לפני בקשתה של נתבעת 2 לשומת הוצאות, וכן בקשת התובעת לפריסת חובה.

1. על פי פסק הדין שניתן בתאריך 15.12.15, התובעת חויבה לשלם בתוך 30 ימים את הוצאותיה של נתבעת 2 (על יסוד קבלות) וכן לשלם את שכר טרחת עורכת דינה בסכום של 5,000 ₪.

2. נתבעת 2 ביקשה מבית המשפט לשום את הוצאותיה, אך לא הציגה קבלות לתשלום, וזאת בניגוד להוראות פסק הדין. על כן, למעט הדרישה למחצית משכר טרחתו של מומחה בית המשפט, דרישה בה מכירה התובעת כלגיטימית – אין יתר ההוצאות מאושרות. ברי כי ההוצאה המאושרת מתווספת לשכר טרחת עו"ד כפי שנפסק.

3. מכאן לבקשתה של התובעת לפרוס את חובה לתשלומים.

נתבעת 2 נתנה הסכמתה לפריסה בת 10 תשלומים.

בהתחשב בכך כי התובעת עדיין חיילת והיא עתידה להשתחרר משירותה הצבאי רק במהלך חודש ספטמבר 2016, החוב ישולם ב – 12 תשלומים חודשיים שווים ורצופים, החל מתאריך 1.8.16. התובעת תעביר, באמצעות ב"כ נתבעת 2, את כל 12 ההמחאות כשהן ערוכות לפקודת הקרן הפנימית לביטוחי הממשלה. ככל שאחת ההמחאות לא תיפרע במועדה, יתרת הסכום תעמוד לפירעון מידי ויחולו עליה הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין.

המזכירות תשלח העתק מהחלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, כ"ב סיוון תשע"ו, 28 יוני 2016, בהעדר הצדדים.