<#2#>

נוכחים:

ב"כ המאשימה עו"ד רוני דורון

ב"כ הנאשמים 1, 3-6 עו"ד גולדברג

ב"כ הנאשם 7 עו"ד מיטל יצחקי טולדנו

אין התייצבות לנאשם 2

הנאשמים 3,4,6 - בעצמם

פרוטוקול

ב"כ המאשימה:

לגבי נאשם 7- החלטנו לחזור מהאישום.

ב"כ הנאשם 7:

לאחר שהסברתי למרשי, הוא חוזר בו מכפירתו בכתב האישום.

<#3#>

החלטה לנאשם 7

אני מתירה לנאשם 7 לחזור בו מכפירתו ובהמשך להצהרת ב"כ המאשימה, כתב האישום נגד הנאשם 7 בטל בזאת.

<#4#>

ניתנה והודעה היום י"ט שבט תשע"ה, 08/02/2015 במעמד הנוכחים.

עו"ד גולדברג:

הגנה מן הצדק המסגרת הנורמטיבית שלה היא קבועה בסעיף 149 (10) לחסד"פ ובתי המשפט יצקו לה תוכן וקבעו מתי תחול ומתי לא תחול. עיקרן של האסמכתאות שאני אפנה את בית המשפט אליהם היא עריכת איזון בין חומרת האישומים לבין חומרת ההתנהלות של הרשות המאשימה. כפי שאנו נציג באיזון הראוי כאן צריך לקבל את טענת ההגנה מן הצדק של הנאשמים מפני שהמעשים הרעים שעשתה הרשות כאן הם חורגים מכל קנה מידה שמוכר בפסיקה.

אני אדגיש שהמעשים הרעים של הרשות מתייחסים הן למצגים שהרשות הציגה, על בסיסם החליטה הנאשמת 1 להתקשר בהסכם שכירות ולשכור את המקום כדי לנהל את המקום כמכון כושר, עבור לכך שהרשות הוציאה היתרים ביודעין, מנוגדים לדין, המשך בכך שהרשות על סמך אותם היתרים שאין להם תוקף, מנוגדים לדין, הוציאה לעסק אחד היתר אכלוס טופס 4 על סמך ההיתר הלא חוקי, ולמעשה זה אותו עסק של מי שהיה בזמנו חבר במועצת העיר, וכן רישיון עסק. כך גם במסגרת ההליך המשפטי, כמעט כל מעשה אסור על הרשות בוצע בהליך שלנו. הסתרת ראיות, ההיתר הבסיסי נ/36 עד היום לא הוצג במלואו. עדויות מגמתיות שלא נגיד שקרים של ממש, מפי עדים מרכזיים מעירית נתניה, וכך הלאה. לכן אנו סבורים שבמקרה הזה יש לקבל את טענת הגנה מן הצדק של הנאשמים.

פסה"ד הראשון שאני רוצה להתייחס אליו הוא ע"פ 4855/02 מ"י נ' ד"ר איתמר בורוביץ, פד"י נט/6 עמ' 776. בבורוביץ נקבע שבית המשפט צריך לעבור 3 שלבים, בבואו להחליט אם הוא מקבל טענת הגנה מן הצדק או לא. המבחן הראשון שבימ"ש צריך לעבור הוא לזהות את הפגמים שנפלו בכתב האישום בעניינם של נאשמים, המבחן השני הוא האם המשך ההליך המשפטי כנגד הנאשמים לאור הפגמים שנפלו הוא מהווה משום פגיעה חריפה בתחושת הצדק וההגינות שבית המשפט מחויב לה, הנקודה השלישית היא האם קיימים אמצעים חלופיים זולת זיכוי או ביטול כתב האישום.

אלה הם למעשה שלושת השלבים כאשר הדגש מושם על עוצמת הפגמים שנפלה אצל הרשות, ככל שעוצמת הפגמים אצל הרשות היא יותר חריפה, כך יטה ביהמ"ש לקבל את טענת ההגנה מן הצדק. בנוסף לפסה"ד בורוביץ במס' פסקי דין נקבע שהגנה מן הצדק גם מאפשרת לביהמ"ש פיקוח על ההתנהלות של הרשות והדברים האלו נאמרו בדיון נוסף פלילי 3039/02 הר שפי נ' מ"י פד"י נ"ו 337.

ביתר שאת נקבע בע"פ של מחוז מרכז 6415-08-07 נייגר נ' עירית רעננה תקדין מחוזי – מפנה לאמור, כן מפנה לע"פ 4596/05 רוזנשטין נ' מ"י, פורסם בנבו, וכן מפנה לבג"צ 6136/92 אייזנברג.

פסה"ד האחרון שאני מפנה אליו, הוא בתיק ת"פ 3531/00 מ"י נ' אורה מושב עובדים להתיישבות, מגיש לביהמ"ש את פסה"ד, היה ערעור על פסק הדין אך לא בנקודה שאני מבקש להתייחס. ביהמ"ש, במסגרת דיון של הגנה מן הצדק צריך להתייחס למצגים שהציגה הרשות, לאו דווקא הרשות המאשימה אלא מכלול המצגים.

אחרי שסקרנו את נושא המסגרת הנורמטיבית, אני רוצה לדבר על מעשי הרשות. ראשית בשנת 2006 הצגנו לבימ"ש את נ/4 שזה כתבה שמצטטת את ראש העיר שאומרת במפורש שבמקום הזה צריך לקום מוקד מסחר בילוי ותיירות. בדיוק את אותם הדברים אישר מהנדס העיר מר פול ויטל, והוא אומר בעמוד 95 לפר' – מפנה לעמ' 95 לפר' ש' 16-23. ז"א שגם מנ/4 וגם מהעדות של המהנדס פול ויטל אנו מבינים שהעיריה רצתה, אמרה ודחפה להקים שם מרכז בילוי וזה גם המצג שהעיריה הציגה לציבור כפי שהראיתי בנ/4. המצג הזה שהוצג לציבור הוא גם זה שהניע את הנאשמת לפתוח שם את העסק, על כך העיד מר רושנסקי בעמוד 23 לפר' ש' 18-19, אמר שהיו פרסומים, ראינו והבנו שהעיריה רוצה, התקשרנו , ידענו שעומדים להקים שם קולנוע, הבנו שהולך להיות מקום מרכזי בלב אזור התעשיה השוקק, אח"כ אומר הייתי בטוח...המקום פורסם בכלי התקשורת, לא שיערתי שנתקל בבעיות תכנוניות, הדברים הללו הגיונים. הוא מתקשר עם חב' רצינית ובונים מרכז ענק, אף אחד לא אומר לא ולא אומר שיש בעיה, אף אחד לא מפרסם שום דבר, וכל זאת בשעה שהעיריה יודעת שיש בעיה גם עם הזכות הקניינית של חב' קש אנד קרי וגם עם התכנון המותר. אני אומר שהעיריה הכירה את הסכם החכירה, נ/28, המטרות של החכירה שם הם למרכז לאספקת מזון לחנויות קמעונאיות. אין ספק שהעיריה ידעה את זה, כך העיד מר פול ויטל, מפנה לעמ' 74 לפ' ש' 13-20 – מפנה.

העיריה ידעה שהסכם החכירה מדבר על מטרות אחרות לחלוטין, מרכז למכירה קמעונאית של מזון. על זה שהעיריה ידעה את זה העידה גב' סוראיה וקסברג, בהקלטה בעמוד 4 נ/29, סוראיה אומרת בש' 18-22....העיריה ידעה שהמנהל שווק את הקרקע למטרה א' בעוד שהעיריה מקדמת מטרה ב' ולא רק שמקדמת, גם בעדות בבימ"ש היא אמרה את זה בעמ' 54.... מה בדיוק אין לי מושג. ברגע שהעירייה ידעה את מטרת החכירה ולמרות זאת היא הלכה והפיצה ודברה ועודדה מטרות נוגדות לחלוטין שעל בסיסן הנאשמת 1 באמצעות מנהליה שכרה את המקום, על סמך אותו מצג בין השאר, המצג הזה הוא כשלעצמו חייב להוביל לזיכוי הנאשמים (כך עולה מפסק דינה של כב' השופטת גונן שלא השתנה בערעור). בהגנה מן הצדק למותב בית המשפט להכניס את העקרונות המוסריים לא רק העקרונות החוקיים. העירייה לא יכולה לעודד לפרסם על סמך הפרסומים האלה אנשים משקיעים מליונים ואומרים זה בכלל בלתי אפשרי. אצלנו במקורות אומרים "בפני עיוור לא תשים מכשול". בספר מצוות לא תעשה מצווה רצ"ט קובע את האיסור שלא להכשיל תם בדרך. ויקרא פרק י"ט. זה בדיוק מה שעשו, שמו מכשול בפני אנשים שכל רצונם להקים מכון כושר על סמך פרסומים שמפרסים בעירייה. העירייה לא הסתפקה בכך. העירייה הלכה והוציאה נ/30 ההיתר השני. ההיתר השני הוא לא חוקי מפני שאין עליו את חתימת המנהל. ללא חתימת מנהל אין היתר. את הדבר הברור הזה שכל משפטן מכיר גם גברת סוריא הכירה ואמרה בעדותה בהקלטה בעמ' 2 שורות 13-14 (מצטט). בסופו של דבר בא לפנינו תעודת עובד ציבור של מנהל מחוז מרכז במנהל, מוצג נ/34.

נאמר שם כי לא ניתנה הסכמת המנהל ואם ניתן היתר, הרי שניתן שלא כדין.

בעתירה מנהלית מחוזי תל אביב 1662/07 מנהל מקרקעי ישראל נ' ועדת ערר מחוז מרכז נקבע כי למנהל מקרקעי ישראל מעמד מיוחד ושונה שמעניק לו את הזכות להטיל וטו להתנגד לבקשה (מצטט). כך גם נקבע בעת"מ 1303/01 מוסרי נ' ועדת ערר מחוז מרכז (מצטט). אנו עוסקים בהיתר שהוצא בשנת 2008 עובר לתיקון שנעשה בתקנה 2 (א). הנוסח הישן רלוונטי לתקופה ההיא, הוא שבהיעדר חתימת מנהל על הבקשה להיתר, אין לדון בבקשה. בסוף הדברים עת"מ 25694-02-12 גרידטופס נ' מועצה אזורית חוף הכרמל (מצטט) נאמר שם כי בהיעדר חתימת מנהל, ההיתר בטל וחסר תוקף. למעלה מ-50 היתרים בוטלו בהליך. בפסק הדין נקבע כי לא היה תום לב בהוצאת ההיתרים ובכל זאת ביטלו, רק בגלל שלא הייתה חתימת המנהל. העירייה הייתה מודעת לכל זה. הראתי לבית המשפט את עדותה של סוריא שאומרת שבלי חתימת המנהל אין היתר בנייה. העירייה ידעה שהמנהל מתנגד לחתום. מפנה לעדויות של העד עו"ד מזרחי ופול ויטל שהשילוב של שני העדויות האלה מראה על שניים שקשרו קשר, שהחליטו ביניהם לעקוף את הדרישה הזאת עם הסברים מבולבלים. למשל אומר עו"ד מזרחי בעמ' 64 לפרוטוקול שורות 30-32, עמ' 65 1-7, הוא מספר על פגישות שנעשו בעירייה ומאשר שההיתרים נ/30,נ/31,נ/32 לא קיבלו חתימת מנהל ומסביר בהסברים מפולפלים למה העירייה אישרה להוציא היתר (נ/30) חרף ידיעתה את עמדת המנהל ואחרי שהוצא נ/30 הייתה אמורה החברה לבצע התחשבנות מול המנהל. מפנה לנ/36 (מצטט את הקטע הרשום בכתב יד), גם מה שכתוב פה – אם תרצו לעשות שינויים תבואו ונבדוק ואם תצטרכו לשלם תשלמו. כל עורכי הדין מטעם החברה הודו שהחברה לא שילמה שקל אחד נוסף (מפנה לעדותה של עו"ד דבארה בעמ' 104 שורות 1-9). כל העדים העידו שאין במתחם הזה מ"ר אחד של קש אנד קארי. עמ' 74 לפרוטוקול 30-31 ועמ' 75 (עדות מהנדס העיר) – מצטט, גם העידה סוריא והעדים מטעם קאש אנד קארי. עו"ד מזרחי העיד בעמ' 68 שורות 30-32 (מצטט). בא מנהל בתעודת עובד ציבור ואומר שאם אין חתימה שלי זה לא חוקי. לא יעלה על הדעת שנ/36 שזה אותו פתק בכתב יד שצורף בבקשה להיתר שמדבר על התחשבנות, לא יכול להיות שהוא משנה את החוק. החוק קובע שלא ניתן לדון בבקשה בלי חתימת המנהל על הבקשה. לא ייתכן שהגברת גילה כהן מהעירייה מתקנת את התקנות. על סמך אותו היתר שדינו בטלו, עו"ד מזרחי העיד עמ' 66 לפרוטוקול שורות 30-31 אומר שלא צריך את החתימה של המנהל. על סמך אותו היתר לא חוקי שדינו בטלו ושעד היום באתר של העירייה לגבי אותו היתר כתוב שעדיין לא הושלמה חתימת הבעלים. מפנה לנ/33 מ-17.3.13 תדפיס גיליון דרישות לבקשה להיתר נ/30 וזה לא הפריע לעירייה לחתום על היתר בנייה, לעשות מעשה לא חוקי בעליל ולהוציא היתר לא חוקי בעליל. על סמך היתר לא חוקי, הוצאו נ/38 (4 טפסי 04).

מהנדס פול ויטל אישר בעמ' 38 שורות 26-28 אישר שטפסי 4 נ/38 הוצאו על סמך ההיתר נ/30 וזאת לפי מספרה. מאותם טפסי 4 שלא יכול להיות חולק שהם לא חוקיים כי הוצאו על סמך היתר לא חוקי. אותם 4 טפסי 04, שניים ניתנו לשטחים ציבוריים ואחד מהם ניתן לעסק השכן של הנאשמת שבמקרה או לא במקרה הוא בבעלות של חבר מועצת העירייה ועל סמך אותו טופס 4 לא חוקי שיצא על סמך היתר לא חוקי והוצא רישיון עסק לא חוקי לעסק שבבעלות חבר מועצה. על כך שהוא חבר מועצה העידו גם נפתלי קייקוב בעמ' 42 שורות 1-12 וגם פול ויטל בעמ' 86 שורות 1-4. הנ"ל הוא הבעלים של העסק הנושא את השם "החלל המופלא".

זה הרבה יותר גרוע מאכיפה בררנית, זה תרגיל לא חוקי שנועד לתת רישיון עסק לאחד שהוא חבר המועצה ולמנוע את אותו רישיון עסק מהעסק השכן שהוא מכון הכושר. בנ/14 רשימה של כל העסקים שהיו במקום, שניים קיבלו רישיון עסק מתוך 40. אחד זה חבר המועצה והשני מקס ברנר. זה יותר גרוע מאכיפה בררנית, להוציא רישיון עסק וטופס 4 בלתי חוקיים בעליל, המנהל אומר שהם לא חוקיים, העירייה יודעת שהם לא חוקיים. את רישיון העסק הם הוציאו רק ב-2012 לאותו חבר מועצה. את התיק הפלילי נגדנו הם ב-2009 הגישו.

הצגנו בפני בית המשפט את נ/2, הסיבה למה סירבו לתת לנאשמת 1 את רישיון העסק משנת 2010. בנ/2 נאמר שלא יכולים לקבל רישיון עסק מכיוון שקיים בהיתר מרתף חניה למרכז להספקת מזון לחנויות בסיטונאות, זה הייעוד. זה מסמך משנת 2010. ההיתר הראשון שעד היום לא זכינו לראות אותו, שחלקים ממנו סומנו נ/36 הוא ככל הנראה מדבר על זה.

גברת סוריא העידה שאת המכתב שהיא כתבה למר קייקוב, שעל בסיסו הוצא נ/2 את המכתב לא זכינו לראות (מפנה לעמ' 59 שורה 9). אם בשנת 2010 התייחסה לשימוש הראשוני של ההיתר הראשון נ/36 והתעלמה מההיתר שהוצא נ/30 בשנת 2008. על סמך שינוי לא חוקי הוצא טופס 4 לחלל המופלא. ב-2010 שנתיים אחר כך אומר קייקוב שחוזרים לשימוש הראשון (נ/2). זה הרבה יותר חמור באכיפה בררנית. לאחד אומרים ב-2010 שאתה בכלל חניה לכלי רכב. לשני כבר נותנים את ההיתר הלא חוקי על סמך אותו היתר, מוציאים טופס 4 ורישיון עסק.

יכולה העירייה יכולה לטעון שטעו, לא שמו לב שאין חתימת מנהל. זה לא המצב. העירייה התעלמה במפורש מהמנהל. היא ידעה שיש עם המנהל בעיה. היא ידעה מה מטרת החכירה בהסכם החכירה. הם ידעו על עמדת המנהל. עמ' 76 שורות 30-32, עמ' 79 שורות 6-14 אומר פול ויטל (מצטט). זה לא איזשהי טעות. זה מעשה מכוון פלילי שעשתה העירייה להתעלם מעמדת המנהל ולהוציא על בסיסו היתרי בנייה לא חוקיים, טפסי 4 לא חוקיים ורישיון עסק לא חוקי. את נאשמת 1 תפסו על ההסכם הראשון נ/36, כמו שכתוב בנ/2. מפנה לעדות של מר מזרחי ושם החליטו להתעלם מהמנהל מפנה לעמ' 63 שורות 29-33 ועמ' 63 שורות 27-31. סיפר על פגישות שהיו בעירייה, ידעו והחליטו להתעלם מהמנהל. ההתעלמות הייתה רק לגבי העסק של חבר המועצה. לגבי העסק של נאשמת 1 החילו עליו את ההיתר המקורי, שחלקים ממנו הם נ/36.

בפסק דין בורוביץ' בית המשפט קובע (מצטט). נאמר שהגנה מן הצדק משתרעת גם על אופן ניהולו של ההליך הפלילי על ידי המאשימה. המאשימה בהליך שלנו כאן העלימו את ההיתר נ/36, שלחו אותנו לחפש בארכיב. הסתירו את המכתב של הגב' סוריא עמ' 59 שורה 9 על בסיסו הוצא נ/2. הסתירו את נ/30 שנתגלה רק בחקירה של עדי קאש אנד קארי, הסתירו את טפסי 4 שהוציאו שהתגלה בכלל בהליך אחר שניהלנו נגד קאש אנד קארי והעדות של גב' סוריא וגם של פול ויטל הייתה רוויה ב"אני לא יודעת" או "אני לא יודע". ההתנהלות של העלמת ראיות, עדויות ששולחים אותנו לחפש בכל מקום זו התנהלות לא ראויה. מהווה חלק מהמרכיב של הגנה מן הצדק.

גם אם העירייה שלחה לנו, לא קיבלנו אחרת הייתי חוקר על זה. מפנה לעמ' 59 שורה 10 אני ביקשתי שתביא את המכתב שהיא כתבה על בסיסו הוצא נ/2 וחברתי לא אמרה: "יש לך אותו". אין לנו את המכתב הזה בחומר החקירה.

הראנו את המעשים שעשתה הרשות שלפי דעתי הם מעשים חמורים בכל קנה מידה. לא בכל יום רשות מקומית מוציאה היתר בנייה לא חוקי ביודעין, בהתעלם מעמדת המנהל וידיעתה. לא בכל יום אנו רואים רשות שמפרסמת ומעודדת אנשים לשכור מקומות שאין סיכוי לקבל בהם רישיון עסק. לא בכל יום אנו רואים שעל סמך היתר לא חוקי מוציאים טופס 4 לא חוקיים מוציאים רישיון עסק לא חוקי שמיועד לחבר מועצה ועסק אחר של הנאשמים זוכה לפרשנות לגמרי אחרת. ההשלכה של אלה על הנאשמים היא איומה. אלמלא פרסומים שהעירייה יזמה, הם לא היו עושים את העסק. כך העיד במפורש מושנסקי. בשלב יותר מאוחר כשהתחילו לטפל ברישיון עסק העיד מר מרטון נאשם 5 עמ' 36 שורות 6-7 (מצטט). על סמך זה פתחו והשקיעו מיליוני ₪ וככל שהיו מודיעים להם יותר מוקדם על הבעיה, הייתה נחסכת ההוצאות ולא היינו מגיעים לפה. העסק לא היה מוקם או נסגר בחיתוליו, לא היינו מגיעים לפה. הנאשמים לא עוברי חוק, הם לא שמו להם למטרה לעבור על החוק. כולם אנשים נורמטיביים רצו להקים עסק. שומעים עידודים מעיריית נתניה. חברת קאש אנד קארי, יכין חק"ל, סמי שמעון, לא יכול להיות שטומנים לנו פח. התנהגות נכונה של העירייה הייתה לעצור את זה. גב' סוריא העידה שהיא לא ישנה בלילה בגלל המתחם, מפנה לעמ' 19 שורה 18 להקלטה. היו צריכים לעצור את העסק בחיתוליו. על פי עדותו של קייקוב פקחים הסתובבו שם ואף אחד לא התריע.

לכן אני סבור שהאיזון הנכון בין החומרה הרבה שלא רואים כל יום בבתי המשפט של מעשי הרשות לצורך להרשיע את הנאשמים בניהול עסק שהעסק כבר נסגר מזמן, האיזון הנכון מביא לכך שצריך לבטל את כתב האישום ולזכות את הנאשמים. בעניין הזה מפנה לפסק הדין בעניין מושב אורה. זו עבירה פלילית שמשולבת בהליכים מנהליים סבוכים. גם זה צריך להוות שיקול שבית המשפט עושה את האיזון בסוגיית הנאשמים.

אבהיר את הקשר שהיה בין העירייה ובין חברת קאש אנד קארי. מפנה לדברים שאמר מהנדס העיר עמ' 80 שורות 5-20 (מצטט), מפנה לעמ' 76 שורות 30-32 (מצטט). הוא לא יכול להחליט בשביל בעל הקרקע שהחוק אומר אתה לא דן בבקשה בלי חתימת המנהל. הוא לא יכול להחליט בשביל בעל הקרקע מה שימוש חורג ומה לא. כשהמנהל אומר לו שזה שימוש חורג ודוחים לו את הבקשות פעם אחר פעם. פרשנות זה לא מילה נרדפת להפקרות. פקיד ציבור לא יכול להגיד החוק ועמדת המנהל לא מעניינים אותי, זאת פרשנות שלי. בשביל זה יש חוק, החוק קבע שלא ניתן לדון בלי חתימת מנהל. המנהל גם אומר בלי חתימתי אין היתר, גם סוריא אומרת בלי חתימת מנהל אין היתר. לא יכול מהנדס העיר תוך קשירת קשר עם עו"ד מזרחי לבוא להגיד לא צריך את חתימת המנהל. החוק לא מעניין אותי והמנהל לא מעניין אותי. אחר כך עוד מגישים כתב אישום ומייחסים למכון הכושר את מה שהיה מותר בהיתר משנת 2003. לכן במשקל האיזון של מעשי הרעים של הרשות מצד אחד וחומרת העבירה הפלילית, אני חושב שצריך שהאיזון צריך לפעול כנגד הרשות ולבטל את כתב האישום.

ב"כ המאשימה:

אטען שבחינת התיק נשוא דיוננו מלמדת כי לא הייתה כאן התעמרות אשר היה בה כדי לפגוע בנאשמים באופן אשר יש בו כדי להביא לזיכויים מכתב האישום. הכשלון הראשי, המרכזי והמכריע אשר הביא לסגירת עסקם של הנאשמים הוא התנהלותם הכושלת של הנאשמים עצמם. הנאשמים הם אלה שחתמו על הסכם השכירות מול חוכרת הנכס – חברת קאש אנד קארי עוד בשנת 2006, שעה ששכרו מרתפי חניה משנת 2006 והחליטו להקים שם מכון כושר ללא שום בדיקה מקדימה, ללא בירור האם המבנה מתאים לייעודו ובהיתר הבנייה שלו לשימוש שביקשו לעשות בו.

המאשימה תפנה בעניין זה להכרעת דין שניתנה לאחרונה מפי כב' מותב זה בתיק תו"ב 23301/12 ועדה מקומית נ' נצבא ואחרים. מפנה לסעיף 48.1 להכרעת הדין שבו נכתב כי הנאשמים לגרסתם שכרו את המקרקעין, הכשירו אותם לצרכיהם, הפעילו במקום את עסקם, עובדה שמהווה שימוש חורג במבנים וביצעו את עבודת הבנייה ללא שטרחו לבדוק את המצב התכנוני או לפעול לקבלתו של היתר הבנייה. לו היו הנאשמים מעיינים בתיק הבניין או פונים למחלקת המידע, היו לומדים על נקלה על השימושים המותרים במקום על פי התוכנית ועל פי ההיתר. הנאשמים היו מצופים לפעול כך בטרם השקיעו את כספם בהקמת עסקם... בנסיבות אלה, אין לנאשמים להלין אלא על עצמם.

הנאשמים הם אלה שכשלו בניהול כל ענייני עסקם אשר נוהל בצורה רשלנית מרגע ההתקשרות בהסכם השכירות, דרך הפעלת העסק הלא חוקי במקום, מבלי שטרחו לפנות לועדה המקומית או לרישוי עסקים בבקשה לקבלת חוות דעת מקדמית, מבלי שטרחו כלל להגיש בקשה לרישיון עסק וזאת עד לאחר הגשת כתב אישום נגדם מס' חודשים לאחר מכן והנאשמים הם אלה שהחליטו לסגור את עסקם לאחר כשלון כלכלי וקריסת העסק. לאחר קרות כל אלה, החליטו הנאשמים להיפרע מאת כל מי שסובב אותם ובכלל כך חוכרת הנכס והמשכירה קאש אנד קארי אותה תבעו בתביעה אזרחית (וזאת מבלי להביע עמדה לגופה של תביעה זו) מן המאשימה עליה החליטו להעמיס את כל צרותיהם תוך כדי ניסיון להיכנס לדוקטרינת הגנה מן הצדק, תוך כדי ניהול הגנתם מפני האישום הפלילי שבתיק זה. דא עקא, שהמאשימה תטען כי אין בטענות אלה כדי להועיל לנאשמים ואין בהם כדי להקנות לנאשמים הגנה מן הצדק מהאישומים נגדם. על מנת לחסות בצילה של דוקטרינת הגנה מן הצדק, צריכה התנהלות הרשות להיות כזו שגם תפגע בנאשמים. טענה כפי שנטענה כאן לפיה הרשות נהגה שלא כשורה ועל כן יש לזכות את הנאשמים, דינה להידחות.

על אותה התנהלות נטענת להביא לפגיעה כזו בנאשמים עד שבית המשפט יסבור כי אין מקום להרשיעם בעבירה המיוחסת להם.

ואילו מה קרה בענייננו, הנאשמים ניהלו עסק לא חוקי במשך שנתיים בקירוב, הגישו את הבקשה לרישיון עסק שנה וחצי לאחר פתיחת העסק. חשוב לציין את נקודת הזמן בה הוגשה הבקשה לרישיון העסק, הבקשה הוגשה רק לאחר שהוגש כתב האישום לנאשמים. הנאשמים נכשלו בניהול עסקם עד שנאלצו לסגור אותו והשיקולים היו כלכליים, עסקיים גרידא שלהם ואין דבר וחצי דבר בהתנהלות הנטענת של העירייה או הועדה המקומית אשר יש בה להעביר את האשמה מהנאשמים למאשימה.

הנאשמים טוענים כי הטעם לאי מתן רישיון עסק נעוץ בהתנהלותה של המאשימה וניסו לטעון כי היו קייימים יחסי הון שלטון בין בעל הקרקע לבין בכיר בעירייה. דא עקא ניסיון להוכיח טענה זו נכשל ודבר מעין זה לא הוכח. מכל מקום, אין בטענה זו גם כדי להקים הגנה מן הצדק לנאשמים.

מן העדויות שנשמעו בתיק זה עולה כי הטעם לסגירת העסק היה נעוץ בקריסה כלכלית של הנאשמים וכי הטעם לאי מתן רישיון עסק נעוץ בשיקולים תכנוניים אשר מנעו את מתן אישורו של מנהל ההנדסה לבקשה לרישיון עסק. לעניין הטעם הראשון, ניהולו הכושל של העסק על ידי הנאשמים, היעדר בדיקה מקדימה טרם צלילה להרפתקאה עסקית ואי קיום הליכי רישוי עד לאחר הגשת כתב אישום כנגד הנאשמים, ניתן היה ללמוד מעדותו של מיכאל מרתון נאשם 5 שאין ספק ששימש הרוח החיה מבין הנאשמים ועדותו הייתה העדות המרכזית מטעם הנאשמים.

ניתן היה להבין מחקירתו של נאשם 5 כי הוא למעשה קיבל החלטה עסקית שגויה, שעה שנכנס במעורבות לעסק נשוא כתב האישום, תוך שהוא לא זונח את עיסוקו הקודם, לא משקיע את מירב זמנו בעסק החדש וברישויו. למדנו כי מדובר בנאשם שחשב להיכנס לעסק שהשקיע, לקטוף רווחים מהר וללא מאמץ, תוך שהיבט של חוקיות העסק פחות מטריד אותו וזה כבר מתכון המזמין צרות. צרות מעין ניסה מיכאל מרתון לברוח שעה שהתעוררו קשיים, תוך שהוא מלביש את הניהול הכושל שלו בהחלטות העסקיות הכושלות שלו על עיריית נתניה ומאשים אותה בכישלונו של העסק. כל זאת שעה שהכל מתחיל ונגמר בהחלטה עסקית של הנאשם מרתון שלא עלתה יפה. מפנה לחקירה הנגדית של נאשם 5 בפרוטוקול דיון 14.2.13 עמ' 33. הסתבר כי מדובר בנאשם שעסק בייעוץ עסקי בליווי בתחום הרפואי למרפאות שיניים. הנאשם 5 היה נטול כל היכרות עם מכוני כושר, שאין ספק שהינו תחום עיסוק בפני עצמו. נאשם 5 העיד כי לא עזב את עיסוקו השוטף ועסק בשני עיסוקים במקביל. עוד העיד מרתון כי למעשה ידע שלעסק אין רישיון עסק שעה נכנס לאותה הרפתקה, כל זאת שעה שהשיב האם לא בדק עם המייסד של העסק אם יש רישיון עסק. מפנה לעדותו עמ' 33 שורות 17-18. התהליך הוא שאתה פותח ותוך כדי תהליך או פרק זמן מסוים אתה מנסה להשיג רישיון עסק ובכך יש להעיד על הלך הרוח של נאשם 5 שעה שנכנס לעסק.

נאשם 5 הודה גם שהבקשה לרישיון עסק הוגשה רק כשנה וחצי לאחר פתיחת העסק ומס' חודשים לאחר הגשת כתב אישום נגדם (הבקשה הוגשה רק באפריל 2010) וכי כתב האישום הוא ששימש טריגר להגשת הבקשה לרישיון עסק. מפנה לעמ' 34 שורות 15-17.

עוד נשאל מרטון על מסמך נ/11 שהוא החוזה בינו לבין זוסמן שהפך אותם לשותפים בכירים בעסק ומחזיקים ברוב מניות החברה והעיד כי מדובר בשלב נוסף של גיוס כספים שנדרש עקב המצב הקשה של החברה. מפנה לעמ' 35 שורות 8-9, הנאשם 5 נשאל האם ביולי 2009 החברה הייתה במצב של פשיטת רגל והשיב לא פשיטת רגל אבל היה צריך להשיג כסף נוסף, היה מצב קשה. בהמשך, בשורה 22-24 (מצטטת). עוד העיד מרטון על החלק שלו והמעורבות שלו בעסק "יריב ואני הנושא של מכון כושר לא רק היה העיסוק המרכזי שלנו. אני מזכיר שנכנסנו כמשקיעים... יריב מורה אני בעיסוקי, לא התכוונו לנהל את המקום לאורך תקופה". מפנה לעמ' 35 שורות 28-32. מפנה לנ/11 עליו נשאל נאשם 5 המלמד על מצבה הקשה של החברה רק בחודש יולי 2009. מפנה לסעיף 3 נ/11 שבו נרשם "וזאת בשים לב למצבה התזרימי הקשה והקריטי". עוד נרשם וכן "על סדר היום: מצבה הכלכלי / תזרימי של החברה (מצוקת האשראי המיידית בה היא מצויה כיום)". העסק נסגר והחברה עזבה את המושכר שנה לאחר מכן. ברור הוא בידי הנאשמים לא עלה להבריא את החברה במהלך התקופה של שנה. כל זאת שעה שבמהלכה של אותה תקופה ורק לאחר סיומה הם הגישו בקשה לרישיון עסק ורק לאחר סיום התקופה קיבלו תשובה שלילית ממנהל ההנדסה. זמן קצר לאחר מכן סגרו את העסק.

מבקשת להפנות גם לחקירתו של נאשם 3 שהעיד על מצבו הפיננסי של העסק וניתן להבין שהעסק לא צלח בצורה שהם ציפו לה (עמ' 26 שורות 1-2 מצטטת) זה לא סוד שהעסק לא הגיע למה שציפינו. לקראת הסגירה הוא כן צבר תאוצה וכן היה קרוב לאיזון תפעולי וכן מפנה לשורה 11 "אני דוללתי בעקבות הצטרפות המשקיעים הנוספים בהשקעות נוספות שלא אני השקעתי". עוד למדים מחקירת מרטון כי לא עשה את הבירורים הנדרשים שמתחייבים לעשות שעה שפותחים עסק או שנכנסים כמשקיעים לעסק, עמ' 33 שורות 13-14 (מצטטת).

אני חוזרת שמרטון הודה שחשב שהתהליך שאתה פותח עסק ותוך כדי עסק אתה מנסה להשיג רישיון עסק. נאשם 5 הודה כי אף גורם בעירייה לא הבטיח הבטחות ולא ייפה את המציאות, עמ' 36 שורות 10-11 (מצטטת). מה פירוש המשפט הזה לא ידענו שיש בעיה מהותית במקום? כשלא בודקים שום דבר ולא עושים את הבדיקה המינימלית במשרדי הועדה המקומית לא מוצאים אינפורמציה תכנונית, לא פונים לרישוי עסקים, אז לא יודעים גם שום דבר. על הנאשמים היה לעשות את כל הבדיקות האפשריות טרם הם נכנסו להרפתקה היקרה הזאת. משלא עשו כן, אין להם להלין אלא לעצמם. מבקשת להפנות לעדותו של נפתלי קייקוב שהעיד כי חבל שבעלי העסק לא פנו בבקשה לחוות דעת מקדמית שאילו היו בודקים לפני כן היו מקבלים את התשובה מהנדסה וכי במקרה זה העיד קייקוב כי לא רק שלא עשו כן פתחו את העסק ללא רישיון עסק ולקח למעלה משנה שלמה להתחיל בהליך רישוי עסק עמ' 45 שורות 4-7. ההליך של חוות דעת מקדמית הוא הליך שקבוע בחוק רע"ס ולו היו הנאשמים פונים באופן רשמי לחוק רע"ס ופועלים בהליך זה, ייתכן וכל קיומו של התיק הזה היה נחסך, כך גם היו חוסכים ממון רב ומפח נפש מיותר. מפנה בעניין זה להכרעת הדין בעניין נצבא בתיק 23302-01-12 מפי בית משפט זה.

מפנה לעניין מצב הכלכלי גם מעדותו של נאשם 7 ששימש מדריך ספורט ונכח במקום מדי יום ביומו. לעניין היחסים בין המייסדים לבין המשקיעים החדשים, הוא העיד כי היחסים היו רווי מתח ועכורים וזאת עקב מצב הכלכלי הקשה ששרר בעסק. עמ' 40 שורות 1-3 (מצטטת). הדברים גם השפיעו על נאשם 7 ואף הביאו לפיטוריו מהמכון, מפנה לעמ' 40 שורה 4 שם הוא אומר (מצטטת) וכן בעדותו הראשית עמ' 38 שורות 24-25 (מצטטת). היינו גם מעדותו של עומר רוזנברג למדים שהיו קשיים בתשלום משכורות לעובד שעבד בעסק מדי יום ביומו ומצבו הכלכלי של העסק היה בכי רע. מפנה לעדותו של עו"ד שלום מזרחי, עובד לשעבר בחברת קאש אנד קארי שהשכירה את הנכס לנאשמים. עו"ד מזרחי זומן להעיד כעד הגנה בתיק זה והעיד כי מפנה לעמ' 67 שורות 16-17 (מצטטת). ניכר אם כן מעדויות הנאשמים ומעדויות עדי הגנה מטעמם כי העסק בראש ובראשונה נוהל באופן כושל והניהול הכושל הביא בסופו של יום לסגירתו.

לעניין אי מתן רישיון עסק לנאשמים, אי מתן רישיון עסק נעוץ בשיקולים תכנוניים וענייניים אשר מנעו את אישור של מנהל הנדסה לבקשה לרישיון עסק. הנאשמים חייבים בקיום דיני תכנון והבנייה לשם קבלת רישיון עסק. הזיקה בין דיני רישיון עסקים ובין דיני תו"ב מעוגנת בסעיף 1 (א) (6) לחוק רישיוי עסקים תשכ"ח -1968, סעיף זה מבהיר כי אחת ממטרותיו של רישוי עסקים הוא הבטחת קיום הדינים הנוגעים לתכנון ובנייה. מפנה לעת"מ 8781/08 שמחה רותם נ' עיריית ירושלים שם עמד בית המשפט על החשיבות בהקפדה בדרישת התאמה לעסק לדיני תכנון והבנייה והתכליות המרכזיות של ההליך התכנוני ושל ההיתר לשימוש חורג. ההלכות בעניין זה מוכרות וידועות לבית המשפט.

הנאשמים פתחו את עסקם מבלי שהתיימרו לבדוק את המצב התכנוני של העסק ומבלי שפנו לעירייה בדבר היתכנות רישיון עסק, הכל כפי שפורט לעיל ופעלו להגשת בקשת רישיון עסק כי חרב המשפטי הפלילי עומד מעל ראשם. די בעובדות אלה כדי להביא לדחייתה של טענת הגנה מן הצדק שמעלים הנאשמים, הלא במועד ניהול עסק ללא רישיון עסק לא פעלו הם לקבלת רישיון עסק. לא הייתה להם כל אינטרקציה עם הרשות המקומית. לא היה כל מצג וכל הבטחה מצד הרשות המקומית לפיו יעוד המבנה אותם שכרו מתאים לעיסוק במכון כושר ואם יפנו הנאשמים לאותו נ/4 שהפנו אליו בסיכומיהם תטען המאשימה כי נ/4 לא יכול להוות תחליף לבדיקה יסודית שהיה על הנאשמים לבצע. כל שטען חברי הוא כי הנאשמים לא שיערו שהנאשמים ייתקלו בבעיות תכנוניות. הנאשמים לא יכולים היום להיכנס לכזו הרפתקה בהתבסס על השערות בלבד.

התביעה מבקשת להפנות להסכם השכירות בין הנאשמים לבין חברת קאש אנד קארי נ/3. הסכם השכירות נחתם עוד בשנת 2006. המוצג היחידי עליו יכלו הנאשמים להסתמך באותה תקופה הוא מצב התכנוני של המבנה משנת 2006 אשר אין חולק שהיה למטרת מרתפי חניה. רצו הנאשמים לשכור מרתפי חניה ולעשות בהם חדר כושר. מה להם כי ילינו על עיריית נתניה? הנכס הושכר בשוק חופשי לתאגיד פרטי אחר. ככל שיש לנאשם תלונות כלפי מישהו, מן הראוי שיפנו אותם לעצמם ואולי למשכירת הנכס. החוזה לא נערך מול עיריית נתניה ולא נעשתה בדיקה מול עיריית נתניה ואין לתלות את תלאותיהם של הנאשמים לעיריית נתניה.

הנאשמים קיבלו את התשובה כי ישנו סירוב של ההנדסה בתגובה לבקשה לרישיון עסק שהגישו באפריל 2010 והתשובה ניתנה בדמות מסמך נ/2 מיום 6.6.10 ואין לי אלא להפנות שוב לדבריו של נאשם 5 קודם פותחים עסק ואחר כך מנסים להוציא רישיון. אכן המצב התכנוני של הנכס שבו שכן העסק נשוא כתב האישום, לא אפשר מתן אישור של מנהל הנדסה לבקשה לרישיון עסק וזאת לא על פי היתר הבנייה המתואר במוצג נ/2 ולא על פי היתר הבנייה נשוא מוצג נ/30. הנאשמים שמנהלים מלחמת חורמה במסגרת הגנתם בתיק זה נגד הוצאתו של היתר הבנייה נשוא מוצג נ/30 גורסים כי התשובה שקיבלו זו המופיעה בנ/30 היא התשובה המדויקת ועל בסיסה הם פעלו לסגור את עסקם. תשובה זו עולה בקנה אחד עם הידיעה שהייתה (אם הייתה ידיעה כלל לנאשמים שהרי הוכח שלא בדקו כלום לפני הכניסה להרפתקה) ביחס לייעוד הנכס ואם כך הוא גם אז לשיטת הנאשמים בדין סגרו הנאשמים את עסקם בעקבות תשובה זו, זאת לשיטתם, שהרי במרתפי חניה לא ניתן לקיים מכון כושר, לפחות ללא נקיטתם של הליכים תכנוניים שיאפשרו זאת.

היתר הבנייה נשוא מוצג נ/30 אשר הנאשמים בונים עליו תילי תילים של מגדלים וטוענים כי הוא אינו חוקי, אין בו כדי להועיל לנאשמים. עמדת המאשימה ביחס להיתר הבנייה נשוא נ/30 הובאה בדבריו של מהנדס העיר לשעבר אדריכל פול ויטל והיא שונה מעדותם של הנאשמים. לכן ככל שטוענים הנאשמים כי מדובר במסמך שאינו חוקי, הרי שממילא אין בו דבר שיכול היה לשנות ממצבם של הנאשמים בעת שסגרו את עסקם או בעת שקיבלו את התשובה בדבר סירוב ההנדסה.

לא זו אף זו מדובר בהיתר בנייה שהנאשמים לא ידעו על קיומו, לא בדקו את תוכנו ולא הסתמכו עליו לטובה או לרעה, שעה שקיבלו את החלטותיהם העסקיות או הדיוניות גם בתיק זה והם אף לא ידעו אודותיו שעה שהחלו בניהול הגנתם בדבר הגנה מן הצדק. הם למדו על קיומו רק תוך כדי ניהול הוכחות שעה שניסו להוכיח את טענתם להגנה מן הצדק באכיפה בררנית. מנגד, אף אם ירצו הנאשמים להסתמך על מוצג נ/30 כמוצג חוקי ותקף, מה שנראה בלתי סביר בעליל, גם אז השימוש במקרקעין למטרת עסק של מכון כושר מהווה שימוש חורג במקרקעין גם לפי היתר בנייה נ/30 זו הייתה עמדת התביעה כפי שהוצגה לבית המשפט בדיון מיום 17.3.13 עמ' 50 שורות 1-2. זאת בדומה לבתי הקולנוע הנמצאים בסמוך באותה קומת מרתף ואשר בעניינם כפי שיודעים הנאשמים היטב התנהל תיק בפני מותב זה אשר הוגש במועדים קרובים למועד שהוגש כתב אישום נשוא דיון זה.

מפנה לכתב האישום בתו"ב שהוגש כנגד חברת קאש אנד קארי בשנת 2007 ביחס לשימוש החורג למטרת בתי קולנוע. מעבר לצורך, תבקש התביעה להדגיש כי טענות הנאשמים אשר נטענו בלהט רב בדבר חוקיות או אי חוקיות היתר בנייה אינה יכולה מוכרעת במסגרת תיק זה. בעניין נ/30 נשמעה עדותו של מהנדס העירייה פול ויטל ועדויותיהם של עו"ד שלום מזרחי ועו"ד אורטל דבארה. מעדויות אלה עולה כי ההיתר הינה כתוצאה מפרשנות תוספת משנת 2003 להסכם החכירה נ/36 בין המנהל לחוכרת קאש אנד קארי. תוספת אשר אושרה לחתימת המנהל. המאשימה תטען כי אין בסמכותו של בית המשפט ואין לו את הכלים לקבוע במסגרת תיק זה כי מדובר למעשה בהיתר בנייה לא חוקי וכן תטען כי העלאת טענת הגנה מן הצדק הליך של ניהול עסק ללא רישיון עסק אינה מאפשרת תקיפה ישירה של היתרי בנייה בהחלטות הועדה המקומית. תקיפה זו אפשרית במסגרת משפטית אחרת לגמרי וזאת לא עשו הנאשמים בענייננו. מפנה לדברי בית המשפט בתיק תו"ב 23302-01-12 עמ' 104 שורות 18-29 (מצטטת). אנו עוסקים בתיק רע"ס.

לפיכך לו גם הוכיחו הנאשמים כל שניסו להוכיח בעניינם, אנו טוענים שזה לא המקום, עדיין אין בכך כדי להביא לזיכויים. שכן אין בכל טענותיהם של הנאשמים נגד התנהלותה של המאשימה כדי להביא לקביעה כי בהתנהלות המאשימה היה כדי למנוע מהם את רישיון העסק ולהביא להגשת כתב אישום נגדם. הוכח בתיק זה כי סדר הדברים היה אחר לגמרי. להמחשת מצוקתם של הנאשמים להוכחת הגנתם תבקש התביעה להפנות לבקשת הנאשמים שהוגשה בספטמבר ערב המועד שנקבע לסיכומים בתיק זה, אשר קטעה את הרצף הדיוני בתיק. הבקשה הוגשה במטרה להוכיח כי קיימים יחסי הון שלטון בין בעל הקרקע סמי שמעון ז"ל לבין בכיר בעירייה ובעודה המקומית. טוב עשה בית המשפט שהחליט לדחות את הבקשה ובכך בלם את המשכו של תאטרון האבסורד שהתנהל בפניו בניצוחם של הנאשמים. המאשימה תטען כי הבקשה שהוגשה מטעם הנאשמים לראיות נוספות מלמדת כי אין בטענת הנאשמים להגנה מן הצדק דבר וכי מדובר בטענה לא עניינית ולא רלוונטית לעניינם של הנאשמים הנסמכת על תיאוריות קונספירציה אשר לא הוכחו ומקורן בשמועות בעיטו וכי הנאשמים מנסים לבוא מן היקב ומן הגורן טענות שיעזרו להם להוכחת טענות הגנה. גם נאשם 5 הודה בחקירתו כי למד על תיאוריית קונספירציה מהעיתון, עמ' 36 שורה 14, שם מציין הנאשם 5 כי ניזונו מכתבות כלכליות בגלובס. התביעה תטען ממתי העיתון מהווה ראיה במשפט פלילי. אלא שדומה בעניינם של הנאשמים העיתונות היא חזות הכל ומהווה תחליף לכל אמצעי אחר בו היה על הנאשמים לנקוט.

טענה נוספת היא טענה בדבר אכיפה בררנית אותה טענו הנאשמים. המאשימה תטען כי גם ניסיונם של הנאשמים להוכיח בעניינם אכיפה בררנית לא צלח, שעה שהוכח בדיוק ההפך. להוכחת הטענה ביקשו הנאשמים להעיד את מנהל אגף רישוי עסקים מר קייקוב וביקשו אותו להביא עמו את כל המסמכים הקשורים לעסקים השכנים לאותו העסק. מר קייקוב שהעיד עשה כן בבהירות ומעדותו עלה שיש לדחות את הטענה לאכיפה בררנית. הוכח כי כנגד עסקים נוספים אחרים במתחם יכין סנטר ננקטו הליכים מכוח חוק רע"ס, הוגשו כתבי אישום והוצגו הרשעות וגזרי דין. הוגשה טבלה מטעם קייקוב נ/14 ובה ריכוז של עסקים טעוני רישוי אשר טופלו על ידי אגף רע"ס ואשר ביחס לחלק מהם גם ננקטו הליכים מנהליים ומשפטיים מכוח חוק רע"ס ומדובר בלפחות 9 כתבי אישום שהוגשו לבית המשפט בעבירות חוק רע"ס כאשר מנהל האגף הסביר כי חלק מהפעולות הן התראות לרישוי עסקים וכי אפשר לראות כמות גדולה של עסקים שנסגרו וחלקם בעקבות פעילות שלנו. לא כל דבר מגיע לבית המשפט. מפנה לפרוטוקול בעמ' 41 שורות 3-5. התביעה מבקשת להפנות את בית המשפט לנ/20-נ/26 כתבי אישום וגזרי דין נגד עסקים נוספים במתחם יכין במועד הגשת המסמכים שהתנהלו ללא רישיון עסק וכן מפנה למוצג עמ"ק 8262/07 כתב אישום נ' חברת קאש אנד קארי 2007 אשר הסתיים גם הוא בהרשעה וגזר דין. הטענה לפיה אכיפה בררנית נעשתה ביחס לעניינו של העסק של יואל רזבוזוב, הינה טענה שובת לב ואולם לא הוכח כי מאחוריה עומד מניע פסול. עצם העובדה שמר רזבוזוב שימש בעבר כחבר מועצה בעיריית נתניה. אין בה כדי להקים מניע פסול למתן רישיון עסק שניתן לו בסופו של דבר. הדבר לא הוכח.

אבקש להתנגד לכל הטענות והשמצות בדבר קשירת קשר של אדריכל פול ויטל עם עו"ד מזרחי. הטענה לא ראויה ועדיף היה לא להיטען. עצם העובדה שעו"ד מזרחי וויטל סברו שהפרשנות שלהם להסכם החכירה עם המנהל היא הפרשנות הנכונה אין בה כדי להעיד כהוא זה על קשירת קשר. קשירת קשר של ביצוע מעשים פליליים ויפה מאוד שהנאשמים כבר הגישו כתב אישום כנגד פול ויטל ועדה מקומית והרשיעו אותם אבל לא מציאותי.

עוד אני מבקשת לעניין תעודת עובד ציבור של נציג המנהל עדיאל שמרון מתעודה זו לא ניתן ללמוד את מה שאין בה. הרי במסמך עצמו של מר שמרון נרשם כי לא הוצגה לרמי תוכנית הבנייה ואין ביכולת הרשות להתייחס אליה. עוד מתנגדת לטענות הנאשמים ביחס להתנהלות המאשימה בהליך הפלילי ולהעלמת מסמכים כביכול. המאשימה היא זו שהתייצבה לבית המשפט וטענה לעניין נ/30. כל החובות המוטלות על הנאשמים, הם הפרו ולא קיימו. לבוא אחר כך שהמאשימה אשמה בהעלמת מסמכים והסתרתם, זוהי גם טענה שאין מקום ומותב אם לא הייתה נטענת.

לסיכום, המחדלים בתיק זה רובצים לפתחם של הנאשמים בלבד. עיריית נתניה לא עשתה דבר כדי להכשיל את הנאשמים ולהצר את דרכם וכל התנהגותה של המאשימה בתיק זה מול הנאשמים נעשתה על פי דין ומכח חובתה בחוק רע"ס ועל פי כל דין. הגשת כתב אישום נגד הנאשמים אין בה כדי לערער את תחושת הצדק וההגינות ואין בה ואין דבר המצדיק ביטלו של כתב אישום זה מחמת טענת הגנה מן הצדק. בנסיבות אלה, נבקש לדחות את טענות הגנת הנאשמים ולהרשיעם בעובדות כתב האישום.

ב"כ הנאשמים:

נבקש להגיש את התשובה שלנו לדברי המאשימה תוך יומיים.

<#5#>

החלטה

הנאשמים רשאים להגיש תשובה בכתב וזאת עד ליום 10.2.15.

העתק התגובה יועבר במישרין לב"כ המאשימה.

אורך התגובה לא יעלה על 3 עמודים.

נקבע לשימוע הכרעת דין ליום 22.2.15 בשעה 10:00.

הנאשמים מוזהרים בחובת התייצבותם.

הצדדים יהיו ערוכים לטיעונים לעונש במידת הצורך.

<#6#>

ניתנה והודעה היום י"ט שבט תשע"ה, 08/02/2015 במעמד הנוכחים.