1. בפניי בקשה מטעם הנתבעים להבאת ראיות לסתור את קביעת הנכות של התובע על פי דין בהתאם לסעיף 6ב' לחוק הפלת"ד. התובע יליד 1951 היה מעורב בתאונת דרכים מיום 12.11.02 (להלן: "התאונה").

2. בפרוטוקול הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי מיום 28.11.11 נקבע כי:

"לאחר עיון במסמכים מיום התאונה (נפילה מגובה רב), ולאחר מכן כאשר צויין בבדיקות רפואיות שהיתה נקיעה קשה בקרסול שמאל וגם בבדיקות לאחר מכן צויין שלנ"ל הומלץ קיבוע של המפרק הסבטלרי בכף רגל שמאל אין לשלול שנשארו כאבים מסוימים בכפות רגליים שאינם מתבטאים בבדיקה קלינית לכן נכותו 10% לפי סעיף דומה 35(1)(ב)".

טענות הצדדים:

3. הנתבעת טוענת כי לא הונחו בפני הוועדה תיקיו הרפואיים של התובע אודות תאונות נוספות בהן נפגע התובע בשני קרסוליו. היא טוענת כי התובע נפגע בתאונה שהתרחשה בשנים 1993-1994 בקרסול ימין, נחבל בתאונה נוספת מיום 3.9.02 בקרסול ימין, ונחבל קשות לאחר התאונה נשוא התביעה בתאונה נוספת מיום 20.3.04 בקרסול שמאל. הנתבעת צירפה לבקשה מסמכים רפואיים מתיקיו של התובע לתמיכה בטענותיה. הנתבעת טוענת כי אילו עמדו תיקים אלו בפני הוועדה, הדבר היה משנה את מסקנות הוועדה, שממילא לא מבוססות דיין, היות והבדיקה הקלינית של התובע ע"י הוועדה הייתה תקינה ללא הגבלות, והנכות נקבעה לו על בסיס תלונות סובייקטיביות בלבד בדבר כאבים בכפות הרגליים. הנתבעת טוענת כי התובע הסתיר את מעורבותו בתאונות הללו מפני הוועדה, ולא גילה בפניה את החבלות הקודמות שנגרמו לו בקרסוליים כפי שעולה מדו"ח הוועדה.

4. ב"כ התובע התנגד לבקשה וטען בעיקר כי התאונה מיום 3.9.02, שהתרחשה עובר לתאונה נשוא התביעה הייתה בקרסול ימין, בעוד שעיקר פגיעתו של התובע בתאונה נשוא התביעה הייתה בקרסול שמאל. כן טען כי בעקבות אותה תאונה, לא נותרה לתובע כל נכות בקרסול ימין.

באשר לטענה בדבר תאונה נוספת מיום 20.3.04 שהתרחשה כנטען לאחר התאונה נשוא התביעה, המדובר בטעות ברישום במסמכים הרפואיים, כשהכוונה שם הייתה לתאונה נשוא התביעה. לתגובה צורף תצהיר התובע לפיו לא היה מעורב בתאונה נוספת בקרסול שמאל לאחר התאונה נשוא התביעה.

דיון והכרעה:

5. בסעיף 6ב לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975, נקבע כי: "נקבעה על פי כל דין דרגת נכות לנפגע בשל הפגיעה שנגרמה לו באותה תאונת דרכים, לפני שמיעת הראיות בתביעה לפי חוק זה, תחייב קביעה זאת גם לצורך התביעה על פי חוק זה; ואולם בית המשפט יהיה רשאי להתיר לבעל דין בתביעה לפי חוק זה, להביא ראיות לסתור את הקביעה האמורה, אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו".

הכלל הוא, שנכות שנקבעה על-ידי המל"ל, מהווה נכות מחייבת על-פי דין, בהתאם לסעיף 6ב לחוק, כשרק במקרים חריגים יתיר בית-המשפט הבאת ראיות לסתור את קביעת המל"ל, ובהתקיים טעמים מיוחדים לכך. בר"ע 634/85 אבו עליון עודה נ' "רותם"-חברה לביטוח בע"מ ואח', פ"ד לט(4) 505 (1985), קבע בית-המשפט, כי ניתן להצביע על שני סוגי טעמים: טעמים משפטיים, כגון: אם נראה לבית-המשפט, כי ההליך הקודם היה נגוע בפגם מהותי, כגון תרמית, קל וחומר - בטלות מדעיקרא (כגון עקב פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי), וטעמים עובדתיים כבדי משקל וחדשים, כגון: אם חל שינוי מהותי במצבו של התובע או שנתגלתה נכות נוספת לאחר הקביעה הקודמת. נטל ההוכחה של הנסיבות יוצאות הדופן רובץ, לפתחו של הטוען לקיומן.

בע"א 5779/90 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' טיארה עבדול אחמד, פ"ד מה(4) 77 (1991), מנה כב' השופט אור דוגמאות למקרים מיוחדים וחריגים בהם תותר הבאת ראיות לסתור, באומרו :"אין זו, כמובן, רשימה ממצה של המקרים בהם יתיר בית המשפט להביא ראיות לסתור, אלא בגדר הדגמה בלבד. אך מה שחשוב להדגיש הוא, שרק במקרים חריגים ובנסיבות יוצאות דופן יותר הדבר".

6. הנתבעת טוענת כי לא עמדו בפני הוועדה כרטיסיו הרפואיים של התובע מעברו, וכי התובע לא גילה בפני הוועדה את חבלותיו בשני הקרסוליים, שהן רלוונטיות מאוד לנכות שנקבעה לתובע בסופו של יום.

בע"א 5779/90 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' טיארה עבדול אחמד, פ"ד מה(4) 77 (1991), שאליו הפנה כב' השופט ריבלין בספרו, תאונת הדרכים תחולת החוק, סדרי דין וחישוב הפיצויים 775 (מהדורה רביעית, 2012), ואשר לדבריו בית-המשפט מדגים שם את הטעמים העובדתיים, נפסק כדלקמן:

"על-פי נוסח הסיפא לסעיף 6ב לחוק, יש להתיר להביא ראיות לסתור רק אם ראוי הדבר למען עשיית צדק ומטעמים מיוחדים שיירשמו. נוסח זה מצביע על כך, שהתרת הבאת ראיות לסתור מיועדת למקרים מיוחדים וחריגים בלבד. כדוגמה למקרים כאלה יכול לשמש מקרה, בו חל שינוי משמעותי במצחו של הנפגע מאז נקבעה נכותו על-ידי הוועדה הרפואית של המוסד ועד לדיון בבית-משפט. מקרה אחר הוא, כשלפני הוועדה הרפואית לא היו עובדות רלוואנטיות חשובות, הנוגעות למצבו הרפואי של הנפגע קודם התאונה, ואשר לו היו לפניה, בוודאי היו מביאות לתוצאה שונה. אין זו, כמובן, רשימה ממצה של המקרים בהם יתיר בית המשפט להביא ראיות לסתור, אלא בגדר הדגמה בלבד. אך מה שחשוב להדגיש הוא, שרק במקרים חריגים ובנסיבות יוצאות דופן יותר הדבר".

כב' השופט ריבלין מוסיף ואומר, כי בית-המשפט מדגים, אפוא, שני סוגים של מקרים, כאשר אפנה למקרה הראשון בלבד הנמנה על-ידו, באשר הוא רלבנטי לענינו: מקרה בו לא היו לפני הוועדה הרפואית שקבעה את דרגת הנכות עובדות רלבנטיות חשובות הנוגעות למצב הנפגע, קודם לתאונה, או לאחריה, ואשר היו עשויות לשנות את התוצאה. כזה היה המקרה שנדון ברע"א 4482/95 סהר, חברה לביטוח בע"מ נ' שלמה ברוך ואח', פ''ד מט (5) 198 (1996). התובע הגיש בבית-המשפט תביעה בגין נזקי גוף, שנגרמו לו כתוצאה משתי תאונות דרכים. התאונה הראשונה, היוותה גם תאונת עבודה כמובנה בחוק הביטוח הלאומי. התובע נבדק על-ידי ועדה רפואית של המל"ל לאחר קרות התאונה השנייה. הוועדה שלא הייתה מודעת להיפגעות התובע בתאונה השנייה קבעה לתובע נכות רפואית וייחסה את מלוא שיעורה לתאונה הראשונה. באותו מקרה, בית-המשפט העליון מצא, כי קביעת המל"ל נסתרה (ראה: עמוד 776 בספרו לעיל).

7. ברע"א 7682/06 אליהו חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' חיים אלוש (ניתן ביום 25.6.07) (לא פורסם), נקבע ע"י כב' המשנה לנשיאה דאז ריבלין כי:

"אחד המקרים שבהם עשוי בית המשפט להתיר הבאת ראיות לסתור הוא המקרה שבו מתברר כי בפני הוועדה הרפואית לא היו עובדות בעלות-חשיבות, הנוגעות למצבו הרפואי של הנפגע עובר לתאונה, שלו היו בפניה היו מביאות לתוצאה שונה....

בהתחשב באי – הבהירות ובספקות שהועלו באשר למהות המידע שהיה בפני הוועדה, נראה כי יש לסווג מקרה זה כאחד מן המקרים החריגים שבהם מוצדק לאפשר הבאת ראיות לסתור".

8. באשר למידע אודות התאונות שקדמו לתאונה נשוא התביעה, ברור כי התובע לא הביא מידע זה בפני הוועדה, כפי שהדבר עולה מדו"ח הוועדה. מידע זה הוא רלוונטי מאוד למסקנות הוועדה, היות והיא התייחסה בסעיף הממצאים והמסקנות לפגיעה בשתי כפות רגליו של התובע.

9. באשר למידע אודות החבלה בקרסול שמאל בתאונה נוספת מאוחרת יותר מהתאונה נושא התביעה, התובע כופר בהתרחשותה וטוען כי הרישומים הם מוטעים ומתייחסים לאותה תאונה נשוא התביעה. אין לי מידע מדויק אודות טענה זו, וקיימת אי בהירות בשאלה אם אותו מעקב וטיפולים בקרסול שמאל מתייחסים לתאונה מאוחרת יותר כטענת הנתבעת או לתאונה נשוא התביעה כטענת התובע, ובכל מקרה מסמכים אלו כלל לא עמדו בפני הוועדה, כפי שעולה מדו"ח הוועדה.

10. בהתקיים כל הנסיבות הללו, נראה כי זהו אחד המקרים החריגים בהם יתיר בית המשפט הבאת ראיות לסתור את קביעת המל"ל, משהוכח בפניי כי מידע חיוני ורלוונטית לא העמד כלל בפני הוועדה, וכי אילו עמד עשוי היה להביא לשינוי במסקנותיה.

11. התוצאה היא שאני מקבלת את הבקשה. החלטה על מינוי מומחה תינתן במקביל ותישלח.

ניתנה היום, ב' חשוון תשע"ו, 15 אוקטובר 2015, בהעדר הצדדים.