1. רקע כללי:
2. התביעה הוגשה בהתאם לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975.
3. התובעת נפגעה בתאונת דרכים ביום 13.10.05. בעת התאונה הייתה התובעת בת 51 שנים והיום הינה בת 64 שנים. התובעת הוסעה על ידי בעלה ברכב מספר רישוי 61-299-20 אשר היה מבוטח בביטוח חובה על ידי הנתבעת.
4. אין חולק כי התובעת הייתה מעורבת בתאונת הדרכים. אין גם מחלוקת באשר לחבות הנתבעת לפצות את התובעת בגין נזקיה כתוצאה מפגיעתה בתאונה.
5. המומחה הרפואי מטעם בית המשפט קבע כי תוחלת חייה של התובעת, מיום 22.11.17 עומדת על 10 שנים (ראה תשובתו מיום 22.11.17 לשאלות ההבהרה, נספח א' לסיכומי הנתבעת).
6. שתי סוגיות מרכזיות נתונות במחלוקת.

האחת, שיעור נכותה של התובעת.

והשנייה, הקשר הסיבתי שבין הפגיעה לנכות.

1. היות וטענות הצדדים נטענו באריכות, לא אחזור עליהן במסגרת פסה"ד.
2. הנכות הרפאית:

7. ההתפתחות בעניין קביעת הנכות תיסקר באופן כרונולוגי.

• • 1. התביעה התנהלה בתחילה בהתאם להוראות סעיף 6 ב' לחוק והנכויות שנקבעו ע"י המוסד לביטוח לאומי:

1. נכות אורתופדית בשיעור של 10%.
2. אין נכות נוירולוגית.
3. נכות פסיכיאטרית בשיעור של 30%.
   • 1. הנתבעת ביקשה להביא ראיות לסתור את קביעת המוסד לביטוח לאומי בתחום הפסיכיאטרי. הבקשה התקבלה.
     2. מונה פרופ' מוניץ כמומחה מטעם בית המשפט, כאשר בהחלטת בית המשפט נקבע כי המומחה יחווה דעתו באשר לצורך במינוי מומחה בתחום הנויורלוגיה (סעיף ו להחלטת המינוי מיום 3.4.11).
     3. פרופ' מוניץ בחוות דעתו מיום 23.4.11 מתאר כי התקשה לקבל מן התובעת ומבעלה פרטים, בעיות בזיכרון, כניסה דרמטית לחדר הבדיקה וחוסר שיתוף פעולה.

פרופ' מוניץ לא המליץ על אחוזי נכות בתחום הנפשי.

• • 1. פרופ' מוניץ נחקר על חוות הדעת וטען כי לא ניתן להגיע לאבחנה בשל התנהלות התובעת. נוכח דבריו, קבע בית המשפט כי קיים צורך במינוי מומחה נוסף. על ההחלטה דנן הוגשה בקשת רשות ערעור לבית משפט המחוזי.
    2. בהחלטה מיום 31.1.13, מונה ד"ר נח גונן כמומחה מטעם בית המשפט בתחום הפסיכיאטריה. הנתבעת ביקשה להחליפו, אולם בקשתה נדחתה.

13.1 ד"ר גונן קבע נכות זמנית בשיעור של 7% בגין ההפרעה הפוסטראומטית החלקית ותסמונת צליפת השוט למשך 3 שנים.

13.2 לא נקבעה נכות לפסיכופתלוגיה בתקופה שלאחר מכן.

13.3 בשל נכותה הדמנטית נקבעה נכות זמנית בשיעור של 70%, כאשר לפי קביעת המומחה "אין כל קשר בינה ובין תאונת הדרכים מיום 13.10.05".

• • 1. הוגשה בקשה מטעם התובעת להעברת בדיקת MRI למומחה הרפואי. הבקשה התקבלה.
    2. נוכח חווה"ד המשלימה של ד"ר גונן עתרה התובעת למינוי מומחים רפואיים נוספים. הבקשה נדחתה.
    3. הוגשה בר"ע במסגרתה נקבע כי ימונה מומחה מטעם בית המשפט בתחום הנוירולוגיה. לפיכך, מונה פרופ' דוד ירניצקי כמומחה מטעם בית המשפט. הנתבעת הגישה בקשת רשות ערעור על פסק הדין שניתן בבר"ע. הבקשה נדחתה.
    4. בחוות דעתו מיום 3.5.16 קבע פרופ' ירניצקי כי נכותה הנוירולוגית בגין הדמנציה עומדת על 100% לפי סעיף 32 א (2). המומחה ציין כי: "הסבירות היא שהתאונה היא גורם מרכזי אם כי לא בלעדי להופעת התמונה הדמנטית....מתוכה ייקבעו שלושה רבעים על חשבון החבלה, והשאר על חשבון ההפרעות האחרות..."
    5. לפיכך, לפי שיטת פרופ' ירניצקי, הנכות הנוירולוגית מן התאונה הינה בשיעור של 75%.
    6. לאחר עיון בראיות הצדדים, התרשמתי ממצבה הרפואי העגום של התובעת וממסכת חיים לא פשוטה. כמו כן, סבורני כי עתה שיעור נכותה של התובעת הוא אכן למעלה מ- 100%. (10% אורטופדי, 100% נוירולוגי ונכויות טרם התאונה).

1. מה שיעור הנכות הנובע מן התאונה?
   1. נכותה האורתופדית של התובעת אינה שנויה במחלוקת וברי כי נובעת מן התאונה.
   2. אך האם הנכות בשיעור 75% בתחום הנוירולוגי אותה העריך ומשייך פרופ' ירניצקי נגרמו כתוצאה מן התאונה?

לאחר שעיינתי בראיות הצדדים ושמעתי את העדויות, סבורני כי הנכות דנן אינה פועל יוצא של הפגיעה בתאונה ואנמק.

א. הפגיעה של התובעת בתאונה הייתה קלה ביותר. בעלה פונה לבית החולים בעוד שהתובעת הזעיקה לזירת התאונה את בנה שלאחר מכן הסיעה לבית החולים.

תלונותיה בבית החולים התמקדו בכאבים בברך ימין, כאשר צוין כי התובעת לא נחבלה בראשה, הייתה בהכרה מלאה, ללא חסר עצבי בארבע גפיים, בברך ימין סבלה מרגישות מעל הפיקה, טווח תנועות מלא. התובעת טופלה באנגלטיקה ושוחררה לביתה.

מחומר הראיות עולה התמונה הבאה:

1. בתאונה מושא תביעה זו לא הייתה פגיעה ראש כלל ועיקר.

ב. המוסד לביטוח לאומי קבע 0% נכות נוירולוגית.

ג. התלונות הרלבנטיות של התובעת התעוררו רק זמן רב לאחר התאונה.

ד. המומחה הרפואי מטעם ביהמ"ש, ד"ר גונן, קבע כי אין כל קשר בין הנכות הדמנטית

לתאונת הדרכים.

ה. התובעת נפגעה בעת עבודתה במקווה ביום התאונה ולפני התאונה בראשה.

לעניין נפילתה של התובעת במקווה ראה דבריו של בעלה של התובעת לחוקר, לפיהם התובעת נפלה וקיבלה מכה בראש במקווה.

תמליל החקירה עמ' 4, שורות 16-28 + עמ' 5, שורה 1.

"ח- מה היא נפלה במקוה?

נ- עבדה במקווה בלנית

ח- אהה

נ- קבלה מכה בראש החליקה

ח- מתי?

נ- קבלה מכה בראש, אה לא קל החיים קשים החיים קשים

ח- זה ב2007?

נ- מ-2005 מוצאי כיפור הלכה למקוה אמרה לי ששון בוא תיקח אותי למקוה, אמרתי לה היום עד אחרי צום לבנה אל תלכי, אומרת לא אני חייבת ללכת למקוה, אני גם מחליפה את העובד נקיון וגם עובדת כבלנית, לקחתי אותה לרמות בלילה מוצאי כיפור היה, חזרנו משמה החליקה שמה במקוה, אמרתי לה יעבור, חזרנו משם היתה מטושטשת, יצאה ברמזור אדום נהגת בגילת גבעת מרדכי באדום יצאה ואני בירוק אבל מה אני נוסע. לאט נתנה לנו מכה העיפה אותנו."

22. יצויין בחלק מן השיחה מדגיש בעלה של התובעת כי הנזקים נגרמו כתוצאה מתאונת הדרכים.

23. את דבריו ניתן לפרש בשתי דרכים: הראשונה, שהנזקים אכן נגרמו מתאונת הדרכים.

והשנייה, שתחילה נפגעה במקווה.

24. הבחירה קשה. לטעמי, האפשרות השנייה הינה הנכונה. ראשית אציין כי מעדותו של הבעל עולה כי אכן התובעת ביקשה שיסיעה לעבודה במקווה במוצאי יום כיפור, ביום התאונה (עמ' 20 לפרוטוקול הדיון מיום 7/11/17, בשורות 22-28).

25. הבעל זיהה את קולו בהקלטה שהושמעה לו משיחתו עם החוקר: "זה אני מדבר בהקלטה" (עמ' 21, שורה 16 לפרוטוקול).

בתחילה העיד כי לא נפלה במקווה (עמ' 21, שורה 11), אח"כ משתמע שכן נפלה: "לא הסתרתי את זה" (עמ' 21, שורות 17-22).

לאחר מכן, לא סתר את שאמר בהקלטה וטען:

"לא זכור לי הדבר הזה, לא זכור לי. אני שומע את ההקלטה, אבל לא זכור לי, אני לא אומר לך לא". (ההדגשה של הח"מ).

למעשה, העד השיב על שאלות רבות ב "אני לא זוכר", "לא זכור לי", וטען כי איבד את ההכרה למרות שהמסמכים הרפואיים מלמדים שלא איבד את ההכרה (ראה מוצג נ/37 "ללא איבוד הכרה"). הבעל אף התכחש למוצגים המלמדים על תלונות התובעת לפני התאונה בניסיון להעצים את מצבה.

26. הבעל לא הראה כי הוא או רעייתו דיווחו על נפילה מאוחרת בדרך למקווה, לא לגורם רפואי ולא לגורם אחר. נראה כי המסמכים שהציג הבעל באשר לפנייה למועצה הדתית ולקניית משקפיים (למשל פרוטוקול הדיון מיום 7.11.17 עמ' 23 ש' 22-32 ,עמ' 24 ש' 1-18) הינם בתשובה לזימון העדה הגב' חסון ולטענה בדבר הנפילה ביום תאונת הדרכים ולפניה.

27. ניכר אם כן כי הבעל ניסה בעדותו להתכחש ללא כל נימוק סביר לדבריו לחוקר (דבריו בבית המשפט (עמ' 21 ש' 29-30)) ובאופן תמוה אישר כי שאר הדברים שמסר לחוקר נכונים מלבד דבר זה (עמ' 23 ש' 1-9).

28. שנית, דבריו של הבעל לחוקר לפיהם התובעת נפגעה במקווה זכו לתימוכין בידי עובדת נוספת של המקווה גב' חסון, בלנית במקווה בשכונת רמות בירושלים בתקופה הרלוונטית (עמ' 27, שורה 11), אשר מסרה לידי החוקר גרסה לפיה התובעת נפלה במקווה (עמ' 2-3 לחקירתה). העדה העידה בבית המשפט כי הכירה את התובעת (עמ' 27 שורות 13-14), ואף זיהתה את קולה בהקלטה ואישרה שהתובעת סיפרה לה על הנפילה במקווה, אך לא על תאונת הדרכים (עמ' 28 לפרוטוקול).

הבעל אף אישר כי בזמן אמת אמרה לו הגב' חסון כי התובעת נפלה במקווה, מה שמהווה חיזוק לעדות הגב' חסון עצמה (עמ' 26 ש' 10-23).

29. זאת ועוד, ניכר כי בעלה של התובעת ניסה למנוע את עדותה של הגב' חסון ולהשפיע על דברי העדה. כך, העדה אמרה במפורש שהשכנה התקשרה אליה לאחר ששמעה שהיא רוצה להעיד במשפט ואף שבעלה של התובעת, שוחח עימה (עמ' 27 שורות 10-28 , עמ' 28 ש' 4-5).

העדה: "לא יודעת מה הוא רצה לדעת, הוא בא בידיעה שאני באה להעיד נגדו".

30. הבעל אישר בעצמו כי דיבר עם העדה שהוזמנה על ידי הנתבעת:

"דיברתי איתה, כן"... "לא על המשפט...", "דיברתי איתה אם אשתי נפלה לפני שבוע" (עמ' 25, שורות 23-25).

העד אף יידע את העדה בדבר גרסת התובעת:

"ת. היא אמרה לי שאשתי נפלה מקווה ואמרתי לה לא, היא נפגעה בראש מת.ד.

ש. ז"א לפי הגירסה שלך שהגב' חסון אמרה לך שאשתך נפלה במקווה ונפגעה בראש ואתה אמרת לה, זה לא נכון, היא נפגעה בת.ד.?

ת. כן."

(עמ' 26, שורות 20-23).

31. ויודגש, בית המשפט רואה בחומרה את ניסיון בעלה של התובעת להשפיע על העדה.

32. הניסיון לשיבוש הליכי משפט והשפעה על העדה והחשש מן העדות מחזקים את המסקנה כי הפגיעה התרחשה במקווה, ביום תאונת הדרכים.

33. אי לכך, לנוכח שאר הדברים שמניתי וגם בעיקר משום שהתרשמתי לרעה מהתנהלות התובעת, מהסתרת הנפילה במקווה, הניסיון לשייך את הפגיעה במשקפיים לתאונה אחרת מאוחרת, מעדותו הלא אמינה של בעלה ומניסיון להשפיע על העדה על מנת שתאמר מה שמתאים לתובעת במקום את האמת, סבורני כי נזקיה הנוירולוגים של התובעת אינם נובעים מתאונת הדרכים אלא מפגיעת הראש בזמן עבודתה במקווה.

1. ועוד אציין כי פרופ' ירניצקי לא היה מודע לפגיעה במקווה ביום התאונה ולפני תאונת הדרכים והסכים ש: "זה פקטור שכן, צריך להביא אותו בחשבון". (עמ' 39 ש' 1-6), ואף אישר שמידע כזה צריך להביא לרוויזיה ושינוי של חוות דעתו (עמ' 40 ש' 21-24) (עמ' 3 ש' 10).

35. המומחה אף ציין כי "בד"כ אני מחלק את הנכות הכללית בין התאונות באופן שווה ובפרופורציה... זה יהיה סביר לחלק בחצי חצי... " (עמ' 39, שורות 12-14).

וכשנשאל על השוואה בין תאונה בה פגיעת ראש ישירה שבין כזו ללא פגיעת ראש השיב, בין היתר:

"אין לי כלים לחלק את זה. לא יודע להשוות, זה מנגנונים שונים של פגיעה... " (עמ' 40, שורות 3-10).

36. המומחה אף אישר שניתן לייחס את כל תלונותיה לאירוע של הנפילה במקווה וחבלת הראש: "חיובי" (עמ' 46, שורה 3).

ד. הנזק

הנכות הרפואית

37. ועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי קבעה כי נותרה לתובעת נכות צמיתה בשיעור 10% בגין הפגיעה בצווארה לפי סעיף 37 (5) א לתקנות הביטוח הלאומי )קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז 1956, זאת החל מיום 1.9.2011.

38. לא הובאו ראיות לסתור, ועל כן קביעת הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי דינה כקביעה על פי דין, כאמור בס' 6 ב לחוק.

ועדה רפואית של המל"ל קבעה את נכותה האורטופדית של התאונה על שיעור 10% לפי סעיף 37 (5) א.

הנכות התפקודית:

נכות תפקודית אל מול נכות רפואית

39. המונח "נכות תפקודית" מבטא מגבלה או הפרעה בתפקודו של אדם שנפגע גופנית. מגבלה זו נכון שתהא זהה או שונה מן הנכות הרפואית, כאשר הכוונה למידת ההשפעה של הנכות על התפקוד בכלל. אחוזי הנכות אינם מהווים בהכרח ראייה לאובדן מקביל של הכושר לתפקוד יום-יומי, לרבות הכושר לבצע עבודה.

קביעת שיעור הנכות התפקודית אינה מהווה סוף פסוק באשר לשיעור הפגיעה בכושר השתכרותו של הנפגע המסוים. ייתכן שגריעת כושר ההשתכרות עולה או פוחתת משיעור הנכות התפקודית.

בע"א 646/77 יהודה לוי נ' אברהם עמיאל ושני אח' לב (3) 589, (12.10.78) נפסק:

"הלכה פסוקה היא שאחוזי נכות רפואיים אינם מצביעים בהכרח על אובדן מקביל של הכושר לבצע עבודה. הכל תלוי בטיב עבודתו והתעסקותו של המערער ובטיב הפגיעה בבריאותו".

40. בענייננו אין חולק כי לתובעת עבר רפואי עשיר, לרבות נכות בשיעור 75% בתחום הנוירולוגי שמעיב גם לשיטתה על כל היבטי חייה ומוביל לפגיעה קוגנטיבית הולכת ומחמירה. בנוסף, יש לזכור תאונה נוספת מיום 26.3.2000 בעקבותיה ניתנו לתובעת אחוזי נכות אורטופדיים לא מבוטלים והיא דווחה על כאבים חזקים בידה הדומיננטית (ראה נ/7, נ/8).

41. ברי אם כן כי נכותה אורטופדית נבלעת במידה רבה בשאר נכויותיה. לא ניתן בנסיבות העניין לקבוע נכות תפקודית ברורה אם כי נוכח התקדמות המחלה ניתן להניח כי נגרמו לתובעת הפסדים כלשהם בעבר בגין פגיעתה.

הפסד השתכרות לעבר:

42. בסיס שכרה של התובעת עובר לתאונה ובהתאם לדוח רציפות הביטוח (ראה נ/19) הינו בסך 4,838 ש"ח.

43. כמפורט לעיל לתובעת נכויות אורתופדיות ונוירולוגיות רבות וקשות עוד ללא קשר לתאונה, ולפיכך ברי כי לא ניתן לייחס את מלוא הפסדי שכר התובעת לתאונה הנדונה, ואף לא ניתן לקבל טענה כי התובעת הפסיקה עבודתה בגין נכותה האורטופדית.

44. ניכר כי לנכותה האורטופדית משמעות זניחה יחסית ביחס לשאר נכויותיה ובעיקר זו שהסבה לה פגיעה קוגנטיבית הולכת וגוברת.

45. עם זאת אין מחלוקת כי לנכותה האורטופדית הייתה השפעה כלשהי על עבודתה.

46. לנוכח הקשיים שפורטו אין מנוס מהערכת הפסדיה של התובעת על דרך האומדן הגלובאלי, ואני מוצא לנכון לפסוק לתובעת עבור הפסדיה לעבר סך של 25,000 ₪.

הוצאות רפואיות

47. ההוצאות לעבר הינן בבחינת נזק מיוחד, ומשכך אין די בטענת התובעת בהקשר זה, אלא יש לעגנה בראיות ובמסמכים, ומשלא צירפה מלוא ראיות ו/או מסמכים להוכחת מלוא הפיצוי המגיע לו אין מקום לפצותה בסכום הנטען בסיכומיה. ברי אף כי הסכומים הנטענים בסיכומי התובעת מגלמים בתוכם הוצאות בגין הנכות הנוירולוגית של התובעת שאינה מעניינה של תיק זה כפי שנקבע.

48. זאת ועוד, התאונה הוכרה כתאונת עבודה, ובשל כך זכאי הייתה התובעת לקבלת מלוא הטיפולים הרפואיים, כמו גם נסיעות לטיפולים, כאשר המוסד לביטוח לאומי נושא בהוצאות (ראה סעיף 86 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנה 1995).

מאז שנת 2010 היא זכאית לקבלם במסגרת קופת החולים אליה היא משתייכת מכוחו של חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התוכנית הכלכלית לשנים 2009- 2010) התשס"ט 2009.

49. על כן אין מקום לפצותה מכוח הוראת הפסיקה כי "אם יכול התובע לקבל טיפול רפואי ללא תמורה עליו לקבלו ולא לגולל על המזיק הוצאות שאינן נחוצות" (ע"א 5296/96 הסנה חברה לביטוח בע"מ נ' אבינועם כהן ואח' פורסם בנבו 05/02/95).

עוד אציין כי בע"א 570/75 דוד סייג ואח' נ' נתן לוי ואח' פד"י ל (2) 541 31/03/76, קבע השופט ברנזון כי "שיכול התובע לקבל טיפול רפואי מלא מן המוסד לא נגרם לו נזק בר פיצוי בגין טיפול רפואי".

בנסיבות אלו אין הצדקה לגלגל את ההוצאה על הנתבעת.

50. אף על פי כן עדיין שוכנעתי כי לאור הפגיעה ומהות הטיפולים להם נזקקה התובעת, סביר כי התובעת נשאה דמי השתתפות לטיפולים רפואיים מסוימים, וכי נזקקה להוצאות נסיעה לטיפולים אלה. מצאתי כי יהיה זה נכון לפסוק לתובע בפריט של הוצאות רפואיות לעבר והוצאות ניידות על דרך של אומדנה פיצוי בסך 5,000 ₪.

1. באשר להוצאות רפואות וניידות לתקופת העתיד, לאור הלכת אלחדד וכן הוראות חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התוכנית הכלכלית לשנת 2009- 2010 התשס"ט 2009), לצד זכאותה של התובע לקבלת מימון מלא מצד המל"ל, אין מקום לקבוע לתובעת כל פיצוי בגין ראש נזק זה. עם זאת ורק מהספק שמא בכל זאת אולי יהיו לתובעת הוצאות הקשורות בתאונה שאינן מכוסות בסל הבריאות, מוכן אני לפסוק לתובעת פיצוי גלובאלי כלשהו לעתיד בסך 5,000 ₪.

עזרת צד ג' בעבר ולעתיד

1. בכל הנוגע לעבר מהווה ראש נזק זה ראש נזק מיוחד המחייב ראיות מפורשות ומפורטות.

"הפיצויים בשל עזרה לא יפסקו בכל מקרה של הגבלה בתפקודו הגופני של נתבע, והדבר יהיה תלוי בראיות שיובאו בפני בית המשפט, "העזרה תלויה ביכולתו התפקודית של הנפגע, והדבר ייקבע בכל מקרה לגופו" (קציר, פיצויים בשל נזקי גוף" עמ' 792, ראה גם ע"א 619/86 בן חמו נ''אטדג'י תק-עליון, 90(3), 551, 553 (29.10.90).

1. אכן, אין להתעלם ממחלותיה של התובעת עובר לתאונה, אשר בוודאי הייתה להן השפעה להתנהלותה והזדקקותה לעזרה בניהול משק הבית, וכן מנכותה הרפואית הקודמת אשר מצביעה כי התובעת הייתה נזקקת לעזרה אף אלמלא התאונה.
2. יחד עם זאת אין ספק כי אופי הפגיעה הצריך עזרה מצד בני המשפחה, במידה החורגת מעזרה רגילה המושטת לבן משפחה אשר נפגע בתאונה.

בנסיבות אלו נחה דעתי כי עזרה כזו היא עזרה מוכרת ע"י הדין בתור ברת פיצוי, אפילו לא הוציא בגינה הניזוק הוצאות, ואפילו הקרוב המסייע לו לא נפגע בהכנסתו שלו כתוצאה מהושטת הסיוע.

(ר' קציר בספרו בעמ' 820, ע"א 5774/95 שכטר נ' כץ (פורסם בנבו 19.11.97), הנזכר שם בעמ' 829.

ההלכה היא כי המזיק אינו זכאי ליהנות מן העובדה שנפגע נעזר בבני משפחתו העושים מלאכתם ללא שכר (ע"א 1164/02 קרנית נ' בן חיון (פורסם בנבו) 4.8.05 , ע"א 8380/03 קרנית נ' עבדאלולי (פורסם בנבו 8.12.05) .

בהיעדר פרטים מדויקים ראוי להעריך זאת בסכום גלובאלי, הנני מחייב אפוא, את הנתבעים לשלם לתובעת בגין ראש נזק זה לעבר סך של 8,000 ₪.

1. באשר לעתיד, הגם כי סביר להניח שהתובעת תיזקק לעזרה בשל בעיותיה שאינן קשורות לתאונה, אין גם ספק כי נכותה האורטופדית של התובעת משפיעה באופן כלשהו על תפקודה הפיזי, לכן ראוי לפסוק לה פיצוי מסוים בראש נזק זה גם לגבי העתיד. אני מעריך הוצאות אלו באופן גלובאלי בראש נזק זה לעתיד על דרך האומדנא בסכום של 5,000 ₪.

כאב וסבל:

1. בהתאם לתקנה 2 (א) לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בגין נזק שאינו ממוני) התשל"ו 1976, ובהתאם ל-10% נכות רפואית, בגיל התובעת, זכאית התובעת לפיצוי בסך 17,871 ₪.

ניכויים

1. יש לנכות תגמולי מל"ל בהתאם לחלק היחסי של נכות התובעת בגין התאונה.

סוף דבר

1. אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את הסך של 66,000 ₪ (לאחר עיגול) כאשר מסכום זה יש לנכות את תשלומי המל"ל הרלוונטיים.
2. הנתבעת תישא בתשלום האגרה .

נוכח התנהלות התובעת והקביעות מושא פסק הדין יישא כל צד בהוצאותיו (למעט האגרה) ובשכ"ט בא כוחו.

1. התשלום ישולם תוך 30 ימים מיום שב"כ הנתבעת יקבל את פסק הדין, שאם לא כן יישא הפרשי ריבית והצמדה כדין מהמועד שנועד לתשלום ועד לתשלום המלא בפועל.

ניתן להגיש ערעור בזכות בתוך 45 ימים מיום קבלת פסק הדין.

המזכירות תשלח את פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, כ"ה ניסן תשע"ט, 30 אפריל 2019, בהעדר הצדדים.