1. תביעה שהגישו זוג עולים מקנדה – שרכשו בית ברחוב הארזים 1 בזכרון יעקב (להלן: "הבית") והתקשרו עם הנתבעים בהסכמים שנועדו לביצוע עבודות שיפוצים ובנייה בבית. התביעה הוגשה כנגד הנתבע 1 – מי שפיקח על שיפוץ הבית לאחר רכישתו (להלן: "דסה"), והנתבע 2 – מי ששימש כקבלן הביצוע של הפרוייקט (להלן: "פרץ").

2. התובעים עתרו לחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לפצותם בסך 723,225 ₪. הסכום הנ"ל כולל את המרכיבים שלהלן: סך 555,452 ₪ בגין עלות תיקום הליקויים ובגין ירידת הערך בשל אותם ליקויים עפ"י חוות דעתו של מומחה שצורפה לכתב התביעה - נספח ג' לכתב התביעה; סך 60,000 ₪ בגין האיחור במסירת הבית; סך 100,000 ₪ בגין עוגמת נפש; וסך 7,800 ₪ בגין עלות חוות דעתו של המומחה שצורפה לכתב התביעה.

3. הנתבעים כופרים בהפרת ההסכם, ובקיומם של הנזקים הנטענים וטוענים כי אינם חייבים לתובעים מאומה.

4. נוכח היקף חומר הראיות, אין מנוס מלהביא תחילה טענות הצדדים כפי שהן עולות מכתבי הטענות ומתצהירי עדות ראשית מטעמם.

טענות הצדדים

5. התובעים טוענים כי נפלו קרבן למזימה שחרש דסה, אשר זיהה את התובעים כבעלי ממון רב, וניצל את תמימותם ואת אמונם הרב וכן את חוסר שליטתם בשפה העברית. לטענת התובעים רקם דסה קנוניה, יחד עם חברו – פרץ, וזאת על מנת להוציא מן התובעים כספים רבים ככל האפשר שלא כדין. לטענת התובעים, הכירו את דסה – אשר שכנעם והמליץ בפניהם בחום לכרות חוזה לביצוע פרוייקט השיפוצים עם פרץ, בעוד דסה ישמש יד ימינם - איש אמונם החב חובת נאמנות להם בלבד, אשר יפקח על ביצוע העבודות לשביעות רצונם. לטענת התובעים דסה הציג את פרץ כקבלן אחראי והוא המליץ עליו, אלא שלימים הסתבר, כי השניים שיתפו פעולה ואף פעלו כשותפים במטרה להוליך שולל את התובעים ולהוציא מהם כספים מעבר למגיע להם, הן ביחס לטיב העבודה - כאשר הסתבר כי איכות העבודה היתה ירודה, והן מבחינת היקף העבודה (ראו סעיפים 5 ו- 6 לכתב התביעה).

6. עפ"י התובעים, נחתם בינם לבין פרץ הסכם פאושאלי לביצוע עבודות שיפוצים ובנייה ביום 5.11.08 . עפ"י ההסכם, כך לפי התובעים, התחייבו התובעים לשלם סך 400,000 ₪ תמורת ביצוע העבודות אשר מפורטות בהסכם על נספחיו - המפרט הטכני ותוכניות הביצוע (נספח ב לתצהיר התובעת (להלן: "ההסכם"). עפ"י התובעים, התחייבו הם לשלם לפרץ לפי קצב התקדמות העבודה ובהתאם לאישור המפקח דסה, כמפורט בסעיף 3.2 להסכם. על הוראות ההסכם עוד נשוב ונרחיב בהמשך.

7. במקביל, ביום 27.10.08 נחתם בין התובעים לבין דסה חוזה פיקוח, לפיו התחייב דסה לפקח על עבודות הקבלן בפרוייקט (ראו נספח א' לתצהיר התובעת). הגם שלשון ההסכם נקבה בתמורה הסכמית בגין עבודות הפיקוח בסך 20,000 ₪ (כמפורט בסעיף האחרון), טוענים התובעים בכתב התביעה ובתצהירי עדות ראשית מטעמם, כי הצדדים הסכימו כי שכרו של דסה יעמוד על סך 30,000 ₪ (סעיף 13 לתצהיר התובעת).

8. התובעים טוענים כי העבודות החלו בחודש אוקטובר 2008, וכי הן אמורות היו להימשך, עפ"י הוראות ההסכם, 150 ימים.

9. התובעים טוענים, כי כבר בשלב המשא ומתן לא התנהל דסה בתום לב, כאשר הוא זה שערך את כתב הכמויות ותמחר את הפרוייקט . גם לאחר חתימת ההסכם, לטענת התובעים, לא פיקח דסה על הפרוייקט, ולא רק זאת אלא שהתגלה לתובעים בדיעבד כי הנתבעים התנהלו "כשותפים" לכל דבר ועניין (סעיף 10 לתצהיר התובעת). התובעים מוסיפים וטוענים כי פרץ התוודה בפני התובעים, כי כוונת דסה היתה להוציא מן הנתבעים כספים, והם מפנים לסדרת שיחות בינם לבין פרץ, שהוקלטו והוגשו כראיה מטעמם.

10. עד טוענים התובעים כי לאחר ביצוע העבודות, עלה חשד לקיומה של מערכת עסקית בין הנתבעים (סעיף 21 לתצהיר התובעת) אלא שדסה הרגיע את התובעים. העבודות התקדמו ודסה התעקש כי התובעים ישלמו סכומים ביתר – למרות שבמועד התשלום טרם סיים פרץ את השלב המזכה בתשלום. התובעים טענו כי הם העבירו לידיו של דסה או לידי פרץ את התשלומים המפורטים בנספח ד' לתצהיר התובעת, המפרט את התשלומים ששולמו לידי הנתבעים - כאשר ליד כל תשלום מופיעה חתימה של אחד מן הנתבעים (ראו נספח ד').

11. התובעים טוענים כי התפנית הגיעה כאשר פרץ פנה אליהם בחודש יוני 2009 והודיע להם כי אינו מוכן להמשיך ולעבוד עם דסה, שמוסיף עבודות מיותרות, כי עליהם להחליט עם מי הם ממשיכים לעבוד (דהיינו עליהם לבחור בין פרץ לבין דסה - ראו סעיף 26 לתצהיר התובעת), וכי לאחר שיסתיימו יחסיהם עם דסה יוכל לספר להם אודות הקנוניה שנרקמה נגדם (סעיף 28 לתצהיר התובעת). התובעים החליטו לפטר את דסה בחודש 6/2009 ולהמשיך לעבוד עם פרץ, אלא שבכך לא תמו צרותיהם.

12. התובעים טוענים כי גילו לתדהמתם, כאשר פנו לקבלני משנה ובעלי מקצוע על מנת שישלימו את עבודתם, כי רבים מהם לא קיבלו תמורה בעד עבודתם, אף שהתובעים שילמו עבור עבודות אלו לפרץ ודסה. בנוסף, דרש פרץ מן התובעים, לאחר סילוקו של דסה, לשלם לו 10,000 ₪ לכל שבוע עבודה, שכן אין לו כסף לשלם לפועלים על מנת שימשיכו בעבודתם (סעיף 46 לתצהיר התובעת). התובעים טוענים כי בלית ברירה נאלצו לשלם לפרץ סכומים נוספים, על פי בקשתו (30,000 ₪ בשלושה תשלומים בני 10,000 ₪ כ"א כמפורט בנספח ח' לתצהיר התובעת). אלא שפרץ לא עמד בהתחייבויותיו מבחינת לוח הזמנים ואיכות העבודה, והתנהל בעצלתיים, ובתגובה הודיעו לו התובעים כי אינם שבעי רצון מקצב התקדמות העבודות ומאיכותן, ועל כן הודיעו לו כי מעתה ואילך ישלמו לו רק לפי קצב ההתקדמות. בתגובה, כך לטענת התובעים, הודיע להם פרץ כי במצב זה אין הוא יכול להשקיע את מלוא זמנו ומרצו בפרוייקט, ואכן בפועל לא פקד פרץ את הבית מידי יום, ונעשו טעויות רבות וליקויים בביצוע העבודות ע"י הפועלים. עקב כך זימנו התובעים את פרץ והודיעו לו כי עליו לשכור קבלן אחר לשם השלמת הפרוייקט, ובתגובה ביום 15.7.2009 עזב פרץ את האתר עם הפועלים ולא שב אליו (סעיף 57 לתצהיר התובעת).

13. התובעים טוענים כי לנוכח וידוי פרץ, הסתבר להם, כי הנתבעים היו שותפים מתחילת הדרך (סעיף 35 לתצהיר התובע), וכי הנתבעים סיכמו ביניהם ללא ידיעת התובעים כי יתחלקו ב"שלל" (סעיף 12 לכתב התביעה).

14. עוד טוענים התובעים כי דסה קיבל מהם כספים עבור עבודות הקבלן, וכי לטענת פרץ סכומי כסף אלה לא הגיעו אליו, ובכך התרוקנה קופת הפרוייקט. עוד לטענתם, דסה "ניפח" מחירים והיקף עבודות על מנת להוציא מן התובעים כספים. התובעים טוענים כי דסה משך כ- 20,000 ₪ מקופת הפרוייקט מידי חודש בחודשו, ואף הכריח את פרץ להוציא לו תלושי משכורת מן הקופה המדלדלת (ראו נספח ו' לתצהיר התובעת- תלושי שכר שהוציא פרץ לדסה בגין עבודות דסה אצל פרץ). עוד טוענים התובעים כי בפועל בוצעו העבודות ע"י פרץ באיכות ירודה ובקצב שאינו משביע רצון, אף שנקבעו לוחות זמנים ברורים להשלמת הפרוייקט.

15. התובעים טוענים כי לאחר עזיבת פרץ את האתר הזמינו חוות דעת מומחה מאת המהנדס ושמאי מקרקעין פרי פרץ אורי, על מנת שיעריך את עלות השלמת הפרוייקט ותיקון הליקויים, ובה נקבע כי עלות זו מסתכמת בכ- 530,000 ₪. עוד העריך השמאי כי בגין העבודות הלקויות נגרמה לבית ירידת ערך בסך 25,000 ₪, וזאת לנוכח בניית קירות חדר הרחצה- הורים בצורה בלתי מקבילה וכן בשל בניית צנרת גשמה המנקזת מי גשמים מן הגג ואשר יורדת מן הגג אל מרפסת ההורים (ראו סעיף 8 לחוות הדעת מטעם התובעים). עפ"י חוות הדעת הנ"ל מסתכמים נזקיהם של התובעים בגין תיקון הליקויים והשלמת העבודות בסך 555,425 ₪.

16. כאמור בפתח פסק דיני זה, התובעים טענו לעילות מן התחום החוזי, הנזיקי ועשיית עושר ולא במשפט, והעמידו את גובה תביעתם על סך 723,225 ₪ . התובעים טענו כי הנתבעים הפרו את ההסכם, ועל כן זכאים היו התובעים לבטל את ההסכם. על כן עותרים התובעים לפסוק להם הנזק שנגרם להם כתוצאה מביטול ההסכם עקב הפרתו.

17. הנתבעים הגישו כתבי הגנה נפרדים; דסה טען בכתב ההגנה ובתצהיר עדות ראשית מטעמו כי אף שמדובר בעולים חדשים, התובעים הינם אנשים ממולחים ובקיאים בהווייה הישראלית, והתובע אף מהנדס בניין בהכשרתו. דסה טוען כי הקשר בינו לבין התובעים נוצר לאחר שקרוב משפחתם של התובעים המליץ עליו בפניהם. דסה טען כי הוא קיבל מן התובעים סך 10,000 ₪ שאינו קשור לתמורה החוזית בגין פיקוח, וזאת בגין שירותי ייעוץ שנתן להם לפני תחילת עבודות השיפוץ (סעיף 3 לתצהיר דסה).

18. דסה טוען כי התובעים שכרו את שירותיו של פרץ לאחר התרשמות בלתי אמצעית מעבודותיו, לאחר שהצעת המחיר שהגיש להם היתה הנמוכה ביותר, ולאחר שלא שעו להמלצתו של דסה שלא לבצע את העבודה עם "קבלן מפתח", אולם לא הכחיש כי המליץ על פרץ לאור היכרות עימו. דסה טען כי התובעים הציגו בפני בית המשפט אך את הסכם הראשוני שנחתם בינם לבין פרץ, אף שלאחר מכן חתמו עימו על הסכמים נוספים. עוד לטענתו, אף ההסכם הראשוני תומחר בסך 400,000 ₪ לא כולל מע"מ, ואין מדובר בהסכם פאושאלי, אלא בהסכם לביצוע עבודות ספציפיות על פי כתב כמויות (סעיף 12 לכתב ההגנה).

19. באשר להסכם הפיקוח טוען דסה, כי הוסכם על תשלום של 20,000 ₪ לא כולל מע"מ בגין שירותי הפיקוח באתר, והסך 10,000 ₪ ששולם לו בתחילה, לא שולם במסגרת הסכם הפיקוח, כי אם בגין שירותים של הכנת ניירת וייעוץ שהוא נתן לתובעים, ועל כן – כיוון ששימש מפקח בפועל למשך חודשיים נוספים מעבר לתקופה שבה היו אמורות העבודות להסתיים, ולתובעים אין טענות באשר לתפקודו המקצועי, נותרו התובעים חייבים לו סך 10,000 ₪ לא כולל מע"מ – אותו עתר לקזז מכל סכום שייפסק נגדו. עוד לטענתו, לא מעל הוא בקופת הפרוייקט והסכומים ששולמו לו, הועברו לקבלני משנה ולבעלי מקצוע.

20. דסה טען כי הוא פעל כמפקח סביר ושמר על האינטרס של התובעים. באשר להקדמת התשלומים מעבר לקצב התקדמות הפרוייקט טוען דסה כי התשלומים לפרץ שולמו רק על פי התקדמותו, אשר נבחנה ע"י התובעים בשבע עיניים, ותוך התייעצות עם המהנדס והאדריכלית מטעמם, וכי בכל מקרה התובעים הם שאישרו בפועל את התשלומים לפרץ (סעיף 21 לכתב ההגנה). באשר לתוספות, טוען דסה כי הוא כלל לא הוסמך לאשר תוספות וכי הגם שהמליץ על תוספות, הרי הדבר נעשה בהסכם בין התובעים לבין פרץ והתובעים הם אשר אישרו את התוספות (סעיף 22 לכתב ההגנה).

21. לגבי לקבלת סכומים במזומן, כפר הנתבע כי הוא קיבל סכומים לכיסו. דסה טוען כי הוא אכן חתם על אישורים על קבלת כספים במזומן, אולם הדבר נעשה במקום פרץ, שלא היה מוכן לחתום כי קיבל כסף במזומן בשל אי הוצאת חשבונית, אך הכסף הועבר במעמד התובעים לידי פרץ. לטענתו, למעט שני מקרים הוא לא נטל כסף לידיו (ראו סעיפים 14-16 לתצהירו של דסה). המקרה הראשון היה כאשר דסה קיבל כסף במזומן והעביר את הכסף לידי פרץ ששהה באותו יום באבן יהודה, ובמקרה השני קיבל דסה סך 10,000 ₪ ושיק ע"ס 11,500 ₪ שהועברו לידי החשמלאי אלי כורש (סעיף 18 לתצהיר דסה).

22. באשר לתשלום משכורתו של דסה ע"י פרץ, טוען דסה כי התשלום בוצע כנגד עבודות שביצע עבור פרץ, בידיעת התובעים, ואשר חרגו מעבודות הפיקוח, ובגינן היה אמור דסה לקבל מפרץ תמורה (ראו לעניין זה טענת דסה בסעיף 20 לתצהירו). עבודות אלה כללו ביצוע קשתות, פיקוח על עובדיו של פרץ וכיוצ"ב (שם). כאמור, דסה טוען כי התובעים היו מודעים לעבודות שמבצע דסה עבור פרץ, ידעו כי הוא מקבל תמורה בגינה והם הסכימו לכך. דסה טוען, כי בעלי המקצוע וקבלני המשנה קיבלו את כספם בזמן ששימש כמפקח, כי הכספים שלקח היו על דעת התובעים ועל דעת פרץ, וכי הפרוייקט נעצר בסופו של דבר, בשל העובדה שהתובעים לא שילמו את מלוא התמורה בעד ביצוע העבודות.

23. באשר לביטול ההסכם בין התובעים לבינו, טוען דסה כי "ירח הדבש" בינו לבין פרץ נגמר על רקע עמידתו של דסה על ביצוע עבודה ברמה גבוהה. לטענת דסה בחרו התובעים להמשיך את הפרוייקט עם פרץ, ולמרות שעזב את הפרוייקט קיבל הוא מן התובעים מילות תודה (סעיף 21 לתצהיר דסה). דסה טוען כי בזמן פיטוריו לא הייתה חריגה מלוח הזמנים, במיוחד נוכח התוספות הרבות שביקשו התובעים במהלך הבנייה והוא כופר בטענות התובעים בתצהיר התובעת, לפיהן פנו הם אליו על מנת שישיב לידיהם את הכספים שקיבל בגין הפיקוח.

24. באשר לטענת התובעים ופרץ, לפיהן קיבל הוא כסף ששייך לפרץ, טוען דסה כי לא קיבל כספים ללא הסכמת התובעים ופרץ. עוד טוען דסה כי טענת התובעים כי שילמו יותר ממה שמגיע מהם אינה נכונה, וכי ההיפך הוא הנכון (סעיף 25 לתצהיר דסה). לגבי השינויים, הדבר נעשה, לטענת דסה, בתיאום בין פרץ- הקבלן לבין התובעים וכי שווי השינויים היה הגון (סעיף 28 לתצהיר).

25. דסה טוען כי חוות הדעת שצורפה לכתב התביעה נערכה מבלי לאפשר לנתבעים לבחון את האמור בה, וכי לאחר השלמת עריכתה השמידו התובעים את הראיות והשלימו את העבודות בבית בסכום נמוך בהרבה מזה שהוערך מלכתחילה במסגרת חוות הדעת (כ- 150,000 ₪), ועל כן ערכה הראייתי של חוות הדעת אפסי. עוד טוען דסה לגבי חוות הדעת, כי היא מנופחת ומופרזת ובנוסף אין היא מביאה בחשבון את הסכומים שהתובעים נותרו חייבים לנתבעים בגין ביצוע תוספות שונות, ועל כן אין חוות הדעת משקפת את המציאות בשלמותה (סעיפים 40 ו- 41 לכתב ההגנה).

26. דסה כפר בכל ראשי הנזק שנטענו בכתב התביעה. הוא מוסיף כי חיובם של הנתבעים יחד ולחוד אינו הולם את המסכת העובדתית לה טוענים התובעים, שכן גם על פיהם אין זהות בין מחדליהם ומעשיהם המעוולים של הנתבעים. עוד לטענתו, לא ניתן לטעון לעילות חוזיות וטרום חוזיות בכפיפה אחת, וכך גם אין לטעון לעילות מתחומי הנזיקין ועשיית העושר יחד עם עילות מן התחום החוזי.

27. פרץ טען בכתב ההגנה כי לא עזב את האתר, אלא סולק ממנו, ובמכתבו מיום 15.7.2009 (נספח ג' לתצהירו של פרץ) שנכתב ביום סילוקו מן האתר הודיע כי נכון הוא להשלים את העבודות על פי ההסכם, אלא שידו המושטת לא זכתה למענה מצד התובעים. על כן טוען פרץ כי התובעים הם אלו אשר הפרו את החוזה בין הצדדים כאשר סילקוהו מן האתר שלא כדין. עוד טוען פרץ כי לכל אורך התקדמות הבנייה לא ציינו התובעים בפניו את נושא הליקויים, וכי טענות אלו עלו רק בדיעבד, ונראה כי אין הם הסיבה לסיום ההסכם בינו לבין התובעים. פרץ טוען עוד בהקשר זה כי סילוקו מן האתר, ואי נכונותם של התובעים להשיבו להשלמת העבודות, מנוגדים לחובתם של התובעים להקטין את נזקיהם, והם מהווים אף נזק ראייתי, שכן לאחר עזיבתו שכרו התובעים קבלן אחר שהשלים את העבודות, וממילא לא יכול היה פרץ לבדוק ולהתרשם מן האמור בחוות הדעת.

28. באשר להתחשבנות הכספית בינו לבין התובעים, טוען פרץ כי הוסכם בינו לבין התובעים על תשלום סך 400,000 ₪ ומע"מ וכי הוא השלים את העבודות הנ"ל כמעט לחלוטין (סעיף 8 לתצהירו). עוד טען פרץ כי הוא ביצע לבקשת התובעים עבודות נוספות בהיקף של 219,695 ₪ ולאחר מכן הזמינו התובעים עוד עבודות נוספות בהיקף של 8,450 ₪ ומע"מ (כמפורט בנספחים א' ו- ב' לתצהיר פרץ). על כן סך כל התמורה הכספית של הפרוייקט (התמורה המגיעה לקבלן) מגיעה כדי 718,648 ₪ כולל מע"מ (ראו סעיפים 8 ו- 9 לתצהיר פרץ). מן הסכום הנ"ל קיבל פרץ, כך לטענתו, 194,800 ₪ (סעיף 15 לתצהיר).מאחר ולטענת התובעים שילמו הם 490,000 ₪ הרי הם שילמו לידי דסה 341,400 ₪ ובכך הפרו התובעים את ההסכם עם פרץ.

29. פרץ כפר ביחסי שותפות בינו לבין דסה אולם טען כי כל הסכומים שמסרו התובעים לידי דסה נותרו אצל דסה.

30. באשר לחוות הדעת, טוען פרץ כי היא מנופחת ומוגזמת, והא ראייה כי התובעים שילמו לקבלן שהשלים את העבודות סך של 172,720 ₪ כפי שעולה מן החשבוניות המצורפות לתצהיר פרץ כנספח ו', כאשר סכום החשבונית כולל עבודות מחוץ להיקף העבודה המוסכם בין פרץ לבין התובעים (ראו סעיף 20 לתצהיר פרץ).

הראיות

31. מטעם התובעים הוגש תיק מוצגים וכן הוגשו התצהירים הבאים: תצהירי התובעים, תצהיר הקבלן - מר בן חמו שמעון; תצהיר קבלן אינסטלציה - מר אליעזר מרגלית; תצהיר קבלן המיזוג - מר הרצל סבן; תצהיר האחראית על החנות במפעלי נדיר תעשיות צבע בע"מ - גב' תמר בן יעקב; ותצהיר יועצת בחנות המפעל של נדיר תעשיות צבע בע"מ - גבי מיכל בלה רונן. כן צורפה חוות דעת של השמאי מר אורי פרי-פרץ. כל העדים וכן המומחה מטעם התובעים נחקרו בחקירה נגדית.

32. מטעם פרץ הוגשו תצהירו, ומטעם דסה הוגש תצהירו ותצהירי העדים הבאים: מר יובל ברק; מר רון פישר; וד"ר טל נחליאל – שלושתם לקוחות לשעבר של דסה שהיו מרוצים מעבודתו. כן הוגשה מטעם הנתבעים חוות דעת של המהנדס והשמאי יוסף גולדקלנג.

33. יצויין, כי לאחר שהחל שלב ההוכחות ולאחר שהצדדים חקרו ארוכות את המומחים של הצד שכנגד הגיעו הצדדים להסכמה לפיה ימונה מומחה מטעם בית המשפט, אשר התבקש להעריך את הליקויים שהיו עד ליום 15.7.2009, וכן לקבוע מהן העבודות שלא בוצעו ע"י פרץ ואשר אמורות היו להתבצע עפ"י ההסכם; מהן העבודות הנוספות אשר חרגו מן ההסכם הבסיסי בין התובעים לבין פרץ; ומהו ערכן הכספי (ראו החלטה מיום 17.4.2012). לפיכך, מינה בית המשפט מומחה מטעמו – המהנדס והשמאי מר מיכאל קרבצ'יק, שהגיש את חוות דעתו ביום 21.5.13. המומחה מטעם בית המשפט נחקר על חוות דעתו.

34. לבית המשפט הוגשו מוצגים רבים כפי שעולה מתיק המוצגים.

35. הצדדים הביאו ראיותיהם על דרך ההארכה, הם חקרו את העדים ארוכות ושלושת המומחים שהגישו חוות דעת אף הם נחקרו ארוכות.

המחלוקת

36. לאחר עיון בכתבי הטענות ולנוכח ההסכמה אליה הגיעו הצדדים למנות מומחה מטעם בית המשפט, השאלות הדורשות הכרעתי הן אלה:

א. מה תוכן ההסכמים שנכרתו בין התובעים לבין כל אחד מן הנתבעים?

ב. האם הפרו הנתבעים את ההסכמים אותם כרתו עם התובעים?

ג. מהן נסיבות סיום הקשר ההסכמי בין התובעים לבין כל אחד מן הנתבעים, והאם ההסכמים בוטלו כדין ע"י התובעים (למקרה ויוכח כי אכן ההסכם הופר ע"י הנתבעים או מי מהם)?

ד. מהו הנזק שנגרם לתובעים, ככל שנגרם, בשים לב לליקויים הנטענים, לעבודות שטרם הספיק פרץ לבצע ולתמורה בעד העבודות הנוספות המגיעה לכל אחד מן הנתבעים?

הכרעה:

על ההסכמים בין הצדדים:

37. על מנת להכריע בשאלות שבמחלוקת אותן הצבנו לעיל, עלינו לקבוע תחילה מהם תנאי ההסכמים בין התובעים לבין כל אחד מן הנתבעים.

38. בין הצדדים נחתמו הסכמים בכתב, ועל כן לא נראה, כי קיימת מחלוקת של ממש על תוכנם של ההסכמים.

39. באשר להסכם בין התובעים לבין דסה, עיון בהסכם אשר צורף כנספח א' לתצהיר התובעת, מעלה כי תפקידו של דסה הוגדר כ-"מפקח" ובין יתר תפקידיו: "תיאום וקשר בין עם המזמינים, הקבלן המבצע וספקי השירותים השונים"; לתאם ולאשר "לוחות זמנים לביצוע הפרוייקט; בעת ביצוע העבודות לפקח "על שימוש בחומרי עבודה, הנחיות לביצוע מיטבי של העבודות, פיקוח על תהליכי עבודה ויישום העבודות באופן נכון, פיקוח על ביצוע נאות של העבודה"; לתאם ביקור מהנדס לפני יציקה; לתאם פיקוח עליון על האדריכלית; ולאשר ביצוע תשלומים לקבלן.

40. לגבי התמורה הוסכם כי דסה יקבל בגין שירותיו סך 20,000 ₪.

אעיר כי אינני סבור כי קיימת מחלוקת של ממש לגבי התמורה המוסכמת. אומנם דסה טוען כי הוא קיבל בגין ייעוץ ושירותים לפני חתימת ההסכם סך 10,000 ₪ ואילו התובעים סבורים כי התמורה בגין שירותיו של דסה היא 30,000 ₪ (ראו לעניין זה האמור בסעיף 12 לתצהיר התובעת לעומת האמור בסעיף 3 לתצהירו של דסה), אולם נראה כי אין מחלוקת בין הצדדים כי דסה התחייב לפקח, וכי התמורה הכוללת בגין שירותיו לרבות בגין השירות והייעוץ עמדה על 30,000 ₪.

41. באשר להסכם עם פרץ, קובע ההסכם (נספח ב' לתצהיר התובעת) כי פרץ יבצע עבודות השיפוץ והבנייה של הבית בהתאם למפרט הטכני וכתב כמויות (צורף לכתב התביעה) בהתאם לתכניות ביצוע המצורפות להסכם. הסכום המוסכם הוא 400,000 ₪ (בין הצדדים קיימת מחלוקת אם הסכום כולל מע"מ - כאשר לטענת התובעים הסכום הנ"ל כולל מע"מ ואילו עפ"י הנתבעים על הסכום אמור להתווסף מע"מ). בסעיף 3.3 הוסכם בין הצדדים כי הקבלן- פרץ יסיים את העבודות תוך 150 ימי עבודה. כמו כן התחייב פרץ לבצע תיקוני ליקויים בתום העבודות. בסעיף 9 להסכם הוסכם כי "שינוי בהיקף העבודה ו/או שינוי שיבוצע לאחר בנייה יחושב לפי המחירים המקובלים בענף, לפי מחירון דקל המעודכן וערכו הסופי ייקבע במו"מ בין המזמין והקבלן. מובהר בזאת כי מערכו של כל שינוי יזוכה שווי העבודות שהקבלן נדרש לא לבצע" .

42. בטרם נפנה להכרעה בשאלות שהצבנו לעצמנו ראיתי להכריע כבר עתה במחלוקת הניטשת בין הצדדים לגבי סכום המע"מ. כאמור, התובעים טוענים כי הוסכם כי סך 400,000 ₪ כולל מע"מ ואילו הנתבעים טוענים כי הסכום הנ"ל אינו כולל מע"מ. לא אאריך בנקודה זו. מצאתי כי הדין עם פרץ ודסה בנקודה זו. די אם נעיין בנספח ד' שנערך ע"י התובעת ונוסח בכתב ידה על מנת להיווכח כי טענת התובעים אינה נכונה. נספח ד', אליו נדרש בהמשך, הינו מסמך המתעד התשלומים שהועברו לידי הנתבעים בגין עבודותיו של פרץ, כאשר בכל פעם שהועבר סכום הוא נרשם, ולידו חתם מי שנטלו מידי התובעים. מסמך זה אינו שנוי במחלוקת, הצדדים מודים כי הוא אותנטי ומשקף את מועד וגובה התשלומים שהעבירו התובעים בגין ההסכם (לעניין זה ראו עדותו של דסה שאישר את המסמך בעמוד 181 שורה 31 לפרוטוקול וגם פרץ אינו חולק על נספח ד' שלעיל). עיון במסמך זה מעלה כי בראשו נרשם כי הסכום הכולל הוא 400,000 ₪ כאשר כל פעם שהועבר סך 20,000 ₪ הפחיתה התובעת מן היתרה (כך לדוגמא ביום 30.10.208 העבירה היא 20,000 ₪ במזומן ואז הפחיתה מן היתרה 20,000 ₪ ורשמה הסכום שנותר לשלם). עיון מדוקדק במסמך מעלה כי כאשר ניתן ע"י התובעים שיק והופקה חשבונית, הופחת מן היתרה סך 20,000 ₪ בלבד ואילו סכום המע"מ לא הופחת. ללמדך כי הסכום עליו הוסכם כתמורה - לא כלל מע"מ. הדבר עולה ממסמך אשר מוגש ע"י התובעים ונערך בכתב ידי התובעת. אותו דין אמור לחול כמובן על העבודות הנוספות.

האם הפרו הנתבעים את ההסכמים אותם כרתו עם התובעים:

43. נראה כי אין מחלוקת על נסיבות הפסקת עבודתו של דסה. הצדדים כולם תמימי דעים כי בשלב מסויים הוחלט על דעת פרץ ודסה, כי אינם יכולים לעבוד יחדיו וכי אחד מהם אינו יכול להמשיך לעבוד בשירות התובעים, והתובעים בחרו לעבוד עם פרץ (ראו סעיפים 26-28 לתצהיר התובעת וסעיף 21 לתצהירו של דסה, בו הוא מודה כי הוחלט להפסיק את שיתוף הפעולה עם פרץ).

44. לעומת זאת קיימת מחלוקת לגבי נסיבות הפסקת עבודתו של פרץ. פרץ טוען כי הוא סולק מן האתר וכי הוא כתב מכתב ביום 15.7.2009 והציע להשלים את העבודות, ואילו התובעים טוענים כי נפגשו עם פרץ ביום 15.7.2009 לאחר שבמשך מספר ימים לא הגיע לעבודות והביעו את מורת רוחם מקצב התקדמות העבודות ואף הציעו כי קבלן אחר ישלים את העבודות ופרץ ישא בעלות, ובתגובה עזב פרץ את האתר.

45. נראה, כי אין צורך להכריע בשאלה אם פרץ עזב את אתר העבודה או שמא התובעים סילקוהו מן האתר. לטעמי, ועל כך עוד יורחב בהמשך, נוכח התנהלות הנתבעים, הפרתם היסודית את ההסכמים בינם לבין התובעים, והפרת חובת תום הלב מצידם, נראה, כי גם אם היו התובעים מסלקים את שני הנתבעים מן האתר, הרי זכאים היו לעשות כן. כפי העולה מחומר הראיות, הנתבעים- שניהם, רקמו קנוניה להוציא כספים מידי התובעים, התנהלו כשותפים בקבלת השלל במקום שאחד יעבוד כקבלן והאחר "יפקח" עליו, הפרו את אמון שניתן בהם ולא ביצעו את תפקידם כהלכה. לטעמי פרץ אינו יכול לרחוץ בניקיון כפיו, והודאתו במעל לפני הגשת התביעה וגם לאחריה, כמו גם טענתו כי דסה הוא הוא שניהל את הפרוייקט וקיבל לידיו כספים, אינה מנקה אותו מהפרת ההסכם והפרת חובת תום הלב.

46. עיון בעדויות הנתבעים עצמם (ובעניין זה לא אדרש לעדות התובעים) ובמסמכים שערך דסה, לרבות דף התחשבנות כספית בינו לבין פרץ (נספח א' לתצהיר דסה) מעלה תמונה עגומה, לפיה עבדו התובעים "כשותפים" בקבלת התמורה, כאשר שניהם מצויים במצב של ניגוד עניינים חמור. נזכיר כי התובעים כרתו שני הסכמים: הראשון עם דסה על מנת שישמור על האינטרסים שלהם מול פרץ, והאחר עם פרץ על מנת שיבצע את עבודות הבניה. ומה קיבלו התובעים בתמורה?! מפקח שכל מטרתו להאדיר את רווחי הקבלן על מנת שיקבל חלקו בשלל וקבלן, שאין עליו פיקוח כלל המשתף פעולה עם המפקח ואף מעסיק (!) אותו (דסה ביצע עבודות כקבלן משנה), מוציא לו תלוש שכר, ומשתפו בהכנסותיו. ודוק, לצורך קביעה זו לא ראיתי צורך להיכנס לרזי ההתחשבנות בין הנתבעים, ולהכריע בין גרסאות הנתבעים באשר לגובה הסכומים שקיבל דסה לכיסו מן הנתבעים, ואף לא הובאו בפניי ראיות שישפכו אור על גובה הסכומים שנטל דסה. למסקנה הנ"ל הגעתי גם ללא הכרעה בשאלה אם דסה נטל לעצמו מאות אלפי ₪ כטענת פרץ או 25,000 ₪ בלבד – כטענת דסה.

47. מכאן לנימוקים שהביאוני למסקנה כי הנתבעים - שניהם הפרו את ההסכם.

48. דסה עצמו הודה במהלך חקירתו כי היה אמור לקבל תמורה בגין שירותים שנתן לפרץ בסך 100,000 ₪ , אולם לטענתו בספו של דבר קיבל רק 25,000 ₪ מפרץ. וכך מעיד דסה (בעמוד 185 שורה 25 ואילך לפרוטוקול):

"ת. הייתי אמור לקבל 100,000 ₪ ובפועל קיבלתי 25,000 ₪.

ש. איך הייתי אמור לקבל 100,000 ₪

ת. כך הובטח לי

ש. מי הבטיח לך?

ת. הקבלן

ש. מוטי הבטיח לך

ת. כן. כך קיוויתי

ש. כל מה שעשית בתוך הפרוייקט היה לך אינטרס שווה ל- 100,000 ₪ ובסוף לטענתך קיבלת 25,000 ₪

ת. כן. "

הדברים ברורים; למרות היותו מפקח שקיבל שכר פיקוח מן התובעים על מנת שיפקח על הקבלן, דסה היה אמור לקבל בגין שירותיו לקבלן סכום גלובלי של 100,000 ₪. עובדה זו לא נזכרה בתצהיר ודסה עצמו אינו טוען שהדבר הובא לידיעת התובעים, או שאושר על ידם. בכך, הפרו הצדדים את ההסכמים ביניהם לבין התובעים, שכן נמצא כי המפקח שותף בהכנסות הקבלן מעבודתו.

49. דסה עצמו מודה כי הוא קיבל תלושי שכר מן הקבלן בגין עבודתו או על חשבון עבודתו. דסה מודה כי "היה שכיר של מוטי" (ראו עדות דסה בעמוד 200 שורה 16). עוד עולה מעדותו של דסה, כי ביצע עבודות עבור מוטי (ראו עדותו של דסה בעמוד 201 שורה 4 לפרוטוקול). בהמשך הודה דסה, כי הוא ביצע עבודות "מעבר לפיקוח" (בעמוד 223 שורה 22 לפרוטוקול) וכי בגין העבודות שביצע הוא קיבל 25,000 ₪ (בעמוד 223 שורות 28 ו- 29 לפרוטוקול) בעוד שהובטחו לו 100,000 ₪.

50. ועוד, עיון במסמך שצורף כנספח א' לתצהיר דסה, שהוא עצמו ערך וכותרתו היא "הכנסות והוצאות פרוייקט דש" מגלה לנו את מעורבותו הכספית של דסה בפרוייקט. הגם שהמסמך הוצג בתצהירו כמסמך שנרשם בשעת אמת, הודה דסה במהלך חקירתו, כי המסמך נערך לצרכי המשפט, דבר המלמד על מידת מהימנותו של דסה (ראו הודאת דסה בעמוד 188 שורה 2 לפרוטוקול). יחד עם זאת, עיון במסמך זה שהוכן לצרכי משפט, מגלה, כאמור, את מעורבותו של "המפקח" בכספים שמקבל "המפוקח" - הקבלן. כך לדוגמא, גילינו כי ביום 23.12.2008 הועברו לדסה סך 4,900 ₪ כאשר לצד הסכום נרשם : "העברה לחיים- הלוואה"; ביום 13.12.2008 קיבל דסה סך 3,100 ₪; ביום 14.1.2009 הועבר לדסה סך 10,000 ₪; וביום 1.2.2008 הועבר לדסה סך 10,200 ₪ במזומן עבור החזר הלוואה. ועוד, עיון במסמך ת/15 שאף הוא נערך ע"י דסה מעלה כי הצדדים התנהלו כשותפים וכך גבה דסה מפרץ עלויות הדיו של המדפסת (לעניין זה העיד דסה כי פרץ היה מחוייב לשלם בגין הדיו של המדפסת בעמוד 197 שורה 10 לפרוטוקול) וכי ביום 1.4.2009 קיבל דסה מפרץ "שכר מנהלים" בסך 20,000 ₪. עוד עולה כי הוצאות דסה לרבות בגין נסיעות(!) כוסו ע"י תקבולי הפרוייקט.

51. לסיכום, מחומר הראיות הנ"ל עולה כי דסה משך מקופת הפרוייקט הרבה מעבר ל- 25,000 ₪, מבלי להנפיק חשבונית (הוכח כי דסה קיבל תלושי שכר ע"ס 1,700 ₪ לחודש עד לעזיבת האתר), כי הוא היה שותף לכל דבר ועניין בהכנסות פרץ בגין עבודתו, ואפילו אליבא דגרסתו חלקו היה אמור להסתכם ב- 100,000 ₪. כן עולה כי הוצאותיו כוסו ע"י התקבולים שקיבל פרץ מן התובעים. בנוסף, עולה כי בגין עבודות מסויימות, למשל בניית קשתות שביצע דסה בעצמו, דסה קיבל תמורה נוספת.

52. דסה טען כי התובעים ידעו כי הוא יקבל תמורה בגין עבודתו (ראו האמור בסעיף 20 לתצהיר דסה, לפיו התובעים היו מודעים לכך שהוא ביצע עבודות בגינן היה זכאי לתמורה מפרץ). טענתו זו של דסה אני דוחה בשתי ידיים.

ראשית, בתצהיר עדות ראשית נטען כי דסה היה אמור לקבל תמורה בגין עבודות שהוא נטל על עצמו והוא ביצע בידיעת התובעים, אלא שהתמונה שעלתה מן המסמך ת/15 , מן המסמך נספח א' לתצהיר דסה ומעדותו היא שונה לחלוטין, והיא מוכיחה מעורבות עמוקה של דסה בפרוייקט המגיעה כדי שותפות ממש ברווחי פרץ.

שנית, טענת דסה, כי התובעים ידעו על המצב העובדתי לאשורו לא הוכחה, שכן חזקה על דסה, בעל ניסיון בעבודות פיקוח שיקבל את הסכמת התובעים בכתב לשותפותו בפרוייקט.

שלישית, וזה העיקר, איני מאמין לדסה שעדותו עשתה עלי רושם בלתי מהימן באופן מובהק ולקתה בסתירות רבות (הוא הודה כי הכין מסמכים לצרכי משפט כאשר מסמכים אלה מוצגים כאילו נערכו בשעת אמת).

רביעית, פרץ עצמו מפריך גרסתו זו של דסה כאשר הוא מאשר את דברי התובעים ומעיד כי עד שהוא לא פנה אל התובעים בסוף חודש 5/2009 התובעים לא ידעו על מערכת היחסים בין הנתבעים (ראו הודאת פרץ בעמוד 231 שורה 6 לפרוטוקול).

53. אף עדותו של פרץ אינה מטיבה עם הנתבעים; אציין כי פרץ העיד עדות כנה שלא תאמה את האינטרס שלו והוא הודה בפניי בעובדות שאינן משרתות אותו. פרץ עצמו הודה בפניי כי מי שניהל את עסקיו למן היום הראשון היה דסה, כי דסה הוא שמילא את הצעת המחיר והגישה לתובעים (בעמוד 28 שורה 7 לפרוטוקול) וכי הסכום שהוצע היה גבולי אלא שדסה הבטיח לו כי "יהיו שינויים ותוספות" (שם בשורה 26 לפרוטוקול). עוד עולה כי פרץ מודה שהנתבעים ניהלו את העבודות מול התובעים בצורה לא כשרה (ראו הודאת פרץ בעמוד 230 שורה 7 לפיה הוא "הרגיש מלוכלך"). פרץ הודה כי דסה קיבל ממנו תלושי שכר והוא אשר קבע מה ירשם בהם (עדותו של פרץ בעמוד 232 שורה 26 לפרוטוקול).

54. מן האמור לעיל עולה כי הנתבעים התנהלו מול התובעים בחוסר תום לב קיצוני והפרו , שניהם, אץ ההסכמים שכרתו עם התובעים. .

דסה - שהיה אמור לפקח על הקבלן ולהיות ידם הארוכה של התובעים בפרוייקט ואיש אמונם, היה למעשה שותפו של הקבלן עליו היה אמור לפקח והוא קיבל כספים רבים מן הסכום שהיה אמור להגיע לקבלן. בכך, היה דסה מצוי בניגוד עניינים קיצוני, ללא ידיעת התובעים. בכך הפר דסה את ההסכם הפרה יסודית, והתובעים היו זכאים לפטרו באופן מיידי, כפי שעשו.

פרץ - שיתף פעולה עם דסה, עד שהודה בחלק ממעשיו בתחילת חודש 6/2009 בפני התובעים, ובכך אף הוא הפר את ההסכם הפרה יסודית. פרץ הסתיר מן התובעים מערכת היחסים בינו לבין דסה, הסתיר מהם את העובדה כי חלק ניכר מן הכספים הגיע לידי דסה שאף עבד בשירות פרץ וקיבל ממנו כספים, חלקם כתלוש שכר. שיתוף הפעולה בין פרץ לבין דסה מהווה התנהלות בחוסר תום לב, הפרה יסודית את ההסכם אשר פגעה קשות באינטרס של התובעים.

55. סבורני כי פרץ הפר את ההסכם בנקודה נוספת בכך שהוא איחר במסירת הבית והתנה את המשך עבודתו בתשלום נוסף. כאמור, ההסכם קבע כי על פרץ לסיים את העבודות תוך 150 ימי עבודה. פרץ החל בביצוע העבודות בסוף חודש 10/2008 (סעיף 18 לתצהיר התובעת, כן ראו ת/14 שערך דסה ממנו עולה כי העבודות החלו ביום 22.10.2008). על כן 150 ימים חולפים ביום 22.3.2009. אפילו אניח כי יש לנכות ימי חופשה, ולהוסיף על התקופה הנ"ל חודש נוסף הרי היה על פרץ לסיים את העבודות לקראת סוף חודש 4/2009. פרץ ודסה טוענים כי עבודות נוספות הן שדחו את סיום הפרוייקט, אך לא הוכח בפניי כמה ימים הצריכו עבודות נוספות אלה. יום 15.7.2009 הגיע והעבודות טרם הסתיימו. ואם לא די בכך, מחומר הראיות עולה כי ביום 15.7.2009 במהלך הפגישה בין התובעים לבין פרץ התנה פרץ את המשך עבודתו בתשלום סך 10,000 ₪ בשבוע והוא אף הציע כי ימסור לתובעים שיק לבטחון (ראו עדותו של פרץ במהלכה הוא הודה בעובדה זו בעמוד 237 שורות 12 ואילך). אם כן, לא זו בלבד שהעבודות אינן מתקדמות ולוח הזמנים מצוי בפיגור של חודשים, אלא שפרץ מבקש לשנות מתנאי ההסכם ולקבל 10,000 ₪ לשבוע על מנת שיוכל לשלם לפועליו. נראה, כי בכך הפר פרץ את ההסכם הפרה יסודית נוספת ועל כן, אף מטעמים אלה, זכאים היו התובעים לבטל את ההסכם עימו.

56. למעלה מן הצורך אציין כי הפסקת העבודה ע"י פרץ, חרף המכתב שהוציא פרץ ביום 15.7.2009 , נראית כהחלטה משותפת אליה הגיעו הצדדים לאחר שפרץ לא יכול היה לשאת עוד בעלות העבודה בפרוייקט, נוכח המצוקה אליה נכנסה קופת הפרוייקט. כאמור לעיל, פרץ עצמו העיד בפניי כי בפגישה ביום 15.7.2009 הוא התנה את המשך העבודות בתשלום סך 10,000 ₪ לשבוע בניגוד גמור להסכם בין הצדדים, ועל כן נראה, כי ההחלטה להפסיק את העבודות ביום 15.7.2009 היתה משותפת מאחר ופרץ עצמו לא יכול היה לנהל את העבודות מבלי לקבל 10,000 ₪ בשבוע, נוכח המצוקה התזרימית שבה היה נתון.

57. מסקנתי היא שלאור האמור לעיל, גם אם הייתי מקבל טענת פרץ כי הוא היה נכון להמשיך את העבודות, כפי שעולה ממכתבו מיום 15.7.2009, ביטול ההסכם בשל הפרתו נעשה כדין ע"י התובעים לנוכח הפרת הנתבעים את ההסכמים ביניהם לבין התובעים וכן לאור הפרת חובתם לנהוג בתום לב בעת ביצוע ההסכם. אציין עוד, כי מחומר הראיות עולה כי ההחלטה להפסיק את עבודתם של שני הנתבעים היתה משותפת ונעשתה בהסכמה ואני דוחה את טענת פרץ כי הוא סולק מן האתר.

הנזק שנגרם לתובעים כתוצאה מהפרת ההסכם והפרת חובת תום הלב:

58. משהפסיקו הנתבעים את העבודה, פרץ ביום 15.7.2009 ודסה בתחילת חודש 6/2009 יש לבחון את הנזק שנגרם לתובעים בגין הפסקת עבודה זו, שכאמור, מקורו הוא הפרת ההסכם בין הצדדים.

59. כאמור, התובעים טוענים לנזקים שמקורם בליקויים ובעבודות שטרם בוצעו כמפורט בחוות הדעת, כאשר אין מחלוקת כי התובעים השלימו את העבודות באמצעות הקבלן שמעון בו חמו, שהגיש תצהיר ונחקר בבית המשפט בחקירה שכנגד. הקבלן בן חמו ביצע את העבודות הדרושות לאכלוס הבית וקיבל תמורת עבודותיו אלה סך 172,920 ₪ כולל מע"מ (עדותו בעמוד 86 שורה 26 לפרוטוקול) כאשר סכום זה שולם לו בגין תיקון ליקויים ועבודות נוספות שהתבקש להוסיף (עדותו בעמוד 88 לפרוטוקול).

60. הצדדים הסכימו למנות מומחה מטעם בית המשפט אשר יבחן את השאלות שלהלן: מהם הליקויים בעבודות עד ליום עזיבת פרץ את האתר; מהו שווי העבודות שלא בוצע ע"י פרץ, ומהו שווי העבודות הנוספות בגינן מגיעים לפרץ סכומי כסף. המומחה מטעם בית המשפט – המהנדס מר מיכאל קרבציוק הגיש חוות דעת מפורטת, שבה חיווה דעתו בשאלות הנ"ל. על האמור בחוות הדעת עוד יפורט להלן. משהסכימו הצדדים למנות המומחה ולהציג לו השאלות הנ"ל, נראה, כי אין עוד רלוונטיות לשאלה אם התובעים השלימו את העבודות באמצעות קבלן אחר ושילמו סך 172,920 ₪, שכן הצדדים הסכימו כי המחלוקת מעתה תהיה מהו הנזק שנגרם לתובעים לאור הליקויים, העבודות שטרם בוצעו והתוספות להן זכאי פרץ.

61. על מנת לפסוק לטובת התובעים פיצוי בגין הפרת ההסכם, על התובעים להוכיח הנזקים שנגרמו להם. אין די בהוכחת הפרת ההסכם אלא שיש להוכיח את שיעור הנזק שנגרם בעקבות ההפרה (ראו: ג. שלו, י. אדר "דיני חוזים –התרופות" (תשס"ט) עמ' 345 ואילך; ע"א 355/80 נתן אניסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע בע"מ לה (2) 800, 808). התובעים טענו לליקויים רבים, אולם, כפי שעוד יפורט להלן, ומאחר ואני מקבל את חוות הדעת של המומחה מטען בית המשפט, הליקויים (להבדיל מאי השלמת העבודות) שהתגלו לא היו רבים ולא היו חמורים כפי שניסו התובעים לצייר בחוות הדעת שהגישו, כי אם "סבירים" כפי שהמומחה מטעם בית המשפט העיד בפניי (עפ"י חוות הדעת תיקון הליקויים מגיע כדי סך כ- 30,000 ₪ - ראו עדותו בעמוד 280 שורה 29 לפרוטוקול).

62. לפיכך, סבורני כי יש לקבוע שיעור הנזק הכספי הישיר (הנובע מהפרת ההסכם לביצוע עבודות השיפוץ והבנייה) שנגרם לתובעים באופן שלהלן:

א. יש לקבוע תחילה מהו הסכום המגיע לנתבעים בגין ההסכם ובגין העבודות הנוספות.

ב. לאחר מכן יש לקזז מן הסכום המגיע לנתבעים את הסכומים ששולמו לפרץ.

ג. כמו-כן יש לקזז את הסכומים בגין תיקון הליקויים ובגין העבודות שלא בוצעו.

63. כאמור, הצדדים הגישו חוות דעת ובית המשפט מימנה מומחה מטעמו. לאחר ששמעתי את המומחים מטעם הצדדים אני מבכר את חוות דעתו של המומחה שמונה מטעם בית המשפט בכפוף לשינויים אותם אקבע בפסק דיני להלן (לגבי מעמדה של חוות דעתו של מומחה מטעם בית המשפט ראו למשל: ע"א 916/05 שרון כדר נ' פרופסור יובל הרישנו (28.11.2007); ע"א 9418/04 צוות ברקוביץ מאגרי בניה בע"מ נ' דמארי (9.4.2006)). המומחה מטעם בית המשפט נחקר בפניי, ועדותו עשתה עליי רושם אמין ואין כל סיבה לדחות את רוב קביעותיו, למרות טענת התובעים לפיה יש להעדיף את חוות דעתו של המומחה מטעמם שנכח באתר מייד לאחר עזיבת פרץ וכי המומחה מטעם בית המשפט הגיע לאתר לאחר סיום העבודות ע"י הקבלן בן חמו. המומחה, כפי שהעיד וכפי שעולה מחוות הדעת, קיים מספר ישיבות, ביקר בנכס וקיבל מסמכים, ועל כן התרשמותו מהימנה ומספקת.

64. בסיכומיהם, יוצאים התובעים כנגד חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט וטוענים כי יש לבחון בזהירות ממצאי המומחה לעניין הליקויים, ואף יש לפסול חוות דעת לעניין סכום התוספות, ולוּ מן הטעם שהמומחה קיבל מדסה יומני עבודה שנערכו בדיעבד לצרכי המשפט (ראו טענה זו בסעיף 99 לסיכומי התובעים). אני דוחה טענה זו בשתי ידיים. אכן דסה הודה כי המסמך נספח א' לתצהירו (המהווה מעין "כרטסת פרוייקט") וביומני העבודה (ת/13 ות/14) הוספו פרטים לצרכי המשפט (ראו עדות דסה בעמודים 195 ו- 196 לפרוטוקול), אולם לא הוכח בפניי קשר ישיר בין העבודות הנוספות לבין מסמכים אלה. המומחה עצמו טוען כי הוא הסתמך על רשימת התוספות מיום 1.3.2009 (כאשר השינויים בין שלוש הרשימות שכללו את העבודות הנוספות הם "מינוריים" כפי שהמומחה מטעם בית המשפט העיד בעמוד 273 שורה 18 לפרוטוקול), על העבודות בהן הודו התובעים לפי נספח ט"ז, ועל מה שראו עיניו בשטח (ראו לעניין זה עדות המומחה בעמוד 273 שורה 13 לפרוטוקול). המומחה העיד כי הוא תימחר את העבודות הנספות לפי מחירון דקל – שיפוצים (ראו עדותו בעמוד 264 שורה 21 לפרוטוקול). לפיכך אני דוחה את טענת התובעים כי יש לפסול את חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט או לתת לה משקל פחות מזו של חוות דעתו של המומחה מטעם התובעים, בשים לב שמדובר במומחה אובייקטיבי, אשר פעל בצורה יסודית, שקופה ותקינה ובשים לב לכך שעצם הגעת מסמכים לא קבילים לידי המומחה אינה פוסלת את המומחה מקום שהמומחה עצמו לא סמך ידו עליהם בבואו להכריע בשאלות העבודות הנוספות.

65. עוד יוצאים התובעים בסיכומיהם כנגד מה שלטענתם מהווה טענת הגנה שהנתבעים המציאו: טענת העבודות הנוספות. לטענת התובעים, מדובר בעבודות שנופחו, בין היתר על מנת להוציא מהם כספים, כאשר הנתבעים המציאו שלוש רשימות שונות. אף טענה זו אני דוחה. אכן קיימת יותר מרשימה אחת של עבודות נוספות (ראו ת/8 לעומת נספח א' לתצהיר פרץ) אלא שההבדלים ביניהן מינוריים, כפי שהמומחה מטעם בית המשפט העיד. נראה כי אין מחלוקת כי בוצעו עבודות נוספות, והא ראיה היא המסמך ט"ז לתצהיר התובעת, ממנו עולה מפורשות כי התובעים היו מודעים לקיומן של עבודות נוספות, והם אף אישורו חלק מהם. לעניין זה אפנה עוד למכתב התובעת אל המהנדס על מנת שיבדוק טענת פרץ לעבודות נוספות (ראו נ/1).

66. באשר לחוות דעתו של המומחה מטעם התובעים, איני מקבל את חוות דעת זו. התרשמתי מעדותו של המומחה בפניי וממסמכים שאינם במחלוקת כי מדובר בחוות דעת שמאדירה את נזקי התובעים. די אם אפנה בהקשר זה לעובדה, כי בחוות הדעת הוערך סכום תיקון הליקויים בבית מייד לאחר עזיבת פרץ את האתר ב – 530,425 ₪ (כולל מע"מ) כאשר כיום אין מחלוקת, כי לאחר עריכת חוות הדעת, הקבלן בן חמו תיקן את הליקויים והביא את הבית למצב של מגורים בתמורה לסך 172,920 ₪ כולל מע"מ (עדותו של בן חמו בעמוד 86 שורה 26 לפרוטוקול וראו גם החשבוניות נספח ו' לתצהיר פרץ). על כן, כאשר אין מחלוקת כי הסכום ששולם לבן חמו כולל תיקון ליקויים וגם עבודות נוספות, סבורני כי הדבר מוביל למסקנה כי מדובר בחוות דעת שלא ניתן לסמוך עליה. כך או כך, שמעתי עדותו של המומחה מטעם התובעים, וכאמור, הגעתי למסקנה כי יש לבכר את האמור בחוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט על פני חוות דעתו של המומחה מטעם התובעים.

חוות הדעת מטעם המומחה שמינה בית המשפט:

67. חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט מחולקת לשני חלקים: בחלק הראשון דן המומחה בשאלת העבודות הנוספות, כאשר הוא משווה בין טענות פרץ לעבודות נוספות (כמפורט בנספחים א' ו- ב לתצהירו) לבין התייחסות התובעים לעניין העבודות הנוספות (בנספח ט"ז לתצהיר התובעת); ובחלק השני של חוות הדעת חיווה המומחה דעתו לגבי הליקויים והעבודות שלא בוצעו ע"י פרץ.

68. בחלק הראשון: סקר המומחה 33 סעיפים כאשר הוא מתייחס למה שהוסכם ולמה שנותר במחלוקת. המומחה מחווה דעתו כי לגבי 10 סעיפים שערכם הכספי הוא 27,334 ₪ דרושה הכרעת בית המשפט, נוכח מחלוקת עובדתיות בין הצדדים, ולגבי שווי העבודות הנוספות האחרות, לאחר שהמומחה סקר את העבודות המוסכמות ואת אלה שאינן מוסכמות, הגיע הוא למסקנה כי מגיע לפרץ סך 166,453 ₪.

69. לגבי הליקויים ושווי העבודות שלא בוצעו ע"י פרץ, התייחס המומחה למחלוקת זו בחלקה השני של חוות דעתו והגיע למסקנה כי שווי הליקויים מגיע לסך 128,300 ₪ (ללא מע"מ) וקיים סכום נוסף להכרעת בית המשפט בסך 24,290 ₪ (לא כולל מע"מ).

70. בטרם אכריע בטענות הצדדים לגבי חוות הדעת על שני חלקיה, מצאתי לדחות כבר עתה טענת התובעים, כי מדובר בהסכם פאושאלי "קלאסי", טענה שחזרה על עצמה גם בסיכומי התובעים. הטיב לבטא עניין זה המומחה במהלך חקירתו בעמוד 271 שורות 8 ו- 9 לפרוטוקול:

"הסברתי מדוע לא נכון לקרוא לזה פאושאלי, יש פה כתב כמויות מתומחר. יש מחירים לפי סעיף וכמויות. לכן זו לא עבודה פאושאלית. אם יש סעיפים נוספים או מחירים עודפים יש להוסיף"

מסכים אני עם המומחה בקביעתו זו. משהסכימו הצדדים על כתב כמויות ומחירים, ועל תוכניות ביצוע, חריגה מן האמור לעיל אמורה להיחשב כשינוי שייזקף לחובת המזמין.

71. אכריע להלן בסעיפים שהמומחה קבע כי אינו יכול לחוות דעתו לגביהם בפרק העבודות הנוספות. אולם בטרם אעשה כן, ראיתי לציין שתי הערות: ראשית, ההסכם עצמו לא קבע מנגנון מסודר להזמנת עבודות נוספות והנטל להוכיח ביצוע עבודה נוספת וקיומה מוטל הוא הוא על הטוען לה (פרץ); ושנית (והמומחה היה ער לכך), לא אוכל לבסס כל הכרעה על יומני העבודה שערך דסה ולכך התייחסתי לעיל, שכן יומני אלה, עפ"י הודאת דסה, נערכו או הוכנסו בהן עריכות לאחר פרוץ הסכסוך ולצרכי משפט.

א. סעיף 2: פירוק ופינוי רצפת בטון מזויין- משאין כל ראיה בפניי כי הגנן חתם על הזמנה או עודכן, איני פוסק סכום זה לטובת פרץ.

ב. סעיף 5: פינוי קיר דבש ופינוי - אף כאן משלא הוצגה כל ראיה או הזמנה מטעם התובעים ובהעדר מדידות של הקיר, אני מקבל עמדת התובעים שאישרו סך 1,500 ₪, ואיני פוסק לטובת פרץ סכום נוסף מעבר לסכום הנ"ל.

ג. סעיפים 14, 15 , 17 ו- 18 - בהעדר ראיה על הזמנת העבודות או על היקפן, מאחר ולא ברור מהו היקף העבודה הנטען, ובהעדר תיעוד ראוי כי העבודה הוזמנה ובוצעה כנטען, איני פוסק לטובת פרץ הסכומים הנ"ל.

ד. סעיף 19 - אף כאן, באין דרך לדעת את היקף העבודה ולכמת כספית את העבודות, ומאחר ולא הוצגה ראיה כי העבודה הוסכמה או הוזמנה, איני פוסק לטובת פרץ סכום בגין סעיף זה.

ה. סעיף 22 - מדובר במחלוקת הנוגעת בחציבה עבור צנרת מיזוג לקבלן מיזוג. מאחר והמומחה תיקן את חוות דעתו (ראו בעמוד 275 שורה 17 ) וקבע כי אין מדובר כלל בתוספת, הרי שלא זו בלבד שאין לפסוק סך 1,250 ₪ לטובת פרץ, אלא שיש לנכות 1,250 ₪ מסכום התוספות שנקבע ע"י המומחה.

ו. סעיף 23 - אף כאן מצאתי לקבל עמדת התובעים. מדובר בטענה לעבודה נוספת בגין תיקוני בטון וריצוף בקומה השנייה בעקבות הוספת נקודות חשמל. באין הסכמה מפורשת שעבודה זו לא נכללת בתוספת עבודות החשמל שאושרה, אני דוחה את טענת פרץ כי מדובר בעבודה נוספת.

ז. סעיף 28: הזנות חדשות לבזק ולכבלים - מדובר על עבודה נוספת בסך 5,000 ₪. המומחה מטעם בית המשפט לא יכול היה להכריע בה, מאחר שלא ידע אם החיבור הקודם היה תקין או לא (שכן המומחה קובע אם עלות העבודה סבירה). נראה, כי מאחר ואין מחלוקת כי העבודה בוצעה, ומאחר ונראה, כי התובעים היו מודעים לעבודה זו (כפי שעולה מפורשות מגרסתם בפני המומחה) מצאתי לאשר סכום זה כעבודה נוספת.

72. המסקנה היא כי לסכום העבודות הנוספות שקבע המומחה בסך 166,453 ₪ יש להוסיף 5,000 ₪ ולנכות 1,250 ₪ - לגביהם תיקן המומחה את חוות דעתו בעדותו בפניי. דהיינו סכום העבודות הנוספות שיש לפסוק לטובת פרץ הינו 170,203 ₪.

73. המומחה נחקר ארוכות ע"י ב"כ התובעים לגבי העבודות הנוספות. לא מצאתי לשנות ממסקנותיו של המומחה, לרבות בכל הנוגע לעבודות הנוספות בחשמל, באינסטלציה ובעבודות השליכט צבעוני במקלחת (לגביה נחקר המומחה בעמוד 273 לפרוטוקול). כמו-כן מצאתי לקבל עמדת המומחה לפיה איטום הגג אינו כלול בת/22 ועל כן יש לראות בו כתוספת (ראו עדות המומחה בעמוד 273 שורה 30 לפרוטוקול). כן מצאתי לקבל את חוות הדעת של המומחה לגבי עבודת הרילס וביטונו שכן לא הובהר מעמדו המשפטי של המסמך ת/26 שהוגש באמצעות המומחה, ולא באמצעות עורכו (ראו לעניין זה חקירת המומחה בעמוד 274 לפרוטוקול).

74. באשר לליקויים ולעבודות שלא בוצעו (ואשר בגינם זוכו התובעים) - אף כאן חיווה המומחה את דעתו והגיע למסקנה כי עלות תיקון הליקויים וביצוע העבודות החסרות מגיע כדי סך 128,300 ₪ ובתוספת מע"מ מגיע הסכום כדי 150,111 ₪. המומחה סבר כי קיים סכום שנותר להכרעת בית המשפט, והוא עומד ע"ס 24,290 ₪ בתוספת מע"מ.

75. באשר לסכום שהמומחה לא חיווה דעתו לגביו באופן חד משמעי, מדובר בחמישה סעיפים אליהם אתייחס להלן:

א. סעיף 6.1 - המומחה קבע כי יש לקזז סך 4,000 ₪ למקרה ועבודות האיטום נכללות בהסכם בין התובעים לבין פרץ. לא הוכח בפניי כי עבודות האיטום אכן נכללות והמומחה אף התייחס לכך גם בחוות דעתו (מאחר ולא נראה, כי עבודות האיטום נכללות בהצעה ובנספחי ההסכם), והמומחה אף חזר על כך במהלך עדותו (לענין זה ראו האמור בסעיף 6.1 לחות דעתו). על כן, מצאתי כי אין לחייב את פרץ בסכום של 4,000 ₪ בגין ליקוי זה.

ב. סעיף 6.2.3: חדירת צנרת דרך הרעפים - המומחה מצא חדירת צנרת המיזוג דרך הרעפים בניגוד למקובל וללא רעף אוורור. המומחה אכן מחווה דעתו כי לא ראה כי עבודה זו נכללת בהסכם, אלא שבעדותו בפניי העיד המומחה כי הוא מתקן את חוות דעתו מאחר ועבודות ההכנה לתעלות מיזוג מוטלת על פרץ (ראו בעמוד 275 שורה 17 לפרוטוקול) ועל כן רשאי אני להניח כי אף עבודה זו נכללת בעבודות. על כן, מאחר והמומחה עצמו קבע כי יש לחייב את הקבלן בסך 1,000 ₪ למקרה והעבודה נכללת בעבודות הקבלן עפ"י ההסכם, אני נוהג כך ומורה לחייב את פרץ בסך 1,000 ₪.

ג. סעיף 6.2.4 : ליקויים ברעפים שבורים ופגומים - המומחה קבע כי עפ"י ההסכם הקבלן לא היה אמור לעבוד על גג הרעפים, ועל כן, כך לפחות טוענים הנתבעים, מקור הליקוי אינו בעבודת פרץ. מאידך, טוענים התובעים כי מאחר והגג פורק, הרי ליקויים אלה באחריות פרץ. במהלך עדותו בפני חידד המומחה נקודה זו והעיד כי אם יתברר כי הקבלן הוא שהסיר את הרעפים יש לחייבו בסך 2,000 ₪ (ראו עדות המומחה בעמוד 278 שורה 10 לפרוטוקול). אומנם אין בפניי ראיה פוזיטיבית כי הקבלן אכן ביצע את העבודות על הגג, אולם בעניין זה אני מעדיף גרסת התובעים, ולו מן הטעם כי תשובה לשאלה זו היינו אמורים למצוא ביומני עבודה שבאחריות הקבלן היה לערוך. מאחר ולא נערכו יומני עבודה בניגוד להסכם ומאחר ולא ניתן לסמוך על יומני העבודה שערך דסה, אני מעדיף את גרסת התובעים וקובע כי אכן הוסרו רעפים, ועל כן יש לחייב את פרץ בסך 2,000 ₪.

ד. סעיף 7: עבודות אינסטלציה - בעניין זה המחלוקת היא לגבי סך 2,290 ₪ כאשר המומחה מחווה דעתו כי עבודות הקבלן אינה כוללת הרכבת כלים סניטריים. בעניין זה אני מקבל את עמדת המומחה וקובע כי מדובר בעבודות שאינן נכללות בהסכם, ועל כן אין לחייב את פרץ בסך 2,290 ₪.

ה. סעיף 8: ירידת ערך בגין ליקוי בקירות חדר רחצה הורים - לטענת התובעים מדובר בקירות שאינם מקבילים האחד למשנהו. בנקודה זו קבע המומחה מטעם התובעים ירידת ערך ואילו המומחה מטעם בית המשפט קבע כי עלות התיקון עומדת ע"ס 15,000 ₪. המומחה עצמו קבע, כי קיים ליקוי אולם לטענתו, לא ברור אם התובעים ידעו על ליקוי זה במהלך הבנייה, וככל שידעה התובעת אזי אין לפסוק לה בגין הליקוי דבר. אני דוחה טענת הנתבעים. לא הונח לטענה זו כל תשתית ראייתית ביומני עבודה, במסמך עליו חתומים התובעים או אפילו בתצהירי עדות ראשית. על כן יש לחייב את פרץ בסך 15,000 ₪, ואין לפסוק ירידת ערך.

76. לגבי יתר המרכיבים הנוגעים לפרק הליקויים והעבודות שלא בוצעו, מצאתי לקבל את חוות הדעת של המומחה שלא הופרכה ומצאתי כי היא קרובה לסכום שלבסוף שולם ע"י התובעים לקבלן בן חמו. ראיתי להידרש לשתי נקודות: הראשונה - המחלוקת בין הצדדים אם בנה פרץ קיר דבש, או שמא קיר זה לא נבנה ויש לזכות את התובעים בסך 15,000 ₪ - עלות הקמתו. בנקודה זו התלבט המומחה תחילה, למרות האמור בחוות דעתו (ראו עדותו בעמוד 269 לפרוטוקול) אולם במהלך חקירתו שב המומחה והעיד כי בכניסה קיימים קירות דבש (ראו עדות המומחה בעמוד 280 שורה 14 ובעמוד 282 שורה 24 לפרוטוקול) ועל כן מצאתי כי אין לשנות מחוות דעתו של המומחה בנקודה זו. הנקודה השנייה נוגעת לזיכוי התובעים בגין איטום מרפסת שלא בוצע. המומחה הסכים כי אכן יש לזכות את התובעים בסך 2,000 ₪ (ראו עדות המומחה בעמוד 274 שורה 6 לפרוטוקול), ועל כן יש לחייב את פרץ בסכום זה.

לסיכום, עלות תיקון כל הליקויים הינו (128,300 בתוספת 20,000 ₪ כאמור לעיל), אפוא, 148,300 ₪.

77. לסיכום חוות הדעת, לאחר הכרעת בתי המשפט בשאלות שנותרו במחלוקת ונוכח התיקונים שתוקנו, אני מסכם את חוות דעתו של המומחה (לאחר התיקונים והשינויים) כדלקמן:

א. בגין עבודות נוספות יש לחייב את התובעים לזכות הקבלן

(לפי סעיף 70 לעיל) סך 170,203 ₪

ב. בגין ליקויים ועבודה שלא בוצעה (סעיפים 72-74 לעיל) 148,300 ₪.

נזקי התובעים בגין הפרת ההסכם:

78. בטרם נפנה לבחינת ההתחשבנות הכוללת של הצדדים המשקפת את נזקיהם של התובעים, נבחן תחילה גובה הסכומים שקיבל פרץ, בין בעצמו ובין באמצעות דסה (ולעניין זה ולאחר שניתחתי את מערכת היחסים בין הצדדים ברור שכל סכום שקיבל דסה יש לזקוף לחובת פרץ):

א. עפ"י נספח ד', שכאמור לעיל אינו שנוי במחלוקת, קיבלו הנתבעים סך 400,000 ₪ (לא כולל מע"מ) ועוד 8 תשלומים בסך 3,100 ₪ בגין מע"מ (באותם ימים עמד המע"מ על 15.5%) ותשלום אחד בסך 1,550 ₪ בגין מע"מ על 10,000 ₪ (למעשה שולם מע"מ בגין סך 170,000 ₪ בלבד). על כן יוצא כי פרץ קיבל סך 426,350 ₪.

ב. בנוסף על פי נספח ח' קיבל פרץ בגין עבודות נוספות סך 90,000 ₪ ועוד 3,100 בגין מע"מ (ששולם על בגין 20,000 ₪ ששולמו ואשר נכללים ב- 90,000 ₪ הנ"ל), ובסה"כ 93,100 ₪.

לסיכום, קיבל פרץ מן התובעים סך 519,450 ₪ (סכום התואם טענת התובעת בסעיף 61

לתצהירה).

79. נפנה עתה להתחשבנות כוללת באשר לפרוייקט:

א. הסכומים המגיעים לפרץ עפ"י ההסכם בתוספת מע"מ^[1] 472,000 ₪.

ב. הסכומים המגיעים לפרץ בגין עבודות נוספות -

170,203 ₪ בתוספת מע"מ 200,840 ₪.

ג. בניכוי ליקויים עפ"י האמור לעיל ומע"מ (סעיף 75 ו 76 לעיל) 174,994₪.

ד. בניכוי התשלומים ששולמו עפ"י ההסכם^[2] 430,600 ₪.

ה. בניכוי הסכום ששולם בגין עבודות נוספות^[3] 93,600₪.

סכום הנזק שנגרם לתובעים 26,354 ₪.

נזקי התובעים בגין עיכוב במסירת הדירה:

80. בכתב התביעה טוענים התובעים לנזק בסך 60,000 ₪ בגין האיחור במסירת הדירה, מבלי שטרחו לפרט כיצד הגיעו לסכום זה. בתצהיר עדות ראשית מטעמם, פירטו הם את הנזק הנ"ל וטענו בסעיף 95 כי היו אמורים לקבל את הבית בחודש 3/2009 וקיבלוהו בסוף חודש 10/2009. התובעים צירפו הסכם שכירות (נספח י"א לתצהיר התובעת) ממנו עולה כי התובעים שכרו בית מיום 1.9.2008 ועד ליום 1.7.2009 בתמורה לדמי שכירות בסך 4,300 ₪ לחודש. התובעים טוענים כי ביקשו להאריך את השכירות, אולם המשכיר לא הסכים ועל כן נאלצו התובעים לעבור דירה והם שילמו בגין שכירות מיום 1.7.2009 ועד לסוף חודש 10/2009 סך 13,992 ₪ ובגין הובלת הציוד לדירה הנוספת סך 2,330 ₪.

81. מצאתי לקבל טענת התובעים במלואה כפי שנטענה בתצהיריהם ולפסוק לטובת התובעים ראש נזק זה. התובעים היו אמורים לקבל את הבית בחודש 3/2009 ולכל היותר בחודש 4/2009 והם שכרו בית עד ליום 1.7.2009. הגיע יום 1.7.2009 והבית לא היה גמור, וכאמור קבעתי כי מדובר בהפרת חוזה. השתכנעתי כי התובעים גרו בבית אחר ומן הסתם שילמו שכירות והסכומים הנתבעים הם בהחלט סבירים. אני מאמין לתובעת כי הקבלות והשיקים שהוצגו מתעדים תשלומים למשכיר הנוסף וכן מקבל את טענת התובעת לגבי עלות ההובלה.

82. לפיכך, אני פוסק לטובת התובעים סך 13,922 ₪ בגין דמי שכירות בחודשים 7-10/2009, ובגין הובלה אני פוסק סך 2,330 ₪. בסה"כ 16,252 ₪.

עוגמת נפש:

83. מצאתי כי הנתבעים התנהלו בחוסר תום לב קיצוני ועל התנהלותם הנ"ל עמדתי באריכות בפסק דיני זה. הגם שבסופו של יום הנזק שנגרם לתובעים אינו כפי שטענו לו והוא אינו עובר את סך 50,000 ₪, נראה, כי ניתן היה לחסוך מהם את עוגמת הנפש שנגרמה להם מעצם הגילוי שהולכו שולל על ידי הנתבעים ובשל האיחור במסירת הבית ושכירת קבלן אחר.

84. שקלתי התנהלות הצדדים, האיחוד במסירת הדירה, התנהלות התובעים ועוצמת ההפרה מחד, ומאידך גיסא שקלתי את גובה הנזקים שגרמה ההפרה, ומצאתי לפסוק לטובת התובעים עוגמת נפש בסך 12,000 ₪ נכון להיום.

סיכום הנזק

85. בטרם אקבע סכום הנזק מצאתי להעיר בקצרה, כי מצאתי לחייב את הנתבעים, שניהם, ביחד ולחוד, לפצות את התובעים בפיצוי בגין הנזק.

86. בנסיבות הענין, מאחר והנתבעים, שניהם, עבדו בשיתוף פעולה, תוך ידיעה האחד על מעשהו של השני ופעלו כשותפים במזימה, הפרו חובת תום הלב הן לפני כריתת ההסכם והן לאחריו וכתוצאה ממעשי שניהם נגרם לתובעים נזק בלתי ניתן להפרדה, ומאחר ושניהם תרמו ביחד (אגב שיתוף פעולה) לנזק שאירע, יש מקום לחייב את הנתבעים- שניהם, ביחד ולחוד, לפצות את התובעים.

87. אני מחייב את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובעים את הנזקים שקבעתי לעיל: סך 26,354 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 15.7.2009 – סך 31,338 ₪ וכן סך 16,252 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 1.9.2009 ועד היום - סך 19,127₪. שני הסכומים הנ"ל מגיעים כדי סך 45,481₪.

88. בנוסף, כאמור לעיל אני מחייב את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובעים סך 12,000 ₪ בגין עוגמת נפש.

89. בסך הכל פיצוי בגין נזקם של התובעים מגיע כדי סך 57,481 ₪.

טענת דסה לגבי הליקויים אחרי עזיבתו וטענו לקיזוז יתרת המגיע לו:

90. דסה טעון כי אין לחייבו בנזקים שנגרמו לאחר עזיבתו וכי מאז עזב, עבד פרץ באתר למשך כחודש וחצי. דסה טוען כי אילו נותר באתר היה דואג לתקן ליקויים ועל כן אין לחייבו בליקויים בבנייה שבוצעה לאחר עזיבתו. אני דוחה טענתו זו של דסה ואנמק בקצרה.

91. כבר קבעתי כי דסה התנהג בחוסר תום לב קיצוני והפר את ההסכם בינו בין התובע. עוד קבעתי כי דסה ופרץ היו למעשה שותפים. על דסה היתה מוטלת חובת נאמנות כלפי התובעים, ועליו היה לצפות כי אם יפר את ההסכם, יפר חובת הנאמנות כלפי התובעים ויפר חובת תום הלב, עלול להיווצר מצב שהוא יעזוב את העבודה ופרץ, שותפו, ימשיך לעבוד ללא פיקוח ובמקרה זה יגרמו ליקויים. שנית, לא שוכנעתי כי דסה היה מפקח ראוי ולא השתכנעתי, נוכח האמור לעיל באשר להתנהלותו כי הוא פיקח על העבודה כראוי, ועל כן אין כל ראיה שאילו היה דסה ממשיך לעבוד חודש וחצי נוספים הוא היה מונע את הליקויים שנגרמו לאחר עזיבתו, כפי שלא מנע ליקויים אחרים שהתגלו בעבודות שלפני עזיבתו; ונימוק שלישי לדחיית הטענה הוא שלא הוכח בפניי מהו הערך הכספי של הליקויים שמקורם בעבודה מן התקופה שלאחר עזיבת דסה, שכן לא נעשתה הפרדה בין ליקויים שמקורם בעבודה שלפני עזיבת דסה לבין אלה מהתקופה שלאחר עזיבתו את העבודה באתר.

92. אני דוחה טענתו הנוספת של דסה, לפיה יש לקזז יתרת חובו כלפי התובעת. אף כאן אנמק מסקנתי בקצרה. מאחר ועסקינן בטענת קיזוז, על דסה הנטל להוכיח כי התובעים חייבים לו בגין עבודתו. כאמור דסה הפר את ההסכם הפרה יסודית והוא לא הוכיח כי התובעים חייבים לו מעבר למה שקיבל מהם. כאמור, הסיבה לדחיית סיום הפרוייקט נעוץ בנתבעים (בכל מקרה, לא הוכח בפניי כי הדחייה מקורה בעבודות הנוספות כפי שהבהרתי לעיל), ועל כן אין דסה יכול לדרוש סכומים נוספים בתמורה לפיקוח בשל התארכות הפרוייקט. מכאן אני דוחה טענת דסה לקיזוז.

ההוצאות:

93. בעניין ההוצאות שקלתי את סכום התביעה שהוגשה אל מול הסכום שנפסק בסופו של יום, ההתנהלות הדיונית של הצדדים והתנהלות הצדדים שהובילה להגשת התביעה, ובשיקול הכולל, ונוכח התוצאה אליה הגעתי אל מול סכום התביעה, אני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעים סך 14,000 ₪. סכום זה כולל בתוכו הוצאות משפט (לרבות הוצאות חוות דעת) ושכ"ט עו"ד.

94. הסכומים הנ"ל ישולמו תוך 30 ימים שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, ט' אלול תשע"ה, 24 אוגוסט 2015, בהעדר הצדדים.

1. סכום המע"מ הוסף לפי המע"מ היום (18%). ↑

2. מאחר והניכוי נעשה היום, יתווסף מע"מ בשיעור 18% על סך 170,000 ₪ ששולם עליו מע"מ והוצאה בגינו חשבונית. ↑

3. גם כאן יתווסף מע"מ בשיעור 18% על סכום של 20,000 ₪ שבגינו שולם מע"מוהוצאה חשבונית ↑