כתב אישום ורקע

1. הנאשם הודה והורשע, במסגרת הסדר טיעון, בכתב אישום מתוקן שייחס לו עבירת ביצוע ושימוש במקרקעין ללא היתר – עבירה לפי סעיף 204(א) לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה - 1965.

על פי כתב האישום, סמוך לחודש אוגוסט 2007 ביצע הנאשם עבודות בניה הטעונות היתר, ללא היתר, בכך שהקים בית מגורים בן 4 קומות מבנייה קשיחה בשטח של כ- 1,360 מ"ר, על קרקע שייעודה למגורים. הנאשם עושה שימוש במבנה ממועד הבניה ואילך.

במועד הרלוונטי לכתב האישום היה הנאשם בעל המקרקעין, מי שביצע בפועל את עבודות הבנייה, המשתמש בפועל במבנה ובמקרקעין, האחראי לעבודות ולשימוש ומי שהיה אמור להשיג היתר.

כפי שפורט בכתב האישום, ביום 7/1/01 הגיש הנאשם לוועדה המקומית לתכנון ובניה מעלה חרמון בקשה ראשונה להיתר בניה במקרקעין, אך רשות מקרקעי ישראל התנגדה לבקשה מאחר והשטח נשוא הבקשה, שייך למדינת ישראל, והבקשה לא הגיעה לכלל היתר בניה.

ביום 23/6/07 הגיש הנאשם לוועדה המקומית בקשה נוספת להיתר בניה, אך ביום 8/1/08 הודיעה רשות מקרקעי ישראל כי היא מתנגדת לבקשה מאחר והשטח מצוי בסכסוך משפטי בבית המשפט העליון, והבקשה לא הגיעה לכלל היתר.

ביום 5/2/16, לאחר אישור הסדר בבית המשפט העליון בין מדינת ישראל באמצעות רשות מקרקעי ישראל, הוואקף הדרוזי ואנשים פרטיים, באשר לסוגיית הבעלות על הקרקעות בכפר מסעדה, הגיש הנאשם בקשה שלישית לקבלת היתר בנייה.

בקשה זו אושרה בתנאים ביום 15/2/16, וביום 5/6/16 ניתן לנאשם היתר בניה.

2. ביום 9/6/16, הגיעו הצדדים להסדר טיעון, לפיו כתב האישום תוקן בשנית למתכונתו שפורטה לעיל, הנאשם הודה, נקבע לגביו כי הוא ביצע את העבירה מבלי שהורשע באותו שלב, לפי בקשתו, על מנת לאפשר לו לפנות ליועץ המשפטי לממשלה בבקשה לעיכוב הליכים.

3. בסופו של דבר, בהיעדר כל התייחסות לעניין עיכוב ההליכים, ביום 15/1/17, הורשע הנאשם בעבירות שביצע, והצדדים טענו לעונש.

טיעוני הצדדים לעונש

4. טיעוני ב"כ המאשימה

ב"כ המאשימה ציינה כי הנאשם נעדר עבר פלילי והודיעה שוב כי בינתיים ניתן היתר בניה למבנה נשוא כתב האישום. יחד עם זאת, נטען כי אין בהוצאת ההיתר בסופו של דבר כדי להוות בעניינו של הנאשם נסיבה לקולא.

ב"כ המאשימה הפנתה להיקף הבניה הרחב, וטענה לגבי החומרה שבלקיחת החוק לידיים ובבניית הבית, כמו גם בשימוש בו לאורך תקופה ממושכת ללא היתר. בנוסף טענה ב"כ המאשימה לגבי התנהלותו של הנאשם במסגרת ההליכים בתיק זה. נטען כי הנאשם ניסה להכשיל את ההליך וגרם להתמשכותו, וכי בנסיבות אלה אין לזקוף לזכותו את ההודאה.

ב"כ המאשימה טענה כי מתחם העונש ההולם במקרה זה אמור לכלול רכיב של מאסר בפועל אך למרות זאת הוסיפה כי היא נמנעת בעמדתה העונשית מעתירה למיצוי הדין.

ב"כ המאשימה עתרה להשית על הנאשם, מאסר על תנאי בין 8 ל 10 חודשים, קנס כספי שנע בן 350,000 ועד 400,000 ₪ וחתימה על התחייבות על סך סכום שלא יפחת מ- 150,000 ₪.

5. טיעוני ב"כ הנאשם

לגבי הטענה כי הנאשם ניסה להכשיל את ההליך - ב"כ הנאשם טען כי מספר בקשות דחיה בתיק התבקשו בגלל מות אחיו של הנאשם ואשפוזו של הנאשם עצמו בבית חולים. הסנגור טען כי מדובר באדמה פרטית, אשר הבנייה עליה בהיתר נמנעה בשל סכסוך ממושך לגבי אדמות הווקף, שהסתיים בסופו של דבר בבית המשפט העליון. נטען כי הגידול הטבעי באזור חייב את הרחבת המתאר לצרכי מגורים, ואולם הדבר נמנע על ידי המדינה במשך שנים ארוכות.

עוד נטען כי הבית שנבנה נועד לאכלוסן של ארבע משפחות, ולא רק למשפחתו של הנאשם.

ב"כ הנאשם טען כי מצבו הכלכלי של הנאשם דחוק, וטען כי הנאשם מרוויח בין 5,000 -6,000 ₪, כי אשתו עקרת בית, ולו שלושה ילדים ביניהם ילד ביניהם חולה לב.

ב"כ הנאשם ביקש לפרוס את הקנס לתשלומים של 500 ₪ כל תשלום.

6. דברי הנאשם

הנאשם טען כי בנה את המבנה ללא היתר מתוך מה שנתפס בעיניו כחוסר ברירה, בנסיבות בהן לא ניתן היה לקבל את ההיתר המבוקש במשך תקופה ממושכת. הנאשם טען כי הוא עובד בגיזום, משתכר במשכורת של 6,000 ₪ ומפרנס 4 נפשות, והוסיף כי איננו עבריין ולא עשה פשע.

דיון והכרעה

7. מלאכת גזירת העונש נעשית, על פי הוראות תיקון 113 שבחוק העונשין, בשני שלבים עיקריים. ראשית, יש לקבוע את מתחם הענישה הראוי לעבירה, תוך מתן ביטוי מרכזי לעיקרון ההלימה, בהתחשבות בערכים המוגנים בעבירה ובמידת הפגיעה בערכים אלה, מדיניות הענישה הנוהגת ובהתאם לנסיבות הקשורות לביצוע העבירה. שנית, יש להציב את העונש בתחומי המתחם שנקבע, וזאת על פי נסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה. בנוסף, יש לבחון את מתקיימים שיקולים אשר מצדיקים סטייה מתחומי המתחם שנקבע.

מתחם העונש ההולם

8. הערך החברתי

חוקי התכנון והבנייה נועדו להבטיח תכנון נאות של בניה ולהסדיר הקמת מבנים באופן שוויוני ומקצועי. עבירות על חוקים אלה פוגעות בשלטון החוק, באיכות הסביבה, באיכות חיי התושבים, בעיצוב מושכל של נוף, ישובים ומבנים, וכן פוגעות בשורת השוויון ובאינטרס להכתיב כללי התנהגות שווים לכל האזרחים. בנייה בלתי חוקית, ללא קבלת היתרים כדין מהווה עשיית דין עצמי, והתעלמות בוטה ומופגנת מהוראות המחוקק.

9. נסיבות הקשורות בביצוע העבירה

כאמור, הנאשם ביצע עבודות בנייה רחבות היקף והקים בניין בן 4 קומות בשטח עצום של 1360 מ"ר. הנאשם הקים את המבנה על קרקע המיועדת למגורים ואשר לגביה הייתה קיימת מחלוקת קניינית, שמנעה את מתן ההיתר.

כפי שפורט בכתב האישום המתוקן בשנית, במשך תקופה ארוכה ניטשה מחלוקת בין המדינה לבין הוואקף הדרוזי בכפר מסעדה בנוגע לבעלות במקרקעין, והעניין הגיע לפתחו של בית המשפט העליון לדיון בסוגיה.

בסופו של דבר, נערך הסכם ובו מתווה שאיפשר שיווק מגרשי מגורים לתושבים ספציפיים, על פי קריטריונים מסוימים והוכנה מפת חלוקה למגרשים שייעודם למגורים, וביום 22/7/15, קיבל הסכם זה תוקף של פסק דין.

הנאשם הקים את המבנה האמור עוד בשנת 2007, ללא קבלת היתר, והציבו כעובדה מוגמרת בשטח, השתמש במבנה מאז הקמתו, ועושה בו שימוש עד היום.

הנאשם הגיש שתי בקשות לקבלת היתר בנייה בשנים 2001 ו- 2007, ומשבקשותיו נדחו בעקבות אי הסכמה של רשות מקרקעי ישראל, החליט הנאשם לקחת את החוק לידיו ולהקים את המבנה.

בהתבסס על פסק הדין, ניתן בסופו של דבר היתר למבנה ביום 5/6/16.

היתר הבנייה הקיים בהווה הנו נסיבה אשר יש להתחשב בה לקולא, שכן מדובר במבנה שהיום ברור לגביו כי הוא עומד בחוקי התכנון והבנייה הנוכחיים, ולפיכך, ברור כעת כי עמידתו במקומו אינה פוגעת בערכים חשובים שעניינם תכנון מוניציפלי, תכנון תוואי הנוף, הקצאת חלקות וכן זכויות קניין.

עוד יש להתחשב לקולא בכך שהנאשם, בניגוד לאחרים במקרים אחרים, בנה את המבנה על קרקע שמראש הייתה מיועדת למגורים, ולא הייתה מניעה, שעניינה בייעוד הקרקע, לתת לו בסופו של דבר היתר.

יחד עם כל האמור לעיל – קבלת ההיתר, כתשע שנים לאחר שהבנייה נעשתה, לא מרפאה כיום בדיעבד את מעשה העבירה ואת הפגיעה בערכים החברתיים שנפגעו.

הראשון שבערכים אלה, הנו ערך שלטון החוק, אשר הנאשם פגע בו בבוטות, בהקימו בניין עצום ללא כל היתר. ערך נוסף שנפגע חמורות הנו ערך השוויון. הנאשם עשה דין לעצמו, בניגוד לרבים אחרים, בני רמת הגולן, וכן תושבי מדינה אחרים, שנמנעו מלבנות בניגוד לחוק, והמתינו לקבלת היתר בנייה, גם לאורך תקופה ממושכת. במקרה של תושבי הגולן, התקבל ההיתר, כאמור, לאחר סיומה של מחלוקת משפטית סבוכה בבית המשפט העליון, במקרים אחרים, מתנהלים הליכים ענייניים, סבוכים יותר או פחות מול הרשויות השונות. בכל מקרה, אין לקבל את טענות הנאשם כי מדובר במעשה מתוך חוסר ברירה, ויש לראות את מעשיו בחומרה, במיוחד בהשוואה לעניינם של אזרחים שומרי חוק, הפועלים בנתיבים חוקיים ואף בערכאות משפטיות, ולא מפרים את החוק בבנייה אסורה.

הקמת מבנה כה גדול ובולט, שנישא למרחקים לכל רואה, ללא היתר, הנו מעשה מתריס ומקומם המשדר זלזול לא רק בחוק, אלא גם באלה המצייתים לו והנמנעים מבנייה לא חוקית.

יש לקחת בחשבון כי הנאשם סיכל במשך שנים את התקדמותו של הליך פלילי זה, בכך שלא התייצב לדיונים רבים, ונקט בצעדים נוספים אליהם אתייחס בהמשך. הנאשם הודה בכתב האישום רק לאחר שניתן לו היתר הבנייה ביום 5/6/16, וזאת בעוד שכתב האישום הוגש עוד ביום 22/10/2008. גרירת ההליך הפלילי על פני קרוב לשמונה שנים, וזאת בדרכים שגונו בהחלטות שניתנו נגד הנאשם, בעבר הנה נסיבה משמעותית לחומרא, אשר מנטרלת במידה רבה את השפעתו לקולא של ההיתר שניתן בסופו של דבר.

יש להשוות כל העת בין הנאשם לבין אחרים, ולהבטיח כי אחרים לא יופלו לעומתו מפני זרוע החוק.

ברוח זו בולטת חומרת מעשיו של הנאשם, כאמור, מול אותם אזרחים שומרי חוק תושבי רמת הגולן, אשר נמנעו מבנייה בלתי חוקית ומתחילים לבנות את ביתם רק בהווה, לאחר יישום פסק הדין של בית המשפט העליון, וקבלת ההיתר המיוחל.

בנוסף, אין להקל עם הנאשם לעומת אותם נאשמים שהואשמו כמותו לפני שנים, ואולם בניגוד אליו, התייצבו לדיונים כנדרש, ונשפטו עוד בטרם השתנתה התמונה התכנונית.

10. מדיניות הענישה

עבירות על דיני התכנון והבנייה הנן עבירות נפוצות שפגיעתן רבה.

לעניין זה יפים דברי כב' השופט ג'ובראן ברע"פ 10636/06 סלימאן אבו אלקיען נגד מדינת ישראל:

"על העונש שנגזר בגין עבירות נגד חוקי התכנון ובניה לשקף את חומרת המעשים והפגיעה בשלטון החוק ולשמש גורם הרתעה עבור ונגד עבריינים פוטנציאלים, במטרה להפוך את ביצוע העבירות מן הסוג האמור לבלתי כדאיות מבחינה כלכלית. כבר נפסק בעבר, כי בתי-המשפט מצווים לתת יד למאבק בעבירות החמורות בתחום התכנון והבנייה, שהפכו לחזון נפרץ בימינו"

עוד נאמר ברע"פ 8482/10 סמיר חלאילה נגד מדינת ישראל:

"עבירות תכנון ובניה הן תופעה רחבת היקף, והרתעת עברייני החוק בתחום הבניה אשר נוטלים לידיהם את הדין ומקימים מבנים בלתי חוקיים, מחייבת טיפול מתמיד יעיל וללא פשרות.."

11. בחינת מדיניות הענישה בעבירות של בנייה ללא היתר, מעלה כי ניתנה ענישה במנעד רחב, בהתאם להיקף הבנייה ונסיבותיו של כל מקרה ומקרה.

א. רע"פ 8482/10 סמיר חלאילה נגד מדינת ישראל (28.11.10), המבקש הורשע בבית משפט השלום בבניית בית בשטח של 690 מ"ר ללא היתר ובניגוד לייעוד הקרקע, תוך הפרת צווי הפסקה מנהליים ושיפוטיים שהוצאו נגדו. בית המשפט השית עליו עונש מאסר על תנאי של 6 חודשים, קנס כספי בסך 250,000 ₪ כפל אגרה ועוד עונשים נלווים.

ב. ע"פ (נצרת) 44143-08-14 דאפר בטחיש נגד ועדה מקומית לתכנון מעלה חרמון (26.11.14), המערערים הודו והורשעו בכתב אישום מתוקן בעבירות בנייה ושימוש ללא היתר ובסטייה מתוכנית, בבניית 2 בניינים בשטח כולל של כ-900 מ"ר בכפר מסעדה. בית המשפט גזר על כל אחד מהמערערים מאסר על תנאי בן 6 חודשים, קנס על סך 75000 ש"ח, חתימה על התחייבות על סך 100000 ₪, צו הריסה ואיסור שימוש וכפל אגרה. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור למעט הפחתה בסכום האגרה.

ג. ע"פ (נצרת) 64416-12-14 וסאם עבדאלולי נגד ועדה מקומית לתכנון מעלה חרמון (23.03.15), 3 מערערים הודו והורשעו בביצוע עבודות ושימוש במקרקעין הטעון היתר, ללא היתר, שיוחסו להם בשלושה אישומים נפרדים, שעניינם בנייה של מבנה בשלושה שלבים, וסה"כ הקמת בניין בן 4 קומות בשטח 681 מ"ר. בית המשפט גזר על המערערים 1 ו-2, 6 חודשי מאסר על תנאי, קנס בסך 100000 ₪ ועוד עונשים נלווים, ועל המערערת 3 קנס בסך 20000 ₪ ועוד עונשים נלווים. בית המשפט המחוזי הפחית את סכום הקנס שהוטל על כל אחד מהמערערים 1 ו- 2 ל- 80000 ₪, בשל היותם בני זוג, והותיר את יתר רכיבי גזר הדין על כנו (סה"כ הוטל קנס של 160000 ₪)

ד. ע"פ (נצרת) 40809-12-12 מונדר עוידאת נגד ועדה מקומית לתכנון מעלה חרמון (01.09.13), המערער הורשע על סמך הודאתו בהקמת מבנה בן שתי קומות בשטח של 300 מ"ר. בית המשפט הטיל עליו קנס בסך 60,000 ₪, צו הריסה, חתימה על התחייבות וצו איסור שימוש. בית המשפט המחוזי דחה את ערעורו.

ה. תו"ב (קריית שמונה) 23896-11-12 ועדה מקומית לתכנון מעלה חרמון נגד באסם רדא (06.11.14), הנאשם הורשע על פי הודאתו בבניית תוספת של 2 קומות בשטח 200 מ"ר ללא היתר. בית המשפט השית עליו מאסר על תנאי, קנס על סך 54,000 ₪ ועונשים נלווים.

12. לפי סעיף 40ח לחוק העונשין, בקביעת מתחם הקנס, על בית המשפט להביא בחשבון גם את מצבו הכלכלי של הנאשם. נטען כי הנאשם מתפרנס מגיזום עצים ועבודות גינון וגובה הכנסתו הוא בין 5,000-6,000 ₪, דבר שלא הוכח. הדיווח על הכנסות כה צנועות, בולט באי התאמתו להיקף הבנייה הנרחב, של מבנה כתב האישום, שנבנה ללא ספק בהשקעה כלכלית ניכרת. מי שמקים מבנה מגורים רחב היקף כמו זה שהקים הנאשם, קיימת לגביו מעין חזקה לגביו כי הוא אמיד ומצבו הכלכלי טוב אלא אם יוכיח אחרת.

13. לאור האמור לעיל, בהתחשב בהיקף הבנייה הרחב, מדיניות הענישה ונסיבותיו של המקרה, אני קובעת כי מתחם העונש ההולם הוא בין מאסר על תנאי ועד 6 חודשי מאסר לריצוי בדרך של עבודות שרות, וגובה הקנס נע בין 80,000 ₪ ועד 200,000 ₪.

גזירת עונשו של הנאשם

14. בגזירת עונשו של הנאשם, בית המשפט רשאי להתחשב בהתקיימות נסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה כמפורט בסעיף 40יא לחוק העונשין, ובלבד שהעונש לא יחרוג ממתחם העונש ההולם שנקבע לעיל.

הנאשם בן 49, נשוי ואב ל- 3 ילדים, בהם ילד חולה. אשתו של הנאשם הנה עקרת בית.

ב"כ הנאשם הגיש מסמכים רפואיים לעניין מצבם הרפואי של הוריו ושני מכתבי המלצה – מטעם המנהיג הרוחני של העדה הדרוזית ברמת הגולן, ומטעמו של בנו של המנהיג הרוחני של כפר מסעדה.

על אף שהנאשם הודה בסופו של דבר בביצוע העבירות, לא ניתן לזקוף לזכותו חסכון בזמן השיפוטי, וכפי שציינתי לעיל – ההיפך הגמור הוא הנכון לגביו. לא אחזור כעת על דברי הגינוי שנכתבו במרוצת השנים לגבי התנהלותו של הנאשם בתיק זה, ודי שאציין כי הוצאו צווי הבאה רבים להבאתו של הנאשם, כי דיונים רבים לא התקיימו בשל אי התייצבותו, וכי סנגורו הנוכחי, שאולץ על ידי ביהמ"ש לייצגו למרות שביקש להשתחרר מייצוג, התייצב שוב ושוב לדיונים והודיע שהנאשם אינו משתף עמו פעולה.

נתתי דעתי לכך שאחד מאחיו של הנאשם נפטר בתקופת הימשכות ההליכים, ואולם עניין מצער זה אינו מסביר את ההתנהלות הקלוקלת במשך שנות הימשכות ההליך, בהן הנאשם לא התייצב לדיונים רבים.

בנסיבות אלה, הנאשם מנוע מלהנות מחלוף הזמן שחלף מאז ביצועה של הבנייה הבלתי חוקית.

סעיף 40יא לחוק העונשין מונה, ברשימה בלתי סגורה, את הנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה, אשר בן יש להתחשב בקציבת העונש.

בין היתר סעיף קטן 6) קובע כי יש להתחשב ב " שיתוף הפעולה של הנאשם עם רשויות אכיפת החוק"

הסעיף מציין בהמשך: "ואולם כפירה באשמה וניהול משפט על ידי הנאשם לא ייזקפו לחובתו"

מצאתי כי התנהגותו של הנאשם במשפט זה, שמטרתה הברורה הייתה לגרום להימשכות ההליכים, הוותה אי שיתוף פעולה בולט ושלילי עם מערכת האכיפה, וזאת ללא קשר לזכות לנהל משפט. התנהגות זו תילקח בחשבון לשלילה, יחד עם נסיבותיה החמורות של הבנייה הבלתי חוקית, ולצד הנסיבות המקלות שעניינן קבלת היתר הבנייה לאחרונה והנסיבות האישיות.

סוף דבר

15. לאחר ששקלתי ואיזנתי בין כל השיקולים שנזכרו לעיל, אני גוזרת את עונשו של הנאשם כדלקמן:

א. 4 חודשי מאסר על תנאי, ואולם הנאשם לא יישא עונש זה אלא אם יעבור במהלך תקופה של 3 שנים מהיום את העבירות בהן הורשע.

ב. קנס על סך 120,000 ₪ - ישולם ב-60 תשלומים שווים (על פני 5 שנים) בני 2,000 ₪. כל אחד. תשלום ראשון עד יום 10.4.17 ובכל 10 לחודש שלאחריו. אי תשלום באחד מהמועדים, יעמיד את מלוא הסכום לפירעון מיידי.

ג. חתימה על התחייבות על סך 100,000 ₪, להימנע במהלך תקופה של 3 שנים מהיום מלעבור כל עבירה על חוק התכנון והבניה.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום מהיום.

ניתן היום, ט"ז אדר תשע"ז, 14 מרץ 2017, במעמד הנוכחים.