1. זהו פסק דין בהתנגדות שהגיש הנתבע לביצוע שטר, אותו הגישה התובעת לביצוע בלשכת ההוצל"פ. הוחלט לקבל את ההתנגדות בחלקה, ולהלן הנימוקים.

2. התובעת הינה חברה, אשר בתקופה הרלוונטית לתובענה, ניהלה חנות למכירת כלי עבודה וחומרי בניה באילת. הנתבע הינו קבלן, העוסק בביצוע עבודות בניה ושיפוצים באילת.

הנתבע נהג לטענתו, לרכוש ציוד וחומרי בנין מספקים שונים, ובהם התובעת. במסגרת יחסיו עם התובעת, ניתן לנתבע אשראי לרכישת ציוד וחומרים כאמור.

ביום 8.9.05, חתם הנתבע על "טופס פתיחת אשראי" של התובעת (ת/1), במסגרתו התחייב לסלק כל יתרת חוב שיחוב לתובעת, מיד עם קבלת דרישתה בכתב, לפי כרטסת הנהלת החשבונות שלה. בסעיף "מורשי קניה" שבטופס, נכתב בכתב יד "יוסי בלבד/אישור טלפוני".

ביום 2.12.07, חתם הנתבע על "טופס פתיחת אשראי" נוסף (ת/3), על גבי טופס זהה. בסעיף "מורשי קניה" בת/3, נכתב "יוסי בלבד".

הנתבע מסר לתובעת שטר חוב, עליו נכתבה הערה "לביטחון למוטב בלבד". אין חולק, כי השטר נמסר, להבטחת האשראי שנתנה לו התובעת. השטר האמור נמסר לתובעת, כאשר הוא חתום, אך התאריך והסכום אינם כתובים בו. התובעת מילאה בשטר, את פרטי חובו הנטען של הנתבע, כפי שהופיע לטענתה בספריה, בחודש מרץ 2009 – 84,349.39 ₪, הוסיפה את התאריך 23.3.09, והגישה את השטר לביצוע בלשכת ההוצל"פ. זהו השטר אליו מתייחסת ההתנגדות.

3. הנתבע טען, בין היתר, בהתנגדותו, כי לא חב לתובעת חוב כלשהו, במועד בו הוגש השטר ללשכת ההוצל"פ. לטענתו, הוא פנה אל מנכ"ל התובעת דאז, מר רון וקסלר, וביקש לברר מדוע נדרש לשלם לתובעת, כאשר איננו חייב לה חוב כלשהו. מר וקסלר השיב לטענת הנתבע, כי בבדיקת מאזן שערך, מצא חשבוניות על שם הנתבע, מסוף שנת 2007 או תחילת שנת 2008, שלא שולמו, בסכום של למעלה מ-80,000 ₪.

הנתבע טען, כי רק לאחר פתיחת תיק ההוצל"פ, הועמדו מסמכי התובעת לעיונו, ומבדיקתו התברר, לטענתו "...כי חלק גדול מתעודות המשלוח כלל לא הגיעו אלי. לא הזמנתי ולא קיבלתי את הסחורה הרשומה בהן. לגבי החלק האחר של תעודות המשלוח בהן מופיעה צורת חתימתי יתכן שקיבלתי את הסחורה אך אם קיבלתיה אזי תמורתה שולמה כפי שאפרט בהמשך... בחלק מתעודות המשלוח לא רק שלא נרשם כי אני קיבלתי את הסחורה אלא נרשם שהסחורה התקבלה אצל "מוסטפה" או שמות דומים אחרים, שעה שהוסכם במפורש ובהדגשה על גבי תעודות המשלוח כי הסחורה תימסר לי בלבד ("ליוסי בלבד!!!"). סחורה שהוזמנה על ידי אלמוני ולא אישרתי את קבלתה אין ברישומה בספרי הזוכה כדי לחייב אותי. (תנאי אישור קבלת המשלוח על ידי, יכונה להלן – התנאי המאשר)".

בהמשך טען: "על חלק מתעודות המשלוח שוקסלר הציג בפני, אני מזהה את צורת חתימת ידי (אשר קל מאוד לזייפה) – במידה ואכן רכשתי את הסחורה אזי תמורתה שולמה לזוכה במועדי האשראי המוסכם".

הנתבע הוסיף וטען, כי שילם עבור הסחורה שרכש בשלושה אופנים – ישירות, בתוך תקופת האשראי המוסכמת; בדרך של תשלום ע"י הלקוח עבורו בוצעה העבודה; או תשלום ע"י בעל חוב או לקוח של הנתבע, במקום התמורה שחבו לנתבע.

לטענת הנתבע, בעת הבירור שערך עם מר וקסלר, נטל מר וקסלר תעודת משלוח, בה נכתב, כי הנתבע רכש סחורה אשר סופקה לאדם ששמו איציק, התקשר אל אותו אדם, ובשיחה עמו התברר, כי כלל אינו מכיר את הנתבע, ולא הזמין ממנו כל עבודה. לענין זה העיד הנתבע בהמשך, כאמור להלן, את מר יצחק דדון, הוא איציק, עמו נערך הבירור האמור.

הנתבע התייחס בהמשך, לחשבוניות שונות שנמסרו לב"כ ע"י התובעת, וטען, כי שילם את הסכומים הנקובים בהן. כן טען, כי עובר לחתימת טופס פתיחת האשראי מיום 2.12.07 – ת/3, פרע את כל התשלומים שחב עד אותו מועד.

הנתבע טען, כי מעולם לא ביקש ולא קיבל מהתובעת, או מספק אחר, אשראי, בסדר גודל כנקוב בשטר – למעלה מ-80,000 ₪, וכי האשראי שקיבל מן התובעת, עמד על אלפי שקלים בודדים.

4. התובעת העידה כעדים מטעמה, את מנהל הכספים שלה, מר רון וקסלר, באמצעותו הוגשו מסמכי הנה"ח הרלוונטיים, לרבות תעודות משלוח וחשבוניות, וכן את מר עודד סקורי, נהג, עובד התובעת, אשר לטענתה סיפק סחורה לנתבע במועדים שונים, כנקוב בתעודות משלוח מסוימות, בהן הופיע שמו של מר סקורי כנהג שסיפק את הסחורה.

הנתבע העיד לעצמו, וכן העיד כאמור, את מר יצחק דדון.

5. השטר שהוגש לביצוע, הינו כאמור שטר חוב, אשר נמסר לתובעת, כאשר איננו נושא תאריך וסכום. אין חולק, כי הנתבעת היא שמילאה פרטים אלה בשטר, וזאת, ע"פ סכומי החיובים בכרטסת הנתבע, שהתנהלה אצלה.

המחלוקת בין הצדדים, מתייחסת לעסקת היסוד, ובמסגרת זו, רובץ על התובעת הנטל להוכיח, את חובו הנטען של הנתבע. ככל שיעלה בידה להרים את הנטל האמור, ביחס לסכום החוב הנטען או חלקו, יעבור אל הנתבע הנטל להוכיח, כי פרע את החוב הנטען, כנטען בתצהירו שצורף להתנגדות.

גרסת התובעת נשענת כאמור, על מסמכי הנה"ח שלה, על עדות מר וקסלר, ועל עדות מר סקורי, המתייחסת לחלק מתעודות המשלוח.

התובעת נשענת גם על עדותו של הנתבע, המודה כי חלק מתעודות המשלוח חתומים בחתימה הנחזית כחתימתו, כאשר נמנע מלטעון, כי חתימתו זויפה.

ב"כ הנתבע טען בסיכומיו, כי הנטל להוכחת נכונות החתימה, רובץ על התובעת, על אף שאישר: "נכון שהוא לא טען טענת זיוף, הוא טען שהוא לא יודע מה החתימה, היא אכן דומה". סבורני, כי אין לקבל טענתו, לענין העברת הנטל, וזאת, משום שהנתבע נמנע כאמור מלטעון, שחתימתו על איזה מן המסמכים האמורים זויפה. יתרה מזאת, התברר בחקירתו, ששילם תשלומים שונים, בהסתמך על תעודות משלוח הנושאות חתימה זהה.

סבורני, כי ביחס לאותן תעודות משלוח, הורם הנטל להוכיח, כי נחתמו בידי הנתבע, ומכאן, שעל הנתבע היה לשלם עבור הפריטים המפורטים בהן. לתצהיר התובע, צורפה טבלה - נספח ט' לתצהיר, הכוללת סיכום החשבוניות שהוצאו, בגין תעודות המשלוח. סכומי החשבוניות שהוצאו בגין תעודות המשלוח, אשר נחתמו ע"י הנתבע, מסתכמים ע"פ נספח ט' האמור, ב-25,804 ₪.

6. סבורני, כי התובעת לא הרימה את הנטל להוכיח, את חובו הנטען של הנתבע, ע"פ יתר תעודות המשלוח. המדובר בתעודות משלוח, שחלקן אינן חתומות, וחלקן נחזות כחתומות ע"י אנשים אחרים. לטענת התובעת, נחתמו חלק מתעודות המשלוח האמורות, ע"י עובדיו של הנתבע. הנתבע העיד, כי שמות החותמים אינם מוכרים לו, וכי לא העסיק אותם, וחזר והעיד, כי ע"פ הסיכום בינו ובין התובעת, לא היה אדם אחר רשאי לקבל ציוד וחומרים, אלא היה על התובעת לספק את הציוד והחומרים, לידי הנתבע בלבד.

גרסת הנתבע לענין הסיכום הנטען, נתמכת על פני הדברים, בהערות שפורטו בתעודות המשלוח: "איש קשר 1 יוסי 050-2761459 איש קשר 2 יוסי בלבד!!!!!". הערות אלה מתיישבות עם הטענה, כי הנתבע דרש, שהחומרים והציוד יסופקו לידיו בלבד, ובתצהירו הסביר הנתבע, את הרקע להוספת ההערות האמורות לבקשתו, על תעודות המשלוח.

גם עדות מר יצחק דדון, תומכת בטענת הנתבע, לפיה יש להטיל ספק במהימנות תעודות המשלוח האמורות.

מר וקסלר, לא יכול היה להעיד, על ביצוע איזה מן המשלוחים, מידיעה אישית. עדותו לענין התנהלות הצדדים, או התנהלות מול קבלנים אחרים, אין בה די, להרים את הנטל להוכיח ביצוע המשלוחים המסוימים שבמחלוקת, לנתבע, ומעבר לכך, המדובר בעד שהינו מנהל בתובעת, ועל כן, מוחזק כמי שיש לו ענין בתוצאות המשפט. ביחס לחלק גדול מן המסמכים שבמחלוקת, עמדה עדותו כעדות יחידה של עד מעונין, עדות אשר בדומה לעדות יחידה של בעל דין, לא יטה ביהמ"ש לסמוך עליה ממצא עובדתי, אלא אם קיבלה כמהימנה לכל ארכה.

התובעת העידה את עובדה, מר עודד סקורי, אשר שמו נכתב על חלק מתעודות המשלוח, כמי שסיפק את הסחורה. מר סקורי העיד, כי סיפק סחורה לעובדי הנתבע, כאשר בכל פעם שוחח בטלפון עם הנתבע, אשר הורה לו למסור את הסחורה למי מעובדיו. מר סקורי הינו עדיין עובד התובעת, ומוחזק על כן, כעד המעונין בתוצאות המשפט.

יצוין, כי התובעת הגישה תצהיר עדות ראשית של מר סקורי, הכולל אישור, כי נחתם בפני עו"ד, לאחר שמר סקורי הזדהה בפניו. במהלך חקירת העד התברר, שכלל לא התייצב בפני עוה"ד, אלא חתם על המסמך ושלח אותו אל עוה"ד, שאישר אותו, בפקס. מטעם זה, ולבקשת ב"כ הנתבע, נפסל התצהיר, אם כי התובעת הורשתה להעיד את מר סקורי בעדות ראשית, במהלך הדיון אתמול. עוד התברר בחקירה, כי סעיף 3 בתצהיר האמור, שם נכתב, כי מר סקורי שימש סוכן מכירות אצל התובעת, לא היה נכון, וכי העד הועסק כנהג. עובדות אלה אינן מוסיפות למהימנות גרסת התובעת.

לא מצאתי מקום להעדיף את עדויות עדי התובעת, על פני עדות הנתבע, אשר הכחיש כאמור, ביצוע המשלוחים שבמחלוקת.

מעבר לכך, יש לזקוף לחובת התובעת, הימנעותה מהעדת עובדיה – הנהגים הנוספים אשר ביצעו, לטענתה, את המשלוחים, והימנעותה מהעדת מי מפקידיה, אשר ערך את תעודות המשלוח, כדי להסביר את פשר ההערה: "איש קשר... יוסי בלבד!!!!!", ועל מנת לסתור את גרסת הנתבע לענין זה.

יש אפוא לדחות את התובענה, ביחס לכל תעודות המשלוח, אשר לא נחתמו ע"י הנתבע.

7. אשר לטענות הנתבע, לפיהן פרע את כל חובותיו לתובעת, עובר לחתימת ת/3 ביום 2.12.07 – המדובר בטענות מסוג "פרעתי", שהנטל להוכיחן, רובץ כאמור על כתפי הנתבע.

עדותו של הנתבע לענין זה, נותרה כעדות יחידה של בעל דין בהליך אזרחי, על המשתמע מכך, כמפורט לעיל. עוד יש לזקוף לחובת הנתבע, ביחס לטענות האמורות, הימנעותו מצירוף מסמכים, לרבות מסמכי הנה"ח, שלו או של מי מלקוחותיו, להוכחת הטענה, וכן הימנעותו מהעדת אותם לקוחות או "בעלי חוב", אליהם הוא מתייחס בתצהיר עדותו הראשית.

הנתבע טען, כי התקשה לאתר ראיות להוכחת טענותיו אלה, נוכח הזמן שחלף מאז התשלום, ועד שנדרש ע"י התובעת לפרוע חובותיו הנטענים. קשה לקבל טענה זו, שכן, ממועד ביצוע התשלום הנטען – סוף שנת 2007, ועד לקבלת דרישת התובעת – חודש מרץ 2009 או סמוך לכך, חלפה תקופה של כשנה וחצי בלבד. אין לקבל, כי לאחר תקופה כזו, לא יכול היה הנתבע לאתר, ולו עד אחד, אשר יתמוך בגרסתו לענין פרעון החוב.

סבורני אפוא, כי יש לדחות את ההתנגדות, ביחס לסכום החוב הנובע מתעודות המשלוח, אשר נחתמו ע"י הנתבע, ואשר הסתכם כאמור ב-25,804 ₪ (קרן).

8. ההתנגדות נדחית אפוא, ביחס לסך 25,804 ₪ (קרן), ומתקבלת ביחס ליתר החוב הנטען.

נוכח התוצאה, וכאשר כאמור לעיל, הוגש תצהיר עדות ראשית של מר סקורי, אשר אושר, מבלי שהעד התייצב לפני עוה"ד המאשר, אין צו להוצאות.

לשכת ההוצל"פ תבצע הקטנת קרן, ביחס לסכום החוב הפסוק, לרבות שכ"ט עו"ד והוצאות בהוצל"פ, הנגזרים מסכום החוב. כפוף לכך, יבוטל עיכוב ההליכים בתיק ההוצל"פ, תוך 30 ימים מהיום.

ניתן היום, כ' טבת תשע"ג, 02 ינואר 2013, בהעדר הצדדים.