1. בקשת רשות להגן של המבקשים, כנגד תביעה שהגיש המשיב, בנק לאומי לישראל בע"מ, בסדר דין מקוצר על סך של 168,719 ₪.

כפי שיפורט להלן, לאור מימוש שעבוד על נכס אשר שועבד לטובת המשיב עבור חוב המבקשת, הודיע המשיב כי יתרת החוב קטנה בסך של 48,000 ש"ח, וכעת היא עומדת על סך של 130,283.91 ₪.

1. על-פי הנטען בכתב התביעה, צברה המבקשת 1 (להלן: "המבקשת") בחשבונה המתנהל אצל המשיב את יתרת החובה הנ"ל. המבקש 2 (להלן: "המבקש") ערב לחובה המבקשת ללא הגבלה בסכום.
2. המבקש נחקר על תצהירו; וכן נחקר המומחה מטעמו, מר סילמאן עלי סלמאן.

הוגשו סיכומים בכתב.

רקע עובדתי

1. המבקש הקים שלוש חברות מסחריות, אלמגית בע"מ (להלן: "אלמגית"); אלמ"ג בע"מ - היא עמותה למען הגבר ((להלן: "אלמ"ג") והמבקשת - אלמג"נ המרכז הבין תחומי לגישור, פישור ובוררות בע"מ.
2. המבקש בעל עניין בכל שלוש החברות.
3. אלמגית ואלמ"ג נכנסו להליכי פירוק.
4. כפי שיפורט להלן, נכס של אלמגית שועבד לטובת הבנק להבטחת חובותיה של המבקשת. אין מחלוקת כי הבנק הגיע להסדר עם המפרק של אלמגית והסכים לקבל סך של 48,000 ₪ מן התמורה הכוללת שהתקבלה ממימוש הנכס.

טענות המבקשים

1. בשנת 2002, שיעבדה המבקשת נכס מקרקעין ברח' מרמורק 4 בת"א לטובת המשיב, כתנאי להגדלת מסגרת האשראי בחשבונה (להלן: "הנכס"). הזכויות בנכס היו בבעלות אלמגית.
2. הנכס הוערך על ידי שמאי מטעם המשיב בשווי של 300,000 ₪ ועל בסיס הערכה זו ניתנה למבקשת מסגרת אשראי של 90,000 ₪. בתחילת 2009 הוגדלה המסגרת לסך של 120,000 ₪.
3. המבקשים מציינים כי היה זה השעבוד השלישי של הנכס לטובת המשיב. הנכס שועבד לראשונה בשנת 1996 להבטחת חובותיה של אלמגית; בשנת 1997 הורחב השעבוד להבטחת חובותיה של אלמ"ג; ובשנת 2002 הורחב והומר כך שיחול להבטחת חובות המבקשת.
4. לטענת המבקשים, תמורת השיעבוד הייתה יכולה לכסות חלק ניכר מן החוב, אולם המשיב בחר להגיע להסדר פשרה עם המפרק של אלמגית, שבמסגרתו קיבל סך של 48,000 ₪ בלבד מתמורת מכירת הנכס (אשר נמכר תמורת סך של 150,000 ₪).

בכך, גרם להם המשיב נזק בסכום של 102,000 ₪, השווה ליתרת התמורה ממכירת הנכס. כמו כן נטען כי מהסכמת המשיב לקבל סך של 48,000 ₪ בלבד ניתן להסיק כי וויתר על זכותו להיפרע מיתרת התמורה הנ"ל.

1. לאחר שאלמגית ואלמ"ג נכנסו להליכי פירוק, עבר חשבון הבנק של המבקשת למחלקת חשבונות מיוחדים. אולם, הובטח למבקש כי עד לקיומה של פגישה בין הצדדים לא תיפגע מסגרת האשראי שלו. על אף האמור, המשיב ביטל את מסגרת האשראי למבקשת באופן חד צדדי ושלא כדין, וגרם לכך שכל החיובים בכרטיס האשראי ייזקפו ליתרת החובה בחשבון העו"ש.
2. המבקשים אף טוענים כנגד סכום התביעה. המבקשים צירפו לבר"ל חוות דעת מומחה של מר סלימאן עלי סלמאן אשר הגיע למסקנה כי יש לקזז מסכום התביעה סך של 219,637 ₪ (כולל הסך של 48,000 ₪ שהתקבל ממימוש השעבוד). לטענת המומחה, המשיב גבה עמלות אשר עונות על הגדרת ריבית, ועל כן יש לחשבן כחלק מסכומי הריבית. כתוצאה מכך, נטען כי המשיב גבה ריביות שלא כדין. כן חישב המומחה סכומים הנמצאים בקופת גמל ואשר לשיטתו ש לזקוף לטובת החשבון.

טענות המשיב

1. המשיב טוען, כי מטענות המבקשת עולה כי היא מתייחסת לחברת אלמגית אשר הנכס המשועבד היה שלה, כערב נוסף, וכי נגרם למבקשת נזק עקב ויתור הבנק על ערב נוסף שלו. אולם, המבקש אישר בחקירתו כי אלמגית לא חייבת כספים כלשהם למבקשת ועל כן חזקה היא כי המבקשת הייתה נדרשת על ידי מפרק חברת אלמגית להשיב את הכספים מכוח חוק הערבות.
2. המבקש חתם על כתב הערבות ביום 16.12.99, ואילו השעבוד נעשה בשנת 2002. כלומר, המבקש לא הסתמך על השעבוד כשחתם על כתב הערבות שמכוחו הוא נתבע.
3. כן מפנה המשיב לסעיף 7 לכתב הערבות המאפשר לבנק להימנע מלממש בטוחה שניתנה לו להבטחת הסכומים המובטחים בערבות, מבלי שהדבר ישפיע על אחריות הערב.
4. הטענה בדבר ביטול מסגרות האשראי בחשבון נטענה בעלמא וללא פירוט, לרבות מועד ביטול מסגרת האשראי, תוקפה המקורי של המסגרת, מצב החשבון במועד ביטול המסגרת וכדומה. מעבר לכך, המבקשים עצמם פנו למשיב ביוני 2009 בבקשה להארכת המסגרת – משמע, עמד לפוג תוקף המסגרת. הדבר עולה אף מהבקשה להקצאת מסגרת אשראי עליה חתומה המבקשת, אשר היא עד ליום 6.7.09 בלבד (מש/4).
5. כן נטען כי המבקש הודה בחקירתו כי המבקשת נקלעה לקשיים כלכליים גם במסגרת האשראי שהועמדה בפועל בחשבון, והמסמכים שהוצגו בחקירה (מש/6, מש/7) מעידים על החריגות שנעשו בחשבון עובר לביטול המסגרת.
6. המבקש לא פירט דבר לעניין הטענה בדבר קופות הגמל ולסכום הנזק שנגרם לו לשיטתו. המבקש לא פירט באיזו קופה מדובר, מתי נפתחה וכד'. מדובר בטענה סתומה ולא ברורה, על אחת כמה וכמה שהמבקש העיד בחקירתו כי לא היתה לו מעולם קופת גמל, וכי כל טענותיו בקשר לכך נסמכות על חוו"ד המומחה. מנגד, המומחה העיד כי מסקנותיו בדבר קופת הגמל התבססו על נתונים שמסר המשיב. בנוסף, המומחה עצמו לא אישר כי מדובר בקופ"ג של בנק לאומי.
7. לבסוף טוען המשיב כי שיטת החישוב של המומחה את העמלות כמהוות חלק מן הריבית נדחתה על ידי בתי המשפט ועל כן אין לה בסיס משפטי. כן טוען המשיב כי המומחה הודה כי אינו בעל השכלה פורמאלית בתחום בו ניתנה חוות הדעת ועל כן די בכך כדי לפסול את חוות דעתו.

דיון והכרעה

1. מטרתו של סדר הדין המקוצר היא למנוע דיון בתובענה רק אם ברור ונעלה מספק שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו. (ראו:ע"א 9654/02 חב' האחים אלפי בע"מ נגד בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד נט (3)עמ' 41,46; עא 3300/04 צול ניהול פרוייקטים בע"מ נגד בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פורסם בנבו; ע"א 544/81 מנחם קיהל בע"מ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ פ"ד לו(3) 518, בעמ' 524).

הדיון בבקשה לרשות להתגונן מיועד לאפשר לאדם שהוגשה נגדו תביעה בסדר דין מקוצר, לזכות באפשרות להתגונן כנגד התביעה ולהיכנס לשערי בית המשפט. בשלב הבקשה למתן רשות להתגונן, די אם הנתבע מראה כי הגנה אפשרית בפיו. אין בודקים כיצד יצליח להוכיח את הגנתו ואין בודקים את טיב ראיותיו. אין בשלב הרשות להתגונן שקילת מהימנות או קביעת ממצאים (ע"א 2418/90 רלפו (ישראל) בע"מ נ' בנק למסחר בע"מ פ"ד מ"ז(5) 133, בעמ' 138; א. גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה עשירית) בעמ' 402-403). לשון אחרת, די אם יראה הנתבע הגנה אפשרית ומשתמעת ולו בדוחק רב על מנת להצדיק את מתן הרשות להתגונן (י.זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית), עמ' 677-675). הנתבע יקבל רשות להתגונן גם אם הסתפק בהעלאת טענה בע"פ נגד מסמך בכתב (ע"א 390/59 רוזינסקי נגד וייט, פ"ד יג(3)2149).

אולם אין לומר, כי כל אימת שמוגשת בקשת רשות להתגונן היא תינתן כדבר המובן מאליו. לא תינתן רשות להתגונן למבקש, אשר לא פירט בתצהירו מסכת עובדתית שלמה ומפורטת של הגנתו. כן לא ייתן בית המשפט רשות להתגונן, כשטענתו העובדתית של המבקש חסרת ממשות על פניה, או שהיא 'הגנת בדים' (ע"א 465/89 בן צבי נ' בנק מזרחי פ"ד מ"ה (1) 66, 69-70).

על המבקש רשות להתגונן להתכבד ולפרט בפרטי פרטים את מהות הגנתו ולא להסתפק בטענות בעלמא (ע"א 18/66 חפץ נגד אוצר הקבלנים בע"מ פ"ד כ (3)265; ע"א 527/07 נחום נ' קרן אהרונסון בע"מ, פסק דין מיום 18.2.08 (פורסם בנבו)). כמו כן, על המבקש להגיש תצהיר, המגובה במסמכים במידת הצורך, המבסס בצורה קונקרטית וברורה את מהות הגנתו (ע"א 5063/08 מ.ציג בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, פסק דין מיום 21.12.11 (פורסם בנבו)).

הנטייה בפסיקת בית המשפט היא ככלל לתת רשות להתגונן כל אימת שטענות ההגנה מעלות סוגיות המצדיקות בחינתן בדרך של בירור התובענה לגופה (ראו: ע"א 3300/04 צול ניהול פרוייקטים בע"מ נגד בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פורסם בנבו,עמ' 11 וההפניות שם).

מן הכלל אל הפרט

1. ראשית אתייחס לטענת המבקשים באשר למימוש השעבוד, לפיה גרם הבנק למבקשים נזק בסך של 102,000 ₪, ואף הביע בעצם הפשרה עם המפרק ויתור על זכותו לקבלת יתרת התמורה.
2. סעיף 6(ב) לחוק הערבות, התשכ"ז-1967 (להלן: "חוק הערבות") קובע כדלקמן: "גרם הנושה לפקיעת ערובה שניתנה להבטחת החיוב הנערב ונגרם על ידי כך לערב נזק, מופטר הערב כדי סכום הנזק".למעשה, טוען המבקש כי בעצם העובדה שהמשיב וויתר על חלק מתמורת מימוש השעבוד שנעשה לטובתו, נגרם לו נזק השווה ליתרת התמורה.

המשיב מנגד, מפנה לסעיף 7 לכתב הערבות, המאפשר לו "להחליף, לחדש, לשנות, לתקן, לבטל, לשחרר או להימנע מלממש או מלאכוף בטוחות או ערובות או זכויות כלשהן שניתנו או שיינתנו לטובת הבנק להבטחת הסכומים המובטחים, כולם או מקצתם".

1. בעבר, ההלכה הרווחת בעניין זה הייתה כי מאחר שסעיף 18 לחוק הערבות מתיר לצדדים להסכם ערבות להתנות על הוראות חוק הערבות, הרי שניתן להתנות גם על סעיף 6(ב) הנ"ל – כפי שעשה הבנק בסעיף 7 לכתב הערבות (ר' ע"א 219/76 דניאל אזולאי נ' בנק עצמאות לפיתוח ומשכנתאות בע"מ פ"ד לב(2), 356, 370).

אולם, בע"א 118/93 חיים גמבש נ' בנק מרכנתיל לישראל פ"ד מח(4) 463 העלה כב' השופט זמיר את השאלה האם תנאי בכתב ערבות המתנה על הוראת סעיף 6(ב) לחוק הערבות ייחשב תנאי מקפח בחוזה אחיד, לאור ביטולו של חוק החוזים האחידים, תשכ"ד-1964 והחלפתו בחוק החוזים האחידים, התשמ"ג-1982, אולם לא הכריע בשאלה בסופו של יום.

1. בפסק דין של בית הדין לחוזים אחידים ח"א 8002/02 המפקח על הבנקים נ' הבנק הבינלאומי הראשון למשכנתאות בע"מ (5.5.09, פורסם בנבו) קבע בית הדין כי הוראה המתנה על ס' 6(ב) לחוק הערבות מקפחת את הערבים, משום שהיא פוגעת בהערכת הסיכונים שמבצע הערב לפני שהוא נוטל על עצמו את חיובו בערבות. בית הדין קבע כי לערב יש אינטרס שתחומי הסיכון שלו יהיו ברורים ומוגדרים, ומתן כוח לבנק להשאיר את הערבות בתוקפה אף אם אחת מהערובות האחרות להחזר החוב פקעה או השתנתה, פוגעת בוודאות זו. משכך, הבחין בית הדין בין מצבים בהם פקיעת הערובה האחרת או גריעת ערכה הייתה בשל רשלנות הבנק, לבין מצבים בהם הפקיעה או הגריעה הייתה עקב פעולה מסחרית סבירה. במצבים מהסוג הראשון, קבע בית הדין כי הותרת הערבות בתוקף היא בבחינת תנאי מקפח. לגבי מצבים מהסוג השני קבע בית הדין כי התנאי המותיר את הערובה בתוקף הוא לגיטימי, וכי הוא מגן באופן ראוי ומידתי על האינטרסים של הבנק. (הכרעה זו של בית הדין לחוזים אחידים אושרה לאחרונה בבית המשפט העליון (בהסכמת הצדדים) בע"א 232/10 הבנק הבינלאומי הראשון למשכנתאות בע"מ נ' המפקח על הבנקים – בנק ישראל [19.9.12, פורסם בנבו]).
2. במקרה דנן, אמנם המבקש חתם על כתב הערבות לפני שהנכס שועבד, אולם, הגדלת מסגרת האשראי ניתנה על בסיס השעבוד, וערבותו של המבקש חלה על כל חוב של המבקשת ללא הגבלה בסכום.
3. המשיב בסיכומיו אינו מבהיר את פשר החלטתו להגיע להסדר עם המפרק של אלמגית, והאם היו נושים נוספים מלבדו להם היה חלק בנכס. אמנם, המשיב הגיש במהלך חקירת המבקש את מוצג מש/1, החלטה שנתנה כב' הש' אלשייך בעניינו של המבקש ואשר עלו בה שאלות לגבי התנהלות המשיב בעניין שעבוד הנכס, אולם בסופו של יום נושא זה לא נדון משום שההחלטה עסקה בעמותת אלמ"ג שבבעלות המבקש ואילו הנכס המשועבד הוא בבעלות אלמגית. על כן, אין בכך די כדי להבהיר נושא זה.
4. עולה אפוא, כי יש צורך בבירור עובדתי של הטענה, בחינת מהות השיעבוד והחלטת הבנק בעניין. אשר על כן, ניתנת למבקשים רשות להגן בטענה זו.
5. לגבי יתר הטענות, אקדים ואמר כי אני סבורה שאין בהן ממש.
6. צודק המשיב הטוען כי הטענה בדבר ביטול מסגרות האשראי בחשבון נטענה בעלמא וללא פירוט כנדרש. כל שהמבקשים טוענים הוא כי הבנק ביטל את מסגרת האשראי באופן חד צדדי. הא ותו לא. אין בכך כדי לבסס טענת הגנה.

אכן חסרים הפרטים המפורטים לעיל בטענות המשיב, כגון מועד ביטול המסגרת האשראי, האם הייתה בתוקף באותו הזמן, האם הייתה חריגה מן המסגרת עובר לביטולה תוקפה המקורי של המסגרת, מצב החשבון במועד ביטול המסגרת וכדומה.

המבקש בחקירתו הודה כי ייתכן שהיו חריגות בחשבון לפני ביטול מסגרת האשראי והמשיב הציג דפי חשבון המעידים כי החשבון היה ביתרת חובה מעבר לסכום המסגרת. כמו כן, המשיב הציג למבקש בחקירתו מכתב התראה על ביטול המסגרת שנשלח לו בדואר רשום, ואשר המבקש לא דרשו.

לאור האמור, נקבע כי לא ניתנת למבקשים רשות להגן בטענה זו.

1. כן אין ממש בטענות המבקשים לעניין הריבית וקופות הגמל אשר באות לידי ביטוי בחוות דעת המומחה.

מעבר לעובדה שאין למומחה השכלה מתאימה, הרי שחוות הדעת עצמה לוקה בהעדר פירוט מתאים לכל החישובים שנערכו בה.

לגבי חישובי העמלות כחלק מהריבית, הודה המומחה בחקירתו כי פרשנותו נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי והוסיף כי אף בית המשפט העליון רמז על כך בהמלצתו למשוך את הערעור בעניין (עמ' 11 לפרוטוקול). מה גם שלא ברור אלו עמלות בדיוק חושבו כחלק מהריבית וכיצד חרג המשיב מההסכם עמם בנוגע לכך.

מכל מקום, המומחה מיישם סעיפי חוק וטוען לפרשנות משפטית שעה שאין לו כל השכלה משפטית מתאימה. המומחה מציין מספר עקרונות שעליהם מתבססת חוות דעתו, וביניהם: "יישום הגדרת ה"ריבית" שבחוק הריבית.." וכן: "ביטול הסעיפים בהסכמים ככל שהם "מתנגשים" עם החוקים, התקנות, הפסיקה והנהלים".

1. בעניין קופות הגמל, המבקש עצמו העיד כי לא היו לו מעולם קופות גמל (עמ' 8 לפרוטוקול). המומחה מניח הנחות בחוות דעתו לעניין קופות הגמל וחובות הבנק באשר אליהן מבלי להסביר על מה הוא מסתמך בהסקת מסקנותיו. יתרה מכך, המומחה עצמו עצמו העיד כי הוא אינו יודע אם קופות הגמל הן בבנק לאומי, כאשר הוצגו לו מסמכים שלפיהם נעשתה העברה לקופת גמל בבנק המזרחי.

עולה כי אין בסיס לנטען בבקשה בעניין חישובי הריבית וקופות הגמל , והן עולות לכדי 'הגנת בדים'. על כן לא ניתנת למבקשים רשות להגן בטענות אלה.

1. לבסוף יצוין כי הצדדים הודיעו לבית המשפט ביום 6.3.13 כי הומצאו למבקשים מלוא המסמכים שנדרשו על ידם, לרבות מסמכי השיעבוד האחרון ועל כן בעניין זה אין מחלוקת.

סוף דבר

1. למבקשים ניתנת רשות להגן בטענה בדבר השיעבוד בלבד.
2. הצדדים יבצעו הליכים מקדמיים גילוי ועיון במסמכים דרישות ותשובות לשאלונים והליכים מקדמיים לפי דרישת מי מהצדדים באופן שתצהירי גילוי מסמכים ודרישות יומצאו הדדית בתוך 30 ימים עיון במסמכים ותשובות לשאלונים יומצאו 30 ימים לאחר מכן.
3. הצדדים יגישו תצהירי ראיות ויעבירו ישירות ובמסירה אישית את תצהירים אחד למשנהו.

תצהירי התובע יוגשו בתוך 90 ימים

תצהירי הנתבעים יוגשו 30 יום לאחר מכן.

מסמכים המצורפים לתצהירים יסומנו כנספחים במספרים סידוריים או אותיות ויהוו חלק מהראיות שבתיק בית המשפט כמסמכי אשר הוגשו על ידי המצהיר בחקירה ראשית, בכפוף לזכות הצד שכנגד להתנגד להגשת מסמך כלשהו בטרם תחילת חקירתו הנגדית של המצהיר.

כל צד יהיה רשאי לוותר על עדות שהוגשה על ידו בתצהיר כאמור כל עוד לא עמד המצהיר לחקירה נגדית, בכפוף לכל הסכמה אחרת של הצדים לעניין ויתור על חקירת המצהיר וקבלת תצהירו ללא חקירה נגדית.

כל צד יהיה רשאי להתנגד לכל אמרה הכלולה בתצהיר מכל סיבה שבדין בטרם תחילת חקירתו הנגדית של המצהיר, ובכפוף להסכמה אחרת כאמור לעיל.

על כל מצהיר להתייצב לחקירה נגדית, אלא אם ויתר על כך הצד שכנגד.

חוות דעת מומחים מטעם הצדדים יוגשו במועדים ובדרך שנקבעה לעיל בעניין תצהירים ודינם כדין תצהירים לכל האמור בהחלטה זו.

צד אשר ירצה להזמין אדם להעיד ללא תצהיר מסיבה כלשהי, יגיש לבית המשפט בקשה מנומקת זמן מתאים לפני המועד הקבוע לדיון.

במידה וביהמ"ש יאשר זימון כאמור, יודיע על כך הצד המבקש לצד שכנגד מיד עם אשור ביהמ"ש לזימון העד, כמבוקש.

קדם משפט על בסיס תצהירי עדות ראשית ליום 30/10/13 בשעה 08:30.

ניתנה היום, ב' ניסן תשע"ג, 13 מרץ 2013, בהעדר הצדדים.