התובעת, אשר עיסוקה בתחום הנדל"ן, ובפרט בפעולות ייזום בעסקאות רכישה ומכירה של נכסי דלא ניידי, תובעת מהנתבעות סך של 1,739,039 ₪ נכון ליום הגשת התביעה, סכום שלטענתה מגיע לה בעקבות פעולות ייזום שהתובעת ביצעה עבור הנתבעות בשתי עסקאות לרכישת מקרקעין, וכן תמורת כניסתה כשותפה בנכס אחד שנרכש בעקבות שתי העסקאות הנ"ל, ובנכס שלישי שנרכש על ידי הנתבעות והיה קשור לעסקאות הנ"ל.

מדובר בנכסים אשר היו, ערב מכירתם, בבעלותה של בזק.

פעולות הייזום נשוא התביעה מתייחסות לשני נכסי מקרקעין בחדרה ובחיפה. העסקאות הנ"ל היו קשורות בנכס שלישי נוסף (להלן: "הנכס בים המלח"), במובן זה, שהעסקאות לרכישת שני הנכסים בחדרה ובחיפה לא היו נסגרות ללא רכישת הנכס בים המלח. יצוין עוד, כי פעולות הייזום נשוא התביעה מתייחסות לנכסים בחדרה ובחיפה, ואילו טענת השותפות מתייחסת לנכסים בחדרה ובים המלח.

בסעיפים 4 ו- 5 למוצג ת/1, טוען מר ציון קרטה (להלן: "קרטה"), עובד בתובעת ומי שטיפל בשתי העסקאות נשוא התביעה, כי שני הנכסים נשוא התביעה (הנכס בחדרה והנכס בחיפה) נרכשו על ידי מר אחיקם ביתן (להלן: "ביתן") ביום 26.10.06 או בסמוך למועד זה, בנאמנות עבור הנתבעות.

הצהרה זו התבררה כאינה נכונה, וכעולה מחקירתו הנגדית של קרטה, ביתן רכש את הנכסים מבזק כחודש לפני 26.10.06, ובנאמנות עבור עצמו ו/או עבור אחרים, ולא עבור הנתבעות (ראו: עמ' 62 לפרוטוקול הדיון, שורות 24-25 וכן, עמ' 63 לפרוטוקול, שורות 9-12).

על פי נספחים א'1 – א'3 למוצג ת/1, ניתן לראות כי טיוטת הסכמי המכר בין בזק לביתן נערכה ביום 07.08.06, ומכאן ניתן ללמוד על כך, שהמו"מ בין ביתן לבין בזק החל, לכל הפחות, במועד זה, כאשר לאחר מכן, ובמהלך חודש ספטמבר 2006, נכרתה עסקת המכר בנאמנות בין ביתן לבין בזק.

נכון למועדים אלה, הנתבעות לא היו בתמונה ולעניין זה, ראו עדותו הראשית של עד ההגנה מס' 2, מר שמואל לוי (להלן: "לוי"), בסעיפים 5-13 למוצג נ/1.

למותר לציין, כי התובעת, באמצעות קרטה, היא זו שקישרה בין ביתן לבין בזק (ראו: עמ' 63 לפרוטוקול, שורה 11).

לאחר הרכישה בנאמנות, ביתן החליט לחזור בו מהעסקה וביקש מקרטה להביא רוכשים פוטנציאליים. רק אז הנתבעות נכנסו לתמונה, בעקבות הקשר שבין קרטה לבין עמי לוי (עד תביעה מס' 6) קרוב משפחה של לוי (עד הגנה מס' 2), שהינו הבעלים והמנהל של הנתבעת 1, והמנהל של הנתבעת 2 (ראו: חקירתו הנגדית של קרטה, בעמ' 63 לפרוטוקול, שורות 13-14 ושורות 25-29, וכן את עדותו של עמי לוי, בעמ' 55 לפרוטוקול, שורות 6-11 ושורות 14-18).

לטענת התובעת, היא זכאית לקבל מהנתבעות סך של 170,000$ עבור דמי הייזום בעסקת חיפה (כאשר תמורת הנכס בחיפה עמדה על סך של 230,000$), וסך של 70,000$ עבור הייזום בעסקת חדרה (כאשר תמורת הנכס בחדרה עמדה על סך 530,000$).

אקדים ואציין, כי על פי כתב התביעה, התובעת קיזזה אך ורק את הסך של 80,000 ₪ (סכום שהתובעת הודתה כי  שולם לה על ידי הנתבעות), כשבפועל התובעת קיבלה מהנתבעות סכום גבוה יותר, וקרטה הודה בכך אך ורק במסגרת חקירתו הנגדית. קרטה הודה כי הנתבעות שילמו לו ו/או במקומו, סך של כ- 120,000 ₪ כדלקמן:

1. 50,000 ₪ ניתנו לקרטה כהלוואה וקרטה לא החזירה לנתבעות.
2. סך של 20,000 ₪ שולם ישירות לקרטה (ראו: חקירתו הנגדית של קרטה בעמ' 71 לפרוטוקול, שורות 27-28, שורות 29-31, עמ' 72 שורה 1, ועמ' 74 שורות 14-18).
3. סך של 50,000 ₪ שולמו לעמי לוי, כאשר סכום זה היה אמור להיות משולם לעמי לוי על ידי קרטה, אך סוכם בין שלושת הצדדים, לוי-קרטה-עמי לוי, כי הסכום ישולם על ידי הנתבעות במקום קרטה ועל חשבון הכספים שמגיעים לקרטה מהנתבעות בגין שתי העסקאות (ראו: עדותו של עמי לוי בעמ' 56 לפרוטוקול, שורות 11-15, וכן את חקירתו הנגדית של קרטה בעמ' 74 לפרוטוקול, שורות 14-17).

קרטה הודה בתשלומים נוספים ששולמו על ידי הנתבעות לעו"ד בן ישי ולאחי שמאי (ראו: שורות 22-26 בעמ' 15 לתמליל השיחה שבין קרטה לשמואל לוי – נספח ח' למוצג ת/1). באשר לתשלום לעו"ד בן ישי, קרטה הודה כי עו"ד בן ישי ערך את ההסכמים בין ביתן לבין הנתבעות, כאשר עו"ד בן ישי ייצג את ביתן (ראו: עמ' 66 לפרוטוקול, שורות 27-30). תשלומים אלה הוערכו על ידי קרטה ולוי בסך של כ 20,000 ₪ (ראו: עמ' 19 לתמליל השיחה הנ"ל). יודגש, כי סכום זה נכלל במסגרת הסך של 59,000 ₪ המופיעים בנספח י"ז למוצג נ/1.

לטענת התובעת בסיכומיה, את הסך של 50,000 ₪ ששולמו על ידי הנתבעות לעמי לוי, שולם במקום התובעת כדמי תיווך, מכוח היותה שותפה בנכסים. ודוק: באשר לתשלומים לשמאי אחי ולעו"ד בן משה, התובעת טוענת כי אלה תשלומים שלא הייתה אמורה לשאת בהם בכלל.

אין בידי לקבל את טענות התובעת אף בהקשר זה. בקלטת ובתמליל השיחה, קרטה מודה בשיטת ההתחשבנות הנ"ל ובצורך בקיזוז כל התשלומים הנ"ל. קרטה עצמו, וכעולה ממוצג ת/1, מכחיש כי סכום זה שולם על חשבון חובן של הנתבעות כלפיו, וטוען כי מדובר בחוב של הנתבעות כלפי עמי לוי, עבור תיווך בינן לבין ביתן (ראו סעיף 12.3 לתצהיר). עם זאת, כאמור לעיל, בעדותו מיום 31.01.2012 טוען קרטה, כי כחלק מעסקת הנכס בחדרה סכום זה נזקף לחובתו. זאת ועוד, ובנוסף לסתירות בגרסאותיו של קרטה, הרי שלא מצאתי כל הוכחה לכך שתשלום דמי התיווך נעשה כחלק משותפות בין התובעת לנתבעות, ולא כדמי תיווך אותם התחייב קרטה לשלם לעמי לוי, עבור עצם הקישור בין ביתן לנתבעות, וזאת עוד בטרם התגבשה כל שותפות ו/או כל עסקה.

בהתאם לכך, ועל פי הודאת קרטה בעצמו, ברי, כי הנתבעות שילמו לתובעת, לכל הפחות, את הסך של 120,000 ₪ (ראו: עמ' 74 לפרוטוקול, שורות 14-19).

לטענת הנתבעות, שולם לתובעת באמצעות ציון קרטה סכום של 197,000 ₪ (ראו: סעיפים 71-77 לתצהירו של לוי – מוצג נ/1). טענתן זו, של הנתבעות מקובלת עלי, והיא נתמכת במסמך בכתב שצורף לתצהירו של לוי (ראו: נספח י"ז למוצג נ/1). הסתירות וההסתרות בגרסתו של קרטה בכל הנוגע לתשלומים ששולמו לו על ידי הנתבעות, תומכת בטענת הנתבעות בהקשר זה.

יצוין עוד, כי אף את תשלומי הריביות לבנק זכו להתייחסות בשיחת קרטה-לוי (ראו: עמ' 4 עד 8 לתמליל).

למותר לציין, כי בסיכומי התובעת, אין כל כפירה רצינית בעצם קבלת הסכומים הנ"ל.

מכאן, הנני קובעת, כי הנתבעות שילמו לתובעת, סך של 197,000 ₪. תשלומים אלה שולמו לתובעת כדלקמן:

• סך של 50,000 ₪ שולמו ביום 30.04.2008. סכום זה משוערך להיום = 62,440 ₪.
• סך של 20,000 ₪ במזומן,
• סך של 50,000 ₪ עבור עמי לוי.
• שני הסכומים האחרונים לא ברי מתי שולמו, אך ברי כי שולמו בין אוקטובר 2006 - מועד עריכת העסקאות - ועד 26.05.08 - מועד השיחה הטלפונית נשוא התמליל-). סכומים אלה משוערכים מאמצע תקופת התשלום המשוערת (10.02.2007) ועד היום = 94,810 ₪.
• סך של 59,000 ₪ ביום 02.06.2008 (היינו, מספר ימים לאחר שיחת קרטה-לוי). קרטה חתם כי קיבל סכום זה (ראו: נספח י"ז למוצג נ/1). לטענת התובעת, סכום זה שולם לטובת עו"ד בן ישי ואחי שמאי. אך ברי, ולאור הדיון שהובא לעיל, כי סכום זה שולם על ידי הנתבעות במקום התובעת. סכום זה משוערך להיום = 72,443 ₪.
• 18,000 ₪ עבור הריביות והחזר המשכנתא לבנק מזרחי-טפחות, הכל בהתאם להסכם האופציה מיום 30.04.10 בין התובעת לנתבעות. סכום זה משוערך להיום = 20,093 ₪.

סה"כ הסכומים ששולמו לתובעת על ידי הנתבעות, והמשוערכים להיום = 249,786 ₪.

וכעת, השאלה הטעונה בירור הינה: האם התובעת זכאית לקבל מהנתבעות את יתרת סכום התביעה?

טענות התובעת

1. התובעת טוענת בסיכומיה, כי סוכם בינה לבין הנתבעות כי תקבל סך של 240,000$ עבור הטיפול בשתי העסקאות בחדרה ובחיפה. התנאי היחיד המזכה את התובעת בקבלת הסך הנ"ל היה ביצוע הרכישה בפועל על ידי הנתבעות. ומשאין חולק, כי שני הנכסים נרכשו על ידי הנתבעות, אזי קמה זכותה של התובעת לקבלת הסך של 240,000$.

טענה זו, אינה מתיישבת עם הנטען בסעיפים 5 ו- 6 לכתב התביעה. בסעיף 5 לכתב התביעה התובעת מפרטת את פעולות הייזום שלטענתה הן בוצעו על ידה לצורך השלמת רכישת הנכסים נשוא התביעה ובסעיף 6 לכתב התביעה התובעת טוענת, כי שכרה נקבע בגין פעולות הייזום.

1. עוד טוענת התובעת בסיכומיה, כי בנוסף לסיכום הנ"ל, סוכם בינה לבין הנתבעות, כי את הסך של 240,000$ ינוצל על ידי התובעת לרכישת שליש הנכס בחדרה ושליש הנכס בים המלח, כאשר שוויו של שליש זה בשני הנכסים יחד, עמד על סך של 233,000$, וכאשר סוכם כי הנתבעות לא יעבירו את הסך של 240,000$ הנ"ל ישירות לידי התובעת, וכי התובעת תיחשב כשותפה בשליש בשני הנכסים שבחדרה ובים המלח, על ידי קיזוז הסך של 233,000$ מתוך הסך של 240,000$.
2. התובעת מוסיפה וטוענת, כי סוכם בינה לבין המשיבות, כי עם מכירת הנכסים בחדרה ובים המלח אזי יועבר לתובעת את שווי חלקה בנכסים הנ"ל כולל הרווח שיופק.  
3. התובעת טוענת, כי הסך של 240,000$ לא שולם לה, ולטענתה, היא סברה בהתחלה כי אין צורך לשלם לה את הסך הנ"ל משהפכה לשותפה בנכסים בחדרה ובים המלח. אך, בשלב מאוחר יותר וכשנמכר הנכס בחדרה והנתבעות סירבו להעביר לתובעת שליש התמורה שהתקבלה מעסקת המכר, אזי נולדה התביעה.
4. בסכום התביעה הנטען נכלל אף את הסך של 5,000$, שלטענת התובעת שולם על ידה לבזק במסגרת רכישת הנכס בים המלח.

טענות הנתבעות

1. הנתבעות טוענות, שאינן חייבות לשלם מאומה לתובעת וזאת מהנימוקים שלהלן: ראשית, התובעת קיבלה מהנתבעת סך של 197,000 ₪ עבור עבודתה/הייזום בעסקת חדרה, ובכך יש לראות בתביעתה הנוגעת לעסקה זו כמסולקת.
2. שנית, התובעת לא נקפה אצבע בעסקת חיפה, ואף הציגה בפני הנתבעות מצג שווא, לפיו ניתן להקים בקרקע תחנת דלק, כשהמציאות שונה לחלוטין. התובעת לא עשתה פעולות ייזום כלשהן בעסקה זו ועל כן, אינה זכאית לקבלת הסך של 170,000$.
3. לתובעת ניתנה האופציה לרכוש את הנכסים בחדרה ובים המלח. הסכם האופציה נחתם ביום 10.01.07 ותוקפו היה למשך ששה חודשים. התובעת בחרה שלא לממש את האופציה, ומשלא עשתה כן, לא התגבשה כל שותפות בנכסים.

דיון והכרעה

בבסיס ראיות התובעת, בכל הנוגע לזכאותה הנטענת לקבלת דמי הייזום, עומדים שני מסמכים בכתב; נספחים ד'1 ו- ד'2 למוצג ת/1 – תצהיר עדותו הראשית של קרטה (עד תביעה מס' 8), ובשל חשיבותם להלן אביא את נוסחם המלא.

נספח ד'1 מיום 25.10.06.:

" לכבוד ברכת הדרך לכם בע"מ                                                             

הנידון: עסקת מקרקעין בחיפה וחדרה

ביד.

יונה שלום (הערה שלי נ.ע הח"מ: הצדדים אינם חלוקים על כך כי "יונה" הינו "ציון קרטה")

לבקשתך הריני לאשר כי הוסכם בינינו כדלהלן:

1. עסקת חיפה, (ההסתדרות 285), בנוסף לתשלומים הניתנים לבזק על פי ההסכם, אנו מסכימים לשלם סך של 170,000$ נוספים 20% מיד לאחר אישור בזק שהעסקה שלנו, ו 80% לאחר השלמת עסקת הרכישה ומסירת החזקה כדמי ייזום עבור העסקה.

2. עסקת חדרה, (הכנסת, נווה חיים) בנוסף לתשלומים הניתנים לבזק על פי ההסכם, אנו מסכימים לשלם סך של 70,000$ נוספים 20% מיד לאחר אישור בזק כי העסקה היא שלנו, ו 80% מיד לאחר השלמת עסקת הרכישה ומסירת החזקה, כדמי ייזום עבור העסקה.

בברכה

לוי קפיטל גרופ בע"מ   י.ש לוי השקעות בע"מ   האלונים ירושלים בניה...

יונה לוי                                     יונה לוי/שמואל לוי                    לוי שמואל        

__________                            _____________                      ___________ ".

[ההדגשות הן שלי נ.ע הח"מ ואינן במקור].

המכתב נשא חתימתו של יונה לוי מתחת לשמות החברות "לוי קפיטל גרופ בע"מ" ו- "י.ש לוי השקעות בע"מ". המכתב לא נחתם על ידי שמואל לוי בשם "האלונים ירושלים בניה כבישים ועבודות ציבוריות בע"מ".

המכתב אינו נושא כל חתימה של הנתבעת 1, היינו חברת "האלונים ירושלים בע"מ", ולא ברי האם יש התאמה אם לאו בין חברת "האלונים ירושלים בניה כבישים ועבודות ציבוריות בע"מ" לבין הנתבעת 1.

יחד עם זאת, הנתבעות לא העלו על טענות בהקשר זה. על כן, לצורכי ההכרעה בתביעה, אבחן את תוכנו של המסמך ומהות ההתחייבויות ההדדיות העולות ממנו, ולא אזדקק לשאלות הנוגעות לתוקפו של המסמך ו/או לסמכויות החתומים עליו להתחייב בשם הנתבעות או מי מהן.

נספח ד'2: על נספח זה נרשם התאריך של 25.10.06 בכתב יד

" לכבוד מר ציון קרטה

[הערה שלי נ.ע הח"מ: המכתב נושא תוספות בכתב יד, לפיהן: נמחק הנמען ציון קרטה ובמקומו נרשם "ברכת הדרך לכם בע"מ"]. 

הנידון: עסקת מקרקעין בחיפה וחדרה

בפקס - 099600881

ציון שלום

לבקשתך הריני לאשר כי הוסכם בינינו כדלהלן:

1. עסקת חיפה (הערה שלי הח"מ: המסמך נושא תוספת בכתב יד: "גוש 11587 חלקה 8)  לתשלומים הניתנים לבזק על פי ההסכם, אנו מסכימים לשלם סך של 170,000$ נוספים 20% מיד לאחר אישור בזק שהעסקה שלנו, ו 80% לאחר השלמת עסקת הרכישה כדמי תיווך עבור העסקה.

2. עסקת חדרה (הערה שלי הח"מ: המסמך נושא תוספת בכתב יד: "גוש 10016 חלקה 358)  בנוסף לתשלומים הניתנים לבזק על פי ההסכם, אנו מסכימים לשלם סך של 70,000$ נוספים 20% מיד לאחר אישור בזק כי העסקה היא שלנו, ו 80% מיד לאחר השלמת עסקת הרכישה כדמי תיווך עבור העסקה.

בברכה

לוי קפיטל גרופ             

יונה לוי                                                

__________".

[ההדגשות הן שלי נ.ע הח"מ ואינן במקור].

המכתב חתום בידי יונה לוי, החתום אף בסמוך לתוספות שבכתב יד.

אף בהקשר זה הנתבעות לא העלו כל טענה כנגד תוקפו של המסמך וכנגד כוחו לחייב את הנתבעות. על כן, לצורכי ההכרעה בתביעה, אבחן את תוכנו של המסמך ומהות ההתחייבויות ההדדיות העולות ממנו, ולא אזדקק לשאלות הנוגעות לתוקפו של המסמך ו/או לסמכויות החתומים עליו להתחייב בשם הנתבעות או מי מהן.

הצדדים לא התייחסו כלל וכלל לנספח ד'2 לתצהירו של קרטה. נספח זה עניינו בדמי תיווך. דומה, כי נספח ד'1 החליף את נספח ד'2 (ראו: עמ' 72 לפרוטוקול, שורות 27-28), ואם התובעת טוענת כי לא הייתה אמורה לבצע פעולות ייזום כלשהן, אזי כיצד מסבירה היא את תוכנו של נספח ד'1? ככל שהכחשתה לחובתה לביצוע פעולות ייזום רצינית היא, הרי הדבר נוגד את הנטען בסעיף 6 לכתב התביעה ואת הרשום במסמך בכתב בנספח ד'1, ובמקרה כגון דא, ייתכן וכוונת הצדדים הייתה לתשלום דמי תיווך כאור בנספח ד'2 ואזי באמת התובעת לא תצטרך לבצע פעולות ייזום על מנת לזכות בדמי התיווך המוסכמים. אם כי, תצטרך להוכיח כי הינה זכאית לקבלת דמי תיווך בהתאם להוראות חוק המתווכים במקרקעין, התשנ"ו-1996 (להלן: "חוק המתווכים").

התובעת מודעת לבעייתיות בטיעון לזכאותה לקבלת דמי תיווך מכוח נספח ד'2 שספק רב אם הוא עונה על דרישות חוק המתווכים, במיוחד לנוכח העובדה כי ציון קרטה, שעסק בתיווך מטעם התובעת לא החזיק בידו רישיון מתווך במועדים הרלבנטיים לביצוע התיווך (ראו: חקירתו הנגדית של קרטה, בעמ' 65 לפרוטוקול, שורות 20-25). כמו כן, סכום דמי הייזום, כ-240,000$ עבור שתי העסקאות, מהווה כ-31.5% משווי העסקאות יחד (היינו מתוך הסך של 760,000$) וכ- 74% משווי העסקה בחיפה. נתון זה מהווה אינדיקציה לפעולות הייזום הנדרשות מהתובעת, כאשר שווי דמי תיווך גרידא אינו אמור לעלות על מספר אחוזים בודדים.

על כן, ובהעדר כל התייחסות מטעם הצדדים לעניין זה, אין מנוס אלא מלהתמקד בנספח ד'1 כבסיס לבחינת זכאותה של התובעת לקבלת דמי הייזום.   

התובעת טענה כי יש להתעלם מחלק מטענות המשיבות ושלא הועלו בכתב הגנתן. טענה זו אין בידי לקבלה. עיינתי בתצהירו של לוי מטעם המשיבות ועיינתי בכתב ההגנה, ולא מצאתי כל בסיס לטענת המבקשת באשר לקיומה של הרחבת חזית.

אמנם, הנתבעות כפרו בזכאות התובעת לקבלת דמי הייזום בנכס בחיפה לנוכח כך שהנכס בחיפה נרכש על ידי חברה אחרת (לא אכנס לטענה זו, שכן הנתבעות חזרו בהן מטענה זו הן בשלב ההוכחות והן בשלב הסיכומים, משהתברר כי חברת בת של המשיבות היא זו שרכשה את הנכס, ומשלא עלתה מחלוקת רצינית בעניין זה בין הצדדים) ולא נטען במפורש בכתב ההגנה כי התובעת לא ביצעה פעולות ייזום כלשהן בנכס בחיפה, אך אין להתעלם מכך, כי התובעת עצמה לא העלתה כל טענה בכתב תביעתה באשר לביצוע פעולות ייזום כלשהן על ידה בכל הנוגע לנכס בחיפה.

אם קיימת הרחבת חזית כלשהי, הרי הדבר נעשה על ידי המבקשת בעצמה, שטענה בסיכומיה כי אינה חייבת לבצע כל פעולה וכי הינה זכאית לקבלת דמי הייזום רק עם העברת הנכס למשיבות הא ותו לא. טענה זו לא נטענה בכתב התביעה. ומכל מקום, ולגופו של עניין, טענה זו הינה טענה בעל פה הסותרת מסמך בכתב (נספח ד'1 לתצהירו של קרטה), ולא הוכחה כלל וכלל על ידי התובעת.

רכישת הנכסים בנאמנות:

1. קרטה טען לאורך כל הדרך, כי הנכסים בחיפה ובחדרה נרכשו בנאמנות עבור הנתבעות, כאשר הוברר במהלך חקירתו הנגדית כי הטענה בלתי נכונה בעליל. בהתאם לטענה זו, התובעת מבקשת לזקוף לחובת הנתבעות את מלוא פעולות הייזום שבוצעו בכל הנוגע לנכס בחדרה, כאשר ברי כי הנתבעות נכנסו לתמונה בשלב מאוחר יותר. אמנם, קרטה טען כי מרבית פעולות הייזום בוצעו לאחר החתימה על ההסכמים, אך הודה כי חלק מפעולות הייזום בוצעו קודם לכן (ראו: סעיף 9 למוצג ת/1).
2. התובעת נמנעה מלזמן את ביתן למתן עדותו בבית המשפט. הימנעות זו, פועלת לרעת התובעת. דומה, שאם ביתן היה מתייצב לבית המשפט, אזי היה מעיד על נסיבות הרכישה על ידו, על פעולות הייזום שבוצעו עד כניסת הנתבעות לתמונה, על התמורה ששולמה ו/או סוכמה בינו לבין קרטה ו/או התובעת, האם פעולות הייזום שבוצעו לפני כניסת הנתבעות לתמונה ממונו על ידי ביתן, מי ביצען ו/או מי ביצע את מרביתן. הימנעות התובעת מזימונו של ביתן אומרת דרשני, וניתן לומר, כי אם ביתן היה מוזמן לעדות, אזי עדותו הייתה פועלת לרעת הנתבעות.
3. התובעת לא הוכיחה אפוא, כי הנכסים נרכשו על ידי ביתן בנאמנות עבור הנתבעות. משכך, אין בידי לקבל את טענתה שרכישת הנכסים בנאמנות מהווה פעולה המצדיקה את תשלום דמי הייזום, לא כל שכן לגבי הנכס בחיפה, שלגביו לא בוצעו כלל פעולות כלשהן מעבר לקישור/תיווך בין ביתן לבין הנתבעות.

יתר פעולות הייזום עבור הנכס בחדרה:

1. כל עדי התביעה שהובאו לצורך הוכחת פעולות הייזום שבוצעו על ידי התובעת, תמכו בטענות התובעת באשר לביצוע פעולות ייזום בכל הנוגע לנכס בחדרה, הא ותו לא.
2. הנתבעות לא חלקו על כך כי אכן בוצעו פעולות יזום עבור הנכס בחדרה, אך לטענתן, קרטה, כנציג התובעת, הציג בפני הנתבעות מצג שווא לפיו, ניתן לבנות פרויקט בן 22 יחידות דיור על הנכס בחדרה, וכי ידאג לכך, כי היטל ההשבחה ישולם על ידי בזק. מכאן, הנתבעות שילמו לתובעת סך של 197,000 ₪ במקום 70,000$. קרטה כפר במצג הנ"ל ו/או במתן ההבטחות הנטענות על ידי הנתבעות.
3. כעולה מנספחים ז' ו- ח' למוצג ת/1 (קלטת השיחה שנערכה בין קרטה לבין לוי ביום 26.05.2008 ותמלול הקלטת), עולה כי קרטה הבטיח כי ידאג לכך, שבזק ישלמו סך של 600,000 ₪ רק מהיטל ההשבחה ובכך לא יישאר לנתבעות לשלם היטל השבחה (ראו: עמ' 37 לתמליל שהוגש מטעם התובעת בעצמה). ואילו, בפועל, נדרש תשלום בסך שנע בין 1,300,000 - 1,600,000 ₪ בגין היטל ההשבחה, מתוכו הנתבעות שילמו כ- 800,00 ₪ [לוי מציין בעדותו כי הנתבעות שילמו כ-800,00 ₪ (ראו: עמ' 108 לפרוטוקול, שורה 21). ואילו, בתצהירו מצוין כי שילמו 700,000 ₪]. מכאן, ברי כי הנתבעות שילמו סכום נכבד מאוד מהיטל ההשבחה עבור הנכס בחדרה.
4. אמנם, באותה שיחה קרטה ציין כי: "לנו לא יישאר לשלם היטל השבחה" והתובעת מנסה להסיק מכך קיומה של שותפות בין התובעת לנתבעות. אך, ברי כי אמירה זו כשלעצמה, אינה מוכיחה קיומה של שותפות, ולכל היותר, מהווה הערכה לגבי תשלום המס בגין העסקה, מבלי לציין את חלקן היחסי של התובעת והנתבעות ומבלי לגבש חבות משותפת, כאשר לא ניתן לשלול את האפשרות כי קרטה והנתבעות פועלות בשיתוף פעולה עסקי, אך לא בהכרח שותפות בנכסים עצמם. קלטת השיחה בה תולה התובעת את יהבה להוכחת השותפות, אין בה מאומה להוכחת השותפות הנטענת על ידה. הסתמכות התובעת על קביעות בית המשפט שניתנו במסגרת הבקשות לסעדים זמניים שהוגשו בתיק אין בה ולו כלום, ולו בשל הבדלי רמות ההוכחה הנדרשות בהליכים השונים (סעד זמני לעומת תביעה עיקרית). האפשרות היחידה לשותפות שהעולה מהשיחה, הינה האפשרות לכניסת התובעת כשותפה בנכס בים המלח.

זאת ועוד, ובהנחה כי אכן מדובר בשותפות, תתכבד התובעת ותקזז מסכום התביעה את חלקה היחסי בסכום היטל ההשבחה שכבר שולם על ידי הנתבעות ובכל התשלומים שנשאו בהם הנתבעות לצורך רכישת הנכס והשלמת העסקה. התובעת השאירה נושא זה ללא כל מיצוי או בירור רציני, ובאותה נשימה השתמשה בטיעון זה, על מנת לגבש טענת שותפות. הדבר אומר דרשני. על אף הודאתו של קרטה כי עליו לשאת בעלויות העסקה (ראו: עמוד 75 לפרוטוקול מיום 31.01.2012, שורות 13-14), עניין זה נותר תמוה וערטילאי לחלוטין ולא הוכח כלל וכלל על ידי התובעת. הדבר מלמד אף הוא על העדר רצינות טענת השותפות.

1. עדי התביעה אישרו כי בבקשה להקמת הפרויקט בחדרה צוין מספר יחידות דיור העולה על מספר יחידות הדיור שאושר בפועל. דבר זה עולה גם מעדותו של קרטה, שם טען כי הוגשה בקשה לאישורן של 22 יחידות בפרויקט, אולם לבסוף אושרו 16 יחידות בלבד (ראו: עמ' 69 לפרוטוקול מיום 31.01.2012, שורות 21-26).
2. אמנם, השתכנעתי כי הנתבעות הסתמכו על מצג זה בעת החלטתן להשקיע בנכס בחדרה. אולם, אין די בכך כדי לסייג את התחייבותן לשלם את מלוא הסכום, 70,000$, עבור פעולות הייזום שביצעה התובעת, באמצעות קרטה, בעסקה זו. ברי לכל כי עצם הגשת בקשה לבניית נתון של יחידות, אינה מהווה ערובה לאישור הבקשה על ידי מוסדות התכנון, מה גם שעצם הכנת הבקשה והגשתה לוועדה המקומית עונה על הקריטריון של "פעולות ייזום" אשר בגינן התחייבו הנתבעות לשלם לתובעת. זאת ועוד, הנתבעות לא הוכיחו ולא פירטו מה סך הנזק שנגרם להן כתוצאה מההפרש במספר היחידות שאושר לבנייה בפרויקט, וממילא לא ניתן לקזז הפרש זה מהסכום לו זכאית התובעת בגין פעולות הייזום.
3. נושא היטל ההשבחה היווה גורם נוסף מצד הנתבעות שהוביל לאי תשלום מלוא הסכום המוסכם בין הצדדים עבור עסקת חדרה. אך, העדר פירוט בהסכם (נספח ד'1 למוצג ת/1) אודות התוצאות שעל התובעת להשיגן בעקבות פעולות הייזום, מוביל לכך, כי התובעת תהא זכאית לקבלת מלוא התמורה בגין פעולות הייזום שבוצעו על ידה.
4. לא זו אף זו: נספח ד'1 ענייננו בפעולות ייזום בכלל. מכאן, שלא תישמע מפי הנתבעות הטענה, כי פעולה מסוימת כזו או אחרת לא בוצעה על ידי התובעת וכי יש בכך כדי להפחית מסכום התמורה. עניינו של המסמך בפעולות ייזום באופן כללי לחלוטין. פעולות ייזום לא מעטות אכן בוצעו על ידי התובעת. ובהעדר כל פירוט נוסף בהסכם, אזי אין מנוס מקביעת זכאותה של התובעת לקבלת מלוא דמי הייזום עבור הנכס בחדרה.

התביעה עבור הנכס בחיפה:

1. בכתב התביעה ובתצהיר עדותו הראשית של קרטה נטען כי אותם 170,000$ עבור הנכס בחיפה סוכמו תמורת דמי ייזום, ואילו במהלך חקירתו הנגדית של קרטה ובסיכומי התובעת, נטען כי התובעת הייתה זכאית לקבל את הסכום הנ"ל ללא התחייבות מצידה לבצע כל פעולת ייזום.
2. טענה זו, לא רק שסותרת את הנטען בכתב התביעה ואת תוכנו של המסמך בכתב (נספח ד'1 למוצג ת/1), אלא שהינה חסרת כל היגיון כלכלי ו/או עסקי. קבלת טענתה החדשה של התובעת משמעה, מתן זכות לתובעת לקבלת סכום העולה על 32% משווי העסקה בחיפה (שעמדה על 230,000$) מבלי שתהיה חייבת לעשות מאומה. טענה זו אין בידי לקבלה הן בפן העובדתי והן בפן המשפטי. מדובר בטענה חדשה הסותרת את מה שנטען בכתב התביעה, מה גם שמדובר בטענה חדשה המשוללת כל היגיון עסקי וכלכלי.
3. לא זו אף זו: כלל הראיות שהובאו על ידי התובעת בעניין זה התייחסו לפעולות הייזום בנכס בחדרה, ולא הובאה כל ראיה לביצוע פעולת ייזום כלשהי על ידי התובעת בכל הנוגע לנכס בחיפה. (ראו: חקירתו הנגדית של קרטה בעמ' 71 לפרוטוקול, שורות 15-23, עמ' 81 לפרוטוקול, שורות 17-20 ושורות 25-26).
4. לא די בכך שהתובעת לא ביצעה פעולות ייזום בנוגע לנכס זה, אלא שהיא אף יצרה מצג בפני הנתבעות, לפיו ניתן להקים תחנת דלק בנכס, באופן אשר יש בו די כדי להטות את כדאיות העסקה, כשלאחר מכן התברר לנתבעות כי לא ניתן להקים תחנת דלק בנכס (ראו: עדותו של העד שמואל לוי, בעמוד 103 לפרוטוקול מיום 01.02.2012, שורות 7-14).
5. לא הוכח אפוא, כי התובעת זכאית לתשלום דמי הייזום בסך 170,000$ עבור עסקת הנכס בחיפה. יתרה מזאת, התובעת עצמה לא הוכיחה כי ביצעה כל פעולת ייזום, ולא סיפקה כל הסבר חלופי והגיוני מדוע זכאית היא לתשלום זה. ברי, כי עצם השלמת העסקה אינו מזכה את התובעת בנתח כזה גדול משוויה, ובוודאי כאשר התובעת פיזרה הבטחות בלתי מבוססות לגבי פוטנציאל הרווחיות של הנכס, כשבפועל לא היה כל בסיס לאותן הבטחות ובמבחן התוצאה התבררו כבלתי ניתנות לביצוע. ודוק: התובעת לא תבעה דמי תיווך.

השותפות בנכסים:

1. התובעת טענה לכל אורך הדרך, כי על פי הסיכום בינה לבין הנתבעות, דמי הייזום בסך 240,000$ בגין פעולות היזום לא יועברו אל ציון קרטה במישרין, וכי סכום זה יקוזז תמורת כניסת התובעת כשותפה בשליש בנכסים בחדרה ובים המלח, בשווי של 233,000$.
2. ראשית, יצוין, כי בכתב התביעה מבקשת התובעת סעד כפול – הן את מלוא התשלום המגיע לה בגין העסקאות (כ-240,000$) והן הצהרה על זכויותיה בנכס בים המלח, כ-1/3 מהזכויות (ראו סעיף 16 לכתב התביעה). מכיוון שהתובעת טוענת כי השותפות בנכס בים המלח מתקזזת עם הסכום אותן התחייבו הנתבעות לשלם לה, מן הראוי להעמיד סעדים אלו זה מול זה, ולא לבקש סעד כפול, שהתובעת אינה זכאית לו.
3. שנית, בהתאם לסעיף 8 לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969, התחייבות לעשות עסקה במקרקעין טעונה מסמך בכתב. על כן, ולהוכחת טענת התובע בדבר קיומה של שותפות בנכסים בחדרה ו/או בים המלח, היה עליו להציג מסמך בכתב להוכחת טענתו בהקשר זה. משלא עשתה כן, אזי לא תישמע כל טענה מפיה לקיומה של שותפות בנכסים ואין כל מקום להיעתר לסעד ההצהרתי המבוקש על ידה בכל הנוגע לזכויותיה בנכס בים המלח.
4. ביסוס תביעה לשותפות במקרקעין על סמך דברים שנאמרו על ידי מנהל ובעלי הנתבעות, לוי, במהלך שיחה על התחשבנות כללית בין נציג התובעת, קרטה, לבין נציג הנתבעות, אין בה ולו כלום לצורך ההכרזה על זכויותיה של התובעת בשליש הנכס בים המלח. לא זו אף זו: הגם שניתן לדלות מתוכן השיחה קיומה של שותפות כלשהי בין נציג התובעת לנציג הנתבעות, הרי שאין להסיק בהכרח כי המדובר בקיומה של שותפות בזכות הבעלות בנכסים בחדרה ובים המלח, ולכל היותר ניתן לומר, כי לוי ביקש מקרטה להביא 35,000$ לצורך כניסתו כשותף בשליש ברווחי הנכס בים המלח, כאשר אין כל זכר לשותפות בחדרה.
5. אותה הצעה אינה משכללת את העסקה במקרקעין, אפילו אצא מתוך הנחה כי ההתחשבנות הכספית בין הצדדים נעשתה דרך קיזוז סכומים שמגיעים לתובעת מהנתבעות. תשלום כסף על חשבון השותפות, אינו משכלל את העסקה במקרקעין ואינו מקים את השותפות במקרקעין.
6. ככל שכוונת התובעת לשותפות ברווחים, להבדיל משותפות בבעלות בנכסים, הרי שאף טענה זו לא הוכחה על ידי התובעת, ואפילו הוכח ההפך על ידי הנתבעות, שכן הוכח על ידי הנתבעות, כי הסיכום שהיה בין התובעת לנתבעות הינו כדלקמן: התובעת תהיה זכאית לקבל סך של 70,000$ עבור דמי הייזום בנכס בחדרה, וסך של 170,000$ הנכס בחיפה. במסגרת סיכום זה, אף ניתנה לתובעת אופציה לרכוש שליש הנכסים בחדרה ובים המלח, תמורת תשלום הסך של 233,000$, בתוך ששה חודשים ממועד הסכם האופציה היינו, מיום 10.01.07. (ראו: סעיפים 79 עד 80 למוצג נ/1, וכן עדותו של עו"ד שמעון בן ישי (ראו: עמ' 94 לפרוטוקול, שורות 12-15). משהתובעת בחרה שלא לממש את האופציה שניתנה לה, המשיכו הצדדים בהתחשבנות הרגילה ביניהם, הכל כעולה משיחת קרטה-לוי נשוא נספחים ז' ו- ט' למוצג ת/1, כאשר נותרה בפני התובעת האפשרות להיכנס כשותפה בשליש הנכס בים המלח. ודוק: אמנם, אפשרות זו נותרה פתוחה, אך לא הובאו כל ראיות מטעם התובעת מה עלה בסופו של יום בגורלה של אפשרות זו.
7. זאת ועוד, טענת השותפות של התובעת בנכס בחדרה, נופלת מניה וביה, לאור הודאתו של קרטה בקבלת סכומים מהנתבעות על חשבון דמי הייזום המוסכמים בין הצדדים. עצם התנהלותה של התובעת, אשר לא היססה לקבל מידי הנתבעות סכומי כסף אלה, שומטת את הקרקע מתחת לטענה זו. כאמור, קרטה הודה בקבלת 120,000 ₪, כאשר מרבית הסכום (70,000 ₪ מתוך 120,000 ₪ סכומים נומינאליים) התקבלה בידיו במהלך שנת 2007 (ראו: עמ' 9 לפרוטוקול הדיון, שורה 9 – במסגרת חקירתו של קרטה בדיון בבקשה לביטול העיקול).
8. כעולה מהשיחה, מהתמליל ומעדותו בפניי, קרטה (בשם התובעת) קיבל סכומים נוספים מהנתבעות, גם לאחר 2007, כגון: דמי התיווך ששולמו לעמי לוי על חשבון חובו של קרטה, הריבית ששולמה על המשכנתא לרכישת הנכס בים המלח וכן הסכומים ששולמו לביתן ולעו"ד בן ישי. יתרה מזאת, על פי נספח ד' לבקשה לביטול העיקול (נספח י"ז למוצג נ/1), ברי כי התובעת קיבלה סכומים העולים על הסכומים שטענה להם בכתב התביעה והעולים על הסכומים שקרטה הודה בקבלתם בחקירתו הנגדית.
9. נשאלת השאלה: אם ההפרש בין שווי השליש בנכסים (233,000$) לבין דמי הייזום המוסכמים (240,000$) עומד על סך 7,000$, אזי כיצד מסבירה התובעת את העובדה כי שולם לה, לפי הודאתה היא, סך של 120,000 ₪ על חשבון דמי הייזום? לו הייתה טענת התובעת באשר לשותפותה בנכסים נכונה, אזי הייתה אמורה לקבל מהנתבעות, לכל היותר, 7,000$ כאשר היתרה (233,000$) אמורה להתקזז תמורת שותפותה בנכס בחדרה בשליש.
10. לא זו אף זו: הנכס בחדרה נמכר ביום 27.10.2008, היינו, כשנה לאחר קבלת הסך של 70,000 ₪ בידי התובעת. התובעת לא טענה כי צפתה את הרווח מראש, וכי התחשבנה עם הנתבעות כשלקחה בחשבון את אפשרויות הרווח. מכאן, ברי כי עצם קבלת סכומים על חשבון דמי הייזום, והעולים על ההפרש בין דמי הייזום המוסכמים לבין שווי חלקה בנכסים, ממוטטת את טענת השותפות של התובעת.
11. השיחה המוקלטת נשוא נספחים ז' ו- ח' למוצג ת/1 נערכה מספר חודשים לפני מכירת הנכס בחדרה על ידי הנתבעות לצד שלישי. אם התובעת קיבלה לידיה עד אז כ 120,000 ₪ נומינאלי מתוך מלוא התמורה המגיעה לה בגין דמי הייזום, הכיצד תוכל לטעון לזכאותה לשליש הנכס בחדרה, כאשר שליש זה אמור היה להיות מקוזז מסך דמי הייזום המגיעים לה בגין שני הנכסים, וכאשר הפער המקסימאלי בין דמי הייזום לבין שווי השליש בשני הנכסים עמד אך ורק על סך של 7,000$ (כ- 30,000 ₪)?! ברי, כי התשובה לכך הינה כי התובעת וויתרה על רכישת כל חלק בנכס בחדרה.
12. בשיחה שבין קרטה לבין לוי, שעליה מנסה התובעת לבסס את טענת השותפות בנכס בחדרה, לא מצאתי כל תימוכין לגרסת התובעת. כאמור לעיל, הקלטת מעידה לכל היותר, על קיומה של אפשרות לכך, שהתובעת תיכנס כשותפה בשליש בנכס בים המלח, הא ותו לא. כפי שניתן להתרשם מתמליל השיחה ומקלטת השיחה, אפשרות כניסתה של התובעת כשותפה בנכס בחדרה חלפה לה מן העולם, לאחר שהתובעת נמנעה מלנצל את האופציה שניתנה לה להיכנס כשותפה. טענתו של קרטה, כי לא מימש את האופציה לנוכח העובדה כי לוי לא שילם לו כסף (ראו: עמ' 84 לפרוטוקול, שורות 20-23), הינה חסרת בסיס עובדתי ונסתרה מכל וכל.
13. מספר נקודות נוספות הקשורות לעדותו של ציון קרטה: בטרם אסיים את הכרעתי, מצאתי לנכון להוסיף מספר נקודות באשר לעדותו של קרטה. עדותו של קרטה, ובלשון המעטה, נעדרת כל אמינות, ולהלן אביא מספר דוגמאות המלמדות על הסתירות בין עדותו הראשית של קרטה לבין חקירתו הנגדית, לא כל שכן על הסתרת עובדות מכתב התביעה וסתירות בן עדותו לבין תצהירו:
    1. קרטה נמנע מלפרט בכתב התביעה את מלוא הסכומים שהתקבלו בידיו מהנתבעות, כאשר הודה בקבלתם אך ורק במסגרת חקירתו הנגדית.
    2. קרטה כפר בחובתו לשלם לעמי לוי את אותם 50,000 ₪, ורק במסגרת חקירתו הנגדית הודה בחבותו כלפי עמי לוי וכי סכום זה שולם לעמי לוי על ידי הנתבעות במקום קרטה. בקלטת השיחה בין קרטה לבין שמואל לוי, קרטה הודה כי קיבל 50,000 ₪ עבור עמי לוי (ראו: עמ' 10 לתמליל, שורות 25-27) וחרף זאת, בפתח התמליל, קרטה ממשיך לטעון כי קיבל אך ורק 70,000 ₪ מהנתבעות.
    3. קרטה הכחיש כל מצג מבחינתו באשר לאפשרות הקמת תחנת הדלק בנכס בחיפה. הכחשה זו התבררה כבלתי נכונה, הכל כעולה מתמליל השיחה שהוגש כראיה מטעם התובעת בעצמה.
    4. קרטה הכחיש כל מצג באשר להיקף הפרויקט בחדרה, כאשר עדויות התובעת עצמה, לרבות התמליל, מלמדים אחרת.
    5. קרטה טען כי התובעת שילמה 5,000$ במסגרת רכישת הנכס בים המלח. לטענתו, עצם תשלומו של סכום זה מהווה ראיה לכך, כי לתובעת נגיעה בנכס בים המלח (ראו: סעיף 12 למוצג ת/1). אלא מאי? במהלך חקירתו הנגדית של קרטה התברר, כי הדבר נעשה לצורך תשלום מס הרכישה בטרם יפוג תוקף עסקת הנאמנות בין ביתן לבזק. עוד התברר, כי ביתן רכש את הנכס בים המלח מבזק תמורת 100,000$, כאשר הנתבעות שילמו תמורתו 105,000$. היינו, בתמורה ששולמה על ידי הנתבעות נלקחו בחשבון את אותם 5,000$ שהתובעת טוענת כי שילמה אותם בהיותה שותפה/בעלת נגיעה בנכס (ראו: עמ' 64 לפרוטוקול, שורות 12-15). התובעת נמנעה מלזמן את ביתן למתן עדותו בבית המשפט, וסביר להניח כי נמנעה מלעשות כן, מאחר וביתן היה מעיד על כך, כי אותם 5,000$ ששולמו על ידי התובעת עבור מס הרכישה, שולמו במקומו הוא, כאשר הנתבעות השיבו לו את אותם 5,000$ ביחד עם תשלום תמורת העסקה. בנסיבות, ברי עוד, כי ההתחשבנות בין התובעת וקרטה לבין ביתן אינה מעניינן של הנתבעות.
    6. קרטה טען כי שילם לתובעת סך של 300,000 ₪ בעקבות הסכם האופציה השני, מיום 30.04.08, שניתנה לו לצורך רכישת הנכס בחדרה. טענה זו התבררה כבלתי נכונה בעליל, וככל ששולמו 300,000 ₪ הרי שאלה שולמו על ידי מר יורם עמרם (להלן: "עמרם"), עד תביעה מס' 4, שרכש את הנכס בחדרה מהנתבעות, בתיווכו של קרטה (ראו: עמ' 44 לפרוטוקול, שורות 27-30, חקירתו הנגדית של קרטה בעמ' 79 לפרוטוקול, שורות 26-27).

לאור האמור, לא מצאתי לנכון להעדיף את גרסת התובעת, שהובאה באמצעות קרטה, על פני גרסת הנתבעות. כאשר עדותו של נציג התובעת, המהווה בסיס לתביעתה, נגועה בסתירות וחוסר אמינות משווע, אין באפשרותי להסתמך על הנאמר בה, ובוודאי שלא לקבל את טענות התובעת שאינן נתמכות בראיות נוספות.

סיכום:

לאחר שקראתי את סיכומי הצדדים ובחנתי את מכלול הראיות שהובאו בפני, הנני קובעת כדלקמן:

1. מאחר ולא הוכח קיומה של שותפות בנכס בחדרה, הרי שדינה של טענת התובעת בעניין זה להידחות.
2. מאחר ולא הוכח מה הייתה כוונת הצדדים לאחר ההידברות הראשונית שהייתה ביניהם באשר לכניסת התובעת כשותפה בשליש בנכס בים המלח, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בשיחת קרטה-לוי, הרי שאין בידי להיעתר לסעד המבוקש על ידי התובעת בכל הנוגע למתן הצהרה על זכויותיה בנכס זה. על כן, תביעת התובעת אף בהקשר זה דינה להידחות.
3. לא הוכח כי התובעת ביצעה כל פעולות ייזום בגין עסקת הנכס בחיפה. מכאן, שהנני דוחה את טענת התובעת לזכאותה לקבלת הסך של 170,000$.
4. על הנתבעות לשלם לתובעת את יתרת התמורה בגין פעולות הייזום בנכס בחדרה, וזאת לאחר ניכוי הסכומים ששולמו כבר על ידי הנתבעות.

על פי ההסכם בין התובעת לבין הנתבעות, היה על התובעת לשלם את ה- 70,000$ באחוזים ובמועדים שלהלן: 20% מיד לאחר אישור בזק כי העסקה היא של הנתבעת, ו- 80% מיד לאחר השלמת עסקת הרכישה ומסירת החזקה.

סביר להניח כי מועד חתימת ההסכם הינו מועד אישור בזק כי העסקה היא של הנתבעות, ומכל מקום לא נטען אחרת. באשר למועד מסירת החזקה בנכס, הרי שבהתאם לסעיף 7 לחוזה המכר(נספח א'1 למוצג ת/1) החזקה בנכס תימסר לנתבעות לא יאוחר משמונה חודשים מיום חתימת ההסכם, ובכפוף לתשלום מלוא התמורה על ידי הנתבעות. החוזה נחתם ביום 26.10.2006, ומכאן שמועד המסירה הינו 26.06.2007, מה גם, שלא הועלתה כל טענה אחרת בעניין זה, מטעם מי מהצדדים.

השער היציג של הדולר נכון ליום 26.10.2006 עמד על 4.285 ₪ לכל דולר ארה"ב, ועל 4.262 ₪ נכון ליום 26.06.2007.

משמע, היה על הנתבעות לשלם לתובעת סך של 59,990 ₪ נכון ליום 26.10.2006 (70,000$ x 20% x 4.285 ₪). סכום זה משוערך להיום = 81,652 ₪, וכן, סך של 238,672 ₪ נכון ליום 26.06.2007 (70,000$ x 80% x 4.262 ₪). סכום זה משוערך להיום = 317,439 ₪. ובסה"כ 399,091 ₪, כאשר מסכום זה, וכאמור לעיל, יש לקזז את הסך של = 249,786 ₪.

1. מהמקובץ לעיל, אני מקבלת את התביעה בחלקה בלבד, ומחייבת את הנתבעות ביחד ולחוד, לשלם לתובעת סך של 149,305 ₪.

לסכום זה יש להוסיף הוצאות משפט בסך של 22,000 ₪ (סכום זה כולל החזר חלקי בלבד של סכום האגרה, שחושב באופן יחסי לסכום פסק הדין).

הסכומים הנ"ל ישולמו תוך 30 יום מהיום, אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, ה' טבת תשע"ג, 18 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים.