בפני בקשה לעיון בחומר חקירה, לפי סעיף 74(א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 (להלן: "החסד"פ").

נגד המבקש הוגש כתב אישום, בגין עבירות של ניסיון לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 415 סיפא + 25 לחוק העונשין; שימוש במסמך מזויף בכוונה לקבל באמצעותו דבר בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 420 + 418 סיפא לחוק העונשין; שבועת שקר, עבירה לפי סעיף 239 לחוק העונשין; מרמה והפרת אמונים, עבירה לפי סעיף 284 לחוק העונשין.

מעובדות כתב האישום עולה, לכאורה, כי המבקש ניסה לקבל במרמה, על בסיס מצג שווא, תוך שימוש במסמכים מזויפים, הכרה בלימודים גבוהים, המזכים בהטבת בשכר מן המדינה. הנאשם הגיש תעודה המעידה על קבלת תואר אקדמי וגיליון ציונים הנחזים להיות מטעם אוניברסיטה, ביודעו שהם מזויפים. הנאשם מסר תצהיר שקר ובהיותו עובד ציבור, ועשה מעשה מרמה והפרת אמונים.

טענות הצדדים

לטענת המבקש, במהלך שמיעת עד תביעה מרכזי, שהיה מנהל מחלקת ההרשמה באוניברסיטה, עלתה העובדה כי בשנת 2006 עת שנחקר במשטרה, הועברה לידיו רשימה של אנשים והמבקש ביניהם, אשר לגביהם עלה החשד שניסו לקבל הטבות מהמדינה.

המבקש עתר לקבלת שמות האנשים אשר נחקרו, ורשימה של האנשים אשר כנגדם לא הוגש כתב אישום (להלן: "החשודים" או "החשודים האחרים"). לטענתו המשיבה אישרה כי כנגד 67 אנשים נפתחה חקירה ורק כנגד 29 הוגשו כתבי אישום.

המבקש עותר לקבלת כל חומר החקירה הנוגע לכל הנחקרים ובכלל זה החשודים האחרים, כדי לבסס טענה של אכיפה בררנית.

המשיבה מתנגדת לבקשה. המשיבה מצהירה, כי אכן נחקרו חשודים אחרים ועניינם לא הסתיים בהגשת כתב אישום. המשיבה מסכימה לצורך הטיעון של אכיפה בררנית, כי בעניינם של החשודים האחרים בפרשה, לא הוגש כתב אישום, על אף שקיים חומר ראיות דומה לחומר הראיות שנאסף ביחס למבקש. המשיבה מתנגדת לחשיפת חומר החקירה הנוגע לחשודים האחרים ע"מ שלא לפגוע בפרטיותם.

דיון

לצורך הכרעה בבקשה, יש לבחון את השאלה שבמחלוקת: האם המידע המבוקש מהווה "חומר חקירה" כהגדרתו בסעיף 74 לחסד"פ.

סעיף 74(א) לחסד"פ קובע כי :

"הוגש כתב אישום בפשע או בעוון, רשאים הנאשם וסניגורו, וכן אדם שהסניגור הסמיכו לכך, או, בהסכמת התובע, אדם שהנאשם הסמיכו לכך, לעיין בכל זמן סביר בחומר החקירה וכן ברשימת כל החומר שנאסף או שנרשם בידי הרשות החוקרת, והנוגע לאישום שבידי התובע ולהעתיקו."

מלשון הסעיף עולה, כי חומר שאספה הרשות החוקרת, בנוגע לאישום ונגד הנאשם, אף אם הוא קשור לאישום באופן עקיף, יש להעבירו לעיון הנאשם על מנת שיוכל להתגונן כראוי בפני האישומים המיוחסים לו (בש"פ 9322/99 מסארווה נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(1) 376, 381 (2000).

בבש"פ 7553/10 מזל בר אושר נ' מדינת ישראל, בית המשפט קבע כי לפרשנות המרחיבה של "חומר החקירה " יש גבולות, כמוצטט:

"הביטוי "חומר חקירה", שביחס אליו קיימת לנאשם זכות עיון, פורש בפסיקה באופן ליברלי. הפסיקה הותירה "שוליים רחבים" גם למקרים שבהם החומר השנוי במחלוקת לא היה קשור במישרין לאישום, או לנאשם, והרלבנטיות שלו לאישום היתה גבולית. גישה פסיקתית זו מבוססת על הטעם שלפיו תכליתה של זכות העיון של הנאשם היא לאפשר לנאשם לממש את הזכות למשפט הוגן וליתן לו הזדמנות מלאה להתגונן מפני האישומים המיוחסים לו. לפיכך נקבע כי בגדר חומר חקירה יכולות להיכלל גם ראיות, או חומר, השייכים באופן הגיוני ל"פריפריה של האישום" (ראו: בג"ץ 620/02 התובע הצבאי הראשי נ' בית-הדין הצבאי לערעורים, פ"ד נז (4) 625, 633 (2003), מפי השופטת (כתוארה אז) ד' ביניש; בש"פ 2043/05 מדינת ישראל נ' זאבי בסעיף 13 (לא פורסם, 15.9.2005) (2005); בש"פ 3099/08 אברהמי נ' מדינת ישראל בסעיף 6 (לא פורסם, 23.2.2009)). בפסיקה הובהר, עם זאת, כי לפרשנות המרחיבה של המושג "חומר חקירה" יש מגבלות, והיא צריכה לעמוד במבחן השכל הישר. נקבע כי אין לכלול במונח "חומר חקירה" ראיות, או חומר שהרלבנטיות שלהם לאישום הפלילי - רחוקה ושולית (ראו: בג"ץ 233/85 אל הוזייל נ' משטרת ישראל, פ"ד לט(4) 124, 129 (1985)). "

בב"ש (מחוזי ירושלים) 4843/08 מדינת ישראל נ' איתמר בן גביר (פורסם בנבו, מיום 1.8.08) (להלן: "פס"ד גביר"), חומר החקירה המבוקש צריך להיות "נוגע לאישום" ולנאשם עצמו ואין המדובר בחומר של נאשמים או חשודים אחרים בתיקים אחרים. בית המשפט קבע כדלקמן:

"הרחבת גבולות סעיף 74 כמבוקש על ידי המשיבים תהפוך לחזון נפרץ בו בכל תיק, לרבות עבירות חמורות וקלות, תתבקש המדינה להעמיד לרשות הנאשם תיקי חקירה בגין עבירות דומות, ולהסביר מדוע חלקם נסגרו וחלקם לא. תכלית סעיף 74 הינה למצות את החומר הנוגע לנאשם ולאישום הספציפי ולא לשיטת עבודה ומדיניות כללית של התביעה בהגשת כתבי אישום, הליכים שהם מחוץ לתחומו של

סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי. גם טענת האכיפה הסלקטיבית הנטענת במסגרת סעיף 149(10) לחוק סדר הדין הפלילי אין משמעה מתן דין וחשבון על ידי התביעה בדבר מדיניות התביעה בנוגע להעמדה לדין. טענת האכיפה הסלקטיבית צריכה להיטען בגבולות האישום הנדון וביחס לאותו אירוע".

בהתאם לפס"ד גביר הנ"ל, ביהמ"ש קבע, כי אין משמעות טענת האכיפה הבררנית כי על התביעה לתת דין וחשבון על מדיניות ההעמדה לדין, אלא על טענה זו להיטען בגבולות האישום הנדון וביחס לאותו אירוע.

מן הכלל אל הפרט:

א. סעיף 74 לחסד"פ מקים לנאשם זכות לעיין בחומר חקירה וברשימת החומר שנאסף על ידי התביעה והנוגע לאישום.

ב. מול זכותו של הנאשם לעיין בכל תיקי החקירה, ובכלל זה התיקים הנוגעים לחשודים אחרים, ניצבת זכותם של אותם חשודים נוספים לפרטיות. דרך כלל, זכות זו של החשודים, נידחת אל מול הצורך לאפשר לנאשם למצות את הטיעון לאכיפה בררנית. ברם, במקרה זה, מצהירה התביעה כי אכן קיים כנגד חשודים אחרים חומר ראיות דומה לזה שקיים ביחס לנאשם זה, בעוד לגבי אותם חשודים לא הוגשו כתבי אישום. דהיינו, התביעה מאשרת כי קיים בסיס עובדתי, אותו מבקש הנאשם להוכיח, בטיעון לאכיפה בררנית ומכאן שמתייתר הצורך בחשיפה מלאה של התיקים האחרים. לשון אחר, מקום שהתביעה מסכימה לתוצאה המצופה בעיון בחומר הנדרש, גובר האינטרס של שמירת פרטיותם של החשודים האחרים, ואין מקום לחשיפת פרטיים שאינם צריכים לצורך הגנתו של הנאשם.

אני מתיר למבקש לעיין בחומר החקירה, ללא חשיפת שמות הנחקרים. במידה ויתגלה חשד מבוסס למשוא פנים, מצד התביעה, ותוכח רלוונטיות לגילו שם החשוד, יוכל המבקש לחזור לבית המשפט ולבקש לחשוף זהות ספציפית של חשוד או חשודים, ברם אין מקום לחשיפה גורפת של כל פרטיהם של החשודים האחרים.

סוף דבר:

נוכח האמור לעיל הבקשה לחשיפת כל חומר הראיות נדחית, בסייגים האמורים.

בשל תקלה במערכת המחשבים, תוכן ההחלטה נמסר לצדדים בע"פ, ונערך פרוטוקול בכתב יד.

מזכירות בית המשפט תשלח לצדדים את ההחלטה בדאר רשום.

ניתנה היום, כ' כסלו תשע"ג, 04 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים.