כב' השופטת ר' פוקס:

1. בפנינו ערעור שהוגש ע"י יורשי המנוח סעיד איוב זינה (להלן: "המערערים") על פסק דין חלקי של בית המשפט השלום בעכו (כב' השופט א' בולוס) בת"א 22870-10-09 מיום 29.3.15 לרבות החלטה שניתנה במסגרתו, בתביעה שעניינה לפירוק שיתוף בין המערערים מצד אחד ובין מר ראיד חורי (להלן: "המשיב") מצד שני, בחלקות 38 ו-39 בגוש 15410 מאדמות כפר עילבון (להלן: "החלקות").
2. לאחר שעיינתי בפסק הדין, בטענות הצדדים ושמעתי טיעוניהם בעל פה, אני סבורה, כי במקרה דנן יש לדחות את הערעור בהתאם לתקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984, לאחר שמתקיימים בפסק הדין של בית משפט קמא כל התנאים הנדרשים לדחיית הערעור, בהתאם לתקנה זו, דהיינו; אין לדחות את הממצאים העובדתיים שנקבעו בפסק הדין, הממצאים שנקבעו תומכים במסקנה המשפטית, ואין לגלות בפסק הדין כל טעות שבחוק.
3. יחד עם זאת, ולמעלה מן הנדרש אוסיף מספר הדגשים, כדלקמן:

בפסק הדין של בית משפט קמא, לבקשת הצדדים, נדונה מחלוקת, שעניינה טענת המערערים לפיה חלקם בחלקות הוא מחצית, ועל כן שטח של 3,565 מ"ר מהחלקות שנמכר למקורות (להלן: "מקורות") ביום 24.7.63 אין לגרוע מחלקם, או למצער יש לגרוע מחלקם, רק מחצית ממנו.

דא עקא שבית משפט קמא לאחר שמיעת ראיות ועיון במסמכים דחה את טענת המערערים, ובפסק דין חלקי ומנומק כדבעי קבע כי את השטח של 3,565 מ"ר, שנמכר למקורות, יש לגרוע רק מחלקם של המערערים, ובנסיבות אלה גם דחה בית משפט קמא את הפרשנות של המערערים לייפוי כוח בלתי חוזר מיום 15.1.59, שידובר בו בהמשך.

יודגש עוד כי בפסק הדין נכתב בעמ' 4 כי: "...אין חולק בין הצדדים כי מקורות זכאית לשטח של 3,565 מ"ר מהחלקות", קביעה שאין לערער אחריה, ובכך אסיר טענות המערערים כנגד הזכויות של מקורות – גם אם נאמרו אגב אורחא – בין משום שלא נטענו טענות דווקניות כנגד הסעיף האמור של פסק הדין, ובין משום שהמערערים לא צירפו את מקורות כמשיב בערעור.

הרקע בקצרה:

המנוח איוב זינה ז"ל (להלן: "איוב") הוא אביהם של רשיד זינה (להלן: "רשיד") ושל המנוח סעיד זינה ז"ל (להלן: "סעיד") שיורשיו הם המערערים.

כעולה מראיות שהוגשו בבית משפט קמא מכר איוב את זכויותיו בחלקות לשני בניו, סעיד ורשיד, בחלקים שווים על פי ייפוי כוח בלתי חוזר מיום 15.1.59 (להלן: "ייפוי הכוח"), לגביו קבע בית משפט קמא – ובדין קבע, כי מדובר בייפוי כוח, המגלם בחובו את כל הפרטים הדרושים להשלמת עסקת מכר בין איוב לבניו ואשר מקים התחייבות להעברת זכויות מהותיות אלה.

1. לימים, בתאריך 14.12.02, מכר רשיד את חלקו בחלקות למשיב.
2. בנסח רישום המקרקעין נספח ג' להודעת הערעור, נרשם כי סעיד מחזיק מחצית מהחלקות מכוח מכר ללא תמורה מיום 4.12.63 וכן נרשם כי רשיד מחזיק במחצית מהחלקות מכוח מכר בתמורה על פי רישום מיום 28.3.80.
3. כעולה מטענת ב"כ המערערים הרישום ע"ש סעיד בלשכת רישום המקרקעין נעשה ביום 4.12.63 על פי חתימה על שטר מכר, וייצר זכויות לאותו מועד; אלא שאין בטענה זו כדי לקדם את המערערים בערעור שהוגש, משנטען על ידם, בהינף אחד ובאותה נשימה, כי הרישום ע"ש רשיד בלשכת רישום המקרקעין מיום 28.3.80, נעשה על פי ייפוי כוח משנת 1959.
4. אמור מעתה, גם לשיטת המערערים אין מחלוקת כי נעשה שימוש בייפוי כוח משנת 1959 בעת רישום זכויות של רשיד, ומכאן אתה למד כי אין למערערים, הלכה ולמעשה, השגות לגבי תוקפו של ייפוי הכוח משנת 1959, אשר מלמד בעיקר על העברת מלוא הזכויות הקנייניות של איוב לבניו בחלקים שווים קרי הן לסעיד והן לרשיד עוד בשנת 1959.
5. בחוזה מכר מיום 24.7.63 (נספח ו' לתצהיר המערערים) נמכר למקורות שטח של 3,565 מ"ר וכעולה מהרישום בחוזה, השטח האמור נמכר ע"י איוב וסעיד בתמורה הנזכרת בחוזה, כשמתחת לשמותיהם של איוב וסעיד כמוכרים נרשם, "שניהם ביחד וכל אחד מהם לחוד", כלשון המסמך.
6. באלה הנסיבות, ועל פי השתלשלות האירועים דלעיל, שהוכחו בבית משפט קמא, נמצא כי בקביעותיו של בית משפט קמא העובדתיות ובמסקנותיו המשפטיות – לא נפלו פגמים, כשנקבע כי השטח של 3,565 מ"ר שנמכר למקורות יש לגרוע אך מחלקם של המערערים, והרי על פי ייפוי הכוח הבלתי חוזר משנת 1959 החלקות נמכרו לשני האחים קרי לסעיד (שיורשיו הם המערערים) ולרשיד (שאת חלקו רכש המשיב) כבר בשנת 1959. על כן, המכר המאוחר יותר למקורות מיום 24.7.63 עניינו רק בחלקו של סעיד, שרשום כצד להסכם.

איוב האב, שרשום גם הוא בכותרת חוזה המכר עם מקורות, רישומו, כעולה מהראיות, נדרש מפני שבאותם זמנים היה הבעלים הרשום, כשרק ביום 4.12.63 נרשמו זכויותיו של סעיד; ומכל מקום ברי כי אין איוב בעל זכויות בחלקות מאז 1959 וכפועל יוצא, אינו יכול להעביר זכויות במקרקעין בחלקות מאז 1959, ובכלל זה גם לא בשנת 1963.

1. הנה כי כן, טענת ב"כ המערערים, לפיה בייפוי הכוח משנת 1959 לא נעשה שימוש ולא בוצעה העברה על פיו (כלשון סעיף 16 לכתב הערעור), נסתרה בטענותיו בבית משפט קמא, וגם בפנינו, עת הכיר, כאמור, בזכויות של רשיד שנרשמו על פי ייפוי כוח משנת 1959. מכאן אתה למד שייפוי הכוח הבלתי חוזר משנת 1959, הוא תקף ומחייב, ייפוי כוח אשר העביר את מלוא הזכויות בחלקות מהאב איוב לשני בניו (סעיד ורשיד).
2. טענתו של ב"כ המערערים לפיה רצונו של האב (איוב) לבצע חלוקה שווה בין שני בניו (סעיד ורשיד) ועל כן אין להורות על ניכוי השטח שנמכר למקורות אך מחלקו, בדין נדחתה בבית משפט קמא – שהרי השטח של 3,565 מ"ר נמכר למקורות ע"י סעיד כבעל זכויות על פי ייפוי כוח משנת 1959, כשאין חולק כאמור לעיל כי היה תקף, ובנסיבות בהן, איוב היה באותם זמנים רשום כבעלים אך לא בעל זכויות – אך בוודאי לא נמכר ע"י רשיד, שעל פי הנטען התגורר בחו"ל ולא היה כלל ועיקר צד לחוזה המכר עם מקורות.
3. אם מכיר ב"כ המערערים בתוקפו של ייפוי הכוח משנת 1959 לא ניתן להכיר בו "לשיעורין", ומכאן אתה למד כי לאחר חתימה על ייפוי הכוח משנת 1959, לא יכול איוב למכור את החלקות או חלק מהן, וכפועל יוצא, חוזה מכר שנחתם עם מקורות ואשר נחתם ע"י סעיד ולא ע"י רשיד, נוגע רק לחלקו של סעיד.
4. גם הטענה לפיה בית משפט קמא טעה משלא נתן למערערים להעיד עד נוסף במהלך שמיעת הראיות, לאחר שהתייצב לדיון מבלי להגיש תצהיר עדות ראשית – יש לדחות.

בית משפט קמא בפסק הדין פירט כדבעי טעמיו מדוע לא נשמע העד ואני אוסיף ואדגיש כי בית משפט האמון על שמירת זכויותיהם של כל בעלי הדין – שקל כראוי את הבקשה ובהכרעתו לא נפל פגם משדחה את הבקשה להעיד עד שהתייצב לדיון מבלי שאושרה הזמנתו מבעוד מועד, ואשר אחרי הכל התייצב לישיבת ההוכחות וביקש להעיד בעיצומן של שמיעת הראיות, מבלי שקדמה להתייצבותו הגשת תצהיר עדות ראשית.

ודוק, דבר הזמנתו של העד נודע לצד שכנגד בהפתעה במהלך יום ההוכחות, גם כשמועד ההוכחות נקבע בנוכחות הצדדים ביום 9.12.14 ליום 12.3.15, כשבתקופה החולפת, ב"כ המערערים לא עתר כלל ועיקר להוסיף תצהירו של העד כחלק מהתצהירים שהוגשו על ידו בהליך, גם אם כתבי הטענות תוקנו בשלב קדמי המשפט, ועל כך אין חולק.

1. בנסיבות אלה אציע לחבריי להורות על דחיית הערעור ולהשית על המערערים הוצאות המשיב בסך של 10,000 ₪.

כב' השופט ע' זרנקין (אב"ד):

אני מסכים.

כב' השופט ח' שרעבי:

אני מסכים.

הוחלט על דחיית הערעור, כאמור בחוות דעתה של כב' השופטת ר' פוקס.

המערערים יישאו בהוצאות המשיב בסך 10,000 ₪.

הפיקדון שהופקד ע"י המערערים יועבר לידי ב"כ המשיב, על חשבון ההוצאות שנפסקו לעיל.

המזכירות תמציא עותק פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, ו' חשוון תשע"ו, 19 אוקטובר 2015, בהעדר הצדדים.