<#2#>

נוכחים:

מטעם התובע: עו"ד דראושה

מטעם הנתבעות: עו"ד שאדי אלמאדי

פרוטוקול

ב"כ הצדדים: מוסכם שלא תוכשר כל עדות שמיעה, עדות סברה, שינוי חזית, הרחבת יריעה, עדות בעל פה נגד מסמך בכתב וכל עדות בלתי קבילה אחרת.

ד"ר שמואל קרון מוזהר כחוק על חובתו לומר את האמת ולאחר שהבין את האזהרה עונה לשאלות בחקירה ראשית:

כל האמור בחוות דעתי הינו אמת. אני מאשר את תוכנה ואת חתימתי על חוות הדעת.

חוות הדעת הוגשה וסומנה במ/1.

עונה לשאלות ב"כ הנתבעות:

ש: כמה זמן בממוצע נמשכת הבדיקה אצלך

ת: בדרך כלל בין 40 דקות ל 3 שעות

ש: במהלך אותה בדיקה אתה עורך תרשומת פנימית על אנמנזה והתלונות

ת: כן

ש: כל מה שכתוב בחוות הדעת משקף את מהלך הבדיקה ואין בתרשומת הפנימית דברים נוספים שאינם רשומים בחוות הדעת

ת: לא בדקתי. חוות הדעת מהווה סיכום של הבדיקה.

ש: מה רמת הידע שלך בשפה הערבית

ת: אני לא שולט בשפה הערבית. אין לי בה שליטה ברמה של שיחה.

ש: התובע סיים 2 -3 שנות לימוד

ת: כך עולה מהחומר

ש: מה רמת השפה העברית שלו

ת: נראה לי שמאוד דלה

ש: איך התנהלה השיחה

ת: בחלקה באמצעות מתורגמן, אם כי בחלק מהשאלות הוא ענה לי בעברית

ש: איזה חלק הוא ענה בעברית ואיזה חלק תורגם

ת: אני לא יכול לענות. השיחה התנהלה כשעה וחלק הוא ענה בעברית. לעתים קרובות ביקשתי מהמתורגמן לתרגם את השאלה. לא ערכתי תרשומת לגבי אילו שאלות ענה בעצמו ואילו באמצעות מתורגמן

ש: למה לא פנית לבית המשפט וביקשת אישור לגבי תרגום

ת: לא ידעתי שיש הליך כזה

ש: השתמשת במתורגמן שהוא בן משפחה. מאיפה אנחנו יודעים מה האמינות שלו והאם התשובות שהוא מתרגם הם נכונות או לא?

ת: שימוש במתורגמן בבדיקה רפואית, כולל בדיקה מהסוג הזה, הוא הליך מקובל כולל שימוש בבן משפחה. אתה לא העלית כל ערעור בעניין, ייתכן והייתי מזמין אותו לבדיקה נוספת.

ש: מאין לך לדעת מה האמינות של התרגום?

ת: אני לא ערכתי בדיקה של אמינות התרגום. הנחתי שהתרגום אמין. התשובות היו מאוד קצרות ולקוניות, כפי שציינתי בחוות הדעת. הן של התובע והן של המתורגמן

ש: אתה לא זוכר מה שאלת את המתורגמן ומה שאלת אותו

ת: אני מתאר לך מה היה בבדיקה.

ש: של שניהם

ת: אתה חושב שאם היה עונה לי התובע תשובה קצרה בערבית והמתורגמן היה עונה תשובה ארוכה, לא הייתי מבחין בכך?

ש: בתרשומת שלך לא מופיע שהשאלה נשאלה דרך המתורגמן או לא?

ת: לא זכור לי שהייתה שאלה כלשהי ששאלתי באמצעות המתורגמן או לא. אני עובר על התרשומת. למשל ביקשתי שיספר על התאונה, השאלה תורגמה והתובע ענה בעברית. שאלתי אם הוא מקבל טיפול אורתופדי והוא לא ידע לענות על זה בעברית והמתורגמן ענה פיזיותרפיה.

ש: מי מסר לך את התלונות שלו?

ת: הוא עצמו.

ש: איך אתה זוכר?

ת: זה רשום.

ש: רשום מפי הנבדק או בתרגום?

ת: כתבתי שפה מאוד דלה, מספר פעמים נדרש תרגום של השאלה ואחריו עוד הסבר לשאלות יחסית פשוטות. רושם לאינטליגנציה יחסית נמוכה בתחום התקין. עונה בצורה לקונית, כמעט ללא דיבור ספונטני. לחלק מהשאלות לא יודע לענות עם היסוס רב.

ש: מה פירוש המילה לקוני

ת: בצמצום שפתי.

ש: אותו מתרגם, איך הייתה השליטה שלו בשפה העברית

ת: הוא הבין את השאלות שלי. וכשענה הבנתי את התשובות שלו.

ש: כששאלת אותו על אין אונות הוא הבין את המונח הזה?

ת: מקריא שיש לו בעיה עם אשתו ומאז המכה הוא לא יכול להיות איתה ביחד, לא יכול להרגיש וזה מפריע לו יותר מדי. שאלתי אותו אם הוא מתכוון להיות כמו בעל ואישה והוא אמר לי שכן, זה מפריע הרבה ובחוות הדעת תרגמתי את המשפט הזה לאין אונות.

ש: תסכים איתי שבחוות הדעת למעשה כל מה שיש זה אך ורק תלונות של הנבדק / המתרגם. אין ממצא שאפשר לקרוא לו ממצא אובייקטיבי

ת: בדיקה פסיכיאטרית מבוססת על שאלות ותשובות של הנבדק. לא ראית את המסמכים הרפואיים והציטוטים? זה חלק מחוות הדעת

ש: אז זה נקרא ממצא אובייקטיבי

ת: ממצא בפסיכיאטריה זה תשובות שניתנות והתנהגות של נבדק מול הבודק. אם אתה שואל לגבי ממצא, איני מכיר את המושג ממצא אובייקטיבי בבדיקה פסיכיאטרית

ש: כלומר חוות הדעת בנויה על תלונות הנבדק והתרשמות ממנו, ומסמכים רפואיים

ת: מסמכים רפואיים, קבלת אנמנזה, ובדיקה פסיכיאטרית

ש: אתה כותב בחוות הדעת שלפי התרשמותך תלונותיו של הנבדק כנות ואמינות. על סמך מה אתה אומר זאת אם חלק מהתשובות זה דרך המתורגמן? איך אפשר לקבוע לגבי הנבדק עצמו? לא שמעת מה הוא אמר בערבית למתורגמן.

ת: חלק משמעותי מהתשובות ניתנו ע"י הנבדק.

ש: אתה לא יודע מה שאלת את המתרגם ומה שאלת את התובע, על סמך שתי שאלות אתה מסיק שהתשובות אמינות.

ת: יש את הרישום על הכל, כולל התרשמות מהצפייה בו. אני מפנה את כל השאלות לאדם

ש: אז איך אנחנו יודעים מי נתן את התשובה

ת: אני מעיד על זה

ש: אבל זה רשום

ת: לא רשום ששאלתי את המתורגמן אבל כשהמתורגמן התערב ציינתי זאת בכל השאלות. אני שואל אותו בן כמה אתה והוא עונה 56, 57, 58. שאלתי אם הוא עובד הוא הראה על קביים. שאלתי ממה הוא חי והוא פרץ בבכי בלתי נשלט. שאלתי עם מי הוא גר בבית, הוא אומר עם אישה ובן, שאלתי כמה ילדים יש והוא התקשה לספור ואני כותב : "המתורגמן עוזר לספור". במקומות שהיו מעורבות משמעותית של המתורגמן ציינתי זאת. כשביקשתי לספר על התאונה המתורגמן תרגם והתובע השיב. וגם על הפיזיותרפיה, המתורגמן התערב במעט שאלות.

ש: אז לגבי האין אונות זה התובע מסר ולא המתרגם.

ת: נכון. זה אינפורמציה מהתובע והסברתי קודם.

ש: אותה התרשמות מהכנות והאמינות של התלונות היא רק על סמך התרשמות מהבדיקה או שאתה עושה עוד מבחנים כדי לבדוק את זה?

ת: איזה מבחנים אתה מתכוון? אני לא מכיר מבחנים שבודקים אמינות. יש מבחנים פסיכולוגיים, לדעתי לא רלוונטיים.

ש: איך אתה יכול לדעת אם הוא מוסר לך אינפורמציה נכונה או לא?

ת: אתה יכול לשאול את זה על כל בדיקה. הערכת אמינות או אי אמינות היא התרשמותית. אין כלים אובייקטיבים לבדיקת אמינות. מקובל בבדיקה פסיכיאטרית, ובעיקר בבדיקה משפטית, להתייחס לכמה מרכיבי בדיקה כמחזקים או מפחיתים מרמת האמינות של החומר המתקבל. הדברים האלה כוללים הגזמות שבעליל נראה שאינן תואמות את המצב, סתירות במידע בין מרכיבים שונים, סתירות בין המידע לבין מידע שמתקבל ממקורות חיצוניים. למשל תיעוד רפואי אומר דבר אחד והוא אומר דבר אחר. הגזמה לכיוון שמשרת את האינטרסים של הנבדק וצמצום של עובדות שיכולות לסתור את הטענות שלו וכו'.

ש: אני מניח ששאלה רלוונטית היא מה היה מצבך לפני התאונה.

ת: נכון.

ש: מה ענה לך?

ת: הוא אומר שהיה בריא ועבד 20 שנה במפעל כיתן וכמעט 8 שנים במפעל בו קיבל את המכה, עשה כל עבודה במפעל, אריזה, איפה ששמו אותו היה עובד, 12 שעות ביממה היה עובד. "אני כל הזמן חושב איך הייתי ומה עשיתי".

ש: וקיבלת את זה כנתון

ת: היה לי גם תיק רפואי שלו. בו לא ראיתי תיעוד על הפרעות נפשיות קודמות.

ש: למעשה את הנכות והסיבות לקביעת הנכות אתה מסכם בפרק הדיון

ת: נכון

ש: כשאתה כותב בסעיף 1, בחשיפה לאירוע של סכנת חיים אשר גרם לנכות גופנית ברורה. למה כוונתך

ת: קושי לקום, הליכה באמצעות קביים, נכות אורטופדית

ש: כמה הנכות

ת: אני לא קיבלתי נתונים על הנכות. אני יודע שבשלב מסוים נקבע לו 30% נכות ע"י רופא תעסוקתי

ש: מי הרופא?

ת: ד"ר עוזי נווה

ש: ומה המעמד של עוזי נווה? מטעם בית משפט, מטעם הצדדים?

ת: לא ידוע לי.

ש: אז הנכות היא על סמך מה שכותב ד"ר עוזי נווה

ת: כן

ש: אבל הוא נתן חוות דעת מטעם התובע ובשם התובע. הוא לא במעמדך של מומחה בית משפט.

ת: אז כוונתך שעליי להתעלם מחוות דעתו

ש: אתה לא יכול לקחת את חוות הדעת מטעמו ולקבוע על סמך זה את הנכות. במיוחד כשמונה מומחה מטעם בית משפט בתחום האורתופדי

ת: את זה לא ידעתי

ש: שאלת, התעניינת?

ת: שאלתי את התובע מה המגבלות שלו, לא שאלתי אם יש חוות דעת בתחום האורתופדי

ש: עמדו בפניך חוות דעת של ד"ר אליאס פאר, אורתופד, שקבע נכות. ידוע לך מטעם מי חוות הדעת זו ולבקשת מי?

ת: איני זוכר.

ש: קראת את חוות הדעת?

ת: כן.

ש: כתוב שם שזה מטעם התובע.

ת: טוב.

ש: אתה אומר שגם עמד מולך חומר מלפני התאונה, אבל בחומר שאני שלחתי יש גם חוות דעת אורתופדית שאין לה כל זכר לחוות הדעת שהיא קבעה דברים שונים מחוות דעת התובע. וגם חוות דעת תעסוקתית שלחתי.

ת: תראה לי בחומר ששלחת אליי איפה יש חוות דעת.

ש: היה עוד מכתב.

ת: חבל שלא הסבת את תשומת לבי.

ש: ואם מומחה מטעם בית המשפט קבע שלתובע נגרמה נכות אורתופדית של 10% בגין שבר בחוליה. זה נתון שונה ממה שעמד לפניך. האם זה משנה משהו

ת: זה לא משנה את מסקנתי.

ש: התנהגות המנעותית משמעותית עם צמצום והסתגרות. מה הכוונה?

ת: מצב בו אדם נמנע מלהיחשף לגירויים. יכולים להיות גירויים חיצוניים ופנימיים. במקרה של הנבדק עולים מספר דברים שהוא תיאר וזה גם קיים בבדיקות במסמכים אחרים.

ש: איזה מסמכים?

ת: צוין שהוא נמצא לרוב בבית. מפנה לסיכום הביקור במזרע, ב 7.10.12. כתוב שם שהוא לא יוצא מהבית.

ש: כתוב גם באותו מסמך שזה לדבריו שהוא לא יוצא מהבית

ת: בדיקה פסיכיאטרית זה לדברי הנבדק

ש: נכון שזה 6 שנים אחרי התאונה

ת: כן

ש: איפה עוד?

ת: חוות דעת ד"ר נווה.

ש: זה מסמך טיפולי לפי דעתך? אתה לא כתבת בחוות דעתך שהסתמכת על מסמך עוזי נווה.

ת: חוות דעתו נמצאת במסמכים הרפואיים שעליהם אני מסתמך. בנושא הזה הסתמכתי בעיקר על שאלות אישיות ששאלתי את הנבדק

ש: שאלת אותו שאם מצבו הרפואי הוא כה קשה איך יש רק שני מסמכים פסיכיאטריים? אחד מ 2011 ואחר מ 2012 ? 5 ו- 6 שנים אחרי התאונה, זה סביר?

ת: כן. יש אנשים עם שיעורי נכות פסיכיאטרית מאוד גבוהה שלא מקבלים טיפול

ש: אני מדבר על תלונה של התובע. התובע הופיע במספר וועדות של המל"ל ושם שאלו אותו מה התלונות שלו ולחלק הוא הופיע עם עורך הדין שלו. באף אחת מהן אין לו חצי תלונה בתחום הנפשי. ממתי חוות הדעת של עוזי נווה?

ת: 2010

ש: מאיזה חודש

ת: נובמבר

ש: באוקטובר 2010 הוא הופיע בפני הוועדה במל"ל עם העו"ד שלו ואין זכר לתלונה נפשית. איך זה יכול להיות שתוך חודש יש את כל התלונות אצל עוזי נווה? זה מעיד על האמינות של הנבדק

ת: זה לא מפריך את האמינות. אני לא הייתי בבדיקות בוועדה הרפואית

ש: גם לא היית אצל עוזי נווה.

ת: זה יכול לפגוע באמינות ויכול גם לא. לא מוטל עליי לתת הסבר למה הוא לא התלונן על דבר בביטוח לאומי.

ש: אתה לא נותן הסבר לעובדה שרק ב 2011 מופיעה התלונה בפעם הראשונה ושבהרבה מאוד הזדמנויות קודמות הטענה לא עלתה, וחודש לפני הבדיקה אצל עוזי נווה הטענה לא עלתה

ת: אני לא יכול להסביר למה תלונה מסוימת עלתה או לא עלתה במקום כזה או אחר. אתה יכול לטעון שזה פוגע באמינות אבל מבחינתי זה לא מהווה הוכחה. אנשים רבים, בעיקר אנשים עם רקע סוציו אקונומי נמוך לא פונים לעזרה נפשית גם אם יש תסמינים חמורים ויש לכך הרבה סיבות. ידוע שבמגזר הערבי עוד פחות. גם בגלל בעיות קשות של נגישות.

ש: זה לא נכון. אני בא מהמגזר הערבי.

ת: תבדוק במגזרים מסורתיים ודתיים, לעומת מגזרים אחרים.

ש: אני מניח ששאלת אותו למה רק ב- 2011 הוא פנה לטיפול ומה הוא ענה.

ת: אני לא רואה שיש התייחסות לכך

ש: זו שאלה רלוונטית. אני מניח שאין הרבה אנשים שיש להם 30% נכות עם שני מסמכים רפואיים בלבד, 5 ו- 6 שנים אחרי התאונה. אולי ההסבר הוא חוסר אמינות?

ת: איני יכול לענות על זה.

ש: מפנה לסעיף 4. הפרעות שינה, אי סבילות לגירויי רעש ונטייה להתפרצות. כשאתה כותב הפרעות שינה למה הכוונה?

ת: שהמטופל אמר לי. מקריא. " אני ישן חצי שעה בלילה, חולם כל הזמן על המכה בפרצוף, חצי לילה יושב בחוץ ובוכה"

ש: האם התובע סיפר לך שבמשך תקופה ארוכה יש לו הפרעות שינה לפני התאונה

ת: לא

ש: שאלת אותו

ת: הוא אמר שזה מאז התאונה

ש: אפשר לבדוק את זה, להפנות למעבדת שינה אם יש לו הפרעות שינה

ת: אפשר

ש: הצעת לו? אמרת אולי אפשר לבדוק את האמינות של הטענה? הפנית אותו למעבדה?

ת: לא

ש: למה לא?

ת: למה כן?

ש: כי עשו לו את זה בעבר ויצא שיש לו דום שינה. והוא לא מסר לך את זה.

ת: הוא לא אמר לי את זה. מה שאני מתאר אין לזה שום קשר לדום שינה. אדם שישן חצי שעה בלילה, יש לו סיוטים והוא בוכה בלילה, זה לא קשור לדום שינה. זה הפרעת שינה מסוג אחר.

ש: כשהוא אומר לך שיש לו בעיה עם גירויי רעש, איזה רעש?

ת: "מפריע לי כל רעש קטן, אם אתה מרים את הקול אני מיד צועק. כשהילדים שלי באים וצועקים אין סבלנות, מילה ואני צועק".

ש: זה תסמין של פוסט טראומה?

ת: כן. בין השאר. זה סימן לעוררות יתר.

ש: הוא סיפר לך שהוא סובל מבעיות רעש שנים לפני התאונה?

ת: לא

ש: ליתר דיוק 26 שנים.

ת: לא.

ש: שאלת אותו?

ת: לא

ש: למה לא שאלת

ת: לא חשבתי שזה רלוונטי לשאול אם הוא סבל בעבר

ש: אם זה תסמין של פוסט טראומה אולי יש לו את זה מלפני

ת: לא שאלתי. זה לא חלק מבדיקה פסיכיאטרית. אחרי שאתה מקבל אנמנזה, אחרי כל תסמין לשאול אותו האם הוא סבל בעבר.

ש: אבל ככה בודקים אמינות של נבדק.

ת: אם אתה חושב שמדובר בשקרן ועושה חקירת שב"כ. למה אתה קורא בדיקת אמינות?

ש: כשאדם אומר לך שהוא סובל מרעשים ומתברר שגם בעבר הוא סבל והוא לא סיפר לך את זה, זה חוסר אמינות.

ת: אני בוודאי שלא מסכים.

ש: אז על איזה הצלבת מידע אתה מדבר?

ת: היה בפניי תיק רפואי שלא היו לו תלונות נפשיות בעבר, אדם נורמטיבי שעבד כל ימיו שבא ומבטא תסמינים אופייניים להפרעה נפשית, ואתה מבקש שאני אברר לגבי כל תסמין אם אי פעם בעבר היה תסמין כזה.

שאלת בית המשפט:

ש: נניח והיו בפניך המסמכים האלה, האם זה גורם לך להתייחס בצורה שונה? מבקשת מב"כ הנתבעות להציג למומחה את חוות דעת המומחה מטעם בית משפט בתחום האורטופדי. וכן בנוסף מבקשת להציג מסמכים לגבי הבעיות של טנטון, זמזומים באוזן ובעיות שינה וכן מסמכים נוספים. האם מדובר במסמכים שראוי היה שיעמדו לנגד עיניך לפני חוות הדעת?

ת: כל מסמך רפואי שיש בידי הצדדים ראוי שהיה עומד בפניי. קיומו של טנטון בוודאי יכול לתרום לאי סבילות לרעש.

העד ממשיך:

ש: מציג מסמך לפיו מתלונן כי 10 שנים הוא נרדם במצב ישיבה. הוא מסר לך את זה?

ת: לא.

ש: זה משנה משהו?

ת: ייתכן מאוד שאי סבילות לרעשים קשורה גם לדבר הזה.

ש: איך זה משפיע? היום אנחנו יודעים שאין לו חבלה אורתופדית משמעותית.

ת: כתבתי נכות משמעותית אורטופדית ולפי המסמכים שהוצגו לי ייתכן והנכות אינה משמעותית.

ש: כתבת בחוות הדעת שיש לו שבר בברך שמאל וזה לא נכון. לגבי השבר באגן, זה לא הותיר נכות. לגבי השבר הנטען בברך, הוא נבדק ע"י המל"ל וקבעו שאין שבר וגם שללו את הקשר הסיבתי בין הטענה לברך לבין התאונה.

ת: השאלה האם העובדה שהנכות האורטופדית אינה חמורה כמו שהיא מצטיירת בבדיקה אם זה משנה את חוות דעתי. כאשר מאבחנים הפרעה פוסט טראומתית הקריטריון הראשון זה עקרון החשיפה, לאיזה אירוע אדם נחשף וההגדרה אומרת כך: אירוע אשר הינו מסכן חיים או שלמות גופנית או נתפס ככזה. כיוון שהפגיעה היא במישור הפסיכולוגי ולא הפסיכיאטרי. לדעתי נפילה של חבית כבדה מאוד היא חוויה מאיימת ביותר שגורמת לאדם פחד מוות ובהחלט יכולה לגרום להפרעה פוסט טראומתית

ש: כמה זמן היא מתפתחת

ת: מיד. התמונה שהוצגה לי שמיד זה התפתח.

שאלת בית המשפט:

ש: גם אדם שהחלים וגם אדם שהולך עם קביים ולא מסוגל לתפקד, אין שום השפעה של המגבלה האורתופדית על התסמונת?

ת: יחד עם זאת, חלק גדול מהאנשים סובלים מהפרעה פוסט טראומתית. אין להם שום פגיעה גופנית, בין אם נפגעו והחלימו לבין אם לא נפגעו. לגבי הטנטון, למיטב התרשמותי, תסמיני טנטון יכולים לגרום לאי סבילות לרעש ולו המידע הזה עמד לרשותי הייתי מנסה להבין למה קשורה יותר התלונה. זה יכול להיות קשור גם להפרעות שינה.

העד ממשיך:

ש: איך זה משנה את חוות הדעת?

ת: אני לא יודע. הייתי צריך לעשות את זה בזמן הבדיקה ואני לא יכול לעשות את זה כעת.

שאלת בית המשפט:

ש: לפי הממצאים שבפניך כעת, אתה מומחה מטעם בית משפט, האם אתה עומד היום על 30%?

ת: כן.

העד ממשיך:

ש: איך זה מסתדר עם התשובה שלך לפני דקה?

ת: כי זה לא מסתדר עם יתר הקריטריונים.

ש: בא אליך מישהו ואומר שיש לו בעיה עם רעש, ונדודי שינה וכו' ולא אומר שהיו לו דברים לפני. ואני אומר לך שיש לו הרבה לפני.

ת: הקביעה שלי מבוססת על תמונה כוללת ולא על פריט אחד של רעש. זה אחד התסמינים והוא לא מרכזי בהפרעה. תסמינים אחרים מרכזיים נמצאו

ש: כמו מה למשל?

ת: דיכאון וירידה בשמחת החיים והימנעות והיזכרות חוזרת. כל התסמינים זה מה שאומר התובע.

ש: זה רק מחדד את חוסר האמינות של התובע.

ת: אני לא מסכים.

ש: הוא מסר לך שהיו לו בעיות גב לפני התאונה?

ת: לא.

ש: אבל זה לא רלוונטי?

ת: כשאני עורך בדיקה אני רוצה לדעת כל מידע קודם וכל מידע עשוי להיות רלוונטי

ש: אתה לא פעם ראשונה בבית משפט ולא פעם ראשונה נותן חוות דעת. אתה אומר שרצוי שזה יעמוד מולך בעת הבדיקה וזה לא עמד מולך. אז בגלל זה אתה מבטל את זה?

ת: ייתכן וזה רלוונטי.

ש: אז איך אמור בית המשפט לקבוע? על סמך ניחושים?

ת: אני מציע בתחום הנפשי לקבל את חוות דעתי. המסמכים שהוצגו לי לא משנים את חוות דעתי. לא קיבלתי אותם ולא ערכתי בדיקה על סמך מסמכים אלה.

ש: מצד אחד אתה אומר יכול להיות שהם רלוונטיים ומצד שני אתה אומר תקבלו את חוות דעתי. זה לא אפשרי. חוות הדעת צריכה להתייחס למכלול הדברים.

ת: הסוגיה שעולה שכאשר אתה אומר שיש מידע אורתופדי שהוא לא סיפר לך עליו, האם על סמך זה אתה צריך לפסול את אמינות הנתבע.

ש: במיוחד כשאתה אומר שהכל זה מפי התובע

ת: יכולות להיות לכך המון סיבות. הסיבה השכיחה היא שאדם לא תמיד יודע מה רלוונטי ומה לא. הבדיקה עסקה בתסמינים הנפשיים.

ש: שאלת אותו מה היה מצבו לפני התאונה

ת: ראה מה התשובות שקיבלתי.

ש: אם החומר הזה ייתכן שהוא רלוונטי , איך זה יכול להיות בכפיפה אחת עם חוות הדעת

ת: התמונה שהוצגה בפניי שמדובר באדם שעד לפני התאונה היה מתפקד בעבודת כפיים ללא מגבלות תפקוד ואילו עכשיו, שהוא סובל מכאבים ונגרם ל ושבר בעמוד השדרה עם סבל רב מאוד. אם המידע שתציג בפניי יפריך את העובדה ויסתבר שלאיש יש רמת תפקוד אחרת לפני התאונה אני אצטרך להסיק מסקנה שונה.

ש: אתה לא קובע נכות של תפקוד, אלא נכות נפשית.

ת: נכות זה תפקוד.

ש: מי שקובע את התפקוד זה בית המשפט.

ת: הוצג בפניי אדם שכיום אינו יכול לתפקד הן בגלל מצבו הנפשי והן בגלל מצבו האורטופדי. אתה אומר שיש לו בעיות קודמות והם יהיו רלוונטיות מבחינתי. אם הייתה לו נכות רפואית לפני התאונה ברור שזה ישנה את חוות דעתי. אני מבין שמדובר באדם שעבד ותפקד בכל המישורים לפני התאונה. אם יוצג בפניי מידע רפואי שמוכיח את ההיפך אני אגיד שצריך לשנות את חוות דעתי.

ב"כ התובע: החקירה ארוכה מאוד.

העד ממשיך:

ש: האם אתה אומר לנו היום שכל חומר שמוצג מעברו של התובע לא רלוונטי וחוות הדעת עומדת על כנה או שאתה אומר שייתכן שהוא רלוונטי? איך אתה אומר שחוות הדעת עומדת על כנה?

ב"כ התובע: מתנגד לשאלה. השאלה היפותטית וכללית.

ת: אתה חושב שיש לי מושג מה החומר שנמצא בפניך?

ש: אז למה אמרת לבית המשפט שאתה עומד על חוות דעתך?

ת: כי תמיד חוות הדעת נערכת על סמך המסמכים שמופיעים לפניי.

שאלת בית המשפט:

ש: האם על סמך המסמכים האלה יש כדי לשנות את חוות דעתך?

ת: אני עומד על חוות דעתי.

מסמכים רפואיים מוגשים ומסומנים נ/1.

מסמכים רפואיים נוספים בתחום האורתופדי מוגשים ומסומנים נ/2.

המומחה: איני מוצא רלוונטיות למסמכים האלה עכשיו.

<#3#>

החלטה

מרגע זה קובעת, כי החקירה תסתיים בתוך 5 דקות ממועד זה. בשעה 11:43 בדיוק.

<#4#>

ניתנה והודעה היום י"א חשוון תשע"ה, 04/11/2014 במעמד הנוכחים.

העד ממשיך:

ש: אתה כותב שהוא נפגע בראש

ת: כן. ראש, גב וגוף. הוא אומר שתי דקות הייתי, לא זוכר שום דבר

ש: דו"ח מד"א ראית?

ת: ייתכן וזה נמצא בחומר. אין דו"ח מד"א בחומר

ש: יש אינדיקציה לחבלת ראש

ת: אין פה אינדיקציה לחבלת ראש.

דו"ח מד"א מוגש וסומן נ/3.

העד ממשיך:

ש: תעודת חדר מיון מיום התאונה ראית?

ת: לא.

ש: יש חבלת ראש?

ת: לא. לא אמרתי שהייתה חבלת ראש אלא שקיבל מכה בראש.

תעודת חדר מיון מוגשת ומסומנת נ/4.

העד ממשיך:

ש: האם אפשר לומר שהעובדה שמדובר בשני ביקורים אצל פסיכיאטר לעומת המצוקה הנפשית המוצגת זה לא ניסיון להאדיר את התלונות?

ת: אתה משתמש במונח להאדיר לא בהקשר הנכון. אם אדם פונה לטיפול בדרך כלל זה מחזק את הרושם בדבר מידת הסבל שקיימת. אנשים רבים סובלים ולא הולכים לטיפול. זו לא עובדה שניתן לפרש אותה רק בדרך אחת.

ש: גם כדורים לא לוקחים? הסעיף שנתת דורש טיפול תרופתי קבוע

ת: גם הפסיכיאטר המליץ על טיפול תרופתי והתובע לקח את זה.

ש: זה היה ב 2011, מה קרה עד אז?

ת: אנשים מסתובבים עם תלונות נפשיות משמעותיות מאוד לפני שהם פונים לטיפול נפשי.

ש: אפשר לומר שלמעשה אתה לא יודע מה היה איתו ב 5 שנים עד שקיבל טיפול רפואי

ת: עובדה שב- 5 שנים האלה הוא לא ראה פסיכיאטר ולא קיבל טיפול פסיכיאטרי.

ש: אתה לא יודע מה היה מצבו ב- 5 שנים.

ת: אני יודע מה שהוא אמר לי.

ש: אם אדם נוסע לחו"ל זה מתאים לאדם במצבו?

ת: זה היה מעורר בי סימני שאלה.

ש: התובע אומר שב 2013 הוא נסע לירדן עם משפחתו.

ת: לא ידוע לי על הנסיעה הזו. אבל בהחלט זה היה מעורר בי סימני שאלה.

ש: זה נתון שלא שנוי במחלוקת, הם כתבו את זה בתצהיר.

ת: זה היה מעורר בי סימני שאלה וזה דבר שהיה צריך לברר אותו.

ש: מפנה לסעיף 73.

ת: אם הייתי שומע על נסיעה כזו במהלך הבדיקה הייתי מתחקר אותו על זה, איך הוא הרגיש במהלך הנסיעה, לאיזה מאמץ הוא נדרש, האם הוא נהנה.

ש: ואם הוא נהנה?

ת: אז הייתי מעריך את חוסר היכולת שלו ליהנות בצורה שונה ממה שהערכתי.

ש: באיזו צורה?

ת: הנאה זה אחד ממישוריים תפקודיים חשובים. יכול להיות שהייתי קובע דרגת נכות נמוכה יותר. הייתי מתרשם שהוא יכול ליהנות מנסיעה לחו"ל. הדבר הזה היה משנה לפחות את הערכת החומרה.

ש: אתה לא חושב שצריך לבדוק את הנקודה הזו עם התובע בבדיקה נוספת?

ת: ייתכן ויש מקום לבדוק את זה.

ש: מה אתה מציע?

ת: אני מציע לברר את מהות הנסיעה ועל פי הבירור להחליט.

ש: מציג בפניך מסמך על הטיול מיום 18.5.14. יש לך אינדיקציה לגבי הטיול ולגבי התסמינים.

ת: מקריא את המסמך. זו תמונה בסה"כ דומה לתמונה שהייתה לפני שנה בבדיקה, אבל באמצע הייתה נסיעה לחו"ל ונשאלת השאלה איך אדם עם קשיים והימנעות כל כך גדולה הצליח להסתדר בטיול? זה דבר שאני רוצה לבדוק. ייתכן שחל שיפור. אני חושב שאפשר לבדוק את זה פה אם הוא מעיד, ולפי הממצאים לשאול אם יש מקום לבדיקה חוזרת.

מסמך סיכום ביקור הוגש וסומן נ/5.

חקירה נגדית לב"כ התובע:

ש: העברתי אליך מסמכים שונים ורבים, יש לך חלק מהם או כולם?

ת: יש לי את כל מה שעבר אליי.

ש: האם אתה יכול לאשר שיש לפניך גם את המסמכים של המל"ל לגבי שיעור הנכות?

ת: אני לא רואה פה מסמכים מהמל"ל.

ש: מציג בפניך את המסמך שקובע 45% במל"ל. האם זה תומך בתלונות של התובע?

ת: כבר אמרתי שקיבלתי רושם שמדובר באדם שסובל מפגיעה אורתופדית.

ש: העברתי לך מסמכים רפואיים של אורתופד מומחה שמפרטים את מצבו באותו נתון.

ת: כן ראיתי.

ש: עיון במסמכים האלה מחזק את האמינות ואת ההתרשמות שלך לגבי מצב התובע?

ת: המסמכים מדברים על תלונות מתמידות ומציינים שיש שברים בעמוד השדרה, שבר באגן, הולך עם קביים. זה דברים שמתאימים למה שנצפה בבדיקה.

ש: ריבוי הביקורים והתלונות בזמן אמת תומך בטענה שלו שהוא אדם סובל?

ת: זה המידע שלפיו סברתי שיש לו נכות אורתופדית.

ש: מציג רשימת תקופות עבודות במהלך חייו. לפני 2008 כמה חודשים הוא עבד, אתה לא תראה הפסקות. האם זה תומך בכך שהוא בריא בגופו ונפשו?

ת: זה תומך בהערכה שלי שלא הייתה לו בעיה תפקודית בעבודה קודם לתאונה.

ש: מציג תוצאות בדיקה מ- 2001. הכאב שמדברים עליו לפני 14 שנה.

ת: אני לא אורתופד.

ש: יש לנו תובע שעבד 8 שנים ברציפות ללא הפסקות, 12 שעות, בא יום שהיה מבחינתו קו שבר ונפלה עליו חבית בעוצמה גדולה. זה גם רלוונטי לבדיקה

ת: כן

ש: אתה מסכים שזה מותיר טראומה

ת: עניתי כבר. והתשובה חיובית.

ש: התסמינים של הפוסט טראומה שונים ומרובים, במנותק מהרעש ומשני המבחנים אתה יכול להבליט את המבחנים העיקריים שתומכים בתסמונת

ת: להבחנה של הפרעה פוסט טראומתית יש 4 קבוצות קריטריונים. קריטריון חשיפה, לאיזה סוג אירוע האדם נחשף. הקריטריון השני הוא היזכרות חוזרת של הטראומה, הימנעות, תסמיני עוררות יתר שאחד מהם הוא הרעש, תגובת בהלה שהתובע הזכיר אותה ביוזמתו, שאם הוא נבהל כל הגוף קופץ והקבוצה הנוספת היא תסמינים נלווים והם כוללים את כל התחלואה הנוספת של דיכאון, חרדה, אין אונות וכגון אלה

ש: ואלה קיימים אצל התובע

ת: מצאתי אצלו תסמינים בכל אחד מהקריטריונים.

<#5#>

החלטה

פוסקת את שכרו של המומחה, ד"ר קרון, בסך 2,500 ₪ בתוספת מע"מ. בסכום זה יישאו הנתבעות

בשלב זה.

<#6#>

ניתנה והודעה היום י"א חשוון תשע"ה, 04/11/2014 במעמד הנוכחים.

התובע, מר עיסא עאסלה, מוזהר כחוק על חובתו לומר את האמת ולאחר שהבין את האזהרה עונה לשאלות בחקירה ראשית:

כל האמור בתצהירי הינו אמת. אני מאשר את תוכנו ואת חתימתי על התצהיר.

התצהיר הוגש וסומן ת/1.

ב"כ הנתבעות: מבקש שהחקירה תהיה ללא מתורגמן כמו אצל המומחה שטען שרוב השאלות הוא ענה בעצמו.

שאלת בית המשפט: אתה מסוגל לקיים חקירה בעברית?

תשובה: לא.

<#7#>

החלטה

לאור תשובת התובע, מורה כי החקירה תנוהל בעזרת מתורגמן לשפה הערבית.

<#8#>

ניתנה והודעה היום י"א חשוון תשע"ה, 04/11/2014 במעמד הנוכחים.

ב"כ הנתבעות: מומחה בית המשפט טען שרוב התשובות של התובע נענו בעברית במישרין ע"י התובע ללא תרגום.

חקירה נגדית באמצעות מתורגמן:

ש: מי הלך איתך לבדיקה אצל ד"ר קרון

ת: מי זה קרון? אני לא מכיר אותו. מי שהיה פה? מי שהיה איתי? בן דוד שלי. משפחה.

ש: איך קוראים לו

ת: עלי

ש: עלי מה

ת: עלי מוחמד עאסלה

ש: מי זה עלי ג'האד

ת: זה שהיה איתי

ש: מה הוא עושה בחיים? במה הוא עובד (השאלה לא תורגמה לערבית)

ת: בדואר (עונה בעברית)

ש: בן כמה הוא (השאלה לא תורגמה לערבית)

ת: 31, 32 (עונה בעברית)

ש: איך התנהלה השיחה אצל ד"ר קרון

ת: מי שהיה פה? נכנסתי אליו, עשה לי בדיקה ונשארתי שעה וחצי אצלו

ש: איך התנהלה השיחה

ת: היה שואל אותי, מה שאני לא יודע בעברית היה מתרגם לי

ש: מה תרגם לך למשל

ת: מה שהיה שואל אותי עניתי בערבית והוא תרגם

ש: על איזה שאלות אתה ענית בלי תרגום

ת: שאל אותי מה הבעיה שלך ועניתי לו את כל הבעיות שהיו לי

ש: את זה המתורגמן תרגם את השאלה הזו ואת התשובה שלך

ת: לפעמים אני עניתי ולפעמים הוא תרגם.

ש: מה אתה ענית בלי תרגום, לא שאלה ולא תשובה, תן דוגמא אחת (השאלה נשאלה בעברית)

ת: איך הייתי ואיך עבדתי, ואיך אני אחרי התאונה ולפני התאונה (עונה בעברית)

ש: מי מסר לו ממה אתה סובל

ת: לפעמים אני כשאני מבין אותו ולפעמים המתורגמן

ש: הייתה לך מחלה רפואית לפני התאונה?

ת: לא. אף פעם

ש: אתה יודע מה זה מחלה רפואית

ת: לא

ש: הרופא שאל אותך אם היו לך בעיות רפואיות לפני התאונה

ת: אף פעם לא היו לי.

ש: הוא שאל אותך?

ת: אני חושב ששאל

ש: ומה ענית לו

ת: אף פעם

ש: לא סיפרת לו שהיו לך כאבי גב לפני התאונה

ת: לא

ש: סיפרת לו שיש לך בעיות של ירידה בשמיעה, של טנטון באוזניים

ת: לא חושב. לא שאל אותי על זה

ש: אמרת לו שהיו לך בעיות שינה לפני התאונה גם

ת: לא. לא היו לי בעיות לפני התאונה

ש: הפנו אותך למעבדת שינה, כפי שעולה מהמסמכים

ת: אם אני יושב אני נרדם.

ש: זה היה גם לפני התאונה?

ת: לא כמו עכשיו.

ש: מפנה לתצהירך, אתה כותב שלפני התאונה לו היו לך בעיות גב

ת: לא היו. ב 2000 קיבלתי מכה בגב, קיבלתי טיפול וחזרתי לעבוד. אחרי שטופלתי חזרתי לעבוד באותה עבודה, באתי למפעל הזה ועבדתי 8 שנים, עבדתי 12 שעות כל יום גם בשישי ושבת.

ש: מפנה לסעיף 71 לתצהיר. לא סבלת מבעיות והגבלה בגב. זה לא נכון. איך אתה כותב את זה?

ת: אף חופש מחלה לא קיבלתי

ש: איך אתה כותב שלא היו לך כאבים והגבלת תנועות בגב כשאנו רואים שהיו לך?

ת: איך ששואלים אותי אני עונה.

ש: זה התצהיר שלך.

ב"כ התובע: השאלה מטעה. שיגיד מתי.

ת: התצהיר למי הצהרתי? מתי הייתי בבית משפט? כן זה התצהיר שלי.

ש: מפנה לסעיף 7 לתצהיר. מקריא. למרות מה שכתוב סבלת.

ת: 12 שעות עבדתי. וגם שישי שבת.

ש: ולא היו לך כאבי גב לפני התאונה

ת: לא היו

ש: גם לא יום לפני וגם 10 שנים לפני

ת: אמרתי לך ב 2000 קיבלתי מכה. קיבלתי טיפול ואמרו לי שאני בריא וחזרתי לעבודה. מחודש פברואר 2002 נכנסתי למפעל הזה ועבדתי שם

ש: התאונה של 2001 איפה הייתה

ת: בעבודה

ש: איפה עבדת אז

ת: באחים יצחק

ש: וסיימת לעבוד שם בגלל התאונה נכון?

ת: לא. אני עזבתי בגלל שעבדתי 26 שנים במפעל. ועברתי לעבוד במפעל אחר.

ש: אחרי התאונה לא חזרת לעבוד באחים יצחק

ת: עבדתי 3 חודשים אצלם אחרי התאונה

ש: אתה כותב בתצהיר לגבי התאונה, שהיה צריך עוד עובד. למה? מה הוא היה צריך לעשות

ת: איפה שקיבלתי את התאונה? יש שני מקררים או שלושה, לפעמים. שלושת המקררים עובדים, צריכים להיות 3 -4 עובדים. אחד עושה טרייוולים, ומישהו על המזלג מוציא את החומר המלא.

ש: טרייוול אחד מה ירד ממנו אפונה? הגיע העלה אותו למעלה, שמתם טרייוול שני. בשביל מה צריך את העובד השלישי

ת: עוזר לנו. מכין טרייוולים, מכין משטחים

ש: למה צריך קסדות?

ת: עד שיפגע לי בראש?

ש: אז לגבי התאונה הזו לא צריך קסדה

ת: אין צורך, לא צריך. אנחנו הולכים עם כובעי רשת

ש: אתה כותב בתצהיר שלא סיפקו לך אמצעי מיגון. לגבי התאונה איזה אמצעי מיגון היית צריך?

ת: למקרה כזה שמשהו ייפול עלינו. היו צריכים לעשות משהו אחר, לא כך. למה עכשיו עשו מסגרת ברזל מסביב כדי שאם ייפול לא ייפול על מישהו.

ש: באה המלגזה והרימה את הטרייוול למעלה, האפונה יורדת לטרייוול מתחת, סאפיה השאיר את המלגזה וירד למטה. איפה אתה היית

ת: אני הייתי לידו.

ש: איפה אתה וסאפיה עמדתם?

ת: על יד הטרייוול.

ש: ומה עשיתם?

ת: פתחנו אותו, קרענו את הניילון אמרתי לו לזוז, אני צריך להסתובב ולעלות על מזלג בשביל להוריד את החומר והוא נפל עליי.

ש: מאיזה כיוון?

ת: מקדימה.

ש: מצייר שרטוט. זה שיניים של מלגזה למעלה ופה המלגזה עצמה. סמן איפה אתה עמדת ואיפה סאפיה עמד. לאיפה רצית ללכת?

ת: לעלות על המזלג.

ש: אתה לא יכול לעלות מהצד הימני של התמונה? אתה אומר שרצית לעלות למלגזה מהצד השמאלי

ת: בגלל שבצד הימני יש ידיות ואי אפשר להיכנס למלגזה

ש: כשנפל הטרייוול למעלה, היית עדיין באותו מקום או שהספקת ללכת?

ת: אני הזזתי את סאפיה כדי לעלות ואז זה נפל עליי.

ש: היית פה כשזה נפל?

ת: כן. מסומן בעיגול. מול המלגזה. מצד ימין.

מסמך הוגש וסומן נ/6.

ש: כשקרעת את הטרייוול שהיה על המלגזה, הוא היה לפני זה קרוע ורק הרחבת אותו

ת: נכון

ש: וזה לא דבר שקורה פעם ראשונה

ת: נכון

ש: וזו לא פעם ראשונה שאתה עושה את הפעולה הזו

ת: נכון

ש: מישהו היה צריך להסביר לך איך לעשות את זה כשאתה עובד שם מ 2001?

ת: אני עבדתי איך שעבדו ואיך שהמנהל אמר לי. אני לא עובד על אחריותי, מה שאומרים לי אני עושה

ש: אבל ב 2008 לא היו צריכים להסביר לך, אתה ידעת לבד

ת: נכון

ש: אחרי שחתכת את הטרייוול עם הסכין ורצית ללכת לצד השמאלי כדי להיכנס למלגזה זה היה תוך שניות שזה נפל

ת: כן

ש: למה זה נפל

ת: מנהל המשמרת בא אליי

ש: תגיד מה שאתה יודע.

ת: זה הגורל שלי שאקבל את המכה הזו.

ש: היית בירדן נכון

ת: כן

ש: מתי זה היה

ת: לפני שנה

ש: באיזה חודש אתה זוכר

ת: חושב בחודש נובמבר

ש: מי נסע לשם

ת: אני ואשתי ואחי, והבת שלי ודודים

ש: לאיפה נסעתם בירדן

ת: לעכבא

ש: כמה זמן הייתם שם

ת: 4 ימים במלון

ש: נהנית שם

ת: לא

ש: מה עשית שם

ת: לא יצאתי מהמלון

ש: ולאיפה השאר יצאו

ת: יצאתי אני ואשתי, בת אחותי, קצת וחזרתי למלון

ש: והם המשיכו לבד ואתה נשארת לבד במלון

ת: כן

ש: תאר סדר יום שלך.

ת: אני לא נרדם. חצי שעה, שעה אני נרדם ומתעורר. אני יושב וכל הזמן חושב על התאונה. כשהילדים שלי הולכים לעבודה וחוזרים זה מייאש. המחשבות שלי מתגברות, הלוואי ואני יכולתי ללכת גם כמוהם.

ש: חוץ מזה מה אתה עושה

ת: שום דבר. אני לא יכול לעשות

ש: אז כל היום אתה יושב וחושב וכשמגיע הלילה אתה נרדם קצת

ת: אני יוצא קצת

ש: לאיפה

ת: לדוד שלי.

ש: מה אתה עושה אצלו

ת: יושבים קצת, אח"כ הולך למסגד לפעמים.

ש: וחוץ מלהתפלל במסגד אתה מדבר עם עוד אנשים שם

ת: לא

ש: למה

ת: אני לבד.

ש: בבית אתה מדבר עם אשתך

ת: כן

ש: על מה

ת: אם אני רוצה משהו אני אומר לה והיא עוזרת לי

ש: היא עושה בעיות שאתה כל הזמן מבקש ממנה דברים או שזה בסדר מבחינתה

ת: היא בסדר. אני לא בסדר

ש: אתה צועק עליה

ת: כן

ש: למה אם היא עושה כל מה שאתה מבקש

ת: אם אני אומר לה פעם פעמיים והיא לא שומעת, אני מתעצבן.

ש: גם אני מתעצבן אם אני מבקש פעמיים שלוש. חוץ מזה אתה צועק

ת: כן

ש: על מה

ת: ככה

ש: מה הכוונה ככה? סתם יושב בבית ומתחיל לצעוק?

ת: אני לא יכול לשמוע רעש. אני מתעצבן אם מדברים יותר משניים.

ש: גם לפני התאונה היית מתעצבן והייתה לך ירידה בשמיעה

ת: אבל עבדתי ברעש

ש: אתה אומר שאם מדברים יותר משניים אתה מתעצבן כי אתה לא שומע טוב. אבל לא שמעת טוב גם לפני התאונה, אז גם התעצבנת, מה ההבדל?

ת: אני לא יודע. אני מתעצבן.

ש: אז אולי סתם אתה אומר את זה?

ת: לא.

ש: אמרת שאתה צועק על אשתך גם במקרים שהיא לא לא שומעת אותך. למה? אני כבר חצי שעה מדבר איתך ואתה רגוע ולא צועק. למה אתה מספר שאתה צועק סתם?

ת: אני לא יכול לסבול מישהו שמדבר איתי פעם או פעמיים

ש: אבל אני מדבר איתך כבר שעה

ת: אני מוכרח לענות לך. אם יכולתי הייתי עושה משהו אחר

ש: מה היית עושה

ת: מתעצבן עליך

ש: ומה היית עושה

ת: שום דבר.

ש: למה אתה כל הזמן עם קביים? מי אמר לך ללכת עם קביים? יש לך 10% נכות לפי מומחה בית משפט.

ת: הרופאים שלך אמרו לי שאני לא יכול לעבוד

ש: איך קוראים לרופאים שלי

ת: אני לא יודע. יש לך כתוב.

ש: איך אתה יודע שהם הרופאים שלי?

ת: הייתי אצלכם בכמה בדיקות

ש: והרופאים שלי אמרו לך להשתמש בקביים?

ת: אני לא יכול ללכת בלי קביים. יש לי יותר מ 10 דיסקים בגב ושבר ועוד שבר באגן.

ש: הרגל לא נשברה בתאונה

ת: היה לי שבר באגן. ירד עליי ככה טרייוול. גם בחזה שלי אני עד עכשיו מקבל טיפול

ש: זה נכון שהופעת במל"ל בכמה וועדות

ת: נכון.

ש: חלק מהן עם העו"ד שלך נכון?

ת: כן.

ש: למה אף פעם לא אמרת שם שיש לך בעיה נפשית? לא אמרת פעם אחת שאתה מתעצבן. למה?

ת: הם בודקים אותי בגב, רגליים, צוואר ולא שואלים שאלות אחרות.

ש: הם בודקים מה שאתה מבקש שיבדקו.

ת: שנה, שנה וחצי אחרי התאונה לא הרגשתי משהו. אחרי שנה וחצי התחילו הכאבים

ש: הכאבים בתחום הנפשי?

ת: כן.

ש: אז לפי מה שאתה אומר, כל המסמכים שהם שנה וחצי או אפילו שנתיים אחרי צריכים להראות שיש לך תלונות, למשל דיכאון וכדומה.

ת: כן.

ש: אני אומר לך שזה לא נכון. אתה מגיש בקשה למל"ל באוגוסט 2008 ואתה כותב את הבעיות שלך, אתה כותב שיש בעיות בגב וכאבים בצוואר וכאבי ראש.

ת: יש לי גם שבר באגן.

ש: זה מה שכתוב.

טופס נכות מוגש וסומן נ/7.

ש: אמרת שבערך שנתיים אחרי אנחנו צריכים לראות את התלונות שלך. אוקטובר 2010, אתה מגיע לוועדה יחד עם העו"ד שלך. מקריא מהמסמך: "כאבים בצוואר, באגן, בעיות בזמן הליכה, הגבלה בתנועות בברך, לא מרגיש שיפור מאז התאונה, מוגבל בתנועה בגב ובאגן" ומגיש מסמך. למה לא אמרת על בעיה נפשית אחת?

ת: אמרתי.

ש: למי

ת: לרופאים שם

ש: העו"ד שלך שמע את זה וראה שזה לא כתוב ואמר בסדר

ת: הם לא מראים לעו"ד מה שהם כותבים.

תיק המל"ל מוגש וסומן נ/8.

ש: חודש אחרי אתה הולך לבדיקה אצל ד"ר עוזי נווה מטעמך ושם אתה מספר את כל הסיפורים על העצבנות וכו'. מה קרה בחודש הזה? איך הכל צץ?

ת: אדם לא יכול לדעת שהוא עצבני רק שבני אדם אומרים לו שהוא לא בסדר

ש: מי אמר לך

ת: אשתי

ש: מתי

ת: באותו יום, לפני הרבה זמן

ש: מתי באיזה שנה

ת: יכול להיות ב- 2008, 2009

ש: אז התחלת להגיד את הדברים האלה ברגע שאמרו לך שיש לך בעיה

ת: אני התחלתי לאבד את עשתונותיי והלכתי לרופא שלי ואמרתי לו שכך הסיפור שלי

ש: מי הרופא

ת: יחיא עסלי, רופא משפחה

ש: מתי היית אצלו

ת: אני לא יודע

ש: שנה אחרי, שנתיים אחרי?

ת: לא יודע

ש: את המסמכים האלה מסרת לעו"ד שלך

ת: לא יודע. לא שם לב.

ש: צירפת לבית המשפט מסמכים רפואיים שצורפו לתצהירך ואני לא ראיתי מסמך של ד"ר עסלי. למה לא צירפת מסמך של ד"ר עסלי?

ת: למי היה צריך להגיש? אני לא יודע.

ש: העו"ד שלך אומר שיש מסמך והוא מ 2010. יש לפני כן?

ת: לא יודע.

ש: מי יודע?

ת: לא יודע, לא זוכר. לא שם לב.

ש: אמרת שכשנסעת לירדן לא הרגשת טוב.

ת: נכון.

ש: אז למה לפסיכיאטר סיפרת שהרגשת יותר טוב שם? מה נכון?

ת: כשהגעתי לעקבה שם נהניתי, יש שם מעיינות חמים ומים מינרליים כמו בחמת גדר.

ש: מי הלך איתך למקום הזה?

ת: אח שלי ודוד ואחות

ש: והמקום הזה מחוץ למלון

ת: במקום אחר

ש: ואיך מגיעים לשם

ת: באוטובוס

ש: אז נסעתם כולכם באוטובוס לאותו מקום ונשארת שם ונהנית ועשיתם חיים וחזרתם למלון

ת: נכון

ש: זו הייתה פעם אחת או יותר

ת: פעם אחת

ש: בשאר הזמן היית רק בחדר שלך או שהסתובבת במלון עצמו

ת: לפעמים נרדם בחדר ולפעמים אני יוצא בתוך המלון וחוזר

ש: איפה אתה מטופל היום

ת: אמין פאר

ש: חוץ ממנו

ת: פיזיותרפיה

ש: מי עוד

ת: בכרמיאל, אצל פסיכיאטרית

ש: איך קוראים לה

ת: לא יודע

ש: כל כמה זמן אתה הולך לשם

ת: הייתי שם ב 21.10

ש: וחוץ מזה

ת: ב 2.12 יש לי עוד פגישה

ש: ולפני כן

ת: הייתי לפני 3 חודשים, 7 חודשים, שנה. הלכתי יותר מ 6, 7 פעמים

ש: זה לא מסתדר. לנו יש שני מסמכים שעמדו בפני ד"ר קרון, אחד אני הגשתי שהוא ממאי 2014 ועוד אחד שאתה אומר מאוקטובר 2014. יש סה"כ 4 מסמכים. איפה השאר?

ת: מוציא מסמך מהארנק שקבוע לי תור ל 2.12.14 בשעה 8:30.

ש: אני מדבר על לפני כן. אמרת שהיית 6, 7 פעמים. בינתיים ראינו רק 3.

ת: לא כל פעם אצל הרופאה, זאת שעושה הצעה לפני שאתה נפגש עם הרופא

ש: את הטיפול הזה עשית לפני שהיית אצל ד"ר קרון

ת: כן

ש: כמה פעמים

ת: 3

ש: ואמרת לו שהיית 3 פעמים והצגת לו 3 מסמכים

ת: אני לא זוכר כמה פעמים.

ש: אתה כותב בתצהיר שלפני התאונה השכר שלך היה 7,000 ₪ ויכולת להגיע ל 10,000 ₪ על סמך מה אתה אומר זאת?

ת: אם הייתי ממשיך לעבוד כן

ש: איך אתה יודע את זה?

ת: פה יושב רואה החשבון.

ש: איך אתה יודע את זה?

ת: תעשה חישוב. אם הייתי עובד עד עכשיו הייתי יכול להרוויח יותר מ 10,000 ₪. אני עובד יותר מ 27, 28 ימים בחודש ומשמרות בלילה שיש תוספות. אלה שעובדים איתי עכשיו משתכרים כ 9,000 ₪ ועכשיו יש להם הגבלה בשעות, לא כמו שעבדנו

ש: ב 2002 כשהתחלת לעבוד, בכל השנה קיבלת 66,123 ₪. 5 שנים אחרי – 78,295 ₪. כלומר ב- 5 שנים כל התוספת בקושי 10,000 – 12,000 ₪.

ת: תעשה חישוב בקשר לחופשות, בית הבראה, פנסיה.

דו"ח הוגש וסומן נ/9.

ש: יש לך רישיון נהיגה?

ת: כן.

ש: מתי חידשת אותו פעם אחרונה?

ת: לא יודע.

ש: תראה לי את הרישיון.

ת: מראה.

ש: יש לך גם רישיון למלגזה?

ת: כן.

ש: הרישיון עד 2016?

ת: כן.

ב"כ הנתבעות: מציג את רישיון הנהיגה של התובע ולפיו הרישיון הונפק לו ביום 20.7.06 ובתוקף עד 30.8.16.

ש: אמרת למשרד הרישוי שיש לך בעיה כלשהי? נפשית או אורתופדית?

ת: לא.

ש: פנית לשיקום במל"ל

ת: כן

ש: מתי

ת: לפני בערך 3 שנים הייתי אצל המנהל

ש: הגשת בקשה

ת: הם ביקשו ממני שאני אגיע

ש: ומה קרה עם זה

ת: ישבתי עם המנהל, חקר אותי ואמר לי ללכת הביתה

ש: מי המנהל

ת: לא יודע. היה איתי הבן שלי

ש: באיזה סניף

ת: אני לא יודע.

ש: אתה כותב בתצהיר תמונה שאתה לא יכול לעשות שום דבר לבד.

ת: נכון

ש: למה

ת: מה, אני יכול לעבוד?

ש: בבית? להתרחץ, להתלבש, לנעול נעליים

ת: לנעול נעליים לא יכול

ש: למה

ת: אני לא יכול להתכופף ולשרוך שרוכי נעליים

ש: אבל המומחה קבע שאין לך נכות בעקבות התאונה, שיש לך שבר בחוליה

ת: כל מה שקרה לי ואין סיבה?

ש: לפני התאונה גם הייתה לך הגבלת תנועות

ת: לא השפיע עליי

ש: מאיזו בחינה

ת: אני לא יכול להתכופף

ש: לפני התאונה יכולת להתכופף ואחרי התאונה אתה לא יכול?

ת: כן. עבדתי כל כך חזק לפני התאונה.

ש: מפנה לסעיף 83. כשאתה הולך לכרמיאל אתה משלם כסף

ת: לא

ש: אז למה אתה כותב את זה? אתה לא משלם, אתה מטופל דרך קופת חולים

ת: אני משלם על נסיעות

ש: אתה כותב שהקופה לא מממנת את הטיפולים

ת: עכשיו אני לא משלם, לפני זה כן הייתי משלם. עכשיו לא מקבלים ממני כסף כי אני מקבל מהמל"ל, לפני כן שילמתי לקופת חולים.

ש: לקחת התחייבות מקופת חולים

ת: קיבלתי התחייבות והייתי משלם כסף. 24 ₪

ש: אז אתה לא מטופל באופן פרטי, אלא דרך קופת חולים

ת: נכון

ש: כששאלתי אותך מה אתה עושה במהלך היום, ענית שלמעשה אתה לא עושה כלום, רק יושב וחושב.

ת: נכון. חושב על התאונה.

ש: כשהרופא קרון שאל אותך מה אתה עושה במהלך היום אמרת לו אותה תשובה

ת: כן. אמרתי לו שאני מתעורר בלילה ואני בוכה, יוצא מהבית ויושב בחוץ

ש: הוא כותב שהוא שאל אותך מה אתה עושה במשך היום וענית שאתה כל הזמן בלחץ ואתה לא יכול להמשיך עם החיים האלה ואין תקווה

ת: נכון

ש: זה לא מה שאמרת. אמרת שאתה יושב וחושב על התאונה

ת: חושב על התאונה, מתעצבן, בוכה בלילה

ש: אנחנו מדברים על מהלך היום

ת: גם ביום

ש: איזה אנשים מסתכלים עליך

ת: מי שרואה אותי, אומר איך האדם הזה היה ואיך הוא עכשיו

ש: הם אומרים שאתה משוגע

ת: הם אומרים שהשתגע האדם הזה

ש: כשאתה יוצא ואותם אנשים מסתכלים עליך, אתה יוצא לבד

ת: לבד

ש: לאיפה אתה הולך

ת: לפעמים לדוד, לפעמים למסגד

ש: מה מרחק ההליכה לדוד

ת: בערך 150 מ'

ש: אתה לא יוצא להליכות של 20 ד' חצי שעה

ת: לא. הולך גם ברכב

ש: אמרת את זה לקרון. מצטט.

ת: יושב. לא הולך. יושב אצלו.

ש: הילדים שלך נשואים כולם

ת: נשאר אחד רווק

ש: מתי התחתן האחרון

ת: חודש אחרי התאונה

ש: השתתפת בחתונה

ת: ישבתי בפנים

ש: לבד או שהיו איתך אנשים

ת: כולם היו בביתי. היו איתי אנשים

ש: דיברת איתם

ת: מישהי באה לברך אותי לשלום וידעה שהייתה לי תאונה

ש: האחים שלך לא ישבו איתך

ת: בטח שישבו

ש: הייתה לך בעיה לשבת עם האחים שלך בחתונה של הבן

ת: לא

ש: יש לך בעיה היום לשבת עם האחים שלך

ת: בטח

ש: אם יבואו אליך הביתה לא תשב איתם

ת: אחד אחד, לא כולם ביחד.

ש: בגלל הרעש

ת: כן

ש: אבל אחד אחד אין לך בעיה לשבת איתם

ת: קצת

ש: מה הבעיה? מה הם עשו לך?

ת: אני שומע רעש, כל אחד מדבר, אני משתגע.

ש: נגיד שאין רעש. מדברים כמו שאני מדבר איתך עכשיו, אין בעיה?

ת: ככה, לא מבסוט.

ש: איך הגעתם היום לבית המשפט? כולכם ביחד?

ת: כן

ש: מי נהג באוטו

ת: הבן שלי

ש: דיברתם על המשפט בדרך

ת: לא

ש: סאפיה בא איתכם

ת: כן

ש: מה הקשר שלכם

ת: עבד איתי

ש: הוא גר בכפר

ת: לא. הוא מכפר יאסיף

חקירה חוזרת:

ש: לגבי הטיול, של מי היה הרעיון?

ת: הילדים שלי ודודים.

ש: למה?

ת: בגלל העצבנות, הם חשבו שאני ארגע שם ואנוח שם.

מר סאפיה כאמיל מוזהר כחוק על חובתו לומר את האמת ולאחר שהבין את האזהרה עונה לשאלות בחקירה ראשית באמצעות מתורגמן:

כל האמור בתצהירי הינו אמת. אני מאשר את תוכנו ואת חתימתי על התצהיר.

התצהיר הוגש וסומן ת/2.

חקירה נגדית:

ש: מתי התחלת לעבוד אצל הנתבעת

ת: בשנת 2001

ש: התחלת לעבוד יחד עם התובע או לפניו

ת: הוא קודם

ש: מה היה התפקיד שלך

ת: עבדנו שנינו ביחד

ש: במה

ת: במפעל מזון. שמנו את הטרייוול במשטח.

ש: באופן כללי

ת: פועל ייצור

ש: מה עושה פועל ייצור במפעל

ת: מזון. שמנו משטח וטרייוול על המשטח, כשהטרייוול מתמלא זה נפתח. הבאנו מלגזה לשים את זה אחד על השני, הבאנו מלגזה. בסוף נתנו מכה וזה נפל על התובע

ש: מי נתן את המכה

ת: התובע. אנחנו עבדנו ביחד. הוא נתן מכה, הטרייוול נפל עליו

ש: אני התובע, במה נתתי לו מכה?

ת: נתן לו קצת עם המלגזה בשביל שירד החומר

ש: הוא עמד מול הטרייוול ונתן לו מכה ואז זה נפל עליו

ת: הוא נתן לו מכה, הוא אמר לי לזוז קצת

ש: שניכם עומדים אחד על יד השני

ת: כן

ש: המלגזה עומדת

ת: כן

ש: הטרייוול על המשטח על שיני המלגזה

ת: כן

ש: שניכם עומדים אחד ליד השני. הוא אמר לך לזוז נכון

ת: כן

ש: למה הוא אמר לך לזוז

ת: בשביל שהוא יעבוד. הוא רוצה לפתוח את זה קצת

ש: אז הוא צריך את המרווח

ת: כן

ש: אתה זזת

ת: כן

ש: והוא הלך לטרייוול ונתן לו מכה

ת: נתן לו מכה, פתח ממנו 30 ס"מ בשביל להוריד חומר. ירד קצת חומר וזה נפל

ש: כשהוא פתח 30 ס"מ החומר התחיל לרדת

ת: כן

ש: איפה הוא עמד

ת: מול הטרייוול

ש: וזה נפל עליו

ת: כן

ש: כשזה נפל עליו, מה הוא עשה בדיוק

ת: הוא תיקן וזה נפל על הפנים שלו

ש: כמה זמן עבר מאז שפתח עד שנפל

ת: דקות

ש: בדקות האלה מה עשה התובע

ת: ירד מהטרייוול כמה קילו, כ – 200 קילו. בסוף זה נפל עליו.

ש: בכמה דקות עד שזה נפל מה עשה התובע,

ת: 3 -4 דקות . ירד 200 קילו של שעועית.

ש: עד שירד ה 200 קילו, אתה והתובע עמדתם והסתכלתם על הטרייוול

ת: הוא הוריד לאט לאט ובסוף נפל

ש: מי זה הוא

ת: התובע

ש: הוא זה שקבע כמה ירד, אם לאט לאט או מהר

ת: הוא חתך את הטריוול עם ברזל ואז זה התחיל לרדת.

ש: אז נתן לו מכה וזה נפל

ת: הוא עשה חור והתחיל להוריד את זה עם מגרפה

ש: ותוך כדי שהוא מוריד את זה זה נפל

ת: כן

ש: הוא הספיק 3-4 דקות להוריד ואז זה נפל

ת: כן

ש: ותוך כדי אתה עומד ומסתכל

ת: כן

ש: העיד פה התובע, והוא לא אמר לנו שהוא הוריד עם מגרפה את החומר

ת: הוא גם נתן קצת עם מלגזה

ש: הזיז אותו כדי שירד יותר מהר

ת: כן

ש: איך הוא הזיז

ת: מלמטה

ש: עם המגרפה

ת: לא

ש: אז איך עשה את זה עם המלגזה

ת: זה יורד לאט לאט, והוא הזיז את המלגזה. אף אחד לא עלה על המלגזה.

ש: אמרת עם מגרפה, ואמרת שגם עם המלגזה. מה הוא עשה עם המלגזה כדי להוריד

ת: יש מוט של המלגזה, הזיז אותו לאט לאט ואז זה התחיל לרדת יותר

ש: וזה מה שראית

ת: כן

ש: אתה ראית שהוא הזיז את המלגזה עם המגרפה ואחרי זה נפל הטרייוול

ת: כן

ש: נכון שהעבודה הזו שעשיתם זו לא הייתה פעם ראשונה

ת: כן

ש: ושניכם ידעתם איך לעשות את העבודה

ת: כשהוא קיבל מכה עשו שינוי. שמו ברזל, שמים טרייוולים. עכשיו סידרו בסדר

ש: אבל אם שניכם עומדים בצד, והשעועית הייתה ממשיכה לרדת, לא היה קורה כלום נכון

ת: לזרוק את הטרייוול בחוץ? איך אתה רוצה שיוריד את החומר?

ש: התובע אומר שהטרייוול היה קרוע

ת: עכשיו עובדים בסדר. ביום התאונה העבודה הייתה לא בסדר

ש: אבל התובע הזיז את המלגזה. אם הוא לא היה מזיז את המלגזה...

ת: עשו שינוי. בגלל שהם תיקנו את העבודה לא נפל הטרייוול

ש: נפגעת בתאונה

ת: לא

ש: למה לא, איפה עמדת

ת: לא הייתי לידו התרחקתי קצת. בגלל זה לא קיבלתי מכה

ש: כשהתחלתם לעבוד הטרייוול היה קרוע

ת: לא

ש: כלומר התובע קרע אותו

ת: כשיש 600 קילו נקרע הטרייוול

ש: נקרע לבד

ת: כן

ש: והתחיל לרדת ממנו חומר

ת: כן

ש: והחומר היה יורד לטרייוול אחר

ת: הזזנו אותו ושמנו חדש.

ש: אז שמתם חדש ומהישן היה יורד אל החדש

ת: הבאנו טריוול אחר, והתחלנו לקחת ממנו לטרייוול החדש. הפחתנו מהטרייוול השני לחדש.

ש: וזה היה דרך הקרע

ת: כן

ש: אז מה הייתה הבעיה להמתין שזה ירד לבד

ת: איך ירד לבד אם לא ירימו אותו במזלג

ש: הרמתם אותו, וזה יורד נכון

ת: כן

ש: אז תעמדו בצד וזה ירד

ת: לא הכל ירד אם לא תוריד ממנו

ש: אז תחכה עד שהרוב ירד ואז תוריד

ת: כמה ימים לחכות?

ש: עשה חור 30 ס"מ ואז זה התחיל לרדת יותר מהר. אז תעמדו בצד, למה להזיז את המלגזה

ת: איך אתה צריך להוריד חומר? לא יורד

ש: איפה זה כתוב בתצהיר שלך

ת: אני עבדתי איתו, לידו. אני לא קורא טוב

ש: אתה לא יודע מה כתוב פה

ת: תרגמו לי וחתמתי

ש: מי תרגם

ת: הבן שלי.

ש: העו"ד לא תרגם לך

ת: כן

ש: מתי

ת: בא אליי. הוא שאל אותי על עבודה, מה אנחנו עובדים

ש: איך קיבלת את התצהיר

ת: בדואר הביאו אותו

ש: מי שלח לך אותו

ת: הבאתי אותו מהדואר

ש: היית אצל העורך דין במשרד

ת: לא. הוא בא אליי ושלח אותו בדואר אליי, פקס או דואר

ש: וכשקיבלת אותו הלכת לבן שלך שיתרגם לך

ת: כן

ש: בן כמה הבן שלך

ת: מורה בבית ספר בטמרה, בעל דוקטורט

ש: תרגם לך את כל מה שכתוב והבנת

ת: כן, הקריא לי והבנתי

ש: אז מה שאמרת היום זה כמו מה שכתוב פה.

ת: כן

חקירה חוזרת:

ש: אתם ממלאים את הטרייוול מהמכונה ואז יש קריעה

ת: כן

ש: כשהתמלא ב 600 קילו נקרע

ת: כן

ש: אתם חייבים להחליף אותו

ת: כן. הבאנו את המזלג והורדנו

ש: נניח שזה האורך של הטרייוול

ב"כ הנתבעות: מתנגד לשאלה. זו שאלה מדריכה.

ש: איך מורידים את כל הכמות

ת: אם לא נקרע משהו נקרע משהו אחר. מורידים במזלג. הטרייוול היה על המשטח.

ש: איך מוודאים שכל הכמות יורדת

ת: אנחנו מסתכלים על המשקל. 930 קילו המשקל

ש: איך מורידים את התחתית

ת: מרימים את הטרייוול ושמים משהו אחר

גב' סמיא עאסלה מוזהרת כחוק על חובתה לומר את האמת ולאחר שהבינה את האזהרה עונה לשאלות בחקירה ראשית באמצעות מתורגמן:

כל האמור בתצהירי הינו אמת. אני מאשרת את תוכנו ואת חתימתי על התצהיר.

התצהיר שהוגש ביום 27.1.14 סומן ת/3.

חקירה נגדית:

ש: מתי נסעתם לירדן

ת: לא זוכרת תאריך

ש: בת כמה את

ת: 59

ש: איך הבריאות שלך

ת: בסדר

ש: יש לך בעיות רפואיות מיוחדות

ת: כן

ש: איזה

ת: סכרת, אסטמה, מקבלת זריקות, קוצר נשימה

ש: ממתי הבעיות האלה

ת: לפני 10 שנים

ש: את לוקחת זריקות אינסולין לסכרת

ת: כן. וכדורים

ש: את במעקב רפואי כל תקופה

ת: כן. לוקחת זריקות לקוצר נשימה שעולה לי 400 ₪

ש: הסיפור של הזריקות הוא לפחות 10 שנים

ב"כ התובע: מתנגד.

ת: זריקות זה שנתיים לקוצר נשימה. אינסולין כבר לפני 15 שנה. הרבה זמן

ש: כמה ילדים יש לכם

ת: שלושה בנים וחמש בנות

ש: כולם נשואים חוץ מאחד

ת: נכון

ש: הבחור שנשאל מאורס

ת: לא. הוא רווק

ש: האחרון שהתחתן מתי הוא התחתן

ת: כמעט לפני 5 שנים

ש: איפה הייתה החתונה

ת: בבית

ש: בעלך היה בחתונה גם

ת: היה עם חגורה, חזר מבית חולים

ש: התאונה קרתה לו לפני שחיתנו את הבן. הוא היה עם חגורה והבנים ישבו מסביבו, לא יכול לעשות משהו. כל המשפחה הייתה סביבו

ת: וכולם שרו ודיברו וניגנו. הוא כל הזמן ישב, לא עמד. הוא הלך עם חגורה על כל הגב שלו ולא עמד בכלל.

ש: את כותבת בתצהיר שחוץ מלאכול הוא לא יכל לעשות שום דבר

ת: לא. רק לאכול

ש: להתרחץ הוא לא יכול היה לבד

ת: לא. אני מכניסה אותו למקלחת, רוחצת אותו ומלבישה אותו

ש: למה הוא לא יכול להתלבש לבד

ת: הוא קיבל מכה בעבודה, הוא הולך עם חגורה עכשיו. אני מלבישה אותו וגם גרביים וגם נועלת לו נעליים

ש: למה הוא צריך נעליים? לאיפה הוא הולך

ת: כשהבנים רוצים לקחת אותו למקום מסוים לטייל אז אני נועלת לו את הנעליים

ש: איפה לוקחים אותו לטייל

ת: לאחים שלו ולאחים שלי.

ש: איפה גרים האחים שלך

ת: בסחנין

ש: כמה זמן הוא נשאר שם

ת: לא הרבה זמן, חצי שעה. בגלל הכאבים לא יכול לשבת.

ש: כמה פעמים בשבוע הוא הולך לשם

ת: בחודש, חודשיים הוא הולך. מאז החג אני לא ביקרתי אותם

ש: הוא לא יוצא מהבית לבד ללכת

ת: לא. הוא יושב כל הזמן על המיטה

ש: כל היום

ת: כן. הבנים שלו בעבודה והוא כל היום יושב על המיטה ולא הולך ולא עושה שום דבר

ש: מה הוא עושה על המיטה

ת: אולי הוא צריך להירדם, או להתפלל כשהוא על המיטה

ש: הוא צועק בבית לבד

ת: כן

ש: למה

ת: הוא צועק שנמאס לו, הוא עצבני בגלל שהוא כל הזמן בבית. כשהילדים שלו בעבודה והוא יושב לבד בבית אז זה מעצבן אותו. כשבאים הילדים שלי והנכדים, הם עושים רעש אז זה מעצבן אותו והוא צועק

ש: ואם הם לא באים, ואת והוא לבד בבית

ת: הוא מתעצבן קצת, צועק קצת

ש: על מה

ת: אני לא יודעת. הוא רוצה לקום, הוא רוצה ללכת לעבוד והוא לא יכול. הוא כל הזמן במיטה

ש: הוא מתעצבן עלייך

ת: כן. לפעמים כן אבל כשהוא רגוע אין בעיות והוא לא מתעצבן

ש: למה שיתעצבן עלייך? מה את עושה?

ת: בגלל המצוקה שלו, הוא לא יוצא לאף מקום

ש: הוא סיפר לנו שהוא הולך ברגל לדוד שלו, 150 מ'

ת: כשהילדים לא עובדים הם לוקחים אותו לדוד

ש: הוא אמר שהוא יוצא לבד

ת: הוא לא יוצא לבד

ש: אז זה לא נכון

ת: לא נכון. בגלל שהוא לא מרוכז. הוא לא הולך לבד. כשהילדים נמצאים הם לוקחים אותו לטייל ברכב

ש: יש לכם רכב

ת: לבנים שלי יש רכב

ש: אומרים גם שהוא לא ידע על הבעיות הנפשיות ורק את אמרת לו שיש לו בעיה

ת: נכון

ש: מתי זה היה

ת: לפני שקרתה התאונה בשנתיים

ש: כשהייתם בירדן, מה עשיתם שם

ת: לנו אין כסף לצאת לירדן. בילאל הבן שלי, בגלל ששמע אותו צועק הרבה, אמר שניקח כסף ונצא לטייל

ש: מי יצא

ת: אני והוא

ש: מי עוד

ת: אף אחד לא היה איתנו.

ש: זה לא נכון. בעלך אמר שהיו אחים שלו

ת: יצא מהמועדון אוטובוס. אחיו משתתף במועדון והוא רשם את המשתתפים

ש: אחיו נסע אתכם

ת: כן

ש: מי עוד

ת: האוטובוס היה מלא

ש: מי

ת: לא יודעת

ש: מקרובי משפחה שלכם

התובע מוסר שמות.

ת: כל האוטובוס משפחה אחת. גיס שלי, דודה שלי – אחות של התובע, הבנות של הגיס שלי.

ש: כמה הייתם

ת: אוטובוס מלא. 25 – 30 אנשים

ש: לאיפה נסעתם בירדן

ת: רבת עמון

ש: כמה ימים הייתם ברבת עמון

ת: יומיים

ש: ואחרי זה

ת: נסענו לירדן והלכנו הביתה

ש: רבת עמון זה בירדן

ת: לא נסענו לאף מקום

ש: הייתם בעמן יומיים וחזרתם לישראל

ת: כן

ש: מה עשיתם ברבת עמון

ת: ישבנו במלון

ש: מי

ת: כל הקבוצה וגם הבעל שלי

ש: איפה ישבתם בלובי

ת: כן

ש: מה הייתם עושים כשישבתם שם

ת: שותים קפה

ש: נרגילות

ת: לא

ש: דיברתם אחד עם השני

ת: כן. כל הקבוצה משוחחים אחד עם השני

ש: כמה זמן ישבתם בלובי

ת: בערך שעתיים, וכשהוא מתעייף אני לוקחת אותו לחדר

ש: חוץ משעתיים בלובי מה עוד עשיתם ביומיים האלה

ת: שום דבר. נשארנו למעלה בחדר. הוא לא יכול ללכת ולבוא

ש: אני יודע שהייתם בעקבה.

ת: כן בעקבה.

ש: אז תחליטי

ת: היינו בעקבה. אני לא יודעת את שם המקום שהיינו בו

ש: אני יודע שהייתם שם 4 ימים

ת: לא

ש: ומה עשיתם שם, אותו דבר?

ת: כולם ישבו בלובי. מי שרצה לקנות בגדים יצא מהלובי. אני ובעלי נשארנו בלובי. לא יכול ללכת ולבוא. הוא לבש חגורה

ש: כל התקופה שהייתם בעקבה נשארתם במלון והוא לא הלך לשום מקום

ת: נכון

ש: הוא לא הלך למקום שיש בו מים מינרליים וזה מרגיע

ת: לא. היינו שולחים מישהו לקנות לנו שתייה

ש: הכוונה למעיינות חמים

ת: לא

ש: הוא אומר שכן הלכתם והוא נהנה

ת: השכל שלו מפוזר. הוא צועק.

ש: האוטובוס יצא מסחנין עד עקבה וחזרתם מעקבה לסחנין באוטובוס

ת: כן

ש: והוא נסע אתכם באוטובוס

ת: כן. הראש שלו מפוזר מאז שעבר את התאונה. הוא לא קולט.

ש: הוא נהנה בעקבה

ת: ברוך השם. כן.

ב"כ הנתבעות: אני מתנגד לעדויות סברה.

ש: בעלך סיפר שחוץ מאותה פעם שאת אומרת שלא הייתה, שהיה במעיינות החמים, הוא לא נהנה מהטיול

ת: בסחנין יש מים חמים. היו לוקחים אותו מהבית למים החמים בסחנין

ש: איפה בסחנין

הערת בית המשפט: התובע מתערב בחקירת העדה.

ת: אצל אבו סוג' בסחנין. יש בית ספר ויש בריכת שחייה. זה בריכה טיפולית.

ש: מה התדירות של הפנייה לבריכה הטיפולית

ת: פעם בשבוע. אוטובוס מלא

ש: מה הכוונה מלא

ת: אחיו היה לוקח אותו איתו לבריכה

ש: כמה אנשים היו באוטובוס

ת: לא באוטובוס הלכו, אלא במכונית

ש: כמה זמן זה נמשך הפעם בשבוע, שנה שנתיים?

ת: שנה אחת

ש: איזה שנה זה היה

ת: שנה שעברה, פעם בשבוע ביום ראשון ב 2013

ש: כל השנה פעם בשבוע, 4 פעמים בחודש

ת: כן

ש: למה לא המשיך

ת: כי אף אחד לא לקח אותו

ש: וכשהוא היה הולך לבריכה כמה זמן היה נעדר מהבית

ת: היה הולך משעה 11:00 או 12 עד 13:00 או 14:00 . אחיו מוחמד היה לוקח אותו ב 12:00 ומחזיר אותו ב 14:00

ש: כשהוא הלך לשם הוא נהנה מזה

ת: הוא היה חוזר עייף ונרדם

ש: פיזית הוא עייף, אבל הוא היה במצב רוח יותר טוב

ת: כן. הוא היה צוחק קצת ואחר כך מתעצבן

תצהיר נוסף של העדה הוגש וסומן נ/10.

חקירה חוזרת:

ש: כמה זמן אחרי התאונה הצעת לו לקבל טיפול נפשי?

ת: מאז שהייתה לו התאונה אמרתי לו ללכת לקבל טיפול.

ב"כ הנתבעות: אני אגיש חוות דעת אקטוארית עדכנית וחוות דעת תיאורטית לאור טענתי לניכוי

רעיוני.

ב"כ התובע: אני מתנגד. זה לא השלב. לא קיימת הצדקה להעלות טענות אלה. אם חברי רוצה

להגיש עדכונים גם אני רוצה להגיש חוות דעת משפטית על כל הסוגיות הנזיקיות. כל טענות חברי

לאחר שהמומחה נחקר הוא לא טען כלום למה לא שלח מסמכים קודם לכן. אני מתנגד היום לשלוח

למומחה שאלות הבהרה מאחר וזה בניגוד לתקנות.

<#9#>

החלטה

מתירה לנתבעות להגיש חוות דעת אקטוארית עדכנית בתוך 14 יום.

בנסיבות תיק זה, התובע לא העלה טענה לנזק נפשי במל"ל ומשכך סוגיה זו לא נידונה במל"ל ולא נקבעה לו נכות ואף לא שולמו לו תגמולים בגין נזק נפשי, וזאת מאחר וכאמור סוגיה זו לא עלתה לדיון במל"ל.

לאור העובדה, כי המומחה מטעם בית המשפט בתחום הנפשי קבע לתובע נכות בשיעור 30%, מתירה לנתבעות להגיש חוות דעת לעניין ניכוי רעיוני של תגמולי המל"ל לו היה נידון מצבו הנפשי של התובע בפני המל"ל וזאת בתוך 21 ימים מהיום.

מתירה לנתבעות להפנות למומחה מטעם בית המשפט בתחום הנפשי את הפרוטוקול ולהפנות לו שאלות הבהרה רק לעניין הסוגיה של הנסיעה לירדן שלגביה אמר המומחה כי מבקש לקבל מידע נוסף, וזאת בשים לב שהנסיעה הייתה רק במאי 2014, זמן רב לאחר שניתנה חוות דעת המומחה.

ב"כ הנתבעות יפנה את המומחה לעמודים ושורות ששם יש התייחסות לנסיעת התובע לירדן ותו לא. לא יותרו שאלות נוספות מעבר לסוגיית הנסיעה לירדן.

ב"כ הנתבעות ימציא העתק מהשאלות ששולח למומחה לב"כ התובע.

קובעת את התיק לגמר הוכחות ליום 31.12.14 בשעה 10:00 עד 13:00.

לישיבה זו יזומנו ד"ר קליגמן וד"ר גפן, וכן המצהיר מטעם התובע והחשב של הנתבעות.

קובעת מועד נוסף לחקירתו של ד"ר טנצמן ליום 14.1.15 בשעה 12:00.

הצדדים ידאגו לזימון המומחים לאלתר.

מורה לתובע להפקיד עד לא יאוחר מיום 1.12.14 4,000 ₪ בקופת בית המשפט להבטחת תשלום שכרם בגין עדותם, שאם לא כן לא תותר העדת המומחים מטעם הנתבעים ובאחריות התובע להודיע כי אין עליהם להתייצב, שאם לא כן יישא יחד עם בא כוחו בעלויות שנגרמו להם כתוצאה מהתייצבותם שלא לצורך.

<#10#>

ניתנה והודעה היום י"א חשוון תשע"ה, 04/11/2014 במעמד הנוכחים.