ע"י ב"כ ב.לוינבוק ושות', עורכי דין

החלטה בבקשה מס' 66

החלטה זו עניינה בסעיף 19 בסיכומי התשובה מטעם התובעות. בסעיף זה שבסיכומיהם הפנו התובעות לתשובה שהוגשה על ידן ביום 9.9.2012 (להלן: "התשובה מיום 9.9.2012"). הנתבעים מבקשים כי הפניה זו תמחק מסיכומי התשובה של התובעות, ולחלופין - כי יאופשר להם להגיב לדברים שנאמרו בתשובה מיום 9.9.2012.

א. רקע

1. התשובה מיום 9.9.2012 הוגשה כחלק מבקשות שונות שהוגשו על ידי הצדדים, זאת בעקבות דרישת התובעות כי יועברו לעיונן מסמכי הלוואות שונות עליהם הסתמך המומחה מטעם הנתבעים, פרופ' אהרון (רוני) עפר, לצורך הכנת חוות דעתו (להלן: "מסמכי ההלוואות"). הנתבעים הסכימו להעברת המסמכים לעיונן של התובעות בתנאי שיוטלו מגבלות שונות על עיון זה. התשובה מיום 9.9.2012 הוגשה לאחר שמסמכי ההלוואות הועברו לתובעות (לאחר שחלקים מסוימים בהם הושחרו), ובגדרה העלו התובעות טענות שונות בנוגע למסמכים אלה.

ב. תמצית טענות הצדדים

1. לטענת הנתבעים, אין הצדקה לכך שהתובעות יפנו לתשובה מיום 9.9.2012 בסיכומיהן. לדבריהם, מדובר בניסיון פסול להרחיב את סיכומי התובעות, לעקוף את מכסת העמודים שנקבעה ע"י בית המשפט, וכן להפתיע את הנתבעים באופן שלא יוכלו להגיב לטענות המופיעות בתשובה זו בנוגע למסמכי ההלוואות על אף שמדובר בטענות שלא הוזכרו בסיכומי התובעות.
2. התובעות השיבו כי אין ממש בטענות הנתבעים, שכן התשובה מיום 9.9.2012 הוגשה זמן רב בטרם הוגשו סיכומיהם, כך שהיתה לנתבעים הזדמנות להתייחס לאמור בתשובה זו בסיכומיהם. התובעות הדגישו כי מסמכי ההלוואות הועברו ע"י הנתבעים לעיונן רק לאחר שכבר הוגשו הסיכומים מטעמן, כך שלא ניתן היה להעלות טענות בנוגע למסמכים אלה במסגרת סיכומיהן. על כן, לדבריהן, אין מקום למחוק את ההפניה בסעיף 19 מסיכומי התשובה ואין מקום לאפשר לבנקים להגיב לאמור במסמך התשובה מיום 9.9.2012.
3. בתשובת הבנקים נטען כי ככל שהיה ברצונן של התובעות להתייחס למסמכי ההלוואות היה עליהן לבקש להשלים את סיכומיהן, אולם לא ניתן לעשות השלמת סיכומים כזו על דרך ההפניה, ובמיוחד לא באופן שאינו מאפשר לנתבעים להגיב לטענות המהוות, כפי שכבר צויין לעיל, עקיפה של מגבלת היקף הסיכומים שהוטלה גם עליהן.
4. בשולי הדברים יש לציין כי הבנקים - הנתבעים ציינו בבקשה כי הם מתנצלים על טעות אנוש שהובילה לכך שכתב טענות שצורף לסיכומיהם הוצג כפסיקה אמריקאית. התובעות בתגובה טרחו להדגיש כי טענות אותו צד שכתב טענותיו צורף לסיכומים נדחו בפסיקת בית המשפט באילינוי והבנקים נהגו בחוסר תום לב שעה שלא הבהירו זאת. במענה לכך ציינו הבנקים כי התובעות הן חסרות תום הלב, שכן היתה להן הזדמנות להתייחס לפסק דין זה בסיכומי התשובה מטעמן, אך הן לא עשו כן, זאת ככל הנראה משום שעיון בפסיקה האמריקאית מלמד כי היא עולה בקנה אחד עם הנטען באותו כתב טענות.

ג. הכרעה

1. בקשת הנתבעים, תגובת התובעות ותשובת הנתבעים לתגובה זו הובאו לעיוני.
2. כנטען על ידי התובעות, מסמכי ההלוואות לא היו בפניהן בעת כתיבת סיכומיהן, כך שאין להלין על כך שהתייחסותן למסמכים אלה לא הופיעה בסיכומיהם. יחד עם זאת, לא היה מקום לכך שהתובעות יעלו את טענותיהן בעניין זה על דרך ההפניה, מבלי שיצוין בצורה מפורשת כי מדובר בטענות חדשות שלא הופיעו בסיכומיהן.
3. נוסף על כך, הגם שטענות אלה הוצגו על ידי התובעות עוד בהליך הביניים, אין ממש בטענה כי לנתבעים הייתה הזדמנות להשיב להן במסגרת סיכומיהם, שכן לנתבעים לא היתה כל אפשרות לדעת האם התובעות מבקשות לטעון בעניין זה במסגרת סיכומי התשובה, אם לאו. עצם העובדה שהטענות הוצגו בהליכי הביניים אינה רלוונטית, שכן כידוע, דין טענות שלא נטענו בסיכומים כטענות שנזנחו (ראו בעניין זה אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (סיגא הוצאה לאור, מהדורה שביעית, תשס"ג-2003). על כן, כל עוד לא נכללה בקשה מטעם התובעות להתייחס למסמכי ההלוואות בסיכומי התשובה (בקשה שהיתה וודאי מתקבלת בנסיבות העניין) לא היו הנתבעים יכולים לדעת כי טענות אלה מהוות חלק מסיכומיהן של התובעות, וממילא שלא היה עליהם להגיב להן במסגרת סיכומיהם.
4. לפיכך אני מתיר לנתבעים להשלים את התייחסותם לאמור בתשובה מיום 9.9.12, ובלבד שאורך השלמה זו לא יעלה על אורך של 2 וחצי עמודים ברווח וגופן המקובלים בבית המשפט העליון וללא הערות שוליים. יצויין כי מדובר באותו היקף שהוקדש ע"י התובעות במסגרת התשובה מיום 9.9.2012 לגבי מסמכי ההלוואה. ההפניה המופיעה בסעיף 19 בסיכומי התשובה שהוגשו על ידי התובעות לא תימחק. למען הסר ספק מובהר כי האמור בתשובת התובעות מיום 9.9.12 יהווה חלק מסיכומיהן. השלמת הנתבעים תוגש עד ליום 28.5.13.
5. בנסיבות העניין לא מצאתי לעשות צו להוצאות.

ניתנה היום, י"ב סיון תשע"ג, 21 מאי 2013, בהעדר הצדדים.