לפני:

השופטת אילת שומרוני-ברנשטיין

החלטה

1. לפנינו בקשה שנייה מטעם התובע למנות מומחה רפואי נוסף או אחר בתיק הנדון, בו הגיש התובע תביעה להכיר בליקוי השמיעה שנגרם לו כפגיעה בעבודה.

ההליכים בתיק עד כה

1. בהחלטה מיום 15/2/12 קבענו את התשתית העובדתית בתיק ומינינו את ד"ר פיטר גילבי לשמש מומחה יועץ רפואי מטעם בית הדין על מנת שיחווה את דעתו אודות המחלה ממנה סובל התובע ואודות הקשר הסיבתי בינה ובין עבודתו של התובע.
2. בתאריך 20/3/12 התקבלה חוות דעתו הראשונה של המומחה בה נקבע כי ליקוי השמיעה נגרם כתוצאה מחשיפת התובע לרעש בעבודתו, אם כי כושר השמיעה פחת בשיעור של 20 דציבל לפחות בתדירויות הדיבור רק באוזן ימין ולא באוזן שמאל.
3. בהמשך לכך, הוגשו שתי בקשות להפניית שאלות הבהרה מטעם התובע, כאשר בית הדין נעתר לבקשות והפנה למומחה חלק מהשאלות שהתבקשו בהחלטות מימים 24/5/12 ו- 5/12/12. יצוין, כי המומחה השיב על השאלות אחת לאחת, באופן מפורט ומנומק והבהיר את חוות דעתו כנדרש.
4. בין לבין, התובע אף הגיש בקשה ראשונה למינוי מומחה רפואי אחר או נוסף אשר נדחתה בהחלטה מיום 2/8/12. בהחלטה זו נקבע כי במסגרת בקשתו העלה התובע טענות רפואיות ולא עובדתיות, כי המומחה לא חרג מהעובדות וכי לא התקיים טעם למנוי מומחה אחר או נוסף. עוד נקבע כי מבקשת התובע עולה כי הוא לא מסכים לקביעות הרפואיות של המומחה ומסיבה זו הגיש את בקשתו.
5. בתאריך 24/3/13, הגיש התובע בקשה שנייה למינוי מומחה נוסף או אחר- היא הבקשה שלפנינו. בבקשה התייחס התובע לכך שקיים פער בין קביעת המומחה מטעם בית הדין ובין דעתו של רופא אצלו טופל התובע, ד"ר ברוורמן, ולדברים שנאמרו לו על ידי אותו רופא וכן לדברים שנאמרו לב"כ התובע ע"י רופא אחר, ד"ר שוחט, כאשר לטענת התובע - "לאור הנאמר מן הראוי שימונה מומחה אחר או נוסף בהקשר זה היות ו-2 רופאים חיצוניים לא מקבלים את דעת המומחה".
6. בתאריך 14/4/13 התקבלה תגובתו של הנתבע אשר התנגד לבקשה משום שלא מתקיימים בענייננו הטעמים למינוי מומחה אחר או נוסף.

דיון והכרעה

1. בהנחיות נשיא בית הדין הארצי לעבודה בדבר מינוי מומחים יועצים רפואיים נקבע:

16. ככלל, על בית הדין להסתפק במינוי מומחה אחד לפגימה אחת. בקשה למינוי מומחה אחר או נוסף ניתן להגיש, באותם מקרים חריגים בהם הדבר מוצדק, תוך 15 יום לכל היותר ממועד קבלת חוות דעת המומחה או ממועד קבלת תשובות המומחה לשאלות ההבהרה, ככל שהעילה לבקשה נעוצה בתשובות אלה. מינוי מומחה נוסף או אחר פותח פתח לחוות דעת חדשה ולמחזור חדש של שאלות הבהרה ועלול להביא להתארכות הדיון. אשר על כן, לא על נקלה ימנה בית הדין מומחה נוסף או אחר, והחלטתו בעניין חייבת הנמקה.

17. בית הדין רשאי למנות מומחה נוסף ככל שמצא כי בחוות דעת המומחה לא ניתן כל מענה לכל שהשאלות שהוצגו, והן חיוניות להכרעה בהליך; או שנראה לבית הדין משהמומחה דוגל באסכולה המחמירה עם הנפגע בהשוואה לאסכולה אחרת, מקלה יותר; או שנדרש תחום מומחיות נוסף לבחינת אותה פגימה; או מטעמים מיוחדים אחרים שיפורטו בהחלטתו".

18. מינוי מומחה אחר משמעו פסילת חוות דעת המומחה שמונה. לא על נקלה יינקט צעד כאמור, אלא נדרש טעם ממשי לפסילה; בעיקרו של דבר, הטעמים למינוי מומחה אחר דומים לטעמים בגינם מחליט בית הדין על החזרת עניינו של מבוטח לוועדה רפואית לעררים שתשב בהרכב חדש. בין הטעמים למינוי מומחה אחר: ככל שבית הדין מוצא כי המומחה חרג בחוות דעתו מהעובדות שנקבעו על ידי בית הדין למרות ששימת הלב הופנתה בשנית לנסיבות העובדתיות; ככל שהמומחה מתנגד לאסכולה הרפואית עליה מבוססת פסיקת בתי הדין לעבודה בתחום הפגימה הרלוונטי; ככל שנפל פגם אישי במומחה; או מטעם אחר שיירשם".

1. אנו מפנים לפסק הדין בעניין יוסף חיון^[1], גם שם הועלתה טענה למינוי מומחה נוסף, כאשר בית הדין הארצי חזר על ההלכה לפיה –

"לדידו של בית הדין, המומחה הוא האורים והתומים המאיר את עיניו בשטח הרפואי. ככל שעל פניה אין בחוות דעת המומחה פגמים גלויים לעין, ואין היא בלתי סבירה על פניה, אין בסיס לפסילתה. מטעמים מובנים, במחלוקת בין מומחה מטעם אחד הצדדים למומחה מטעם בית הדין יעדיף בית הדין את המומחה מטעמו על פני מומחה מטעם הצדדים.

אפשר שבשאלה מסוימת יהיו לרופאים דעות שונות. במחלוקת בין רופאים שכל כולה משדה הרפואה, לא יכניס בית הדין את ראשו, אלא יקבל את חוות דעת המומחה מטעם בית הדין, כאמור, ככל שהיא סבירה על פניה ואין בה פגמים נראים לעין" (עב"ל 1035/04 דינה ביקל נ' המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 6/6/05)." (ההדגשה אינה במקור – א.ש.ב.).

1. לאחר שבחנו את בקשת התובע ואת תגובת הצד שכנגד הגענו לכלל מסקנה כי המקרה שלפנינו אינו מקרה חריג המצדיק מינוי מומחה נוסף או אחר.
2. מעיון בבקשה עולה כי התובע שב ומעלה טענות רפואיות, כפי שעשה בבקשה הקודמת שנדחתה, כשהוא למעשה מתווכח עם המומחה באמצעות מסמכים שנכתבו ע"י רופא אחר. כפי שנקבע בפסיקה שפורטה לעיל – ביה"ד יעדיף את חוות דעתו של המומחה הרפואי שמונה ע"י ביה"ד ככל שלא נפלו בה פגמים נגלים לעין על פני חוות דעת של מומחים מטעם הצדדים והתובע לא הציג בפנינו כל טעם לחרוג מכלל זה. יצוין כי אף לא הובאה ולו ראשית ראיה לכך שהמומחה מטעם ביה"ד מחזיק באסכולה המחמירה עם התובע.
3. בהקשר זה יצוין כי עמדתו השונה של הרופא של התובע לא עלתה לראשונה בבקשה שלפנינו אלא במסגרת הבקשה השנייה להפניית שאלות הבהרה, כאשר לתובע ניתנה הזדמנות לבקש את התייחסותו של המומחה לכך. הגם שהיה מדובר בבקשה שניה, התיר בית הדין להפנות למומחה שאלות ולבקש את התייחסותו למסמכים רפואיים שהוגשו בשלב מאוחר ע"י התובע. ביה"ד קבע כי הגם שחוות הדעת ברורה ומנומקת הרי שעל מנת שהתובע ימצה את זכויותיו יש מקום שהמסמכים הרפואיים החדשים יעברו לעיון המומחה. מעיון בתשובות המומחה לשאלות ההבהרה הנוספות עולה כי המומחה השיב להן בהרחבה, באופן מנומק תוך פירוט עמדתו והסביר מדוע העמדה שמבקש התובע לחלץ מהמסמכים הרפואיים אינה נכונה או לחילופין מדוע עמדה זו לא מקובלת עליו.
4. לנוכח ההלכה לפיה יש להעדיף את חוות דעתו של המומחה מטעם בית הדין על פני מומחים חיצוניים, הלכה המהווה את אחד הנדבכים של כל שיטת מינוי מומחים רפואיים בבית הדין לעבודה – הרי שאין מקום להיעתר לבקשת התובע.
5. לאור האמור לעיל, אנו דוחים את בקשת הנתבע למנות מומחה נוסף/ אחר בתיק.
6. אנו סבורים כי במקרה שלפנינו יש לפסוק לחובת התובע הוצאות לטובת הנתבע, משום שמדובר בבקשה שניה שאין בה ממש אשר הוגשה לאחר שלתובע ניתנו שלל הזדמנויות למצות את זכויותיו בהליך הנדון. בקשה זו כל כולה וויכוח סרק עם חוות דעתו של המומחה, ויכוח שאין מקומו בהליך מסוג זה ואשר מסרבלת את ההליך ומאריכה אותו שלא לצורך. משכך, התובע ישלם לנתבע הוצאות בסך 500 ₪ וזאת תוך 30 יום מקבלת פסק הדין.
7. לאור האמור לעיל אני מורה כי על הצדדים לפעול כאמור בהחלטה מיום 21/3/13 לעניין הגשת סיכומים, כאשר התובע יגיש את סיכומיו תוך 30 מקבלת החלטה זו, הנתבע יגיש את סיכומיו תוך 30 יום מקבלת סיכומי התובע. הצדדים ישלחו עותק לצד השני, כאשר הסיכומים לא יארכו מעבר ל- 2,500 מילים (5 עמודים).
8. הצדדים רשאים לפנות בבקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 15 יום מקבלת החלטה זו.

ניתנה היום, ‏כ' אייר תשע"ג, ‏30 אפריל 2013, בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

1. עב"ל 156/09 יוסף חיון נ' המוסד לביטוח לאומי, מתאריך 27/1/10. ↑