1. לפני בקשת התובעת להגשת עדות מפריכה לפי תקנה 158 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 (להלן: " תקנות סד"א").

הבקשה

1. לטענת התובעת, טענתה העיקרית בתובענה עוסקת ביכולתה לייצר כקבלן ראשי את מצברי צוללות הדולפין. בסעיף 77 לתצהיר עדות ראשית מטעם מר חנוך לאופר, הודיעה התובעת למשרד הביטחון, כי רצונה להגיש הצעה עצמאית, אולם האחרון סירב לשקול הצעה זו.

עוד טענה, כי במסגרת ראיות משרד הבטחון נטען, כי הצעת התובעת היתה "בלתי מציאותית", אין באפשרותה לייצר את מצברי הצוללות היות והרכיב המרכזי במצברי הצוללות הינו הלוחות השלילים, לוחות שניתן לרכוש רק מאקסייד או אנרסיס. ב"כ התובעת הוסיף, כי טענות אלו לא נתמכו באף מסמך או ראייה.

בנוסף טענה, כי מר חנוך לאופר לא נשאל בחקירתו, אם ברשותו הידע לייצור המצברים ואם ביכולת התובעת לייצר את הרכיב החשוב במצברים.

התובעת הדגישה, כי עדי הנתבעת, מר משה דויקו ומר ניצן שקד, נחקרו בעניין זה, ולטענתם התובעת לא יכולה לייצר מצברי צוללות דולפין בשל חוסר ידע לגבי הלוחות השליליים. מאחר ומדובר בטענה מפתיעה, הוגשה בקשה זו להגשת תצהיר מפריך לטענה.

תגובה לבקשה

3. הנתבעת השיבה, כי דין הבקשה להידחות. לטעמה, אין מדובר בטענה חדשה או מפתיעה, אלא בטענה שנטענה מראשית ההליך ולמשך כל אורכו ומכאן שבקשת התובעת הינה בבחינת עריכת מקצה שיפורים.

עוד טענה, כי בתאריך 15.3.2012 הוגשו ראיות התובעת, במקור הוגש תצהיר מטעם מר אלישע לאופר. בתאריך 31.1.2013 הוגשו ראיות הנתבעת. בתאריך 22.5.2013 הוגשה בקשה מטעם התובעת לפיה לא ייחקר מר אלישע לאופר וזאת בשל מצבו הרפואי ולפיכך בתאריך 26.5.2013 הוגש תצהיר מטעם מר חנוך לאופר. תצהיר זה הוגש כארבעה חודשים לאחר שהוגשו ראיות הנתבעת ועל כן לא ניתן לטעון שהתובעת הופתעה מטענות הנתבעת.

עוד טענה, כי בתיק זה נחקרו עדי התביעה וההגנה ובתאריך 26.5.2014 וניתן כבר צו לסיכומים.

4. ב"כ הנתבעת הוסיף, כי הגשת ראיות מצד התובעת לאחר סיום שלב ההוכחות הינה חריגה, פוגעת בסדר שמיעת הראיות ומקנה לתובע יתרון בלתי הוגן, שכן ניתנת לו האפשרות להביא ראיות נוספות לאחר שהובאו ראיות הנתבעת ולאחר שנחקרו כלל העדים.

עוד טען, כי תקנה 158(א)(1) לתקנות סד"א קובעת את סמכותו של בית המשפט להתיר לתובע להגיש ראיות מפריכות, אולם בפסיקה נקבע, כי ביהמ"ש יתיר לתובע להגיש ראיות מפריכות רק במקרים חריגים ויוצאים מן הכלל (רע"א 800/14 קרגל בע"מ נ' י.א. אריזות שיווק (1988) בע"מ (21.5.2014)).

מעבר לאמור טען, כי ההפרדה המלאכותית שמנסה התובעת ליצור בין הטענה לחוסר מסוגלותה לייצר מצברי הצוללות, לבין חוסר מסוגלותה לייצר מצברי הצוללות בגלל חוסר ידע לגבי לוחות שליליים, כאילו מדובר בשתי טענות נפרדות, אינה יכולה להישמע. אין מדובר בשתי טענות כי אם בטענה אחת.

תשובה לתגובה

5. התובעת השיבה, כי אין אינה מנסה ליצור הפרדה מלאכותית בין הטענה לגבי חוסר מסוגלותה לייצר מצברי הצוללות לבין חוסר מסוגלותה לייצר מצברי צוללות בשל חוסר ידע לגבי לוחות שלילים. התובעת הוסיפה, כי טענתה, ולפיה היתה מסוגלת לייצר כקבלן ראשי את מצברי צוללות הדולפין, הינה טענה כללית. אולם הטענה שנטענה על ידי עדי משרד הבטחון, לפיה התובעת אינה יכולה לייצר מצברי צוללות דולפין בשל חוסר ידע לגבי לוחות שליליים, הינה טענה ספציפית. טענה זו הועלתה לראשונה בחקירתו הנגדית של מר משה דויקו, ומדובר בטענה שגויה אשר הפתיעה את התובעת.

עוד נטען, כי אין מדובר בהגשת תצהיר משלים, אלא בהגשת תצהיר מפריך העוסק אך ורק בשאלת הידע לגבי הלוחות השלילים אשר היה קיים בידי התובעת.

דיון

6. תקנה 158(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי , התשמ"ד- 1984 (להלן: "תקנות סד"א") קובעת:

מיום 9.6.1990

תק' תש"ן-1990

ק"ת תש"ן מס' 5266 מיום 10.5.1990 עמ' 598

החלפת פסקה 157(3)

הנוסח הקודם:

"158. (א) לא הודה הנתבע בעובדות שטען להן התובע, יהיה סדר הטיעון

כזה:

(1) התובע רשאי לפתוח בהרצאת פרשתו ויביא ראיותיו, לרבות ראיות שבכתב, אחריו רשאי הנתבע להרצות את פרשתו ויביא ראיותיו הוא; בית המשפט רשאי, לפי שיקול דעתו, להרשות לתובע להביא ראיות מפריכות;"

א' גורן בספרו "סוגיות בסדר דין אזרחי" (מהדורה אחת עשרה, תשע"ג) עמ' 555 מציין כך:

"תקנה 158 קובעת את סדר הטיעון בתובענה, שבה הנתבע לא הודה בעובדות שהתובע טען להן בתביעתו. תחילה יביא התובע את ראיותיו; אחריו יביא הנתבע את ראיותיו שלו. לעתים ניתן להתיר לתובע להביא ראיות מפריכות. כל בעל דין רשאי להקדים ולפתוח בהרצאת עמדתו לפני הבאת ראיותיו.

אין לבקש הגשת ראיות מפריכות בשלב ראיות התביעה. על פי הסדר הקבוע בתקנה 158 (א)(1) מקומה של בקשה להגיש ראיות מפריכות הוא לאחר סיום הוכחות ההגנה."

עו"ד משה קשת בספרו " הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי הלכה ומעשה" (מהדורה 15, תשס"ז) כרך ב' עמ' 1154 מציין כך:

"תקנה 158(א)(1) קובעת, כי בידי בית המשפט הסמכות להרשות לתובע להביא ראיות מפריכות. לעניין זה נקבע, כי הסמכות נתונה רק לעניין הפרכת ראיותיו של הנתבע... על פי לשון התקנה, הזכות להבאת ראיות מפריכות נתונה לתובע בלבד. טעמה של ההוראה מובן מעצמו. אם הנתבע מבקש להפריך ראיה מראיות התובע, רשאי הוא לעשות כן במהלך פרשת ההגנה הבאה לאחר פרשת התביעה... כאשר הזכות להביא ראיות לסתור מעוגנת בחוק- אין בית המשפט מוסמך לשלול מבעל דין זכות זו..."

"מתוך תקנה 158(א)(1) לא ברור באיזה שלב מותר לבעל דין להביא ראיות מפריכות, שכן בעוד שבתקנות הקודמות נאמר ' בטרם יסכם הנתבע את הפרשה'. הושמטו מילים אלה מתקנות התשמ"ד- דבר היכול ללמד, כי ניתן להגיש ראיות מפריכות גם לאחר מכן, בהתאם לשיקול דעת בית המשפט."

מהכלל אל הפרט

7. בתאריך 26.5.2014 לאחר סיום חקירת עדי הנתבעת ניתן צו להגשת סיכומים ובתאריך

11.6.2014 הוגשה בקשה זו מטעם התובעת להגשת ראייה מפריכה.

8. לאחר עיון בבקשה, בתגובה ובתשובה לתגובה סברתי כי דין הבקשה להתקבל. הטענה ולפיה התובעת לא הייתה יכולה לייצר מצברי צוללות דולפין בשל חוסר ידע לגבי לוחות שליליים, עלתה במהלך החקירה הנגדית להבדיל מהעולה בתצהירו של תת אלוף (במיל') ניצן שקד לעניין הלוחות השליליים לפיו:

"9. חשוב להדגיש כי הרכיב המרכזי במצברי הצוללות הינו הלוחות השליליים שאותם ניתן היה לרכוש רק מאקסייד או אנרסיס. זה הרכיב המרכזי שמיוצר על ידי החברות הללו- זה הסוד המקצועי שלהן."

טענה זו שבתצהיר הינה טענה כללית בלבד, אין בה התייחסות לחוסר יכולתה של הנתבעת לייצר את הלוחות השליליים, טענה בדבר חוסר יכולה של התובעת לייצר את הלוחות השליליים עלתה כאמור במסגרת החקירה הנגדית. לפיכך, יכול וייטען כי עצם העלאת הטענה הכללית מלמדת גם על חוסר המסוגלות הספציפית אצל התובעת, יחד עם זאת, נושא זה לא נטען ברחל ביתך הקטנה אלא בחקירה הנגדית ומכאן שיש מקום לאפשר הגשת ראיה מפריכה לעניין זה בלבד.

9. לאור האמור, הבקשה מתקבלת. התובעת תגיש תצהיר מפריך בתוך 30 ימים מהיום וזה יעסוק בשאלת הידע הקיים אצל התובעת בדבר ייצור לוחות שליליים לצוללות הדולפין. הפגרה תבוא במניין הימים.

נקבע לחקירה נגדית של מגיש התצהיר לתאריך 1.10.2014 שעה 14:00.

צו להגשת הסיכומים יינתן לאחר מועד הדיון ואלה לא יוגשו עד למתן הצו כאמור.

הנתבעת תישא בהוצאות התובעת בסך 3,500 ₪.

ניתנה היום, א' אב תשע"ד, 28 יולי 2014, בהעדר הצדדים.