בפני בקשה להזמנת עדים מטעם הנאשם בנוגע לטענת הגנה מן הצדק.

רקע

1. הנאשם עומד לדין בתיק זה בגין אי קיום שני צווים שיפוטיים בניגוד לסעיף 210 לחוק התכנון והבניה תשכ"ה – 1965 (להלן: "החוק") . האחד, אי קיום צו הריסה למבנה מבניה קשיחה בשטח של כ – 170 מ"ר והשני, אי קיום צו הריסה להקמת תוספת בניה למבנה האמור בשטח של כ – 239 מ"ר.
2. על פי עובדות כתב האישום , ביום 12.11.2002 ניתן לנאשם גזר דין, בתיק ת.פ 217/02 (בית משפט השלום במסעדה), לפיו צווה עליו להרוס תוך 12 חודשים מיום מתן גזר הדין, מבנה מבניה קשיחה בשטח של כ – 170 מ"ר(להלן: "המבנה"), שהקים במקרקעין הנמצאים במסעדה, במגרש מספר 311/1 (להלן: "המקרקעין").

ביום 26.12.2006 ניתן גזר דין נוסף בעניינו של הנאשם במסגרת ת.פ 5078/04 לפיו צווה הנאשם להרוס תוך 12 חודשים תוספת למבנה האמור בשטח של כ – 239 מ"ר , אשר בנה הנאשם במקרקעין (להלן: "התוספת").

למרות האמור לעיל, עד ליום 05.08.2009, לא ביצע הנאשם את צווי ההריסה ולא קיבל היתר בניה.

1. כתב האישום נשוא תיק זה הוגש ביום 26.10.2009, בקשה להעלאת טענת הגנה מן הצדק נטענה לראשונה ביום 28.02.2011 במסגרת דיון שהתקיים באותו היום בבית המשפט בפני כב' השופט נדל מרדכי ז"ל. ביום28.02.11 קבע כב' השופט נדל מרדכי ז"ל כי על הנאשם להגיש מלוא טענותיו להגנה מן הצדק תוך 10 ימים. משלא הגיש הנאשם בקשה להגנה מן הצדק כמצוות בית המשפט, ביום 11.08.11 (איחור של למעלה מ – 5 חודשים), קבע בית המשפט, כב' השופט נדל מרדכי ז"ל, ישיבת הוכחות ליום 27.10.2011.
2. לאחר מספר דחיות, ביום 01.04.2012 התקיימה ישיבת הוכחות בנוכחות הסניגור, עו"ד פואד פארג'. הנאשם לא הופיע לדיון.
3. במסגרת ישיבת ההוכחות נחקרה מטעם המאשימה הגב' רונית בלישע, מי שהיתה מפקחת הבניה במועד האירוע נשוא כתב האישום. הומצא לתיק בית המשפט דו"ח ותמונה מהמבנה והתוספת. ת/1. כתב אישום, הכרעת דין וגזר דין ת.פ 217/02. ת/2. כתב אישום, הכרעת דין וגזר דין תיק עמ"ק 5078/04. ת/3. הודעת הנאשם מיום 04.05.09 על ביצוע עבירת בניה. ת/4.

בסיום ישיבת ההוכחות קבע בית המשפט בהחלטתו, כי לפנים משורת הדין וככל שהנאשם חפץ בכך, יוכל להגיש טענת הגנה מצדק, למרות שלא ביצע זאת כמצוות בית הנשפט מיום 28.02.11, וזאת עד ליום 01.05.2012.

כמו כן, המשך ישיבת סיום ההוכחות נקבע ליום 15.11.12. לאחר הגשת דחיית מועד ישיבת ההוכחות על ידי בית המשפט ומספר בקשות דחייה מטעם הצדדים, ביום 11.11.2013 ( לאחר כשנה) קבע בית המשפט, כב' השופט נדל מרדכי ז"ל , כי על הנאשם להגיש טענת הגנה מן הצדק תוך 15 ימים, דהיינו עד ליום 26.11.2013. במסגרת החלטה זו קבע בית המשפט הנכבד כי" מובהר בזאת, כי "אם לא תוגש הטענה במועד, יתייחס ביהמ"ש אליה כאילו נזנחה". בהתאם להחלטת בית המשפט בעניין ההגנה מן הצדק, תינתן החלטת בית המשפט באשר לזימון העדים בנוגע לאותה טענה.

ביום 17.11.2013 הוגשה בקשה להזמנת עדים מטעם הנאשם. ביום 18.11.2013 אישר כב' השופט נדל מרדכי ז"ל זימון העדים כמבוקש.

ביום 02.12.2013 הוגשה בקשת הנאשם לטענת הגנה מן הצדק. (באיחור של שבוע מהחלטת בית המשפט ובאיחור של שנתיים מהיום שהועלתה לראשונה).

ביום 19.12.2013 הוגשה תגובת המאשימה להגנה מן הצדק.

ביום 22.01.2015 התקיים דיון בפני מותב זה במעמד הצדדים.

כמו כן, הנאשם הגיש ביום 22.01.2015 בקשה לארכה לביצוע צו הריסה לפי סעיף 207 לחוק, בקשה אשר נדחתה על ידי מותב זה בהחלטה מיום 12.02.2015.

טענות הצדדים:

1. הנאשם חזר על בקשתו לזימון עדים לעניין טענת הגנה מן הצדק. לגישתו, אי אפשר אלא לדון בתיק זה כמקשה אחת. לאחר שמיעת העדה , הגב' בלישע הגיש הבקשה לזימון עדים ועתר לזמן שלושה עדים:

מר יובל כהן – מפקח מנהל מקרקעי ישראל – נפת רמת הגולן

מר עמראן בדר, מהנדס הוועדה לתכנון ובניה "מעלה חרמון" – מסעדה

מר מרזה שוגן – מפקח הוועדה לתכנון ובנייה "מעלה חרמון".

לטענתו, כב' השופט מרדכי נדל ז"ל קיבל ביום 18.11.2013 בקשתו לזימון העדים כמבוקש. בדיונים הקודמים עדים אלה התייצבו, אך לא היתה הזדמנות לשמוע את עדותם.

עוד טען, כי לא ניתן ליתן החלטה בטענת הגנה מן הצדק מבלי שבית משפט נכבד זה ישמע את כל העדים.

1. המאשימה טוענת כי ביום 11.11.2013 קבע כב' השופט נדל מרדכי ז"ל החלטה על פיה בשלב זה לא יזומנו העדים, וזאת עד למתן החלטה בבקשה לטענת ההגנה מן הצדק וזאת בניגוד להחלטתו מיום 18.11.2013. לגישת המאשימה המדובר בהחלטות סותרות.

דיון

1. לאחר שעיינתי בבקשה שלפניי ובטענות הצדדים, החלטתי כי יש להתיר בשלב זה זימון העדים כמבוקש על ידי הנאשם :

מר יובל כהן – מפקח מנהל מקרקעי ישראל – נפת רמת הגולן

מר עמראן בדר, מהנדס הוועדה לתכנון ובניה "מעלה חרמון" – מסעדה

מר מרזה שוגן – מפקח הוועדה לתכנון ובנייה "מעלה חרמון".

1. "הגנה מן הצדק" הינה דוקטרינה הלכתית אשר עוגנה בחוק והמכירה בסמכות בית-המשפט לבטל כתב-אישום שהגשתו או בירורו עומדים בסתירה לעקרונות של צדק והגינות משפטית. כאשר דנים אנו בשלב של דיון בטענת הגנה מן הצדק, וביטול כתב האישום מוטל על המאזניים, סבור אני כי זכותו הבסיסית של הנאשם להשמיע את מלוא טענותיו, גם באמצעות העדת עדים, וזאת על מנת לדלות ראיות אשר אינן בשליטתו, שמטרתן לבסס את העובדות כטענתו.
2. הכלל הוא כי הדרך הטובה ביותר לבסס טענות היא על דרך זימון והשמעת עדים . לכל אדם הזכות לזמן עדים ולחקור עדי הצד השני על מנת לבסס את טענותיו , ואין לשלול חירותו של אדם שנמנעה ממנו האפשרות להגנה יעילה ובכלל זה העדת עדים בפרשת ההגנה. לציין כי אין חולק בין הצדדים כי הנאשם קיבל אישור רשות מקרקעי ישראל ובשלב מסוים בוטל אישור זה ומכאן כי הונחה תשתית ראייתית ראשונית אשר תצדיק זימונם של העדים שעדותו רלוונטית להוכחתה של טענת ההגנה.
3. לאור כל האמור, אני נעתר לבקשת הנאשם לזימון עדים מטעמו.
4. למען הבהר ספק, בישיבת 19/3/15 לא ישמעו עדים.
5. המזכירות תעביר החלטה בדחיפות לצדדים.

ניתנה היום, כ"ז אדר תשע"ה, 18 מרץ 2015, בהעדר הצדדים.