בקשת התובע למתן פסק דין חלקי והיפוך נטל הראיה.

עסקינן בתובענה של המבקש כנגד המשיבים, אשר הוגשה בהליך של סדר דין מקוצר.

ביום 13.3.13 ניתנה החלטת בית המשפט בבקשת הרשות להגן, אשר קבעה כי יש ליתן למשיבים רשות להגן בטענה אחת בלבד, הנוגעת להסדר הפשרה אליו הגיע המבקש עם המפרק של חברת אלמגית בע"מ לגבי הבטוחה שהעמידו המשיבים לטובת המבקש.

טענות המבקש

1. בהחלטת בית המשפט מיום 13.3.13, נדחו כל טענות ההגנה של המשיבים, למעט הטענה באשר לנזק הכספי שנגרם עקב ויתור הבנק על חלק מהבטוחה.

מאחר שזו טענת הגנה הרלוונטית לערב בלבד, טוען המבקש כי יש לתת פסק דין על מלוא סכום התביעה כנגד המשיבה 1, היא החייבת העיקרית.

1. כן נטען כי מאחר שהמשיב 1 טוען כי הנזק שנגרם לו כתוצאה מוויתור הבנק על הבטוחה עומד על סך של 102,000 ₪, הרי שאפשר לתת נגדו פסק דין חלקי על יתר סכום התביעה שאינו שנוי במחלוקת, בסך של 28,283.91 ₪.
2. לבסוף נטען כי טענת ההגנה של המשיבים היא בגדר טענת "הודאה והדחה", ולכן יש להורות כי המשיבים יפתחו בסדר הבאת הראיות ויגישו תצהיריהם ראשונים.

טענות הנתבעים

1. המשיבים טוענים כי הנזק שגרם התובע רב, שכן הנכס הוערך על ידי השמאי בשווי 300,000 ₪, והוא נמכר בסך של 150,000 ₪ בלבד. וכמו כן, סכום של 150,000 ₪ היה מכסה את מלוא יתרת החובה באותה עת, אולם המבקש בחר לקבל חלק מועט מן הסכום. אשר על כן, אין לתת פסק דין חלקי כנגד המשיב 1.
2. כן נטען כי טענות ההגנה נטענו על ידי שני הנתבעים ואין מקום לתת פסק דין כנגד המשיבה 1 בלבד.
3. לבסוף טוענים המשיבים כי לא מתקיימים התנאים הנדרשים לטענת הודאה והדחה, שכן נדרשת הודאה של המשיבים בכל הטענות המקימות את עילת התביעה. כמו כן, הראיות באשר לטענה שלגביה ניתנה רשות להגן – נמצאות אצל המבקש, אשר על פי החלטת בית המשפט עליו להסביר את שיקוליו בחתימתו על הסכם הפשרה עם המפרק וויתורו על חלק מהבטוחה.

דיון והכרעה

1. טוען המבקש, כי משעה שניתנה רשות להגן בטענה אחת בלבד, היא כי הוויתור על חלק מהבטוחה גרם למשיבים נזק בסך של 102,00 ₪, הרי שניתן ליתן פסק דין על יתרת סכום התביעה שאינו שנוי במחלוקת.
2. יש להיעתר לבקשה. המשיבים ציינו בבקשת הרשות להתגונן מטעמם באופן מפורש, כי הנזק שנגרם להם כתוצאה מהוויתור על הבטוחה עומד על סך של 102,000 ₪.

בהחלטה מיום 13.3.13 ניתנה רשות להגן בטענה זו בלבד, ולפיכך אם תתקבל טענת הגנה זו במלואה, הרי שלכל היותר יקוזז מסכום התביעה סך של 102,000 ₪.

לאור האמור, זכאי המבקש לפסק דין חלקי כנגד המשיבים על סך של 28,283.91 ₪.

1. הבקשה להיפוך נטל הראיה נדחית. על מנת שסדר הבאת הראיות יתהפך כתוצאה מטענה של הודאה והדחה, יש לקבוע כי הנתבעים הודו בכל העובדות המהוות את עילת התביעה:

"סימן ההיכר של הודאה והדחה הוא פשוט: אין הטענה בבחינת הודאה והדחה אלא אם הודה הנתבע בכל עובדות העילה"

(י. זוסמן סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, 1995 עמ' 321; ר' גם ע"א 4340/06 עו"ד יוסף לילוף נ' בנק איגוד לישראל (פורסם בנבו, 21.4.10), פסקה 28 לפסק הדין).

מבקשת הרשות להתגונן של המבקשים עולה כי לא מתקיים התנאי האמור להיפוך נטל הראיה בשל הודאה והדחה. יודגש כי עצם העובדה שניתנה רשות להגן בטענה אחת בלבד, אין משמעותה כי למעשה הודו הנתבעים בכל יתר העובדות המהוות את עילת התביעה, אף אם רוב טענותיהם נדחו.

1. ההחלטה בבקשת הרשות להגן מיום 13.3.13 קבעה כי הרשות להגן ניתנת לשני המשיבים. הבקשה למתן פסק דין על מלוא סכום התביעה כנגד המשיבה 1 אינו עולה בקנה אחד עם האמור בהחלטה. לפיכך, בקשה זו נדחית.

ניתנה היום, ט"ו תמוז תשע"ג, 23 יוני 2013, בהעדר הצדדים.