לפניי בקשה לפסיקת הוצאות, בהתאם להחלטתי מיום 14.1.16.

ביום 15.10.09 הגישה התובעת תביעה בסדר דין מקוצר נגד הנתבע המתגורר בחו"ל, חברה שבבעלותו וכנגד אביו של הנתבע.

ביום 7.12.10 ניתן פסק דין בהעדר הגנה נגד הנתבע.

ביום 13.3.14 הוגשה בקשה דחופה לביטול פסק הדין.

ביום 1.9.14 התקיים בפניי דיון בבקשה לביטול פסק הדין . יצוין כי מצהירי הצדדים מחו"ל וביניהם הנתבע עצמו לא נחקרו לאחר שהנתבע לא שילם לביצוע הווידאו קונפרנס מבלי שביסס את בקשתו לאי יכולתו לגייס את הסכום לתשלום. לאור זאת בדיון בבקשה לביטול פס"ד לא נחקרו מצהירי הצדדים מחו"ל ובית המשפט שמע את העדים, אשר נכחו באולם בית המשפט.

ביום 10.9.14 ניתנה החלטה הדוחה את הבקשה לביטול פסק הדין.

ביום 9.1.15 קבל בית המשפט ערעור על החלטתי וקבע כי יש לקיים דיון בביטול פסק הדין במעמד הצדדים.

לאור זאת, התקיימו בתיק שלושה מועדי דיון, דיון לחקירת העדים מחו"ל- שני עדי התובעת והנתבע, אשר בוצע באמצעות וידאו קונפירנס , דיון לחקירת אביו של הנתבע ודיון לסיכומי טיעוני הצדדים.

ביום 11.11.15 הועלתה הצעה לפיה יפקיד הנתבע סך של 150,000 ₪ בשתי פעימות, כשאי הפקדת מלוא הסכום ובמועדים יוביל לביטול הבקשה לביטול פסק הדין, והחזרת החלטת בית המשפט מיום 10.9.10 על כנה.

ביום 12.11.15 הודיע ב"כ הנתבע כי הנתבע נתן הסכמתו להצעה.

ביום 14.1.16, יום אחד בלבד לפני המועד הראשון להפקדה הודיע ב"כ הנתבע, כי לא יעלה בידו של הנתבע להפקיד את הסכום שנקבע במסגרת ההצעה, וביקש ליתן החלטה בהתאם לשיקולו של בית המשפט.

בו ביום, לאור ההודעה של ב"כ הנתבע ועל יסוד הסכמת הצדדים להצעה דחיתי את הבקשה ביטול פסק דין והורתי לב"כ התובעת להתייחס לעניין ההוצאות, ומכאן הבקשה שלפניי.

לאחר עיון בבקשה בתגובה לבקשה ובתשובה לתגובה סבורני, כי יש לקבל את בקשה בחלקה.

התובעת בבקשתה התייחסה לשלושה סכומי הוצאות אשר הוצאו על ידה, האחד בגין שכר טרחתו של עורך הדין בתיק (ס' 18 לבקשה), השני הוצאות בגין ביצוע הווידאו קונפירנס והפרוטוקול (ס' 19 לבקשה ) והשלישי בגין הליכים שנוהלו בחו"ל בגין עיכוב ביצוע פסק הדין (ס' 20 לבקשה).

בענייננו הגיעו הצדדים להסכמה, כי הבקשה לביטול פסק דין תתקבל עם הפקדה של סכומים כסף על ידי הנתבע , כשאם לא יעשה כן תבוטל הבקשה ופסק הדין שניתן בהעדר הגנה יושב על כנו, ובמסגרת זו לא התייחסו לשכר טרחתו של התובעת ולא להוצאות אשר הוצאו בגין ההליך.

סבורני כי אשר להוצאות שכר טרחת עורך הדין אין להיעתר לבקשת התובעת, שכן אלו נקבעו במסגרת פסק הדין שניתן נגד הנתבע (שהושב על כנו), כשלא הוסכם כי יתווסף סכום נוסף לשכרו של עורך הדין וייתכן שאם הייתה עולה בקשה מעין זו לא היה הנתבע מסכים להצעה.

מנגד ההוצאות המבוקשות במסגרת ס' 19 ו-20 לבקשה הינם הוצאות, אשר הוצאו בקשר להליך.

בהתאם לתקנה 511 לתקנות סדר הדין האזרחי קביעת חיוב שיעור ההוצאות מסור לשיקולו של בבית המשפט , כשבהעדר נסיבות מיוחדות אין הצדקה לשלול מבעל דין שזכה את הוצאותיו.

ע"א 9466/05 יעקב שוויקי נ' מדינת ישראל התייחס לעניין זה וקבע:

"בהעדר נסיבות מיוחדות, אין צידוק לכך שבעל דין שזכה במשפט ייצא בחסרון כיס וישא בעצמו אפילו מקצת ההוצאות שנאלץ להוציאן (ראה ע"א 77/85 חברת החשמל מחוז ירושלים נ' חברת החשמל לישראל פ"ד לט(2) 592 (1985); ת"א (תל-אביב-יפו) 57159/04 שקד גביש רפי ואח' נ' בנק המזרחי סניף רמת גן, [פורסם בנבו]; ע"א 1182/90 שחם נ' רוטמן ואח', פ"ד מו (4) 330, 347-346 (1992) וכן י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי, לעיל, 545-544).

בנסיבות העניין, שעה שהבקשה לביטול נדחתה ופסק הדין נותר על כנו, ובהעדר נסיבות מיוחדות בענייננו , יש ליתן לתובעת את הוצאותיה בקשר להליך, להבדיל משכר הטרחה. בענייננו, בהתאם להסכמה להחזרת פס"ד על כנו, כפי המפורט לעיל, שכר הטרחה כבר נפסק במועד מתן פס"ד המקורי, ואילו ההוצאות הוצאו בשלב ההליך לביטול פס"ד.

התובעת הגישה חשבוניות הנוגעות להוצאות בהן נשאה לצורך ההליך, והנתבע לא הכחיש את הוצאת הכספים, ולא טען לגופן של הוצאות.

לאור האמור לעיל הנני נעתרת לבקשת התובעת להשבת סכומי ההוצאות המפורטים בס' 19 ו-20 לבקשה בלבד. בעניין שיעור הסכום, הרי סכומים ששולמו בדולר יחושבו נכון למועד תשלומם על פי השער היציג.

ניתנה היום, ל' אדר א' תשע"ו, 10 מרץ 2016, בהעדר הצדדים.