באמצעות ב"כ עו"ד אילנה בראף-שניר

בפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין שניתן על ידי בתיק זה ביום 14/11/12. עניינו של פסק הדין בתביעה לפינוי מסעדה הידועה בשם "מפגש אכדיה" (או "אצל אבי") בחוף ימה של הרצליה (להלן: "הנכס"). בפסק הדין הוריתי על פינוי הנכס וזאת לא יאוחר מיום 31/12/12.

המבקש הגיש בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין כך שיעוכב ביצועו של הפינוי מהנכס וזאת עד להכרעתו הסופית של ביהמ"ש המחוזי בערעור על פסק הדין, שהוגש במקביל להגשת בקשה זו (להלן: "הערעור"). לחילופין, התבקש ביהמ"ש ליתן סעד של עיכוב ביצוע ארעי עד להכרעה של ביהמ"ש המחוזי בבקשת עיכוב ביצוע שתוגש אליו.

טענות המבקש:

לטענת המבקש, יש לעכב את פסק הפינוי מהנכס שכן אי עיכובו יגרום לו ולבני משפחתו נזקים קשים ובלתי הפיכים ויותיר אותם בהיעדר אפשרות להשבת המצב לקדמותו. ללא החלטה המורה על עיכוב ביצוע פסק הדין עלולה העירייה לקיים מכרז חדש להפעלת המסעדה וכך הפעלת המסעדה יכולה להימסר לצדדים שלישיים והמבקש עשוי למצוא עצמו כמי שעומד אל מול "מעשה עשוי".

זאת ועוד מציין המבקש, כי ביום 04/12/12 ביהמ"ש המחוזי בת"א אישר צו מניעה נגד המשך עבודות בטיילת זבולון בהרצליה. לפיכך, לטענתו, לא ייגרם כל נזק למשיבה ככל ויעוכב פסק הדין.

לטענת המבקש, מזה שנים רבות הנכס נשוא הבקשה דנא מהווה מקור פרנסה יחידי ל- 4 משפחות. לאף לא אחד מבני משפחת המבקש העוסקים עמו בהפעלת המסעדה אין מקור הכנסה חלופי, לא מקצוע ולא הכשרה מתאימה לקיום באופן אלטרנטיבי.

אין בעיכוב ביצוע כדי לגרום נזק למשיבה שכן זו מקבלת לידיה דמי שימוש ע"י המבקש באופן סדיר מדי חודש בחודשו.

טענות המשיבה:

לטענת המשיבה (להלן: "המשיבה" או "העירייה"), עיכוב ביצוע פסק פינוי ממקרקעי ציבור פוגע מהותית באינטרס הציבורי, במניעת פלישות בלתי חוקיות ומניעת החזקת נכסי ציבור שלא כדין. כמו כן, לטענתה, גם אם לא יינתן סעד של עיכוב ביצוע, לא ייגרם כל נזק בלתי הפיך למבקש ולכל היותר יידחה מועד מתן הפיצוי.

לעניין הטענה כי מדובר במקור פרנסה ל- 4 משפחות- לא גובו הצהרות אלה בכל מסמך או ראיה, ואף לא בתצהירים של כל אותן המשפחות. הסכמי הרשות שנחתמו היו בין העירייה לבין המבקש בלבד ואין לעירייה כל אחריות לדאוג להעסקתם או פרנסתם של אנשים אחרים.

בנוסף לכל אלה, מזה למעלה משנתיים וחצי (מאז 01/06/2010) המבקש אינו משלם כלל דמי שכירות לעירייה בגין הנכס. מכתב דרישה הוצא למבקש ביום 20/12/2012 (צורף לתגובה לבקשה כנספח 1).

דיון והכרעה:

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה (וכן בהודעה המשלימה לבקשה ובתגובה לה), לא מצאתי להיעתר לבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין ולהלן יפורטו טעמיי:

מן המפורסמות הוא כי נקודת המוצא הינה כי עצם הגשת ערעור על החלטתו של בית המשפט אינה מעכבת את ביצועו (ראו תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984).

זאת ועוד, בהתאם לפסיקה, החלטה לעיכוב ביצוע פסק הדין תינתן בהתקיים שני תנאים מצטברים: האחד, כי לא ניתן לשלול את סיכויי הערעור להתקבל והשני, כי מאזן הנוחות נוטה לטובת עיכוב הביצוע (ראו ע"א 5925/06 אלי בלום נ' אנגלו סכסון-סוכנות לנכסים (ישראל 1992) בע"מ (ניתן ביום 26/09/2006) (להלן: "פס"ד בלום")).

לעניין מאזן הנוחות נאמר בפס"ד בלום מפי כב' השופט חשין כך:

"במאזן זה, שיקול מרכזי הוא היכולת להשיב את המצב לקדמותו, אם לא יינתן עיכוב ביצוע והמבקש יזכה בערעור".

ומפי כב' השופט ג'ובראן ברע"א 2471/06 חרוב חמיס נ' אפריים אבישאול (ניתן ביום 10/04/2006):

"יינתן עיכוב ביצוע כאשר המבקש מצליח להראות כי באם לא יעוכב פסק-הדין, לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו, היה וערעורו יתקבל. נטל השכנוע, כי קיים נימוק אשר יצדיק היעתרות לבקשה, מוטל על המבקש (ראו ע"א 2965/96 עטיה נ' עיריית תל-אביב-יפו ואח', פ"ד נ (1) 668, 672; ע"א 6626/96 בש"א 8240/96 חנני נ' פקיד השומה, פ"ד נ (5) 403)".

יתר על כן, ביהמ"ש העליון קבע מפי כב' השופטת פרוקצ'יה בע"א 1564/06 משה בן זאב נ' מיכל בן עמי (ניתן ביום 20/07/2006) כך:

"כאשר מאזן הנוחות מבחינת הצדדים מצביע על כפות מאזניים מאוזנות, תיטה הכף לטובת הזוכה בפסק הדין (בש"א 4403/94 ויצמן נ' דאודי, תק-על 94(3) 2278; ע"א 3130/99 שובל הנדסה ובנין (1988) נ' י.ש.מ.פ. חברה קבלנית לבנין בע"מ, תק-על 99(2) 791)".

מן הכלל אל הפרט:

במקרה דנן כאשר שוקלים את שני התנאים המצטברים- הן סיכויי הערעור והן מאזן הנוחות, ניתן לראות כי מעיון בהודעת הערעור שהומצאה לביהמ"ש המחוזי עיקר ההשגה על פסק הדין בתיק זה נחלק לשניים: האחד, אי מתן פיצויים כתנאי לפינוי הנכס והשני, פינוי המבקש מבלי שניתן לו זמן היערכות מספק (בבחינת "מעכשיו לעכשיו" כאמרת המבקש).

לעניין טענת המבקש כי לא ניתן לו זמן היערכות נאות לפינוי מהנכס, מדובר בטענה לא מבוססת, שכן למבקש היה די והותר זמן התארגנות והיערכות לקראת הפינוי הקרב, כפי שנקבע בפסק הדין. כמו כן, מאז המכתב ששלחה המשיבה למבקש מיום 12/12/2007 ועד מועד הפינוי שקבעתי, 31/12/2012, חלפו 5 שנים נוספות בהם החזיק המבקש בנכס והוא עודנו מחזיק בו. בנסיבות אלה לא ניתן לומר כי לא ניתנה לו שהות מספקת להיערכות לקראת הפינוי.

לעניין הטיעון השני הנוגע למנגנון פיצוי תמורת פינוי הנכס, ראשית יש לציין כי בסופו של פסק הדין צוין כי ביהמ"ש זה לא סתם את הגולל על טענה זו וכך נקבע על ידי:

"אין באמור לעיל משום פגיעה בטענה מטענות הנתבע בהיבט הכספי במידה וסוגיה כזו תעלה בעתיד" (ראו עמ' 16, ש' 20-23).

כמו כן, הטיעון בעיקרו הינו טיעון כספי, המבקש שב וחוזר בהודעת הערעור על כי לא נקבע מנגנון פיצוי תמורת הפינוי מהנכס. לפיכך, משעסקינן בטיעון אשר הינו כספי בעיקרו לא ייגרם נזק בלתי הפיך למבקש באם לא יעוכב פסק הדין ויתקבל הערעור. הווה אומר, כי לכל היותר יידחה מועד מתן הפיצוי.

לעניין נזק כלכלי קבע כב' הש' דנציגר ברע"א 5694/09 נ.ת.מ נכסי תחבורה ומסחר בע"מ נ' חניוני הצלחה בע"מ, (ניתן ביום 03/08/2009) כי:

"כאשר ניצב נזק כלכלי למבקשות מזה מול נזק כלכלי למשיבות מזה (כאשר אין בידינו אומדן האם נזק זה גדול מהאחר במידה משמעותית), הרי שבית המשפט יטה שלא לעכב את ביצוע פסק הדין".

כמו כן, ביהמ"ש העליון קבע אבחנה בין פינוי בית מגורים, בו ככלל נוקטים בגישה מקלה, לבין פינויו של בית עסק. כפי שקבע כב' השופט רובינשטיין בבש"א 6205/10 ג'ואד חאג' יחיא נ' עו"ד אבנר כהן בתפקידו כנאמן בהקפאת הליכים, (ניתן ביום 21/09/2010):

"הלכה היא כי בכל הנוגע למאזן הנוחות יש להבחין בין פינוי בית מגורים, בו יש לנקוט ככלל גישה מקלה, מטעמים אנושיים בראש וראשונה, לבין פינויו של בית עסק שעל הנזק הכספי הנגרם בעקבותיו ניתן לפצות בכסף (ראו והשוו: ע"א 2397/06 אברג'יל נ' מינהל מקרקעי ישראל-מחוז ת"א, פיסקה 8 (לא פורסם); ע"א 8632/06 בן יעקב נ' מימון, פיסקה 3 (לא פורסם))".

לא זו אף זו, המבקש לא התייחס לטענת המשיבה כי הוא אינו משלם דמי שכירות בעבור השימוש בנכס מזה שנתיים וחצי. היעדר התייחסות לטענת אי תשלום דמי שכירות כדין אומר דרשני.

טענת המבקש לעניין צו המניעה שניתן ע"י ביהמ"ש המחוזי בת"א נגד המשך עבודות בטיילת זבולון בהרצליה, אינה מעלה ואינה מורידה לעניין בקשה זו.

לעניין הטענה, כי הנכס דנא מהווה מקור פרנסה ל- 4 משפחות, בצדק טוענת המשיבה כי היה על המבקש לגבות הצהרות אלה במסמך או ראיה כלשהי (תלושי שכר לשם דוגמא) או בתצהירים של אותן המשפחות. לא זו אף זו, המבקש ידע כבר שנים ארוכות כי העירייה מבקשת את פינויו מהנכס ולפיכך היה עליו לחפש עבורו ועבור בני משפחתו מקורות הכנסה חלופיים. כמו כן, מדובר בעסק אשר הינו מסעדה וסבורה אני כי ניתן יהיה למצוא מקומות עבודה חלופיים בתחום המסעדנות, אשר איננו עיסוק חריג.

לאור האמור לעיל, במקרה הנדון דומה כי מאזן הנוחות נוטה לאי עיכוב ביצועו של פסק הדין.

לכל האמור לעיל מתווספים השיקולים הציבוריים של עידוד הרשויות הציבוריות לפנות נכסים השייכים לכלל הציבור ממי שיושבים בהם ללא כל זכות (ראו רע"א 1767/07 א' ש' נ' מדינת ישראל, מפי כב' הש' ארבל (ניתן ביום 07/03/2007) כפי שציינה המשיבה בתגובה לבקשה).

סוף דבר:

לאחר ששבתי ובחנתי את סיכויי הערעור ומאזן הנוחות בהתאם לפסיקה, אני קובעת כי יש לדחות את הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין. יחד עם זאת אני מעכבת את ביצוע פסק דין ב- 14 יום לצורך פניה לערכאת הערעור אם יחליט המבקש לעשות זאת.

לא עלה בידי המבקש להראות כי סיכויי הערעור להתקבל טובים, וכי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתו במובן זה שאם תידחה בקשתו יהיה זה בלתי אפשרי או קשה מאוד להשיב את המצב לקדמותו. המבקש לא הוכיח כי תנאים אלה מתקיימים.

המזכירות תמציא העתק החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, כ"ד אדר תשע"ג, 06 מרץ 2013, בהעדר הצדדים.