לפניי תביעה לפיצוי על נזקי גוף שנגרמו בתאונה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 (להלן: חוק הפיצויים). המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל) הצטרף בתביעת שיפוי על 80% מהגמלאות ששילם וישלם לתובע, בהתאם להסכם בינו לבין חברות הביטוח (להלן: ההסכם).

המחלוקת המרכזית נסבה על עצם קרות התאונה. התובע והנתבעים חלוקים על היקף הנזק. אקדים ואומר כי התובעים הצליחו להטות את מאזן ההסתברות לטובתם ולהוכיח את קרות התאונה.

עובדות צריכות לעניין

האירוע

1. ביום 25.5.08 בשעה 15.45 לערך, הופיעו ברחוב האצ"ל בתל אביב שני אזרחים וקטנוע. היו אלה התובע, הולך רגל כבן 47 שעשה את דרכו לביתו בסוף יום עבודה והנתבע, נהג חדש כבן 16 רכוב על קטנועו (להלן: הקטנוע). לפתע החליק הקטנוע, הנתבע איבד שליטה ונפל על הכביש. הקטנוע המשיך לנוע קדימה עד שנעצר מול בית מספר 57. והנה, על הכביש ליד הקטנוע, נמצא התובע כשהוא שוכב (לגרסתו) או יושב (לגרסת הנתבע).

2. סמוך לאחר מכן הגיע למקום צוות מד"א שהוזנק לקריאה על תאונת דרכים. הצוות מצא את התובע כשעל גופו חבלות שונות ופינה אותו לבית חולים איכילוב. הצוות רשם בדוח נפגע באמבולנס את פרטי התובע כנפגע בתאונת דרכים ואת פרטי הקטנוע כרכב המעורב בתאונת דרכים. לפני הפינוי, נתן הנתבע לתובע פתק בו רשם את פרטיו ואת פרטי הקטנוע (להלן: הפתק). בקבלתו לחדר מיון סיפר התובע שנפגע בתאונת דרכים כהולך רגל, נחבל בגפיו ובראשו ואיבד הכרה. בבדיקתו נמצאו רגישות במרפק ימין וחבלות שונות. התובע נשלח לצילום CT ראש ולצילום צוואר, ומשלא התגלו ממצאים פתולוגיים, שוחרר עם אבחנות של תאונת דרכים וחבלות מרובות (Mult. Contusion).

חקירת המשטרה

3. למחרת הגיש התובע תלונה במשטרה. בהודעתו מסר שהחל לחצות את הכביש במעבר חצייה סמוך למספר 57, לאחר שווידא שהכביש פנוי. לפתע ראה רוכב קטנוע שהגיע מצד שמאל, ראה שהרוכב קפץ מהקטנוע, הקטנוע המשיך להתגלגל לכיוונו ופגע בו. כתוצאה מכך נפל ונפגע. ההודעה נמסרה ברוסית, שפתו של התובע, ונכתבה בעברית.

4. הנתבע נחקר באזהרה כעבור חודש וחצי. הוא העיד שנסע במהירות של כ – 30 קמ"ש, סמוך למספר 57 החליק הקטנוע על שלולית מים ובשל כך נפל ממנו. הקטנוע המשיך להחליק קדימה למרחק של כ – 7 מטרים. הנתבע ראה שבאותו רגע שהקטנוע מחליק, מגיע אדם מימין לשמאל לכביש ומתיישב בסמוך לקטנוע. הוא היה בהלם, האדם ניגש אליו וטען שנפגע מהקטנוע, בניגוד למה שראה, שאותו אדם מתיישב על הכביש לאחר שהקטנוע החליק ונעצר, מבלי שהקטנוע נגע בו. הוא מסר לתובע את פרטיו ועזב את המקום. סמוך למספר 57 אין מעבר חצייה. המעבר הקרוב נמצא כ – 20 מטר משם, סמוך לבית מספר 49.

הנתבע הוסיף והעיד כי בערב לאחר התאונה, התקשר אחיו של התובע אל אביו ודרש ממנו 10,000 ₪ אחרת יתלונן במשטרה. אביו סירב והקליט את השיחה. החוקר האזין להקלטה מטלפון נייד וביקש מהנתבע לצרף אותה על דיסק. הנתבע לא עשה זאת.

המשטרה לא הוסיפה לחקור וסגרה את התיק בשל היעדר ראיות מספיקות להעמיד לדין פלילי.

הטיפול הרפואי, ההליכים במל"ל והנכות הרפואית

5. התובע אושפז פעמיים לאחר האירוע. מיום 2.6.08 עד יום 3.6.08 אושפז עם תלונות על התמשכות כאבי ראש והקאות לאחר תאונת דרכים ועם אבחנה שככל הנראה מדובר בזעזוע מוח. מיום 19.1.09 עד יום 25.1.09 אושפז עם תלונות על כאבי ראש, חולשה וירידה בתחושה באמת יד ימין לאחר תאונת דרכים. בהמשך טופל על ידי פסיכיאטרית בקופת חולים מכבי. בסך הכול, היה התובע מאושפז לאחר האירוע במשך 9 ימים.

6. המל"ל הכיר באירוע כתאונת עבודה ובאובדן כושר מלא למשך שלושה חודשים. התובע עמד בפני וועדות רפואיות אשר קבעו לו נכות בשיעור 10% למשך ארבעה חודשים. החל מיום 1.1.09 קבעו שלא נותרה נכות.

7. בחודש מרץ 2011 פנה התובע למל"ל בתביעת החמרה. תחילה קבעה לו וועדה רפואית נכות בשיעור 55% עד ליום 31.12.12 (21 חודשים). ביום 13.6.13 התכנסה וועדה רפואית (להלן: הוועדה), וקבעה לתובע נכות צמיתה בהתאם לתוספת בתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה (תשט"ז – 1956) (להלן התקנות). הוועדה העמידה את הנכות הרפואית על 23.5%:

בתחום הנפשי

תגובה הסתגלותית עם מרכיב דיכאוני ותגובה רגשית של תסמונת לאחר זעזוע מוח - 15% לפי סעיף 34 (ב) בין (2) ל – (3) לתקנות;

בתחום הנוירולוגי - שיתוק עצב מדיאנוס בצורה קלה במרפק אמה מימין - 10% לפי סעיף 31 (4) (א) II לתקנות.

הוועדה הפעילה את תקנה 15 והעמידה את הנכות על 32% (להלן: הנכות הכוללת).

האם נפגע התובע בתאונה?

8. התובע והנתבע חזרו בתצהיריהם על גרסאותיהם במשטרה בצירוף נופך ותוספות כלהלן:

התובע הצהיר שמעוצמת פגיעתו של הקטנוע, עף ואיבד את הכרתו ואת הפגיעה עצמה אינו זוכר; הנתבע סירב למסור את פרטיו ולבסוף מסר אותם והמתין עד לפינויו רק בלחץ הנוכחים במקום; האמבולנס הוזעק על ידי עוברי אורח אשר היו עדים לפגיעה; אביו של הנתבע יזם שיחות עמו: בטרם פונה לבית החולים, שאל אותו לשלומו, התקשר לטלפון שלו בהיותו בבית החולים ולמחרת התקשר אליו פעמיים, לפני ואחרי שהיה במשטרה. האב שאל אותו היכן הוא מתגורר, הביע רצון לפגוש אותו, התאכזב כששמע שפנו למשטרה ואמר שבנו קיבל רישיון לפני שבוע. בחלק מהמקרים העביר התובע את הטלפון לאשתו, להמשך השיחה; ידוע לו על שיחה בין קרוב משפחתו לבין האב, במסגרתה הציע האב הצעה כספית.

אשת התובע הצהירה על חלקה בשיחות עם האב ועל העברת אחת השיחות לקרוב משפחתם.

9. הנתבע הצהיר שנתן לתובע גם את מספר הטלפון של אביו; מסירת הפרטים לתובע, למרות שלא היה קשור לתאונה, נעשתה מפני שהוא שומר חוק; הנתבע צירף צילום מ"גוגל – מפות" ולפיו אין מעבר חצייה במקום.

הנתבע ואביו הצהירו על שיחה שהקליט האב והושמעה לחוקר ועל כך שההקלטה לא הוגשה למשטרה בשל כשל טכני בהעברתה לדיסק.

הנתבעים העידו את החוקר שגבה מהנתבע את הודעתו במשטרה (להלן: החוקר). החוקר אישר שהאזין להקלטה עם תוכן השיחה (עמ' 32). מאחר שההקלטה לא הוגשה כראיה, לא אפשרתי לב"כ הנתבעים להציג שאלות לגבי תוכנה (עמ' 33-34). אוסיף כי בהיעדר טענה על אובדן ההקלטה (להבדיל מקושי טכני בהעברתה לדיסק), עדות החוקר על תוכן ההקלטה (לו נשאל), אינה קבילה גם מכוח כלל הראיה הטובה ביותר. לו היו הנתבעים מבקשים להגיש את ההקלטה, היה עליהם לצלוח את מבחני הקבילות (ע"פ 869/81 שניר נ' מדינת ישראל, פ"ד לח (4) 169, 224 (1984)). לא ניתן לעקוף דרישות אלה על ידי הפניית שאלות לחוקר.

10. המחלוקת בין הצדדים מתמקדת בשאלה עובדתית צרה למדי: האם בשעה שהקטנוע נע ללא רוכבו, נוצר מגע בינו לבין התובע אשר בעקבותיו נפל התובע על הכביש.

לטענת התובעים קיימים חיזוקים ותימוכין לעדות התובע. הסתירות בעדותו נובעות מפגיעה בזיכרון ובריכוז כתוצאה מהאירוע. מנגד, עדות הנתבע אינה סבירה ואינה הגיונית. יש להעדיף את עדויות התובע ואשתו על השיחות עם אבי הנתבע בהיותן מהימנות.

לטענת הנתבעים אין בראיות סיוע לעדות התובע, הוא אינו מבין מה כתוב בתצהירו, סתר את עצמו במהלך עדותו, הן ביחס להודעתו במשטרה ולתצהירו והן ביחס לעדות עצמה. מנגד, גרסת הנתבע ואביו לא נסתרו. במסירת פרטיו לתובע פעל הנתבע כשומר חוק ואין להסיק מכך הודאה בקרות תאונה. סגירת התיק במשטרה מחזקת את עדותו.

11. עדות התובע היא עדות יחידה של בעל דין. קביעת ממצאים על פיה, בהיעדר הודיית הנתבע, טעונה סיוע או הנמקה כמשמעם בסעיף 54 (2) לפקודת הראיות [נוסח חדש] תשל"א – 1971 (להלן: פקודת הראיות). בהיעדר סיוע, רשאי בית המשפט לבסס את הנמקתו על תוספת ראייתית כגון חיזוק ואף על מתן אמון מלא בעדות בעל דין ובלבד שיצביע על טעמים ממשיים ואמתיים (ע"א 231/72 עזבון אלמליח נ' זוטא, פ"ד כז(1) 679). מסירת גרסה ראשונית של נפגע בעת קבלת טיפול רפואי סמוך לאחר התאונה, יכולה לחזק את עדותו (ע"א 8388/99 הסנה, חברה לביטוח בע"מ נ' בן ארי, פ"ד נו(4) 689, 699-700). מצוידים בכללים אלה, נבחן את הראיות.

12. עדות התובע נתמכת בחבלות על גופו. החבלות מהוות ראייה מסייעת ולמצער ראיית חיזוק משמעותית שכן היא באה ממקור חיצוני, מתיישבת היטב עם גרסת התובע ואינה מתיישבת עם גרסת הנתבע. הנתבע לא ידע להסביר את הימצאות החבלות (עמ' 48). חיזוק נוסף מתקבל ממסירת גרסתו של התובע בבית החולים.

13. התובע דובר רוסית, דובר עברית ברמה בסיסית בלבד ואינו קורא בעברית. הודעתו במשטרה נגבתה ברוסית, בתו תרגמה לו את התצהיר לרוסית (עמ' 7-8) ועדותו תורגמה לרוסית. אופן מסירת עדותו, כפי שאביא בהמשך, אינו נובע ממניפולטיביות או מבעיה בהבנה.

14. התובע מסר במשטרה ובתצהירו שראה את ההתרחשות מרגע הגעת הקטנוע לזירה ועד לפני פגיעתו. ואילו בחקירתו הנגדית מסר ששמע רעש של אופנוע, "בום וזהו" (עמ' 15), "בום" משמע שקיבל מכה חזקה ועף (חקירה חוזרת בעמ' 26). לדבריו חזר לעצמו לאחר שאנשים שפכו עליו מים בעודו שרוע על מעבר החצייה ונעליו היו במרחק של כשלושה מטרים ממנו (עמ' 15). את ההתרחשות עצמה לא ראה אלא שמע עליה מגבר שנתן לו את הפתק והצביע על הנתבע כאופנוען הפוגע (עמ' 16). לשאלה מדוע מסר במשטרה שראה את ההתרחשות, לא הייתה בפיו תשובה. תחילה לא השיב לעניין ובהמשך השיב שאינו יודע מה רשום בהודעה, מפני שנכתבה בעברית (עמ' 16-17). תשובתו אינה מסבירה מדוע ציטט מההודעה וצירף אותה לתצהירו.

15. התובע הצהיר שנכשל במבחני נשק (סעיף 59) ואילו בעדותו מסר שלא עבד אי פעם עם נשק ושלא עשה אי פעם מבחני נשק (עמ' 14, ש' 3-4). מתשובותיו לשאלות על האירוע ניכר שאין לו זיכרון מהודעתו במשטרה ומתצהירו, הוא לא הבין שקיים פער בינם לבין תשובותיו ולא חש צורך ליישב ביניהם. במהלך עדותו, סתר את עצמו תוך דקות ספורות וניכר היה שכלל אינו מודע לסתירות: תחילה העיד שבמקום התאונה יש נתיב נסיעה אחד לכל כיוון (עמ' 15) ומיד לאחר מכן העיד על שניים (עמ' 17). תחילה העיד שראה מכוניות ברמזור, שמע את רעש האופנוע ושאותו גבר שמסר לו את הפתק, אמר לו מי האופנוען (עמ' 15) ומיד לאחר מכן העיד שראה את הקטנוע עומד ברמזור ואת האופנוען "עושה גז" (עמ' 17).

16. התנהלות התובע אינה מלמדת על חוסר הבנה, חוסר מהימנות ועל מסירת גרסה שקרית בעבר. התנהלותו משקפת באופן אותנטי את מצבו הרפואי כפי שנקבע בחוות דעתו של ד"ר גרופר, פסיכיאטר הוועדה הרפואית. ד"ר גרופר אימץ את ממצאי הדוח הנוירופסיכולוגי מאת ד"ר גאגין ולפיהם התובע סובל בעקבות האירוע מהנמכה בתפקוד ומליקויים התואמים את המצופה מתסמונת לאחר זעזוע מוח. ד"ר גאגין מצא שהתובע סובל בין היתר מאינדקס זיכרון עובד ירוד ביותר, ומזיכרון לטווח קצר, ריכוז ומיקוד קשב בטווח דומה לזה המצוי אצל בעלי פיגור שכלי עמוק (הדוח וחוות הדעת צורפו לתחשיב התובע, אליו הפנה בתצהירו).

17. התובע מסר במשטרה שעבר במעבר חצייה ואילו הנתבע העיד במשטרה שאין במקום מעבר חצייה. המשטרה לא שלחה למקום בוחן תנועה, הצילום שהוגש על ידי הנתבע, אינו מלמד על המצב במועד האירוע, אך בהיעדר תימוכין לעדות התובע, איני רואה לאמצה. עם זאת, היעדרו של מעבר חצייה אינו שולל פגיעה של הקטנוע בתובע, בהינתן מכלול הראיות.

18. הנתבע הסביר שמסר את פרטיו לתובע מתוך אזרחות טובה ושמירה על החוק. אכן, מסירת פרטים אינה מלמדת כשלעצמה על הודאה בקרות התאונה. אלא שהנתבע לא הסתפק במסירת פרטים. לדבריו, ראה במו עיניו את מהלך ההתחזות: "אני הספקתי לראות בן אדם מתיישב ..." לשאלה מאיפה הוא בא, השיב: " היה שם תחנת אוטובוס קרוב" ובהמשך: "האופנוע כבר נעצר, אני קמתי והלכתי לאופנוע, אני רואה בן אדם מתיישב ..." (עמ' 43). ובהמשך: "אחרי שהוא מתיישב אני מרים את האופנוע, רואה את הבן אדם יושב על הרצפה, אני שואל אותו מה אדוני ? מה קרה?... מה קרה לך? אומר לי נפגעתי ... שאלתי אותו צריך אמבולנס ? קרה משהו ? ... צריך משהו? מים משהו?". והתובע השיב לו: "לא, לא, לא הכול בסדר. קם, קם,". (עמ' 46).

הנתבע נשאל מדוע הציע מים לאדם שלא נפגע. תחילה השיב שאינו יודע (עמ' 46) ובהמשך השיב שעשה זאת מפני שהוא אזרח טוב (עמ' 47 למעלה). איני מוצאת קשר בין אזרחות טובה לבין התעניינות יזומה בשלומו ובצרכיו של מתחזה. אזרחות טובה וודאי שאינה מסבירה מדוע מצא לנכון לשאול את המתחזה אם הוא צריך אמבולנס. התנהגותו מתיישבת במידה רבה יותר עם רצון לסייע לתובע לאחר שנפגע מהקטנוע.

19. הנתבע העיד שבעת נפילתו מהקטנוע נגררו ידיו על הרצפה ("חליקה") והוא בלם איתן. כבר באותו רגע קם, הלך לקטנוע והרים אותו. לדבריו, מרגע שנפל וקם, חלף "זיק של שנייה" עד שהקטנוע נעצר. לדבריו הסתכל על הקטנוע במהלך כל נפילתו (עמ' 42-44). נזכיר כי בהודעתו במשטרה מסר שהתובע החל בתנועה לעבר הקטנוע מיד עם תחילת החלקתו. בין אם מדובר ב"זיק" ובין אם מדובר בשניות, בין אם לגרסתו החל התובע בתנועה אל הקטנוע לפני שנעצר ובין אם לאחר שנעצר, הטענה שהנתבע שמר על קשר עין עם הקטנוע "המיותם" במהלך נפילתו וגרירת ידיו אינה סבירה. עוד פחות סבירה הטענה שהתובע הספיק להגיע אל הקטנוע ולהתיישב לצדו בפרק זמן כה קצר. הרבה יותר סביר שנוצר מגע בין הקטנוע לתובע וכתוצאה מכך, נפל התובע על הכביש לצדו.

20. החלטת רשויות התביעה שלא להעמיד נתבע לדין פלילי בשל היעדר ראיות מספיקות, נעדרת משמעות ראייתית במשפט אזרחי לאור ההבדל ברף השכנוע. מבלי לגרוע, חקירת המשטרה התמצתה בגביית עדויות מהתובע ומהנתבע, ללא ניסיון לעמת ביניהם וללא ניסיון ללקט ראיות, למשל על ידי דרישת תעודת חדר מיון מהתובע או הוצאת בוחן תנועה למקום (עדות החוקר בעמ' 30). הראיות הדלות שאספה אכן אינן מספיקות לצורך העמדת אדם לדין פלילי.

21. המשטרה סגרה את התיק על בסיס הראיות שהיו ברשותה ולא על בסיס הקלטה שלא הייתה ברשותה. הנטל להוכיח את תוכן השיחה מוטל על הנתבעים, משום שלסברתם, יש בה לקדם את עניינם במשפט. עדות הנתבע ואביו על תוכן השיחה היא "עדות יחידה הבאה משני פיות" (ע"א 761/79 פינקל נ' "הדר" חברה לביטוח בע"מ, פ"ד לה(2) 48, 55 (1980)). עדותם לא הרשימה עדי ביסוס ממצאים עליה לבדה, בהיעדר סיוע או תימוכין כלשהם. בשולי הדברים, סבורני שהנתבעים מפריזים בחשיבות אותה שיחה עלומה. אפילו היו מוכיחים שנדרשו לשלם "דמי שתיקה" על מנת למנוע הגשת תלונה במשטרה, אין בכך ראיה הסותרת את גרסת התובע, אין בכך ראיה על רצון להפליל את הנתבע בעבירה שלא ביצע.

22. במכלול הראיות, עדותו המבולבלת של התובע אינה פוגעת בתובעים אשר הציגו די ראיות לתמיכה בגרסתו. הנתבעים שלא הסתפקו בהכחשת גרסת התובע, הציגו גרסה נגדית. בין שתי הגרסאות, זו של התובע מסתברת הרבה יותר. משכך איני נדרשת לקבוע ממצאים לגבי שיחות הטלפון שלגרסת התובע, יזם אבי הנתבע אליו ובאילו נסיבות הוסיף התובע בראש הפתק את שמו ומספר הטלפון של אבי הנתבע.

תפקידם של התובעים היה לשכנע בנטיית מאזן ההסתברות לטובתם ולו במידה קלה שבקלות. ובכך עמדו. הוכח שהתובע נפגע בתאונת דרכים.

היקף נזקו של התובע

הנכות הרפואית

23. הנכות הרפואית מורכבת מנכות נפשית בשיעור 15% ומנכות נוירולוגית בגין שיתוק חלקי של עצב מדיאנוס ביד ימין בשיעור 10%. הוועדה הרפואית דחתה את טענת התובע לפיה לקה כתוצאה מהתאונה בתסמונת הכאב האזורי המורכב (CRPS) (להלן: התסמונת).

24. התובע לא ביקש היתר להבאת ראיות לסתור והנתבעים לא ביקשו למנות מומחה לבחינת נכות שאינה קשורה לתאונה. לפיכך אין לשמוע לטענותיהם בנוגע לתסמונת.

הנכות התפקודית והגריעה מכושר ההשתכרות

25. הפגיעה התפקודית אינה בהכרח זהה לנכות הרפואית, אף ששיעור הנכות הרפואית הוא יסוד חשוב בהערכת שיעורה של הפגיעה התפקודית (ע"א 4302/08 שלמייב נ' בדארנה, פורסם בנבו, (2010)). נפסק כי "אמנם הנחת המוצא היא כי נכותו התפקודית של הניזוק היא פועל יוצא של הנכות הרפואית, ולשיעור הנכות הרפואית יש משקל רב בקביעת שיעור הפגיעה בכושר השתכרותו, אך בית המשפט רשאי לסטות מכללים אלה מקום בו נחה דעתו כי שיעור הנכות התפקודית או שיעור הפגיעה בכושר השתכרותו של הניזוק שונה משיעור הנכות הרפואית שלו" (ע"א 8799/08 הסתדרות מדיצינית הדסה נ' פלוני, פורסם בנבו (2011)). ועוד נפסק כי "ככלל, ראוי להבחין בין הנכות הרפואית, הפגיעה התפקודית והגריעה מן ההשתכרות או מכושר ההשתכרות. זו האחרונה היא הקובעת. השפעת הנכות הרפואית על הפגיעה התפקודית אינה זהה בכל מקרה ומקרה ואף הפגיעה התפקודית (השונה מצידה מן הנכות הרפואית), אינה מלמדת, בהכרח, על הגריעה מסכום ההשתכרות בעתיד" (רע"א 8532/11 כהן נ' קרקובסקי, פורסם בנבו (2012)). הגם שאין לקבוע "מעין-חזקה המזהה את הנכות הרפואית עם הנכות התפקודית או עם הגריעה בהשתכרות" (ע"א 2577/14 פלוני נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב בע"מ, פורסם בנבו (2015)) הנכות התפקודית והפגיעה התפקודית שבעקבותיה הן "מקור השראה להערכת הגריעה בכושר ההשתכרות כאשר בנכויות אורטופדיות עסקינן וכאשר משלח ידו של הנפגע כרוך בעבודה פיזית" (שם, ע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' רמזי, פ"ד נב(2) 792, 799 (1995)).

26. סעיפי הנכות הרפואית שהותאמו למצב התובע, כוללים דרגת נכות תפקודית. הנכות עצמה מתבטאת בתסמיני דיכאון, הפרעות שינה ועייפות, התפרצויות זעם, בעיות ריכוז וזיכרון וקושי בהפעלת ידו הימנית הדומיננטית. השלכותיה התפקודיות של הנכות ברורות ובאשר לפגיעה ביד, אף גלויות לעין.

27. התובע מתלונן על קשיי תפקוד כתוצאה משיתוק היד ומהפגיעה בזיכרון, על חוסר שינה, עצבנות, דיכאון וכד' (סעיפים 40-42, 44, 45 ועוד). הוא מתלונן גם על היחלשות ידו השמאלית ועל מכאובי ראש וגפיים (סעיפים 43, 45). לשאלה מה בעיקר מפריע לו ביום יום, השיב "היד, רגליים. כל הבריאות .... יש לי כאבי ברכיים ואני לא מסוגל לעלות על המדרגות. ואני גם בודק את (כך במקור, י.ה.) באמצעות יד אחת את האנשים." (עמ' 10). אכן, כטענת הנתבעים, חלק מתלונותיו אינו קשור לנכות הרפואית. בכך אין לגרוע מהשלכותיה התפקודיות של הנכות הרפואית, במיוחד לאור הצטברות הפגימות.

28. לטענת התובע, נכותו התפקודית עולה על נכותו הרפואית וזהה לנכות הכוללת (32%). בהתאם, יש לחשב את הגריעה מכושר השתכרותו לעתיד.

לטענת הנתבעים אין לנכות הרפואית השפעה על תפקוד התובע בעבודה, והוא ממשיך לעבוד כפי שעבד לפני התאונה, שכרו לא ירד ולעיתים אף עלה על שכרו לפני התאונה.

לא אוכל לקבל את טענות התובע ואף לא את טענות הנתבעים. נתוני ההשתכרות של התובע לאורך השנים, מלמדים על הלימה בין הנכות הרפואית לגריעה מכושר ההשתכרות.

29. התובע יליד 12.5.61 נשוי ואב לארבעה, הנדסאי חשמל במקצועו. בשנת 2000 עלה ארצה מאוזבקיסטן ומאז עבד בניקיון ובאחזקה. משנת 2005 או 2006 ועד היום הוא עובד כשומר בקניון דיזנגוף סנטר, עד שנת 2009 בחברת כפיר ומאז בחברה לניהול של דיזנגוף סנטר בע"מ.

30. שכרו של התובע משולם לפי שעות ומבוסס על שכר מינימום והגדלה של 25%-50% עבור שעות נוספות. לפני התאונה עבד 186 – 187 שעות בחודש (למעט בחודש פברואר 2008 – 103 שעות), תמורת שכר שעתי של 19.95 ₪, והשתכר 4,734 ₪ לחודש. סכום זה בצירוף הפרשי הצמדה להיום מגיע ל – 5,423 ₪ (להלן: בסיס השכר).

31. לאחר התאונה לא עבד במשך שלושה חודשים. מאז שובו לעבודה בחודש אוגוסט 2008 ועד כולל שנת 2011, עבד יותר שעות והשתכר יותר מאשר לפני התאונה, כעולה מהממוצע החודשי: בשנת 2010 עבד כ - 200 שעות, והשתכר 5,034 ש"ח; בשנת 2011 עבד 191 שעות והשתכר 5,159 ₪.

משנת 2012 ועד כולל יוני 2016 חלה ירידה בשעות העבודה. בשנת 2012 עבד 168 שעות, והשתכר 4,622 ₪; בשנת 2013 עבד 154 שעות והשתכר 5,011 ₪; בשנת 2014 עבד 151 שעות והשתכר 4,708 ₪; בשנת 2015 עבד 157 שעות והשתכר 4,660 ₪ (בחודש מרץ 2015 עבד 12.5 שעות ולא כפי שסברו הנתבעים). שכרו השעתי עד סוף שנת 2015, עלה מ – 24.24 ₪ ל – 25.48 ₪. בחודשים ינואר - יוני 2016 עבד 150 שעות, תמורת שכר שעתי של 27.48 ₪ והשתכר 4,979 ₪.

32. השורה התחתונה בתלושי השכר משנת 2012 ואילך, מייצגת במידה רבה עלייה בשכר מינימום בעוד מספר השעות הולך ופוחת, עד שהגיע בשנת 2016 ל – 80% ממספר השעות לפני התאונה (150/187) או ל – 75% ממספר השעות בשנת 2010, לפני ההחמרה במצבו (150/200). מכאן, שלו היה התובע עובד משנת 2012 ואילך 187 - 200 שעות בחודש, היה שכרו גבוה יותר. כך, בהתעלם משעות נוספות המזכות בשכר מוגדל. התובע לא הגיש פירוט חשבונאי ולכן לא ניתן לחשב את שיעור הגריעה בפועל. עם זאת, יש קורלציה בין שיעור ההפחתה בשעות עבודה לשיעור הנכות הרפואית (23.5%). מאחר שלא מדובר בחישוב מדויק, אני סבורה שהתובע זכאי ליהנות מחישוב לפי שיעור הנכות הרפואית.

הגעתי אם כך למסקנה כי שיעור הגריעה מכושר השתכרותו של התובע מגיע ל - 23.5%.

חישוב הנזק

הפסדי השתכרות בעבר

33. בתקופת אי הכושר: 5,423 ₪ X 3 = 16,269 ₪.

34. מאוגוסט 2008 עד סוף שנת 2011 : לא הוכחו הפסדים. אמנם נקבעה לתובע נכות בשיעור 55% החל מחודש מרץ 2011. אך הוא עבד יותר שעות מאשר לפני התאונה, והשתכר יותר משכר הבסיס לפני התאונה, כערכו הריאלי באותן שנים.

35. מיום 1.1.12 ועד היום: 5,423 ₪ X 23.5% X 72.5 חודשים = 92,394 ₪.

חישוב: 108,663 ₪ (16,269 ₪ + 92,394 ₪) בתוספת ריבית אמצע תקופה = 113,022 ₪.

הפסדי השתכרות בעתיד

36. התובע עלה ארצה בגיל 39 וסביר כי בהיעדר צבירה פנסיונית מספקת, ייאלץ להמשיך לעבוד גם לאחר הגיעו לגיל 67. עם זאת, גם אלמלא התאונה לא היו מובטח לו מקום עבודה. לכן לא ניתן לקבל את הצעת התובע לפסוק הפסדי השתכרות מלאים בין גיל 67 לגיל 70.

חישוב: 5,423 ₪ X 23.5% X 129.0454 = 164,456 ₪.

הפסדי פנסיה בעבר ובעתיד

37. שיעור הפסדי הפנסיה המעודכן בפסיקה – 12.5%.

חישוב: (113,022 ₪ + 164,456 ₪) X 12.5% = 34,785 ₪.

פוסקת בגין הפסדי השתכרות ופנסיה, בעבר ובעתיד - 312,263 ₪.

עזרת זולת בעבר ובעתיד

38. התובע שב לעבודה לאחר שלושה חודשי אי כושר. השיתוק בידו הדומיננטית החל להתבטא רק בהמשך. אין ספק שהשיתוק מקשה עליו לתפקד בחיי היומיום, וקושי זה ילווה אותו עד לאריכות ימים. העזרה המושטת לו במטלות הכרוכות בהפעלת זיכרון, אינה חורגת מהמקובל ביחסי משפחה תקינים.

39. התובע מבקש לפסוק 30,000 ₪ והנתבעים מציעים לפסוק 15,000 ₪.

פוסקת - 25,000 ₪.

הוצאות רפואיות והוצאות עבור נסיעות בעבר ולעתיד

40. התובע מבקש לפסוק 30,000 ₪ בגין הוצאות רפואיות ו – 20,000 ₪ עבור נסיעות. לטענת הנתבעים לא הוכח נזק ואין לפסוק סכום כלשהו.

41. התובע זכאי לכיסוי מרבית הוצאותיו על ידי המל"ל, שכן מדובר בתאונת עבודה. לא שוכנעתי כי מגבלותיו יצריכו אותו לנסוע בעתיד במוניות. התובע לא הגיש אסמכתאות להוצאות העבר. אני מוכנה להניח צורך מוגבר בנסיעות ובתרופות בעיקר בעבר, וכן היעדר כיסוי מלא במסגרת מל"ל ו"סל בריאות".

פוסקת לפי אומדן 5,000 ₪.

נזק לא ממוני

42. בהתאם לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), תשל"ו-1976, פוסקת 42,286 ₪.

סך הפיצוי לתובע לפני ניכויים – 384,549 ₪.

ניכוי גמלאות המל"ל

43. סכום הניכוי מוסכם על התובע והנתבעים – 280,092 ₪.

יתרת הפיצוי לתובע – 104,457 ₪.

תביעת השיפוי ההסכמית

44. בהתאם להסכם, על הנתבעת לשפות את המל"ל על 80% מהגמלאות אשר שילם וישלם לתובע. מאחר שהסכום לא שולם תוך 45 יום ממועד הדרישה, עליה להוסיף ולשלם ריבית הסכמית בשיעור 20% ממועד הדרישה. המל"ל שלח לנתבעת שתי דרישות שיפוי. אחת, על 80% מדמי פגיעה ומגמלאות נכות זמנית אשר שילם לתובע בשנת 2008. השנייה, בכתב התביעה המתוקן, 80% מכול הגמלאות ששילם וישלם לתובע, לפני ואחרי החמרת מצבו בשנת 2011.

45. כתב התביעה המתוקן מפרט את סך הגמלאות ואת סכום השיפוי המהווה 80% מהן – 222,638 ₪. מיום הגשת כתב התביעה המתוקן ועד ליום הגשת הסיכומים הצטברה ריבית הסכמית בסך 57,454 ₪ ומאותו מועד ועד לבקשת העדכון מיום 24.12.17, הצטברה ריבית הסכמית נוספת בסך 82,548 ₪. סכום השיפוי העדכני מגיע אם כך ל – 305,181 ₪.

46. טענתה היחידה של הנתבעת כלפי תביעת השיפוי היא שסכומה מוגבל לתקרת נזקו של התובע. הנתבעת לא חלקה על ההסכם, על תנאיו ועל חישובי המל"ל. בקשת העדכון הועברה לתגובתה עד 26.12.17 ובהמשך ניתנה לה אורכה עד ליום 28.12.17. באותו יום ביקשה אורכה נוספת והגם שלא ניתנה החלטה, לא הגישה את תגובתה עד עתה. מכאן שאינה חולקת על העדכון.

סכום השיפוי למל"ל – 305,181 ₪.

סוף דבר

הנתבעים ישלמו באמצעות נתבעת 2 את הסכומים הבאים:

לתובע 1 - 104,457 ₪ בתוספת שכר טרחת עורך דין בשיעור 15.21%.

לתובע 2 – 305,181 ₪ בתוספת שכר טרחת עורך דין בשיעור 23.4%.

בנוסף ישלמו לתובעים אגרת משפט.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום.

ניתן היום, כ"ח טבת תשע"ח, 15 ינואר 2018, בהעדר הצדדים.