1. לפני בקשה לאישור הסדר פשרה בתובענה ייצוגית, בהתאם לסעיפים 19-18 לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: "חוק תובענות ייצוגיות").

2. התובעת הגישה בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד הנתבעת (להלן גם – "הנקל סוד"), שעניינה, בתמצית, בהטבעת סמל ה"ארנב" של "האגודה הישראלית נגד ניסויים בבעלי חיים" (להלן – "האגודה") על גבי מוצריה, שעה שלא הייתה רשאית לעשות כן. התובעת טענה, כי בעוד שמשמעותו של סמל הארנב היא שהמוצר שעליו הוא מוטבע יוצר ופותח ללא שנערכו ניסויים בבעלי חיים, הרי הנתבעת הטביעה על גבי מוצריה את סמל הארנב לאחר שנת 2002 על אף שהיא משתייכת לקונצרן הנקל המבצע ניסויים בבעלי חיים, וחרף העובדה שבאותה שנה הסירה האגודה את הכרתה בכשרות הנתבעת לשאת את הסמל. בכך, טענה התובעת, הטעתה הנתבעת את חברי הקבוצה וגרמה להם נזקים ממוניים - בשווי מחיר המוצרים עם הסימון המטעה שנרכשו על ידיהם, כמו גם נזקים לא ממוניים - בדמות עגמת נפש ופגיעה באוטונומיה של הרצון. התובעת עתרה לסעד הצהרתי, לפיו הטבעת סמל הארנב על גבי מוצרי הנתבעת בצירוף הכיתוב "לא נוסה בבעלי חיים" הוא מטעה. כן עתרה לפיצוי כספי בסך של כ-52 מיליון ש"ח בגין הנזקים הממוניים והלא-ממוניים שנגרמו לחברי הקבוצה, ולצו המורה לנתבעת להסיר את סמל הארנב ממוצאים המיוצרים או משווקים על ידיה. בהינתן שאי אפשר יהיה לאתר את חברי הקבוצה, גם להבנת התובעת, התבקש בית המשפט ליתן סעד לטובת הציבור, מכוח סעיף 20(ג) לחוק תובענות ייצוגיות.

3. הנתבעת הגישה תגובה לבקשת האישור במסגרתה טענה, בין היתר, כי מוצריה המשווקים בישראל מיוצרים על ידיה באופן עצמאי, אינם קשורים לניסויים בבעלי חיים, ואין רלוונטיות לשאלה האם חברת האם (להלן גם – הנקל גרמניה) מבצעת ניסויים בבעלי חיים אם לאו. סמל הארנב מסמל, לטענתה, כי המוצרים עליהם הוא מוטבע לא נוסו בבעלי חיים וכי לא נעשה שימוש בניסויים מעין אלו לצורך ייצורם או פיתוחם. לפיכך, הצרכן הסביר לא הוטעה ולא נגרם לו כל נזק. כמו-כן הועלו בתגובה טענות בדבר אי התקיימותם של יתר תנאי הסף.

4. בהחלטה מפורטת מיום 9.1.2011 אישר בית המשפט (כב' השופט בדימוס ע' בנימיני) את התובענה כייצוגית ביחס לראש הנזק הלא-ממוני בלבד (להלן – החלטת האישור), זאת לאחר ששוכנע כי התנהלות הנתבעת הייתה מטעה, פגעה באוטונומיה של הרצון של חברי הקבוצה וגרמה להם לעגמת נפש. הקבוצה המיוצגת הוגדרה בסעיף 32 להחלטת האישור, בזו הלשון:

"הלקוחות הפרטיים, העסקיים או המוסדיים... אשר מתנגדים לניסויים בבעלי חיים במוצרים לא-רפואיים, ורכשו מוצר כלשהו של המשיבה [הנקל סוד – י.ע] מתחילת שנת 2002 ועד מועד הגשת התביעה (17.7.07), לאחר שנוכחו כי הוא נושא את סמל הארנב, מבין אלו המשתייכים לאחת או יותר מן הקטגוריות הבאות:

(1) לקוחות אשר מקפידים שלא לרכוש מוצרים של יצרן שאינו מורשה להטביע את סמל הארנב, או אשר אינו נמצא ברשימה המומלצת של האגודה הישראלית;

(2) לקוחות המקפידים שלא לרכוש מוצרים של יצרן המשתייך לקונצרן העושה ניסויים בבעלי-חיים, גם אם המוצר עצמו אינו "נגוע" בניסויים שכאלו;

(3) לקוחות המקפידים שלא לרכוש מוצרים של יצרן המסתייע לצורך פיתוח מוצריו או ייצורם – חלקם או כולם – בידע של הקונצרן אליו הוא משתייך, שהושג תוך ניסויים בבעלי-חיים."

5. ביום 12.9.2011 צורפה לתובענה תובעת ייצוגית נוספת: "נח התאחדות ישראלית של ארגונים להגנת בעלי חיים"(להלן – עמותת נח), המאגדת בתוכה את כל הארגונים הפועלים בישראל לשם הגנה על בעלי חיים, לרבות ארגונים המתנגדים לעריכת ניסויים בבעלי חיים. בהמשך הגישו הצדדים את עדויותיהם הראשיות בתצהירים. בתוך כך הוגשו על ידיהם חוות דעת מומחים בתחום הסטטיסטיקה, אשר אמדו את מספר חברי הקבוצה.

6. עם פרישתו של כב' השופט בנימיני מכס השיפוט נותב התיק לטיפולי. ביום 12.11.2013 קיימתי קדם משפט מורחב, אשר במסגרתו חודדו השאלות השנויות במחלוקת ועמדות הצדדים ביחס אליהן, בפרט ביחס לגודלה של הקבוצה המיוצגת, זאת בהתבסס על ניתוח משפטי של הגדרת הקבוצה בהתאם להחלטת האישור, מחד גיסא, וניתוח חוות הדעת הסטטיסטיות שהגישו הצדדים, מאידך גיסא. עם תום הדיון הצעתי לצדדים לנסות להגיע להסכם פשרה בתובענה, במסגרתו ישולם פיצוי לטובת הציבור בסדר גודל של 4-3 מיליון ש"ח (בנוסף לסעדים האקוויטביליים).

7. ביום 26.1.2014 הגישו הצדדים בקשה לאישור הסדר פשרה, אשר תוקנה בעקבות הערות בית המשפט והוגשה בשנית ביום 16.2.2014. ביום 17.2.2014 הוריתי על פרסום הודעה בדבר הגשת הבקשה דנן בעיתונים ומשלוח העתק ממנה ליועץ המשפטי לממשלה, לממונה על הגנת הצרכן ולמנהל בתי המשפט. במסגרת ההודעה שפורסמה כאמור, פורטו עיקרי ההסדר והוגדרה הקבוצה. כמו כן, צוין בה, בין היתר, כי בתוך 45 ימים ממועד הפרסום רשאים חברי הקבוצה להגיש התנגדויות להסדר או לבקש רשות לצאת מן הקבוצה. הליכים אלו ננקטו בהתאם לנדרש בסעיפים 19-18 לחוק תובענות ייצוגיות.

8. לאחר הפרסומים הנ"ל הוגשו מספר התנגדויות. היועץ המשפטי לממשלה הודיע, באמצעות באת כוחו, כי הוא מותיר את ההכרעה ביחס להסכם הפשרה לשיקול דעת בית המשפט, אך העיר הערות מספר והתייחס להתנגדויות שהומצאו לעיונו.

9. סעיף 19(א) לחוק תובענות ייצוגיות מורה כי "בית המשפט לא יאשר הסדר פשרה אלא אם כן מצא, כי ההסדר ראוי, הוגן וסביר בהתחשב בעניינם של חברי הקבוצה, ואם הבקשה לאישור הסדר הפשרה הוגשה לפני שאושרה התובענה הייצוגית – גם כי קיימות, לכאורה, שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה וכי סיום ההליך בהסדר פשרה הוא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין." סעיף 19(ג) מוסיף וקובע, כי החלטת בית המשפט אם לאשר הסדר פשרה אם לאו תהיה מנומקת ותכלול, בין השאר, את הגדרת הקבוצה שעליה חל הסדר הפשרה, את עילות התובענה, את השאלות המשותפות לכלל חברי הקבוצה והסעדים הנתבעים ואת עיקרי הסדר הפשרה. בהחלטתו יתייחס בית המשפט, בין היתר, לפער בין הסעד המוצע בהסדר הפשרה לבין הסעד שחברי הקבוצה יכולים היו לקבל אילו היה בית המשפט מכריע בתובענה הייצוגית לטובת הקבוצה, להתנגדויות שהוגשו וההכרעה בהן, לשלב שבו נמצא ההליך, לחוות דעת הבודק, לסיכונים ולסיכויים שבהמשך ניהול התובענה הייצוגית אל מול יתרונותיו וחסרונותיו של הסדר הפשרה, ולעילות ולסעדים שלגביהם מהווה ההחלטה לאשר את הסדר הפשרה מעשה בית דין כלפי חברי הקבוצה שעליהם חל ההסדר. להלן אבחן את הסדר הפשרה המוצע על פי אמות מידה אלה.

10. עילות התביעה הן הטעיה נזיקית וחוזית, ועשיית עושר ולא במשפט.

11. הגדרת הקבוצה הנה כאמור בסעיף 32 להחלטת האישור (וראו גם סעיף 4 לעיל).

12. השאלות המהותיות שבעובדה ובמשפט, המשותפות לכאורה לכל חברי הקבוצה הן אלו: האם הנתבעת הייתה רשאית לשווק את מוצריה עם סמל הארנב מתחילת שנת 2002; האם הנתבעת עשתה שימוש בידע של הנקל גרמניה לצורך פיתוח או ייצור מוצרים שנמכרו בישראל כשהם נושאים את סמל הארנב, והאם ידע זה הושג תוך עריכת ניסויים בבעלי חיים; האם שיווק מוצרים הנושאים את סמל הארנב לאחר שנת 2002 עולה כדי הטעיה או חוסר תום לב במשא ומתן; מהו הנזק הלא-ממוני שנגרם לחברי הקבוצה (וראו: סעיף 54 להחלטת האישור).

13. במסגרת הסכם הפשרה הוסכם כי יינתן צו מניעה קבוע על פיו הנתבעת לא תטביע בעתיד את סמל הארנב על מוצריה, בלא קבלת אישור מהאגודה. בהקשר זה הובהר כי ייתכן שקיימים עדיין מוצרים הנושאים את סמל הארנב שיוצרו או שווקו בתקופה הרלוונטית לתובענה, וכי לא התבצע איסוף של מוצרים אלה.

14. כמו כן התחייבה הנתבעת לשלם, בתוך 30 ימים מיום אישור הסדר הפשרה, פיצוי לטובת הציבור בסך כולל של 3,200,000 ש"ח, שיינתן על דרך של תרומה בחלקים שווים לארבעה גופים החברים בעמותת נח, הפועלים להגנה על בעלי חיים בתחום הניסויים בבעלי חיים: האגודה הישראלית נגד ניסויים בבעלי חיים (ע"ר 580052439); עמותת תנו לחיות לחיות (ע"ר 580176832); עמותת מאחורי דלתות המעבדה (ע"ר 580510006); והעמותה למען מדע מוסרי (ע"ר 580379899). עמותות אלה עוסקות, בין היתר, בפעולות חינוך והסברה, הפצת מידע, פעולות מחאה, נקיטה בהליכים משפטיים, קידום חקיקה ואכיפת החוק הקיים.

הצדדים ציינו, כי הואיל וטרם ניתן לעמותת מאחורי דלתות המעבדה אישור ניהול תקין מטעם רשם העמותות, ימונה נאמן שיחזיק בכספים המיועדים לה על פי הסכם הפשרה בחשבון נאמנות, ויוודא כי כספים אלה ישמשו רק למטרות העמותה.

בהסכם הפשרה הותנה, כי לשם הבטחת השימוש בכספים לייעודם על פי הסכם הפשרה יחויבו העמותות להמציא לנתבעת ולבית המשפט מידי שנה דו"ח מפורט, מאומת ומאושר על ידי רו"ח חיצוני, שבו יפורט בדיוק מה נעשה עם הכספים שהגיעו לידי העמותות השונות, וזאת עד למיצוי הסכום שהתקבל על ידי כל עמותה. העמותות יישאו בשכ"ט רואה החשבון.

15. בהתאם להסדר הפשרה הוא מהווה מעשה בית דין לגבי כל חברי הקבוצה הן כלפי הנתבעת הן כלפי הנקל גרמניה ו- Henkel AG & Company, KgaA.

16. לאחר פרסום ההודעה בדבר הסדר הפשרה הוגשו, כאמור, מספר התנגדויות שעיקריהן יפורטו להלן:

א. ביום 1.4.2014 הוגשה התנגדותה של גב' איריס בג'רנו שציינה כי היא טבעונית, פעילה למען זכויות בעלי חיים, מתנגדת לניסויים בבעלי חיים לצרכים שאינם נוגעים להצלת חיי אדם, ומקפידה לרכוש מוצרים (לא רפואיים) הנושאים את סמל הארנב בלבד. בבסיס התנגדותה עומדת הצעת הצדדים להעברת חלק מכספי התרומה לעמותת מאחורי דלתות המעבדה. לדבריה נגד עמותה זו עומד דו"ח של רשם העמותות מיום 21.10.2013, המצביע על ליקויים חמורים בהתנהלותה. גב' בג'רנו ציינה כי לא תתנגד להסכם פשרה שלא יכלול תרומה לעמותה זו.

ב. ביום 2.4.2014 הוגשה התנגדות הגב' יעל כרמלי, המעידה על עצמה כי מזה עשור היא מקפידה לרכוש מוצרים שלא נוסו על בעלי חיים ושאינם מכילים רכיבים מן החי, וכי רכשה מספר מוצרים של הנתבעת. גב' כרמלי מתנגדת להסכמה בהסדר הפשרה לפיה לא ייאספו מוצרי הנתבעת הנושאים את סמל הארנב שכבר יוצרו או שווקו. כמו כן, היא מתנגדת להעברת תרומה לעמותת מאחורי דלתות המעבדה נוכח חקירת רשם העמותות המתנהלת נגדה, וכן להעברת התרומה לעמותת תנו לחיות לחיות העוסקת, לטענתה, בהצלת חיות מחמד ומטרתה אינה מניעת ניסויים בבעלי חיים.

ג. ביום 10.4.2014 הוגשה התנגדות מטעם מרכז השלטון המקומי בישראל, המייצג את כלל הרשויות המקומיות בישראל. לעמדתו, יש להעביר את סכום הפשרה לטובת תגבור פעילותן של המחלקות הווטרינריות ברשויות המקומיות, העוסקות בפיקוח והגנה על בעלי חיים, ביצוע פעולות למניעת הפצת מחלות בעלי חיים והגנה על בריאות הציבור בתיאום עם משרד הבריאות ומשרד החקלאות, וכן בפיקוח ואכיפה של חוקים ותקנות הנוגעים לרישוי עסקים ולאחזקת בעלי חיים ברשות המקומית.

ד. אוסיף כי ביום 12.5.2014, זמן ניכר לאחר שחלף המועד להגשת התנגדויות, הוגשה התנגדות של שישה מתנגדים הטוענים כי הינם חברי קבוצה. הטענות באשר לסיבה לאיחור הניכר בהגשת ההתנגדות לא נתמכו בתצהיר. נוכח העדרו של טעם מבורר המצדיק את הארכת המועד יש לדחות התנגדויות אלו ולו בשל האיחור בהגשתן, וכך אנוכי מורה.

17. ביום 13.4.2014 הגיבה הנתבעת לשלוש ההתנגדויות שהוגשו במועד וציינה, כי בהינתן העובדה שמאז שנת 2006 היא אינה עושה שימוש בסמל הארנב ובהתחשב בחיי המדף של המוצרים הנדונים קרוב לוודאי כי כיום לא נותרו עוד על המדפים מוצרים הנושאים את סמל הארנב. מכל מקום, ציינה כי טכנית לא ניתן לאסוף מוצרים בודדים.

18. ביום 27.4.2014 הוגשה תגובת התובעות לשלוש התנגדויות שהוגשו במועד. במסגרת התגובה הצטרפו התובעות לטענות הנתבעת באשר לסיכוי המזערי כי עדיין קיימים מוצרים של הנתבעת הנושאים את סמל הארנב על הדפים, וביחס להיעדר האפשרות לאספם. אקדים ואומר, כי בשים לב לכך שלמן ההתרחשות נשוא התובענה ועד היום חלפו כשמונה שנים, עמדה זו מקובלת עלי.

אשר להתנגדות מרכז השלטון המקומי ציינו התובעות כי גוף זה אינו נמנה על חברי הקבוצה המיוצגת ולעמדתן די בכך כדי לדחות את התנגדותו על הסף. לגופה של ההתנגדות צוין כי מרכז השלטון המקומי או הרשויות המאוגדות במסגרתו אינם פועלים לשם הגנה על בעלי חיים בתחום הניסויים בבעלי חיים. עוד נטען כי יש לדחות את ההתנגדות הנ"ל משום שכספי התרומה לטובת הציבור לא נועדו לשם כיסוי "בורות תקציביים" של רשויות מקומיות.

אשר להתנגדות להעברת כספים לעמותת תנו לחיות לחיות ציינו התובעות, כי בניגוד לנטען ע"י גב' כרמלי עמותה זו עוסקת בהגנה על חיות המעבדה על דרך של מאבק ציבורי ומשפטי, מאבק להגבלה או ביטול הסחר בחיות מעבדה, חשיפת ניסויים אכזריים בניגוד להוראות הדין ופעילות לשיקומם של בעלי חיים שעברו ניסויים. לאישוש הטענה צירפו התובעות את תגובת היועץ המשפטי של העמותה המפרט את פעילותה רבת השנים בתחום זה.

אשר לתרומה לעמותת מאחורי דלתות המעבדה ביקשו, תחילה, התובעות לדחות את ההתנגדויות שהוגשו בהדגישן כי הסכם הפשרה כולל מנגנון פיקוח מיוחד ביחס לכספי התרומה לעמותה זו. בהמשך, בעקבות הגשת עמדת היועץ המשפטי לממשלה, הודיעו התובעות כי העמותה ויתרה על חלקה בכספי הפיצוי כדי למנוע עיכובים נוספים באישור הסדר הפשרה. בהתאם לכך ביקשו התובעות כי סכום הפשרה יחולק בחלקים שווים לשלוש העמותות האחרות עליהן הוסכם.

19. היועץ המשפטי לממשלה הותיר, כאמור, את ההכרעה בעניין הסדר הפשרה לשיקול דעתו של בית המשפט. יחד עם זאת העיר, באמצעות באת כוחו, מספר הערות הן ביחס להסדר הפשרה הן ביחס להתנגדויות שהוגשו. להלן יפורטו הערותיו של היועץ המשפטי לממשלה ובצידן התייחסותי אליהן והכרעתי בהתנגדויות:

הערה א': ראוי כי הנתבעת תתחייב שלא להטביע יותר את סמל הארנב על מוצריה כלל (אף אם הסמל אינו של האגודה הישראלית), מן הטעם שהטעיה יכולה להיווצר גם נוכח הטבעת סמל ארנב אחר.

ביום 7.5.2014 הודיעה הנתבעת כי היא מסכימה להימנע מהטבעת סמל ארנב כלשהו על מוצריה. אני הופך הסכמה זו לחלק מפסק דיני. בכך בא עניין זה על תיקונו.

הערה ב': יש לקבוע כי הנתבעת אינה רשאית לפרסם את העברת כספי הפיצוי לעמותות, השייכים למעשה לחברי הקבוצה, כתרומה פילנטרופית מטעמה.

במסגרת הודעת הנתבעת מיום 7.5.2014 צוין כי ממילא לא היה בכוונתה להציג את התרומה בדרך זו, כפי שאף עולה, להשקפתה, מנוסח המודעה שפורסמה לציבור. למען הסר ספק אבהיר, כי על הנתבעת להימנע מהצגת התרומה כפילנטרופית גם בפרסומים שאינם הודעות המפורסמות מכוח חוק תובענות ייצוגיות או מכוח החלטות בית המשפט.

הערה ג': אשר לתרומה לעמותת מאחורי דלתות המעבדה - ראוי כי העמותות להן ייתרמו הכספים נושא הסדר הפשרה לא יהיו כאלה שיש לגבי פעילותן אינדיקציות שליליות.

כפי שכבר צוין לעיל, נוכח הערה זו ויתרה עמותת דלתות המעבדה על חלקה בכספי התרומה, וטוב שעשתה כן.

הערה ד': ראוי לשאוף כי המטרה הציבורית של העמותות המקבלות את התרומה תהלום ככל האפשר את חברי הקבוצה.

מהחומר המונח לפני לרבות תגובת התובעות מיום 27.4.2014 על נספחיה, עולה, כי מטרת שלוש העמותות, שנבחרו לקבל את התרומה במסגרת הסכם הפשרה, היא הגנה על בעלי חיים לרבות מניעת ניסויים בבעלי חיים. שלוש העמותות נבחרו על ידי עמותת נוח, המשמשת כארגון גג של הארגונים השונים הפועלים בישראל להגנה על בעלי חיים, והיועץ המשפטי לממשלה, האמון על האינטרס הציבורי, לא ראה להסתייג מבחירתן (להבדיל מהסתייגותו, שהתקבלה, לגבי עמותת מאחורי דלתות המעבדה). לפיכך, איני רואה מניעה לאשר את העברת התרומות לשלוש העמותות שנבחרו, לאמור: האגודה הישראלית נגד ניסויים בבעלי חיים, תנו לחיות לחיות, והעמותה למען מדע מוסרי (לעניין ניתוב הפיצוי לעמותות, ראו גם את האמור בסעיף 25 שלהלן).

הערה ה': מרכז השלטון המקומי אינו נמנה על הגופים הרשאים להגיש התנגדות להסדרי פשרה במסגרת תובענות ייצוגיות בהתאם לסעיף 18(ד) לחוק תובענות ייצוגיות.

אכן, מרכז השלטון המקומי אינו נמנה על חברי הקבוצה ואף אינו "רשות ציבורית הפועלת לקידום מטרה ציבורית בקשר לעניין שבו עוסקת ... התובענה הייצוגית, [או] ארגון, שאישר השר לענין זה, הפועל לקידום מטרה ציבורית כאמור", כמשמעותם בסעיף 18(ד) לחוק תובענות ייצוגיות. כעולה מהתנגדותו של המרכז, תפקידו לייצג את הרשויות המקומיות המאוגדות במסגרתו ולקדם את ענייניהן מול הכנסת והממשלה, לפני מוסדות וארגונים וכן בערכאות משפטיות ביחס לפעילותו. אמנם לרשויות המאוגדות במרכז זו סמכות סטטוטורית למינוי וטרינר והן פועלות, על פי הטענה, בין היתר לפיקוח, מניעת התעללות וחילוץ על בעלי חיים, אולם עיקר פעילותן מרוכז בהגנה על הציבור מפני בעלי חיים, מניעת הפצת מחלות וכיוצא בזה, ולא בהגנה על בעלי חיים בתחום הניסויים בבעלי חיים – שזוהי מטרת התובענה הייצוגית. אשר על כן, מרכז השלטון המקומי אינו נמנה על הזכאים להתנגד להסדר הפשרה ומכל מקום, בהינתן שמטרתו הציבורית אינה הולמת את מטרת חברי הקבוצה אין מקום להתערב בהסכמת הצדדים, הנתמכת בעמדת היועץ המשפטי לממשלה, שלא לזכותו בכספי התרומה.

20. הצדדים ביקשו מבית המשפט להימנע ממינוי בודק נוכח העובדה כי הסדר הפשרה מבוסס על מתווה שהוצע על ידי בית המשפט בהתבסס על חוות הדעת המומחים שהוגשו על ידי הצדדים. ואכן, העובדה כי שיעור הפיצוי במקרה דנן נגזר מהמלצת בית המשפט, המבוססת על ניתוח חוות הדעת שהגישו הצדדים באספקלריית החלטת האישור - מייתרת את הצורך במינוי בודק.

21. סכום הפיצוי הכולל שישולם על ידי הנתבעת בהתאם להסכם הפשרה נמוך משמעותית מסכום התובענה, אולם הוא נגזר מראש הנזק הלא-ממוני בלבד, שרק לגביו אושרה התובענה הייצוגית, כמו גם מניתוח חוות הדעת הסטטיסטיות שהגישו הצדדים, ומהערכת הסיכויים והסיכונים הכרוכים בניהול התובענה, לרבות הקושי לשכנע בקיומו של נזק לא ממוני מסוג פגיעה באוטונומיה שביחס אליו נקבעו אמות מידה מחמירות (ראו: ע"א 10085/08 תנובה מרכז שיתופי נ' עזבון המנוח תופיק ראבי ז"ל (4.12.2011); ע"א 4333/11 דניאל סלומון נ' גורי יבוא והפצה בע"מ (12.3.2014)).

22. נוכח מכלול הנתונים, ובפרט תיקונו של המצג המטעה והתחייבות הנתבעת שלא להטביע עוד את סמל הארנב על מוצריה, מזה, והפיצוי שהתחייבה הנתבעת להעניק לטובת הציבור, מזה, אני סבור, כי הסדר הפשרה הינו ראוי, הוגן וסביר בהתחשב בעניינם של חברי הקבוצה, וכי סיום ההליך בפשרה הוא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת. הסדר הפשרה אף מקדם את תכליות התובענה הייצוגית בדבר הרתעה, מתן סעד הולם לנפגעים מהפרת הדין וניהול יעיל, הוגן וממצה של תביעות. נוכח כל האמור, אני מאשר את הסדר הפשרה, ונותן לו תוקף של פסק דין.

לצורך הבטחת השימוש בכספים לייעודם אני מוסיף וקובע, כי הנתבעת תעביר את מלוא סכום הפיצוי בסך של 3,200,000 ש"ח לידיהם הנאמנות של ב"כ התובעות, וזאת תוך 30 יום. ב"כ התובעות לא יעבירו לעמותות את חלקן בפיצוי אלא לאחר שיומצאו להם המסמכים הבאים, ובכפוף לאישור נוסף של בית המשפט: אישור ניהול תקין מטעם רשם העמותות; תכנית פעולה מפורטת בדבר השימוש בכספים, שאושרה כדין על ידי מוסדות העמותה המוסמכים; התחייבות של העמותה שלא להשתמש בכספים אלא למטרות שיועדו להם בתכנית הפעולה, וכן התחייבות להמציא מדי שנה לתובעות ולבאי כוחן, לנתבעת ולבאת כוחה, ולבית המשפט, דו"ח, מאומת ומאושר על ידי רו"ח חיצוני שהעמותות יישאו בשכרו, שבו יפורט מה נעשה עם הכספים שהגיעו לידי העמותות השונות, וזאת עד למיצוי הסכום שהתקבל על ידי כל עמותה.

23. הצדדים המליצו, כי הנתבעת תישא בשכ"ט ב"כ התובעות בסך 576,000 ש"ח (18% מסכום הפיצוי) בתוספת מע"מ, ובגמול לתובעות בסך 120,000 ש"ח, שיתחלקו כך שלתובעת 1 ישולמו 100,000 ש"ח ולתובעת 2 ישולמו 20,000 ש"ח. אשר לגמול יש להביא בחשבון, בין היתר, את השיקולים המפורטים בסעיף 22 לחוק תובענות ייצוגיות. אשר לשכ"ט ב"כ התובעות יש להביא בחשבון, בין היתר, את השיקולים המפורטים בסעיף 23 לחוק תובענות ייצוגיות, ובכלל זה, את התועלת שהביאה התובענה הייצוגית לחברי הקבוצה, את מידת חשיבותה הציבורית ואת הסיכון שנטלו על עצמם התובעות ובאי כוחן בניהול ההליך ואת ההוצאות שהוצאו לשם כך. במקרה דנן ההליך התנהל משך שנים, התקיימו בו דיונים רבים והליך הוכחות (בשלב בקשת האישור). התשתית העובדתית והמשפטית לא הייתה פשוטה, וטרחת ב"כ התובעות הייתה לא מבוטלת והובילה לפשרה הכוללת סכום פיצוי משמעותי שיאפשר לקדם את המטרה נושא התובענה הייצוגית. ב"כ התובעות אף ייטול חלק בפיקוח על ביצוע הסכם הפשרה, כמפורט לעיל. בנסיבות אלו איני רואה סיבה שלא לאשר את שכר הטרחה והגמול המומלצים, ואלו ישולמו כדלקמן: סך של 400,000 ₪ בתוספת מע"מ, בצירוף סכומי הגמול, ישולמו ביחד עם העברת מלוא סכום הפיצוי לידי ב"כ התובעות כאמור בסעיף 22 לעיל ובכפוף להעברתו בפועל; יתרת שכר הטרחה בסך של 176,000 ש"ח ומע"מ תשולם לאחר קבלת אישורו הנוסף של בית המשפט הנזכר בסעיף 22 לעיל והעברת הכספים בפועל לידיהן של העמותות.

24. אני מורה על פרסום הודעה לפי סעיף 25(4) לחוק תובענות ייצוגיות. ב"כ הצדדים יגישו לאישורי בתוך 14 ימים את נוסח הפרסום, התואם את כל האמור לעיל.

25. בשולי האמור לעיל אבקש להוסיף את ההערה הבאה: ניתוב הפיצוי שלו זכאים חברי הקבוצה כתרומה לשלוש העמותות דלעיל נעשה במקרה דנן כפיצוי "לטובת הציבור", בגדריו של סעיף 20(ג) לחוק תובענות ייצוגיות. בהינתן הקושי המובנה לאתר את חברי הקבוצה אכן ראוי לנתב את ההטבה הכספית שבהסדר הפשרה לטובת הציבור. יחד עם זאת, ביצוע הפיצוי באמצעות העברת הכספים לעמותות בחסותו של בית המשפט – הגם שהוכר זה מכבר על ידי ההלכה הפסוקה (ראו עניין תנובה הנ"ל)- מעורר שורת שאלות וקשיים. עמדה על כך כב' השופטת שטמר בהחלטתה בת"צ (מרכז) 47395-11-10 מינוף ויזמות בע"מ נ' דרך ארץ היווייז (1997) בע"מ [26.12.2013]:

...הפיצוי באמצעות תרומה מעלה שאלות חדשות, שיש להתחשב בהן טרם אישור הפיצוי לעמותות המוצעות: מהן שאלות הנוגעות לעצם בחירת העמותה, והיותה ראויה ומסוגלת להשתמש בכספים הנוספים לצרכים שנמנו במטרותיה; מהן שאלות הנוגעות לאופן הבחירה, כגון לגבי קשרים קודמים בין מי מן הצדדים לבין העמותה; ומהן הנוגעות לאפשרות לפקח כי הכספים שיועברו לעמותה ישמשו למטרות שהוצהר עליהן. לשאלות נוספות אלה אין מענה בחוק תובענות ייצוגיות.

...

חוסר נחת עולה מעצם הצורך לדון בתרומות, בשאלות של שוויון ואפליה, קרבה וריחוק, ועוד כהנה. תהיות בדבר תפקידו של בית המשפט בהעברת כספים למי שאינם צדדים לפניו ואין מדובר בזכותם לכסף. שאלה היא אם בכלל ראוי לבית המשפט לדון בכגון דא...

בענייננו באו חלק מהקשיים על פתרונם - זאת לאחר שמקבלי התרומות נבחרו על ידי ארגון הגג של הארגונים השונים הפועלים בישראל להגנה על בעלי חיים (עמותת נוח), מבלי שבאה על כך הסתייגות של היועץ המשפטי לממשלה, זולת זו הנוגעת לעמותת מאחורי דלתות המעבדה, שהתקבלה. עם זאת, מבקש אני להצטרף לשאלתה העקרונית של כב' השופטת שטמר ולהקשות, האם מעיקרא ראוי שבית המשפט ייטול חלק פעיל בהליך ניתובם של כספים ליעדים חברתיים (מעבר למתן הוראה בדבר ייעודם הכללי). על פני הדברים נראה, כי העיסוק בבחירת הגופים מקבלי התרומות ובדיקת כשירותם והתאמתם, כמו גם פיקוח על השימוש הנעשה בתרומות הלכה למעשה – אמור להיעשות על ידי הרשות המבצעת. בית המשפט יכול כמובן להיות שותף להליך באמצעות העברת ביקורת שיפוטית על החלטותיה של הרשות המבצעת, אך דומה שאין זה ראוי כי יקבל את ההחלטות הראשוניות במקומה. נוכח האמור לעיל, מאחר שנושא זה על היבטיו השונים אינו מוסדר בחוק תובענות ייצוגיות או בתקנות שהותקנו מכוחו, ובהינתן שמתן פיצוי לטובת הציבור בדרך של העברת ההטבה הכספית לעמותות הוכר על ידי ההלכה הפסוקה והולך והופך לפרקטיקה שגורה - ראוי כי המחוקק ייתן עליו את דעתו.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים, ליועץ המשפטי לממשלה, וכן למנהל בתי המשפט לצורך רישומו בפנקס התובענות הייצוגיות.

ניתן היום, י"ח סיוון תשע"ד, 16 יוני 2014, בהעדר הצדדים.