1. התובעת, ילידת 6.2.81, נפגעה בתאונת דרכים ביום 23.2.07 (להלן: "התאונה"). זוהי תביעה לפיצוי בגין נזקי הגוף שנגרמו לה בתאונה. אין מחלוקת לגבי חבותה של הנתבעת לפצות את התובעת בגין נזקיה. המחלוקת הינה בנוגע לשיעורם של נזקים אלה.
2. על מנת לבחון אם נותרה לתובעת נכות בעקבות התאונה מונו מומחים בתחומי האורטופדיה, הראומטולוגיה והפסיכיאטריה.
3. המומחה בתחום האורטופדי, פרופ' חיים צינמן, קבע שלתובעת לא נותרה נכות צמיתה כתוצאה מהתאונה. המומחים האחרים מונו לבחינת טענתה של התובעת, כי בעקבות התאונה לקתה בתסמונת הפיברומיאלגיה (להלן גם: "התסמונת"). המחלוקת המרכזית בין הצדדים נוגעת לשאלה אם הפיברומיאלגיה שממנה סובלת התובעת היא תוצאה של התאונה.

הנכות בתחום הראומטולוגיה

1. בתחום הראומטולוגיה מיניתי, תחילה, את פרופ' ראובן מדר, מומחה בתחומי הרפואה הפנימית והראומטולוגיה. פרופ' מדר העריך את נכותה של התובעת בשל התסמונת ב-50%, ואת תרומת התאונה ב-50%. פרופ' מדר נחקר ארוכות על חוות דעתו במסגרת ישיבת ההוכחות שהתקיימה. בעקבות זאת הגישה הנתבעת בקשה לפסילת חוות דעתו, ולחילופין למינוי מומחה נוסף בתחום הראומטולוגיה. בהחלטתי מיום 26.6.13 (בקשה מס' 21) קיבלתי את בקשתה החלופית של הנתבעת. הנימוקים לכך פורטו בסעיף 11 לאותה החלטה, כדלקמן:

"במקרה זה, לאחר ששמעתי את עדות המומחה, אני סבורה כי יש צורך במינוי מומחה רפואי נוסף לצורך הכרעה בסוגיית נכותה של התובעת בתחום הראומטולוגי והקשר הסיבתי של הנכות לתאונת הדרכים נשוא התביעה. הצורך במינוי מומחה נוסף נובע ממספר עניינים אשר עלו בחקירתו הנגדית של המומחה: ראשית, המומחה קבע נכות תפקודית, אף שלפי תקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), התשמ"ז-1986 עליו להתייחס בחוות דעתו לנכות הרפואית (ראה: תקנה 2). שנית, מעדותו של המומחה עולה כי הפחית מחצית משיעור הנכות בשל ספקות שיש לו אם מחלת התובעת הופיעה כתוצאה מהתאונה, ולנוכח קיומה של האסכולה הנוגדת (ראה עדותו בעמ' 20 שו' 20-28). שלישית, מעדותו של המומחה עולה כי קיבל את תלונות התובעת כפי שהן ועל סמך זה קבע את הנכות, ולא בחן אם תלונות אלה אכן משקפות את מצבה האמיתי של התובעת. מטעמים אלה אני סבורה כי יש צורך במינוי מומחה נוסף בתחום הראומטולוגיה לצורך קבלת התמונה המלאה הנחוצה להערכת מצבה הרפואי של התובעת והקשר שלו לתאונה".

בקשת רשות ערעור שהגישה התובעת על החלטה זו נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה (רע"א 50218-07-13).

1. המומחה הנוסף שמונה הוא פרופ' מרדכי פרס, אף הוא מומחה ברפואה פנימית ובראומטולוגיה. פרופ' פרס קבע, על סמך תוצאות בדיקתה של התובעת על ידיו ולימוד המסמכים הרפואיים, שהתובעת ללא ספק סובלת מתסמונת הפיברומיאלגיה. פרופ' פרס אף קבע כי התובעת סבלה מפיברומיאלגיה קלה יחסית עוד לפני התאונה. פרופ' פרס מצא שחומרת התסמונת של התובעת לפני התאונה מתאימה לסעיף 35(1)(ב) בתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: "התקנות"), שכן הסימפטומים שלה עונים לתיאור: "קיימת השפעה קלה על כושר הפעולה הכללי – נכות 10%". לאחר התאונה החמירה הסימפטומולוגיה של התסמונת אצל התובעת, והיא מתאימה לסעיף 35(1)(ג) בתוספת לתקנות – "קיימת השפעה בינונית על כושר הפעולה הכללי – נכות 20%".
2. התובעת טוענת שעל פי שתי חוות הדעת יש מקום לקבוע כי קיים קשר סיבתי בין התסמונת שבה היא לוקה לבין התאונה. התובעת מוסיפה שלדעת שני המומחים אין התייחסות בתקנות לתסמונת, ולכן יש צורך לבצע התאמה לתקנות, המתייחסות בסעיף 35(1) לתוספת ל"דלקת פרקים ראומטואידית ניוונית או כל אחר". לפי דעת שני המומחים התאמה לסעיף זה מובילה לתוצאה שהנכות הינה בשיעור 20%, אך לטענת התובעת נכות זו אינה משקפת את כל הסימפטומים של התסמונת שמהם היא סובלת. התובעת טוענת עוד, כי טעה פרופ' פרס בקביעתו כי סבלה מפיברומיאלגיה עוד לפני התאונה, וכי יש לאמץ בעניין זה את חוות דעתו של פרופ' מדר, אשר לא מצא בעברה ממצא המצביע על כך שלקתה בתסמונת עוד לפני התאונה. התובעת סבורה כי יהיה זה נכון וראוי למצע את הנכויות שקבעו המומחים, ולקבוע כי נותרה לה נכות של 35% בעקבות התאונה.
3. הנתבעת טוענת כי שני המומחים שמונו משתייכים לאסכולה הגורסת שקיים קשר סיבתי בין חבלה בתאונה לבין תסמונת הפיברומיאלגיה, ואולם קיימת אסכולה נוספת, כעולה מחקירתו הנגדית של פרופ' מדר, שלפיה מדובר בתסמונת קונסטיטוציונית, שאירוע טראומתי או תאונתי אינו גורם לה. בנוסף טוענת הנתבעת כי התובעת אינה מהימנה, וכי אין לסמוך על תלונותיה ועל דבריה שנמסרו למומחים, וגם מטעם זה יש לקבוע שלא הוכח במקרה זה קשר סיבתי בין התסמונת לבין התאונה. לחילופין עותרת הנתבעת להעדפת חוות דעתו של פרופ' פרס על פני חוות דעתו של פרופ' מדר, וזאת לנוכח הפגמים בחוות דעתו של פרופ' מדר, אשר הובילו את בית המשפט לנקוט במקרה זה בצעד חריג ולמנות מומחה נוסף.
4. שני המומחים בתחום הראומטולוגיה קבעו כי התובעת סובלת מתסמונת הפיברומיאלגיה, וכי קיים קשר סיבתי (של גרימה, לפי פרופ' מדר, ושל החמרה, לפי פרופ' פרס) בין התסמונת לבין התאונה. איני מוצאת הצדקה לדחות את שתי חוות הדעת בנושאים אלה. אומנם קיימים מומחים שלגישתם התסמונת אינה נגרמת עקב אירוע חבלתי, כעולה מחקירתו הנגדית של פרופ' מדר. אלא שגישתם של שני המומחים בדבר קיומו של קשר סיבתי נומקה על ידיהם היטב. בתי המשפט קיבלו בעבר לא אחת טענה כי התסמונת נגרמה עקב אירוע טראומתי או עקב תאונת דרכים (ראה למשל: עא 785/08 זולפה מחסני מזון בע"מ ואח' נ' מרים אופנהיימר (28.2.11); תא (מחוזי חיפה) 358/03 וגנר שולמית נ' מגדל חברה לבטוח בע"מ ואח' (26.6.08); תא (שלום ת"א) 38366/04 יפה אלבוכר ואח' נ' איזק רוטנברג (26.4.11)).
5. הנתבעת הצביעה על סתירות לא מעטות בגרסאותיה של התובעת, על פרטים שמסרה למומחים שאינם עולים בקנה אחד עם המציאות (למשל לגבי היקף עבודתה לאחר התאונה), ועל תלונות שאינן נתמכות במסמכים הרפואיים. לטענת הנתבעת, לנוכח חוסר מהימנות זו של התובעת, יש לקבוע כי במקרה זה לא הוכח קשר סיבתי בין התסמונת לבין התאונה. ואולם שני המומחים, ובמיוחד פרופ' פרס, לא נשענו בקביעתם בדבר קיומו של קשר סיבתי על תלונותיה של התובעת בלבד, אלא גם על התיעוד הרפואי ועל בדיקות שביצעו. לפיכך איני סבורה שהסתירות והתמיהות האמורות מהוות הצדקה לדחייתן של חוות דעת המומחים בנוגע לקיומו של קשר סיבתי בין התסמונת לבין התאונה. כידוע, ההלכה הפסוקה לגבי סטיה מחוות דעת של מומחה שמונה על ידי בית המשפט קובעת:

"נוכח מעמדו המיוחד של המומחה כידו הארוכה של בית המשפט לעניינים שברפואה, ואף שבית המשפט חופשי לסטות מחוות דעתו, הרי שבמצב הדברים הרגיל, בית המשפט יעשה כן כחריג, במשורה ומטעמים מבוררים. זאת, להבדיל ממצב בו הערכאה הדיונית מאמצת את חוות דעתו של המומחה, גם אם לא נחקר אודותיה. אך טבעי הוא, שכאשר הערכאה הדיונית דוחה את חוות דעתו של מומחה בית המשפט, היא תעשה כן, לאחר שניתנה למומחה הזדמנות להסביר ולהבהיר את חוות דעתו. למיצער, מקום שבית המשפט סבור כי המומחה טעה, שומה עליו לשקול אם יש צורך במינוי מומחה נוסף, מקום בו מתעורר ספק" (ע"א 8513/12 שלמה אברהם נ' עילית חברה לביטוח בע"מ ואח' (18.3.13) בפסקה 8 לפסק דינו של השופט עמית).

1. במקרה זה הגיעו שני המומחים למסקנה דומה ביחס לכך שהתובעת סובלת מהתסמונת וביחס לקיומו של קשר סיבתי בין התסמונת לבין התאונה, ובנושאים אלה אימצתי את חוות דעתם. עם זאת, בין שני המומחים מחלוקות בשני נושאים מהותיים: האחד – שיעור הנכות הרפואית המשקף את מצבה של התובעת, השני – האם יש לייחס את מלוא הנכות, או רק חלק ממנה, לתאונה. בשני נושאים אלה אני מאמצת את חוות דעתו של פרופ' פרס. מדובר בחוות דעת מפורטת, מנומקת בהרחבה ומעוגנת בספרות הרפואית. אף אחד מהצדדים לא ביקש לחקור את פרופ' פרס על חוות דעתו. איני מוצאת כי קיימים טעמים המצדיקים לנקוט במקרה זה בצעד שהינו, כאמור לעיל, צעד חריג, ולסטות מחוות דעת זו. לעומת זאת בחקירתו הנגדית של פרופ' מדר עלו קשיים, שהובילו אותי למנות מומחה נוסף לאחר שהתעורר בליבי ספק אם חוות דעת זו מהווה בסיס ראוי להערכת מצבה הרפואי של התובעת.
2. באשר לשיעור הנכות הרפואית אציין כי כמו פרופ' פרס, גם פרופ' מדר העריך כי למחלה השפעה בינונית על כושר הפעולה של התובעת, וכי התקנה המשקפת השפעה כזו היא תקנה 35(1)(ג) בתוספת לתקנות, המקנה נכות רפואית של 20%. אלא שלדעתו השימוש בתקנה זו אינו משקף את העייפות, את הפגיעה בזיכרון, את הירידה בתפקוד הכללי ואת הכאבים (ראה עדותו בעמ' 29 שו' 18-32). איני סבורה שסימפטומים אלה, אף אילו היו קיימים כולם אצל התובעת (וכפי שאצביע להלן – המצב אינו כזה), מצדיקים להוסיף ל-20% הנכות לפי התקנות 30% נוספים, כפי שעשה פרופ' מדר. זאת ועוד: פרופ' פרס מציין בחוות דעתו כי בקביעת נכותם של חולי פיברומיאלגיה לפי סעיף 35(1) בתוספת לתקנות, יש לקחת בחשבון את העובדה שבדלקות פרקים, שבהן עוסק הסעיף, החולים סובלים משורה של סימפטומים אשר לא קיימים בפיברומיאלגיה: דלקת מקומית בפרקים ודלקת כללית המלווה בחום סובפיברולי, אנמיה, שקיעת דם מוחשת ומדדי דלקת נוספים גבוהים. בניגוד לפיברומיאלגיה, דלקת פרקים היא בדרך כלל מחלה פרוגרסיבית (מתפתחת), מתפתחים עיוותים בפרקים עם הגבלות, והתרופות לטיפול בדלקת הן "קשות" וגורמות לתופעות לוואי ולעיתים לסיבוכים קשים. פרופ' מדר התעלם מדברים אלה, וביצע התאמה חד כיוונית של התקנות למחלה, דהיינו הגדיל את אחוזי הנכות בשל סימפטומים שאינם כלולים בסעיף, אך לא הקטין את אחוזי הנכות בגין סימפטומים הכלולים בסעיף אך אינם חלק מתסמונת הפיברומיאלגיה.
3. גם לגבי מועד התפרצות התסמונת אצל התובעת חוות דעתו של פרופ' פרס מבוססת היטב. פרופ' פרס מסביר בחוות דעתו כי לרוב התסמונת מתחילה בגיל צעיר, במקרים רבים בילדות, אך בדרך כלל החולים אינם מאובחנים על ידי רופאי המשפחה ורופאי הילדים, לנוכח חוסר בקיאותם בקריטריונים האבחנתיים שלה ולנוכח הידע המוגבל שלהם לגבי התסמונת. פרופ' פרס סוקר בפירוט את ההיסטוריה הרפואית של התובעת. מסקנתו היא כי אין מספיק נתונים לקבוע שהתובעת סבלה מפיברומיאלגיה של גיל הילדות, אך המסמכים הרפואיים מוכיחים שהתובעת סבלה מפיברומיאלגיה קלה יחסית עוד לפני התאונה. אני מאמצת את חוות דעתו של פרופ' פרס בנושא זה, הנתמכת במסמכים הרפואיים.
4. התובעת טוענת בסיכומיה כי שני המומחים ביצעו את אותן בדיקות קליניות. אכן שני המומחים ביצעו בדיקה קלינית דומה, שכללה בדיקה גופנית ובדיקה של 18 נקודות הרגישות האופייניות לתסמונת. ואולם פרופ' מדר ביסס את חוות דעתו במידה רבה על דבריה של התובעת ועל תלונותיה, ויצא מהנחה שהן משקפות את המציאות כהווייתה (ראה, למשל עדותו בעמ' 30 שו' 25-29), בעוד שבפועל הסתבר שחלק מתלונותיה של התובעת וחלק מהפרטים שמסרה אינם מדויקים או מופרזים. כך, למשל, התלוננה התובעת בפני פרופ' מדר על ירידה בזכרון, בעוד שמחוות דעתה של ד"ר אילה שינקמן, המומחית בתחום הפסיכיאטרי, עולה כי אין לתובעת בעיית זכרון. פרופ' מדר אישר כי קביעתה של ד"ר שינקמן שונה מהתשתית שעליה הסתמך (ראה עדותו בעמ' 32 שו' 3-5). כמו כן התובעת מסרה לפרופ' מדר שלאחר התאונה עבדה בחצי משרה, נתון שעליו הסתמך פרופ' מדר, אך הסתבר כי התובעת עבדה מספר חודשים לאחר התאונה בשתי עבודות, בהיקף שעלה בהרבה על היקף עבודתה הנטען. מעדותו של פרופ' מדר עולה כי לדברים חשיבות (ראה עדותו בעמ' 33 שו' 16-30).

בניגוד לפרופ' מדר, הדגש בחוות דעתו של פרופ' פרס הוא על ההיסטוריה הרפואית של התובעת כפי שהיא נלמדת מהמסמכים הרפואיים בעניינה. דהיינו פרופ' פרס נשען במידה רבה על ראיות אובייקטיביות, ולא על דבריה של התובעת.

1. התובעת מעלה שורה של טענות נגד קביעתו של פרופ' פרס שסבלה מהתסמונת עוד לפני התאונה. לטענתה אין בסיס במסמכים הרפואיים לקבוע זאת, ואין בסיס לקבוע שהייתה בעלת נכות צמיתה עוד לפני תאונה. דא עקא כי מעבר לכך שכפי שציינתי לעיל – חוות דעתו של פרופ' פרס בנושא זה מנומקת היטב, הרי שהתובעת לא ביקשה לחקור את פרופ' פרס ולעמתו עם השגותיה על קביעתו. משלא עשתה כן, איני מוצאת טעם המצדיק לסטות מחוות דעתו.
2. התובעת מפנה למקרים אחרים שבהם מונה פרופ' פרס כמומחה מטעם בית המשפט, שבהם קבע פרופ' פרס שחלק מאחוזי הנכות נובעים ממצב רפואי קודם. איני סבורה שניתן ללמוד ממקרים אלה דבר, פרט לכך שמדובר בתסמונת סבוכה, כפי שמציין פרופ' פרס בפתח פרק הדיון בחוות דעתו, שם גם מציין פרופ' פרס שהאטיולוגיה של התסמונת אינה ידועה, ואף הפתוגנזה אינה ידועה, אולם מקובל להניח שמספר גורמים הקשורים בטראומה גופנית או נפשית משמעותית יכולים להיות טריגר להתפרצות הסימפטומים של הפיברומיאלגיה.
3. על פי חוות דעתו של פרופ' פרס, נכותה של התובעת כתוצאה מהתסמונת היא בשיעור 20%, שמחציתם הם החמרה כתוצאה מהתאונה. לא מצאתי בסיס לעתירת התובעת למצע את הנכויות שקבעו שני המומחים, ולקבוע שנכותה הינה 35%. מנגד, אני דוחה גם את עתירת הנתבעת לקבוע שנכותה של התובעת כתוצאה מהתאונה הינה בשיעור 5%, בשל כך שמהנכות שקבע פרופ' פרס שהיא תוצאה של התאונה יש לנכות 50% בשל קיומה של אסכולה רפואית הגורסת שאין קשר סיבתי בין טראומה לבין התסמונת. כידוע, בשיטתנו המשפטית חישוב הפיצויים בנזיקין, למעט במקרים חריגים שאינם רלבנטיים במקרה זה, נעשה באופן בינארי, דהיינו אם הוכח במאזן ההסתברויות שנזקו של הניזוק הוא תוצאה של התאונה, זכאי הניזוק לפיצוי מלא; ואם הוכח במידה פחותה ממאזן ההסתברויות שהנזק הוא תוצאה של התאונה, אין הניזוק זכאי לפיצוי כלשהו. במקרה זה קבעתי, בהסתמך על חוות דעתו של פרופ' פרס, שמצבה של התובעת הוחמר בעקבות התאונה בשיעור של 10%, ולכן התובעת זכאית לפיצוי מלא בגין החמרה זו. עוד אזכיר, כי אחד הטעמים שהובילו אותי למינוי מומחה נוסף לאחר שמיעת עדותו של פרופ' מדר, הוא שבחקירתו הנגדית הסתבר שניכה מחצית משיעור הנכות בשל קיומה של אסכולה נוגדת, דבר שכאמור אינו עולה בקנה אחד עם הדין.

הנכות בתחום הנפשי

1. ד"ר אילה שינקמן מונתה על ידי כמומחית בתחום הפסיכיאטרי. ד"ר שינקמן קבעה בחוות דעתה שלתובעת קיימת תגובה נפשית מסוג תגובת הסתגלות לתסמונת הפיברומיאלגיה בעיקר על רקע אישיותי. נכות נפשית זו הוערכה על ידי המומחית בשיעור של 10% לצמיתות. חוות דעת זו ניתנה לפני שניתנה חוות דעתו של פרופ' פרס. לאחר שנתקבלה חוות דעתו של פרופ' פרס היא הועברה על ידי הנתבעת לד"ר שינקמן במסגרת שאלות הבהרה ששלחה לה. בתשובתה לשאלות ההבהרה קבעה המומחית שלאור חוות דעתו של פרופ' פרס היא בדעה שקיימת חפיפה של 2.5% מהנכות הנפשית של התובעת לנכות שקבע פרופ' פרס, כלומר נכותה הנפשית הינה בשיעור 7.5% לצמיתות.
2. הצדדים לא ביקשו לחקור את ד"ר שינקמן בחקירה נגדית. לפיכך אני מאמצת את חוות דעתה, ודוחה את טענת הנתבעת שיש לנכות מהנכות שקבעה המומחית מחצית לנוכח קביעתו של פרופ' פרס שהמחלה החלה אצל התובעת עוד לפני התאונה. חוות דעתו של פרופ' פרס הייתה בפני המומחית, וזו השיבה במפורש שלנוכח האמור בה יש לנכות 2.5% מ-10% (ולא מחצית מ-7.5%).

הנכות הרפואית

1. לנוכח קביעותיי דלעיל, נכותה הרפואית של התובעת, שהינה תוצאה של התאונה, היא בשיעור 16%.

נזקיה של התובעת

הפסד השתכרות בעבר

1. מדובר בראש נזק מיוחד שיש להוכיחו בראיות. לפיכך אין בסיס לחישוב שעורכת התובעת בסעיפים 6.13-6.15 לסיכומיה.
2. מדו"ח רציפות ביטוח של המל"ל (נ/19) עולה כי התובעת סיימה שירות לאומי באוגוסט 2001. מאז מאי 2002 עבדה בעבודות שונות לסירוגין, והיו תקופות שבהן לא עבדה כלל. בינואר 2007 החלה התובעת לעבוד במרכזים קהילתיים בחדרה כרכזת חוגים במתנ"ס, עבודה שבה היא עובדת עד היום (ראה עדותה בעמ' 47 שו' 10-11). העבודה מתבצעת בשעות אחר הצהרים. בנוסף, מספר ימים לפני התאונה החלה לעבוד בשעות הבוקר כסייעת בגן ילדים המופעל על ידי עיריית חדרה. לטענתה אלמלא התאונה הייתה ממשיכה בעבודה זו ומקבלת קביעות, ואולם היא נאלצה להפסיק עבודתה בגן לאחר ארבעה ימים בלבד בגלל התאונה (ראה סעיף 28 לתצהירה).
3. מאוקטובר 2007 עד דצמבר 2008 עבדה התובעת, בנוסף לעבודתה במתנ"ס, בעבודה נוספת – שאש שירותי שמירה וניקיון (להלן: "חברת שאש") (ראה דו"ח הרציפות של המל"ל, נ/19). לא זו בלבד שהתובעת נמנעה מלהזכיר את העבודה בחברת שאש בתצהירה, אלא היא טענה בתצהיר כי בחמש השנים שחלפו מאז התאונה היא מסוגלת לעבוד רק במשרה חלקית בהיקף של ארבע שעות ליום (ראה סעיף 33 לתצהירה).
4. מתלושי השכר שצרפה התובעת לתצהירה (נספחים ו'-ז') עולה כי שכרה מעבודתה במתנ"ס לא נפגע בעקבות התאונה.
5. לגבי העבודה בגן הילדים – מתלוש השכר שצרפה התובעת לתצהירה עולה כי היא הייתה עובדת זמנית. טענתה כי הייתה ממשיכה לעבוד שם ומקבלת קביעות לא נתמכה בראיות כלשהן. לנוכח העובדה שהפרטים שמסרה התובעת בתצהירה אינם משקפים את העובדות במלואן, כמפורט לעיל, אין מקום להניח, על בסיס דבריה בלבד, שהייתה מקבלת קביעות. לא מצאתי במסמכים הרפואיים תימוכין לכך שמצבה של התובעת בעקבות התאונה חייב הפסקת העבודה בגן הילדים. לתובעת ניתנו ימי מחלה ספורים בלבד. כמו כן, כפי שצוין לעיל, בחודש אוקטובר 2007 החלה התובעת לעבוד בעבודה נוספת על עבודתה במתנ"ס.

מאידך, סביר להניח כי אלמלא התאונה הייתה התובעת ממשיכה עוד זמן מה בעבודתה בגן הילדים, ולא מפסיקה אותה כעבור ארבעה ימים. לכן אני פוסקת לה פיצוי גלובלי של 5,000 ₪ נכון להיום בשל הפסד זה.

1. לפיכך הפסד השכר של התובעת בעבר הינו 5,000 ₪.

הפסד השתכרות בעתיד

1. על מנת לחשב את שיעור הפגיעה בהשתכרותה העתידית של התובעת, יש לקבוע מה היה כושר השתכרותה אלמלא התאונה, ומהו שיעור הפגיעה של התאונה בכושר השתכרות זה.
2. מעדותה של התובעת עולה כי אין לה תעודת בגרות (ראה עדותה בעמ' 47 שו' 30 – עמ' 48 שו' 1). התובעת סיימה קורסים בתחומים שונים, כעולה מנספח ה' לתצהירה. עם זאת אין היא בעלת מקצוע. לפיכך לא אוכל לקבל טענתה בסיכומיה, כי את הפסדי שכרה יש לחשב לפי השכר הממוצע במשק, שכן פוטנציאל השתכרותה בנתוניה נמוך מסכום זה. מאידך איני מקבלת גם את עמדת הנתבעת, כי בסיס השכר לפיצוי הינו 2,620 ₪. אני סבורה שסכום של 5,500 ₪ משקף את כושר השתכרותה של התובעת אלמלא התאונה. בניכוי מס הכנסה: 4,940 ₪.
3. אני סבורה שבמקרה זה שיעור הנכות הרפואית, דהיינו 16%, משקף את שיעור הפגיעה בכושר השתכרותה של התובעת. כפי שעולה מחוות דעת המומחים, תסמונת הפיברומיאלגיה שבה לוקה התובעת היא תסמונת קלינית כרונית המאופיינת בכאבים מוסקולוסקלטליים (כאבים בשלד, בפרקים, בשרירים, בעצמות ובגידים), שעוצמתם משתנה. מדובר במחלה בעלת מהלך "גלי", אשר מחמירה בעקבות טראומות ומאורעות לא נעימים, לרבות מאורעות זניחים כגון ויכוח במשפחה, נזיפה או הרגשת קיפוח בעבודה. שיעור הנכות שקבע לתובעת פרופ' פרס משקף את הפגיעה בכושר הפעולה הכללי, לרבות כושר עבודתה. מכאן שמדובר בנכות בעלת משמעות תפקודית. כזו היא גם הנכות שקבעה ד"ר שינקמן.
4. חישוב הפסד ההשתכרות בעתיד: 4,940*0.16*252.2961=199,415 ₪.

הפסד פנסיה

1. אני פוסקת סכום גלובלי של 20,000 ₪ בראש נזק זה.

כאב וסבל

1. הסכום לו זכאית התובעת בראש נזק זה הוא 32,460 ₪ נכון להיום.

עזרת צד ג' בעבר ולעתיד

1. התובעת טוענת שמאז התאונה היא מוגבלת בביצוע פעולות יום יומיות פשוטות, לרבות בביצוע עבודות הבית, קניות וסידורים, ולכן נזקקה בעבד, ותזדקק בעתיד, לעזרת הזולת. התובעת עותרת לפסיקת פיצוי גלובלי בסך 200,000 ₪ בראש נזק זה. ואילו הנתבעת טוענת כי התובעת נמנעה מלהביא עדים מבני משפחתה שיעידו על קשייה התפקודיים, וכי אף אחד מהמומחים לא קבע שתזדקק לעזרה, ולכן אין מקום לפסיקת פיצוי בראש נזק זה.
2. אני סבורה שמצבה של התובעת פוגע ביכולתה לבצע עבודות בית שונות. עם זאת, מחצית מנכותה של התובעת בגין הפיברומיאלגיה אינה תוצאה של התאונה. לפיכך אני סבורה שפיצוי גלובלי בסך 40,000 ₪ הולם ראש נזק זה.

הוצאות ונסיעות

1. התובעת עותרת לפסיקת סכום גלובלי של 150,000 ₪ בגין הוצאות עבור טיפולים רפואיים ונסיעות, שהוציאה בעבר, ותוציא בעתיד. לטענתה עברה טיפולים רפואיים רבים אך לא שמרה את כל הקבלות. הנתבעת טוענת מנגד כי כל הטיפולים הרפואיים שקיבלה התובעת כלולים בסל הבריאות. עוד מציינת הנתבעת שהתובעת לא התמידה בטיפול תרופתי כלשהו, והגישה רק שלוש קבלות בגין רכישת תרופות. בנוסף, רק חלק ממצבה של התובעת נובע מהתאונה.
2. הקבלות שצרפה התובעת לתצהירה מסתכמות בכמה אלפי שקלים. מצבה של התובעת אינו נובע כולו מהתאונה. לפיכך אני פוסקת פיצוי גלובלי בסך של 7,000 ₪ בראש נזק זה.

סוף דבר

1. נזקיה של התובעת כתוצאה מהתאונה הם בסך 303,875 ₪.
2. לפיכך תשלם הנתבעת לתובעת סך של 303,875 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל, ושכ"ט עו"ד בשיעור 13% מהסכום שנפסק ומע"מ. כמו כן תשיב הנתבעת לתובעת את האגרה ששילמה ואת חלקה בשכר עדותו של פרופ' מדר. הואיל ופרופ' צינמן לא קבע נכות, איני מורה על השבת חלקה של התובעת בשכר טרחתו.
3. זכות ערעור כחוק.

ניתן היום, ה' כסלו תשע"ה, 27 נובמבר 2014, בהעדר הצדדים.