ביום 19.10.12, ניתן פסק דין חלקי, אשר אישר הסכם פשרה בין הצדדים לעניין עצם החוב הנתבע. עפ"י הסכם הפשרה, ביקשו הנתבעים לטעון לעניין הוצאות המשפט בניהם, וטענותיהם נשמעו בפני בדיון היום. הצדדים טענו באריכות רבה לעניין הוצאות המשפט, וכן הפנו למסמכים.

במסגרת השיקולים לקביעת שכ"ט לקחתי בחשבון את השיקולים הבאים:

סכום התביעה עפ"י כתב התביעה המתוקן כ- 700,000 ₪ וסכום הפשרה - 415,000 ₪;

על פי הסכם הפשרה הנתבעים 1 ו-2 פטורים מתשלום וכל החיוב חל על כתפי הנתבעת 3;

הודעת צד ג' אשר הוגשה במקור על סכום התביעה המקורי, לא תוקנה ולא שולמה אגרה בגין הגדלת סכום התביעה ע"י צד ג';

העובדה שהתיק הסתיים בפשרה ללא צורך בשמיעת ראיות, דבר החסך מזמנם וטרחתם של בית המשפט ושל הצדדים וכן הוביל להפחתת סיכונים של כל הצדדים;

העובדה שלא נקבעו ממצאים עובדתיים ולא נקבעו ממצאים לעניין הגורם החייב בתשלום. לרבות, בעניין טענת הנתבעת 3, כי הסכימה לשלם את סכום הפשרה לפנים משורת הדין נוכח שיקולים הומניטריים ומצבם המיוחד של הנתבעים, אל מול טענת הנתבעים 1 ו-2, כי על המדינה חלה חובת התשלום מלכתחילה ולא עליהם. ובעניין חתימת הנתבעת 2, על התחייבות בלתי חוזרת לקבלת חולה לבית חולים אלישע, אשר הנתבעים 1 ו-2 פרשו כהתחייבות לשלם בגין ניתוח בלבד, ואילו הצדדים האחרים מפרשים כהתחייבות לתשלום הוצאות אשפוז, באופן כללי;

כל ההליכים שהתקיימו בתיק לרבות הטיעונים שנטענו ע"י הצדדים במהלך ניהול התביעה ובמסגרת הטיעונים לעניין ההוצאות.

מצבם המיוחד של הנתבעים 1 ו-2 מכל הבחינות הרלוונטיות;

העובדה ששכ"ט סביר, בנסיבות העניין, לרבות סיום התיק בפשרה, ובהתחשב עם טיעוניו הנוגעים ללב של ב"כ הנתבעים 1 ו-2 בעניין נסיבות חייהם הקשות במיוחד, אמור להיות נמוך באופן משמעותי משכ"ט עליו הוסכם בין הנתבעים לבין בא כוחם, שהוא גבוה בהרבה מהתעריף הקבוע בכללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי המומלץ), תש"ס-2000.

נוכח כל אלה, אני פוסק כי הנתבעת 3, תשלם לנתבעים 1 ו-2, הוצאות משפט בסך 6,000 ₪ וכן שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 35,000 ₪.

המזכירות תשיב לתובעת באמצעות ב"כ את המחצית השנייה של האגרה ששולמה, זאת נוכח השלב בו הסתיים התיק, ללא צורך בשמיעת ראיות.

ניתן היום, כ"ה כסלו תשע"ג, 09 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים.