת 2009 לכ- 5,700 ₪ לחודש.

יוזכר כי לטענת התובע בכל אותן שנים, כלל לא עבד בחברה.

1. מבדיקת התיעוד שהוגש ע"י התובע עולה כי משכורותיו מהחברה הסתכמו בשנת 2006 בסך של כ-95,532 ₪, בשנת 2007 כ-121,308 ₪, בשנת 2008 כ-132,000 ₪, בשנת 2009 כ-144,000 ₪ ובשנת 2010- 75,516 ש"ח. סכומים אלו הינם נומינליים וכוללים את שווי זקיפת הרכב, אשר התובע מבקש כי לא יובא בחשבון לצורך חישוב הכנסותיו. הסברו של התובע כי החליף כלי רכב לכלי רכב יקרים, אשר את סוגיהם כלל לא טרח לציין, בשל מצבו הרפואי וכן לצורך הרגשה טובה כדבריו, לאו הסבר הוא.

בנוסף, הפיק התובע הכנסות מהשכרת נכס נדל"ן שאין להביאן בחשבון.

1. במהלך השנים, גדלו הפסדי החברה, אשר בשנים 2003–2004 הסתכמו כל שנה בכ- 115,000 ש"ח. בשנת 2006 הסתכם ההפסד בכ- 143,000 ₪, בשנת 2007 בכ-300,000 ₪, בשנת 2008 כ-664,000 ₪, בשנת 2009 בכ-810,000 ₪ ובשנת 2010 כ-1,066,000 ₪. כל הסכומים הינם סכומים נומינליים.

לטענת התובע, ההפסדים גדלו בשל הצורך בהעסקת עובדים שכירים עקב העדרותו מהחברה בעקבות התאונה. לתמיכה בטענתו, הציג התובע תיעוד המלמד כי בשנת 2006 הסתכמו ההוצאות בגין שכר עובדים בכ-464,000 ₪, בשנת 2007 עלו לכ-742,000 ₪, בשנת 2008 עלו לכ-854,000 ₪, בשנת 2010 הסתכמו בסך של כ-750,000 ₪. כל הסכומים הינם נומינלים.

1. בחנתי את התיעוד (נספח ו' לתצהיר התובע), המלמד על הוצאות החברה בגין שכר עבודה בשנים 2005–2010. בשנת 2005 עבדו בחברה, בין היתר, 4 מבני משפחת ששון לרבות התובע. נראה כי על בני המשפחה נמנו התובע ושני אחיו, וכן עובדת הנושאת את השם פזית דקל-ששון. הוצאות החברה בשנה זו, בגין העסקתם של בני משפחת ששון, הסתכמו בסך של 191,000 ₪ .

בשנת 2006 לא הועסקה הגב' דקל-ששון, והוצאות החברה בגין העסקת התובע ושני אחיו הסתכמו בסך של כ-156,000 ₪. נראה כי בחודש ספטמבר 2006, החלה החברה להעסיק עובד שכיר נוסף המשמש כאחד ממנהלי החברה ואשר השתכר בשנים 2006–2010 כ-10,000 ₪ לחודש.

1. לטענת התובע, אשתו הגב' חיה ששון, עבדה כמורה וכדבריו "...לאחר התאונה ובעיקר לאחר הניתוח הייתי באי כושר מוחלט למשך שנה, לא הייתי מסוגל לתפקד בשום תחום בחיי, נזקקתי לסיוע חיצוני, כמו גם סיוע של קרובי משפחתי ובעיקר בת זוגתי אשר נאלצה לעזוב את עבודתה ולסעוד אותי". (ס' 77 לתצהיר עדות ראשית).
2. כזכור, התובע אושפז ונותח ביום 24.10.07 וד"ר עמרמי קבע כי היה באובדן כושר מוחלט ממועד זה ועד ליום 23.1.08. הדעת נותנת כי לאור תצהירו של התובע, הגב' חיה ששון נדרשה לסייע לו בתקופה זו. ברם, עיון בנספח ד' לתצהירו מעלה כי הגב' חיה ששון החלה לעבוד בחברה בחודש ספטמבר 2007, כחודש ימים לפני הניתוח שעבר, וכי הועסקה עד לתום שנה זו. [מספר ת.ז. של בן הזוג של הגב' חיה ששון תואם למספר ת.ז. של התובע ועל כן ברי כי עסקינן באשת התובע]. בחודשים ספטמבר-דצמבר 2007, השתכרה הגב' ששון סך של 31,599 ₪. בשנת 2008 הועסקה הגב' ששון ע"י החברה במשך 11 חודשים, והשתכרה סך של 78,642 ₪.

לאור האמור לעיל, נסתרה טענת התובע כי אשתו נאלצה לעזוב את עבודתה כמורה על מנת לסעוד אותו, שעה שהחלה לעבוד בחברה כחודש לפני ביצוע הניתוח, והתמידה בכך למעלה משנה.

בנסיבות אלו, ומעסקינן בעדות יחידה של בעל דין, נראה כי אין לסמוך על נתוני השכר והעסקת עובדים ע"י החברה כבסיס לחישוב הפסדיה וכפועל יוצא הפסדי התובע.

1. עוד יצוין, כי מס' העובדים השתנה הן לפני התאונה והן לאחריה. משהתובע החל לעסוק בסמוך לתאונה גם בעסקי הנדל"ן מטבע הדברים נוכחותו בחברה, מבלי קשר לתאונה, פחתה ועקב כך נדרש לשכור שירותים של שכירים שינהלו את המעדנייה. ספק אם שני מנהלים שכירים יכולים להוות תחליף לשלושה מנהלים, שהינם בעלי החברה כפי שהיה עובר לתאונה. שוני זה יכול להשליך על הכנסות החברה.
2. מחזור החברה בשנים 2007–2003 היה ללא שינוי משמעותי (בהתעלם מעליית היקף מחזור שנגרמה בחלקה בגין עליית מחירי המוצרים בעיקר בענף המזון). יחד עם זאת, המחזור פחת בשנים 2006–2005 ב- 10% נומינלי ביחס לשנים 2003–2004.
3. לאחר התאונה, עלה המחזור בשנת 2007 בכ-7% ביחס ל-2006 , אולם בשנים 2008–2010 גדל באופן משמעותי. גידול זה, יש להניח, נגרם בחלקו בשל עליית מחירים ובחלקו בשל עליה בהיקף המכירות – אשר מטבע הדברים חייב העסקת עובדים נוספים.

גם נתון זה מלמד על כך שעל התובע, בין בעצמו ובין באמצעות מי מאחיו או רו"ח, היה להתכבד ולהידרש לשינויים וטעמיהם. משלא עשה זאת, אין לו אלא להלין על עצמו.

1. הנתונים המפורטים לעיל, מלמדים כי התובע עשה בחברה כבתוך שלו, ועל כן קשה עד מאוד להגיע למסקנה באשר להפסדי השכר שנגרמו לתובע בגין התאונה. יחד עם זאת, הנני מניח כי אכן הייתה הצדקה להעדרותו מהעבודה בחלק מתקופות אי-הכושר. ספק בעיני אם התובע אכן לא היה כשיר לכל עבודה בתקופות בהן נקבעה לו נכות זמנית בשיעור של 100%, שעה שהנכות התמצתה בפגיעה באחת מידיו בלבד ויכולת הניהול לא היתה אמורה להיפגע באופן משמעותי. חיזוק למסקנתי זו מצאתי בעובדה, כי המומחה קבע שנכותו הזמנית המלאה של התובע הינה מיום 24.10.07 ועד ליום 23.1.08, בעוד שהתובע נסע לחו"ל ל-5 ימים מיום 6.1.08 ועד ליום 10.1.08 וחודש לאחר מכן נסע בשנית לתקופה של שבועיים ימים, בעת שנקבע לו אי-כושר עבודה בשיעור של 50%.
2. ניכר היה מעדות התובע כי אינו מודע לחובתו בדבר הקטנת נזקו, וכי נדרש קשר סיבתי עובדתי ורפואי בין העדרותו מהחברה לבין התאונה. כדוגמא לכך אביא מעדות התובע:

"ת... אני לא נמצא בעסק כל יום בגלל סיבות פסיכולוגיות

שקשה לי להיות שם.

ש. ובימים שאתה כן נמצא, כמה שעות אתה שם?

ת. 5–6 שעות. המצב שלי לא מאפשר לי להיות שם יותר.

ש. יש לך אסמכתא מרופא לעבוד חצי יום?

ת. אני הבעלים. אני לא צריך אסמכתא. יש לי 12 עובדים היום".

(התובע בעמ' 24–25 לפרוטוקול).

1. להערכתי, עובר לתאונה, התובע סבר כי יעלה בידיו להצליח הן בניהול החברה והן באפיק היזמות בנדל"ן, וכי יעשה זאת בהצלחה בלא אחיו, אולם הוא התבדה. איני סבור כי כשלון זה ארע עקב התאונה.

לאור כל האמור לעיל, אין מנוס מפסיקת פיצוי בגין הפסד השתכרות לעבר על דרך של אומדנה בלבד. הנני פוסק לתובע בגין התקופה שמיום התאונה ועד למועד פסק הדין פיצוי בסך של 30,000 ₪, לפי ערכו נכון למועד פסק הדין.

הפסד השתכרות לעתיד

1. בחקירתו הנגדית, העיד התובע כי לפני כשנה נקלע לקשיים כלכליים וכי עמד על סף הליכי פשיטת רגל. בנסיבות אלו, יכול בהחלט כי התובע יאלץ לחפש עיסוק אחר, ובמקרה זה יכול ונכותו האורטופדית תבוא לידי ביטוי של ממש.
2. לאור האמור לעיל, מצאתי לפסוק לתובע על דרך של אומדנה פיצוי בסך של 115,000 ₪ בגין אובדן כושר השתכרות לעתיד.

נזק לא ממוני

1. בגין 19% נכות בניכוי גיל, ובתוספת הפיצוי בגין 3 ימי אשפוז, הנני פוסק לתובע פיצוי בסך של 36,918 ₪.

הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה לטיפול רפואי

1. התובע נדרש, כפי שעולה מחוות הדעת, לטיפולים רפואיים ומטבע הדברים להוצאות נסיעה לטיפול רפואי. אף כי התובע לא צירף כל תיעוד בדבר הוצאותיו, מצאתי לפסוק לתובע על דרך של אומדנה פיצוי כולל בסך של 5,000 ₪ – לפי ערכו נכון למועד פסק הדין.
2. לא מצאתי לפסוק לתובע פיצוי בגין הוצאות נסיעה מוגברות לעבר ולעתיד, מעבר להוצאות שנפסקו בגין נסיעות לטיפול רפואי.

עזרת הזולת לעבר ולעתיד

1. התובע לא שכר שירותי עזרה בשכר, וטענתו כי אשתו התפטרה על מנת לסעוד אותו, אינה עולה בקנה אחד עם הראיות שהובאו בפניי כמפורט לעיל. יחד עם זאת, יש להניח כי התובע אכן נדרש לעזרת קרובים מוגברת במיוחד לאחר הניתוח ועל כן על דרך של אומדנה, הנני פוסק לתובע פיצוי בסך של 5,000 ₪ בגין עזרת קרובים לעבר.
2. יכול והתובע אכן יתקשה במרוצת הזמן לבצע את כל הפעולות הקשורות לביתו, לרבות תיקונים, ועל כן על דרך של אומדנה הנני פוסק לתובע בפריט זה פיצוי בסך של 15,000 ₪ .
3. סה"כ הפיצוי בגין עזרת הזולת לעבר ולעתיד הינו 20,000 ₪.

סיכום:

1. להלן סיכום פרטי הפיצוי שנפסק לתובע:

הפסד השתכרות לעבר – 30,000 ₪

הפסד השתכרות לעתיד – 115,000 ₪

נזק לא ממוני – 36,918 ₪

הוצאות נסיעה לטיפול רפואי – 5,000 ₪

הוצאות בגין עזרת הזולת – 20,000 ₪

סה"כ 206,918 ₪

סוף דבר

1. אשר על כן, הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הסך של 206,918 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור של 15.21% והוצאות העדים. הסכומים הנ"ל ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל, בתוך 40 יום ממועד פסק הדין. כן הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע הוצאות ויציאות משפט, לרבות אגרת בית המשפט.

ניתן היום, כ"ח ניסן תשע"ג, 08 אפריל 2013, בהעדר הצדדים.