תביעה לפיצוי בגין נזקים שנגרמו לתובע עקב משאבת דלק ו"סטרטר" (מתנע) פגומים שהותקנו ברכבו שטופל במוסך הנתבעים.

כתב התביעה

1. התובע הגיש תביעה בגין נזקים שנגרמו לו כתוצאה מהתקנה ברכבו של משאבת דלק וסטרטר פגומים במוסך בו עובדים הנתבעים. הגרסה העובדתית שתוארה בכתב התביעה הינה כדלקמן: במסגרת תיקון הרכב של התובע ב"מוסך טרדיו" (להלן: מוסך הנתבעים) הוחלפו סטרטר ומשאבת דלק, במחיר של 1,600 ש"ח. משהתברר כי הרכב נותר תקול, הוא הובא למוסך פעם נוספת. לאחר שנמסר לתובע כי עליו לשאת בתשלום נוסף של 250 ₪ עבור בדיקת מחשב, הוא נמלך בדעתו והחליט ליטול את הרכב מהמוסך. לאחר שהרכב חדל מנסיעה, הוא הובל באמצעות גרר למוסך אחר בחצור הגלילית (להלן: מוסך האומן). במוסך האומן ולאחר מכן אף ב"חלקי חילוף" לא אותרה התקלה. לטענת התובע, הסטרטר ומשאבת הדלק שהותקנו ברכבו במוסך הנתבעים התגלו כמזויפים, והוא נאלץ להחליף את משאבת הדלק בעלות נוספת של 600 ₪. התובע שב למוסך הנתבעים, השאיר את רכבו, ובסוף היום התבשר כי רכבו תוקן.

2. התובע תבע מהנתבעים לפצותו בגין הנזקים הבאים:

(א) עלות הטיפול במוסך הנתבעים - 1,500 ₪;

(ב) עלות הגרר - 400 ₪;

(ג) עלות החלפת סטרטר - 600 ₪;

(ד) עלות נסיעות - 300 ₪;

(ד) עלות של יומיים עבודה - 1,500 ₪;

(ה) עגמת נפש - 5,000 ₪.

כתב ההגנה

3. בכתב ההגנה טענו הנתבעים כי אין יריבות בינם לבין התובע, מאחר ו"מוסך טרדיון" בו הם מועסקים הינו חברה בע"מ. הם כפרו באחריותם לנזקיו של התובע, והדגישו כי רכבו לא טופל כלל במוסך, וכי השירות היחיד שניתן על-ידי המוסך היה מכירה לתובע של חלקים מקוריים (משאבת דלק וסטרטר). הגרסה העובדתית שפורטה בכתב ההגנה הייתה כדלקמן: ביום 7.10.2009 הביא התובע למוסך את רכבו מסוג סקודה באמצעות גרר, וללא תיאום מראש. הוא טען כי במוסך בצפת נאמר לו כי "יש בעיה בסטרטר ובמשאבת הדלק", אך כששמע את עלות רכישה והתקנה של סטרטר ומשאבת דלק החליט לרכוש מהמוסך חלקים אלו אך להתקינם ברכבו בכוחות עצמו. לאחר שרכש התובע חלקים אלו (כחלקים מקוריים שנרכשו על-ידי המוסך מיבואנים מורשים) במחיר 1,521 ₪, הופקה עבורו על-ידי חשמל ציוד כבד יוסף ובניו בע"מ חשבונית-מס (להלן: חשבונית 4642) בה נרשם:

"אין אחריות עבור חלקים חשמליים או אלקטרוניים

נימסר ללקוח במעמד הקניה שאין אחריות על חלקים חשמלי מכיוון שהוא מבצע את העבודה בעצמו".

לתובע הוסבר בעל-פה כי לא ניתנת אחריות לחלקים אלו, מאחר והחליט כי ההרכבה לא תבוצע על-ידי המוסך. לאחר שקיבל התובע את החלקים שרכש, הוא ניסה להרכיבם בעצמו ברכבו, שעמד מחוץ למוסך. הוא ביקש מעובדי המוסך כלי עבודה, ואף עזרה בהרכבה. משהוסבר לו כי ללא פתיחת "כרטיס עבודה" והכנסת הרכב לשטח המוסך אין באפשרות עובדי המוסך לסייע בהרכבת החלקים, וכי לא ניתן בדרך זו "לעקוף" את החיסכון בעלות ההרכבה - הוא עזב את המקום לאחר שעלה בידו להתניע את רכבו. בסוף יום העבודה התקשר התובע לנתבע מס' 2 (להלן: קובי), וביקש שיבוא לחלצו מאחר ונתקע עם רכבו ללא דלק. קובי הגיע למקום, הסיע את התובע לתחנת דלק קרובה לשם רכישת דלק והחזירו לרכבו. למחרת התקשר התובע למוסך, טען כי הוא נמצא במוסך האומן וכי משאבת הדלק אינה תקינה. הוא לא קיבל את הצעת הנתבע מס' 1 (להלן: ראובן) להגיע אל המוסך בחצור הגלילית עם משאבת דלק חדשה, וחדל לפנות אליו. בחלוף שבוע התייצב התובע במוסך הנתבעים וטען כי הסטרטר פגום. לאחר שהתברר כי חלקו העליון של הסטרטר הינו שבור, הסכים ספק הסטרטר להחליף את הסטרטר השבור בסטרטר חדש ללא תוספת תשלום.

טענת העדר היריבות

4. כמתואר לעיל, התובע תבע את נזקיו בגין פגמים במוצרים שנמכרו לו - משאבת הדלק והסטרטר. עילת התביעה הינה מכירה של מוצרים פגומים והסעדים שנתבעו הינם סעדים שבחוק המכר, התשכ"ח-1968 ושבחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) התשל"א-1970. לא פורטה בכתב התביעה תשתית עובדתית שייחסה לנתבעים באופן אישי רשלנות כלשהי, ולמעשה שמותיהם כלל לא נזכרו בו.

5. בכתב ההגנה טענו הנתבעים כי אין יריבות ביניהם לבין התובע. בחקירתו הנגדית העיד ראובן כי הוא מנהל עבודה במוסך אך אינו הבעלים של המוסך וכי אביו הינו מנהל המוסך (עמ' 52). כראיה לזהות מוכרת המוצרים לתובע צורף לכתב ההגנה העתק של חשבונית 4642, ממנה עולה כי חברת חשמל ציוד כבד תעשיות ובניו בע"מ היא אשר מכרה לתובע את הסטרטר ואת משאבת הדלק. על אף שחברה זו היא המוכרת, ולה שילם התובע את התמורה, הוא נמנע מלתבוע אותה ובחר לתבוע שניים מעובדי המוסך. מאחר ולא הנתבעים הם שמכרו לתובע את המוצרים שלדעתו נמצאו פגומים - דין טענת העדר היריבות להתקבל, ודין התביעה נגד הנתבעים להידחות.

למרות מסקנתי זו, אמשיך ואבחן האם הוכיח התובע כי רכש מוצרים פגומים והאם הוכחו נזקיו.

השירות שנתן המוסך לתובע

6. בעדותו הראשית טען התובע כי בהגיעו לראשונה למוסך הוא שילם אף עבור הרכבה ברכבו של משאבת הדלק, אשר בוצעה על-ידי אנשי המוסך. הוא ציין כי שילם עבור המשאבה 800 ₪ ועבור הרכבתה - 800-700 ₪ נוספים, וכי כעבור זמן נאלץ לשלם 250 ₪ עבור בדיקת הרכב באמצעות מחשב. רק למחרת היום הוצע לו על-ידי אנשי המוסך להחליף סטרטר, ואכן - אנשי המוסך הם שהחליפו את הסטרטר, עבורו שילם התובע 600 ₪ נוספים וסכום נוסף, 150 ₪, עבור הרכבתו.

עד התביעה עוז חבוט, גיסו של התובע, העיד כי התובע התקשר אליו וסיפר לו כי הכניס את רכבו למוסך. כשנשאל באם הוא עצמו היה נוכח בעת הגעת התובע עם רכבו על-גבי גרר אל מוסך הנתבעים השיב בשלילה (עמ' 23). בהמשך עדותו אמר:

"הוא הכניס את האוטו למוסך. לא יודע מה היה שם בדיוק" (עמ' 25).

עולה מכך כי אין בעדותו של הגיס כדי לחזק בדרך כלשהי את גרסתו של התובע.

7. ראובן חזר על הגרסה העובדתית שבכתב ההגנה והדגיש כי במעמד רכישת משאבת דלק וסטרטר על-ידי התובע "לא נפתח כרטיס עבודה לרכב" (עמ' 44). בחקירה הנגדית הסביר ראובן כי הסך הכולל ששולם למוסך על-ידי התובע הינו 1,521 ₪ (כפי שמפורט בחשבונית 4642), ואשר מורכב מ-660 ₪ עבור הסטרטר ו-646 עבור משאבת הדלק (עמ' 49). הוא הכחיש כי הרכב נשאר במוסך במהלך הלילה, והבהיר כי שני החלקים - משאבת הדלק והסטרטר - נמכרו לתובע באותו מעמד.

עדות ראובן באשר להרכבת המשאבה והסטרטר על-ידי התובע בעצמו מחוץ למוסך, קיבלה חיזוק מעדותו של שאול שלום, אשר העיד כי ראה את התובע עומד מחוץ למוסך בסמוך לרכבו, כאשר לראשונה הגיע התובע עם רכבו למוסך (עמ' 56).

8. עדות התובע באשר לנסיבות רכישת והרכבת משאבת הדלק והסטרטר ברכבו הינן עדות יחידה, כמשמעותה בסעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1970, ואשר לגביה מצווה בית המשפט על זהירות יתרה בטרם אימוצה. על פי הוראת סעיף 54(ג) לפקודה זו, בית המשפט לא יפסוק בהליך אזרחי על סמך עדות יחידה של בעל דין, אלא אם ייתן טעם ויפרט הנמקתו על שום מה הוא נכון להסתפק באותה עדות יחידה. (ע"א 295/89 רוזנברג נ' מלאכי, פ"ד מו(1) 733 (1992); ע"א 2119/94 לנדאו נ' וין, פ"ד מט(2) 77 (1995)).

במקרה הנוכחי לא קיימים טעמים להעדפת גרסת התובע. ההיפך הוא הנכון. גרסת הנתבעים, לפיה השירות היחיד שניתן על-ידי המוסך לתובע הינו מכירה של שני המוצרים שרכש, מקבלת חיזוק מעדותו של שאול שלום, כמוסבר לעיל, ומחשבונית 4642, הכוללת חיוב בגין המוצרים שנמכרו לתובע מבלי שנרשם חיוב עבור "עבודות" או "הרכבה", והערה כי התובע "מבצע את העבודה בעצמו". כמו כן, בעוד שהתובע טען כי שילם 800 ₪ עבור משאבת הדלק, 600 ₪ עבור הסטרטר ו-800-700 ₪ עבור ההרכבה, הוא לא המציא כל ראיה לביצוע תשלומים אלו.

9. משהגעתי למסקנה כי השירות היחיד שקיבל התובע בהגיעו לראשונה למוסך היה רכישה של משאבת דלק וסטרטר, יש לבחון האמנם הוכח כי מדובר במוצרים פגומים.

פגם במשאבת הדלק

10. התובע העיד כי לאחר שהביא את רכבו לבדיקה במוסך האומן, נאמר לו על-ידי עובד אותו מוסך כי משאבת הדלק שהורכבה ברכבו הינה "משאבה סינית שמתחממת אחרי שלוש דקות נסיעה" (עמ' 13). לדבריו, במוסך האומן החליפו את משאבת הדלק ברכבו:

"הוא אמר לי שהחליף משאבת דלק. הבאתי חשבונית על כך, וגבה ממני 600 ₪. המשאבה הזו הייתה בסדר" (עמ' 13).

כראיה הציג חשבונית מס מיום 9.10.2009 (ת/2) שהוצאה על-ידי מוסך האומן בסכום כולל של 600 ₪, בה צוין כי עלות משאבת הדלק הינה 350 ₪ ועלות העבודה ("החלפת משאבת דלק משומשת") הינה 250 ₪.

התובע העיד כי במוסך האומן נאמר לו כי המשאבה שהותקנה במוסך הנתבעים היא "משאבה מזויפת" (עמ' 34), והסביר את משמעות הדבר:

"לפי הידע הפרטי שלי, זו משאבה חדשה מהקופסה, היא נראית אותו דבר אבל היא לא עושה העבודה. היא מתחממת, לא מספקת דלק, אתה נתקע. זה סוג של זיוף לפי המומחים" (עמ' 35).

11. בישיבה שהתקיימה ביום 23.3.2010 בבית המשפט לתביעות קטנות בצפת, שם הוגשה התביעה, החליט השופט נדל ז"ל על העברת ההליך לבית משפט השלום, מהטעם "שמדובר במחלוקת המצריכה חוות דעת מומחים". על מנת להוכיח את טענתו לפגם במשאבת הדלק שרכש במוסך, שלח התובע לבית המשפט ביום 18.8.2011 מכתב המתיימר להיות חוות דעת מומחה. המכתב הינו תרשומת בכתב יד, בחתימת "עמית" מ"המכון לחיסכון בדלק", והמופנית לבית משפט לתביעות קטנות. נכתב בה כי הוצגה משאבת דלק שבורה ולא מקורית, אשר "לפי מה שנפתלי סיפר גם לא תקינה", וכי "ברכב הנ"ל של נפתלי מומלץ לשים רק משאבה מקורית...". ראיה זו אינה קבילה, מאחר ואינה בגדר חוות דעת מומחה. היא חסרת תוכן ממשי, חתומה על-ידי "עמית" אנונימי, שאף לא התייצב בבית המשפט לחקירה על "חוות דעתו". אף אם הייתה קבילה, משקלה הינו אפסי.

התובע אמנם הציג העתק חשבונית-מס שהוצאה על-ידי מוסך האומן (ת/2), ממנה עולה כי הוחלפה ברכבו משאבת דלק והותקנה משאבה חדשה, אך אין בכך כדי להעיד על פגם במשאבת הדלק שהוחלפה. עובד מוסך האומן, שלדברי התובע היה זה שאמר לו כי מדובר ב"משאבה מזויפת" לא הגיע למתן עדות.

12. המסקנה היא כי לא עלה בידי התובע להוכיח כי במוסך הנתבעים נמכרה לו משאבת דלק פגומה.

פגם בסטרטר

13. התובע טען כי פעמיים הוחלף הסטרטר על-ידי מוסך הנתבעים: עבור הסטרטר שהוחלף לראשונה הוא שילם 600 ₪ (עמ' 13, שורה 4), ועבור הסטרטר שהוחלף בפעם השניה הוא שילם 500 ₪ (עמ' 13, שורה 19).

14. גרסת ההגנה, לפיה בסופו של יום קיבל התובע סטרטר חדש ללא תוספת תשלום, נסמכה על עדות ראובן. בעדותו הוא אמר כי כשהתברר לו שהסטרטר שנמכר לתובע הינו שבור, הוא התקשר לסוכן וביקש "אישור החלפה", ואכן הסטרטר השבור הוחלף בסטרטר חדש כמחווה של רצון טוב (עמ' 54).

15. התובע לא הוכיח את עדיפות גרסתו אף בסוגיית הסטרטר. עדותו אודות החלפה שניה של סטרטר לא נזכרה בגרסה שבכתב התביעה, וטענתו בדבר תשלום כפול לא באה לביטוי בסעדים הכספיים שפורטו בסעיף 15 לכתב התביעה. כמו-כן, לא הוצגה ראיה לתשלום 500 ₪ עבור סטרטר בגין ההחלפה השניה.

16. המסקנה הינה כי יש להעדיף את גרסת הנתבעים, לפיה כאשר התברר כי הסטרטר שרכש התובע במוסך נתגלה כשבור, הוא קיבל מהמוסך סטרטר חדש תקין ללא חיוב בתשלום נוסף.

נזקי התובע

17. מאחר והתובע לא הוכיח כי רכש מהמוסך משאבת דלק פגומה ו"מזויפת", ומאחר והוכח כי קיבל ללא תמורה סטרטר תקין חלף הסטרטר השבור, אין הוא זכאי לפיצוי נוסף. אולם בכל מקרה לא הובאו ראיות לנזקיו של התובע. למרות שבכתב התביעה ציין התובע כי "יש מסמכים להכל", ובישיבה ביום 19.6.2011 הוא אמר: "יש לי את כל הקבלות שהוצאתי" (עמ' 3 לפרוטוקול), הרי מלבד חשבונית-מס/קבלה עבור שירותי גרירה וחילוץ (ת/1) בסך 400 ₪ וחשבונית מס של מוסך האומן בסך 600 ₪ - לא הוצגו ראיות להוכחת הנזקים שפורטו בסעיף 15 לכתב התביעה.

לפי כתב התביעה - גרר שימש את התובע להגעה למוסך הנתבעים בפעם הראשונה, ללא קשר למחדל כלשהו של המוסך, ולאחר מכן הוא נעזר בגרר פעם נוספת לשם הובלת הרכב למוסך האומן. התובע לא הוכיח לאיזו הובלה מתייחסת חשבונית-מס ת/1. באשר להחלפת משאבת דלק במוסך האומן - אין בה כדי להוכיח כי משאבת הדלק הייתה פגומה, ומשלא הוכח הפגם - אין קשר סיבתי בין ההחלפה לבין מחדל נטען של מוסך הנתבעים.

התוצאה

18. אמרתי בתחילה כי דין התביעה להידחות בהעדר יריבות בין התובע לבין הנתבעים. הלכתי צעד נוסף והראיתי כי לא עלה בידי התובע להוכיח קיומם של פגמים במשאבת הדלק ובסטרטר שקיבל חלף הסטרטר הפגום. אמרתי עוד כי מאחר וקיבל סטרטר תקין בסופו של יום, אין הוא זכאי לפיצוי נוסף. למרות שיכולתי לסיים מסעי בשלב זה, עקב העדר פגמים, צעדתי צעד נוסף, לבדיקת הנזקים הנטענים. כאן התברר כי אין בידי התובע ראיות ממשיות להוכחת נזקיו.

התוצאה מכל אחד משלושת מהלכים אלו היא כי דין התביעה להידחות. יש לדחותה עקב העדר יריבות, עקב אי הוכחת פגמים במוצרים שנמכרו לתובע ועקב אי הוכחת נזקיו.

19. אשר על כן, הנני מורה כדלקמן:

(א) התביעה נדחית.

(ב) התובע ישלם לנתבעים, ביחד ולחוד, שכר טרחת עורך דין בסך כולל של 2,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

ניתן היום, ה' כסלו תשע"ה, 27 נובמבר 2014, בהעדר הצדדים.