בעניין: בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין

דין הבקשה להידחות ואנמק.

תקנות 469-471 לתקסד"א תוקנו לאחרונה במסגרת תיקון 2013 מיום 14.2.13 ואשר נכנסו לתוקפן 30 ימים לאחר מכן.

במסגרת תיקון זה, שונה נוסחה של תקנה 467 כדלקמן:

"467. (א) בית המשפט רשאי להורות על עיכוב ביצועה של החלטה שנתן, וכן על מתן סעד זמני בנוגע להחלטה כאמור, למועד שיקבע ובתנאים שייראו לו, והוא כל עוד לא הוגשו ערעור או בקשת רשות לערער; בקשה למתן סעד לפי תקנה זו אפשר שתידון בלא מתן הודעה עליה, אם הוגשה מיד לאחר שימוע ההחלטה.

(ב) הוגש ערעור או בקשת רשות לערער, רשאי בית המשפט שלערעור להורות על עיכוב ביצועה של החלטה שהיא נושא ערעור או נושא בקשת רשות לערער, וכן על מתן סעד זמני בנוגע להחלטה כאמור, למועד שיקבע ובתנאים שיראו לו.

(ג) בית המשפט רשאי לצוות על מתן סעד או על עיכוב ביצוע לפי תקנה זו בתנאים שייראו לו, לרבות מתן ערובה מאת המבקש להבטחת נזק העלול להיגרם בשל הצו.

בהתאם להוראות סעיף קטן (ב) אשר נוסחו הובא לעיל, הרי שמשהוגש ערעור מסורה הסמכות להורות על עיכוב ביצוע ההחלטה העומדת בפניו לערכאת הערעור.

המדובר בסמכות כללית ובלעדית וזאת ללא תלות בשאלה האם התקיים דיון בערעור אם לאו (לעניין זה ראה: ע"א 9060/11 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' עו"ד אייל ארנברג הנאמן על נכסי אברהם וייס [פורסם במאגרים המשפטיים]).

מעיון בבקשה עולה, כי הודעת הערעור לבית המשפט המחוזי הוגשה עובר להגשת הבקשה דנן ואישור על הגשת הערעור צורף לבקשה דנן.

סוף דבר:

במצב דברים זה, הרי שבית משפט זה נעדר סמכות עניינית לדון בבקשה ולפיכך דינה כאמור להידחות.

המבקש יישא בהוצאות המשיב בסך של 500 ₪.

ניתנה היום, ז' טבת תשע"ד, 10 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים.